היכל הזכות - חלק ז | הרב אמנון יצחק

נציב יום: רפואה שלימה למיכאל בן סימה - מהרה.

היכל הזכות חלק ז'.

כלל ה': 'להיות דן לכף זכות בנוגע לציבור, חייב אדם לדון לכף זכות, אם שמע או קרא או ראה איזה דבר על ציבור או קהילה וכדומה ובזה יש חיוב יותר מאדם יחיד. זאת אומרת חייבים ללמד זכות על ציבור או על קהילה, אפילו אם הוא שמע קרא או ראה איזה דבר, אז הוא לא יכול שלא ללמד זכות עליהם, זה יותר מיחיד!

 כי ביחיד אתה יכול לומר: 'אני לא מכיר אותו והמעשה מסופק אצלי, מה היה שמה בדיוק!' 

בכל אופן חייבו ללמד זכות. 

ציבור – מה, כולם הם לא בסדר?! אין אחד שמה בסדר?! מסובך מאד מי שמתעסק עם הדבר הזה. 

כל זה כאמור כשמכיר כמה אנשים מהחסידות או מהקהילה והם ידועים אצלו קהילה של צדיקים או בינונים, אז בוודאי חייב לדון אותם לכף זכות. 

יש מי שממליצים שאם בן אדם שמע על קהילה מסויימת משהו לא טוב והוא כבר אוחז שהם לא בסדר וכו' יש חכם אחד שהמליץ: תלך תהיה כמה ימים שמה, תראה מקרוב את אורחותם, ואז תוכל לעמוד על טיבם, אבל לא ממרחקים נהיית "מומחה" לניתוח אישיותם של כל האנשים הנמצאים בקהילה. 

אז זה מדובר שאדם מכיר אנשים מהחסידות או מהקהילה והם ידועים אצלו קהילה של צדיקים או בינונים - בוודאי שהוא חייב לדון אותם לכף זכות! 

ואם הוא אינו יודע אם הקהילה הם צדיקים או לא, לא מכיר, שמע שיש קהילה לא יודע, הוא רק שמע איזה לשון הרע וכדו' עליהם שהם עושים ככה וככה ויש להם הנהגות ככה וככה וכל מיני דברים. - אז בוודאי שיש חיוב גדול לדון אותם לכף זכות, אם קשה לו לא לקבל את הדברים, זאת אומרת הוא שמע דברים והוא מאמין כל כך לבן אדם שמספר לו את זה... אבל קשה לו לא לקבל את הדברים, מה יעשה? חייב לדון אותם לכף זכות. 

בסדר, שמעת את מה ששמעת נגיד, נראה לך שהדברים הם יכול להיות נכונים והכל, אבל חייב לדון אותם לכף זכות. 

אבל אם לא שמע כלום על הקהילה ופעם התפלל שם וראה איזה דבר שנראה לו כעבירה וכדומה, אז אפשר שיש להם דין של אדם שאינו מכירו, אמרנו באדם שלא מכירה והוא ראה מעשה שלא יעשה הוא לא חייב לדון אותו לכף זכות. כל מה שאמרנו שחייב זה במכירו, אבל בשאינו מכירו הרי יכול להיות שהוא גם רשע, ורשעים לא מלמדים עליהם זכות, אז לכן רק מתורת 'מידה טובה בעלמא!' הוא יכול לדון לכף זכות. 

ומצד שני: אפשר לומר שלגבי ציבור, לא שייך היתר כזה שלא לדון אותם לכף זכות! 

אבל בכל אופן יש להחמיר ולמרות שהוא לא מכיר אותם וראה שעושים מעשה שלא יעשה וכולם שותקים, מכל מקום ראוי להחמיר גם בעניין זה, בעניין קהל וציבור.

ועכשיו נספר לכם מעשה שהיה; 

בעבר סיפרנו אותו, אבל אני רואה שהספרים מלקטים את אותם מעשים ובפרט מגדולי ישראל שארע להם דברים כעין אלו.

בעת שהגאון בעל ה"כתב סופר" הרב של פרשבורג הבן של הגאון הנודע ה"חתם סופר" זכרונם לחיי העוה"ב, הצליח להשפיע על ממשלת הונגריה: שהקהילות החרדיות יוכלו להתנתק מהקהילה הכללית שהיתה כפופה להשפעות הרפורמים, ויקבלו מעמד מאושר על מנת שיוכלו להתארגן ולחיות בקהילות נפרדות הפועלות רק על פי שולחן ערוך! ובסיוע מן השמים עלה בידו הדבר. 

ידעו כולם: שהניצחון הוא פרי שנבט לאחר הזריעה שזרע החתם סופר ברוב יגיעתו בארגון היהודים החרדים תחת דגל התורה. - החתם סופר הצליח לכנס ולארגן את היהודים החרדים תחת דגל התורה ולהפרידם מהרפורמים. 

והבן שלו ה"כתב סופר" הצליח שממשלת הונגריה תיתן להם מעמד מאושר בפני עצמם. 

והם באותה שעה שהתבשרו את הבשורה הטובה, כינס ה"כתב סופר" את כל גאוני וצדיקי הונגריה לעצרת חגיגית במטרה לחזק את החיים הרוחניים ולעמוד על המשמר. 

בשעת הכנס הוא דרש בפני הרבים את דבריו, ואמר: 'מורי ורבותי! במעמד מרומם וחשוב זה יש לי את הכבוד להראות לכל האורחים דבר חשוב שבידי ירושה מאבי זכרונו לחיי העוה"ב! והוא ירש את זה מאביו וכן הלאה מדורי דורות בן אחר בן עד בית המקדש!! ולדבר הזה אין כלל ערך, ואנחנו שומרים עליו כעל אוצר יקר שכל הון לא ישווה לו - ומה שיש בידי זה: 'שקל הקודש!' שהשתמשו בו בזמן הבית, ועד כמה שידוע לי: זה המטבע היחיד בעולם היהודי!!! ואני רוצה להציע אותו לפני באי הכנס שכל אחד יוכל לעיין בצורה, בגודל וזה נוגע לכמה דינים חשובים, אז אני מבקש: שכל אחד ימסור לשני וכמובן להחזיר לי לאחר מכן'. 

ההתעניינות היתה רבה מאד! כולם בדקו ובחנו את 'השקל הקודש' ועברה שעה ארוכה והמטבע עוברת מאחד לשני, 

לפתע נשמע: 'איפה השקל?', 

התברר: שהשקל נעלם! 

הכתב סופר נרגש, לא מבין: כיצד קרה הדבר?! פנה בדברים אל הנאספים ואמר: 'יודע אני ובטוח שבלי כל כוונה רעה נעלם השקל, אבל אולי אחד הנאספים החליף אותו בשוגג במטבע שלו, לכן אני מבקש אחרי מחילה! שכולם יבדקו את המטבעות שבכיסים שמא ימצא השקל', 

המסובים עשו כבקשתו ואל נמצא הדבר. ה"כתב סופר" ראה שזה לא הועיל, הציע: 'שכל אחד יחפש בבגדים של חברו ואולי ימצא השקל!' 

להצעה הזאת התנגד זקן אחד שהיה תלמיד חכם מתלמידי ה"חתם סופר" וביקש: 'שימתינו עוד רבע שעה!' 

הקהל הסכימו לבקשתו, משחלף הזמן ועדיין לא נמצא השקל, ביקש הזקן: 'שימתינו עוד רבע שעה!', הקהל היה כבר מחוסר סבלנות והתנגד לבקשה שהיתה ללא נימוק, 

אבל ה"כתב סופר" שהכיר את הזקן שהוא מחשובי תלמידי אביו, ביקש מהקהל: 'שאכן יסכימו להצעה וימתינו עוד רבע שעה!' גם זו חלפה, וכמעט החליטו להטיל חשד על הזקן, 

ואז קם הזקן דמעות בעיניו, פנה לנאספים וביקש: 'עוד רבע שעה! והבטיח: שיותר הוא לא יבקש להמתין', 

לפתע נכנס המשמש ל"כתב סופר" ובפיו בשורה: 'הנה המטבע! הנה שקל הקודש!!' 

עמד השמש והסביר לפני כל הקהל: 'בשעה שניער את המפה בחוץ מכל הפסולת שהיה עליה, באותה שעה כנראה נפלה גם המטבע ועתה שהוא עבר שם שנית, התנוצצה היא אליו מבין שיירי המאכל והפסולת', 

וכולם הפנו מבטים לעבר התלמיד חכם הזקן שיסביר: 'למה הוא אמר: 'רבע שעה!' שלוש פעמים?' 

קם הזקן ואמר: 'אני מתלמידיו של ה"חתם סופר" בשעה שהזמינו אותי לכנס החשוב הזה, חשבתי בליבי להביא לפני באי הכנס הזה דבר שיעניין ביותר את כל הקהל ומאחר שיש בידי שקל מזמן בית המקדש שאצלי הוא בירושה מדור אחר דור, אמרתי: להציע זאת לפניכם, אולם כשמעתי מבנו של הרב ה"כתב סופר" איך הוא החשיב והרבה להעריך את המטבע שברשותו - וויתרתי אני על הרעיון משום כבודו של הבן של רבי! 

והנה, בשעה שהמטבע נאבדה ועלה רעיון בדעתו של ה"כתב סופר": 'שכל אחד יחפש בבגדו' הרי בוודאי בכיסי נמצאת המטבע האבודה כאילו, 

חשבתי בליבי על גודל חילול ה'! ואיך תרד קרנו של רבי ה"חתם סופר" שכך נוהג אחד מתלמידיו?! ואם הייתי אומר אף לי היתה מטבע כזאת היו לועגים לי ובפרט שה"כתב סופר" אמר: 'שעד כמה שידוע לו המטבע שבידו היא היחידה שנותרה!' 

ועל כן ביקשתי: 'שימתינו כמה רבעי שעה!' 

באותה שעה הייתי נושא תפילה להקב"ה: 'שיעזור לי שלא אתבייש לעת זקנה, ולא תבוא תקלה נוראה כזאת של חילול ה'!' 

- 'והתקבלה תפילתי והמטבע אכן נמצאה, הנה שקל הקודש!' 

סיים הזקן את דבריו והצביע על המטבע שבידו. 

משסיים הלה את דבריו, פנה ה"כתב סופר" אל הנאספים הנדהמים, ואמר: 'עלינו להודות להשי"ת שהביא לסיום כזה מוצלח במעשה הזה שהיה ונמנע חילול ה' נורא, שהרי מי היה מאמין לו?! הכל בוודאי משוכנעים: שאין עוד מטבע כזה בעולם! 

אבל מצד שני: צריך מעשה זה ללמד שהפירוש: 'הוי דן את כל האדם לכף זכות' שהתורה הקדושה ציוותה, חז"ל ציוו לנו, הכוונה שגם במקרה שלפי כל הסימנים שיש בידך, אתה מחליט בוודאות: שהלה אשם, צריכים גם אז למצוא זכות עבורו, ואם כל הכנס התאסף ובא רק בשביל ללימוד זה דיינו!'.

ורואים גם: את כוח התפילה שבן אדם מתפלל ממצוקה אמתית, כמה יכולה להשפיע התפילה שאפילו השמש הזה שהוציא את המפה לא עלה על דעתו בכלל, ובאמת הוא לא הלך לחפש שמה בפחים אם נפלה המטבע על המפה, אלא היא פתאום נצנצה לו ומהנצנוץ הזה נמצאה האבידה, אז רואים: אם כן כמה זה חשוב מאד! להיזהר מאד ללמד זכות, לך תדע מה הנזק שיכול להיגרם, חילול ה', קטטה, מריבות, סכסוכים וזה יכול ללכת אח"כ לדורות ממשפחות על משפחות וזה יכול לא להיגמר לגמרי והכי גרוע זה יכול להסתיים כמו עם 'קורח ועדתו'...

'ר' חנניה בן עקשיא אומר: 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".'