היכל הזכות - חלק י | הרב אמנון יצחק

נציב יום: רפואה שלימה - מיכאל בן סימה מהרה.

היכל הזכות חלק י'.

כלל ח': 'דינים לגבי החושד בכשרים; החיוב של 'דן לכף זכות' הוא ב: "סוּר מֵרָע" וב: "וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד, טו) יש איסור לחשוד בלבו בכשרים ויש מצוות עשה: לדון לכף זכות בלבו ועובר אפילו אם לא אמר שום דיבור בפיו'.

אז בחיוב הזה של לדון לכף זכות יש "סוּר מֵרָע" - לא לחשוד את הכשרים ויש "וַעֲשֵׂה טוֹב" - לדון לכף זכות בלבו והוא עובר אפילו אם לא אמר שום דבור בפיו.

ידוע מאמר חז"ל (שבת צז): 'אמר ריש לקיש: 'כל החושד בכשרים - לוקה בגופו!' ויש אומרים: שהמלקות באים עליו אפילו שהוא רק חושד במחשבתו ויש אומרים: שלוקה דווקא שאומר בפיו את החשד שהיה בלבו. 

ולמדנו: שהחושד בכשרים לוקה בגופו – מיד!

בדיני מצורע כתוב שאם הוא דיבר לשון הרע, מוציא שם רע, אז בהתחלה הקב"ה נוהג בכך שהוא מביא "שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת" בתוך ביתו (ויקרא יד, לז) רואים נגעים בבית, זאת אומרת הקב"ה לא פוגע באדם ישר, מרמז לו ופוגע בממונו מסביב. 

הוא לא מבין? - אז הקב"ה מביא לו נגעים בבגדים. נגיד נקרעים, מתלכלכים באופן שלא נתן לתיקון וכו', אז רואים: שזה מתקרב אליו כבר לגוף, בהתחלה רחוק, בבית, בנכסים אח"כ בבגדים קרוב-קרוב, הכי קרוב לגוף ואם הוא לא מבין אז הוא מקבל בגוף נגעים, צרעת בגוף.

אבל 'החושד בכשרים - לוקה בגופו' ישר בגופו, בלי הקדמות, כמו שמצינו אצל מרים ואצל משה רבנו שהם קיבלו צרעת מיד! 

כשמשה אמר: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד, א) אז הוא חשד בישראל שהם לא מאמינים "לֹא יַאֲמִינוּ" 

ה' אמר לו: 'הם מאמינים בני מאמינים!' והוא קבל צרעת. 

ומרים שחשדה באחיה שפרש מאשתו - נצטרעה מיד! בלי הקדמות. אז זה אזהרה; 'החושד בכשרים לוקה בגופו' ישר בגופו לא מחכים, בלי המתנות, בלי הקדמות מילין... אז כך ריש לקיש אומר: 'כל החושד בכשרים לוקה בגופו'. 

עכשיו, על מה הוא לוקה? יש אומרים: שהוא לוקה אפילו אם הוא רק חושב במחשבה ולא הוציא בדיבור, יש אומרים: לא, אם הוא רק חושב הוא עדיין לא לוקה רק אם הוא הוציא בדיבור הוא לוקה. 

מה שאמרו ז"ל: 'שצריך לפייס ולברך את הנחשד' נגיד אתה חשדת במישהו והתברר: שאתה טעית טעות פטאלית! אז אתה צריך לפייס אותו ואתה צריך גם לברך אותו. 

הגאון מווילנא כתב: 'שהפיוס הוא אם הוא אמר לו בפיו מה שהוא חשד אותו בלבו, אז צריך לפייס אותו בזה, כי הוא צער אותו בזה שהוא אמר לו: 'אני חשדתי אותך בכך וכך...' אז הוא צריך לפייס אותו כי הוא צער אותו והוא אמר לו בפיו שהוא חשד בו. ועל מה צריך לברך אותו? הברכה על זה שחשב בלבו.

הרמב"ם (פרוש המשניות באבות פרק א' משנה ו') אומר: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' אבל אם יהיה האדם נודע: שהוא צדיק מפורסם! ובפעולות הטובות וכו' ראוי שתקח אותו שהוא טוב אחר שיהיה שום צד אפשרות להיותו טוב ואין מותר לך לחושדו ועל זה אמרו: 'כל החושד בכשרים לוקה בגופו' מדובר באדם נודע שהוא צדיק מפורסם בפעולות טובות וכו' אז רואים: בפרוש שחז"ל אומרים שבזה האופן חיב לדון לכף זכות! והמצווה של לדון לכף זכות - היא בלב.

עכשיו, יש בספר חסידים (תתרפ"ח) שמה אומר: 'יהא כל אדם בעיניך כליסטים - לשמור ממנו!' ומה שאמרו חכמים: 'החושד בכשרים לוקה בגופו' - זה מי שחושד בפה, אבל לשמור ממנו - ישמור. עתה אם חסיד לא יאמין לחסיד אחר על מאכלו ועל ממונו - לא יקפיד, כיון שאינו מדבר בפיו'. 

אז אומר בעל החסידים (ספר חסידים, ר' יהודה החסיד אומר): 'כל אדם יהיה בעיניך כליסטים להשמר ממנו' – וואו! אז אתה כאילו חושד בו שהוא ליסטים, שהוא שודד, הוא גנב! 'כל אדם!' הוא אומר: 'כל אדם יהיה בעיניך כליסטים להשמר ממנו, ומה שאמרו חכמים: 'החושד בכשרים לוקה בגופו' - איך זה מסתדר? הרי אם הוא בעיניך כליסטים אז אתה חושד אותו! 

זה מי שחושד בפה, אם אתה מוציא בפה חשד כלפי אדם וזה לא נכון - לוקה בגופו. אבל להשמר ממנו? צריך להשמר! מותר לאדם להשמר. והוא מביא דוגמא, 'עתה אם חסיד לא יאמין לחסיד אחר' שניהם חסידים, אבל הוא לא מאמין לו, לא מאמין לחסיד האחר במה? במאכלו... 

- 'אני לא יודע מה הכשרות שהוא אוכל, אני לא יודע מה הוא זה...' 

לא-לא חיב להאמין לו, לא חיב, אז אין הקפדה על זה שהוא לוקה בגופו, למה? הוא לא הוציא בפה, הוא לא אמר, אבל מותר לבן אדם לא לסמוך, לא להאמין. או על ממונו, 

- 'אני לא מאמין לו שהוא יחזיר לי את הכסף בזמן וזה...' 

לא-לא חיב להאמין, לא חיב, לא יקפיד! למה? כיון שאינו מדבר בפיו, אז רואים; יש מי שאומר: שאפילו במחשבה הוא לוקה ויש אומרים: רק בפה. בעל החסידים נוקט שזה בפה דווקא, אם הוציא בפיו את החשד.

כן, אז אנחנו כבר דנו בכל הדינים האלה של 'החושד בכשרים' ודנו במי שאינו 'דן לכף זכות' ולמדנו ש: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו) והקפנו פחות או יותר את כל הדינים סביב הנושא.

עכשיו נביא עוד כמה דוגמאות של לימוד זכות; ידוע ומפורסם בעולם הרב הקדוש ר' לוי יצחק מברדיצ'וב - זכותו תגן עלינו! שהיה מלמד זכות וסנגוריה תמיד ו: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, כא) גם באנשים הפחותים - מצא שביבי אור! ודן אותם לכף זכות. 

הרב הקדוש ר' מנחם מנדל מלובביץ' בעל הצמח צדק - זכותו תגן עלינו! אמר: 'מגודל המליצות שאמר הרב הקדוש מברדיצ'וב על ישראל - נברא בשמים: 'היכל הזכות!' 

יש היכל הזכות, זה הספר נקרא: 'היכל הזכות' נברא היכל הזכות בזכותו בגלל המליצות, ההמלצות שהוא היה ממליץ על ישראל. 

ואיך קוראים להיכל הזכות למעלה? 'לוי יצחק בן שרה שסה'' ככה קוראים להיכל הזכות למעלה: 'לוי יצחק בן שרה סשה' ואם יהודי קורא תהילים ומבקש מהשי"ת: 'בזכות לוי יצחק בן שרה סשה!' - נפתח ההיכל הזה והיהודי נושע!! תשמרו לכם את זה.

פעם בערב פסח אחר חצות, אמר לשמש שלו: 'בוא נטייל ברחובות ובשווקים של ברדיצ'וב', יצאו בדרך ופגעו באחד מן הערלים אלה שמעבירים את הגבול ומבריחי מכס, 

ר' לוי יצחק שאל אותו ככה בלחש: 'יש לך איזה סחורה אסורה שהבאת מעבר לגבול?' 

אז הערל ענה לו: 'יש! יש-יש מכל המינים, מכל הסוגים!' 

הניח אותו והלך לרחוב של היהודים, פגע באחד מישראל, 

(אמרנו, פגע ופגש - זה שני דברים; פגע - זה בפתאומיות, פגש - זה עם פגישות, קבע). 

פגע באדם מישראל ממהר ללכת לבית המרחץ לכבוד החג, שאל אותו: 'יש לך עוד חמץ בבית או ברשותך?' 

נרתע הלה: 'רבי ומורי! מה העוול מצא כבוד תורתו בי יחשדני שאשאיר חמץ בביתי בערב פסח אחרי שש (6) שעות?! 

פטר אותו לשלום והלך הלאה. 

פגע בעוד יהודי שאל אותו: 'יש לך חמץ?'

 נעץ בו הלה שתי עינים תמהות והתחיל בוכה! 'רבי! יהיה חלקי עם זה שחושדין אותו! חלילה לי להשהות חמץ ברשותי לאחר חצות'. 

נשא הרב הקדוש ר' יצחק לוי את עיניו כלפי מעלה ואמר: 'ה' א-לקי ישראל "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם" (דברים כו, טו) וראה את עמך ישראל: איך הם שומרים את מצוותיך! הצאר של רוסיה - מלך אדיר הוא! כמה שופטים ושוטרים ובתי אסירים יש לו, כמה אנשי צבא וחיילי משמר הוא העמיד לפקח על הגבולות: לא להבריח סחורות חוץ! ואף על פי כן מכניסים כל מיני סחורות מחוץ למדינה והכל מצוי למכירה! 

ואותנו הזהרת לפני אלפי שנים! ש'לא יראה חמץ' ולא העמדת לא שוטרים ולא אנשי צבא ולא נפתולי בוטן... (נפתלי בנט, ראש ממשלה במדינת ישראל, לשעבר) ובערב פסח מבעוד יום - לא תמצא חמץ בבתי ישראל!' - ככה היה מלמד זכות.

ספרו לו: 'שיהודי זקן בן שבעים (70) - המיר את דתו!' בגיל שבעים המיר את דתו, 

אמר: 'הביטו! אפילו הפחותים בישראל - יש בהם ניצוצות קדושה! היהודי הזה נלחם שבעים שנה עם יצה"ר לא לכפור בקב"ה!! בסוף התגבר עליו... אבל שבעים שנה הוא נלחם!'.

מעשה, שפגע ברחוב בצעיר יהודי שגידל בִּילורית, מה שקוראים היום: 'בלורית' כדרך הערלים, 

קרא לו רבנו: 'שאל אותו למה אתה מגדל שער פרא?'

 השיב לו הצעיר: 'אני יוצא ובא בבתי הפריצים לצורכי מסחר וראוי להתייפות בפניהם למצוא חן בעיניהם', 

הציע לו רבנו סכום כסף שיסיר את הבלורית! יש בזה: "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא יח, ג) 

סרב היהודי ועמד במיאונו, הכפיל לו את הסכום! - לא הסכים, ראה שבריצוי הממון לא יצליח, הבטיח לו: את חלקו בעוה"ב – אם יסיר את הבלורית! 

- מיד קפץ הצעיר חטף מספרים וגזז את הבלורית!! 

פנה רבנו כלפי מעלה והמליץ: 'ראה נא רבש"ע! מה גדולה וחזקה אמונתם של בניך, כמה יגיעות אדם מתיגע על כל פרוטה! כמה עמַל עמֵל לפרנסה!! והצעיר הזה שוויתר על סכום נאה שהצעתי לו - לא הסכים! כי יקרה בילוריתו בעיניו, אבל לא השתהה אפילו רגע! והסכים לגזוז את הבלורית בעד עוה"ב שמעולם לא ראהו ולא יודע תבניתו וצורתו!'.

פעם הוא יצא וראה עגלון עם טלית ותפילין מתקן את העגלה, 

אז מה הוא אמר? 

- 'רבוש"ע! תראה, אפילו בשעה שהוא מתקן את העגלה - הוא לא מוריד את הטלית והתפילין!'.

פעם אחת פגע בכופר אחד אוכל בשוק ביום תענית, הזכיר לו: 'שיש תענית!', 

אז הוא ענה לו: 'כן-כן אני זוכר שיש תענית', 

אז הוא אמר לו: 'בטח הלב שלך חלש! והרופא מתיר לך לצום', 

אבל גם לתחבולה הזאת היהודי הזה לא הסכים, 

אמר לו: 'לא-לא! אני בריא, אני חזק כמו שור ולמרות זאת אני לא מתענה', 

התלהב רבנו ותלה עיניו למרום! 

אמר: 'רבוש"ע! מה תאמר על אהבת האמת של בניך! עד שיהודי כזה גם שהוא עובר עברה - אבל הוא לא מוותר על אמירת האמת!'.

גם כשפגעו בו פיזית! פיזית, שבן אדם לא יכול להעביר על מידותיו כשפוגעים בו פיזית, היה מתעלה-מתעלה ומוצא דברים טובים אפילו באנשים שהיו מזידים נגדו.

פעם הלך מעוטר בטלית ותפלין לבית הכנסת, יצאה אשתו של ראש הקהילה ושפכה על פניו שק של שופכין! וקוראת לעברו מילות גנאי... 

נכנס רבנו לבית הכנסת ואמר: 'א-לקים כביר! אל תעניש את האשה הזאת, בוודאי שהיא לא עשתה זאת בלי ידיעת ורצון בעלה ואם כן היא: 'אשה כשרה העושה את רצון בעלה!' 

לא להעניש אותה. 

שמעתם דברים כאלה? 

זה רק יוצא מהתורה הקדושה שה' זכה אותנו ונתן לנו! ועל כן נודה לו: 'הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו אין קדוש כה''.

(ברקע משמיעים את מחרוזת קפז': 'ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג שבת עם מקדשי שביעי...', ושמחת בחגך, הכל יודוך..)

מועדים לשמחה! ברוכים תהיו! שיהיה לכם חג שמח!

'ר' חנניא בן עקשיא אומר...'