היכל הזכות - חלק יג | הרב אמנון יצחק

נציב יום: רפואה שלימה לנועם עזרא בן עליזה מהרה.

היכל הזכות חלק יג'.

בספר 'יסוד שורש העבודה' (שער א' סוף פרק ח'): 'וזה ברור אם אדם ירגיל את עצמו לקיים שתי (2) מצוות עשה אלו: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) וגם: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו) בתמידות על מכונם באמיתותם בכל הענינים, אז בודאי תהיה תפלתו זכה וברורה בלי שום מחשבה זרה ודי בהערה זו'. 

מי שרוצה שיהיו לו תפלות זכות וברות בלי מחשבות זרות בתוך התפלה, אם ירגיל עצמו לקיים שתי מצוות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ו: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" אבל בתמידות על מכונם ואמיתותם בכל הענינים בודאי תהא תפלתו זכה וברורה בלי שום מחשבה זרה.

המגן אברהם להרב הקדוש מטריסק זכותו תגן עלינו אמן (פרשת קדושים) אומר: 'ע"י מידת דן לכף זכות מנצח את יצרו ויש בכוחו להרחיק עצמו מכל תאוות ומידות רעות. 

כתוב בפסוק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ" (שמות יז, יא) אז היו מנצחים במלחמת עמלק, ובמשנה מובא: 'וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה (נוצחות!)?!... - אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְגַּבְּרִים' (ראש השנה ג, ח). 

ויש פרוש על זה: כשישראל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, זאת אומרת ישראל מִסְתַּכְּלִים על כל המעלות מַעְלָה של חברו, המעלות ולא על חסרונם ורואה: שחברו יותר טוב ממנו! ולכן הוא משפיל את לבו בקרבו וחוזר בתשובה ומשעבד לבו למקום, אז הוא מנצח את יצרו ויש בכוחו להרחיק מעצמו תאוות ומידות רעות! אבל אם הוא מסתכל על חסרונות חברו מחמת הגאווה, זו הסיבה שהוא נופל לכל הרעות. 

וזה: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ"; "יָדוֹ" - זה לשון כוח, כי משה רבנו עליו השלום אף על פי שהיה בוודאי במעלה גדולה מאד, עם כל זה היה בעיניו שפל מכל אדם! וחשב בדעתו: 'שכל אדם יותר טוב ממנו!' כמו שהמדרש אומר שהוא אמר: 'כל אחד מן השוק ראוי יותר ממני!'.

 וכשהרים כוחו זה על ישראל שיהיה להם גם כן בחינה זו להסתכל כלפי מעלת חברו, אז: "וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" שהוא היה מרים את יָדוֹ לפי הפרוש הזה, אז הוא היה גורם שישראל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, מה כְּלַפֵּי מַעְלָה? כְּלַפֵּי המעלה של חבריהם - ובזכות זה היו נוצחים את היצה"ר שזה עמלק! עמלק זה רק שליח של היצה"ר. 

אז זאת אומרת אם אדם מצליח לעבוד על הענין של: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" ולראות מעלות בחברו, הוא יכול לנצח את התאוות שיש לו ואת המידות הרעות.

המהרי"ד מבעלזא זכותו תגן עלינו (ספר החסידות מתורת בעלזא בשער לימוד זכות) מביא: "וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם" (דברים כ, ב-ג). 

דרשו חז"ל (ע"פ סוטה מב.): 'אף על פי שאין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאין אתם שיושיע אתכם'. 

ולכאורה קשה: הלא תיכף אח"כ בפסוק כתוב: "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" (דברים כ, ח). 

ודרשו חכמים: 'זֶה הַמִּתְיָירֵא מֵעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ!' איזה עברות? - שח בין תפלין של יד לתפלין של ראש, עברה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה!' (מנחות לו.). 

זה לא יכול לצאת להילחם, הוא לא צדיק כבר בשביל שיצא למלחמה, הוא יכול לפול במלחמה! בגלל העברה הזו שבידו שהוא שח בין תפלין של יד לתפלין של ראש. 

נמצא: שמדקדקין אפילו על עברות קלות, אז אם מדקדקין על עברות קלות, אם כן מה זה שאמרו חכמים: 'אפילו אם אין בהם אלא זכות של 'קריאת שמע' - הם נוצחין!' זאת אומרת מה, יש לו רק זכות אחת (1) שהוא קורא קריאת שמע! ומה עם השאר? אז איך זה?! 

אלא יש לומר: הענין שהכהן המשיח הוא המתפלל עבור כלל ישראל ולכן הוא חיב ללמד זכות על כל ישראל, עד שיכנס בלבו אהבת ישראל אפילו על הפחות שבפחותים, ואז יהיה בכוחו לפעול בתפלתו להצילם מיד אויביהם! לפיכך הוא מזכיר זכותם של ישראל שאומרים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד). 

אבל השוטרים שהם המוכיחים בעם עליהם מוטל להזהיר אפילו על עברה דקה מן הדקה של שח בין תפלין של יד לתפלין של ראש. 

אבל הוא (הכהן המשיח) לעורר את עצמו באהבת ישראל שמכוח זה שהוא יתפלל עליהם שינצחו יהיה לו כוח, זה תפקיד שלו וזה מה שהוא אומר בזכות זה אפשר לנצח במלחמה. 

ברור ש... לדוגמא כן, אנחנו יודעים שיש כמה אנשים מפורסמים שהם חילונים גמורים, אוכלים נבלות וטרפות בפרהסיא והכל, אבל אם נגיד פתאום נשמע אותם ביום בהיר בסיטואציה מסויימת, פתאום אתה רואה אותם: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹקֵינוּ ה' אֶחָד" – פייי... איך אנחנו נגיד: 'ואוו! מה אתה אומר? מי? הוא, הוא אמר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" - וואי וואי וואי תראה מה זה אפילו היהודי הזה והזה, תראה מה זה יש בו את השורש מקנן בתוכו...!'

בספר 'ייטב לב' (פרשת חיי שרה): 'מי שמלמד זכות על ישראל - מוסרין לו את ההנהגה של העולם! וואו!! כתוב: "צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱ-לֹקִים" (שמואל-ב כג, ג) – 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים' (זוהר שמות טו) על כן נקראים צדיקים בשם אֱלֹהִים; כתוב במשה: "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה" (שמות ז, א) אומנם אין מוסרים הנהגת העולם להיות נקרא: 'אֱלֹהִים' ו: מוֹשֵׁל רק במי שמלמד זכות על ישראל, כי זה החביב לפני השי"ת, השכל גוזר כן, כי אם הוא ח"ו איננו מלמד זכות, איך ימסרו לו הנהגת העולם?! הרי השי"ת מנהיג 'עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים' (נשמת כל חי)! אבל אם הוא מקטרג - הוא יחסל את העולם!! אם יתנו לו הנהגת העולם הוא יחסל אותם... אתה רואה: שהקב"ה מתייחס לכל הברואים בחסד וברחמים, אז אתה רוצה הנהגת העולם? אתה צריך להיות כזה! אך מי שיודע בו השי"ת שהוא מלמד ומחפש זכות להצדיק את הבריות, מוסרים לו הנהגת העולם להתנהג על פי דבורו, ומה שהוא מדבר - שומעים לו והולכים על פיו!'

הבעל שם טוב (בראשית אות קכז): 'כשרואה אדם חסרון בחברו - הזדמנות להחזיר אותו בתשובה! כי הוא אמר, כי האיש אשר הוא נקי לגמרי ולא פגם כלל בעולם, אפילו כלשהו, אי אפשר לו לראות רע בשום אדם, או שישמע משום רע שעשה אדם בעולם! למה? - כי לא יזמין לו השי"ת לראות או לשמוע לשום דבר רע'. 

זה מי שהוא נקי לגמרי ולא פגם כלל בעולם אפילו כלשהו, מן השמים לא יתנו לו לשמוע רע ולראות רע. 

'ולכן כשרואה אדם מעשה רע או כשמספרים לפניו מאיזה איש שעשה רע, ידע בברור: שיש בו שמץ מאותו הדבר בעצמו, ואפילו אם הוא צדיק! מכל מקום יש בו מקצת של מקצת מאותו ענין'. 

לכן גם הצדיקים הגדולים אומרים את הבחינות: 'אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ. גָּזַלְנוּ' (וידוי) אפילו בבחינה של קצת מן הקצת!! 

'וה' מזמין לו ראיה או שמיעה שישים אל לבו לשוב ולתקן את הפגם וע"י זה ישוב גם האיש שעשה רעה! כי הוא תלוי בו!!' 

הוא עורר אותו עכשיו גם להתבונן בעצמו. 

'ולכן אין לאדם לדבר לשון הרע על חברו, אפילו שראה אותו שעובר עברה או ששמע מאיש מהימן שהוא עשה עברה, כי הוא צריך להבין: שאם אתה ראית או שמעת או השמיעו לך דבר זה, בשביל שתדע: שיש בך גם כן מענין זה!' 

אז מה אתה מלמד עליו חובה?! אתה בעצמך אם שמעת או ראית, אז זה בא לעורר אותך: שאתה בעצמך יש לך משהו מן המשהו הזה! ואתה וודאי תלמד על עצמך זכות לא חובה, אז למה אתה מלמד עליו חובה?! וע"י זה שאתה תתקן את עצמך בדבר שנתעוררת תוכל לתקן גם את חברך שבגינו התעוררת. – מדהים! זה הבעל שם טוב.

בספר 'צפנת פענח' (שוב, בעל שם טוב הקדוש): 'בזה יובן המשנה: 'אֵיזֶהוּ חָכָם? - הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם' (אבות ד, א). 

מה זה 'מִכָּל אָדָם'? - אפילו מאדם רע שהוא רואה דבר עברה בו הוא לומד ממנו! הוא לומד ממנו: שמצד אחד גם בו יש שמץ מהרע שהוא ראה בו, וצריך לתקן את עצמו מהשמץ הזה שבו, וזה גורם גם טהרה לזולתו. 

זה מה שכתוב: 'זֹאת תּוֹרַת המוציא רע מרעתו בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ של עצמו!' - וכך שמעתי סגנון זה ממורי לחיי העוה"ב'. 

אה! 'אֵיזֶהוּ חָכָם? - הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם' נו מי היה יודע להגיד פרוש כזה? 'אֵיזֶהוּ חָכָם? - הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם' מה הוא לומד? הוא לומד מאדם רשע: שמה שהוא ראה בו או שמע ממנו זה בא ללמד אותו: שיש בו גם כן שמץ מזה! זה נקרא: 'חָכָם! 

לא אומר: 'הנה! תראה, תראה, תראה...' 

הוא לומד! הוא אומר: 'מה? מה, הראו לי כזה דבר? - סימן שיש בי' מפשפש בעצמו וכן הלאה. ככה מביא גם בתניא.

והרב הקדוש אלעזר צבי מקמרנא זכותו תגן עלינו אומר: 'עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר; וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' (אבות א, ו). 

התנא בא ליתן סימן טוב לבני ישראל ואמר: 'אם תעשה לְךָ רַב או תקנה לְךָ חָבֵר ואין אתה יודע מה טבעם? אם זה הרב או החבר הוא איש קדוש וירא שמים באמת! או שמא הוא רב וצדיק לעולם - העולם מכירים אותו כרב וצדיק אבל הוא מהקליפה רח"ל! איך אתה יודע? 

והוא אומר כאן: 'כנודע שיש כמה מיני רבנים, צדיקים, חסידים, שוחטים והם נאים ביותר בעולם השפל הזה, אבל זה דקדושה - וזה דקליפה!! ואז יהיה לך סימן בידך: אם הרב הזה או החבר הזה 'דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' וכן כל שאר התלמידים של הרב הזה הולכים בדרך התורה ומידות טובות ומעשים טובים לכל ישראל, מוטב בהם תדבק דייקא! 

ולאו דווקא סבר התנא שמידה זו לבד צריך להיות לרב ולתלמידים שלו שידונו לכל הָאָדָם לְכַף זְכוּת, אלא גם שאר מידות טובות הישראליות. ומה שהזכיר דווקא מידה זו לבד, לפי שבמידה זו לבד יש בה כלליות של מידות טובות שיש בעולם העשיה זה לכל בעל נפש דקדושה!' 

אז ככה מזהים: אם הרב או החבר הוא מצד הקדושה או מצד הקליפה.

הדרך להמנהיג להחזיר בני ישראל לתשובה - זה ע"י מידה זו; 

'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' כלומר; כשתלמיד חכם זה שעשה עצמו לרב על בני ישראל הקדושים כדי שיחזירם למוטב, זה אינו יכול להיות אלא אם כן הוא מכריע אותם לְכַף זְכוּת ולא זכר להם המעשים שעשו מתחילה, ואם יכול אתה להתחבר עמהם והם רוצים גם כן להתחבר עמך, תיכף ומיד תדון אותם לְכַף זְכוּת ובזה יכול אתה להנהיגם בתורת העבודה ובמעשים טובים ומידות טובות, בשמחה ובטוב לבב ויעשו כולם תשובה לפני יוצר בראשית! וזהו: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' ומזה לבד יכול תלמיד חכם להחזיר אֶת כָּל הָאָדָם למוטב! ולא לחוב, אלא כולה לזכות. (זה מובא ב: 'זקן ביתו' באופן ח').

בספר 'מאור ושמש' (פרשת וילך): 'עיקר העבודה אהבת ישראל - אפילו הנוטים מדרך הטוב וע"י זה נתוסף יראת ה'! השורש העיקרי משורשי העבודה הוא אהבת ישראל זה לזה מקטנם ועד גדולם, ואף גם האנשים הנוטים מדרך הטוב, יאהב הדברים הטובים הנמצא בהם וידרוש טובתם ולהתפלל בעדם על מחסורם אשר יחסר להם, וילמדם להיות אוהבים זה לזה, וכאשר נמצא בבני ישראל אהבה ואחווה ורעות - אין מקום למשטינים להרע להם! וע"י זה נתוֹסף בהם יראת ה' כי יקשיבו זה לזה להטות לדרך הטובה'.

עוד אומר 'מאור ושמש' (ניצבים): 'כי הנה ידוע שעיקר גדול מעיקרי ושורשי העבודה ופתח תשובה הוא להתאחד כאחד, להתקשר בעבותות אהבת חברים, להביט בחברו מעלותיו ועבודת הבורא ולא יתבונן בעוותתו. וע"י זה נכסף ומתאווה להידמות אליו במעשים טובים וישוב אל ה' בכל לבבו! כי גם ע"י מידה זו אשר אין אדם שם על לב קוצר יד חבריו ובמצוות ובמעשים הטובים לשנוא אותם עבורם, ולא ידרוש רק טובתם ויתרון עבודותיו עליו, ע"י זה אין כח למשטין לקטרג עליהם! ככתוב: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" (הושע ד, יז) וע"י כן השי"ת מתנהג גם כן עם ישראל ברחמיו ומעביר על פשעים ומתעורר ע"י זה מידת: "וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע" (מיכה ז, יח) ואז הקב"ה מעביר על הפשעים בזכות זה.

עוד לספר: 'צפנת פענח' (בעל התולדות יעקב יוסף) זכותו תגן עלינו אומר: 'וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן (הַפֻּרְעָנוּת) הפורענויות' (אבות א, ז) שזה היפך מ: 'וֶהֱוֵי דָּן לְכַף זְכוּת' ורוצה לומר :שאם אינו יכול לדון חברו לְכַף זְכוּת, ידע: שהוא עצמו בר חיוב! לכך 'וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הפורענויות' באופן שיתלה הסירחון בעצמו כשאינו יכול לדון חברו לְכַף זְכוּת, ויפשפש מעשיו ויעשה תשובה וזה יהיה 'תַריס בפני הפורענויות!'.

'בעל החרדים' (פרק סו' אות צ'): 'אם ירגיל אדם לדון לְכַף זְכוּת ולדבר תמיד טוב ולא רע כלל, יהיה כלי וצינור אל הקדושה! ואם לא – ההיפך! בר מינן'.

בספר 'יסוד ושורש העבודה' (השער הגדול פ"ח): 'יש שתי מצוות עשה כלליות, אחת מצוות עשה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" והשניה תלויה בה מצוות עשה: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" שניהם בפרשת 'קדושים' – 'כי קדוש יאמר לו' שיתמיד האדם בהם בוודאי יבוא למדרגה עליונה להקרא: 'קדוש!'. 

בזה אפשר לפרש את הפסוק: "מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ" (ויקרא ו, ט) - מצה מרמזת לענווה כשאדם מרגיל עצמו במצוות אלו הוא מתנהג בענווה ורואה מעלות חברו ולא חסרונם, אז יגיע למקום קָדֹשׁ.

ה'חוזה מלובלין' זכותו תגן עלינו (פרשת פנחס): 'משה נתירא! כי מי שהוא כעסן - אינם נותנים לו כל כך מדרגה כי אם לפי מעשיו, מה שאין כן מי שמלמד זכות ודורש טוב ומבקש חסד על עמו, אפשר לבוא למדרגה עליונה! כמו שמובא (תיקוני זוהר חדש פרשת נח) בענין גדעון'.

בספר 'בת עין' (סוף פרשת וישב) כתוב: 'וכן כל אדם צריך להשתדל לדון אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת באופן זה ומכל שכן לא לדבר על חברו שום לשון הרע כי אם אדרבא! לדון אותו לְכַף זְכוּת ולדבר עליו טוב - ואז ינצל על כל פנים מעוון לשון הרע, ויגיע לבחינת ענווה בעזרת השי"ת.

הרב הקדוש בעל 'אורח לחיים' זלוטשוב זכותו תגן עלינו אמן, אמר: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' - בהיותך מקטין עצמך בפני כל אדם, כמאמר התנא: 'מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ' (אבות ד, ד) 'וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָּל אָדָם' (אבות ד, י). אי אפשר זה, אלא בהיותך 'דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' ואף אם תראה דבר בחברך שלא יטב בעיניך, אל תחשוב שאתה גדול ממנו, אלא תדינהו לְכַף זְכוּת וכמעשה שהביאה הגמרא (שבת קכז) ברבי יהושע ודומיהם רבים! ונמצא מקושר: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' למעלה כנזכר לעיל, כי בלי זה אי אפשר להקטין עצמו להיות במדרגת רב!'.

בספר 'זקן ביתו' (לרב הקדוש ר' אלעזר צבי מקמרנא) אומר: 'עצה טובה קא משמע לן (מלמדנו) התנא: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' האיש שעשה עצמו רב וגדול לעבודת הבורא ברוך הוא, שתדון אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת, מזה יכול להשליך מעליו הגדלות והגאווה של הרב והגדול שיש בו, הבן כל זה, כי הוא דרך אמת ונכון לפני יוצר בראשית ולפני כל ישראל הקדושים. וזה כשלומד ועובד את הבורא ברוך הוא כמה שנים במדרגות רב שלו, אז נראה לו: 'שהוא רק צדיק אחד בארץ! ואין כמוהו נמצא בכל העולם!!' אז זה בא התנא להזהיר ואומר לו: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' - אז תנצל מנֶּגע ומהיְּשות הזו והבן'. 

כמו שראינו כמה פעמים שאמרו לפלוני הגדול: 'שהוא צריך להיות במחיצתו של הקצב!' 

ואז – 'מה, אני עם קצב?!' 

כשראה מעשיו של הקצב, ידע: 'אשרי ואשרי חלקי שזכיתי להיות במחיצתו!' 

אז גם אנשים שנראים בעינינו כאלה ואחרים... - יכולים להיות גדולים באמת!

הרב הצדיק המקובל ר' דניאל פריש זכרונו לחיי העוה"ב (בעל ה'מתוק מדבש') אומר: 'כשיצה"ר מבקש לשלוט באדם, הוא לא אומר לו: 'עשה כך וכך...' - כי הוא לא ישמע לו! מה הוא עושה? הוא מתנגב ללבו ואומר: 'מנהיג פלוני - כולו חנף! מנהיג אלמוני - כולו שקר! רק המנהיג שלך - הוא הצדיק האמיתי!!' 

וכשכל מנהיגי הדור הם כבר בעיניו כקליפת השום חוץ מהרב'ה שלו, אז לוקח עצמו היצר לרבי שלו וגם משחיר את פניו עד שנגמר בלבו: 'שגם אותו אחד שחשב עכשיו לצדיק וחכם – "תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (משלי כו, יב)... וכעת כשאין מנהיג אחד ראוי לשמו שיאמר לו מה תעשה ומה תפעל, כבר הניח אותו עמוק בכיס יצה"ר והולך איתו לדרכו...!' 

גמר עליו. לא מלמד זכות, רק מלמד חובה: 'בזה יש בו מום, וזה יש בו זה, וזה יש בו חסרון וזה ככה וככה, רק הרבי שלי! אחר כך מראה לו ברבי שלו איזה משהו, אחת-שתים כאלה קטנות, 'אַה! אם הוא כזה אז מה הוא יותר טוב ממני?! וזה... וזה וזה...' אז אין לו רב'ה, אין לו רבה'! מי נהיה הרב'ה? - יצה"ר נהיה רב'ה זה שלימד אותו: שכולם הם לא רבס'... אז הוא נהיה רבי שלו ועכשיו הוא שם אותו בכיס והולך לדרכו. ככה, הוא לא אומר לו: 'תעשה עברה! תעשה עברה...' הוא נותן לו לראות מומים בכל מיני אנשים וככה הופך אותו בעצמו לבעל מום וזהו.

בספר 'מאור עינים' (פרשת ויצא): 'הנה נודע כי עיקר קיום כל התורה היא האמונה, כמו שאמרו (מכות כד'): 'בא חבקוק והעמידן על אחת: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד). האמונה, שיאמין באמונה שלימה בבורא ברוך הוא ובהשגחתו ובכל דבר שחידשו סופרים, מה שנקרא: 'אמונת חכמים', כי המאמין בוודאי ישמע לדברי תוכחה ולדברי תורה ויבוא לקיים מעשים. כתוב: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, יא) רוצה לומר: אף על פי שלא היה להם שׂכל כל כך להאמין בבורא ברוך הוא, אבל ע"י שהאמינו במשה שהוא עַבְדּוֹ שהוא עובד ה' - היו דבריו נשמעים להם! ובאו להאמין בה'!! והסיבה המפסדת האמונה, היא הגדלות כנודע שאומר בלבו: 'גם אני עובד ה' ולמדן כמוהו!' אבל העיקר לזה הוא השפלות בעצמו ולהכריע את חברו לְכַף זְכוּת, בוודאי יבוא ע"י זה לקיים: "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי" (תהלים קיט, צט). ומי שיש בידו אמונה, אפילו שאין לו שׂכל עצמי, יוכל לבוא למדרגה גדולה אפילו שהוא במדרגת לילה כַּיּוֹם יָאִיר לו האמונה! ודי למבין'.

האמונה והחכמים האמתיים מפקחת את שכלו של האדם! 

בספר 'תפארת שלמה' (פרשת וישב) מי שאין בו מידת דן לְכַף זְכוּת, נופל ברשת של יצה"ר עד חמורות שבחמורות! אדם צריך לשמור את עצמו לא לשים עוול ודיבה על חברו רק יסתכל במעלות חברו, יעלים עינו מחסרונו ככתוב: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב" (תהילים לב, יג) פרוש: שיסתכל רק על הטוב של חברו ואז: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהילים לב, יד-טו) כאשר האדם מוציא דיבה על חברו, גורם רעה לעצמו ונופל ברשת יצרו! 

כמו שמצינו במלאכים שקטרגו בשעת בריאת העולם: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ" (תהלים ח, ה) אפילו שהם היו במעלה גדולה מאד! אח"כ הם נפלו למטה-למטה!! כמו שכתוב: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם..." (בראשית ו, ב) ונכשלו! מלאכים נכשלו!! 

גם ירבעם הוכיח את שלמה המלך. ומה השיבו לו? – 'שלמה נכשל באחת! ואתה בכמה!! עד שהעמיד עגלים!!!' ודברנו באריכות על זה. והענין הוא כי מלחמת היצר רבה היא מאד ו: 'לולא הקב"ה עוזרו - לא יכול לו!' 

לכן אם אדם מספר בגנות חברו ודימה בנפשו ובלבבו: שהוא בטוח שינצל מפיתויי היצה"ר, הקב"ה מסיר ממנו העזר ונופל ברשת יצרו. לכן כאשר תסור מלהסתכל ברע של חברך תוכל לעשות טוב, סוּר מֵרָע! איזה רע? - של חברך מלהסתכל עליו, ואז תוכל וַעֲשֵׂה טוֹב.

בספר 'נועם אלימלך' (פרשת יתרו) אומר: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב) - כשבאים לאחדות גדולה - בזה מתגברים "נֶגֶד הָהָר!" מי זה הָהָר? יצה"ר! נקרא: 'הר', - לרשעים הוא נדמה כהר. "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" אם חונים ביחד יכולים לנצח את הָהָר.

בספר 'צמח צדיק' (מוויז'ניץ) זכותו תגן עלינו אומר: "וְזָבַחְתָּ... כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" (דברים יב, כא) מצווה זו אומר בעל החינוך: 'נוהגת בכל מקום ובכל זמן' "וְזָבַחְתָּ" - צריך לזבוח את יצה"ר בכל מקום ובכל זמן, וזה: "כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" שנהיה כולנו בצוותא "כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" להיות 'צוותא חדא' = 'כנישתא חדא' ובאחדות - נוכל לזבוח את היצה"ר בכל מקום ובכל זמן, אמן ואמן!

'ר' חנניה בן עקשיא אומר: 'רצה הקב"ה...'