היכל הזכות - חלק טו | הרב אמנון יצחק

נציבי יום: כל משפחת יצחק, צחי בן אסתר שיהיה להם בריאות ונחת. 

לירז שירה בת מזל, דוד דימטרי בן גלינה גיטל יזכו לזרע קודש בר קיימא, פרנסה בשפע ומציאת עבודה, רפואה שלימה בנפש ובגוף בפרט ברגליים. לרחל בת אירית ותזכה עם בעלה אלירן בן שולה לזרע חי וקיים. 

לעילוי נשמת כל היהודים שנפטרו ואין מי שילמד עבורם תורה, ואין מי שיאמר עליהם קדיש ובפרט לציצו אלה בת ראיסה רחל. 

לעילוי נשמת כליפה שמעוני בן ג'ולי שהיום פקידת שנתו בתוך שאר נפטרי ישראל ובפרט אלה שאין מי שיזכור ויזכיר אותם, אמן. 

ולהבדיל רפואה שלימה ומהירה לתמר בת סוליקה שה' ברחמיו יתן לה מאוצרות מתנת חינם בריאות ורפואה ותראה ניסים וישועות בגלוי ללא התערבות רופאים בתוך שאר חולי עמו ישראל, והכאבים יעברו לקלאוס שוואב ימח שמו וזכרו, אמן.

'היכל הזכות' חלק טו.

'חומר הענין, מי שאין בו מידה זו ללמד זכות. אחד (1) מהדברים שמעכבים את התשובה. עשרים וארבעה (24) דברים מעכבים את התשובה ומהם חמשה (5) העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שאין דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא.'

אז יש עשרים וארבעה (24) דברים שמעכבים את התשובה, וחמשה (5) מהם זה הם כל כך קלים בעיני אנשים שהם לא חושבים שזה בכלל חטא אז לכן הם לא ישובו בתשובה. 

'ואחד (1) מהם, החושד בכשרים, אומר בליבו: 'שאינו חטא! לפי שהוא אומר: 'מה עשיתי לו? והרי לא עשיתי שום דבר!' זה שחשדתי זה חשד בעלמא והוא אינו יודע שזה עוון שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירות'. 

ואמרנו שמי שחושד בכשרים - נפרעים ממנו מיד! למדנו ממשה רבנו וממרים, מיד. מי שחושד בכשרים. וזה הלכה בהרמב"ם הלכות תשובה פרק ד' הלכה ד'.

הרב הקדוש ר' צבי הירש ממונקאטש בעל הדרכי תשובה זכותו תגן עלינו, הגיד לר' הקדוש בעל הלבושי מרדכי זכותו תגן עלינו לפרש דברי הפסוק: "וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים" (במדבר ז, פח) שכל ביקורת וקטרוג שאדם מחפש על איש מישראל זֶבַח הַשְּׁלָמִים הוא זובח ושובר בזה את השלמות שלו, "וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים" בקר מלשון ביקורת, זֶבַח זה שבירה, שלמים זה שלמות, אדם שמחפש כל הזמן ביקורת וקטרוג על אנשים הוא זובח את השלמות שלו, שובר אותה.

הרב הקדוש מברדיצ'וב בספר פתגמים קדישין: 'מי שאין בו מידה זו, ידע נאמנה: שלא יזכה כל ימי חייו להיכנס בפתח שער עבודת הבורא!' מי שאין בו מידה טובה זאת - לראות תמיד רק טוב וישר בישראל, ואין בו המידה הטובה הקדושה לספר תמיד בשבחי ישראל ושישראל יהיו משובחין ומפוארין תמיד בעיניו, ואין בו המידה הטובה הקדושה: ללמד זכות וסנגוריה על ישראל עם קדושו, ידע נאמנה: שלא יזכה כל ימי חייו להיכנס בפתח שער עבודת הבורא!

הבני יששכר (על ספר סור מרע ועשה טוב אות פא') אומר: 'ומעתה אדברה וירווח לי כי בוש לא יבושו והיכלם לא ידעו, אשר חדשים מקרוב באו חסרי הדעת והתירו לעצמם לספר בלשון הרע! ובגנות בעלי תורה בתוך קהל ועדה, ותולין את עצמם באילן גדול: 'שכל המרבה לספר - הרי זה משובח!' וחושבין זה למצווה ועבודה תמה, מאין הוציאו זה מן התורה?! והנה חז"ל (ערכין דף טו, ב) הפליגו בעונשיה יותר משלוש (3) עבירות חמורות! וכמה פעמים הייתי מן הצועקים ואינם נענין בדבר זה, ושמתי מחסום לפי, בראותי שתולין עצמן באילן גדול - ששמעו מפיו חרפת איזה אנוש... הנה באמת על המדבר יש לתמוה יהיה מי שיהיה, ומהיכן התירו לעצמן כמה מגדולים לספר בתוך עם מגנות תלמידי חכמים ותלמידיהם?! נעזבנה את המסה הזאת, כי במקום גדולים לא אעמוד, אבל על זה אצווח ככרוכיה אשר אחריהם החזיקו חסרי הדעת, וסוברים לקנאות כפנחס ומטילין קנאה ושנאה בין איש לחברו שלא כתורה! ומטילין דופי בקודשי שמים!! ובפרט בשבתות וימים טובים, והוא נגד הדין: שחלילה להאמין בדבר שהוא נגד התורה! אפילו בנביא אמת שנתאמת נבואתו לנו, אפילו יעמיד לנו חמה באמצע השמים, ויבקע לנו את הים, חלילה להאמין לדבר זה ללשון הרע?! כי השי"ת בעצמו אסר זאת! הגם שהחכם אשר שומע ממנו, נתאמת אצלו לצדיק גדול, האם יכול לשואלו: 'שיורהו הדבר עפ"י התורה!' מה טוב, ואם לאו - ידחוק עצמו לדון את הרב לכף זכות, אבל הוא לא יאֹבה לדבר זה. ואתם - אחי וידידי! אליכם אקרא, הזהרו בזה ושימו נא דברי אלה לנגד עיניכם ואל תשמעו בעצת החטאים האלה בנפשותם אשר גורמים כמה רעות וגזירות בעולם ח"ו, ומבטלים כמה וכמה תורות ותפילות בקיטרוגים שלא יתקבלו ח"ו, והעושה שלום במרומיו - הוא יעשה שלום בפמליה של מעלה ובפמליא של מטה, ויאיר לנו נתיב האמת והשלום בתורה ובעבודה באהבה וביראה - אמן כן יהיה רצון!'.

באגרת הקודש לבעל התניא (סוף אות כב'): 'ועל כן אהובי וידידי! נא ונא לטרוח בכל לב ונפש, לתקוע אהבת רעהו בליבו "וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (זכריה ח, יז) ולא תעלה על לב לעולם, ואם תעלה - יהדפנה מליבו כהנדוף עשן! וכמו מחשבת עבודה זרה ממש!! כי גדולה לשון הרע - כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים!!! ואם בדיבור כך, רוצה לומר: כל שכן במחשבה! וכבר נודע לכל חכם לב, יתרון הכשר המחשבה על הדיבור; הן לטוב והן למוטב, וה' הטוב המברך את עמו בשלום ישים עליכם שלום וחיים עד העולם!'.

הגאון הקדוש מקמרנא זכותו תגן עלינו - אמן, (מובא בבעל שם טוב על התורה בפרשת קדושים) הפסוק אומר: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו) ודרשו רז"ל: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם (חברך) לְכַף זְכוּת' (אבות א, ו) קיבלנו ממרן הא-לקי הבעל שם טוב זכותו תגן עלינו - אמן, שפרש את הפסוק: "מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי, חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי" (תהילים לט, ט) כשרואה אדם דבר נבלה מאיש רשע שעבר עבירה חזקה! - ידין אותו לכף זכות: 'כי מצד רדיפת היצר הבוער בו - הוא עושה. ומצד פחיתות חומרו העב שאינו יודע חומר האיסור!...' וכל זה וכיוצא בזה. ובזה מציל גם עצמו מן הדין, כי באמת, כיון שרואה דברי נבלה בחברו, ידע: שיש בו בעצמו גם כן מעין דבר זה! שיש עליו דינים ומקטרגים!! וכשימצא זכות על חברו - יהיה גם עליו זכות. ובזה שלא מעורר מדנים על איש חוטא שעושה זאת מחמת היצר הבוער בו, באיזה מעשה רשע, הוא מקיים בזה: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ" (שמות כג, ו) בעת שעוברים עליו ניסיונות וריבות ממי מריבה, מים הרעים והזדונים. אלא תעורר עליו כל מיני זכות. ובאמת כל זה ניסיון גדול, כי קיבלנו: שאין נגזר על האדם שום גזר דין, אלא אם כן הוא פוסק בעצמו כן, ובוודאי לא יפסוק על עצמו, אלא מראין לו אדם שעשה איזה עבירה מעין מלאכתו, מלאכת העבירה שלו, והוא פוסק על עצמו את הדין וחותם בזה את הדין על עצמו. 

אם אתה דן אותו לזכות - ידונו אותך על מעשך הדומים לזכות! אם תדון אותו לחובה - דנת את עצמך לחובה.

בספר חרדים: 'בהיותך דן לכף חובה - תהיה מרכבה לקליפות הטומאה הנקראת: 'חובה' ובספרך לשון הרע - תהיה מרכבה לקליפה טמאה הנקרא: 'לשון הרע!'. 

באוצר הברכה להרב הקדוש מקומרנא זכותו תגן עלינו – אמן: 'בזה ירגיל עצמו לדון את כל הרשעים העוברים לתאבון לכף זכות, כטעם: "מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי, חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי" גילה לנו מרן הא-לקי הבעל שם טוב: שבכל דבר עבירה שרואים ברשעים - ידין אותם לכף זכות כי את עצמו הוא דן, ובכל כוחו יחזירם בתשובה! וירחץ אותם מצואת עוונותם. וידע נאמנה: שגם אצלו נמצא שמץ דבר עבירה זאת, אלא שעל עצמו הוא תמיד מוצא זכויות. אז כך ימצא זכות וחסד על ישראל, כי הצד השווה: שכולם צדיקים! כולם טהורים, כולם ראויים לכל הברכות. 

בשורש הנשמות - זה נכון, כולם צדיקים, כולם טהורים, הנשמות הם: "חֵלֶק אֱ-לוֹקַּ מִמָּעַל" (איוב לא, ב) אבל באים אנשים לעולם ונטמאים ע"י המעשים הלא טובים!

ובב"ח (בית חדש, אורח חיים סימן מו') הוא אומר בלשון קודשו: 'והא דכתב רבינו: 'וחותם: 'ברוך אתה ה' הגומל חסדים טובים לעמו ישראל' (זה מופיע רק בסידורי האשכנזים) והוא, לומר: שהחסדים טובים! שמציל אותנו מן החטא ועוון, ושלא ישלוט בנו שטן ויצר הרע, אינו גומל - אלא לעמו ישראל! לפי שישראל נשמתם מאוצר הכבוד מזוקק ומצורף שבעתיים, והם עצם הקדושה והטהרה, אלא שהשאור שבעיסה - הוא מעכב! 'הוא השטן, הוא היצר הרע!' ועל כן "ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ" (תהלים לז, לג) ועומד עלינו להצילנו: שאל ישלוט בנו! מה שאין כך לאומות העולם שהם עצם הטומאה, והם חלקו של היצר הרע, אינו עומד הוא יתברך עליהם לגמול עמהם חסדים טובים להצילם מהשטן והיצר הרע!' 

ולכן הם עובדים ל'לוציפר' - ימח שמם וזכרם!

באוצר הברכה להרב הקדוש מקומרנא אומר: 'כשיראה איזה פחיתות באיש ישראל, ידע באמת: שמראין לו שהוא פחות ממנו הרבה והרבה באמת!' – יא בא באי... המעשים של האנשים - זה בעצם המראה שלנו לראות את עצמנו.

במאור עיני (פרשת חוקת) אומר: הבעל שם טוב - נשמתו בגנזי מרומים, אמר: 'שהצדיק הגמור שאין רע בקרבו, אינו רואה שום רע על שום אדם! אך מי שרואה שום רע בחברו, הענין הוא כמו שמסתכל במראה; אם פניו מטונפים - רואה גם כן במראה כך, ואם פניו נקיים - אינו רואה במראה שום דופי, כמו שהוא - כך הוא רואה'. 

אז אם אתה רואה דברים רעים באחרים, זה המראַה שלך שתדע: שזה נמצא בך ואתה צריך לתקן, ואם תלמד זכות על ההוא, לימדת זכות על עצמך ואם הפוך - הפוך.

הרב דב בריש מביאלה זכותו תגן עלינו - אמן (ספר מגיד דבריו ליעקב) אומר: 'הלימוד מזה; שאסור לו לאדם לדון את חברו לכף חוב אפילו במחשבה, ואם דן לכף חוב - כאילו שופך דם במעשה!' 

על מה הוא מדבר? 

בטהרת הקודש (לשומר אמונים מאמר תשובות סגוליות פרק יח') אומר: 'היצר נוטל בזה כח גדול ללמד חוב על בני אדם ולקטרג עליהם, ולפעמים אפשר ח"ו לקטרג על אדם אפילו במחשבה! כמו שמובא בספרים הקדושים (נוצר חסד לגאון הקדוש מקמרנא) מזה נראה: עד כמה יכולים לגרום לשונאי ישראל רע מאד! ח"ו, עד גזירת מיתה אפילו ע"י מחשבה, בשביל מחשבה שהכריע אדם לחובה וכל שכן על ידי דיבור חלילה, ויכול ח"ו להיות נחשב באונס להיות 'שופך דמים!' ועל זה ידוו כל הדווים, כי מי הוא נקי מזה?! ועל כל פנים, נראה מהיום והלאה: לשוב אל ה', ולדון את חברינו לכף זכות, ואולי ישיב ה' מחרון אפו למחול לנו על כל העבר. 

ועל זה אמר הרב דב בריש מביאלה (שאמרנו קודם) שלומדים מזה: 'שאסור לאדם לדון את חברו לכף חוב אפילו במחשבה, ואם דן לכף חוב - כאילו שופך דמים באופן המעשי!' 

כי אפשר להרוג גם אדם במחשבה – רח"ל!

אז אם כן, היום ראינו שיש חומרה רבה במי שאין בו את המידה הזאת של 'לימוד זכות' ומחר אם ירצה ה' נלמד: 'מהם העצות להשיג את המידה הזו של דן לכף זכות?'.

'רבי חנניה בן עקשיא אומר: 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל..'