היכל הזכות - חלק יט | הרב אמנון יצחק

נציבי יום: 

רחמים בן וורקנש - יזכה לזווג הגון מהרה ועליה ברוחניות. 

הכרת הטוב להקב"ה! שהרבנית (אורה יצחק תחי') נרפאה והזכויות יעמדו לה והתורמת תזכה להוציא מפיה מילים הנכונות תמיד, כמו שנאמר: 'סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה' (פיוט 'לכה דודי').

בנימין בן מרים - הצלחה בכל מעשה ידיו מהרה.

אנחנו נמצאים ב: 'היכל הזכות' חלק יט'.

עצות איך לקנות מידה של מעביר על מידותיו; 

'כל המעביר על מידותיו - מעבירין לו על כל פשעיו' מחמת שהוא דן את חברו 'לכף זכות' ואומר: 'אין להאשימו! למה? – כי: "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו" (משלי כא, ב) ואם אני הייתי כפי מידתו - גם אני הייתי כמוהו, ונמצא שהוא אנוס!'. 

מי שמעמיק בזה להתבונן, ממילא לא יקפיד על שום אדם, ו: 'מידה כנגד מידה' יעבירו לו על כל פשעיו, כי ידונו אותו כמו שהוא דן את השני כ: 'אנוס!' מאחר ש: "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו". 

אדם לא חושב שהוא מתנהג לא נכון, לא ראוי, "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו" וכיון שכן אם אתה מלמד עליו זכות שאם היית במקומו באותו מידה, גם אתה היית נוהג כמוהו. אז אם תדון אותו לכף זכות ידונו אותך גם. 

איך אפשר לעלות על לב, לא לנקום ולא לנטור למי שפגע והזיק אותך? 

כתוב: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יח) מה הסמיכות שמסיים הפסוק: "אֲנִי ה'" להתחלתו? 

אלא כוונת הכתוב לתרץ את תחילת הפסוק: מה כתוב? "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" 

לכאורה, פלא! אם הזמן דחוק לאדם מאד והוא מבקש מחברו שיטיב עמו ויש ביכולתו לעשות זאת והוא לא רוצה! או אם ציער אותו, איך יכול להיות שהאדם לא תהיה לו תרעומת עליו ועוד יאהבנו כמוהו?! 

שאומרים לך: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" פרושו: על משהו שעשו לך! הרי אדם לא נוקם במי שעשה לו טובות... אז מי שעשה לך רעה, התורה מצווה: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" ועוד אומרת: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"! אחרי כל מה שהוא עשה לך, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"! איך אפשר? 

משל, לראובן היתה לו שנאה לאיש בשם שמעון ועשה עימו מריבה גדולה, והנה בא יהודי בשם יהודה שמוחזק בעיני כולם כאיש אמת, 

ומספר לראובן: 'שמעון זה שאתה שונא אותו ואמרת לי: 'שהוא לא הגון ואדם בזוי!' אני ראיתי אותו אצל אחד מגדולי הדור שכיבד אותו מאד-מאד! והראה לו אותות אהבה בכמה ענינים, לכן אני אומר לך: אחי! שגגת עד מאד ביחס אליו'. 

כששמע ראובן את הדבר השתומם על הענין, ואמר ליהודה: 'הכנסת לי ספק בלב עכשיו! אפשר אם ככה שהאמת עם ר' שמעון, ורק מחמת ש: "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו" אז נדמה לי: שהדין שלי, אבל אולי באמת הדין עם שמעון. אבל יכול להיות גם שהדין שלי עמי, ואני צודק, ושמעון הוא איש מרמַה שהטעה את הגדול בחלקלקות עד שהוא נדמה בעיניו לאיש נכבד. אבל בגלל שיש לי ספק; אולי אתה צודק והדין עמו ולא עמי, מצד שני יכול להיות שהדין עמי ולא עמו ורק הוא חלקלק... אבל הכנסת לי ספק בלב, אז עכשיו אני בספק! קודם היה לי וודאי שאני צודק והוא אדם בזוי וכו', עכשיו אני בספק'. 

אחרי ימים, שב יהודה לראובן ומספר לו דבר פלא! 'אתה יודע? שראיתי את שמעון שאתה עדין בספק עליו שהוא איש מרמה וחלקלק ואינו הגון, ראיתי אותו אצל כמה מחכמי הדור - וגם הם נשאו לו פנים עד מאד! והראו לו אותות אהבה לעיני כולם, ועל הראשון שסיפרתי לך, גדול הדור שהוא היה אצלו ואמרת לי: 'אפשר שהוא הטעה אותו בחלקלקות!' אבל על כל הגדולים האלה שאני ראיתי אותו אצלם - לא שייך לומר את זה'. 

כששמע ראובן את הדבר הזה, השיב תיכף: 'אתה יודע מה? אתה צודק! יצר הרע הטעה אותי בעיקר הדבר'. 

ויהודה מוסיף ומספר לו עוד דבר: 'אני יודע ששמעון הזה שאתה התייחסת אליו כך, הוא הזדמן אצל חכמי ישראל הראשונים! אצל ר' מאיר ור' יהודה ורבי שסידר את המשניות וחבריו, והיה מצוי שמה אליהו הנביא - וגם הם פארו ושבחו אותו! וסיפר אליהו לפני התנאים האלה על אודות שמעון - שהוא שמע מפי הקב"ה שהוא אוהב את ר' שמעון!' 

אז אליהו הנביא מעיד בפני התנאים: 'שהקב"ה אוהב את שמעון!' זה שאתה אמרת 'שהוא אדם בזוי'... 

כששמע ראובן זאת, נרתע ונפל על פניו! ואמר: 'אוי לי מה שחשבתי מתחילה: 'שאני הצדיק והוא הרשע...!' כי לפי מה שאני רואה עתה, לא כן הדבר כי הקב"ה שהוא שורש הכל ויודע מה נעשה בחושך ובגלוי, ו תָּמִים פָּעֳלוֹ וכל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט (דברים לב, ד) שהוא אוהב לאדם, בוודאי אין אוהבו על לא דבר, וודאי שהוא אוהב אותו בסיבת מה! 

ובענין שהיה לי עם האיש הנכבד!' 

עכשיו זה כבר לא 'בזוי' – 'האיש הנכבד!' 

'ר' שמעון הנ"ל, אני מתבונן: שיש בזה כמה פנים; אחד (1), שהדין עמו בעצם הענין, רק מצד שהענין נגע לי ולא הכרתי את שמעון הזה, היה נדמה בדעתי: שהצדק איתי וזה היה קרוב לי מכל, ואו (2) אפשר שבשגגה בא הדבר לידו והוא התחרט בעצמו על זה מאד, ואפשר (3) שגם בדעתו לפייס אותי על זה! או כל מיני זכותים שאיני יודע. בין כך ובין כך אני מגיע להסכמה: שיש לי עוון גדול במה שאמרתי על איש שהקב"ה אמר עליו: 'שהוא אוהבו!' ומסתמא שורש נשמתו למעלה קדושה ונוראה עד מאד!! 

ועכשיו אני קורא ומפרסם לכל: 'שהוא אדם הגון!' ואני מתחרט שקראתיו אדם בזוי ואיש מרמה, ואין לי שום שנאה עליו, משום שהקב"ה אוהב אותו'. 

ועכשיו יובן הפסוק: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - איך אני יכול לא להתרעם על מי שעשה לי רעה? ואפילו לאהוב אותו?! 

לכן בא הפסוק ומתרץ בסוף: "אֲנִי ה'!" אֲנִי ה' אוהב אותו, מי שאתה רוצה לנקום ולנטור בו, אֲנִי אוהב אותו, כמו שכתוב במלאכי: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'" (מלאכי א, ב) ועוד פסוק: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹקֵיכֶם" (דברים יד, א) אז אם אתה יודע: שאני ה' אוהב אותו, אז גם אתה תוכל לאהוב אותו! 

ובאמת הדבר פשוט, כי האדם מצד שהוא מסתכל רק למטה בחברו שהוא מלובש בחומר גשמי - אז אין נחשב בעיניו כל כך האיש השני, ובפרט אם באיזה דבר הוא נגדו - אז הוא מבטל אותו מרעיוניו. אבל לא כן הקב"ה, כי הקב"ה יודע את עוצם קדושת הנשמה של ישראל! שהיא: "חֵלֶק אֱ-לוֹקַּ מִמָּעַל" (איוב לא, ב) והיא גדולה ונוראה מאד!! כמו שכתוב בזוהר הקדוש בכמה מקומות: שגודל קדושת ישראל למעלה ממקום נורא עד מאד, לכן חשיבותם ואהבתם אצל הקב"ה גדולה עד מאד. 

זה משל נפלא! להבין: איך אפשר לקיים: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" ועוד לאהוב לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ?! - כי אם ה' אוהב אותו, כי הוא יודע את שורש נשמתו והוא "חֵלֶק אֱ-לוֹקַּ מִמָּעַל" והוא הבן של הקב"ה! אז מה, אתה חולק על הקב"ה?! אתה מבין באנשים יותר מהקב"ה?! 

כך צריך להתנהג אדם... 

דרך אגב, המשל הוא משמירת הלשון בשער התבונה, פרק ו'. 

ועכשיו בעבודת עבודה כתוב: 'כן אדם צריך להתנהג עם כל בר ישראל, אפילו אם גרם לו צער רב, לא יחשוב על מה שהוא נפגע, אלא כל המחשבות יהיו: איך לעזור לאיש ההוא, ויחשוב: כי בוודאי לא רצה לצער אותו, אלא שבאותה שעה היה שרוי בכעס ויצר הרע תפס אותו, באמת הוא מצטער ומתחרט! ועל כן ירדוף הוא להתפייס אתו ולהמשיך לעזור לו ברוחניות ובגשמיות. ואל תחשוש: שאם אתה תמחל ותוותר על כבודך - אתה תפסיד, כי מי שרודף אחר השלום - אינו מפסיד לעולם! ורק ע"י כח אחדות זוכים לגדל דורות לה' ולתורתו, כי בזה לבד שיש בתי חינוך - עדין לא פעלנו את התכלית, רק אם יהיה בנו כח האחדות, וצריך לחנך הבנות והבנים יחד לפעול כל דבר בכח של רבים, וככה מוסיפים בענין האחדות, לחבר עוד ועוד וממשיכים יותר ברכה והצלחה על עצמנו ועל הדורות הבאים תמיד - אמן.

כבוד הרב שליט"א שר עם המתפללים בבית מדרש קהילות פז בני ברק: 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג...'

 – שבת שלום! 'ר' חנניא בן עקשיא אומר'...'