סמא דחיי - חלק י | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום כהכרת הטוב לכבוד הרב הכרת הטוב וסה רעו ואליהו לאלילי בן מרה אבא שלו של וסה אליהו ותשובה רפואה שלמה מהרה פרנסה בשפע והצלחה בכל לכל עם ישראל אמן

פרק אחרון סמא דחיי חלק י

שאלה דבר גנות שנתפרסם כבר האם מותר לספר זאת לאחרים כגון אחד התגרש מאשתו או אחד יצא לתרבות רעה רחמנא לצל וכדומה תשובה אומר המחבר אשתדל בעזרת השם ללך בדרך הסוכ שמעת לים בדלקת הנה הגמרא במסכת בבא בטרה לט אמר רבא ברב הונה כל מילתה ד מתאמר באפה תלתה אין בה משום לישנה בישה עד כאן לשון קודש של הגמרא אז רבא ברב הונה אומר כל דבר שנאמר בפני שלושה אין בו משום לשון הרע והנה נחלקו הראשונים בכוונת רב בר רב הונה בחפץ חיים ברש כלל ב הביא חמישה פירושים והנה מתוך הדברים שלושה הראשונים מהחמישה נמצא שלגבי שאלה זו אין שום היתר כלל ומי הם רשי תוספות ורבנו יונה אלה אוסרים עינו בחפץ חיים שבאר דבריהם הקדושים באריכות אולם כל ההיתר שיכולים לבנות הו מיוסד על דברי הרשם והרמבם מהבי דבריהם הקדושים הרשב פרש כך אם אחד סיפר גנות על חברו בפני שלושה מותר אחר כך לאחד מהשלושה שומעים ללך לאותו פלוני שדיבר הראשון עליו בפניהם ולומר לו כך וכך דיבר פלוני עליך ומה טעמו למה מותר כיוון דחו רחב ראית לה זאת אומרת לכל חבר יש עוד חבר וזה והב מילת דעביד גלו אז לת בה משום לשנה בישה כל דבר שעתיד להתגלות שעשוי להתגלות אין בו משום לשון הרע עד כאן תוכן דבריו הקדושים וכפי שביאר אותו רבנו החפץ חי נמצא מתוך דברי קודשו שלושה חידושים להלכה אחד שכל ההיתר הוא דווקא לאחד מהשלושה שומעים אבל הסו לה הראשון לספר בפני שלושה לכתחילה ולהפך ככל שהתרבו השומעים יתרבה עוון המספר רק בדי עבד אם כבר סיפר באיסור אז מותר לאחד מהשלושה לספר זאת אומרת רו לשלושה ולא לאחת שסיפר להם שהוא מתכוון לגנות דבר שני מותר לספר אפילו רכילות אתה מעביר דברים מפה לשם ומספר אותם זה לפי הרשבא דבר שלישי שדבר שעשוי להתגלות אין בו משום לשון הרע הרמבם מסכים לדברי הרשב בחידוש אחד וחידוש שלוש אבל חידוש גבר כילות חידוש ב על זה חולק הרמבם ואומר לא יכנס לפלפל בדין זה רק הבי מה שמביא החפץ חיים להלכה כיוון שהמשלחת כמו הרמבם וגם הרבה ראשונים אחרים חולקים על רשבם וממילא נקטינן כמו הרמבם בעניין זה דלאו ק רשבם ולמה חפץ חיים בכלל ב' בבאר מים חיים סימן קטן ו' באמצע דבריו לולי דברי מהרשל רצה ליישב את דעת הרשב בעניין היתר רכילות והנה הרמבם כתב בהלכות דעות פרק ז הלכה ב וזה לשון קודשו ואם נאמרו דברים אלו בפני שלושה כבר נשמע הדבר ונודע ואם סיפר אחד מהשלושה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע אבל הוא מתנה תניי והוא שלא התכוון להעביר הכל ו לגלותו יותר תכף נבין מה זה והוא שלא התכוון להעביר הכל ולגל אותו יותר אז באיזה ציור כן מותר לאחד מהשלושה לומר את הדברים שהם שמעו אז נמצא מתוך דברי קודשו כיוון שכבר נשמע ונודע דהיינו במילים אחרות דבר חבר התל זה עובר והוא כמו כבר נשמע ונודע אז מותר רק יש תנאי אחד שלא יתכוון להעביר הכל ולגל אותו יותר ובספר הכסף משנה כתב שכוונתו דווקא אם יבוא במקרה לדבר בעניין זה אין איסור לאמרו אבל לא שהתכוון לגלות דבר זה אז גם פה צריך לדייק מה זה הכוונה באיזה סיטואציות מה זה במקרה יבוא לדבר בעניין זה מה זה המקרה באיזה מקרים מדובר המקרה לכאורה דבריו עדיין צריכים ביאור קודם כל מהו ההיתר הזה במילת דעביד לגלויה הותרה לשון הרע דבר שעומד להתפרסם ולהתגלות אז מותר בו לשון הרע ומהו התנאי הזה האם במקרה מותר לספר לשון הרע עוד קשה הלשון דכתב ואם סיפר אחד מן השלושה אין בו משום לשון הרע ואם סיפר זה לשון עבר הלו מבואר כאן דמותר לכתחילה לספר אם יבוא במקרה אז למה כותב בלשון עבר ואם סיפר הרי לכתחילה מותר לספר אם זה במקרה ויש עוד קושיות על דברי קודשו והחפץ חיים הערך קצת עיין בבאר מים חיים כלל ב סימן קטן ד והנה אקדים עם יסוד גדול בהלכות לשון הרע חפץ חיים כתב לקמן בכלל ג' סימן ו פילו אפילו אם אחד משער שלא יקבלו השומעים את דבריו עדיין אסור לספר לשון הרע ובאר שמטעם בבאר מים חיים סימן קטן ז בשם רבנו יונה שבאיור לשון הרע יש שני טעמים אחד הנזק והבושה אשר יגרום לחברו בעצם הסיפור שהוא מספר הוא גורם נזק ובושת לחברו זה האסור דבר שני בחירת האדם לחייב ולהרשיע את חברו ושמחתו לאדם דהיינו התורה לא רוצה שאחד יגנה את חברו אלא בצדק תשפוט עמיתך ואם הוא אומר לשון הרע עליו אז הוא בוחר לחייב להרשיע את חברו והוא שמח לאדו הוא אומר דברים בגנותו אז זה שני הדברים והסיבות למה אסור לשון הרע זה רבנו יונה אומר הנזק והבושות שגורם לחברו דבר נוסף שמרשי ומחייב את חברו ושמח לאד לפי זה מובן ההיתר שדבר שעשוי להתגלות ממנו מאליו כי אז הנזק ובושת יבוא ממילא למדובר מאליו זה יבוא כבר וממילא מצד זה לכאורה אין איסו לשון הרע כי אתה לא מפרסם עכשיו את הגנות שלו זה דבר שעתיד להתפרסם זה אין בעיה כאילו מצד זה כי הנזק והבושות לא אתה גורם א הזה כבר נגרם מעצם זה שנתפרסם בשלושה וחברך חברה הטלה אז אין פה את האיסור לשון רע מצד הנזק והבושה אבל הטעם השני קשה מאוד מה מועיל מילת דעביד גלויה דבר שעתיד להתפרסם שהתורה לא רוצה שאחד יגנה את חברו וזה עדיין עושה זאת ואפילו יספר רק במקרה עדיין יהיה עשור לפי הטעם השני למה כי אתה מחייב אותו וזה כמו שמח לאד וממשיך את זה לפי הטעם הזה אז מה נגיד בזה הנה בהשקפה ראשונה היה ברצוני לומר שזה הכן מחלוקת בין רבנו ונה והרמבם והרמבם סובר שאיסור לשון הרע עסור רק מטעם הראשון של בושה ונזק ולא מטעם השני של לחייב את האדם ולומר ולמוח להן אלא אי אפשר לומר כן למה כי החפץ חיים בעצמו שם בכלל ג סימן קטן ז רוצה ללמוד בדעת הרמבם כמו רבנו יונה אז אין מחלוקת וחלילה לי לחלוק על מרן החפץ חיים נראה לי היה בהתחלה לחלק ביניהם אבל בגלל שמרן לומד שהם שווים אז אני לא לא מדבר אולם שוב ראיתי שאפשר לישב זאת הטב ומרומז הדברים האלו גם בדברי החפץ חיים בכלל ב ב מהים חיים סוף סימן קטן ו' דכל ההיתר לפי הרמבם דפת לתה שאפשר שאדם סיפר בפני שלושה כל היתר ששלושה אחד מהשלושה יוכל לספר הלאה זה רק באדם מסיח לפי טומו לא במכוון מתכוון לגנות לפרסם להפיץ וכולי אלא מסיח לפי טומו מה גדר מסיח לפי טומו בדין זה כבר כתב החפץ חיים בכלל זן בבאר מהים חיים סימן קטן יז באמצע דבריו וכתב בזה הלשון וכן נמי בענייננו יהה נקרא לפי טומו מי כל שאנו רואין שאין כוונתו בסיפורו כדי לגנות אותו או לעורר בזה מדנים על חברו רק לפי טומו מספר סתם מעשה שהיה עד כאן לשון קודשו של החפץ חיים למשל אם אחד מספר אוי נבך אותו זוג התגרשו נבך זה מסכן אוי נבך באותה משפחה יצא בחור אחד לתרבות רעה וכדומה ואין כוונתו חס ושלום לגנות ואדרבא אונ בך יש לו רחמנות על המדובר זה נקרא לפי טומו וזהו לפי כוונת הרמבם דמותר רק במקרה דהיינו באופן שהוא מסיח לפי טומו וזהו באופן שאינו מכוון ל זאת או לגנות או להעביר הכל לגלותו יותר ובזה אין כאן שני הטעמים של איסור לשון הרע נזכרים לעל ושמחתי מאוד ששוב ראיתי שחתם סופר בתורת משה בפרשת קורח שמפרש כך את דברי הרמבם בדיבור המתחיל על תפן אל מנחתם וכן זה פירש לרעך כמוך בפרק ב' הערה קנ היינו שם אולם יש בזה סכנה גדולה אם ידבר אודות איזה גירושין או שאחד יצא לתרבות רעה וכדומה כי אז ייתכן מאוד ומצוי שיבוא לידי לשון הרע ממש כי כבר ידבר למה יצל תרבות רעה למה התגרשו ואז יבוא לידי איסור ממש וממילא אולי זה כוונת הרמבם בלשון עבר אם סיפר דין חינמי על פי הלכה אין איסור אפילו לכתחילה אולם מטעם גדר שלא לבוא עלידי איסור גמור יש להחמיר ולא לספר לכתחילה ובמילים אחרות אם סיפר כבר ולא הוסיף כלום ודיבר באופן מסיח לפי טומו כמו שאמרנו אז לא עבר על שום איסור אבל הרמבם היה ירא להתיר לכתחילה ללך ולספר סיפור כזה כיוון שמצוי מאוד שיבוא לידי מכשול גמור באיסורי לשון הרע אולם אפשר לומר דכל זה דווקא אם מספר הסיפור לאדם שעדיין לא יודע אם זה הסיפור והוא מחדש זה אצלו אז צריך התנאי שעתיד שיתגלה שזה הדבר ש מסוג הדברים שעתיד להתגלות וגם מסיח לפי טומו זה אפשרות אולו דווקא שמחדש אצלו הסיפור אלא שהשומע יודע מה הסיפור אבל עדיין זה לא ברור אצלו כמציאות והוא יבוא ויחזק לו את המציאות כן כן כן כן אז עדיין יש עליו שני התנאים הנזכרים לאל שעתיד שיתגלה צריך שיהיה עתיד שיתגלה וגם מסיח לפי טומו אולם אם השומע עכשיו יודע בבירור המעשה כגון שהיה נוכח בשעת מעשה ויודע זאת במציאות והמספר אינו מחדש שום חידוש אצלו כלל אז מותר אפילו אם לא שמע בהפ תלתה אם הוא לא אחד מהשלושה שומעים ששמע בציור כזה מותר גם אם הוא לא מהשלושה ואפילו עם כוונתו לגנות כי הוא לא מחדש שום דבר לבן אדם הוא יודע את זה מציאות מה שאתה מספר לו עכשיו אולי אתה מספר בתור סיפור ששמעת אבל הוא יודע את זה כמציאות וכמובן הכוונה היא שהמספר יודע שהשומע יודע זאת כמציאות כגון ששניהם היו נוכחים בשעת מעשה וכן כתב בל רעך כמוך בפרק ב' סעיף מ וכן הובא באורחות חיים בכלל ד' סעיף קטן סב בשם רבנו חיים קנייבסקי זכרונו לחיי העולם הבא ועוד עיין שם ומדייק ממשמעות דברי החפץ חיים בכמה מקומות עיין שם הטעם הוא פשוט כי אם לא יתרבה אצ לשומע שום גנות אז ממילא לא יבוא שום הזק או בושת לנידון על ידי סיפורו כי ההוא יודע בדיוק כמוהו את הכל אומנם יש פה את הטעם השני שלא ללמד חובה על בן אדם וכולי הלאה והטעם למה מותר אפילו ם כוונתו לגנות בשעה שהשני יודע וודאות את המעשה נראה לעניות דעתי הסיבה הוא כך כי הסיבה למה אסו לגנות חברו מה שהזכרתי לעל בשם הראשונים כי המספר רוצה שיתנה חברו בפני השומע וזה עיקר הנאתו שהשומע יקבל את דבריו ומסכים עמו ואומר לו אתה צודק הוא אכן כזה רשע כמו שאתה אומר במצב כזה זה בעיה וזה מדויק בלשון רבנו יונה שכתב ובחירתו לחיב ולהרשיע את חברו בשמחתו לאדם אז איפה הוא מחייב הוא מחייב אצל השני שלא יודע והוא מרשיע את חברו אצל השני שיודע לו בזה ומזה הוא שמח במצב כזה זה נקרא לשון הרע וממילא כאן שהשומע כבר יודע מזה ואיין לו שום חידוש בזה ואז המספר לא נהנה כלום מזה שהוא סיפר לו כי הוא לא חידש כלום והוא לא הסכים איתו כי יודע בלעדיו ממילא באופן זה מותר לגנות חברו אפילו אם הכוונה היא לגנות יכול להיות שמדובר כמו החפץ חיים שאומר ברשע מפורסם שידוע על הכל וכולי וכולי אין בעיה אדרבה מצווה אפילו לספר ולהגיד לאחרים שיזהרו ממנו והתרחקו ממנו וכולי וכולי וכולי וכן מדויק בדברה חפץ חיים מכלל ג סעיף ו במקור חיים זה לשון קודשו בדע ואפילו אם לא בא על ידי לשון הרע שלו שום רעה להאש ההוא כגון שלא קיבלו השומע את דבריו כ יוצא בזה כל מה שהוא סיפר דחו אותו תעוף מפה מדבר שטויות לא מקבלים שום דבר אז הוא לא הצליח שום דבר בעצם לגרום רעה לאיש כי הוא לא הפך את האנשים האלה השומעים להיות נגדו שום מצב לא השתנה לרעה הוא רק אמר דברים רעים על האיש אבל הוא לא גרם רעה בפועל לאיש אף על פי כן מכלל לשון הרע ללא נפקא וצריך כפרה יותר מזה יותר מזה אפילו אם הוא משער לכתחילה שלא יבוא לנידון שום רעה על ידי דיבורו אז הוא מתיר לעצמו לדבר כי בלכ טוב לו שום רעה מזה אף על פי כן אסור לו לספר בגנותו עד כאן לשון קודשו של החפץ חיים נמצא אם משער לכתחילה שלא יקבלו את דבריו עדיין אסור אבל אם הוא יודע בבירור כמציאות שהשומע לא יקבל דבריו וגם יודע בבירור שלא תגיע רעה לנידון ההוא אז מותר והחילוק בין אם הוא משער שזה אסור הוא יודע בבירור שזה לא יזיק וכולי זה מותר החילוק הוא כי אם הוא משער שלא יקבל דבריו אז יש לו על כל פנים צד אולי כן יקבל דבריו אתה רק משער שלא יקבל אבל יש צד שיכול להיות שכן יקבל ואז הוא יקבל מזה סיפוק ושמחה לאד של חברו אבל אם הוא יודע בבירור גמור שלא יקבל דבריו אז לא ערב לו כלל לספר את הסיפור וממילא מותר לו לספר כי הוא לא עבר על הכללים אולם בחפץ חיים בלקות רכילות כלל ד' אומר איסור הרכילות הוא אפילו אם אין מגלה לו דבר חדש שגם הוא ידע כי חן וכן דיבר פלוני אודותיו או עשה עניין פלוני שהוא נוגע לו רק שהוא בעצמו לא התבונן עדיין בזה על פלוני שעשה עבלה בזה והרוכל הזה עכשיו מעורר אותו על זה כגון אתה יודע שראובן יצא חייו בדין ופגע בו שמעון סליחה כגון שיצא ראובן חייו בדין ופגע בו שמעון ושאל מתו מה נעשה בדינה והשיב ראובן התחייבתי כך וכך ומר לו שבעון לא יפה דנו אותך וכאלה דברים אפילו הכ רכילות מקרי זה נקרא רכילות כיוון שעל ידי דיבורו נולד עניין חדש שהוא גורם בזה להכניס שנאה בליבו על אותו פלוני אולם אין זה דומה לנידון דידן כי בנידון הוא למשל ששמעון אמר לראובן שמעתי שנת חייבת כך וכך בדין ולא הוסיף כלום אין בזה משום רכילות רק שם הוסיף דיבורים ושאל לו למה נת חייבת וכדומה וממילא איין זה דומה ון בעיין עוד באורחות חיים שם טוב עכשיו אכתוב בעזרת השם נקודות היוצאות להלכה ולמעשה אבל ברצוני מאוד שהמעיין לא יסמוך על פסקי הלכות שכתוב כאן רק ילמוד את הכל בבירור ויבין טעמם של ההלכות האלה כי קיצרתי כאן קצת ומי שיש בידו ן בכל המקורות שהזכרנו הרי זה משובח דבר ראשון שיוצא לנו אם אין כוונתו לגנות וגם הסיפור כבר נשמע בפני שלושה או על כל פנים שכבר התגלה להרבה בני אדם אז מותר לספר מדינה אבל לכתחילה יש להחמיר ב זה כי מצוי מאוד בקרוב הדבר שאם התחיל לספר שזוג ההוא התגרש או בחור ההוא יצא לתרבות רעה וכדומה יכולים לבוא לידי לשון הרע ממש כי יספר למה יצל תרבות רעה מי השם בזה ולמה התגרשו ומי השם ביניהם וממילא בכל אופן יש להחמיר ולעניות דעתי נראה שירא שמיים שרצונו לשמור לשונו בשל אם אין בו תועלת מזה הסיפור יתרחק מסיפורים כאלה בהתרחקות גדולה ב אם המספר יודע שהשומע כבר יודע מה מעשה כמציאות ולא הרבץ לשומע שום דבר חידוש אז מותר לספר לה שומע אפילו לכתחילה מדינה מהטעמים שכתבנו להם אולם מטעם הנזכר לעל באות א' שיש להחמיר לכתחילה אולם חשוב מאוד לפני שמקל בזה לעיין מחפץ חיים מלכות רכילות כלל ד' הלכה א' והבאתי לשונו לעל ום שייך גם באורחות חיים שם מה הטעם שאדם ספל למי שיודע במציאות את כל מה שהוא יודע והוא לא מחדש לו שום דבר כנראה יש אנשים אוהבים לדבר חייבים לספר סיפורים אולם היות שהחפץ חיים בלקות לשון הרע בכלל בת כתב שיש כמה אופנים שלא שייך ההיתר דפה לטה כגון אם אחד מהשלושה הוא ירא שמיים שנזהר בשמירת לשונו או שהוא קרוב לנידון שמדברים עליו אז אין כאן שלושה ממילא נראה לעניות דעתי שלפני שמקלים יש להחמיר שיהיה לכל לפחות רה אנשים שוודאי לא היה שום אחד מהאנשים הם יראי שמיים או קרוב של האיש אז הוא מפליג בהרחקה לעשרה כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה ורק מה שנראה לעניות דעתי להציע לפני הקורא ויהיה רצון מלפני אבינו שבשמיים שלא ניכשל בדבר הלכה מן כן הי רצון כמובן שצריך להתחיל ללמוד כסדר ללקות לשון הרע חפץ חיים שמירת הלשון רק שם אפשר לברר את הדברים תום ולחזור עליהם לדעת איך להתהלך בהם וכולי הקדוש ברוך הוא נתן לנו תריג מצוות שהם בעצם 613 טילים נגד יצר הרע ו יצר הרע רוצה להחטיא אותנו בתריג עבירות ואנחנו עם שמירת הטריק שהשם נתן אנחנו פשוט מאוד לא נותנים לו אפשרות להחטיא אותנו וכיוון שאדם יכול להכשל כל יום מספר פעמים עשרות פעמים או מאות פעמים תלוי כל אחד לפי מהותו בלשון הרע אז הוא מסוכן להפסיד את חיי העולם הבא כי הרגיל בלשון הרע אין לו חלק לעולם הבא גם לא יכול להיות לו כי הוא הפסיד את כל זכויותיו אצל כל אלה שהוא דיבר אז ממילא על מה קבל העולם הבא אז זה צריך שמירה גדולה מאוד מאוד על הפה ומי שיש לו פה קדוש שהוא שומר אותו אז כל דבריו נשמעין ו מה שהוא מוציא מפיו מתקיים וגם אם מבקש מהקדוש ברוך הוא בקשות תפילות וכולי הקדוש ברוך הוא שומע לו כי זה פה קדוש פה טהור פה נקי כדאי כדאי קדוש ברוך הוא נותן לנו עצות איך אנחנו נזכה לחי עולם הבא ולא נפסיד ועל זה ההכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם ה כל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך הכל כל כל יאמרו אין קדוש קשה ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת בקורא עונג שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונק שבת ע מקדשם מקדשם מקדשה שביעי שבת עם מקדשה מקדשה מקדש שביעי שבת ישמחו במלכותך שומרי שומר שומרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת בקוראי עונג שבת קמנו היום ברוך השם בריים לעבודתו יתברך ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית שמח ושמחת בימיך והית שמח אני אגיד לכם חידוש יפה נחמד מתוק במזמור לתודה יש מג מילים במזמור קיג על ארבעה שצריכים להודות יורדי הים באוניות וכולי הודו לאדוני אז שמה ההודאה ארבעה צריכים להודות וסימן להם חיים חולי יורדי הים מדברות וכולי אז יש 43 מג פסוקים במזמור לתודה מג מילים במזמור קיג יש מג פסוקים במסכת מנחות יש שמה 100 ברכות שחייב אדם בכל יום לברך לשם להודות מזמור לתודה זה הודאה מזמור קיג זה הודאות ארבעה צריכים להודות במנחות כתוב 100 ברכות שצריך להודות לשם ברכות הנהנין צריך לברך לשם אז זה מופיע במנחות מג המהות של עם ישראל עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו כל העניין של עם ישראל זה לספר ולפרסם תהילות השם ולהודות לו מאוד מאוד איפה זה מופיע בישעיה נבי מג מה העניין שכל הזמן ג מי יכול באמת להודות יש אנשים מלאי טרוניות לא מרוצים מי יכול להודות מי שרואה תמיד את חצי הכוס מלאה יש לאדם טובות ויש לו בעיות יש לו מי שרואה תמיד את הכוס חצי הכוס מלאה הוא יכול להודות מי שלא רואה את החצי הכוס המלאה רק את הריקה כל הזמן מתלונן וזה הוא לא יכול להודות אבל בן אדם שרואה תמיד את חצי הכוס מלאה חצי ריכה אבל חצי מלאה הוא רואה אתמיד את חצי המלאה זה תמיד יכול להודות כמה זה מניין של כוס 86 כמה זה חצי של הכוס מג מג מי ש יכול להסתכל על המג המלא חצי כוס מלאה הוא יכול להודות ולא רק זה הוא נקרא גם חכם למה הוא נקרא חכם כי חכם זה חצי כוס מלאה חכם חט חצי כ כוס מ מלאה זה חכם יפה אז הוא יכול להודות הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קש ולכן וישמחו כן ושמחת מישהוא חכם רואה את החצי הכוס המלאה יכול להודות לשם תמיד ברוש רבי חנניה ב