שיעור מיוחד ליום ד' דחנוכה | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

מה אופור ישועתי, לך נאה לשבח.

תנקום בתפילתי, ושם תודה נזבח.

השם נעשה ונצליח, היום נעסוק בסייעתא דשמיא בשיעור מיוחד ליום ד'

דחנוכה.

מדרש מעשה החנוכה.

בשנת כג שנה למלך אנטיוכוס היא שנת ר' יג לבניין בית שני.

רוח רעה נוססה בו,

וחרב חדה לשונו של לופה.

מתערה להכות ארץ בשבט פיו.

ויען ויאמר לכל שריו העבדיו הפרטמים היושבים הראשונה במלכות, הלא תדעו הלא תשמעו כי הנה עם בני ישראל אשר בירושלים גוי עז פנים.

דתיהם שונות מכל העולם ואת דתי המלך אינם עושים

אשר גובה

וגבה להם האומרים.

ידנו רמה,

ותמיד כל הימים מקווין שברון המלכים לאמור כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל אומים,

וזרח בחושך אור לישרים ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם.

ולי, אני המלך, אין שוב אלא אני חם.

ועתה קומו ונקומה עליה למלחמה.

לכו נחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד.

הבה נתחכמה לו להיבטל מהם שבת

ומילה וראש חודש.

ויטב הדבר בעיני שריו ועבדיו לעשות כדבר המלך.

ובעת ההיא שלח את ניקנור משנהו בחיל גדול ועם רב.

ויבוא לירושלים ויצר בקול ענות וחירופים לחרף מערכות אלוקים.

ויהרוג בה הרג רב ואמר רבי שמעון בן יוחאי בת הייתה לו למתתיהו בן יוחנן כהן גדול שאין כיופייה בעולם.

ומקודשת לאחד מבני חשמונאי.

ובא אחד מן היוונים ותפסה בבלוריתה והציעה ספר תורה תחתיה.

ובא עליה בפני ארוסה ולהעלות חמה ולנקום נקם בנו במה בבית המקדש.

וישחטו דבר אחר

ויביאו את דמה לעזרת הקודש.

ורוח אדוני לבשה את יוחנן בן מתתיה ויקנא קנאת אדוני צבאות.

ויחמול על עם הקודש ספר זורה ישראל.

וילבש בגדי נקם לנקום את נקמת ישראל מאת היוונים.

ויעץ בלבו.

ויעץ לו חרב קטנה ויחגור אותו תחת מעילו ויצא לרחוב העיר.

ויבוא עד לפני שער המלך ויקרא לשוערים ויאמר עליהם אני יוחנן בן מתתיהו.

הנני בא לפני אדוניכם.

ויאמרו נערי המלך למלך הנה יוחנן הכהן גדול עומד בחצר. ויאמר המלך יבוא ויבוא.

ויאמר לו ניקנור מדוע אתה עובר את מצוות המלך ואינך חפץ בשלום מלכותו.

הלא ידעת אם לא שמעת כי יש לאל ידי בכוח גבורת חילותיי לעשות עמכם רע עד בלתי השאיר לכם שריד ופליט?

כי עתה גם אותך הרגתי ואותם שרפתי באש כקש אשר תרדפנו רוח.

ומי בכל אלוהי ארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל השם את ירושלים מידי.

ויען יוחנן אל המלך לאמור עתה באתי אליך כל אשר תחפוץ אעשה.

לא נסור ממצוותך ימין ושמאל.

ויאמר לו המלך במה יודע אפוא אני כי אתה שר אל משמעתי.

הלא כאשר תקרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך בכלב ודם החזיר הזה

ותלבש בגדי מלכות אשר לבש בו המלך ותרכב על מרכבת המשנה אשר לי ואשר ניתן כתר מלכות בראשך.

ויאמר לו יוחנן אנוכי אשר דבריך כאשר אדוני מצווה רק

אין דבר כי יגורתי מפני אף ואחר מעל עם בני ישראל.

אין אזבח את תועבת השם על המזבח לעיניהם ולא יסכלוני?

אך בזאת יאותו לי לעשות כדבריך בו הוציאך כל איש מלפניך.

ואני ואתה ואין זולתך ואז אעשה כדבר המלך פן יודיעון הדבר אל עם בני ישראל.

וייטב הדבר בעיני המלך ויצב לאמור הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש איתו מכל הניצבים עליו.

ויהי בלכתם

ויתפלל יוחנן לפני אדוני ויאמר

אדוני אלוהי ישראל יושב הקירובים

אתה הוא אלוהים לבדך לכל ממלכות הארץ.

הטהו השם אוזנך

ושמע את דברי אנטיוכוס אשר שלח לחרף מערכות אלוקים חיים ומלך עולם.

אמנם השם

החריבו מלכי אשור את הגויים ואת ארצם

ונתנו את אלוהיהם באש כי לא אלוהים המה כי מעשה ידי אדם עץ ואבן ויעבדם.

ועתה אדוני אלוהינו

הושיעני נא מידו פן ילך וישתבח ויתפאר בית דגון אלוהיו.

לאמור אלוהי נתנם בידי וכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

וככלות

עתירתו חיזק ואימץ את לבבו ויאמר

השם אלוקים זוכרני וחזקני אך הפעם הזה והנקמה נקמת בני ישראל.

ויקרב יוחנן אליו ויתקע חרב בלבו.

ויהי כאשר קרה שם נפל שדוד את פני הקודש

ויהי אך יצאו יצא יוחנן מאת פני הקודש ויירה בתרועה גדולה.

ויערוך מלחמה בעמים ויהרוג בהם הרג רב שבע אלף ושבע מאות ושניים ושבעים.

ומבלעדי עם אשר נהרגו איש בחרב רעהו.

ויהי כאשר שמע אנטיוכוס כי נהרג משנהו ניקנוב ויצר לו מאוד.

וישלח ויקרא לכל שריו העבודה וגם למשנהו הגדול ויאמר עליהם האם בגוי הזה לא תתנקם נפשי?

אשר השחיתו

וחיבלו חילותיי ויבוזו שריי ומחנותיי ועתה מה אנו מחשים?

הבה נא ונבוא עליהם לבטל את השבת והחודש והמילה.

ומי אלוהיהם אשר יציל אותם מידיי?

וישלח לבגריס חיל גדול ועם רע ויבוא לירושלים ויצר עליה.

וימרו את אלוקים עליון ויכעיסוהו בבמותם

ובפסיליהם יקנעוהו במזבח אלוקים.

ויעבירו כל במחנה מטעם המלך לאמור.

כל איש אשר ישמור שבתות השם וחודש ומילה יומת.

ורבים מבני ישראל בימים ההם מסרו נפשם בעבור כבוד המקום ברוך הוא.

ולא ביטלו ברית אבותם. ואישה אחת מבני הלווים

מלה את בנה לשמונה ימים בתופים ובמחולות.

והיא עלתה על חומת ירושלים ובנה חתן דמים מעול בידיו וטען ותאמר לפני השם.

כל זאת בטענו ולא שכחנוך

ולא שיכרנו בבריתך לא נסוג אחור.

לבננו וטת אשורנו מיני אורחיך.

והשליכה את עצמה מעל החומה וימותו שניהם

היא והתינוק.

וכך נאמר ביוצרות,

אשכנזים קוראים לשבת א' דחנוכה.

גבירות שתיים ביניהם מלו,

גלל קן ושריהן נטלו.

גורים ואימותם ממגדל הפילו.

וכהניה רבים מבני ישראל כהם היו עושים ולא שינו ברית אבותם

ואת קדוש ישראל יעריצו.

וקהל קדושים אמרו ישל רעהו, הנה דבר המלך בחמה שפוכה לבטל ממנו את השבת, דברי הרב ודברי התלמיד, דברי משומין.

וכתוב בתורתנו שישה ימים תעבוד ובהם השביעי תשבות, הלא טוב לנו לחסות בהשם ונשבות את שביתתנו.

אם יחיונו ונחיה ואם ימיתונו ונמות ומתנו.

וייעוצו לשבות במערה אחת הם ונשיהם ובניהם. עוזבים את הבית הולכים לשבות שבת במערה.

ויאמר למלך לאמור, הנה אנשים באו הנם במערה לשבות את שבתותם.

וישלח המלך את חיילותיו חלוצים לצבא ויסבו על פי המערה ויקראו אותם אליהם

בדבר המלך לאמור. מדוע מריתם את דעת המלך?

ועתה בואו נא וסורו נא אל משמעתו של מלך והצלתם את נפשותיכם ממוות.

ויענו כל העם יחדיו ויאמרו אשר דיבר אדוני נעשה ונשמע אשר ציוונו על הר סיני שש ימים תעבוד וביום השביעי תשבות.

הלא טוב לנו מות ביד השם פה ולא נחלל את יום השבת חשפי שלום.

וכאשר ראו כל אנשי הצבא כי לא עבו הלוך בדתי מלכיהם ויבירו עצים וישרפו על פי המערה וימותו לפני השם כאלף

איש ואישה.

ויהי כי שמוע יוחנן בן מתתיהו את כל זאת,

עזרו חייל בגבורתם ובעזרה ומגינם, אביהם שבשמים אשר בטחו בו,

וילחמו בעמים והרגו הרג רב אין חקר ואין מספר ולא נשאר בהם עד אחד.

אפס, בגריס,

כן, עשר, אשר נס אל אנטיוכה אל המלך,

ועימו אנשים פליטי חרב מוכים ומעונים.

ויין בגריס ויאמר אל אנטיוכוס המלך,

הן עתה שמת טעם לבטל מהם את השבת וחודש ומילה?

אמר לו כן, אמר לו נבול תיבול עתה וכל העם אשר ברגליך.

אשר אם ילכו כל העמים וכל הלשונות לא יוכלו

לעמוד בפני חמישה בני מתתיהו כהן גדול.

מעריות גברו ומנשרים כלו,

ועתה המלך עצתי תיטב עליך ולא תילחם במתי מעט.

פן יהיה לבוז וקלון לעיני כל העמים ומלכי ארץ וחלומים.

אם על המלך טוב,

ייכתב ונשלוח ספרים בכל מדינות מלכותיך,

ויבואו כל שרי עם ועם ולא יישאר מהם עד אחד.

ויעש המלך כדבר בגריס,

ויבואו מכל מדינות המלך שרי עם ועם אלפים ורבבות חילות חלוצי צבא.

וכאשר אבא גריס כי כביר מצאה ידו וחיילי מגבר,

ורב מאוד מחנהו אין חקר ואין מספר,

קם שנית ויבוא ירושלים ויצר עליה. הוא החל לחרף את מערכות אלוקים חיים ומלך עולם,

וביקע החומה,

וינתק וישבור במקדש שלוש עשרה פרצות.

ויחשוב בליבו לאמור, הפעם הזאת לא יוכלו לי,

כי רב חיילי וכי כביר מצאה ידי.

ואמר רבי יצחק בר נחמני, אלף ושישים ריבו גייסות באו עם בגריס הרשע,

ואמר לישראל, שותים אתם

שתעשו מלחמה עם חיילים שאין להם שיעור.

אם תאמרו אלוהיכם יביא מבול, כבר נשבע שלא יביא מבול לעולם, ואם גבריאל יעמוד בנו וישרוף אותנו,

כמו שעשה לסנחריב, הרי אנו שחים עצמנו בדם חזיר ובשכבת זרע של סוסים, שאז לא שולט בזה ההוא,

ולא ייגע בנו.

ונשאו ישראל עיניהם למ�רום,

ויאמרו לו לנו, אדוני, לא לנו, כי לשמך תן כבוד,

שלא יתבזה בגויים חס ושלום.

עכשיו יאמרו אין לאלוקיכם עצה אחרת?

ובחד כתיב, ירמיהו ל״ב י״ט, גדול העצה ורב העליליה.

אמר הקדוש ברוך הוא חייכם, מחשבותיי גדולה משלכם,

כי לא ייטוש אדוני עמו ונחלתו לא יעזוב.

ובאותה שעה היו ישראל מצפים להרי מזרח, אולי יבואו להם גויים פרסיים לעזרם.

ואז חרא לו למתיתיהו כהן גדול, ואמר לו לחשמונאי,

ולא כתיב בירמיה י״ז,

ה״א ארור הגבר אשר יפתח באדם ושם בשר זרעו,

ומאדוני יסור ליבו,

וברוך הגבר אשר יפתח באדוני. אמר לו, יפה אמרת,

אני ושבעה בניי, ואתה ושלושה בניך הם שנים עשר,

כנגד שנים עשר שבטי קל לישראל.

ומובטח אני בקדוש ברוך הוא שיעשה לנו ניסים ונפלאות.

ויצומו,

וילבשו שק ואפר לבקש רחמים,

מלפני אלוקי השמיים, עזרם ומגינם של ישראל.

וככלותם להתפלל,

קמו מכרוע על ברכם לפני ה', עצמו עשתנותם, מנשרים קלו,

מאריות גברו, ויילחמו בעמים, ויהרגו בהם הרג רב.

ואמר רבי יצחק בר נחמני, באותה שעה תפס הקדוש ברוך הוא שבעים שרים של מעלה,

משרי אומות העולם, ורצה אותם במרצע של אש.

ואמר, הרגו איש את קרובו,

ואם ימלט אחד מהם, נפשכם תחת נפשו.

וכשהיו היוונים מורים חצי מחרבות,

באו המלכים ונעצו אותם בלבם של היוונים.

וכדכתיב בתהילים ל״ז טו,

חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה.

והיו בעיני חשמונאי רועים הניסים, ואמרו ה' ילחם לכם.

וכל מלך ומלכי המלכים שנהרגו,

ומלך מהמלכים שנהרגו, היו באים המלכים ומבזזים ממונו והטילו לבתיהם של ישראל.

לוקחים את הממון שלהם ושמים בבתים של היהודים.

שהם לא יכולים ליטול את השלל מפני החללים הרבים שהיו.

ואת כל חילותיהם מהם שרפו בני ישראל, ומהם דקרו בחרב,

ומהם תלו על העץ, ולבגריס הרשע שרפו בני ישראל באש.

ואז אנטיוכוס המלך כאשר שמע אשר נהרג בגריס,

וכל החיל הגדול, והשרים אשר עמו, וינוס במדינת הים.

והיה הכל מוצא אותו אל המקום אשר בא שמה,

מורדים בו וקוראים אותו הבורח.

ואחר כך באו בני חשמונאי אל המקדש,

ויבנו השברים הנשברים, ויסגרו הפרצות,

וייטהרו האזהרה מההרוגים והטומאות,

ויבקשו שמן זית זך להדליק את המנורה, ולא מצאו כי אם צלוחית אחת,

אשר הייתה חתומה בטבעת כהן הגדול.

וידעוהו כי טהורו,

ויהי בה כשיעור הדלקת יום אחד.

ואלוקי השמים אשר שיכן שמו שם הניח ברכה בו,

והיו מוצאים כל לילה ולילה אחר עריכת הנרות, האסוך,

הכלי מלא שמן.

ואלו הנרות ממנה שמונה ימים,

ועל הצלתם ועל נס האסוך ההוא,

קיבלו וקיימו היהודים עליהם ועל זרם להיות עושים שמונה ימי חנוכה בהלל ובהודאה,

ובכל שנה ושנה, וזכרם לא יאסוף מזרעם.

וברוך הרב את ריבנו,

ונוקם את נקמתנו,

ומשלם גמול לכל אויבי נפשנו,

ברוך האל המושיע.

הדברים שנאמרו פה במדרש הובאו בספר בית המדרש חדר א' ובספר נר מצווה,

וביוצרות לשבת חנוכה,

בהם נרמזו כמה וכמה הדברים המובאים כאן במדרש זה.

ברוכים תהיו להשם חנוכה שמח.