הבטחון והשמחה - חלק ד' - ער ואונן

נציב יום: חיים ישראל בן יולנדה, הנמצא בקומה אחר דום לב, ברוך השם היום פקח את עיניו פעם ראשונה! יהי רצון: שיקום בזכות השיעור הזה לחיים טובים ולשלום מהרה אמן!

קהל: אמן

הרב: הביטחון והשמחה חלק ד'

המדרש אומר: 'ער ואונן - ער, שהוער מן העולם, אונן שהביא אנינה לעצמו' כמו אדם שהוא אבל ומתו מוטל לפניו הוא נקרא 'אונן' עד הקבורה פַּרוש מן השמחה מכל דבר מכל מצווה וכולי.

טוב, מיום שהאיר שמשו של אברהם אבינו ועד אותו מעשה של ער ואונן לא היתה צווחה בכל דורותיו, לא מת בן בחיי אביו בכל דורותיו של אברהם אלא ער ואונן לבדם מתו בחיי יהודה אביהם! צעירים לימים היו ולא הגיעו לעונשין. יש אומרים גיל תשע (9) ולא גילו עריות! ולא רצחו נפשות! ולא עבדו עבודה זרה! למה מתו?

"וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר: וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה': וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ: וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ:" (בראשית לח, ו-י)

נסביר;

"וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'" אמרנו בדרשות הקודמות: כל מקום שכתוב 'רַע' בכתובים האלה מדובר בקלקול המעיינות! לא נהג עֵר בתמר אשתו בדרך כל הארץ, חס על יופיה שלא יכחיש מחמת הריון, וכי זאת התורה שלמדת בבית אבא?! מיהודה אביך ומיעקב זקנך! אברהם אביך הראשון התחיל בבניין עולם חדש! לתקן מה שעוותו דורות ראשונים! עולם מטוהר מזוהמה ומחטא, עולם מלא בטוהר וביופי אשר נסך בו הבורא, טוהר של נצח ויופי של אמת, כל העולם מצפה עתה לתולדות של אברהם אבינו, שיחזירו לעולם את הטהרה והיופי. ואתה ביפי אישה נתתת עיניך ושיחתת מעיינך כדי שלא לשחת ביופיה?!

אישה שמתקשטת בלבושה יושבת בטרקלין משתעממת בבטלה! אישה זו יפה היא?! ואישה שהוד הבריאה והדר הטבע נסוך עליה ונעשית כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק ושופעת על פרי בטנה חן ורחמים ואהבה וכל מידה יפה אחרת! "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ" (משלי לא, טו) "צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל" (שם כז) אישה זו אינה יפה?!

כל הבריאה כולה שמה בטחונה באורו של משיח שעתיד לצאת ממך! כי בכור יהודה אתה!! יהודה, מלך בלי עם ואתה עתיד לרשת מלכות ברוב עם! הכל בוטחים בך ואתה כל כך חסר ביטחון?! שאתה מאבד לדעתך את היופי המכזיב הזה?! אתה דואג שלא תמצא בחייך שום יופי אחר וטעם טוב בחיים?! לא מבטח עוז אתה לבוטחים בך אלא משענת קנה רצוץ! לא חינם נקרא שמך 'עֵר' שהוערת מן העולם, ראשון המעורערים אתה בעולם החדש! "כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה" (ירמיה יז, ו) חסר ביטחון ובבטחה.

כל מלכות המשיח היתה צריכה לצאת ממנו! מעֵר.

"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ:" אחיך נתערער מבטחנו ואבדו לו חייו והוער מן העולם היה אתה חס עליו והקם לו זרע מאשתו: "וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים כה, ו).

זה בסוד הגלגולים: שהנשמה באה בילד שייוולד והוא חוזר לעולם.

"וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע... וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו:" מתחילה אילו היה נושא את תמר כאשתו היה מקים ממנה זרע כי לא היה חסר בטחה מכל וכל כאחיו. יודע אונן: כי הבן אשר נולד לו לאדם, בו בלבד יהיה ביטחונו ואין ביטחון גדול מזה! יודע הוא: שכל שאר כוחותיו של אדם חולפים ועוזבים אותו, רק כוחו של אדם בבנו - הוא בלבד קיים! 

עכשיו ש: לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע... הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו, מה לא ולטרוח בטורח הזה?! מוטב שתשב לו תמר יבמתו מקושטת בטרקלינו יהנה מיופיה ואל יבוא בצער גידול זרע שאינו שלו. 

ואורו של משיח מתגלגל ובא בשבט הזה! במשפחה הזו!! מתי יבקע?! והמזג הזה של 'שבעים (70) נפש' אשר הממלכה הקטנה הזו מצפה לו שיתמלא עד מתי יהיה חסר?! לא לחינם נקרא שמו 'אונן' כי לא טעם עדיין טעם של שמחה! כמו 'אונן' - 'מתו מוטל לפניו' איך הוא יכול לשמוח?! 

אלמלא טעם, אלמלא הוא טעם את הטעם של שמחה, מה אכפת לו בין זרע שהוא לא ובין שאינו שלו?! בין כך ובין כך על ידי כך העולם נבנה! ועל ידו עולם הבא בא על תיקונו כל העולם יבוא אל תיקונו עד לעולם הבא. אלמלא אונן, אלמלא היה אונן והיה מבקש ודורש שמחה בחיים, מה אכפת לו, מה אכפת לו אם הבן הבכור נקרא על שם אחיו?! והלוא כמה וכמה תולדות אחרות הוא יכול להקים אחר הבן הראשון שהוא הבכור שיקרא על שם אחיו, אבל כולן אחר כך יביא עוד 12 - כולם יקראו על שמו! ועל נחלתו ימנו. 

אין זאת אלא בן אחד בלבד אתה רוצה להעמיד לך?! בן יחיד שיתן לך מעט המשך וקיום בחיים. אולם שמחת חיים לא תוכל לטעום ממנו, כי כל ימייך היו מלאים רוגז ועצב, פחד תמיד וחרדה עליו! ואתה אף אינך שואף לשמחת החיים, טוב לך בעצבון ובחרדך תמיד על בנך זה היחיד, כי אונן אתה. 

אין שמחה לאדם בחייו גדולה מן השמחה של זה שהוא רואה את אשתו "כגפן פוריה בניו כשתילי זיתים סביב לשולחנו' כוחו האצור בו ותמיר בקרבו לובש רקמה ובשר ורוח בה, הפעוטות העוּלים והנערים המתבגרים והבוגרים בונים בתים! והוא רואה בנים לבניו וכל העיניים נשואות לעטרת המשפחה ולראשה! וממנו חיים על הכל ושלום על הכל, יש שמחה גדולה זו?! 

למה נתת כל מבטך רק על הבן האחד הראשון?! ומה אכפת לך איזה שם יקרא עליו?! אכן 'אונן' אתה! נטול שמחה, אין טעם לחייך, כי אתה לא יודע שמחה מה היא. 

חיים בלי ביטחון - אינם חיים! וחיים בלי שמחה - זה כמו שרוי בבית האבל תמיד, טוב מהם המוות! לכן: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ:" 

כל כך למה? 

שאותו הבית, בית יהודה, שנועד להביא בטחה ומנוחה בקרב עם ועדה ולמלאותם שמחת לבב בביטחונם, בית המלכות שביהודה! בית הזה מחזיק ברכה הוא ואינו מחזיק קללה! 'ער ואונן' כי יבואו שם, חסרי בטחה, חסרי שמחה, מיד הם נפלטים! ובאים אחרים תחתם ויורשים נחלתם: "וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן" (במדבר כו, יט) ויהיו... ויהיו במקומם "וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ" (שם כא) חֶצְרֹן ו: חָמוּל. אי אפשר לעולם להתקיים ב: 'ער ואונן' לכן מוטב שידחו הם מן העולם ולא יהיה העולם נדחה מפניהם! 

ללמדך: אדם הכובש מעניינו ומקלקל בו, אינו בא לידי כך, אלא אם נתערער מבטחנו ונתרוקן מטעם של שמחת אמת! זה אדם שיקלקל מעניינו בו. 

וכל מי שנופל בכישלון הזה, דומה לו שהוא נהנה! שהרבה היום בעולם לא מביאים וולדות... דומה לו שהוא נהנה ואינו מאבד את עולמו. 

לכו תראו ב: 'בתי אבות' איך אנשים זרוקים שמה! סיפר לי השכן סטפן: 'שהוא נתבקש לעשות 'סדר פסח' בבית אבות והוא הסכים, התייעץ עם רב והלך עם חששות אבל הלך. הוא הגיע לשם אומר לי שאלתי אותו: 'איך?' 

אמר לי: 'תשמע זה לראות דבר כזה זה, אנשים מבוגרים לא מבינים כלום אף אחד לא מכיר בקושי את השני! היתה שמה רק אישה אחת שהיה עם מי לדבר, אבל איזה אומללה! היא נמצאת בתוך קהל כזה שאין עם מי לדבר והיא עירנית והיא פקחית והיא הכל, תקעו אותה שמה! אם היה להם משפחה תומכת כמו אצל החרדים - לא היו משליכים אותה שמה בבית אבות! היו סביבם תמיד ונכדים וזה וזה מאריך את ימם ונותן להם לפרוח אפילו "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה" (תהלים צב, טו) 

 - - - מכאן לא מוגה!!! - - - 

ויש כאלה שמגיעים לבית אבות זורקים את האבא או את האמא בלי תעודת זהות שלא יבואו אליהם בכלל ולא יגידו להם מה קרה ולא ישלמו ולא שום דבר ומניחים אותם שם ו מסתלקים אנשים לא יודעים מה זה ערך של ילדים וכש מחנכים אותם נכון וטוב אם לא היו יודעים ער ואונן שאורו של המשיח גנוז בקרבם והם מאבדים אותו ומונעים בניין ממלכתם בתיקון כל העולם לא היו באים לכלל מעשה זה אלא שהם לא ידעו זה הבעיה אדם לא יודע רק את המצוי עמו ודואג עליו שלא יאבד ממנו ואילו את שמור לו בגנזי הוא אינו יודע ואינו חס עליו מלבדו בידיו כי הוא לא יודע לבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך למה אתה לא יודע איזה כשר מי עם הילדים ראשונים או האחרונים מי מהמהם יכשל מי יצא מהמהם מה שיצא מי מי יכול לבשר אותך להודיע אותך ולא ער ואונן בלבד אלא כל בני ישראל מלכים הם כל טוב שבעולם כל סגולה יקרה שאי אפשר לעולם בלעדיה הכל צפון וגנו בזרעי איו של כל איש ישראל אפילו הקל שבקלים כל הכובש מעינו למי הוא דומה לאיש שנמסר לו אוצר בלום והוא שורף אותו תרם יפתח וידע מה גנוז בו מה שרפת אתה יודע מה שרפת היית פותח רואה ואחר כ אבל אתה לא יודע אפילו מה יש הרי הוא מונע טובה מעצמו ומכל העולם כולו ללמדך שכל אדם אפילו כבר העמיד תולדות לעולם אל ימנע עצמו מלהעמיד עוד תולדות שאיין אדם יודע איזה מבניו צלח יותר בשמה כל בטחונו ושמחתו נשקפים לו מזה האחרון ללמדך עוד שעיקר מהותו של מעשה ער ואונן ההפך הם מבטחה ושמחה כל הסדרה שאנחנו מדברים זה ביטחון ושמחה והם ההפך מבטחה ושמחה האם יש לנו צורך בראייה נוספת אחרי שהסברנו את זה כל כך ברור שלא היה להם ביטחון ולא היה להם שמחה אז בואו ניתן לכם מתיקות מתיקות רמז נאש לדבר אם נעשה ער ואונן בגימטריה יוצא 383 וזה מניין של אותיות בטחה בשמחה קצה אחד זה ער עונן זה תערער והוא היה אונן הק קצה הקצה בדיוק פוך קצה השני בטחה ושמחה באותו צמד אחיים אפשר שהיה אם היה ביטחון בשמחה היו מביאים את מלך המשיח לא רק זה העולם היה מגיע לתיקונו באותה שעה למה כי היו צריכים להקדים 70 נפש בדור השישי לא בדור השביעי בגלל שהמת אז אחר כך מהיבול יהודה את תמר באו זרח ופרץ ופרץ הביא את השניים החסרים אבל זה כבר היה בדור השביעי ואז מהשיעור הקודם למדנו שנשתל תערכה גלות עד עכשיו אם לא היייתה כבר גאולת העולם לא יאומן כי סופר

ויהי רצון שבזכות זה יקום הילד לחיים טובים ושלום במהרה ויהיה ער ואביו לא יהיה אונן - אמן!

המשך יבוא...