בלי תפילה לא מקבלים - חלק ק' - "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ"

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

תמי תמר בת זהבה תזכה היא ומשפחתה לשפע

לבריאות

ואושר

בחיים ארוכים אמן.

אמן.

בלי תפילה לא מקבלים כלום, שיעור קוף מאה, הגענו למאה שיעורים רק על תפילה.

מה עוד לא סיימנו?

המשנה בברכות אומרת

העושה תפילתו קבע

אין תפילתו תחנונים.

הגמרא אומרת שתי דעות

מה הכוונה קבע?

אחת זה שהתפילה במהירות נראית עליו כמסוי

ואפילו אם היא נאמרה בתחנונים

היא נקראת קבע.

אפילו אם הוא יגיד, לא, אני לא יודע, אני לא מנהיר, אני לא מנהיר עבודה.

זה נקרא קבע.

והשנייה,

תפילה נאמרת באיטיות

אבל ביובש

בלי לשון תחינה ותחנוני, סליחה, בלי רגש

אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בלה

בלי רגש, בלי תחנוני

גם זה נקרא קבע

זה לא תחנוני

וכתוב במשנה

העושה תפילתו קבע

אין תפילתו תחנונים וצריך שהתפילה תהיה תחנוני

אבל להלכה יש הבדל גדול בין שתי השיטות

לפי השיטה הראשונה

אם אדם מתפלל בלשון תחנונים

אפילו בלשון תחנונים במהירות

לא יצא

למה? כיוון שהתפילה נראית עליו מסוי, הוא רוצה לפרוק מעליו את המסוי ולזרוק אותו, כבר כמו אדם מחזיק שק מלט

כל רגע הוא רוצה לשחרר את זה מעליו

לפי השיטה הראשונה הזאת

אבל אם הוא יתפלל לאט

אפילו אם תפילתו יבשה ללא רגש יצא

תודה רבה

זאת אומרת, בשיטה הראשונה שאומרת

שכל הבעיה

זה המהירות,

כי אמרנו אפילו אם הוא אומר תחנונים במהירות זה נקרא קבע.

אז אם הוא יגיד באיטיות בלי תחנונים, ביובש,

זה נקרא יצא.

כי השימת לב שזה לא יהיה במהירות,

שיהיה במתינות,

שיתפלל במתינות.

אפילו אם לא יצא לו עם רגש ועם קבע,

עם רגש,

אז זה נחשב כאילו תחנונים.

אפילו שאין תחנונים.

למה?

כי הוא מתפלל במתינות

ולא כמסוי.

אז לפי זה הוא יצא.

לפי השיטה השנייה,

אם התפלל לאט,

ללא עומק ורגש,

לא יצא. הפוך מהקודם.

אם התפלל לאט, בלי רגש, לא יצא.

ואם התפלל מהר ובתחנונים, יצא.

זה לפי השיטה השנייה.

השולחן ערוך בסימן צדיק ח'.

סעיף ג', פוסק.

יתפלל דרך תחנונים כראש המבקש בפתח ובנחת.

אז הוא מצריך גם תחנונים וגם לאט.

ושלא תיראה עליו כמסר,

הוא מבקש להיפטר ממנה.

וכי עני העומד בפתח.

המשנה ברורה מפרשת.

מרן חיבר את שתי השיטות

כעניין אחד,

בצורה נפלאה.

אף על פי כן מוסיף המשנה ברורה עוד כמה מילים.

וישים אל ליבו שאין ביד שום נברא,

מלאך,

או מזל,

או כוכב, למלות שאלתו,

כי אם ברצונו יתברך.

ממילא כל ההשקעה שלך צריכה להיות בתפילה, כי אין לך שום דבר שאתה יכול להשיג בעולם בלעדיו. אז אתה מדבר איתו,

דבר איתו על מה שאתה רוצה.

דבר איתו על מה שאתה רוצה.

מה מלמד אותנו החפץ חיים בזה?

אם היינו יודעים שהכתובת היחידה לבקש דברים זה רק מבורא עולם,

לא היה אדם ממהר.

לא היה אדם ממהר.

היה מבקש בלשון תחנונים.

אם היית יודע שהבורא לא חייב לך כלום,

והכל זה רק חסד,

היית מתחנן.

למה אדם ממהר בתפילה?

למה?

אין לו כבר פלאפון, אין לו.

אז למה הוא עדיין ממהר בתפילה?

כי הוא חושב על דברים שונים שעליו לטפל בהם.

חובות, טרדות, החג, הוצאות, מכוון,

במקום לכוון בפירוש המילים,

הוא מהרהר בפתרונות לבעיות.

איך הוא ישיג הלוואה בקלות, איך הוא יתיב עם מנהל הבנק שהיטיב לו.

והוא פותר את כל הבעיות בראש, כאילו.

בסוף הוא שוכח בכלל מה הוא חשב בתפילה, הוא לא זוכר מה היו לו אלף עניינים שם, לא זוכר שום דבר מה שהוא אמר,

לא פתר כלום,

וגם לא קיבל כלום.

אבל בשביל מה עמדת בתפילה?

בשביל מה עמדת בתפילה?

אומר החפץ חיים, הרי בשעה קלה של תפילת שמונה עשרה

אתה יכול לסדר את כל העניינים בבת אחת

עם מי שבידו לעזור לך אם תבקש ממנו ברצינות.

אז למה אתה רץ בתפילה?

בשביל לרוץ להתחנן למנהל הבנק?

תתחנן לבורא עולם

הוא יסדר שמנהל הבנק ירוץ אליך

תפנה אשר לקדוש ברוך הוא

אתמול היה צריך להביא לי רכב חילופי

והם מצלצלים אומרים לי שצריך את התעודה של הנהיגה

אמרתי שאין לי פה

אבל אני נשלח צילום, אין דבר כזה, צריך להביא את התעודה לפה

וגם מי שהיה שם, אמרו לו גם אתה צריך להביא את התעודה שלך כי עד שאתה תיקח לו את האוטו

אתה צריך גם כן תעודה

וצריך אשראי, וצריך, וצריך, וצריך

בקיצור לא לי יש ולא לא יש ולא כלום,

כאילו עומד שם אז

אז הוא אומר לי, לא, אין, אין דבר כזה. אמרתי לו, תקשיב מה שאני אומר לך.

תחפש שם מישהו יותר גבוה ותגיד לו שאני שולח רק איך קוראים לו.

בא בן אדם ואומר, מה שהוא אומר תיתנו לו.

הבן שלי שומע אותו, הוא אוהב אותו, חבל על הזמן.

מה שהוא אומר, כל מה שהוא אומר תעשו.

בלי תעודות, בלי בטיח, בלי כלום, כי בנות.

הקדוש ברוך הוא מסדר הכול.

ההשתדלות של הבן אדם, ואל תפחד, ואל תבהל מהאנשים,

ואל תלך עם הקדוש ברוך הוא, הוא מסדר את הכול. הוא הבעל הבית של העולם, תזכרו את זה, לא זוכרים את זה.

אל תחשוב שתחנונים למנהל הבנק יועילו לך, כי אין עוד מלבדו.

אין, אין עוד מלבדו. אין.

הכתובת היחידה זה הקדוש ברוך הוא.

נכון שיש חיוב, גזירה, קוראים לה,

השתדלות.

אבל זה לא קובע, השתדלות לא קובעת.

היא לא מועילה כלום.

היא קנס.

זה עונש, כי בן אדם הראשון נשתדל, זה הכול. זה קנס.

זה לא שזה מועיל.

לכן לא מזל ולא כוכב ולא מלאך,

יכולים לעזור.

רק הקדוש ברוך הוא.

המילה ויקרא

בתחילת חומש, ויקרא,

כתובה באלף זעירה.

מה זה אלף?

מה?

חילופו של עולם. חילופו של עולם, ומה עוד?

הגמרא אומרת

אלף בית אלף בינה.

התורה רומזת.

כשאתה מתפלל,

צריך שהאלף

תהיה זעירה.

זאת אומרת, אלף זה לימוד,

שהלימוד יהיה קטן.

כשאתה מתפלל. ביקרא אתה קורא לקדוש ברוך הוא,

בשעה שאתה קורא לו שהאלף תהיה זעירה.

אל תלמד בשעת התפילה!

את הלימוד תשאיר לזמן אחר.

בגמרא כתוב בברכות כא דברי רבי יוחנן, ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו.

למה שאדם יתפלל כל היום כולו?

למה שאדם יתפלל כל היום כולו? אם הוא יתפלל מה שצריך, ואמר מה שצריך, והתכוון מה שצריך,

וביקש מה שהוא צריך,

בשביל מה צריך כל היום כולו?

בשביל מה צריך כל היום כולו?

אבל אומרים בדרך הלצה, בדרך הלצה, כן?

רואים הרבה אנשים מגיעים לתפילה,

הופכים להיות מתמידים.

פותחים ספר,

או עלון תורני,

ומתחילים ללמוד.

למה? זה זמן מבוזבז.

עד שהוא יחזור על כל התפילה והכל, ואני כבר התפללתי, מה אני, זה לוקח ספר,

ואני אמד תמיד.

ואז הוא חושב שזה בזבוז הזמן של התפילה, והוא צריך להספיק

כמה דברים.

אז אומרים בדרך הלצה, מה אמר רבי יוחנן? הלוואי שיתפלל אדם כל היום,

ככה לפחות הוא ילמד,

כי בתפילות רק הוא לומד.

אז אם הוא יתפלל כל היום, אז הוא ילמד, כי תפילה זה בזבוז.

אז הוא כבר ילמד.

יש בתי כנסת שמחלקים עלונים אחרי התפילה,

ויש כאלה שלא.

ואם יש בזה עוד פרסומות וזה בשבת, זה בעיה.

מסופר על אדם

שפגש זקן אחד בקבר

של רבי שלמה אלקבץ,

מחבר הפיוט לך דודי.

והוא סיפר

שמסתובב אצלם סיפור במשפחה

על אחד שהיה לומד בשעה ישעה, והיו אומרים

לך דודי.

בא אליו הנועם אלימלך בחלום

ואמר לו, אל תלמד את הספר שלי כשאומרים לך דודי.

אין לי עיניים להסתכל בפנים של רבי שלמה אלקבץ.

השיר הזה הוא שיר קדוש.

אתה מזלזל בו

כאילו אין לך זמן להשאיר אותו בהיותך עסוק בדברים חשובים יותר

אין לך זמן בשביל זה

יש דברים יותר חשובים, אתה קורא רבי הנה מלך

אומר אל תקרא בספר שלי

אתה גורם לי שאני לא יכול להסתכל בפנים שלו

יש זמנים ללמוד

יש זמנים להתפלל

וצריך להפריד ביניהם

הרב קנייבסקי היה מקפיד

לא ללמוד שום דבר בזמן חזרת השץ

ואתם יודעים שהוא כל רגע שלו הוא לא יכול

מעניין איך הוא השתלט על הראש שלו

שלא לעוף מסוגיה לסוגיה

זה קשה, זה כמו להיכנס חוץ מכבודכם לשירותים ולא לחשוב בדברי תורה

רק שם אתה יכול להחליף את המחשבות בחשבון וכל מיני דברים

כן?

אבל בתפילה אתה לא יכול להפוך את המחשבות למשהו שהוא חשבון או משהו שעוד פעם אתה מתנתק

וצריך לקרוא את כל מה שאומרים בזה ולכוון אמת

ויהי רצון אמת ויהי רצון אמת שתחונן דעת

ויהי רצון שתחוננו דעת

וכן ככה כל דבר

וגם לכוון על האמן

כל אמן

צריך לכוון

אל מלך נאמן

שילוב הביאה אדנות

הבו גודל לאלוהינו

גמילות חסדים

ויאמנו הדברים של האומר כל זה צריך לכוון כשאומרים אמן

כל זה צריך לכוון

אם לא מה אמרת?

מה אמרת?

אמן. נו מה אמרת?

מה זה אמן? מה אמרת?

כמה אנשים עושים את זה?

רק אנחנו ששמים לפנינו את זה מכוונים על כל אמן זה נקרא אמן

לא תוכי אמין תוכי גם תלמד אותו אמין כל דבר רגע מה בעיה להגיד?

אתה לא תוכי

צריך לכוון

אדם חובב ספרים שם שמוכרים ספרייה

וואו

הוא רץ מהר אמר בטח אני אשיג ספרים בזול מוכרים

הגיע לשם מעיין בספרים מצא שכל הספרים

יש בהם פגמים

מתעשרים בו דפים בהתחלה, שני באמצע,

השלישי סדרש עשר בכרכים,

כריכות הפוכות,

ספר מלא כתמים,

דפים מטושטשים.

אחרי מאמצים מצא ספר אחד נקי ושלם תהילים.

תהילים.

החפץ חיים אומר זה משל,

כשאתה תעלה לשמיים,

אתה משוכנע שאתה מביא איתך אלפי תפילות.

פללת שלוש תפילות כל יום.

אלף לפחות בשנה.

כמה שנים חיית, אז יש לך ענפים.

אבל כשיציגו לו את התפילות,

הוא יבוש ויקנא.

כולם פגומות.

כולם פגומות.

זאת הייתה מהירה, פה בלע מילים,

שמה זה,

פה לא שם לב בכלל, פה לא, בלי כוונה.

מתוך כל ספריית התפילות שלו,

אולי, אולי, אולי ימצאו כמה בודדות,

לא יודע אם שלמות לגמרי, אבל בחלקן.

ואמרנו שהרב יהודה צדקה זכר צדיק ברכה אמר שאדם

מברך בחייו

אלפיים וחמש מאות ברכות, שתיים וחצי מיליון ברכות.

בסוף יבואו, יהיה לו שקית.

מה?

מה?

אולי ציון. אולי ציון. מה אמרתי?

פה כתוב, אה, פה זה הרב צדקה על התפילות,

שמה זה הרב על הברכות, סליחה.

אז הרב צדקה אומר שיבוא עם התפילות שלו,

ויש מלאך שממיין.

טח, זורק אותן. טח, זורק.

זה לא תפילות.

הוא אומר, הוא יזרוק את הכול.

ואדם עלול למצוא את עצמו עם ברכות בודדות בתוך

התפילות שהוציאו אותן במתינות ובכוונה.

מאלה היחידות שיעמדו לזכותו בעולם העליון.

בעלי המוסר אומרים שזה כמו אדם שהזמין מלך,

כתב לו מכתב מרגש,

כמה הוא חפץ שהוא יבוא אליו הביתה לסעוד.

והמלך מהמכתב הזה התפעל ואמר, אני בא.

ואחר כך הוא נזכר שיש לו איזה משהו חשוב, אז הוא אמר לבן שלו, אני חייב ללכת כי קבעתי כבר עם זה, זה, זה.

אז תארח את המלך וזה. איזה ביזיון, איזה ביזיון.

אומרים, חכמי המוסר אתה כביכול מזמין את הקדוש ברוך הוא,

שיבוא, כי אתה רוצה לבקש ממנו דברים.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לבקש ממנו,

ובסוף אתה משאיר אותו עמי, עם הגוף שלך,

והנשמה שלך פורחת לה במקומות, קבעת,

עם הבנק, קבעת, עם החובות, קבעת, עם המשכנתה, קבעת,

ואתה משאיר את המלך ככה.

אין ביזיון יותר גדול מזה.

מעשה ברבי חנינה בן דוסא

הלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי.

חלה,

הבן של רבן יוחנן בן זכאי,

אמר לו חנינה בני

בקש עליו רחמים ויחיה.

זאת אומרת, הוא היה חולה מסוכן.

ורבן יוחנן בן זכאי

לא מתפלל עליו,

או מתפלל ומבקש מרבי חנינה שיתפלל עליו ויחיה,

כי הוא בטוח שאם הוא יתפלל עליו הוא יחיה.

הניח ראשו בן ברכיו

וביקש עליו רחמים.

וחיה מופת.

אמר רבן יוחנן בן זכאי,

אלמלא הטיח בן זכאי את ראשו בן ברכיו כל היום כולו,

לא היו משגיחים עליו.

אמרה לו אשתו,

וכי חנינה גדול ממך?

הוא התלמיד שלך, הוא בא ללמוד אצלך.

אמר לה לאו,

אלא הוא דומה כעבד לפני המלך,

ואני דומה כשר לפני המלך.

אז יש בזה כמה פירושים.

אבל פה כתוב כשאנחנו זוכרים שאנחנו עבדים לפני המלך,

אז אנחנו יכולים להכניע את עצמנו לפני הבורא יתברך. רק אם אנחנו מרגישים עבדים.

כי עיני שפחה אל יד גבירתה.

כן עינינו אל השם, ככה צריך להיות.

שפחה יודעת שאין לה כלום.

אם היד לא תיפתח של הגברת לא יהיה לה מה לאכול, אין לה איפה לישון,

לא יהיה לה כלום.

אנחנו צריכים להרגיש עבדים.

אם אנחנו נרגיש עבדים שאין לנו כלום משלנו,

עבד אין לו כלום משלו.

כל מה שיש לעבד שייך לאדון.

אין לו כלום.

כשאדם יודע שהוא עבד ואין לו כלום חוץ מהאדון,

אין לו

הרהורים אחרים.

הן לא אפשרויות לחשוב, אני אעשה ככה, אני אעשה. אתה עבד, עבד אין לו כלום.

כלום. גם אם תחשוב, תחשוב, אין כלום.

אז הוא היה כעבד.

רבי חנין היה כעבד.

עבד אין לו כלום, ובאמת לא היה לו כלום.

מה היה אוכל?

גם חרובים.

מערב שבת לערב שבת, באמת לא היה לו כלום.

והוא הציל אותו.

כשאדם מתפלל כעבד,

יכול לקבל הכול.

אבל אם אתה מרגיש שר,

אני יכול להזיז דברים, יש לי מלפנות, יש לי קשרים,

ואם אין לי קשרים, יש לי חבר שיש לו קשרים,

ואם לא, יש לו חבר של חבר שיש לו קשרים.

אבל אתה עושה באמת הרבה קשרים ופלונטר מכל החיים שלך, ואתה לא מקבל בסוף שום דבר, שום דבר.

בלי תפילה כמו שצריך, לא מקבלים כלום.

ועל זה צריך להודות לשם שהוא מסכים בכלל

לשמוע אותנו.

אני לא הייתי מוכן לשמוע אתכם.

אם כל יום הייתם באים ומזמזמים לי כמו דבורים,

הייתם מגרש אתכם.

מה אתם מבלבלים לי את המוח? לוקחים לי את הזמן?

לא אומרים מה אתם רוצים.

אתם לא מבינים בכלל מה אתם מחפשים.

מקשקשים לי כל הזמן.

מה הייתם עושה שלום? מקצו אותי? מסתכלים. מי עוד נשאר שלא הספיק?

וזהו.

הקדוש ברוך הוא כל יום שומע ככה, וכל יום וכל יום וכל יום וכל יום וכל יום וכל יום וכל יום. והבן אדם לא משתנה.

לא משתנה.

מטוס.

מטוס.

איזה סבלנות יש לקדוש ברוך הוא. זה לא יומד בסופו של דבר.

אם היית רואה את הבן שלך מחזיק סידור,

ועושה את זה אחר כך, וככה הוא.

ברור לך שהוא לא מתפלל, לא?

באיזה שלב היית נותן לו סתירה?

וכל יום היה עושה ככה, ואתה אומר לו, אהה, הוא אומר, מתפלל, מתפלל!

וואי וואי וואי, אנחנו עומדים בפני הקדוש ברוך הוא התאמין יום ועוד יום.

ועוד יום, שלושה, שלוש תפילות.

עוד יום ועוד יום ועוד יום.

גם האחרים קצת, גם באים ככה, גם זה.

שיא, גם בגדים, לא נקי, לא זה, לא מסודר, לא מטבעת, לא חליפה, לא שום דבר.

כמו פלח נכנס.

ככה באים לפני המלך.

לא יומן.

בא הקדוש ברוך הוא.

הוא שומע את תפילת עמו באהבה.

אבל מה יוצא לנו מזה?

בסדר, הוא שומע.

אבל מה יצא? קיבלנו משהו?

שום דבר.

בשביל מה אתה מסלם?

מה אתה עושה?

יש הרבה אנשים שהייתי משחרר אותם מהתפילה בכלל. למה? הם מבזים את הקדוש ברוך הוא.

מבזים אותו.

ממש ביזיון.

הרי בזמנם, כשהם היו מקפידים להתפלל כמו שצריך, הבא מן הדרך שלושה ימים לא היה מתפלל.

עד שתתיישב דעתו.

מדברים בתנאים, תאמוראים.

הבא מן הדרך,

אז הוא לא יכול להתרכז.

הוא לא יכול להתרכז.

לכן היו

שעה לפניהם,

שעה תפילה ושעה אחרי.

הם יודעים מה הם עושים.

אבל

אם היו מאריכים בתפילה, מתי תורתם נעשית?

בזכות התפילות התורה שלהם הייתה משתבחת. היו מבינים, היו זוכרים, הכל לא מפסידים לתפילות.

לא מפסידים.

דוד המלך שיבח את עצמו ואמר, ואני תפילה.

כל ספר תהילים שלו זה תפילות לשם, שבחים, הודאות, וכו'.

ואני תפילה.

רק הוא אמר, סכן עצת, אחיתופל,

השם,

טאח, הקדוש ברוך הוא שלח, לא תחושי ירכי.

טרם ידברו כבר,

טרם יקראו.

בעני העינם.

מי שעוד מתפלל לשם,

יודע על מי הוא מדבר, יודע שאין עוד מלבדו,

הקדוש ברוך הוא מסייעו.

צריך להודות לקדוש ברוך הוא שהוא נותן לנו את האפשרות הזאת, אבל צריך להיות חכמים,

נצל אותה.

הקול ידועה, והקול ישע בוחה,

והקול יאמרו, הקול יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל ידועה והכל ישמוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשיר הכל ידועה והכל ישמוך והכל והכל יאמרו אין קדוש כשיר הכל ידועה והכל יאשם לחוכה והכל והכל

עוד יומיים סוכות, השתבח הבורא, חג שמחכים לו שנה שלמה, השתבח הבורא, צל האמונה,

תיכנס.

סוכה, שני שמות של הקדוש ברוך הוא, נכנסים בתוך המצווה.

אה, השבח לאל, בורא עולם.

ראיתם איזה תרוג יפה ה' בקהלו?

תביא רגע, תפתח פה.

זה גדול פה, כן?

כן?

אם אתה מעביר את זה, זה לא נשמע יותר טוב, כן?

לא, לא, לא בסדר, כן?

לא, בלי עין הרע, תגידו, בלי עין הרע,

בעין

אה, אה?

נקי, נקי, נקי, נקי. אין בלט לך

ואין שום נקודה ואין שום זה.

השתבח הבורא.

לא, פלא.

כן, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה.

עמדו, עמדו, עמדו, את השם בשמחה.

בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

עבדועין

את השם בשמחה

את השם בשמחה בואו לפניו

לפניו בירננה פה ולפניו בירננה פה ולפניו בירננה פה ולפניו בירננה פה ולפניו בירננה.

הריני מכוון לקיים את צור החכמים דאורייתא,

בשמחה דאורייתא,

חומד נפשו ישחסה דאורייתא,

כבד את אביך ואת אימך דאורייתא.

עשו נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש יהיו סיטותיו דומנות בקבר.