בלי תפילה לא מקבלים - חלק ק''ז - ממוות לחיים - בזכות אמירת תהילים
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום להצלחת הניתוח של רועי יהודה בעינו הימנית אמן
בלי תפילה לא מקבלים כלום
חלק קופזן
מן המצר קראתי יא
ענני במרחביה
בעל תשובה
עשה מויפס
עשה מופת
סיפור שהיה כך היה
יהודי מקבל שיחת טלפון
שואלים אותו
האם מספר הרכב הזה הוא שלך?
כן.
מה הבעיה?
האם היית מעורב לפני שמונה חודשים בתאונת דרכים?
לא
יש לך קשר
לתאונת דרכים שהייתה לפני שמונה חודשים.
מה הסיפור, אדוני?
אומר לו,
לפני שמונה חודשים נפצע בתאונת דרכים
רכב נוסע באדום, נכנס בו בעוצמת,
חודשים חוסר הכרה,
המשפחה כמעט התייאשה,
תהילים, רבנים, צדקה,
ולאט לאט
המצב החל להשתפר.
לאחר חודשים פקח את עיניו,
ואמר, תרשמו מספר.
ואמרת, מספר של הרכב שלו.
שאל אותם
האם הרכב הזה פגע בי?
אמרו לו לא,
אנחנו יודעים את הזהות של הנהג והרכב וזה לא המספר.
יש קשר למספר הזה לתאונה שלי.
אם לא,
הקדוש ברוך הוא לא היה נותן לי לזכור את המספר הזה.
החלמתי,
פניתי למשרד הרישוי לאתר את בעל הרכב, נתנו לי את המספר שלך, ואתה אומר שזה המספר שלך?
תגיד לי באיזה דרך אתה היית מעורב בתאונה.
היהודי לפתע נזכר.
הוא אומר, אני הייתי בעל תשובה בראשית דרכי.
נסעתי מהמכונית להביא את הילדים מהגן.
בדרך ראיתי תאונת דרכים.
אמבולנס טיפל בפצוע.
הכביש חסום.
אני בפקק, אין לאן לזוז.
בתור בעל תשובה טרי,
חשבתי מה אני יכול לסייע לפצוע.
הוצאתי ספר תהילים ואמרתי,
ריבונו של עולם,
אני לא יודע את השם של הפצוע וגם לא את השם של אימא שלו,
אבל אתה יודע.
אז בזכות אמירת תהילים שאני אומר,
תשלח לו רפואה שלמה.
והתחלתי להגיד בכל ליבי, בכוונה גדולה,
עד כדי התרגשות ובכי.
רק לאחר שהאמבולנס פינה אותך לבית החולים,
נסעתי מהמקום.
הפצוע אמר לו עכשיו, התחבר לי הכול.
הקדוש ברוך הוא דאג לשמור לי מספר הרכב הזה בזיכרון,
כדי שאדע ואכיר טובה מי הציל את חיי.
התהילים שלך הצילו אותי ממוות לחיים.
אה, אתה לא מגזים.
אני בסך הכל אמרתי תהילים בעל תשובה.
בראשית דרכו,
איזה כוח יש לתפילה שלי.
אז למה הקדוש ברוך הוא נתן לי לזכור מספר
שאין לי שום קשר? לא ראיתי את המספר הזה בחוש.
רק השם הטביע לי, מספר הרישוי הזה,
כדי שאני אברר, והנה אתה רואה שיש קשר
בין המספר לתאונה.
אתה היית נוכח והתפללת עליי.
יהודי שמתפלל מעומק הלב,
אפילו שהוא לא מכיר את מי שהוא מתפלל,
יכול להציל ממוות לחיים.
ייזכר לשמה אחריו יוספי שליטי,
שכל פעם שהוא שומע אמבולנס,
הוא מיד מפסיק ואומר מזמור תהילים. זה או חולה או יולדת.
תמיד.
נותן דחיפה, סיוע או ליולדת או לחולה.
תמיד.
טוב ללמוד את זה.
עשינו את זה פעם, נכון? אצלי במרפסת.
לצערי הרב אני רואה כל פעם שמגיעים
הליקופטרים עם פצועים
לבית החולים,
נו, מה יכול להיות שמה?
אז אם אפשר, אומרים תהילים, ואמרנו תהילים.
מקווים שזה הועיל.
להזיק זה לא מזיק.
להועיל זה יכול.
עכשיו תשמעו סיפור שאתם לא מאמינים
מה תבניות ביצים יכולות לעשות.
אדם מבוגר,
יש לו בבית
בן בוגר, בת בוגרת,
ולא מוצא להם שידוכים.
ילדים מוצנחים, הכול.
תקוע הכול. תקוע.
יום אחד הוא הולך ברחוב,
רואה ילד, בן חמש בערך, נושא שלוש תבניות ביצים,
וזה כבד לו.
אז כל כמה מטרים הוא עוצר, מניח אותם בצד,
לוקח אוויר, ועוד פעם מרים והוא הולך.
אפשר לעזור לך, ילד?
לאן אתה לוקח את זה? אומר, הביתה.
אז אני אעזור לך לקחת את זה הביתה.
בסדר? הילד שמח.
טוב.
מרים את התבניות לכתובת,
ופתאום הוא פורץ בדמעות של בכי.
לא בכה מעולם ככה.
הוא אומר, אמרתי לקדוש ברוך הוא,
ריבונו של עולם,
גם אני כבר לא יכול לסחוב את המסע הזה של השידוך של הבן והבת.
אנא,
קח ממני את המסע הזה ועזור לי, כמו שאני עוזר לילד עם התבניות ביצים.
תפילה אמיתית יצאה כנה, ישרה. לא התפללתי ככה מעולם.
בהתבטלות מוחלטת, כמו הילד בן חמש,
עם בקשה אמיתית לעזרה.
הרגשתי שהתפילה פה עליה.
תוך חודשים שניהם התחלטנו.
נו, הייתם מאמינים שתבנית ביצים יכולה לעשות?
ומעשה,
תפילה וביטחון, וואי, וואי, וואי, מה זה יכול לעשות?
רבי יצחק דוד גרוסמן,
זכר צדיק לברכה,
עלה על אונייה בדרכו לארץ ישראל.
אונייה קטנה,
אבל עם הרבה נושאים.
חלקם יהודים, חלקם גויים.
ים שקט,
רחוקים מיבשה,
לפתע סערה חזקה,
עגלים טלטלו את האונייה כמו קליפת אגוז,
וסחפו אותה הרחק מהמסלול.
לחרדתם הגיעה ממש מולם אונייה אחרת גדולה וכבדה,
ופח, נגחה באונייה הקטנה, מעכה אותה תחתיה.
צעקות, זעקות, נשמעו מכל עבר.
כל אחד מחפש להציל נפשו שלא תרד האונייה למצולות.
רב החובץ, שונא יהודים היה,
מטח חבלים
בין האונייה הגדולה לקטנה והכריז
כל הגויים יתפסו בחבלים, יעברו לאונייה, יהודים לא רשאים לעלות.
כל יהודי שינסה לעלות ייזרק לים
וימות בין הגלים
או שיאכלו אותו כרישים.
יהודים, אני לא מוכן להציל.
זה היה ערב שבת
סמוך לשקיעה.
כל הגויים כבר עברו.
רק יהודים נשארו.
בייאוש ואימת מוות.
פתאום הם שומעים נעימה.
מביטים.
רבי יצחק דוד מתפלל
כמנהג החסידים בערב שבת לפני מנחם.
הדול אדוניי כי טוב, כי לעולם חסדו.
יורדי הים באוניות,
עושה מלאכה במים רבים,
המה ראו מעשה אדוניי בנפלאותיו במצולף.
ויאמר ויעמד רוח שערה ותרומם גלף יעלו שמים ירדו תהומות
נפשם ברעה תתמוגג.
אחרי זה לקח גביע,
בגדי שבה, שטריימל על הראש,
ועושה קידוש בנעימה בכוונה גדולה.
היהודים עומדים סביבו מבוהלים, פחד מוות,
אבל הם נפעמים ונרגשים מול המחזה שמולם.
אונייה עוד רגע שוקעת,
והיהודי הזה עומד, עושה קידוש.
אמר להם רבי יצחק דוד
קיימנו כבר
ויצעקו אל אדוני בצר להם
עכשיו נבטח בו בכל ליבנו
שהתקיים בנו וממצוקותיהם יוצאים.
רגע לאחר מכן
נשמע רעש אדיר.
הסיפון הזדעזע תחת כפות רגליהם.
היהודים נושאים עיניהם,
רואים שהאונייה הגדולה
הכבידה במשקלה על האונייה שלהם התהפכה
כל הגויים שהיו בה הושלכו למים וטבעו
באונייה שלהם קטנה, חבוטה, מעוכה
התייצבה בנגלים
וכל הנוסעים הגיעו לחוף מבטחים
במשך כל ימי חייהם נשאי האונייה הזו
היו אומרים התרגשות רבה
הודו לאדוני כי טוב,
כי לעולם חסדו.
הכל יאמרו לך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם
הכל יאמרו לך והכל ישבחוך
והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יאמרו והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו
אין קדוש כשם הכל יאמרו והכל יאמרו והכל ישבחוך
לאטו לאטו לאטו לאטו לאטו לאטו אין קדוש קשה אז עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה
עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, את השם בשמחה
בואו לפניו, לפנה בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה יום טוב, שבוע טוב חורף בריא
הרי אני מכוון כן עם צוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גובל נפשו איש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת אמך דאורייתא
לעשות נעת רוע לקדוש ברוך הוא ולעשות נעת רוע לתנא הקדוש
שיהיו שפתותיו דאורייתא