ימי החנוכה - חלק ח'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום אליעזר בן צביה יזכה לאכול לדבר כאחד האדם יזכה לאריכות ימים ושנים מתוך תשובה שלמה ושמחה אמיתית

אמן

נאור בן יונה יזכה לזיווג הגון תשובה שלמה בריאות הנפש והגוף וכל מילי דמיתיו אמן

הראל בן שמחה וישראל יזכה הוא וכל משפחתו לבריאות הגוף והנפש

של הבית אמיתי

שפע השירות

ויזכו שהחברה תצליח בגדול

והכל מתוך אושר ובריאות

בזרע חי וקיים אמן

אברהם בן גמארה ואלונה בת אהובה יזכו

הוא ורעייתו לרפואה והצלחה, פרנסה בשפע,

אריכות ימים ושנים ובריאות איתנה

אברהם בן אסתר

יזכה לזיווג הגון לזכות את הרבים כמה שיותר

ויפקחו עיניהם של כל משפחתו לעניין החיסונים והכשרות אמן ואמן

ימי החנוכה חלק ח'

סיימנו אתמול שברגש גאווה מתנשא

סקר אנטיוחס את החיל העצום ולבו את רונן בשחצנות

אין כוח שיוכל לעמוד מולי

אינני המצביא המוצלח בעולם ובעל הצבא העוצמתי ביותר

ההכנות למלחמת החורמה צברו תאוצה

הקטינים המיומנים שקדו על כל פרט

החל מטקטיקת הקרב

עד אחרון הפרטים הלוגיסטיים ולא השאירו מקום לשום טעות

במקום אחר

כשמצחו מעוטר בתפילין

התכונן יהודה לאמירת שיעורו היומי בפני אברכים היושבים מולו כמחצי גורן,

נוטים בצמח את חידושי תורתו

הבנויים להפניע על יסודות התורה שבעל פן,

כפי שנמסרה לו מאביו מתתיהו שקיבל מאביו יוחנן שקיבל מריבותיו.

אותם מעלה-מעלה,

עד משה רבנו מפי הגבורה.

מול חלונות ביתו,

שהפך להיות בית מדרש זמני, נעמדו עוברי אורח.

אנשים שלא זכו להבין מערכה תורנית על בורייה,

עמדו בסמוך לקלוט מעט מדבריו.

השיעור היה מרתק ומושלם,

עד שאיש לא שט ליבו לשתי דמויות עטויות בגדי יהודים העומדים סמוך לחלון ומחליפים זה עם זה רמזים של משמעות.

יהודה העיף מבט אוהב בתלמידיו

ולא יכול להתפעל מקומץ הלמדנים.

לא מכבר ראה אותם לבושים שריוני קרב נלחמים כעריות נגד גדודי ליסייה,

אך מיד לאחר הניצחון המופלא פשטו

את שריוניהם ועמדו בתפילת הודיה זכה לבורא עולם,

שעשה עימהם את כל הגבורות והנפלאות האלה,

ובענוות חן יהודית אמיתית,

לא שייכו לעצמם

שום צל של התפארות.

לאחר התפילה

נהרו אל האולם המרכזי,

תפסו את מקומותיהם הערוכים בשבע שורות

מול מעמד ראש הישיבה.

מבט יהודה המכבי ננעץ למרכז השורה הראשונה,

נכחו עמד אברך צנוג,

מנופף בבוהן של ידו אילך ואילך,

ובונה בחריפות את קושייתו.

השומעים נדו בראשם בהתפעלות

קושייה גאונית מאיימת למוטט את יסודות השיעור

שעליהם נבנתה מערכת ההסברה רבת הפוארות.

טובי המוחות התייגעו למצוא תירוץ הולם,

אך טענותיהם הועלו ביעף מהיר.

האברך הצנוג עומד על שלו בלמדנות מעמיקה והודף את הניסיונות.

הגיונו הבהיר והצלול השתיק את כל הלמדנים.

העיניים ננעצו בראש הישיבה.

מערך השיעור האומנותי היה

הארוג להפליא עומד לקרוס.

קושיית האברך מאיימת למוטט את היסוד המרכזי בשיעור.

עיני יהודה המכבי ליטפו בחיבה את הדובר.

קשה להאמין כי איש צדיק וצנום זה עמד לפני ימים ספורים בליבה של סערת הקרב.

בתוך מלמול פסוקי תפילה קצר באויבים מימין ומשמאל.

משל היה איש מלחמה.

משל הם שבולע קציר.

אך כעת,

כאילו שכח מהכל,

חזר ללימודו להילחם במלחמת התורה בניסיון להגיע לחקר האמת.

אדריכות מחבר גברה

כי בתי המצחון של יהודה המכבי יעידו על חשיבה מעמיקה,

ניסיון למצוא הסבר מניח את הדעת

ליסודות הדברים שאמר.

לא היה לו ספק באמיתתן,

היסודות האלה נמסרו לו בעל פה מאביו שקיבל דור אחר דור על משה רבנו.

אבל מכל מקום עליו ליישב את הקושייה,

לפלס את הדרך להסבר הנכון,

ללטש את היסוד ולחדד,

עד שהתמיהות יסלרו מעליהן.

עיניו נעצמו בריכוז,

דממה נפלה בחדר.

איש לא העז להפר אותה.

דהנה, בפתע פתאום נהדפה דלת הכניסה.

אל מרכז האולם התפרץ אדם מבוהל,

נרגש, מתנשם, מתנשף בכבדות.

מורי וריבי

ביקש רשות דיבור.

כן, בני,

השיב יהודה המכבי במענה רך.

אני הצופה.

זיהיתי תנועות אויב.

משתלט.

מתאמץ להשתלט על דיבורם, איים לפרוץ מתוכפים.

נו, ובכן,

ריבי הם מגיעים.

הוא זעק בקול נרגש.

אז מה בהלייק שהיהודה מכבי?

בידיים מושתות מביעות פחד קרא בשני העניין יהודה,

ריבי מדובר בצבא עצום ביותר.

אי אפשר לאמוד את מספרם.

זועק בחרדה.

סבור שיהודה לא קולט את עוצמת הסכנה.

ולא רק זו...

וממשיך בסערת נפש.

ראיתי אצלם חיות ענקיות הנעות באיטיות מחרידה,

רומסות כל אשר בדרכן,

מראשם משתרבב אף משונה וארוך

המגיע כמעט עד הארץ,

ועל גביהם בנויים צריחים משוריינים בלתי חדירים ליריות חץ.

כן, כן, ידוע לי הדבר.

קיבלתי כבר ידיעות מאנשיי.

אנטיוחס הצטייד בעדר פילים מלומדי מלחמה.

טנק מרכבה של פה.

האיש עמד מזועזע, ניכר שהוא מפוחד.

פילים לחשש בחרדה.

איך נתמודד מולה?

יהודה נשא אליו את עיניו הטובות.

נראה שהמשימה הדחופה עומדת בפני יהודה המכבי, היא לא הכנה לקרב,

אלא להרגיע את האיש.

טוב ליבו של יהודה היה מן המפורסמות.

דאגה לכל איש ישראל הייתה אצלו לשם דבר.

בצער כל יחיד נגע לליבו.

ראנא בני,

התנגן כולו הרך.

אילו היה זה צבא קטן ממדים,

היית רגוע לגמרי?

וכי אז מובטח היה לנו הניצחון?

בכל מקרה זקוקים לעזרת השם.

ולגביו הרי אין הבדל בין צבא גדול או קטן.

האיש נענע בראשו כמתחיל להבין.

הלא ידעת, המשיך יהודה בקול שלם,

את אשר סיפרו לנו אבותינו מדור-דור,

כיצד התעלל הקדוש ברוך הוא בפרעה אדיר,

והשליך את חילו הנורא למצולות ים סוף.

הידעת כמה היה מניין חייליו? שאל.

אבל... נענע בראשו

שהוא לא יודע.

דריכות הנוכחים מגיעה לשיא חדש, עומדים לקבל ידיעה חדשה בסיפור יציאת מצרים.

הרי שם כל מילה מסיפור זה לא תסולא בפז.

יהודה גולל...

את הידיעה מרעישה לחלל בית המקדש,

ואמר, חיל פרעה מנה, כמה?

למה?

900 מיליון איש!

מובא במושב זקנים על הפסוק ושלישים על כולו.

900 מיליון איש.

הנוכחים עצרו את נשימתם,

מעולם לא שיערו זאת.

קרוב למיליארד חיילים מצאו מותם בים סוף,

וזאת משום שהתאכזרו על בניו של הקדוש ברוך הוא.

תוך האזנה לראיות יהודה ולמקורות בדבר מספר אסטרונומי זה,

גאתה אהבתם לבורא.

התצפיתה נתפעם אף הוא,

אבל עדיין לא נרגע לגמרי.

אבל מה נעשה כשיגיעו הפילים?

ההדרכה הזאת קיבלתי ממורי אבי,

השיב לו יהודה מכבי בחיוך קל.

כי בכל עץ

שבה נזכר בשיעורי התורה שלמד מאביו הגדול,

היו מזדהרים פניו הטהורות בקדושה עילאית.

וערגע עצם את עיניו,

ועזר על המילים הקדושות

שנאמרו בעת שלמדו מסכת ברכות.

הרועה פיל,

קוף

וכיפוף

אומר ברוך משנה בריוס.

סוף סוף חייך האיש.

היתן אות להזעיק את אנשי המלחמה?

מקשה יהודה מכבי, האם קרוב הוא האויב?

לא ממש.

להערכתי יגיעו בעוד מספר שעות.

אם כך אמר יהודה מכבי בפסקנות,

חוששני מביטול תורה.

יש שהות בידינו לסיים את השיעור.

בכוח לימוד התורה נאבד את אויבינו הקמים עלינו ויהיו גיבורים ככל שיהיו.

נו, הדריכות לקראת המשך השיעור חזרה אל פני הנוכחים.

גם כעת לא הבחין איש בשתי הדמויות המסתוריות המתרחקות אט אט מחלון בית המדרש,

משתדלים לא לעורר חשד,

כשהיו במרחק בטוח,

רצו לחורשת העצים,

בתוך הצמחייה עבודה הוסבו הסוסים,

מיד הדהירו אותם בחופזה, נעלמים

בין ענני האבק שהפריחו.

בתוך בית המדרש

השיעור נמשך.

בהתעלמות גמורה מהסכנה המתקרבת.

פותח יהודה בהסבר דק וחריב,

מלבן את הסוגיה,

מאיר אותה באור יקרות חדש,

וכבמעשה אומן

החל התירוץ לבצבץ בין דבריו.

עיני האנשים אורו,

הבאור מתוק מדבש,

האברך העקשן ניצב על עומדו מדושן עונג.

שמח שזכה להבהרה נפלאה

למערכה הלימודית.

ההבהרה הזאת

תתפשט בעולם הישיבות,

למרות היוונים וגזירותיהם הקשות,

למרות

רצונם להשכיח את התורה.

הבטיחנו השם בתורתו הקדושה,

וענתה השירה הזאת לפניו לעד,

כי לא תשכח מפי זרעו.

שעות קצרה ניתנה לחזור ולסכם את עיקרי הדברים,

והאות ניתן.

תקיעות השופר

החרידו את המחנה, מזעיקות את אנשי המלחמה להיערך לקראת האויב הקרב.

הדריכות נקרא בכל,

שליחים מתרוצצים בין אגפי הגדוד, מעבירים הודעות תחופות.

חיילים מהדקים את אוכפי סוסיהם,

בעוד חבריהם מצחצחים להווה סייף משוננים.

פקודת ההסתערות אמורה להינתן בקרוב.

מפקדי הצבא עמלו על התדרוכים האחרונים.

לא יהיה זה קרב, הבהירו בלהט רב.

זה עומד להיות טבח חסר רחמים בכל היהודים.

ללא כל מאמץ.

השמונאים נחיתים מאוד מבחינה מספרית.

אין בכוחם לנהל אפילו מערכה קטנה.

כל שכן מערכה בסדר גודל כזה שהכנו להם.

לא לומדים מה עבר, מה קרה לגדודים הקודמים וכו'.

חמאסניקים.

רק ממראה הפילים הם יברחו כנמושות.

זכרו,

האברכים האלה מימיהם לא ראו פיל.

אנטיוחס

ישב בו על הפיקוד,

מעונג,

הרגשתו מרוממת,

גאוותו מרקיעה שחקים,

חש גיבור העולם.

אין מי שיעמוד לפניו.

במבט שחצני הוא סוקר

את שני האנשים שהתייצבו לפניו במלבוש יהודי.

העיניים שידרו זלזול מופגן,

מביעות ללא מילים,

כי הזוג הזה מיותר לחלוטין.

ובכן, מרגליי הנכבדים,

מה בפיכם לחדש לי?

התעלמו מן הזלזול וקדו בירת כבוד.

בהווי ידוע לך המלכי כי הניצחון בידינו,

אמרו בחשיבות מתנפחת.

זה אני יודע גם בלעדיכם.

אך תגידו לי מה עושים היהודים כעת,

עופרים קברים לעצמם, שאל בלגלוג.

המרגלים עמדו נבוכים, לא מלכי.

הם לא עסוקים בקברות.

הפנים של המלך התקשרו, אז במה הם עסוקים? שאלתי.

בלימוד תורתם.

מה?

כן מלכי.

ושמענו את המפקד יהודה מכבי אומר כי בזכות לימוד זה הם ינצחו אותנו.

אנטיוחס תפס את בצלו השמנה בשתי ידיו והחל צוחק בקול רם ומתגלגל.

שמעתם?

בזכות לימוד התורה שלהם הם רוצים לנצח אותנו. אוי, איזה בדיחה.

איזה בדיחה.

לא שמעתי כזאת בימי החיים.

איך לימוד תורה יכול לנצח מערכות?

איך הדבר הזה יעמוד בפניי?

אנטיוחס המהולל, שר הצבא היום.

רק לשמע שמים מזדחנים בפחד.

סתרי צבאות העולם כולו.

כל זה אומר בין לגימה לגימה.

והשרים השטויים מתגלגלים עימו בצחוק פראי חסר רסן.

רק בשעת לילה מאוחרת עלו על יצוחיהם,

לא לפני שקיללו את היהודים בתורתם,

מוות לישראל, מוות לאמריקה.

וואי, וואי, וואי, זה עובר שם בתורשה.

והחלו לדבר גם שרה באלוקי ישראל.

העונש

של הגאוותן הזה לא איחר להגיע,

וכוח זכות התורה פעל מיד.

בטרם שחר

נשמעו גניחות מכיוון מיטתו,

הבטן,

נפוטת מחושים,

משדרת מצוקה חמורה.

השליש זינק ממרבצו ושואל, אה אוכל לעזור?

אין זה כלום, כנראה שאכלתי דבר מה מקולקל.

התקווה נגוזה,

וכאבים עפפו אותו באופן טורדני, בלתי פוסק.

מי שהצטרפו לכך גירודים בכל גופו,

הזמין את הרופאים האישיים.

הללו רחנו על גופו הכרסתני,

הסתודדו והשפילו מבטם במבוכה.

מה בפיכם פקד?

אדוני המלך,

היסס הרופא הבכיר

בארשת דאגה.

הבחנו בבטן המלך מחלת מעין כבדה.

אנטיוחס לא הבין, או שלא רצה להבין,

נו, נו, הביאו את התרופות הנדרשות מכל פינה בעולם.

ידי לא תקצר לשלם.

למרבה הגיחוך,

שידרו דבריו גאוות אדם שחש שהוא כול-יכול.

הרופאים נאלצו לחשוף בפניו את כל האמת.

אין תרופה לנגע הזה.

מחלה זו חשוכת מרפא.

מה פשר הגירודים הנוראים בכל גופי?

טבע על הדעת.

שחין רע.

פשט ב...

גוף הוד מלכותו,

וגם לנגע הזה אין שום תרופה.

אז מה עצתכם?

בכל פה,

הנני מציע למלך לחזור ליוון לשם מנוחה,

כדי שיוכלו הייסורים.

המלצה זאת הייתה נכונה,

אבל שנאת המלך ליהודים,

גברה על כל השיקולים.

עיניו רשפו מבט של מרצח.

היו לא תהיה צבא.

ראשית, אהפוך את ירושלים לבית קברות ענק,

אשמיט את היהודים

עד גמירה,

ואז הופיע משחרי יוון כמנצח,

מלחמה מפוארת.

ואחרי כן, ננוח ממחלתי עד ריפויה מלא.

הפקודות השחצניות ידידו באוויר.

הכינו את המחנה למסדר.

בזחיחות אופיינית סקרת הצבא.

למראה טורי החיילים האינסופיים נשפכה נהרה על פניו.

גדודי הפנים נכונים ליציאה לקרב הקדישו את גאוותו.

סוף סוף

ניתנה פקודת היציאה, והמחנה העצום נע.

במהירות

פעידת הסוסים הפכה לשעתה מהירה.

למקצב תופי המלחמה הרועמים,

החישו גם מפילים את פסיעותיהם הגסות לכדי ריצה.

דמת סוסים אבירים דוהרים בקלילות,

משכו אחריהם מרכבה מפוארת, והמלך היהיר הזחוח

יושב בתוכה,

מאותת לרכב להדהיר את הסוסים.

אנטיוחס

חפץ להבליט את נוכחותו לעיני כל פיקודיו,

פני שמאלה, שהסטייס הגיב לפקודה במהירות, מקווה בכל לב להקדים את חדר הפנים,

שועט קדימה,

ומאיים על נתיב החציה המסוכן.

מכל מקום, הדבר מוטל על מנהיגי הפנים לעצור את בהמותיהם מפני מרכבת המלך.

הייתה זו טעות קטלנית.

הפנים לא התחשבו בכבוד המלך

והמשיכו לשעוט במלוא עוצמתם.

הסייסק...

התחלת את הטעות מאוחר מדי.

לא ניתן היה לעצור את שטף הסוסים הדוהרים באלכסון החוצה את נתיב הפילאים.

בהצלפות שעות בהולות ניסה לדרבן את הסוסים להימלט במקום הסכנה.

במקביל נפנף נמרצות בידו השנייה להסב את תשומת לב הפילאים.

האיתות נקלט.

ממרומי צריח הפיל הבחינה צופה במרכבה המלכותית

וגם הוא הבין שעוד רגע יהיה מאוחר מדי.

וניסיון נואש משך ברסן הפיל בתנופה חדה.

היה מופתעת, בלמה את התקדמותה.

אך הדבר העלה את זעמה.

זה התבטא בתרועת פילים כעסנית.

תשושי המרכבה הרגילים אמנם לרעשי מלחמה ולשאגות קרב,

אך מעודם לא שמחו רעמי פילים.

הבעלה הקפיצה אותם לדלוגרם.

המרכבה התהפכה בחדות,

והתכולה האנושית הושלכה ללא רחם.

המלך השמן נחבט ארצה.

במשקל גופו מוסיף עוצמה לנפילה הקשה,

עצמותיו הגרומות התנפצו בכל נפץ מצמרר,

פוערים בגופו פצעים דוממים.

גדוד הפרשים הבחין בתאונה הקשה.

בדהירה מהירה הגיעו מלווים בחופשים צבאיים.

כרכרת פינוי הפצועים שהתמקמה אכן נותרה מיותמת.

עצמות המלך שבורות

לא מאפשרות טלטולי מרכבה.

אלונקה מאולתרת, עומסה על שכם, סבלים חסונים,

ומספר פציעות הספיקו להם כדי להשתנק.

המשקל המכריע,

בצירוף צחנה מבחילה מהבשר של השחין שעלתה מבשרו,

העלו כדס בקיבתם.

עריקות שיניים ניסו להתקדם, מנסים לאטום את החוטם,

אך באשת הריקבון החריף חדרה לנחיריהם,

מענה את ריאותיהם הסחוטות.

הריטונים גמרו מרגע לרגע,

הסירחון הגואטי של כוחותיהם.

המבטים נפגשו,

השדר היה מובן.

איש האימים הנורא מוטל בידיהם,

שבור עצמות ורקוב בשר, כבר לא יכול להזיק.

אלונקה על תכולתה הושלכה ארצה,

באנחת רווחה מיהרו להסתלק מהשטח.

שמא התאונה התפרסם בכל זרועות הצבא.

המפקדים מבולבלים, מטיחים פקודות סותרות מימין ומשמאל.

ועד מהרה

התרחש הנסח עצום.

המבוכה תורגמה למנוסה מבוהלת.

הצבא האדיר על פרשיו, פיליו ומרכבותיו התפזל לכל חבר,

מותיר את היהודים משתאים

מול אהבת השם

המתרחשת נגד עיניהם.

למראה הגיבורים הנסים לכל עבר פרצו היהודים במחלות שמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

ריקודי דבקות

מלווים בשבח והודיה לאל הגיבור שעשה עימהם נס ופלא.

הכל יודוך בריקוד כל פסיעה ותנועה מבטא תחושת הודיה גואה.

מזמורי תהילים

שפצחו מפי יהודה מכבי, ריגשו את הסובבים.

מה אשיב לאדוני?

כל תגמולו יהיה עליי.

לאחר שלושים ושש

נות מלכות,

מתוכן שש שנות שלטון עריצות על ירושלים,

מת אנטיוכס בניכר

במיתה בזויה.

שחצן שמנמן.

הכל יודוך והכל ישר וברוכה

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישר וברוכה והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך

הכל נשאם בו.

והכל והכל והכל יאמרו אין כאן דוש קשם.

הכל ידו חם והכל נשאם בו.

והכל והכל והכל יאמרו אין כאן