עבד עברי - חלק ד' - הארמון שנהפך לכלא

 

- - - לא מוגה! - - - 

תודה רבה.

נציב יום

ברכה בת חממה ויחיה

רפואה שלמה ואיתנה תקום עם מיטת חוליה במהרה תצא מבית החולים לחיים טובים ולשלום

ותתפקד ככל אדם אמן ואמן.

עבד עברי חלק ד'

אתמול למדנו

כמה טוב לו לעבד

ויצא אשתו עמו, לא תעבוד בו עבודת עבד, לא תרדה בו בפרך, כי טוב לו עמך, הענק תעניק, שי, זה תנאים.

אולם השם יתברך אינו מרוצה מעבד שבחר להמשיך להיות עבד

ולכן רוצעים את אוזנו,

אוזן זו ששמעה בהר סיני,

כי לי בני ישראל עבדים

והלך וקנה אדון לעצמו ירצה.

אז נשאלת השאלה,

למה נותנים לעבד מתנה,

מאפשרים לו לעבוד עד היובל,

בזה הוא עובר על רצון השם?

נקדים לכך

חקירה מעניינת.

למי יש יצר הרע גדול יותר?

האם ליהודי שומר תורה ומצוות

או לפורק עול?

תשובה במסכת סוכה נ״ב.

תגלית מזעזעת.

בן תורה שומר מצוות,

יש לו יצר הרע גדול בהרבה מפורק עול.

איך נבין זאת?

ההיגיון הבריא,

בריא,

אומר ההפך.

הצדיק מנסה לכבות אש תאווה כל הזמן.

והרשע מלבה אותה,

אז איך יכול להיות שאצל הצדיק יצר רע גדול יותר?

בספר שווא שמעת,

מבאר את העניין באופן מופלא.

בן תורה,

כאשר הוא נלחם ביצר הרע,

הוא כולא את יצרו בבית האסורים.

הכול אצלו אסור.

אסור לאכול מאכלים אלו.

אסור לשתות משקה זה. אסור לשמוע דיבורים כאלה. אסור לראות מראות אסורות. אסור, אסור, אסור, אסור.

כל האסורים האלה נכלאים בבית האסורים.

איפה זה בית האסורים? בלב שלו.

היצר כלוא בליבו,

אבל הוא כמו הר געש שמאיים להתפרץ בכל רגע ורגע.

כמה אתה יכול, כמה אתה יכול.

היצר אומר לך, כמה אתה יכול.

די, די.

היה פה איזה לצן אחד לפני כמה זמן, שבא ממש מחוץ לארץ בשביל להיות פה.

נהיה עצלן קצת, ופה ושם. היה לו קשה מאוד

לקום בשעה שלוש, ללמוד, ואחר כך זה, ואחר כך זה.

הוא היה מקפיד מחוץ לארץ על אכילה,

ולא אוכל בשר שנים.

ויום אחד התפרץ ההר געש,

וכפר בכל.

אוכל הכל, ומדבר שטויות, וזה.

ואז זה בן אדם.

התפוצץ לו הסכר, הסכר התפוצץ.

אבל מי שעובר עבירות,

שתמיד הוא גונב, משקר, מתהולל,

אז היצר הרע שלו שקט ורגוע.

למה? אם לא יהיה חטא עכשיו,

תמיד יוכל להתבוסס בחטאו ברגע הבא.

אבל יותר מזה,

שומר מצוות,

אין לו פת בסלו.

הרי הוא לא יכול להגיד, אם לא אעשה זאת עכשיו, אעשה אחר כך.

אצלו כל הדלתות של העבירה נעולות בפניו,

ולכן יצר רע גדול. מי שיש לו פת בסלו,

אז הוא יכול להתאפק, יכול לעבור, כי זה עוד מעט, זה מצוי אצלי מתי שאני רוצה, זה לא בעיה, זה לא לוחץ עליו.

אבל מי שאין לו פת בסלו,

וואי, וואי, וואי, אין לו, אין לו, אין לו.

אומנם הוא מכבה את אשת אהבה כל רגע,

אבל בו זמנית הוא כולא אותה,

והיא בוערת אצלו יותר ויותר.

ומילא רבי צדוק הכהן מלובלין, זכר צדיק ורחב,

בספרות צדקת הצדיק, מ' ד', כותב,

מי שיש לו תשוקה עזה לעבור עבירה,

אל יחשוב שנשמתו פגומה ואין לו תקנה.

אדרבה,

יש לו כלי קיבול לעבודת השם בדרגה הגבוהה ביותר.

זאת אומרת, זה שהתשוקה שלו גדולה,

זה אומר שהוא הולך להתפוצץ.

זה אומר שיש לו כלי קיבול לעבודת השם בדרגה הגבוהה ביותר.

תבדקו, הוא יוסף הצדיק,

ומיום ליום התפוצץ.

מיום ליום, מיום ליום. אסור, אסור, אסור, אסור, אסור, אסור, אסור, אסור.

עד שיפוזו זרועי הדם, התפוצץ, התפוצץ,

אבל לא עבר עבירה.

זה יצר הרע שלא פי אלף אלפים מכל המסרים הפשוטים שעשו את כל העבירות שבעולם.

מחזיק כל יום ניסיון, ועוד ניסיון, ועוד ניסיון, ועוד ניסיון,

ומה זה, וזה לא כאילו הוא מהרהר או שהוא.

היא מזדמנת לפניו כל יום כמה פעמים בבגדים שונים,

בפסמים שונים, ומפתה אותו.

הוא בן 17,

יפה תואר, לבד, בלי הורים, בלי אף אחד, אין מי שיודע, אין מצלמות.

זה, זה, זה להתפוצץ.

מעתה יאירו דברי חכמים בסוכה,

בשעה שהשחט הקדוש ברוך הוא תייצר הרע לעתיד לבוא, כולם יבכו.

צדיקים ברשעים.

לצדיקים הוא יראה הר גדול.

הם לא יאמינו איך הם כבשו את ההר הגדול הזה.

לא יאמינו.

כזה יצר הרע אנחנו כבשנו.

מרשעים יבכו כי יראו שזה רק חוט השערה.

איך לא ניצחו דבר קטן כזה?

אז מה זה בסוף?

הר

או שערה?

המרשע מסביר.

בתחילת הדרך של יצר הרע הוא באמת חוט השערה.

הוא לא בא לאדם ואומר לו בוא תעבור עבירה ככה בגסות,

בביטויים קטנים.

בוא תציץ פה, בוא תראה פה, בוא תזה, בוא תזה, ולאט לאט ככה מקרב אותו אל העבירה הגדולה.

אבל ככה הוא נשאר אצל הרשעים מתחילה ועד סוף,

כי הם לא מתגברים עליו כל ימי חייהם.

אבל צדיק שמתגבר על יצרו,

יצרו גדל בהתמדה מניסיון לניסיון.

בכל זמן וזמן

ממציא לו ניסיונות קשים מן הקודמים,

כי כתוב שהוא מתחדש בכל יום ומתגבר בכל יום.

בכל פעם שהצדיק מתגבר על יצרו,

היצר גדל,

גדל,

גדל,

עד שנייה הר גבוה.

החידה בספרו פתח עיניים מביא רמז לדבר מהפסוק צדקתך כהרא ראם.

הצדיקים אצלם יצר רע הוא כמו ה...

כי הוא שומר על דברי העל.

ועל השינויים הללו ביצר הרע אמרו חכמים זיכרונם לברכה.

כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו.

אז כל הגדול מחברו יצרו גדל ממנו.

הוא מתגבר, כלה את האיסור.

עוד פעם, כלה עוד... אז הוא גדל ממנו.

אבל בלי עזר השם הוא לא יכול לעמוד.

טוב, לעתיד לבוא ישחט הקדוש ברוך הוא.

קרחו את יצר הרע.

מה זו השחיטה?

אומר ערוך לנר,

הפרדה.

שחיטה זה הפרדה בין שני דברים.

ישחטו את היצר הרע ששמו סמ״א ל.

את החלק הראשון, הסמ״מ, יבטלו,

והחלק השני, א'ל, יצטרף לכוחות הקדושה.

וזה עומק חכמים שאמרו,

גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.

מי שמצווה ישר ביצר הרע,

להפריע לו, למנוע אותו,

להחטיא אותו.

הוא מצווה.

הוא מצווה בלא תעשה, הוא מצווה בעשה.

יש לו מלחמה נגדו.

אבל מי שאינו מצווה,

מה יש לו להתעסק איתו? הוא לא מקיים מצוות.

גם מה שהוא עושה הוא לא מצווה בכלל.

אז אם הוא עושה, נכון, זה הוא מתנדב,

הכל טוב ויפה, בסדר, אתה עושה מה שאתה רוצה. העיקר שאתה לא עושה את רצון הבורא.

אנחנו גם כן הרי למדנו

שאם אתה לא מתכוון לעשות מצווה, לא עשית מצווה.

גם אנחנו שמקיימים מצווה,

אבל לא מתכוונים לעשות מצווה,

לא מקיימים מצווה.

ככה כתוב בשולחן ערוך סד,

בסעיף ה'.

ככה כתוב.

מי שלא מכוון לעשיית המצווה,

להיות מצווה, עושה בגלל המצווה שהוא מצווה,

לא כי אין מצווה.

ויש דברים, מצוות, שצריך לחזור עליהם עוד פעם.

למה? כי המצווה והעושה

נאלץ לכבות את הר הגעש המתפרץ.

ועל הצער הזה שמתלווה למצוות שלו,

הוא יקבל שכר בכפלי כפליים.

גדולה אחת בצער, ממאה שלא בצער.

אבל הפורק עול יש פת בסלו.

הוא תמיד רגוע ללב.

הוא הסביע את עצרו יתר על המידה,

השקיט את רעבונו, הכל בסדר.

אבל מה זה היסוד של פת בסלו?

זה יסוד אדיר.

בנפש האדם.

פת בסלו אצל החוטא זה שהוא יודע שבכל רגע נתון הוא יכול לחטוא.

אין לו בעיה.

לעשות עבירות זה לא בעיה.

זה נקרא שיש לו פת בסלו, כאילו הפת מצויה בסל,

אז תמיד הוא יכול לאכול, כאילו.

במסכת יומא יש הסבר לזה מאוד מאוד מאוד

מבאר את הנקודה הזאת בסמך זן.

כשהיו שולחים את השכיר לעזאזל עם שליח,

הוא היה צריך ללכת עשרה מילים למקום שנקרא עזאזל,

עשר קילומטר.

בדרך,

יום כיפור,

בדרך עושים לו עשר סוכות, כל קילומטר סוכה.

ומה משאירים לו שמה?

מזון ומים.

שאם יתקוף אותו בולמוס של רעב,

התקפת רעב,

אז עצם זה שהוא יודע שכל קילומטר יש לו לאכול,

זה ישקיט את

רעבונו ואת הבולמוס.

ואף על פי שעשו את זה כל שנה,

מעולם

לא נצרך

לאוכל ולשתייה.

למה? כי אינו דומה מי שיש לו פת בסלו,

שהוא יודע שכל

מהלך יש את האוכל ויש את השתייה,

זה לא דומה למי שאין לו פת בסלו. אם הוא היה צריך לדעת שעשר קילומטר

הוא צריך ללכת והוא רעב, וזה וואי וואי וואי.

לפני האוכל,

אדם יש לו דמיונות אחרי צום, מה הוא יאכל וזה, ויאבא ביי, ואם זה אחרי שלושה ימים, בכלל.

אבל ברגע שהשולחן מלא מלא מלא ושמים לו את הזה, זה כבר נרגע, הוא אוכל קצת מזה,

קצת מזה, קצת מזה, זה כבר לא אותו דבר.

זה נקרא פת בסלו.

לעבריינים, בעלי העבירות,

יש פת בסלו, הם תמיד יכולים לעשות עבירות.

אבל הצדיק אין לו פת בסלו, אין לו עבירות בצד שמתי שהוא רוצה הוא יכול לעשות. אין לו, הוא קולא את היצר הרע כל הזמן, ויש לו הר געש.

את הסוד הזה שלמדנו עכשיו,

ידע שלמה המלך והשתמש בו נגד שמחי בן גירא.

שמחי בן גירא היה הרבה שלו,

הוא היה ראש הסנהדרין,

ובשעה שדוד המלך ברח מפני אבשלום בנו,

פגש אותו שמחי וקילל אותו קללה נמרצת לעיני כולם.

בירקוד שמעוני

מבאר מהי הקללה נמרצת, נוטריקון, נמרצת, נואף הוא,

מואביהו, רוצחו,

צוררו, תועבאו, ככה הוא אמר על דוד המלך, זה היה נקודה.

זאת הייתה השפלה יותר ממה שסבל מרדיפות של שאול המלך ואבשלום בנו.

ההשפלה הזאת הייתה קשה ומכאיבה לדוד המלך יותר מהכל.

ואבישי בן צרויה ביקש להרוג את שמחי בן גירא כמורד במלכות,

אבל דוד המלך סרם.

מדוע?

דוד המלך ראה בנבואה

שיצא ממנו מרדכי הצדיק,

ולכן אמר היום לא יומת איש מישראל.

מה זה לא יומת איש מישראל?

לא יומת, שמחי

או לא יומת.

מה זה לא יומת איש?

ברור שהוא איש.

מה זה לא יומת איש?

איש יהודי היו בשושן הבירו

זו הכוונה.

היום,

היום,

היום,

לא יומת איש מישראל.

למה? אם אני אהרוג אותו עכשיו, לא יצא בסוף מרדכי יהודי שיגאל את ישראל.

אז היום לא.

אבל אחרי שהוא יוליד את כל הילדים שלו,

אז אפשר לפטור אותו מדין גהלום.

כי מי שמרד במלכות

ולא נענש פה בעולם הזה,

אין לו חלק לעולם הבא.

לכן המתין דוד שיוולדו כל הילדים של שמעי,

וכשהגיע זמנו של דוד המלך

לעזוב את העולם, ציווה את ש...

שלמה המלך

להשלים המלאכה, להרוג את שמחי לעת זקנותו.

כי ריחם עליו.

היות שהוא מורד במלכות

ואינו נענש בעולם הזה, אין לו חלק לעולם הבא.

אז ציווה שלמה המלך את שמחי כך, דע לך.

אם תצא מירושלים, עוד תמות.

ירושלים זה לא מקום קטן, זה לא דירה, זה לא חדר במלון.

זה מספיק מקום בשביל ללכת, לחזור כל ימי חייך ולא יחסר לך כלום. יש הכל בירושלים, אין שום בעיה. אתה לא צריך לצאת לשום מקום.

דע לך.

דע לך.

אם תצא מירושלים, עוד תמות.

אבל שמעי לא יכולה להתאפק.

כשסוגרים בן אדם, אומרים לו, לא, אסור, ננסה לפרוץ.

אז הוא לא מיהר.

אבל מה קרה?

שמעי לא התאפק ויצא, שני עבדים ברחו לו לגת.

אז הוא יצא מירושלים,

נודע לשלמה המלך ושלמה הרגו מדין מורד במלכות. לא רק אותו, הוא מרד במלכות גם אביו.

איך ידע שלמה שהוא יעבור על הדברים שלו?

איך הוא ידע?

כי אבא שלו אמר לו, ועשית כחוכמתך.

ושלמה היה חכם, אין ספק, כן? כולם יודעים.

אבל איך הוא ידע שזה יהיה מה שיביא אותו לידי מרידה במלכות?

אלא דבר ברור, כשאומרים לאדם, אסור לצאת,

יצר הרע בוער מבפנים.

ואפילו ירושלים המהוללה,

שלא חסר בה קול,

הפכה לבית סוהר בשביל שמעי בן גרא.

אז עכשיו אנחנו מגלים

פרק בחוכמה הנפלאה תמונה בכל מילה ומילה בתורה הקדושה.

אמרנו שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שהעבד ימשיך להתבוסס בעבדות.

הוא לא רוצה.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה, כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם.

אז למה הוא מרשה לו?

שהוא אומר, אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בניי, לא אצא לה חופשי. למה הוא?

הוא מרשה לו.

למה התורה מרשה בעבדו לעולם?

זה ההסבר.

לא כתוב בעבדו עד היובל.

כי אם אתה אומר בעבדו עד היובל,

יכול להיות שהיובל עוד שנתיים, עוד חמש, עוד עשר, עוד עשרים,

מקסימום חמישים.

זה יובל.

אבל אם אתה אומר לו ככה, אז הוא אומר, טוב, אז אני עוד קצת, ואחר כך אני אצא.

אבל אם אתה אומר לו, בעבדו לעולם, אתה לא יוצא.

אה, אז אדם לא ירצה, הוא שומע, מה?

בעבדו לעולם?

זהו.

זה כמו אחד אומרים לו, אתה רוצה לעבוד פה? פה יש עבודה, אין בעיה, ואין חופשות,

אין שום דבר, אין...

לא, לא, לא רוצה, עזוב, ואני אחפש מקום אחר.

כשאתה מונע מבן אדם, אתה מכניס לו את המושג לעולם,

אז לכן התורה אומרת, ועבדו לעולם.

וזה יספיק

בשביל שבן אדם,

למרות שהוא אוהב את אשתו ואת אדונו ואת הילדים ואת הכול,

שהוא לא יעבוד.

אבל יש גם עוד סיבה.

אמרנו שהוא יכול לתת לו שפחה כנענית.

ובסוף הוא לא ייקח אותה, ולא את הילדים.

זה גם סיבה לא להיכנס לבלאגן.

אז הקדוש ברוך הוא תל אדם בחירה.

אני מצווה אותך, אתה עבד לי, אני הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים.

לא הוצאתי אתכם סתם.

קניתי אתכם מעשר המכות,

ואמרתי לכם בדיברה ראשונה, אנוכי אדוני אלוהיך, אשר הוצאתי לך מארץ מצרים בית העבדים.

זו המטרה, אין משהו אחר.

ושתדעו לכם,

כל מה שאדם עושה, לא בתור עבד,

הוא לא עובד את השם.

הוא לא עובד את השם.

הוא לא עובד את השם.

אינו דומה שונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת.

כשאדם מסיים במאה, הוא אדון לעצמו.

לא, זה מה שהוא רגיל.

להוסיף עוד אחד אפילו זה כבר לשבור את הטבע שלו.

לא, הוא רגיל מאה.

הוא עושה מאה.

אומרים לך תגמור ספר תהילים

ותבקש ברכה.

אחרי שאתה גומר ספר תהילים, הוא אומר לך תקרא עוד עשר מזמורים. לא, עזוב, גמר תהילים, אני גמרתי את הספר תהילים, גמרנו.

מחר אתה רוצה, אני אבוא עוד פעם, עוד פעם ספר תהילים, אבל לא עוד עשר עכשיו. די, עד שגמרתי, אתה בא ל...

קשה לבן אדם

להיות עבד.

מה אם בן אדם אומרים לו? עוד אחד.

היות הוא עבד, מה אכפת לו? מה שאומרים לא הוא עושה. מה שאומרים הוא עושה.

אין לו זה, עד כאן זה, לא יכול זה, אני לא זה. מה, לקום בנץ?

מה, לקום בנץ? איך אני יכול לקום בנץ?

אתה עושה, מה פתאום? איך אני יכול לקום בנץ?

אני לא אוכל לכוון בכלל, כאילו מכוון בכלל בתפילה, כן?

אני לא אוכל זה וזה, לא יכול.

הוא לא עבד!

ואדם צריך להיות עבד, אם הוא לא עבד של השם,

אז הוא עבד של יצרו.

אז הוא עבד של יצרו. יצרו אומרת אישה, נשתגעת אם תקום, איך תכוון, איך זה, זה, כל היום ילך לך, אתה לא תהיה מרוכז בעבודה ולא ב...

אז הוא לא עבד, הוא עבד של יצרו.

כי לי בני ישראל עבדים.

אז לכן צריך לשים לב לדבר הזה ולהודות

לשם על זה שזכינו להיות עבדיו.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו ברננה.

בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו, לפניו ביר נא נא.

יישמחו במלאכותך שומרי שמרי שבת וקורא עונג שבת.

יישמחו במלאכותך שומרי שומרי

שבת וקורא עונג שבת עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שמי שבת עם מקדשי מקדשי מקדשי שמי שבת שיהיה לכם יום טוב, בריאות והצלחה.

הרי אני מכוון לקיים קצת חכמים דו