שיעור מיוחד ימי בין המצרים - חלק א' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח,

היום נעסוק בשיעור מיוחד ליוז בתמוז.

הגמרא במסכת תענין תכו עמוד א אומרת חמישה דברים הראו את תרבותינו בשבעה עשר בתמוז,

וחמישה בתשעה באב.

בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות

ובוטל התמיד והובקע העיר ושרף אפוסתומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל.

ובתשעה באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ,

לחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתיו ונחרשה העיר,

ועל כן אמרו חכמים משנכנס אב ממעטין בשמחה.

במקור אחר הגמרא במסכת תענית בדף כח עמוד ב אומרת חמישה דברים הראו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז,

ואלו הם נשתברו הלוחות מנהלן.

דתניא בשישה לחודש ניתנו עשרת הדיברות לישראל.

רבי יוסי אומר בשבעה בו.

ומאן דאמר בשישה ניתנו, בשישה ניתנו,

ובשבעה עלה משה.

ומאן דאמר בשבעה ניתנו, ובשבעה עלה משה.

כדי כתיב ויקרא עם משה ביום השביעי,

וכתיב ויבוא משה בתוך הענן ויעלה להר,

ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה.

ובעשרים וארבע דסיבן נשיצה דתמוז מלאו להו ארבעים בשבשר בתמוז,

ונח התעתה ותעביר נהו ללוחות,

וכתיב ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל,

וישלף מידיו את הלוחות,

וישבר אותם תחת ההר.

בוטל התמיד,

אומרת הגמרא, ובקעה העיר

בשבעה עשר אבא.

והכתיב בחודש הרביעי, בתשעה לחודש, ויחזק הרב העיר,

וכתיב בתרי, פסוק בימי ובדיבקע העיר.

אמר אבא לא קשיא, כאן בראשונה,

כאן בשנייה.

דתניא, בראשונה הובקעה העיר, בתשעה בדמוז,

ובשנייה בשבעה עשר בו.

שרף הפוסטומוס את התורה,

אומרת הגמרא, העמיד צלם בהיכל מנהלן,

כי דכתיב את דניאל ירבט ומעט ושרה תמיד, ולתת שיקוץ שומם.

וחד אבא,

אומרת הגמרא, והכתיב על כנף שיקוצים משומם,

אמר אבא תראהבו, ונפל חד על חברי ותברלה לידיה.

ואיש תקח דהבה כתיב.

אנא צווית לאחרו ובטא ידך

השלמת ל.

הצלם אומר לחברו, אתה רצית להחריב ביתו של מקום,

שהתת ישראל אחריך,

ואני עשיתי בך נקמה ושילמתי לך ידי.

לשון אחר,

אנא צווית לאחרו ובטא וידך הושלת לי.

דהיינו לשון שאילת כלים, כלומר,

כל זה עלה בידי.

אז שתי המקורות הללו בגמרא מדברות על העניין של שלושת השבועות,

בי' בתמוז שמתחיל היום,

לצערנו הרב, ועדיין לא נבנה בית המקדש,

ועד ליום י' באב,

שזה יום לאחר תשעה באב, שאז עדיין ממשיכים קצת

בשאר הדינים שנוהגים,

כמובן השנה אין לנו שבוע שחל בו תשעה באב,

מהסיבה שתשעה באב נופל ביום ראשון,

דהיינו מוצאי שבת ראשון, בעזרת השם, נקווה שהקדוש ברוך הוא

יבשר אותנו בשורות טובות ויזנב את בלדשנו, ולא נצטרך

לתשעה באב להתענות כלל וכלל.

אמן, אמן.

הבן יהולידה כותב על המשנה הזאת חמישה דברים הראו בי' בתמוז וחמישה באל,

לרמוז שעברו ישראל על עשרת הדיברות.

חמישה

דיברות שהם בין אדם למקום,

חמישה דיברות שהם בין אדם לחברו,

חמישה בי' בתמוז, שעליהם אנחנו מטענים היום,

וכנגדם חמישה ביום תשעה באב.

ובכותב הבן יהולי ידע שהם פגמו בשתי ההאים,

בשתי אודיות ההא שבשם הקדוש י' כו' כ',

ועל כן כנגד כל חמישה בעת זה קראו מאורעות,

ועליהם אנחנו נותנים את דעתנו בימים הללו ומטענים וכולי וכולי הולכים,

מהקל בעצם אל הכבד בעניין של כל המנהגים והחומרות.

והוא מקשה קושייה.

כותב הבן יהולי ידע, הרי בפסוק כתוב הובקעה העיר בראשונה בט' בתמוז,

אז למה בכלל אנחנו נוהגים בי' בתמוז לטענות?

היינו צריכים כבר בט' בתמוז

להתחיל את התענית הראשונה,

זכר לחורבן בית המקדש,

על זה שבקרו את העיר, אז למה להמתין עד יז בתמוז ואז לטענות?

שאז זה היה הפעם השנייה ש...

פרצו את החומות.

על זה יש תירוץ של המהרשה.

המהרשה כותב שהפרצה השנייה בעצם שפרצו בחומות היא יותר חמורה מהפרצה הראשונה.

למה?

כי מהפרצה השנייה כבר לא הייתה תקומה כלל.

בפרצה הראשונה עוד הייתה תקומה, מה שנקרא עוד,

אנחנו אומרים, הצליחו להישמט,

הצליחו למנוע,

אבל מהפרצה השנייה נגמר הסיפור. כיוון שנפרץ, נפרץ.

הירושלמי כותב על זה

שהיה קלקול חשבונות.

התבלבלו בעניין של החשבונות ולכן קבעו יז בדמוז

שיש בו חמישה מאורעות שאז בו דווקא יעשו את התענית.

ואומר המהרשה על זה

אומות העולם מונעים את חודשי החמה בניגוד לעם ישראל שאנחנו מונעים לפי חודשי הלבנה.

ולכן אנחנו נוהגים לברך

פעם מחמישים שנה ברכת החמה,

ומצד שני אנחנו נוהגים לברך בכל חודש

את התחדשות הלבנה, את ברכת הלבנה.

ומחמת שהאויבים גזרו שלא לקדש את החודש כדי שלא יוכלו לשמר את כל המצוות והמנהגים,

וממילא גם לא השתמשו בחשבונה של הלבנה,

זה מופיע בדמרא במסכת ראש השנה בדבר רבותינו, ממילא נוצר קלקול.

ולכן היה ברור שיוז בתמוז זה תאריך שמשהו הובקע, היינו בו בפעם הראשונה.

ועל כן באו חכמים וגזרו שביוז בדמוז דווקא ידענו ולא בטית, למרות שבטית גם הייתה פרצה.

וזה מפורש בפסוק בירמיה.

כותב הנביא ירמיה, מכל שקד אני רואה.

שואל אותה הקדוש ברוך הוא, מה אתה רואה? מכל שקד אני רואה.

מה זה מכל שקד אני רואה?

כותבים רבותינו שהם עשרים ואחת יום שבין יז בתמוז לבין תשעה באב.

והיות וקלקול החשבונות של האויבים שהם עונים לפי השמש,

יש לנו הבדל, יוצא שיש הבדל בין שנת השמש לשנת הירח אחד עשרה יום.

ככה עולה לנו

שבגימל תקופות מתשרי ועד תמוז נוספים להם שמונה ימים.

שבין ת' תמוז לחמה לבין יז בתמוז ללבנה,

ולזה כיוון הפסוק באומרו

שמו את אותם אותות

שנאמר והיו לאותות

ולמועדים וכולי.

דהיינו שהכוונה, עם ישראל שם לפניו את המניעה על ידי רוטות השמיים דווקא ללבנה,

ולכן זה אות אמיתית וישרה.

והיות והלבנה הפעמים שהיא לוקה,

כיוון שהיא לוקה,

תדע לך, זה יתרון טוב לעם ישראל וסימן רע לצונאיהם של ישראל.

וכשהאומות לוקים,

דהיינו שהחמה שהם מונעים ממנה למניינה היא לוקה,

אז תדע לך, זה משהו, איך אומרים?

שהוא שייך אצל הכל,

גם לעם ישראל וגם לאומות העולם.

וכשצאר מלך בבל על ירושלים היה תאריך היות בטבת,

עד שהצליח להבקר את העיר בי״ז בתמוז ללבנה וטבת לחמה.

ובתאריכים הללו, רבותיי, יש לנו בית אותות,

אות אחת לאויב,

שהתאריך היה טבת,

שהשמש הולכת

ומוסיפה עד לאמצע החודש,

ואות לרעה בר מינה לשונאיהם של ישראל שהלבנה הולכת ונחסרת מאמצעו של חודש.

שרף אפוסטומוס את התורה, דבר ראשי,

מדקדק אמה הרשה.

למה דווקא ביום הזה שרף אפוסטומוס הרשע את התורה ולא ביום אחר?

אלא בכל יום הוא יכל לשרוף את התורה,

מה הדגש דווקא ביום הזה?

אלא כיוון שראה אפוסטומוס שיום הזה מוכן כבר לפורענות.

אה, נשתברו בו הלוחות,

אם ככה, איך אומרים, יש פה איזה שייכות ליום הזה, יש לו מיוחדות שאפשר להצליח בו.

אמר, עכשיו ראוי לשרוף את התורה, נשתברו הלוחות בו ביום,

שמשה זרק,

אז גם אפשר לעקור את התורה על ידי שרפתיו.

האיום יעקב כותב,

הסיבה שקרו לנו חמשת האירועים הללו ביוז בתמוז,

הוא כיוון שעברו עם ישראל על מה שכתוב בחמישה חומשי תורה.

וכיוון שכך,

הוצלחו להיענש על כך.

ולכן זה אחת הסיבות שאנחנו מתענים על ביטול קיום התורה,

על שבירת הלוחות, על שרפת התורה,

על פרצה בחומות התורה, כל הדברים הללו.

ולאחר מכן,

הראו עוד חמישה דברים.

רעים רעים בתשעה באב, והם יחד עשרה כנגד מה שעברו וביטלו את עשרת הדיברות.

הרב החידה זכותו תגן עלינו אמן,

מבין חידוש

במדרש איכה,

בכתב יד קדום של רבותינו.

והוא כותב על הנביא ירמיה, כל זמן שהנביא ירמיה היה בעיר,

לא יכלו האויבים להיכנס לתוכה של העיר ירושלים.

ולכן שלח אותו הקדוש ברוך הוא לענתות,

הוא הלך.

וכשיצא הצדיק,

יציאת צדיק מן העיר עושה רושם,

כשיצא הצדיק,

מיד יכלו האויבים להיכנס לתוכה.

ולא רק שיכלו להיכנס לתוכה, אלא יכלו גם להעלות אותה באש,

לשרוף ולהחריב את בית המקדש.

אבל כשחוזר ירמיהו לירושלים והוא רוצה להיכנס,

כשהוא מגיע לחצי הדרך,

הוא עולה על הר אחד קרוב, ירושלים, שלושה מין,

והוא רואה עשן שחור עולה מהעיר וממקום המקדש.

כשהוא רואה איזה הוא מבין

שבית המקדש חרב, בית המקדש שרוף, מיד הוא קורע את בגדיו,

נותן אפר על הראש שלו.

הוא ממהר לבוא,

והיה הולך ובוכה וצועק.

וזו הסיבה שהוא מיהר להיכנס לירושלים.

למה?

כשהוא היה נע לירמיהו הוא היה מיודד עם נבוכדנצר.

אז הוא לא היה מלך, הוא היה אדם עני,

בזוי.

והוא היה אומר, נבוכדנצר,

מי ייתן שהמלוך על כל העולם כולו, לא, שאיפות, שאיפות.

מי ייתן והמלוך על כל העולם כולו.

ואז,

כשאמלוך על כל העולם כולו, אבוא לירושלים כדי לשרוף את המקדש

ולהרוג את תושבי העיר,

ושארית העם הולך בשבי.

ירמיה הנביא ראה זאת ברוח הקודש,

שאכן תעמוד לאותו רשע נבוכדנצר השעה.

ומה הוא אומר?

מה שאומר אותו רשע יתקיים,

ולכן הוא ביקש ממנו, תן לי את ירושלים בשבילי.

כך אומר לו ירמיה, תן לי את ירושלים.

הוא לא נתן,

ולא אהבה.

ושוב אומר לו, תן לי את המקדש.

ענה לו, לא הייתן.

שוב מבקש ירמיה ואומר לו, תן לי שבעים הסנהדרין.

מסרב נבוכדנצר ואומר לו, לא הייתן.

חוזר ירמיה הנביא, אומר לי, תן לי.

תינוקות של בית רבן אומר לו לא אתן

שואל ירמיה הנביא מה כן תסכים לתת לי זה לא זה לא זה לא זה לא מה כן אתה תסכים לתת לי

אמר לו כל מה שתוכל להציל ולהוציא מירושלים מחצי היום עד הערב

הרי שלך תציל

ולכן מיהר ירמיה להיכנס לעיר

ולא הספיק עד הערב

שכבר לא נותר לו זמן להציל איש

ועל כך נאמר

אוי לנו כי פנה היום כי נטו צלילי הארץ

עד כאן לשון המדרש

כותב הרב אחידה

מיהו

מדוע באמת נבוכדנצר רצה לפייס את ירמיה הנביא

ולמלא את הבקשה שלו?

זה מצאנו במקור אחר

שנבוכדנצר מצווה את נבוז הראדן על ירמיהו

למה?

ירמיהו היה גלגול של שלמה המלך עד הראשון

נבוכדנצר היה מזרעו, מזרע ביתו של שלמה המלך

שלמה גייר את מלכת שיבה

הוא בא אליה וילדה בת

מהבת הזאת

נולד מין נבוכדנצר

כך מופיע בספר סדר הדורות

בדף ל״עמוד ב׳

ועוד

מקשה הגבוהות הרי קושייה

הרי הפסוק הזה מדבר על חורבן בית ראשון

ואנחנו לא מתענים על חורבן בית ראשון

אלא אנחנו מתענים על חורבן בית שני אנחנו מזכירים חורבן בית ראשון

בתשעה באב

אבל עיקר עיקר הטענית היא על חורבן בית שני

נו

אז איך זה מתקשר פה

בעניין של ירמיה הנבוכדנצר

הגמרא מסרת ראשונה דף י״ח עמוד ב׳ אומרת

לגבי עצומות

אם אין שלום

ואין שמד

אם רצו מתענים ואם רצו אינם מתענים

חוץ

אומרת הגמרא מתשעה באב

שבו הוכפלו הצרות

למה?

כי נחרב בית מקדשנו ותפארתנו גם בבית הראשון וגם בבית השני

וכל זה היה בט' באב

אומרת הגמרא לרבי יוחנן אני יוצא שלא הוכפלו החורבנות ביום ט' באב

שבראשון

בית המקדש נשרף בי״ד בעל

היינו בעשירי

נמצא

שלפי דברי רבי יוחנן בגמרא,

כשאין שמד ואין שלום לא חייבים לטענות, אם רצו מטענים

ואם רצו לא מטענים בתשעה באב,

כי עיקרו היה בי באב,

כי בתשעה באב לא הוכפלו הצוות

ולכן הדין שלו נותר כשאר טעניות.

יש יד יוסף, יד יוסף מופיע בעין יעקב,

הוא כותב תירוץ אחר,

הוא כותב, אמנם רוב ההיכל שנשרף זה היה בי באב,

אבל ברגע שפרצו למקדש וחיללו אותו ושלטו בו זרים והציתו אש בתוכו,

אוטומטית הקדושה של בית המקדש פרחה

ונהפך לחול.

יוצא שבזמן שנשרף בית המקדש,

שזה היה רוב בית המקדש, שזה בי'וד,

כבר כולו היה חול.

ולא נשרף בית המקדש בעשירי,

אלא נשרף בית של חול.

ולכן,

עיקרה של טענית היא לא בי'וד,

אלא עיקרה כבר היא בט',

שאז חיללו את בית המקדש,

שאז עוד היה בית מקדש ולא היה חול,

ולא היה כלום.

אז לכן אתה צריך להתענות.

בקשה המהרשה, קושייה,

איך רבי יוחנן רצה לקבוע את יום ההבל על תשעה באב ליום העשירי?

הרי הגמרא אומרת

שאותו יום שעם ישראל בכה בדור המדבר בעקבות דברי המרגלים,

היה ערב תשעה באב.

אתם בכיתם, אמר הקדוש ברוך הוא, בכייה לחינן,

אני אקבע לכם בכייה לדורות.

אם כן, מה שייך לשנות את גזירת השם?

אם הראש ברוך הוא ברא של,

גיהנו,

אמר שבתשעה באב נבכה כל שנה ושנה בגלל הבכייה לחינם,

תהיה בכייה לדורות,

מה שייך

שבא רבי יוחנן ורוצה לקבוע ביום י' באב

את הבכייה, את תשעה באב.

ט' באב,

מה שקבע הקדוש ברוך הוא.

רבי יוחנן יכול לשנות

את מה שקובע הקדוש ברוך הוא.

מיישר המהרשה לפי דברי התוספות.

הוא אומר, ביאתם של המרגלים הייתה ביום תשעה באב בערב,

ובליל העשירי הוא אומר, אם תדייק תמצא שהם בכו בליל העשירי.

כיוון שכך נקבעה בחייה זו ל...

יוצא מפה נפלא הדבר שהמהרשה אומר לפי דברי התוספות ששייכים מה שנקרא להיקבע דברי רבי יוחנן שכתב שיבכו בעשירי על זה מה שנקרא נתאבל ולא בתשיעי

האדמו ניגור בעל השפת אמת

תירץ תירוץ אחר

הוא אומר ברור שעיקרו של החורבן והפורענות הייתה בט'

ולכן זה נקבע כיום חורבן

ביום שהם בכו בכייה של חינם

ויום תשעה בהר הוא הגורם והסיבה לנו לאבל אבל סוף סוף

תסתכל מתי נשרף האחד

מתי נשרפה התורה מתי נשרפה הקדושה

מתי זה היה בעשירי

ולכן ראוי היה לקבוע את יום הבכי ליום העשירי

ועוד הוא מתרץ עוד תירוץ

הוא אומר עיקר הכוונה של הבכייה שנקבעה לדורות היא

על שלא ייכנסו לארץ ישראל

והחורבן נגרם

בגלל שמשה רבנו לא נכנס כי אם משה רבנו היה נכנס

בוודאי ובוודאי שעם ישראל לא היו חוטאים

היה מי שיוכיח אותם, מי שידריך אותם, מי שיכוון אותם

ואילו היו נכנסים דור המדבר עם משה לא היה נחרב הבית

ובית המקדש היה חי וקיים לעד

המאור ישראל

מקשה קושייה

על דברי הנימוקי יוסף

הנימוקי יוסף בבבא קמא

בדף כב עמוד א' אומר רבי יוחנן

מחייב בנזקי אש

לאמה מטעם חיציו

וההיתר להדליק נר בערב שבת

ולא נחשב כאילו הוא מחלל שבת כשהלב ממשיך לדלוק בשבת ומשום

שברגע ההדלקה נחשב כבר כאילו דולק הכול

ואם כן איך רבי יוחנן רוצה לקבוע את יום י' באב

ליום של

בכי ותעלית

הרי דברי חכמים צודקים

שצריך לקבוע בתשיעי

כיוון שהצתת בית המקדש, דלקת בית המקדש הייתה

בתשיעי לעת ערב

אם ככה נחשב כאילו כבר נשרף כמו שיטת רבי יוחנן בבבבא קמא

כאילו נשרף כולו באותו רגע

אז מה הטעם של רבי יוחנן שהוא סותר את עצמו?

מצד אחד בבבבא קמא הוא אומר שעיקר ההדלקה והשרפת הנר זה בערב

מצד שני הוא אומר שעיקר השרפה בהדלקה היא ביוד

רבי יוחנן

אתה סותר את עצמך? שני מקומות שונים?

ועוד אתה רוצה לקבוע ביוד? באב?

כותב הרב גם לא מובן מה שתרצו חרמים שהתחלת הפורענות היא החשובה והקובעת

אלא מתרץ הרב

יש לחלק בין אש

בין העושה מעשה

לבין המעשה עצמו.

לגבי העושה זה נחשב כאילו ברגע ההצתה נעשה הכל על ידו באותה שעה.

אבל לגבי פעולת השרפה, פעולת ההדלקה

שזה שרפת בית מקדשנו ותפארדנו קרן שרובו נשרף בגיהוד

היה ראוי לקבוע את יום ההבל והצום ליוד באב.

ועוד קושייה נוספת אם רובו של היכל נשרף בעשירי אם ככה מה ראו חכמים לקבוע את הצום בתשיעי?

מתרץ המאור ישראל הסיבה לקביעת הצום היא

בתשיעי על פי דברי הדמעה בנדרים סב עמוד א'

על הפסוק ובאו פריצים ויחללוה שלקחו את כלי השרת את כלי המקדש ועשו אותם חולי

עצם כניסתם לבית המקדש כתוב

וזר לא יאכל בו

יהיה קודש

לא נכנסים לשם זרים לבית המקדש נו

לא תחללו ולא תמותו

קוראים המון פסוקים של אזהרות

בפרשיות

המשכן והלאה

וזר לא יקרב

אותם הזרים שנכנסו גרמו לחלל את מקום בית מקדשנו

וזה היה עצם כניסתם החילול הזה

וכך גם היה במקדש ברגע שהם הציתו את האש

הסתלקה באותו רגע השכינה הקדושה

וכיוון שכך נעשה בית המקדש לחולין כחול

וכיוון שכך התחלה שכזו היא פורענות

באו חכמים וקבעו שהתשיעי עליו אתה תתענה

עליו אתה תבכה

כי בעיצומה של הקדושה נהיה חיול על דקה בחידה

האור שמח

כותב על המשנה מסכת העניות

בראשון נשרף רוב ההיכל בעשירי אבל בבית שני נשרף בתשיעי וחורבן בית שני חמור לנו יותר

ועל כן באו חכמים וקברו שזאת תהיה הסיבה שעיקרו של הצום יהיה בתשיעי ולא בעשירי

וכתב אמרשה ערב תשעה באב הוא הכוונה לט'

באב בערב

אשר היו הכהנים עומדים על דוכנה וזה בטל עכשיו

וכיוון שזה בטל ממעילה על דקה בחינן זה אנחנו

בוכים

בוטל התמיד

נרחב בית המקדש

שרף אפוסטומוס את התורה נשתברו הלוחות

כל הדברים הללו בעצם הם מדד בעבורנו

להתאבל להיות שייכים אצל בית המקדש להיות שייכים אצל אבא שלנו

לאבא שלנו אין בית

1955, 1956 שנים לחורבן בית המקדש

אין לאבא שלנו בית אנחנו יושבים

יש לנו בית יש לנו פורת גג מגן עלינו מפני החמה מגן עלינו מפני הגשמים

טוב לנו יש לנו עוד דברים נלווים בבית

יכולים לסעוד בו להתמזג מהמזגן

אבא שלנו אין לו בית

על זה אנחנו צריכים להתענות, על זה אנחנו בוכים כל שנה בשנה

לא רק באינטרס שלנו שנחרב בית מקדשנו

אלא קודם כל נחרב הבית של אבא שלנו

בספר יסוד ושורש העבודה כותב

הנה זה הצום ורחן מארבע צומות הנזכרים בפסוק בזכריה ח' יט' כה אמר השם צדורו צום הרביעי

וצום החמישים וצום השביעי וצום העשירי

הגמרא בראש שנה יא

והשולחן ערוך פוסק את זה להלכה בסימן תקמ״ט באורח חי

חמישה זרים הראו לאבותינו בשבעה עשר וגמור זה אלו הם השתברו על רוחות ובוטל התמעיד

מבית ראשון ונבקעה העיר

הקדושה ירושלים ונכנסו בה החלילו של נבוכדנצר ועשו בו כרצונם

ושרף אפוסתומוס את התורה

והוא עמד צלם באחד.

ועל כן כותב הרב חיוב על כל אדם בתענית, על כל אדם גדול בתענית זה לעונן ולקונן ולהצטען מאוד על כל המאורעות

שמהם כביכול הגיע לנו צער גדול ובפרט לבורא יתברך שמו ויתעלה.

שבר גדול לנו בניו הקדושים כידוע

וזהו חיכר ושורש התענית.

כך כותב בעל היסוד בשורש העבודה.

ולכן קודם הרב יש לאדם להעלות על ליבו כמעט בכל רגע של יום התענית את הצער הזה ולקונן ולהצטער בליבו מאוד על כל הדברים הללו

כי זהו תחילתו של הימים שנקראים ימי בין המצרים.

הזוהר הקדוש מביא בשם

ספרי הקבלה

ארבעה הצומות הללו נגזמו על הנביאים

סליחה גזרו אותם הנביאים

והם רמוזים בפסוק על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה

את

בהיפוך אותיות

זה אב תשעה או תשעה באב

גיד רומז לנו על גימל צומות שיש לנו

גימל בית ישראל, י' בטבת וד' שזה הצום הרביעי, י'ז בתמוז

ואם תחבר בגימטריה את האותיות גיד יוצא לך שבע עשרה שזה י'ז בתמוז

וכתב בספר עקדת יצחק

פרשת וישלח שער חבל

ושמעתי מפי רבים שנמצא במדרש הנעלם

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשי עט

לרבות תשעה באב

ותמרו ממנו

כי לא נודע להם טעמו

ונשאלתי עליו

והשתוממתי כשעה

וקפץ לפני עניין האות ואז אמרתי אם המאמר הזה ישנו במציאות

הנה הוא מפואר עד נמאוד

וזהו פירושו

בכתוב עמוזים להם כפי שאמרנו ארבעה צומות השנה

שנמשכו אלינו

מצד קעקוע הכף הזה

ומילת הנשה בהיפוך זה השנה

ועל כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה דהיינו רמז בדברי הקדושים

כתוב עם ישראל לא יאכלו בתאריכים שבבימות השנה שהם גיד,

שהם עט, לא יאכלו בני ישראל, אלא יצוגו.

ואין ג' בתשרי,

י' בטבת,

י' בדמוז,

ותשעה באב. בתאריכים הללו עם ישראל לא יאכלו.

והם עצמם, כפי דברי הנביא זכריה שאמר,

כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי,

יהיה לבית יהודה, לששון ולסנחון מועדים טובים,

והאמת והשלום יאבו, לעתיד לבוא

ולהתהפך לטובה.

עד כאן כותב בעל הקנא.

בספר מעולפת ספירים

כותב מצוות ארבעת הצומות,

כפי שכתב בזוהר הקדוש הוא רמז בתורה לארבעת הצומות,

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה,

כי כל האוכל בתשעה באב מעלה עליו הכתוב כאילו החי מגיד הנשה.

וזה יש רמז דכך ג' בתשרי,

י' בטבת, ד' זה צום הרביעי,

עט זה נוטריקון תשעה באב, הנשה, כפי שאמרנו אותיות השנה.

דהיינו, כלומר, גיד הנשה משכח,

אם האדם אוכל אותו,

משכח ממנו את ירעת השן.

ושם טמוני יצר הרב, ולכן שם הוא שלט על יעקב אבינו.

ויגע בכף ירחו,

שם הוא שלט.

לכן, על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד השם.

רבותיי, בימים הללו,

הנקראים יבא בין המצרים מי' בתמוז ועד

לתשעה באב,

רמוזים לנו

הדברים, כפי שמובא באיכה,

גלעד איכה,

כל רודפיה הישגוה בין המצרים.

כל רודפיהם של עם ישראל, מתי הצליחו עליהם?

באיזה זמן?

בזמן שהיה להם סייעתא דשמיא מהיצר הרע,

בימי בין המצרים.

ולכן כותבים רבותינו שבימים הללו צריך זהירות גדולה

בכל מיני דברים.

לא שומעים מוזיקה,

לא הולכים לכל מיני מאורעות,

אלא אם כן זה בזמנם, בשמחה, הספרדים עד ראש חודש אב יכולים להתחתן,

אשכזי מחמיריק, לא מסתפרים כבר מיוז לתמוז,

וכן על זה הדרך,

ועוד כהנה וכהנה מאורעות.

ולכן בימים הללו אנחנו ממעטים בהם בשמחה,

לאט לאט עד שהוא מדל...

מגיעים לדרגה של אבלות ממש

שיושבים על הארץ,

אוכלים מאכל של אבלים בערב תשעה באב,

שמים אפר מקלה על הראש

וכל זה כדי לנהוג באבלות הזאת

כי מצינו שכבר הרעות עלינו נתחדשו לא רק אצלנו אלא אצל אבותינו.

ולכן כתבו רבותינו כל המקבל עליו אבל אלו הימים זוכה לראות בשמחתם.

בימים הללו כותב הרב פלאג'י ישנו שד שמהלך בין חמא לצל בשם קדם מרירי

ולכן לא יהלך אדם בין חמא לצל.

וגם בימים הללו כותב הזוהר הקדוש שיש דינים ששורים בעולם.

המקור לזה בזוהר בשמות דף יב עמוד א'

באות מקור במדבר קפאי ד' עמוד א'

כתוב ותצפנהו שלושה ירחין

אומר הזוהר אילין תלאת ירחין דינא קשיא

שריה בעלמא שלושת החודשים הללו

יש בהם דין קשה ששורה בעולם ומי נהיו?

מי הם החודשים הללו?

תמוז,

אב וטבת.

והם שלושת החודשים שלקח אותם מה שנקרא הצד של הסדרה האחרה לעומת החודשים שנטלו אותם

צידי הקדושה.

המכוונים, לפי כוונות הערי זל,

בימים הללו מכוונים בברכות העמידה בשלושת התפילות כוונות מיוחדות בשמות הקודש,

שעל ידי הכוונות הללו הם זוכים למתק את הדינים ששולטים באלו הימים,

ועל ידי זה אין כוח לחיצוניים

לאחוז בדינים הללו וממילא להזעיק את עם ישראל.

המאור בשמש ברמזים שלו לבין המצרים כותב

רבנו חיים ויטל בספר שער הכוונות בדף פט עמוד ג'

כתב כוונת התפילות בימי בין המצרים וזה לשונו

גם צריך לכוון כוונות אלו בעמידה בכל הימים ההם,

בברכת אבות

באותה ההוויה הראשונה,

תכוון שתאיר ההוויה באותיות אל תמורתה יוצאת בחילוף אותיות שלפניה,

והיא אותיות טד, ה' ד',

דהיינו שעיון מאיר לט, הה' לד',

הו' לה' הה' לד',

ובהוויה של עדיי גיבור לעולם השם תכוון שת...

תעיר ההוויה זו אל תמורתה יוצאת בחילוף אותיות שלאחריו

והיא השם הקדוש כף וב זין וב

ובהוויה השלישית

של ברכת אתה קדוש ושמך קדוש

תכוון שתעיר ההוויה הזאת

אל תמורתה באלף בית דעת בש והוא יוצא השם הקדוש מ.צדיק

פ.צדיק שזה שם לזיכרון

ושלושת השמות הללו הנסגרים

ט.ד.ה.ד.

כ.ו.ז.ו.

ומ.צ.פ.צ.

הם בגימטריה שין עם הכולל שלושת.

ובברכת רצה כותב אמר תכוון כי מילת רצה היא בגימטריה שם אלוקים במילוי להין.

דהיינו אלף,

למה?

ה.י.ו.ד.מ. שם אלוקים במילוי

כי רצה הם אותיות צרה וזהו מה שכותב ירמיה הנביא סוד.

הצרה היא ליעקב אבל וממנה ייוושע

שהוא שם אלוקים והאי וזהו סוד בין המצרים

כי מן השם הנזכר שהוא דין יוצא בימים הללו

הצרות רחמנא ליסלן ואם נוסיף עליו שם אדנות שהוא גם שם דין

אם רצה של שם אלוקים הנזכר

הם שניהם יהיו בגימטריה שין.

ותכוון כי שני בתי הדינים הללו

של שם אלוקים ושם אדנות הם סוד בין המצרים

בין מיצר של דין בשם אלוקים לבין מיצר של דין בשם אדנות.

והם שניהם עולים בגימטריה כפי שאמרנו שין.

ועל ידם אדם זוכה למתק את שלושת השמות הראשונים שהזכרנו תף,

תת, דלת, הית,

כף, וו, זין, ור,

מין צדיק, פי, צדיק,

שהם עולים בגימטריה שין.

ולכן אותיות שרה שהן אותיות רצה ממילא מתהפכות לרחמים.

ולצא השם אלוקינו בעמכי ישראל ולתפילתם שיהה מתהפכות הגזרות לטובה.

וממשיך הרב ובברכת שים שלום,

באותם בית שינים שבראשי תירות שים

שין אחת

שלום שין שנייה

תכוון אל שתי השינים הנ״ל.

כי גם התיבות של שים שלום שניהם יחד.

חד עולות בגימטריה שין שין הנזכר

ועוד יתרים שש כנגד שש שמות

הנזכרים שהם שם הוויה ג' תמורות שהזכרנו ט' ה' ד'

ושם אלוקים ושם אדנו תראה לך שישה שמות

ובטעם הצורך בכוונות מיוחדות בימים הללו כותב הפרי עץ חיים משער הברכו פרק ז' משער חג השבועות פרק א'

בשדה לשונות

סדר בין המצרים הנה בין המצרים לי היא אותה סכנה מאוד

למה שכתב מררי שולט בהם

ולכן צריך לכוון אלו הכוונות כדי למתק את הדינים השולטים בימים הללו

וממנו לא יהיה כוח בחיצונים לאחוז עוד בדים הללו להזיק.

ודע עוד

מוסיף הרע בזה לשונו כי מזיווג הימים הללו של בין המצרים יוצאים נשמות

של גרים דעמונים ומואבים שאסורים לבוא בקהל

משום דנשמות הגרים באים מזיווג של נשמות הצדיקים בגן עדן דהיינו

הזיווג הוא מצד ההתעוררות של הנחתונים וממילא נכללים בהם

שישה

השמות שאמרנו שבא לשישה שמות שבו

ואז אותם הנשמות יוצאים מאותו זיווג

פנים בפנים אבל כשהוא אחר מיתתם אינו כי אם שעשוע של השכינה הקדושה לבד.

כך מופיע גם במבוא שערי בסידור הרשש, סידור הירא זג.

כתב האוהב ישראל מאפתח

וכן מופיע בספר אמרי פנחס לרבי פנחס ניקוביץ

זכותם תגן עלינו אמן.

שלושת השבועות הם ימי בין המצרים הם ימים מסוגלים ויכול להשיג בהם מה שלא השיג כל ימות השנה

כי המלך הקדוש ברוך הוא נמצא בשדה ולא בביתו

וכל אחד יכול לגשת אליו

וזה מה שכתוב בהמלצה כל רודפיה בעיכה כל רודפיה השיגוה בין המצרים

זה שרוצה לרדוף אחרי הקדוש ברוך הוא ולהשיג על הצד הטוב לא על הצד הרע

מתי הוא יכול בימי בין המצרים

כל רודפיה של השכינה הקדושה השיגוה מתי בין המצרים

כל רודפיה המבקשי השם שרוצים להידבק בקדושה יכולים להשיג אותו בימי בין המצרים

יום יז בתמוז היום נחשב כראש השנה יום תשעה באב נחשב כיום ראש הענר הבא

שלושת השבועות

הללו נחשבים כעשרת

ימי תשובה

כי המלך אינו נמצא בארמונו,

כי אם אצל כל אחד ואחד מאיתנו.

וכאשר אדם יקדש את עצמו בימים הללו, כן הוא יזכה לישועות והצלחות בימי תשרי ובימי המועדים.

המגיד ממזריץ'

מפרש את הפסוק כל רודפיה השיגוה בין המצרים,

כל רודפיה.

הוא אומר אל תקריא כל רודפיה, אלא כל רודפיה.

כל רודבי השם,

השיגוה בין המצרים, כל מי שרוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא,

מתי יכול להתקרב בימים הללו של ימי בין המצרים,

להשיג אותו?

וכך כתוב בספר עבודת ישראל בשמו של הבגיד ממזרש.

בימים הללו אנחנו גם נוהגים לשבת בחצות היום על גדי הקרקע ולומר תיקון חצות.

לא מה שאנחנו נוהגים בלילה, אלא ביום עצמו.

זה מופיע גם בשער הכוונות,

תסתכל על ההלכה בשולחן ערוך.

עניין ימי בין המצרים,

כותב הרבי שער הכוונות,

את עשרים ואחת ימים שבין יז' לתמוז ותשעה באב,

ומינהג טוב וכשר ומאוד לכל בעל נפש לשבת באבלות אחר חצי היום באלו הימים.

ולבכות בכייה של ממש על חורבן הבית,

בטעם היות זה אחר חצות היום,

הוא כי אז יש התעוררות הדינים בסוד כי ינטו צלילי הארף.

ואשר לסיבה הזאת נשרף ההיכל דווקא אחר חצי היום,

ודבר זה עושה תועלת גדולה לנפשו של האדם.

ועניין חצות הלילה אין צורך להזכירו,

כי אפילו בשער הלילה לא צריך להתאבל על חורבן.

וכל שכן בלילות של בין המצרים, שצריך להוסיף

ולהרבות בבכייה.

ועליו נאמר דברי הכדור בישעיה ס. ובי עוד,

שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה,

הסיסו איתם עשוש כל המתאבלים עליה.

המשטר מורא, כפי שאמרתי,

פוסק להלכה מסימן תקנא סעיף קג,

וזה לשונו בכוונות הארי.

כתב שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כמוך חצי שעה.

ובהזדמנות זו ראוי להביא את כל המעלות והסגולות

של תיקון חצו בכלל.

בספר משפטי צדק על התהילים,

כותב

בשם ספר חוצות דמשק

היות והזוהר הקדוש הפליג מאוד בכמעט חצות,

שכמעט אין סדרה שלא ידבר בה,

וזה מפני שהיא מצווה חביבה ויקרה מאוד,

על כן החיור הוא על כל אדם ל...

תאמץ בכל יכולתו ובכל אפשרותו לקיימה כהוגן.

ומי שטרוד בעסקי העולם, אי אפשר לקיימה. על כל פנים נראה להחזיק איזה בר אוריין שהוא יהיה קיימן.

אז אם מישהו עוברין בתשלום,

שהוא יעשה ממקומו, ויהיה לו חלק בה.

ואשרי איש שיכול לקיימה.

ומה טוב חלקו ונעים גורלו בעולם הבא, אין לו רעתיו. אם הכיר בטבע ובדברו, באמת, להעמידו בלי שום רמייה

שהאדם חלוש הוא, אז לפחות יקום בשעה

שנייה אחר חצות,

ובדרך זה כתוב בספרים הקדושים, שבבוקר הוא עת רצון מאוד ועת שליטת החסדים בעולם.

וכדי לעורר את הלבבות,

אנוש כערכנו לעבודה רמה זו נעתיק,

כותב הרב,

לפניך שניים-שלושה מאמרים מהזוהר הקדוש בקיצור נמרץ,

למען ירוץ הקורא בו ולגודל אהבת הקיצור.

הזוהר הקדוש כותב בפרשת לכלכה דף צדיק בית

כל הקם בחצות הלילה ואומר תיקון חצות,

זוכה להיכנס לנחל עדנים ונחל קדומים, וברכתו מתקיימת.

וזה לשון הזוהר

תחזה בשעתה דבר נשקה מפלוגתה לילה למעלה באור ההידק ודשה וירכו ורוצה איתלה.

כמאד רוקמד יכתיבו יושד בגנים חפירים הקשינים לקולך השמיעיני,

וכל אינון אוכלוסין נעלם וכל בנט ושבחתה דמזמרין למראון,

כולם משתכחי בגין תשבחתה דה אינון ולעו באורייתא.

ומאחרי זה ועמרי הנה ברכו את אדוני כל עבדי אדוני.

אתון ברכו אדוני, אתון שבחו למלכה גדישה, אתון התעטרו למלכה.

והיא היתה מתעטרה בההוא ברנש.

וכאן קמא מלכה ואמר תחמי במאי בראתי נא לקמך,

במאי ברא התערנה לקמך,

ומאן ינון לשבחך כולה דלעון קמא מלכה.

הדר ואמר עומדים בבית אדומי בלילות.

אילן לקרון עבדי ה' אילן התחזון לברכה למלכה ובלכתה דלעום בלכתה ועדה ודכתיב.

שאו ידיכם כודש ברכו את השם.

אתון התחזון דמלכה קדישה יתברך על ידייכו וברכתה דל ידייכו ברכתה היא.

ונראה.

חותם הזוהר הקדוש, אדם שקם בחצות הלילה

לעסוק בתורה הקדושה, הקדוש ברוך הוא מקשיב לו.

וכפי שהם ידעו רבותינו בדברי הכתוב בשיר השירים היושבת בגלין חברים מקשיבים לקוליך שמיעיני.

מי זה החברים בכוונה לשכינה?

וכל אותו המום של בעלם, מלאכים גם,

אלו החברים,

וכל בעלי תשב...

המזמרים לריבונם כולם שוקטים בשביל תשבחתו של אותו אדם העוסק

בתורה ומכריזים הנה ברכו את אדוני כל עבדי אדוני

אותם העוסקים בתורה שמברכים את הקדוש ברוך הוא אתם תשבחו למלך לא אנחנו בשמיים

אתם תעתירו את המלך

והעילה היא מתעתרת באדם ההוא וקמה לפני המלך ואומרת

ראה באיזה בן באנו אליך

באיזה בן התעוררנו אליך ומי הנה שכל השבח שלהם הוא לפני המלך

וחוזר ואומר העומדים בבית השם בלילות

אלו הנקראים עבדי השם אלו הם הראויים לברך את המלך והברכה שלהם היא ברכה

וזהו שכתוב שאו ידיכם קודש וברכו את השם

אתם הראויים שהמלך הקדוש ברוך הוא יתברך על ידיכם

והברכה שלכם שעל ידיכם היא הברכה מהשכינה הקדושה.

ועוד קודם הזוהר הקדוש במקום אחר.

כשנחלק הלילה,

ישר יביא את הדרגום,

כרוז עומד ומכריז ופותח הפתחים,

פותחים הפתחים ואומרים אשרי מי שחלקו מי שמקיץ משנתו בזמן ההוא ועוסק בתורה.

וכל מי שקם בזמן ההוא נקרא חברו של הקדוש ברוך הוא בכנסת ישראל.

ודברי התשבחות שלהם באים ושורים בחיק המלך.

ואז מצווה המלך לכתוב כל אלו הדברים,

ובספר כתובים כל אלו בניך הלא הקמים בלילה,

וחוט של חסד משוך עליהם,

שבחוט ההוא אדם מתעטר בעטרת המלך.

ומתיירים ממנו העליונים והתחתונים,

ואפילו בזמן שבעלי הדין עומדים לדון העולם,

הוא נכנס בכל שערי המלך.

ואין מי שימחה בידיו.

ואלו בעלי דינים אינם דנים עליו דין משום שהוא תרשם לרשימת המלך.

כי להכל נודע שהוא נכלו של מלך, ומשום זה הם לא יכולים לדון עליו שום דין ואשרי חלקם של אותם הצדיקים.

ומקום אחר קודם הזוהר הקדוש.

שהאדם שעושה את התיקון חצוד ומכניע את הקליפות

וכופת את הסיגרא ההרעה ומטהר את מחשבותיו.

ופרנסתו תהיה מזומנת לו לא מבשר ודם,

רק מהקדוש ברוך,

שנאמר במשלווה תאקום בעוד לילה ותיתן טרף לביתה.

ובספר דבש השדה קטר בשם החוזה מלובלין

זכותו תגן עלינו על...

ותקום בעוד לילה ותיתן טרף לביתה.

בפסוק הזה מרומז לנו שאדם שקם בחצות הלילה זה סגולה לפרנסה טובה.

בספר כף החיים לרבינו חיים פלאג'י

ג' כתב שעל ידי כמעט חצות

שאדם מנדד שינה מעיניו הוא משבר בזה את הקליפה הקשה

ולכן ראוי לכל בעל תשובה הקם בלילה לעסוק בתורה.

דטרם כל יתוודה ויבכה על עוונותיו

ואחריך יסייעו מן השמיים לעשות תשובה מושלמת עליה.

לפי זה שמשבר את הקליפה על ידי עסק התורה בחצות הלילה

שהוא נוטל את הכוח מהחיצוניים ומוסיף קדושה

נסיל טומאה ומוסיף קדושה

כי לילה זה זמן של המזיקים של החיצוניים

הנה עולה בידינו כתם לצד

דהלומד בלילה הזה יהיה לו זיכרון בתורה ולא יהיה לו שכחה

כי השכחה באה מצד הקליפה

והסטרה אחרה

כי אומרם רבותינו זל

וכיוון דבעד משבר הקליפה

בדין ודתלמודו יתקיים בידו וזהו זכרו תורת משה עבדי.

ובכף החיים

באותיות בשל תיקוני הזוהר

תיקון ע' דף פט עמוד א' כתב דאדם בחטאו גורם

לגלות לקדוש ברוך הוא ובשכינתנו ממקום למקום

ועל ידי שהוא מנדד שינה מעיניו הוא מחזיר את הקדוש ברוך הוא

והוא שכינתה למקומה.

מה שהוא פגע?

כמו שאומרים ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו

המייחדים שמו ערב ובוקר.

ודוד המלך אמר

אם אתן שינה לעיניי לאפאפה יתן עומא עד אמצא מקום לעשן.

ידע דוד המלך

שבזה שהוא מנדד שינה מעיניו הוא זוכה ומשיב את

השכינה מאותם עבירות מאותם פגמים שפגעו.

וכתב הראשית חוכמה בדף קצו עמוד א' כי דוד המלך עליו השלום היה מנדד שינה מעיניו

כדי להחזיר את הקדוש ברוך הוא למקומו.

ולכן כל אדם לאדם ילמד שמאחר שחטאו גורם

גלות לקדוש ברוך הוא שפינדר ההוא שישוב בתשובה

וינדד שינה מעיניו כדי להחזירה ל...

ובקונטרס

תוכחות חיים כתוב

ועל ידי שעושה תיקון חצות הוא זוכם ומקרב את הגאולה

ועוד כתוב

מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה הבא לעורכך השכם לעורגו

ומדבר על היצע הרע

על ידי שתשכים בלילה

לומר תיקון חצות לשלט זה לעסוק בתורה

תזכה להרוג את היצר הרע

ועוד כתוב

כמה מעלות טובות זוכה אדם שקם בחצות הלילה

דעת עלית אל כולנה דעושים אותו כבריאה חדשה

ודע ודכתיב ולא אמר איה אלוה עושי

ועוד הן בא דזוכה למלכות הוא ובנם אחריו

ועל ידי זה זכה דוד למלכות

ובינוי לעלמין לדרי דרים כדעית בזוהר הקדוש

כל זה היה בזכות שדוד המלך עסק בתורה בלילה זכה שהוא ושאר

יוצא חלציו מה שנקרא מלכות בדוד

זכו למלוכה

ועוד כותב הזוהר הקדוש בפרשת ויחי

על כך שאדם שקם בחצות הלילה

זוכה להיות שמור בגופו ונשמתו לרעילה ותטעה

ולא דחים מפגעי עלמא נשמר מכל מיני מרעים גישים בזה העולם

רבנו טעם בספר הישר כתב

תיקון העיניים הוא שיקום באשמורת הבוקר

וכל שכן אם לא יישן כל הלילה

וזהו מה שכותב דוד המלך בתהילים

קיוט קמ״ח קדמו עיניי השמורות לשיח באמרתך

העיניים של דוד המלך נדדו שינה מהם

והקדימו באשמורת הבוקר לשבת ולעסוק בתורה

וזהו מה שכתוב בתהילים במקום אחר בקיוט קל״ז

פלגי מים ירדו עיניי

המקובל

רבי ניסים אל-עארי זכר צדיק לברכה

כותב בשם הפני יהושע זכותו תעיין עלינו אמן

בספר שנקרא תיקון חצות

שאדם שמשכים ואומר תיקון חצות

זוכר שהקדוש ברוך הוא כביכול אומר לו בוא אני ואתה ונטייל בגן עדן

ואותו אדם זופים ומגלים לו, ינה שמיים רזי תורה,

כי התורה נמשלה לביתו של מלך.

כמו שכתוב במדרש, אמר רבי שמעון בן דמליאל,

משל לבת מלך שלא היה אדם עקירה.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, ראו כמה חביבים אתם עליי,

שאין בריאה מסתובבת בפלטרין שלי,

שנאמר ונעלמה מעיני קולך, הגסו בהיות,

אבל אתן לא נפלאתי ממך ולא רחוקה היא,

ובלי ספק

יותר הבת מלך מגלה את רזיה בלילה מהיום,

שהוא דרך צניעות, כפי שמובא במשלי הפסוק ואת הצנועים חוכמה.

אדם שהוא צנוע, הוא זוכה לחוכמה.

ועוד כתוב שקימה בחצות מועילה לטהרת המחשבה.

ובספר ליכודי תורה כתב בעת הקיצור משנתו בחצות לילה דייקה,

כי אז עידן רעותה, דהיינו עת רצון וראווה משתכח כידוע,

ובעבודת חצות הלילה בתורה בתיקון חצות ובהתחברותו אל התפילה,

יוכל להתייחד ולהידבק למעלה ולפעול כל דבר ששוען מאיתו יתברך שמו.

כי חצות לילה הוא דבר שלם, ובטרם אור הבוקר,

אז נוצר הפילוט חס ושלום.

ובחסד לאברהם,

כתב,

הקם בחצות הלילה זוכה לכבוד גדול,

כי הקדוש ברוך הוא וכל הצדיקים אשר בגן עדן כולם שומעים את קולו,

כדעיד הבזור הקדוש, היא יושבת בגנים חבריים,

מקשיבים לקולך השמיעי.

ובספר סור מרם עשה טוב לרבי צבי הירש מזדיטו,

מזדיטו,

כתב,

אמנם הודה לך אחרי קבלתי מרבותיי אשר התיקון חצות

הלילה מעורר את רצון למחולו את השט עיוות,

ומה שאינו נמחל בכמה תעניות וסימופים רבים,

כי לתעניות צריך פרישות גדול במדבריות ויערות ומארות.

ובספר ליכודי מוהרן,

רבי נחמן מברסלר,

בסימן קפט כתב,

כי מה בחצות היא זוכה בה להנתקת הדינים.

ועוד כתב,

בחלק ב' סימן סז,

שעל ידי שקם בחצות הלילה ומתעמל על חורבן בית המקדש,

על ידי זה ניצול משרפות.

ובספר יסוד יוסף, בתיקון קרח,

כתב בתיקוני הקרי להיות נזהר לעמוד בחצות הלילה.

ומי שסיפק בידו לעשות,

לאונן ולקונן על חורבן בית המקדש,

ומינה בשאר זמנים כפי שמפורש,

לשדה בוכים, לכן היד

דוד נזהר בעמידת חצות לילה כי זהו תיקון לחטא אדם הראשון וכידוע דוד היה

ניצוץ מנשמתו שייך

לאדם הראשון.

ובהקדמה בספר אור עיניים בחלק א' כלל חבר כתב ודע

אחי שהקמת חצות לילה הוא תיקון גדול לנפש החוטא בין אם חטא בשוגג ובין אם חטא באונס.

ובליקוטי ההלכות

להלכות השכמת הבוקר הלכה א' או ט' כתב שבזה תלויה הגאולה בכלל ובפרט.

וכשם שהגאולה הראשונה הייתה בחצות הלילה שנלמה באי בחצות הלילה

כן הגאולה האחרונה תהיה על ידי הכשרים הקמים בחצות.

ועוד תודף שם הרב

על ידי שמשבר אדם את השינה וקם בחצות הלילה ומתאבל אל חורבן בית המקדש

על ידי זה מקיימים את האמונה ומבטלים את הכפירות.

וזוכה לשבר את האהבות במוד ולעשות משא ומתן באמונה וזוכה לבחינת בניין בית המקדש ובניין הדעת

ולחדש לנפשו טובה ולייחד קודשה ברכוש חינטה ולמשוך תורה.

סודות התורה רזין התורה ועל ידי זה זוכה להשגחה שלמה לבחינת

שהבאתי אדוני ללמדית עמי.

וכתב בספר דמשק אליעזר

על ידי הקימה בחצות בבחיות על גודל צר השכינה שהוא בגלות ועל ידי לימודו בתורת הנגלה ובנסתר בוודאי הוא שורף את היצר הרע שלו באור הקדושה.

וזהו מעט מעט אגרישנו מפניך עד שנעשה קדוש השם.

על המזבח

זבחי אלוקים רוח נשברה לב נשבר ונדחה אלוקים לא תבזה.

ועל ידי זה מזכך מעט מעט את גופו עד שנעשה קדוש ולהשם.

רבנו חייף אלאג'י

כותב המועד לכל חי הקם בחצות הלילה זוכה לאריכות ימים ושנים ויזכה שבניו לא ימותו בחייך.

ובליקודי פרדס כתב

שעל ידי זה שקם בחצות הלילה מקיים את מצוות האמונה בה השם יתברך שיושיענו

ולעתיד יהיה ניצון לפניו בעת המשפט

בעת שישאלו אותו ציפית לאמונה? ציפית לישועה?

על ידי שהוא קם הוא מצפה ועל ידי זה הוא זוכה לראות באותה נחמה.

ובספר אור הצדיקים

כתב ראוי לכל אדם לעורר השחר ובפרט בלילות

הארוכים ולשפוך תחנונים בלב מר על חורבן בית המקדש

על הרעיבות הצדיקים

יבכה ויתחנן בכל אבו ובכל נפש,

כי התפילה אז היא רצויה וקרובה להתקבל.

וכל הבוכים והמתפללים והמתחננים על חורבן את המקדש יזכו לסבוח בשמפתה.

כמה סגולות נביא מספר עמידות לרבי נרמן מברסלר

כתב בערך גנבה והגזלה חלק שני אות ה',

על ידי אמירת פיקון חצות ניצול מגנבים.

ועוד כתב בהבדקת דין ועוד מה על ידי תיקון חצות זוכה למתק את הדיני.

ועוד כתב בערך כבוד ועוד ד' תיקון חצות הוא סגולה לכבוד.

ועוד כתב בערך לימוד ועוד ע' ט' על ידי כמעט חצות יזכה להבין את התורה הקדושה ולדרוש אותה.

ועוד כתב ראיה בחלק שני ד' תיקון חצות מסוגל לאדם שהוא חלוש מראיית העיניים.

ועוד כתב על ידי תיקון חצות מזכיר הקדוש ברוך הוא

את הטובות שהבטיח לעם ישראל בזכותו.

בתשובות בדילל בסימן רעים כתוב רפואה בדוקה לכל המחרובים

לקבל על עצמו בכל ליל שישי לעשות חצות בדמע אחר תשובה שלמה ולקיים וחטאתי לנגדי תמיד.

ולסיום נביא את דברי המקובל רבי ניסים הררי, זכותו תגן עלינו, אמן.

וזה לשונו, כתב את זה בספר תיקון חצותו

לפי הזוהר הקדוש צריך כל אדם לעמוד בחצות הלילה מאהבת ה' יתברך ולעסוק בכל עבודתו לה' יתברך כל אחד לפי יכולדו הן בתפילה והן בתחנונים עד אור הבוקר.

ואין בבטלים גזרות רעות וכל העולם מתקיים בשבילם.

וחוט של חסד משוך עליהם ביום ומלאכים שומרים אותם תמיד.

כי אז הוא עת רצון וחוט של חסד משהו חלל ביום,

והוא נקרע מביני היכלה דמלכה ומבטל גזרות קשות ורעות.

לכל העולם מתקיים בשבילו,

ואשריו אשר חלקו מי שמרגיל עצמו לזה,

ומובטח לו שהוא מזומן לחיי העולם הבא,

ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בגן עתן העליון הצפון לצדיקים לעתיד לבוא.

עד כאן הם הדברים.

יזכה מו השם על ובות שמו,

שנזכה בעזרת ה' לצאת מימי בין המצרים אל המרחב,

לגאולה השלמה,

בשמחה ובטוב לבד, יבנה הקדוש ברוך את מקדשנו ותפארדנו,

ישלח לנו לשיח צדקנו,

ובא לציון גואל במהרה בימינו.

אמן ואמן.

אמן.

רבי חנן הנמן הקשי האומר עצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל.

לפיכך, הרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר ה' חפץ למען צדקו,

ידיל, תורה ויעדים.