הנהגות לחודש מנחם אב | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

היום נעשה ונצליח, היום נעסוק

בהנהגות וסודות לחודש מנחם אב.

כתיב משנכנס אב ממעטין בשמחה,

לפי שחודש אב הוא מוכן לפורענות חס ושלום לשונאיהם של ישראל.

הראו בו בחודש אב דברים קשים ואין מזלם של ישראל טוב באלו הימים.

רבותינו בגמרא בשבת קנו עמוד א אומרים שישראל

למעל המזל ומכל מקום

מגלגלין חובה

ליום חייו.

מסרת תענית בדף כט עמוד א היתה משנכנס אב ממעטין בשמחה אמר רב יהודה בירא דרב שמואל ברשילת משמי דרב

כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה

כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.

ואמר רב פאפא הילקח בר ישראל דאית ליה

דינא בהא דנכרי לישטמית מיניה באב דרע מזלה. דהיינו אדם שיש לו משפט אם נכרי

ישתמט ממנו בחודש אב הואיל ורע מזלו

של חודש זה ולימצא נפשה אומרת הגמרא באדר דבריה מזלה וימציא לעצמו לדון עמו בחודש אדר שאז מזלו הוא טוב.

התוספות בתענית כט עמוד בדיבור המתחיל אמר רב פאפא

כתבו לבאר דין זה של חודש אב.

פירוש משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום חייו.

ומבואר

שהזמן שהיה בו מזל טוב בעבר יהיה בו גם טוב בעתיד וכן להפך.

ואם כן אין זה משום המזל אלא שמאחר שכבר אירעו ביום זה צרות לפיכך

יש להיזהר ביותר באלו הימים.

הוא הדין להפך.

זמן שאירעו בו ניסים לישראל הינו מסוגל ולהצלחה.

רבנו יונתן הכהן מילון ניל שהיה מתלמידי הראב״ד.

השלישי בעל ההשגות על הרמב״ם זל.

על דברי הריף הוא כותב נשמית מיניה כלומר ידחנו בדברים

שלא יבוא עמו לדין בכל חודש אב לפי

שחודש אב מוכן לפורענות לשונאי ישראל ובהדר נזיל בעדי ולא ידחנו שהוא חודש מוכן לטובת ישראל ובכך יזכה לדין.

הרמה

בפסיקתו ביורה דעה בסימן קעט בסעיף ב' כתב במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל לא יעשה ולא יסמוך על הנס.

אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה עם השם אלוקיך כפי שמובא בדברים יח יג.

בספר בית הבכירה למאירי

על מסכת תענית כט עמוד א' כותב וזה לשונו.

בגמרא פירשו שכמו שנכנס אב ממעתי

בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.

ראה כל הערה שראוי להתפלל ולהודות להשם בכל עת ובכל זמן,

כפי הנאות

למה שאירע באותו זמן.

וכן,

שכל אדם צריך לברך על הטובה ועל הרעה, כפי שמתבהר.

הפוסקים

נחלקו על איזה ימים אמרו בגמרא שממעטין בהם בשמחה, יש אומרים שהוא על כל חודשיו,

יש סוברים דעת י' באב,

ולהלכה הדין הזה אמור רק על תשעת הימים.

אך מצד סימן טוב, כדאי להמתין בעניין שאינו נחוץ

ודחוף עד טו באב.

רבים נוהגים לכרות את החודש הזה בשם מנחם אב,

כדי להורות על נחמה שנזכה לה, והיא מנחם במהרה בימינו.

ויש אומרים שאף

שמו של מלך המשיח נקרא מנחם, והוא נולד בחודש זה, ולכן מזכירים אותו

באומרנו מנחם אב.

בשולחן ערוך באבן העזר, בסימן קכו',

סעיף טז,

כתוב שהיה מנהגם בברכת החודש וכן בכתיבת האיגרות

לומר זאת, וטעם הדבר שקוראין וכותבים כן

כתב שם,

שזה לשם של נחמה,

שנזכה לה אם ירצה השם במהרה בימינו, אמן.

בספר הלא תמר על הירושלמים, ברכות יז עמוד ב' מבאר טעם נוסף לכך.

למה נקרא החודש הזה מנחם אב?

על פי מה שאמרו בירושלמי שם ששמו של מלך

המשיח הוא מנחם וכן הוא נולד בחודש זה.

ולפני כך אנו מנחמים עצמנו

וקוראים את החודש הזה בשם מנחם אב להורות

על ציפייתנו לביאת המשיח

ששמו מנחם.

רבנו חיים פלאג'י,

בספרו מועד לכל חי כותב כי בחודש הזה ייתקן כל אדם את מידת ההוד לכבד את לומדי תורתנו הקדושה ולהחזיק בהם

ולרוץ לדבר מצווה ולהיות אוהב שלום ורודף שלום ולהיזהר משנאת חינם ולשון

הרע ובפרט שידוע שנחרב בית בקדשנו בעוון שנאת חינם כי דהיתה ביום הט עמוד ב'

ולכן יש עניין גדול לתקן באלו הימים

ולזרז בכך ולקרב את הגאולה על ידי זה.

אב כותב הרמב״ם בזמנים, חלק זמנים פרק ה'

וכן בהלכות העניות בפרק יט

כל הצומות הללו עתידים להתבטל ימות המשיח ולא עוד אלא שהם עתידים להיהפך ליום טוב

בימי ששון ושמחה שנאמר בזכריה ח' יט כה אמר ה' צבאות

צום הרביעי צום חמישי וצום השביעי

וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים

והאמת והשלום מאהבו.

בספר אוהב ישראל ובספר בני סוכור

מובא שייזהר בחודש זה לתקן את פגם העיניים והמחשבה

כי אב מלשון מחשבה ורצה

וצריך להרבות בו בעסק התורה הקדושה יותר משאר חודשים.

וכתב בספר פרי צדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין, זכותו תגן עלינו אמן,

כי עיקר חודש זה שלא ילך בטל,

אלא יתמיד בלימוד התורה, והוא מסוגל להבנת התורה ויתקן בו כל פגם וקלקול הנחש, ובפרט שמיתו ואב צריך להוסיף בלימוד התורה הקדושה כדי להיות במסכת תענית.

מה עוד שעתיד אב להיות ראש לכל המועדות כולם, כי טובה גנוזה בתוכו לעתיד לבוא, וזהו ט' אב.

כי ט' ראשו כפוף לתוכו, כמו שכתוב ברב טוביך אשר צפנת ליראיך,

שהוא מכוון הפסוק הזה על חודש אב.

בימים שמראש חודש אב עד אחר תשעה באב נוהגים בני אשכנז, כמובן בשולחן ערוך,

בסימן תקנא, שלא לאכול בשר

ולא לשתות יין.

וכדי למעט את השמחה,

יש לזכור ולהצטער על חורבן בית המקדש, כפי שכותב הלבוש שם בסעיף י'.

אלא שישנם חסידים הנוהגים, ובהם חסידויות בלז,

שנאווה, גור,

רוז'ין,

לעשות סעודת סיום מסכת בבשר ויין באלו הימים.

כמבואר ברמו בסעיף י',

סעודת מצווה כגון סיום מסכת,

מכוונת, כן? לא בכוונה תחילה שהם מסיימים אותה, ממתינים איתה.

אלא שלומדים אותה הם מסיימים באלו הימים,

אוכלים בבשר ושותים ביין,

וכל הדברים השייכים לסעודה נוהגים בה.

טעם המנהג המבואר בספרים הקדושים בשער יששכר, מאמרי תמוז ואב, אות ח' וט',

והוא כדי להחליש את כוחו של הסמ״מ,

כמרומז בראשי תיבות בשמו סיום מסכת אין לעשות,

כן? זה סמ״מ,

סיום מסכת אין לעשות, סמאל, ראשי תיבות.

כידוע שבבית חודשים הללו תמוז ואב,

הם חלקו של עשו הרשע שהוא סמ״מ,

כן? שרו של עשו.

ולכן עושים סיום מסכת וסעודת מצווה,

ובכך מחלישים את כוחו.

אך חידושי ההרים עיגור על התורה מביא טעם אחר כדי לתקן את חטא שנאת חינם שמחמתו נחרב בית המקדש, לכן עושים סעודת סיום מסכת והכל משתתפים בה.

וסעודת סיום מסכת בו מרבים באהבה ואחווה של חברים השמחים,

ועם כל זה זהו ההפך לשנאת חינם ומתקנים את אותו החטא.

הקדושת מיום טוב משיגת,

זכותו תגן עלינו אמן, אמר שהמנהג לסיים מסכת עושין סעודה ובשר ויין,

כי חובה עלינו לעשות פועל דמיוני לעתיד לבוא,

שימים אלו יתהפכו לנו לטובה, לששון ולשמחה.

כך כתב בספרו שולחן מלכים בפתיחה באות טו.

וישנם הלומדים בכוונה תחילה מסכת שיוכלו לסיים ולעשות סעודת מצווה.

צאו כמו שכותב בעל היעבץ בסידורו שאף הממהר לסיים לימוד ספר תורה יותר ספר יותר מלימודו בשאר ימות השנה הוא זריז ונזכר שהקדים עצמו למצווה וכן כתב

בעל האריה דבי הילאי זצל בקונטרסו אבני זיכרון

סימן יא דלוקי העלייה רבה בסימן תקנא והמשתה ברורה שם בעיין ג' שכתבו שאם לא נזדמן בלימודו הסיום לא ימהר או לאחר משום כך שלא

יבואו בהם לאכול בשר ולשתות יין כי אז זה לא יאה ולא נאה

ובשו״ת רבי ידידיה התאיה ויל באור החיים בסימן ל״ח מביא מעשה מרבו הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצל

שבשבוע שחל בו תשעה באב הוא למד את מסכת הענית במתכוון באיזה שעות ואחר כך סעד בבשר ויין

וכך הגיד הגאון סופר שזכר שבילדותו אצל אביו הגאון רבי שמעון סופר מארלוי זצל נהגו ללמוד מסכת

בכוונה תחילה השאירו סוף המסכתה לימים שבין ראש חודש לט באב

וכן כתב בכף החיים בסימן תקנא באות קסא דמותר להקדים

הסיום אם אינו משנה סדר לימודו בהבנה או בעיון ורק שמרחיב הזמן דהיינו שהיה לומד בית שעות ביום ועתה שלוש שעות כדי לסיים קודם.

ורבים

נוהגים לשלב את סיום סעודת ההילולה עם הילולתו של רבנו מאור עולם הארי זל

שיחול ביום ה' באב כמובן בספר דברות חיים

של הרב הקדוש רבי סחר בר מרודשיץ

זצל נהג בכל שנה ביום ה' באב לעשות סיום מסכת ואכל סעודה של בשר ויין עם תלמידיו

וכך נהג בעל החכב יצחק מספינקי זכותו תגן עלינו אמן.

יש מקומות שנוהגים בהם

לעשות סיום לפחות ביום אחד מבין הימים שמראש חודש

ועד תשעה באב ויש נוהגים לעשות סיומים

בכל יום מתשעת הימים כדי להוסיף שמחה,

שמחה של מצווה באלו הימים שהם מעטים בהם בשמחה

כדי שיהיה הכנה לעתיד לבוא ומנהגם של חסידות בלז שלא לערוך סיום אלא עד ז' באב.

וכן מובא במגן אברהם מסימן תקנדס קט שיולדת נכון שתימנע מבשר ויין מז' באב ואילך

מפני שבאותו היום נכנסו הגויים להיכל

וכן נהג רבנו הקדוש הדברי חיים מצאנז

וכן מובא בספר דרכי חיים

זכותו תגן עלינו אמן

שבת חזון בספר אוהב ישראל

לרבי ישראל מאפטה

כתב יש לו

אשר שבת חזון,

שהיא שבת קודם, תשעה באב,

היא יותר גדולה במעלתה מכל שבתות השנה,

ובפרט אם יחול תשעה באב בשבת.

אמר שם מברזן, בתכלת מרדכי,

על תהילים קטז עמוד א' כתב תפילת ישראל בימי בין המצרים שמתפללים הם

בלב נשבר מתקבלת לרצון יותר משאר ימות השנה.

או כמו ששמעתי בשם הרב הקדוש, רבי אורי מיסטרליק.

זכותו תגן עלינו אמן שאמר שהתפילה בשבת חזון

צריך להיזהר בה מאוד בכוונה כי היא מעלה את כל תפילות השנה.

ומטעם זה היא נקראת בבחינת תפילה לעני כי יעטוף ולפני השם ישפוך שיחו.

ועוד מובא בספרים הקדושים של שבת חזון,

כוחה של השבת להפוך מקללה לברכה.

וחזון הוא לשון ראייה

ועל כן צריך להיות בה בענווה ובנמיכות רוח.

ובספר שפתי צדיק דברים אות א' כתב א' לשונו שבת חזון שמעתי מפה קודש

של זקני בעל החידושי הרי מגור זל בשם הרבי מלובלין שבת קודש זו כולה את רצון

כמו שלוש סעודות דהיינו סעודה שלישית.

ועתה מפני כן כי מנחה וזמן דין ושבת קודש מהפכו לרחמים ולכך הוא ראווה דראווה.

כן כל השבת קודש הזו,

שבת חזון כי מפני טית ימי הדין מתהפכת השבת קודש לרחמים,

ועל כן ניקה לאיש פחות שיתקן ויגיע לשורשו בקדושה,

כידע בספרים הקדושים,

שכל טעם החורבן מפני שכשהמלך בפלטרין שלו יש רבבות שומרים והרבה היכלות טרם יוכל מי לזכות

להקביל פניו מה שאין כן כשהוא בנסיעתו בדרך,

כשמוצא בית נקי הוא מתאכסן בו והכול יכולים לשוחח עמו.

ועל כן צריך כל אדם להתבונן ולשים מבטו בה' יתברך וחלקו בחורבן, כדי שבגולה יוכל בקל להתקרב בתשובה ובפיוס, ובפרט בשבת זו להיות מוכן ביותר לתקן חסרונו ולזכות בה לשלמות,

כדעית בתהילים פד ב' מה ידידות משכנותיך.

ודרשו על כך רבותינו במדרש שוחר טוב, בית המקדש נקרא ידיד,

ומי שבנאו נקרא ידיד, בחלקו של ידיד.

ויש לומר שכוונתו גם בעניין המשכון על עוונותינו,

ומטעם ידידותו של הקדוש ברוך הוא,

שראה הקדוש ברוך הוא שנוכל יותר להתקרב אליו בגלות, ולכך חרב המקדש

שנקרא משכן, ועל ידי זה נכספה וגם קלטה נפשי לחצרות בית ה'.

וכשעברו בית אלפים שנים, ואין לנו מקדש וכל עבודותיך,

ועל כל פנים יש לאדם לעורר תשוקה רבה עד מתי ישב בחושך

עד כלות הנפש לעבוד בבית המקדש תשוקה זו היה מכוון

על עיכוב הבניין כי מה שבלב פנימי מגיע לפני בוחן כליות ולב לבדו ולכך בהפטרה זו

כתיב כי סדום וכעמורה דמינו ומכל מקום

נאמר בהם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו

לומר שזאת העיקר הכוונה בחורבן

כי בסופו של דבר יזכנו השם להתלבן על ידי נדנוד התשוקה אליו יתברך שמו עד כאן

מה שאמרו בספר

שפתי צדיק.

הגמרא בתענית ל' עמוד א' אומרת איתא תנא רבנן כל הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב איסור באכילה ושתייה בשיחה בנעילת הסנדל ותשמיש המיטה

וכן פוסק הרמב״ם בהלכות העניות בפרק ה' הלכה י' וכן מראה נושחנו בסימן תקנד בסעיף א' תשעה באב אסור

ברחיצה ושיחה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה והוא מלבד מה שביארנו קודם לכן

ועל כן איסורו גם באכילה.

ועוד אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחת הגמרא בתענית ל' עמוד ב'.

מי שאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה וזוכה בשמחתה.

ועוד אמרו בתענית שם שרבן שמעון בן גמליאל אומר כל אוכל ושותה בתשעה באב כאילו אוכל ושותה ביום הכיפורים והמגן אברהם בסימן תקנד סעיף א' כתב

וזה לשונו ורבנו חננאל כתב יהיה בנידוי מי שעושה אחד מכל אלו כל היום.

וציין בזה לספר התניא שהוא בסימן ס' בשם שיבולי הלקט בסימן רעב בשם המהריל

על הלכות תפילה בתשעה באב ועמוד רנז בשם בית חדש

בסימן תקנא בדיבור המתחיל ונראה וכן כתב השלע הקדוש בתענית פרק נר מצווה באות ד'.

ובשולחן ערוך בסימן תקנד סעיף כ' כתב כל האוכל ושותה

בתשעה באב אינו רואה בשמחת ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.

והמשתבר ראה בסימן שם בסימן תקנד סעיף נא סעיף קטן נא כתב

וכדאי הוא בית אלוקינו להצטער על חורבנו על כל פנים יום אחד בשנה

ועוד איתו בשולחן ערוך בסימן זעיף כד וזה לשונו כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה

מאותה מלאכה.

ועוד כפי שהזכרנו,

כל האוכל בתשעה באב כאילו אכל מגיד הנשה.

יזכנו השם על דבר כבוד שמו שנזכה בעזרת השם שיהפוך הקדוש ברוך הוא את החודש הזה לחודש של ששון ושמחה ויהיה

צום תשעה באב ליום שמחה אמיתי וראש

לכל המועדים כולם כי דעית בספרים הקדושים אמן כן יהי רצון.