מסילת ישרים - פרק ה' (חלק ב) פרק ו' (חלק א)

- - - לא מוגה ! - - -

(ע"פ הספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)

'ותראה קושי הלצון והשחתתו הרבה כי כמו המגן המשוח בשמן אשר ישמיט ויפיל מעליו החיצים ומשליכם לארץ ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם כן הלצון בפני התוכחה והמרדות.

אז קושי הלצון והשחתתו רבה מאוד דהיינו ללצון יש כח רב להשחית כמו מגן המשוח בשמן שהוא משמיט עליו חיצים שמושלכים אליו והוא משליך אותם לארץ ולא מניח אותם שיגיעו אל גוף האדם לפגוע בו לכן יש מגן כן הלצון בפני התוכחה והמרדות.

אז הלצון זה כמו שמן שמחליק, הלצון הצחוק השחוק הלגלוג. הלצון כשבאה התוכחה ומרדות שזה כמו חיצים שאמורה לפגוע מאדם ולעורר אותו לתקן את דרכיו - הלצון מחליק את זה כאילו מתלוצץ והופ כל התוכחה מחליקה. 

כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות. אלמלא הליצנות שהיתה בו ודאי שהיה מתעורר ומתפעל ומשנה את דרכיו.

מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שמעו עניינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים. זאת אומרת: אותה התפעלות שהיתה נגרמת ללב שהוא שומע עניינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים הלצון מוריד הכל.

ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשו בו רושם כלל. ולא מפני חלשת העניינים, שלא תגיד שמה שהוא יוכיח אותו ומה שעוררו אותו היה חלש, זאת אומרת למה הבן אדם לא משתכנע בגלל שהמדבר לא כל כך דיבר וזה לא נתפס, אומר לא, לא מפני חולשת העניינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, זה לא בגלל שאדם חסר בלבו לא מבין לא קולט הוא חלש בהבנה, אלא מפני כח הלצון ההורס כל ענייני המוסר והיראה. זה כוחו של לצון.

והנה הנביא ישעיה היה צווח על זה ככרוכיה, כרוכיה זה שם של עוף שצווח קוראים לו עגור. ישעיה הנביא היה צווח על זה ככרוכיה כי היה רואה שזה היה מה שלא היה מניח מקום לתוכחותיו שיעשו רושם והיה מאבד תקוותם של החוטאים. אז ישעיה הנביא היה יודע שהלצון של בני דורו הליצנות שלהם היתה גורמת שלא יקבלו תוכחותיו ושלא יעשו רושם על החוטאים. 

והוא מה שאמר בישעיה כח, כב: "וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם" אם אתם תִּתְלוֹצָצוּ תדעו שלא תהיה ברירה מן השמים יתנו לכם מוסר בחוזק, ייסורים קשים מאוד, לכן אל תתלוצצו. למה? כי אי אפשר לעצור את הליצן רק מכות רק ייסורים רק מחלות, שמה הוא כבר לא יכול הגוף תש אין לו כח, רק אז יש לו סיכוי להתעורר. והוא מה שאמר : "וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם". 

וכבר גזרו אומר חכמים זכרונם לברכה עבודה זרה יח: 'שהלץ מביא הייסורין עליו' והוא מה שהכתוב עצמו מבאר בפרוש במשלי יט, כט: "נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים" זאת אומרת: לכל הלצים מוכנים שְׁפָטִים כי אין דבר אחר שיוכל לעוררם.

כי זה הוא דבר שהדין נותן אותו, כי מי שמתפעל מן ההתבוננות ומן הלמודים, אדם שמתבונן בדרכיו ומחשב אותם או מן הלימודים שהוא לומד והוא מתפעל מזה, מזה מתפעל? קם ועושה מעשה לא מתפעל וואי וואי, זה לא מתפעל, מתפעל שנעשית בו פעולה מן הלימודים וההתבוננות. זאת אומרת הוא מתפעל ממש! זה יוצא לפועל כל מה שהוא למד. 

אדם שמתפעל מן ההתבוננות ומן הלמודים אינו צריך שיתייסר בגופו. יש טעם?! אם אבא אומר לבן 'שב תלמד אם לא אם לא', הוא לא ממשיך הילד ישר יושב ולומד, צריך לתת לו איזה גערה צריך להרביץ לו?! אין צורך הוא הבין. אינו צריך שיתייסר בגופו כי כבר ישוב מחטאתיו בלי זה מכח הרהורי תשובה שיולדו בלבבו על ידי מה שיקרא מה שהוא קורא, או שישמע מן המוסרים והתוכחות.

יש אדם שלומד בעצמו ולומד ומתפעל, ויש אחד ששומע את זה מאחרים והוא מתפעל. כמו שנאמר: "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה" (משלי יז, י. 100) הייסורים שיקבל בגופו אז תבוא הכליה והוא ימות. זה מה שנכון ללצים, שנאמר: "וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי" (ישעיה כח, כב) אך זה הליצנות שהיא מפריעה לאדם להתבונן בחומר העבודה וחומר הדין מה החשבון שלו בעולמו, וזה מרחיק אותו מעבודת האלוקים וזה יותר קשה מהחלק הראשון שהוא הטרדה העולמית. 

עכשיו יש המרחיק השלישי (3):

והמפסיד השלישי - זה החברה. חבר'ה, חברת הטיפשים והחוטאים. והוא מה שהכתוב במשלי יג, כ: "וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" זאת אומרת: מי שיתרועע עם הכסילים סופו שיהיה רע אע"פ שהוא חכם ומקיים תורה ומצוות, אפילו אדם מקיים תורה ומצוות אבל הוא מתחבר לחברה רעה... 

הוא בא לגור בשכונה כמו שלוט הלך לגור בסדום, הוא חיפש דירה נאה, ארבעה כיווני אוויר, סטייל! אבל יש שם חביבי חברה רעה, אדם כזה רועה כְסִילִים מי שיתרועע עם הכסילים סופו שיהיה רע! 

כי הנה אנו רואים פעמים רבות אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, זאת אומרת: אנו רואים אנשים שאצלם זה ברור אין ספק אמתי הדבר מה חובת העבודה דהיינו כל המצוות עשה שצריך לעשות וחובת הזהירו זה הלא תעשה ברור לו - יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו. רואים שאדם מושפע שאומרים לו: 'נו בחייאת תעזוב אותך עכשיו אל תשחק אותה כזה חסיד כולם פה מה אתה חושב שכולם בגיהינום?! בא בא תרקוד בא תשב בא תוכל בא בא' 

ככה מפתים אותו, מקיים תורה ומצוות כדבעי! מכל מקום אם לעגו עליו חבריו יעבור על איזה דברים.

או כדי להתערב עמהם, הוא אומר 'מה החבר'ה הולכים עושים על המנגל ועושים פה ועושים שם כל הזמן אשאר בבית? חייב להתערבב אתם!' 

וע"ז הוא היה מוכן לוותר על ראיית העיניים, על סביבה לא טובה, על שמיעת נבלות הפה, על כל מיני קשקושים וכו' והוא מה ששלמה מזהיר ואומר במשלי כד, כא: "עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב" אנשים שהם שׁוֹנִים ממך ולא הולכים בדרך תורה ומצוות כראוי - אל תתערב אתם!

ש: ...

הרב: אל תבוא אליהם! שהם יבואו אליך, אבל בצניעות ולא לאורך זמן ולא לפני ילדים, כן אחרת הילדים ישמעו את הלהג וההבל והכסילות והלצון - יאהבו את זה דוקא זה לא כמו אבא שמרני הם אנשים פתוחים הראש פתוח, אתה מבין "עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב".

 כי אם יאמר לך אדם: 'לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות' זה כתוב בכתובות יז, 

אף אתה אמור לו: 'במה דברים אמורים? בבני אדם שעושים מעשה אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה' מווו...

זאת אומרת: אם אומר לך לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אתה יכול לקצר את כל זה ואתה יכול לעשות לו מווו... 

ושלמה מזהיר במשלי יד, ז: "לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל" אתה רואה כְּסִיל ברחוב - תעבור מדרכה, שלא תתקל אתו הוא יתחיל להתפתח אתך בשיחה ויתחיל להאריך ויבלבל לך את המח 'ואל תשאל ומה היה ופה ושם' ויכניס לך לשון הרע ולא יהיה לך נעים כי אתה בחור מאוד חברותי ואתה תיכשל ותיפול בשביל מה "לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל" זהו. ראית כְּסִיל? "לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל".

ודוד המלך אמר בתהלים א, א: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ" וכבר פרשו ז"ל בעבודה זרה יח: 'אם הָלַךְ סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב'. 

ואומר שם כו, ד-ה: "לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא...: שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב" אתה שומע? - דוד המלך לא יושב עם אנשים אנשי שָׁוְא והבל קשקושציה לא יושב "שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים" קהל של מְרֵעִים שָׂנֵאתִי. 

אין לו לאדם אלא לטהר ולנקות עצמו ולמנע רגליו מדרכי ההמון השקועים בהבלי הזמן, וישיב רגליו אל חצרות ה' ואל משכנותיו. לך לבית המדרש תחטוף עוד שעה ועוד שעה ועוד שעה ועוד שעה רווח נצחי עולמי. אין עבירות רק מצוות, ישבתי עם אנשים כמה דקות - גמרת את כל הלימוד שלך הכל הלך פייפן הכל הלך לפח. הבל ורעות רוח למה אתה צריך את זה. 

הוא שדוד עצמו מסיים ואומר בעצמו: "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה'" (תהלים כו, ו) כל הזמן הוא סביב המזבח סביב התורה סביב הקדושה סביב הטהרה. כל הזמן "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי" כל הזמן שלא ידבק בי מאומה משהו שהוא לא טוב. 

ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו. אם הוא נקלע לאיזה חתונה שאמורה להיות בסדר עם כל הכללים, והוא הגיע לחברה והתחילו ללעוג עליו 'מה, אתה לא שומע זמרים פסולים?! מה אתה לא זה, מה אתה'? 

יתחילו ללעוג עליו - לא ישית לבו אל הלעג ההוא. זה הלכה ראשונה בשולחן ערוך: 'שלא יבוש מן המלעיגים' אדרבא! ילעג על מלעיגיו ויבזם.

ש: מותר? 

הרב: מה זה מותר? כתוב! 

אז אני יחזור ע"ז בשבילך עוד פעם: 'ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו לא ישית לבו אל הלעג ההוא. אדרבא ילעג על מלעיגיו ויבזם, יחשב בדעתו כי לולא היה לו להרויח ממון הרבה, אם מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעגו? 

אחד באמצע עבודה מרוויח הרבה כסף, בא אליו חבר ואומר 'מה אתה מרוויח כל כך הרבה כסף כסף כסף?!... בא נטייל בא נלך לים בא ניקח יאכטה בא בא!' 

והוא - יעזוב את כל הכסף והממון כל הרווחים והכל בשביל שההוא צוחק עליו? ההוא תפרן בטלן אין לו מה לעשות כל הזמן בים משתזף אז הוא ישמע לו?

אז אם הבן אדם יודע מה הרווח שלו שישמור את דרכי ה' יבוא אחד וילעג עליו אז הוא יפסיק בגלל שהוא לעג עליו?! כל שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג.

שלשום אני הייתי בהרצאה והיה בהרצאה (... ירושלים) רשע מרושע שבא לשם והתריס ואני אמרתי כנגדו דברים קשים מאוד, 

ושלחו לי בספר "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" (ויקרא כג, טו) אשלם הנהגה ישרה ביום לימי ספירת העומר'. בדיוק באותו יום שפתח את פיו זה היה 'הגבורה שבנצח' כל יום יש. אז מה כתוב בספר של אותו יום? מה ההנהגה המתאימה בבין אדם לחברו באותו יום 

אז כתוב ככה: 'כשנצרך לעמוד בפרץ וינצח את מהרסי הדת יראה לפעול את נצחונו בגבורה ולא בפשרה וברחמים ובזה יהיה נצחונו חי וקיים לנצח ולתן ללבו כמו שדרשו חכמים ז"ל שבזה שנכנסה חוה בדברים עם הנחש גרם לה להימשך ולהתפתות אחריו, ואילו היתה עומדת על דעת בגבורה ומתעקשת שלא לתן ולשא עמו אז לא היה יכול לה'! ברגע שהיא התחילה אתו במשא ומתן 'כן מה פתאום לא נכון תראה פה שם'... בסוף הוא הפיל אותה. אז צריך בעוז ובפרץ לדחות את הרשעים על הסף.

ש: מותר לדחות אותם?

הרב: מהעולם! אדם שבא ומרסס כפירה - זה הורג נפשות, הכפירה נכנסת בכל האנשים עושה להם קרירות. 

ש: ...

הרב: אין בעיה שלא יבינו, 

ש: אבל הוא אומר זה הפחדה...

הרב: הוא צודק שיישאר בבית, אני מציע לו שיראה את יאצפן... ויאבד אתו את העולם אין שום בעיה.

ש: הרב אבל אין הפחדה 

הרב: מה? הוא מפוחד מעצמו שמא הוא יתפתה להכיר את האמת, 

ש: ...

הרב: לא צריך לא צריך יא חביבי, כל אחד בוחר את דרכו, אבל צריך לעשות מה שצריך לעשות ומה שיגידו יגידו.

ש: הרב איזה הרצאה זאת היתה?

הרב: שלשום בירושלים. 

ש: תקף את הרב

הרב: לא תקף אותי תקף את עצמו 

ש: אני כועס עליו

הרב: אתה כועס אה? "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ" (קהלת יא, י).

ובכן, 'ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו לא ישית לבו אל הלעג ההוא. אדרבא! ילעג על מלעיגיו ויבזם, שומע! יחשוב בדעתו כי לולא היה לו להרויח ממון הרבה, אם מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעגו? כל שכן שלא ירצה לאבד נשמתו בפני לעג.

ועל דרך זה הזהירו ז"ל באבות פרק ה: 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם'.

מה זה 'עַז כַּנָּמֵר'? - זה אינו מתפעל מהסביבה, נמר לא חת מאיש ועז לא מתפעל מהסביבה דהיינו לא מתבייש מהמלעיגים. 

אבל מי שלא מתבייש לעשות עבירות הוא 'עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם' (שם) צריך להיות 'וְקַל כַּנֶּשֶׁר' בלי עקלות נפשיות. 'וְרָץ כַּצְּבִי' - בלי מגבלות גופניות. 'וְגִבּוֹר כָּאֲרִי' - זה כח עצום להתחזק על יצרו הרע, בסייעתא דשמיא. 

ודוד אמר בתהלים קיט, מו: "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ" כל המלכים מספרים על המלחמות שלהם, שאף על פי שרב המלכים עסקם ודבורם בדברי גדולות והנאות, מה הם פעלו מה הם עשו איזה הנאות יש להם איזה מכוניות איזה חריט בריט כל דבר. 

אז אומר דוד המלך, שהיה מלך גם כן לכאורה, היה לו לחרפה אם בהיותו בחברתם יהיה לדבר בדברי מוסר ותורה תחת ספרו מן הגדולות ומתענוגות בני אדם כמוהם, הנה לא חש לזה כלל ולא היה לבו נפתה בהבלים האלה אחרי שכבר השיג האמת. 

אלא מפרש ואומר: "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ" הם מספרים תהילות ותשבחות על עצמם והוא על הקב"ה. והוא מדבר דברי תורה: "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים" מולם ונגד התיזה שלהם "וְלֹא אֵבוֹשׁ".

וישעיה כמו כן אמר בישעיה נ, ז: "עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ" לא חושש על אף אחד צוחק על כולם בפנים, אומר את מה שיש להגיד, מי שרוצה לקבל? - בבקשה! ומי שלא רוצה? - שיתפוצץ...

אלה שלושת המניעים שמעכבים את האדם מן הזהירות וחומר העבודה המוטל עלינו ועומק הדין במה שאנחנו צריכים להיזהר בעבודת ה' כדי לעשות את רצונו.

אחד (1): זה הטיפול והטרדה בעולם. שתיים (2) השחוק והליצנות. ושלוש (3) זה החברה הרעה. זאת אומרת: בפרט שיש חברה זה המון נגדו הוא יחיד, אפילו שהוא חכם הוא יכול להיגרר אחריהם. 

טוב גמרנו עוד פרק עוברים לפרק הבא שישי (6).

פרק ו: בביאור מדת הזריזות

אחר הזהירות יבוא הזריזות, כי הזהירות סובב על הלא תעשה להיזהר שלא תעבור על הלא תעשה. והזריזות על העשה להזדרז ולעשות מצוות עשה. דהיינו: "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" [תהלים לד, טו] ועניין של הזריזות מבואר שהוא ההקדמה למצוות ולהשלמת עניינם.

וכלשון הזה אמרו ז"ל בפסחים ד: 'זריזים מקדימים למצוות' וזה כי כמו שצריך פקחות גדולה והשקפה רבה להינצל ממוקשי היצר ולמלט מן הרע שלא ישלט בנו להתערב במעשינו, כן צריך פקחות גדולה והשקפה לאחוז במצוות ולזכות בהן ושלא תיאבדנה ממנו, כי כמו שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות החטא - כן משתדל למנוע ממנו עשיית המצוות ולאבדם ממנו גם אם כבר מצאם בידו, ואם יתרפה ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם, יישאר נעור וריק מהם בודאי.

אז צריך לדעת שמצוות צריך זריזות, דהיינו לעשות את המצווה מיד כשאפשר ולהשלים את עניינם, הכוונה כשאפשר אתה מתחיל תראה למהר ולהשלים. 'המתחיל במצוה אומרים לו גמור' גם המצווה נקראת על שם גומרה, וצריך פקחות גדולה, אז גם חכמה רבה וגם פיקוח. 

'איזה הוא חכם הרואה את הנולד' בהשקפה רבה דהיינו להתבונן על הדברים כראוי. ולהיזהר מהמוקשים, כי דברים נסתרים שהוא ממקש היצר הרע להפיל את האדם, מן הרע שהוא גלוי והוא עלול יצר הרע לשלוט באדם במודע, ולהתערב במעשים בלי משים, והוא יכול לגרום שלא תעשה מצוות בכלל, וגם אם עושה אותם יכול לאבד ממנו את המצוה. 

נגיד אם הוא אוכל פחות מכשיעור של מצה, אתה אמור לאכול מצה כשיעור אז מה הוא אומר 'תאכל אבל פחות', אז הוא גורם להפסיד אותו, או שהוא וקרא 'קריאת שמע' אבל אחרי זמן קריאת שמע. בקיצור יצר הרע אפילו אם אתה אוחז במצוות הוא משתדל לאבד אותם מידך.

או שאכלת אוכל ונותן לך לשהות עד ברכת המזון מעבר לשיעור, וכן משכיח אותך מכל מיני דברים, או מסיח את דעתך שאתה פתאום תעשה סימנים בתוך הברכה או כל מיני דברים. בקיצור: קודם מנסה למנוע שתעשה בכלל ואם אתה כבר עושה מנסה לאבד לך מה שבידך.

ש: ...

הרב: כל הכבוד, אתה יכול להתרגז אז הוא גם ירגיז אותך. אפילו אם התרגזת מה זה מועיל איבדת את המצווה, אתה יכול להתרגז. 

ואם לא ישיג את מידת הזריזות לעמוד כנגדו עלול לאבד את כל מה שיש לו ויישאר נעור וריק מהם בודאי. אז אסור להתרפות ולהתעצל אלא צריך לתמוך אחריהם ולתמוך בם.

בקיצור מה אני אומר לכם: תתחייבו תמיד לעשות מצוות, ברגע שאדם מתחייב ואמר את זה בפרהסיה בפני כולם זה הסיכוי שלו שהוא יכול לעשות ולנצח. 

אבל בן אדם רק בהרהורי הלב הוא לא יגיע לגמר בכלל. כי יהיו עוד הרהורים ועוד הרהורים 

בסוף אומר 'אז מה אני אעשה זה הבטחתי וזה הבטחתי וזה הבטחתי לעצמי לא יכול לעשות בכלל לא יכול לעשות הכל אז מה אני אעשה? אתה יודע מה? נראה נראה אולי אני ארצה לעשות הכל'. 

מה אפילו אחד לא נותן לו להתחייב! משאיר אותו בצריך עיון וככה משהה אותו ובסוף השנה היו לו הרבה תוכניות, אבל הוא נגיע לראש השנה ריק. זהו תכניות יש מגרה 'תכניות מגרה'. 

ותראה כי טבע האדם כבד מאד כי עפריות החמריות גס, על כן לא יחפץ האדם בטורח ומלאכה, לא רוצה לטרוח המצוות ובמלאכת שמים. ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו, דהיינו לצאת מן העצלה שהיא הטבע ויתגבר ויזדרז. זאת אומרת יפעיל זריזות שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו ודאי הוא שלא יצליח. אל תתאונן שאתה כבד ועצלן זה כולם, כולם עצלנים. 

ש: ...

הרב: זה משהו אחר, אבל בעצלות הכוונה, יש אדם יכול לא לשבת אבל להתעסק בהבלים ילך וירוץ אבל בענייני מצוות הוא כבד, 'בא תשב תלמד' לא לא, לא יכול לא יכול לא יכול אני צריך לעשות משהו זה וזה וזה, זה לא זריז זה עצלן! זה כבד. אברהם גם היה כבד, במקנה ובכסף ובזהב היה כבד לא מתעסק עם זה כבד! אבל בעניין המצוות לארח אורחים וכו' "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" (בראשית יח, ז) הכל בריצה.

זאת אומרת: כבדות יש לכולם השאלה לאן זה מוטה.

אמרו לך לבוא לים - לא יתלכלך עכשיו לשבת בחול וזה עד שנלך וזה - זה כבד. אתה בא למשחק כדור עגל, איפה אתה הלכת עד שמה – זה כבד. אתה בא לבית כנסת? בטח מתי ישר! זה החכמה במה אתה כבד ובמה אתה זריז.

והוא מה שאמר התנא אבות פרק ה: 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי' ומה? 'לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם' כל המידות האלה צריך לקחת אותם לכיוון השמים, 

וכן מנו חכמים ז"ל בברכות לב': בדברים הצריכים חיזוק תורה ומעשיים טובים. זאת אומרת: שמה בדרך כלל יש רפיון לכן הם צריכים חיזוק. 

ומקרא מלא הוא ביהושע א, ז: "חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי" למי אמרו את זה? - לזריז ביותר! ליהושע בן נון. שהיה דבוק לרבו והמתין ארבעים (40) יום תחת ההר ממש מתחת להר. זאת אומרת: בן אדם צריך לדעת שצריך להיות זריז מאוד, לחיזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות הטבע אל ההפך.

והנה שלמה שנה מאד באזהרתו על זה בראותו את רוע העצלה וההפסד הגדול הנמשך ממנה ואמר במשלי ו, י-יא: "מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב: וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן". זאת אומרת: האדם בהתחלה זה כמו, העוני מתחיל לאט לאט "וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן" ואח"כ יהיה המצב שלך אחרי שלא יהיה אחרית וחוזק כמו איש מָגֵן ותצטרך להילחם נגד המחסור שיציק לך אבל הוא ילבש מָגֵן עד שינצח אותך.

כי הנה העצל אף על פי שאינו עושיה רע בקום עשה הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה גם הישיבה זה רע מאוד. וע"ז נאמר: "גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית" (משלי יח, ט) מי שמתפרה ברפיון במלאכה במלאכת שמים הוא אח של איש מַשְׁחִית כמו ירובעם בן נבט שהיה מחטיא את הרבים.

כי אף על פי שאינו המשחית העושה את הרעה בידיו - לא תחשוב שהוא רחוק ממנו נתרפה אלא אחיו הוא ובן גילו. אז צריך להיזהר שמי שלא זריז הוא איש אח לאיש מַשְׁחִית!.

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר": (מכות ג, טז).