ארחות צדיקים - שער העזות

- - - לא מוגה! - - - 

(ע"פ הספר ארחות צדיקים) אורחות צדיקים · שער העזות · שער רביעי

העזות היא מידה גרועה ברוב פעולותיה, והיא היפוך ממידת הבושה. כי הביישן מעביר על מידותיו, וחומל וסולח ומוחל על מי שהוא עז פנים. 

אבל מי שהוא עז פנים לא יתבייש מפני איש, אך עומד בעזות עם כל אדם. ועושה כל מעשה רע ולא יתבייש, אך מתחזק ברעתו ומתקשה בעבירה. ועל זה נאמר בירמיהו ה ג: "חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" ונאמר ביחזקאל ב ד: "וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי לֵב" וכל המעלות הטובות הנאמרות בבושה הן הפוך בעזות. וכאשר מתגבר האדם במידה הזו – נבזה הוא מאוד בעיני אדם ואפילו הוא חכם. 

והרבה רעות נגררות אחר העזות, שהוא מעז פנים עם בני אדם – לא ימלט מן המחלוקת ושנאה וקנאה. ומי שהוא מעזי פנים הוא מכחיש ייחוסו [יבמות עט א] והוא לֹא יִשָּׂא פני גדול ופני זקן לֹא יָחֹן, וכל עברות שבתורה הם קלות בעיניו לעבור עליהם, הכל מפני רוב העזות שבו ועליו נאמר באבות ה, כ: 'עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם'.

העז נקרא 'רשע', שנאמר במשלי כא, כט: "הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו" והרשעים מגונים ומאוסים לפני השם יתברך, ושם הרשעים מגונה, כדכתיב "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" (משלי י, ז) על הבושת נאמר בתהלים כה, ט: "וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ" ועל העז הרשע נאמר: "וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת" (תהלים קמו, ט).

הרב קנייבסקי התייחס לאחרונה על הגזרות האחרונות ועל 'העליהום' של כל המפלגות נגד הדתיים ו... ושכולם ששים ושמחים לגייס בשיווין את החרדים וכו'. אז הוא אמר: 'בדור שבן דוד בא תרבה קטגוריה על תלמידי חכמים' אבל הוא הוסיף ואמר: "שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד" (תהלים קמה, כ) זה דברי קודשו בקצרה ובקריעה. 

מי שיש בו מידת העזות, עושה עבירות חבילות חבילות וחושב עצמו צדיק, עושה עבירות חבילות חבילות וחושב עצמו צדיק. 

ועל דרך זה אנו מתוודים: 'שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך ה' אלוקינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו' למה? לעזים וקשי עורף אומרים שעושים מצוות. וזו היא מידה רעה חולה, מי שהוא רשע ויאמר "לֹא חָטָאתִי". 

ועל זה הקב"ה שופט ולא מרחם. כדכתיב בירמיהו ב, לה: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי". וכתיב (משלי כח, יג): "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" וזה הדרך העז הוא רחוק מאוד מדרכי התשובה. ועל הזונה נאמר (שם ז יג): "הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ".

המידה הזאת היא רעה מאוד, כי מביאה את האדם לבייש את חברו ואת העניים, כעניין שנאמר (משלי יח, כג): "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" וכל שכן אם מבייש את רבותיו ומעז פניו נגדם, ומקשה ערפו נגד מוכיחיו מרוב עזותו – אז המידה הזאת מוציאתו מן העולם. וראוי להרחיקה מנפשו.

 העזות המשובחת

אך המידה הזאת משובחת מאוד בעזות התורה והעבודה: להעז פניו נגד הרשעים, ולהקשות עורף כנגדם, שלא לשמוע לעצתם, ושלא להודות על שקריהם ותועבותיהם, ושלא להחניף להם. וצריך להעז פניו אף בקיום המצוות, אף אם ישחקו בו בני אדם. וצריך להעז פניו נגד רבותיו לשאול מה שאינו יודע, ולא יתבייש בזה (אבות ג, ה). וצריך להעז פניו להוכיח בני אדם, לגלות להם חטאתיהם.

 וצריך האדם להחזיק על המידה הזאת: להכניע במקום הגנאי, ולהתגבר עליה כפי כוחו. כי קשה מאוד להימלט מן המידה הרעה הזאת, אם לא שישים חוזק כוחו ועוצם גבורתו, לנצחו ולהעבירו מפניו במקום החטא, ולהעמידו בקרבו ועל פניו במקום אשר מקבל שכר על קשיות ערפו.

...

וה' יורנו דרכנו אמן!

'ר' חנניא בן עקשיא אומר...'