מסילת ישרים - פרק ז' - חלק א

- - - לא מוגה! - - -

(ע"פ הספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)

פרק ז: בביאור חלקי הזריזות

חלקי הזריזות שניים (2): אחד (1) קודם התחלת המעשה ואחד אחרי כן. קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ האדם את המצוה אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתיים כי אין סכנה כסכנתו אשר הנה כל רגע שמתחדש יוכל להתחדש איזה עיכוב למעשה הטוב, ועל אמיתת זה הדבר העירונו זכרונם לברכה בבראשית רבה ע: בעניין המלכת שלמה שאמר דוד לבניהו מלכים - א א, לג לו: "וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן" 

וענה בניהו: "אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה'" (מלכים - א א, לו).

אמרו ז"ל רבי פינחס בשם רבי חנן דצפורי: 'והלא כבר נאמר בדברי הימים א כב, ט: "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה"? - אלא הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גִּחוֹן'

זריזות צריכה שני חלקים: אחד לפני המעשה ואחד אחרי, לפני המעשה הבעיה הכי חמורה שלא יחמיץ אדם את המצוה לא יפסיד אותה, אלא כשיגיע הזמן או כשהיא מזדמנת לו, יש מצוה שהיא קבועה בזמן ויש מצוה שמזדמנת, או מצוה שעלתה במחשבתו ימהר מאוד ויחיש לעשות את המעשה ולא יניח מזמן לזמן כי סכנה כסכנתו שכל שאדם מתעכב יכול להתחדש עיכוב למעשה הטוב ולא יעשה בסוף את המעשה. ועד כדי כך הדברים מהם שכשרצו להמליך את שלמה והיו צריכים להורידו לגיחון כדי למשוח אותו אז נאמר: "וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן" וענה בניהו: "אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה'".

זה כאילו אחד אומר לי 'אתה רוצה לשתות כוס תה' ואיפה עושים את זה? פה במטבח, 

אז אני אומר לו "אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה'"! 

מה הספק מפה עד שמה לעשות? המרחק מגיחון היה קצר מאוד, אבל איך אומרים עוד יעברו הרבה מים בירדן עד שאתה תחליט ועד שזה... המצב כבר ישתנה לגמרי ואפשר שהכל יתבטל. 

אבל הרי כתוב בדברי הימים "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה"? יש הבטחה שבן יוולד לדוד ו: הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה זאת אומרת לכאורה מוכרח שיהיה, אלא הרבה קטגורים יעמדו מכאן ועד גיחון. זאת אומרת כמה שהאדם יהיה יותר חכם יהיה יותר זריז להקדים כי ליצר יש כל מיני תכסיסים לעכב עד שאדם יתבטל לגמרי מן המצווה. 

על כן הזהירו ז"ל מכילתא שמות יב, יז: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה' ואמרו נזיר כג: 'לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שלפי שהקדימה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה (4) דורות בישראל למלכות'. 

דהיינו: הבנות של לוט ילדו מאביהן, והבכירה שהקדימה לצעירה והביאה בן מאביה מלוט, היא זכתה שבאו ארבעה דורות לפני: עובד ישי דוד ושלמה. 

ולצעירה דוקא רחבעם שבא מאישה העמונית, ונחשב להם מצוה! כי רצו לחיות זרע לארץ כיוון שסברו שלא נותר נפש חיה בעולם כתוצאה מהפיכת סדום, בכל אופן הקדמה של לילה אחד (1) הווי שזכתה וקיבלה ארבע דורות לישראל למלכות שהיו מלכים דהיינו שהביאו למלכות בית דוד ורק אח"כ היא זכתה שרחבעם היה מזרעה הצעירה. 

וכן אמרו ברכות ו: 'לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת' כי אדם לפסוע פסיעה גסה בשבת ואפילו לרוץ סתם אבל לדבר מצוה מותר.

ובמדרש אמרו בבראשית רבה מח: "הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" (תהלים מח, טו) בזריזות, מה זה "הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת"? – בזריזות! 'כאלין עולימתא' כמו שאתה אומר "בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהילים סח, כו) דהיינו אלה המנגנות בתוף שזה מן כלי נגינה, אז אומרים בזריזות "הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" - כמו עֲלָמוֹת בזריזות שהם מתופפות בתוף. כי הזריזות היא מדת שלמות גדול אשר טבעו של האדם מונעה ממנו עתה.

מי שיש לו מידת הזריזות - יש לו מידת שלמות גדולה מאוד. וטבעו של אדם שהוא עצל אמרנו מונע אותו עתה. ומי שמתגבר ותופש בה כל מה שיוכל במידת הזריזות הנה לעתיד לבוא יזכה לה באמת. אשר הבורא יתברך יתנה לו שכרו חלף מה שמשתדל אחריה בזמן עבודתו. זאת אומרת: הוא מקבל תמורה אם אדם מגיע לקצה האפשרויות שלו אז הקדוש ברוך הוא משלים את כל מה שהוא לא יכול להשיג בעצמו.

אז שאתה עושה בכח עצמך בזריזות המרבית גם אם אתה אמור לכאורה לא להספיק אתה תספיק.

היה לי מעשה שאני וחבר'ה נסענו בחוץ לארץ ואני הגעתי במטוס והם התעכבו קצת והם הפסידו את הטיסה. מה פירוש? החבר'ה נמצאים בחוץ הם מוסרים את הדרכונים והמטוס ניתק והולך אחורה לקראת כניסה למסלול. 

ואז אשתי שואלת אותי 'תגיד מה יהיה עכשיו?'

 כאילו אני נוסע בלי צוות זה לא שווה זה כאילו סתם אני עכשיו יושב במטוס מה אני אעשה?! הצוות צריך להיות אתי כדי שנעשה את ההרצאה, 

אמרתי לה: 'אל תדאגי!'. 

אחרי איזה עשר (10) דקות המטוס חוזר בחזרה והם עלו ונסענו וטסנו. הם רצו השתדלו והכל והיה עכבה והם שמה לא ממהרים בשדה התעופה הפקידים והפקידות בשבילם זה יום עבודה רגיל לא אכפת להם מי מאחר, אבל ברוך השם המטוס חזר בחזרה, לקח אותם בלי שאף אחד ידבר איתם. 

אך הזריזות אחר התחלת המעשה הוא: שכיון שאחז במצוה ימהר להשלים אותה ולא להקל מעליו. אז זה לפני המצוה היה. אבל אחר התחלת המעשה כיוון שהוא כבר אוחז במצוה ימהר להשלים אותה, ולא להקל מעליו כמו שמי שמתאווה להשליך מעליו משא, אלא מיראתו פן לא יזכה לגמר אותה ולכן ישתדל מאוד לגמור העניין.

ועל זה הרבו להזהיר ז"ל ואמרו בבראשית רבה פ"ה: 'כל המתחיל במצוה ואינו גומר אותה קובר אשתו ובניו' ואמרו 'אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה'. 

אז זאת אומרת: גם בתפילה אדם צריך לעשות 'תפילתו תחנונים' מי שעושה 'תפילתו קבע' דהיינו שהיא שגורה בפיו ככה ברברברבר ולא מתפלל תחנונים - זה מראה שהוא רוצה להתפטר ולהשליך מעליו את כל התפילה וכל המשא הזה. 

מאיפה אנחנו לומדים מי שאינו גומר את התפילה ואינו גומר אותה קובר אשתו ובניו?' 

מיהודה, שאמר: "מַה בֶּצַע" והציל את יוסף ממיתה, אז הוא התחיל במצוה "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ" (בראשית לז, כו) אז הוא מנע את האחים להרוג אותו, 

אבל הוא לא גמר את המצוה להחזיר אותו לאביו והסכים שימכרו אותו לעבד, לפיכך קבר את אשתו ואת בניו, כמו שכתוב: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (בראשית לח, א) שהורידוהו מגדולתו 

שאמרו 'אתה אמרת 'למכרו' ואילו אמרת 'להשיבו' היינו שומעים לך'.

 ולמה אשתו ובניו? - כי הם 'מידה כנגד מידה' הם גמר האדם בשלמותו. זאת אומרת גמר האדם בשלמותו, האישה היא משלימה לאדם אז כיוון שהוא לא השלים את המצווה לא יהיה גם מי שישלים אותו. והבנים זה זרעו אחריו שיהיה לו השלמה כי אם לא זה נכרת! אז לא היה לו המשך. כמו שלא גמר את המצוה - לא יהיה מי שיגמור אותך. 

והמצוה נקראת על שם גומרה כמו שכתוב: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם" (יהושע כד, לב) 

והלא משה העלה אותם! למה כתוב "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל"? הלא משה העלה אותם! 

אלא לפי שנגזר עליו: 'שלא יכנס לארץ' ואלו נטפלו בהן, דהיינו נטפלו בעצמות של יוֹסֵף להכניסם עד שכם לכן נקרא על שמם! כי המצוה נקראת על שם גומרה, 

אה! מה שמשה לקח כל הזמן את העצמות מה זה לא נחשב?! נחשב, אבל המצוה על שם מי נקראת? על שם גומרה.

והמהר"ש אומר: שהמילה מצוה באתב"ש...

 - אתם יודעים מה זה אתב"ש זה אותיות ראשונה ואחרונה, א' - ת'. ב' שניה ש' בסוף. ג"ר ג' ו - ר'. ד"ק ד' ו - ק' 

אז באותיות אתב"ש המילה מצוה - מצ - וה המ' וה - צ' באותיות אתב"ש זה: י', ו - ה'. ים הצ. אתב"ש: את, בש, גר, דק, הצ, וכשמגיעים לי' זה ים. יוד מם ואח"כ כ' ל', אז זאת אומרת: מצ - זה יוד ו - ה, ומה נשאר משם ה' ו' ו - ה. אז מצוה זה שם השם. יוד ו - ה ו - ו' ו - ה. 

בתחילת המילה היא סתומה כאילו לא רואים את הי' וה - ה זה סתום מכוסה. וה - ו' וה - ה גלוי נכון בשם ה', כי מצוה ה - ו' וה - ה שם השם של יוד וו' וה. ללמדך כי העיקר מהמצוה מי שגומרה, לכן מי שגמרה כתוב דמה גלוי ה - ו' וה - ה. מי שמתחיל זה עדיין נסתר, כמו באתב"ש שה - מ' והצ' שבעצם ה - יוד וה - ה נסתרים רק ה - ו' וה - ה גלויים ככה מי שגומר את המצוה נקראת על שמו. 

מכל מקום צריך להיות זריז גם אחר שהתחיל את המצוה.

ואמר שלמה המלך ע"ה משלי כב, כט: "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים"

אִישׁ... גדול והוא זריז בִּמְלַאכְתּוֹ עד שלפני מְלָכִים יִתְיַצָּב לעשות מלאכת המלכים. "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" הגם שהוא ממהר בִּמְלַאכְתּוֹ ויכול לעשות מלאכה גם להדיוט לאנשים פשוטים, אומנם לאחר שהוא נבחר למלאכת המלך לא ישפיל מעלתו לעבוד עבודות חשוכים. 

וזה משל אל האדם אשר מלאכתו בזה העולם ללכת למלך הגדול, מלך מלכי המלכים לשמור משמרתו מצוותיו ותורותיו, לכן לא ישפיל לעבוד עבודת החומר בנפש הבהמית החשוכים ולהתבטל מעבודת המלך! 

אז אם אתה כבר זריז במלאכת אז תעבוד אצל מלכים! מה אתה הולך צבעי?! מה אתה הולך להיות? זה טוב זה יפה אבל זה עבודת חֲשֻׁכִּים! אתה יכול להיות זריז במלאכת שמים ולעבוד לפני האלוקים.

מסופר על רבי חנינה בן דוסא במדרש ... בהתחלה: מכיוון שרבי חנינה בן דוסא היה עני מרוד הוא רצה לעלות לרגל ולא היה לו מה לתת, כשעולים ברגל צריך להביא משהו "וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם" (דברים טז, טז) שלא יבוא עם ידיים ריקות צריך להביא משהו לבית המקדש. 

ואין לו עני, עני מרוד אין לו כלום. והיה ... בקב חרובים מערב שבת עד ערב שבת! מה יביא?! 

אז הלך למדבר וסיתת אבנים גדולות, לקח אבנים גדולות טבעיות שיש בזה וסיתת אותם בשביל להביא אותם לבית המקדש. עכשיו איפה יעלה אותם לירושלים? הובלה נסיעה שיירה עניינים זה עולה הרבה כסף, מה יעשה? הוא לא יודע הוא עושה מה שהוא צריך לעשות, 

פתאום באו כת נוסעים ואמרו לו: לאן? 

אמר להם: לירושלים. 

אמרו לו: בא 

אמר להם: אבל יש לי אבנים גדולות איך אני יקח? 

אמרו לו: תאחוז בנו - אחז בהם: תססססס!! הגיע לירושלים.

 זה היה פלא בין רגע הוא הגיע לירושלים עם הסלעים! 

אז הוא הלך לסנהדרין ושם שאל אותם מה היה המעשה פה? אמרו לו כתוב: "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב" אל תקרא "מְלָכִים" אלא מלאכים יִתְיַצָּב. שלחו לך מלאכים מן השמים לקיים את רצונך להביא את האבנים לירושלים' 

זה הזריזות של רבי חנינה בן דוסא. רבי חנינה בן דוסא, אתם חושבים שבשביל זה העולם היה ניזון סתם? - הוא היה זריז במלאכת שמים, ומן השמים כל המלאכים היו משרתים אותו, וכל העולם היה ניזון בזכותו, מה היתה מעלתו מעבר לצדקותו - זריזותו! 

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר": (מכות ג, טז).