מסילת ישרים - פרק יא' שער הנקיות - חלק ז'

 - - - לא מוגה! - - - 

[ע"פ הספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א]. 

פרק יא:

והנה גם שמירת השבתות וימים טובים רבה היא כי המשפטים רבים וכן אמרו בשבת יב: 'הלכתא רבתא לשבתא' ואפילו דברי השבות אף על פי שמדברי חכמים הם עקרים הם.

וכבר העיק הגאון באורים ותומים בספרו יערות דבש, 'כי אי אפשר כלל שיינצל מאיסור שבת כי אם ילמוד כל הדינים על בורים היטב מאוד'! וכן אמרו בחגיגה טז: 'לעולם אל תהי שבות קלה בעיניך! שהרי סמיכה 'שבות' היא ונחלקו בה גדולי הדור!' אתנן עלוהן משום שבות לא עולים באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא... משתמש בבעלי חיים שסומך עליה בכל כוחו.

ואולם פרטי הדינים למחלקותם מבארים הם אצל הפוסקים בספריהם וכלם שוים לחובתנו בם ולזהירות המצטרך ומה שקשה על ההמון שמירתו הוא השביתה מן העסק, הכי קשה להמון זה שמירה מן העסק לשבות מן העסק מלדבר במשא ובמתן ובשבת רבים נפגשים ומדברים ומדברים בענייני עסקם ואולם האיסור הזה מבאר בדברי הנביא ישעיה נח, יג: "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" הכלל הוא: שכל מה שאסור בשבת לעשותו אסור להשתדל בעבורו או להזכירו בפיו ולכן אסרו לעיין בנכסיו לראות מה צריך למחר או לילך לפתח המדינה לצאת בלילה מהרה למרחק ואסרו לומר: 'דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר' וכן כל כיוצא בזה.

והנה עד הנה דברתי מן קצת המצוות מה שאנו רואים שבני האדם נכשלים בהם לרוב ומאלה נלמד לכל שאר הלאוין שאין לך איסור שאין לו ענפים ופרטים מהם חמורים ומהם קלים ומי שרוצה להיות נקי צריך שיהיה נקי מכלם וטהור מכלם.

אז אנחנו נמצאים בשער הנקיות, אנחנו רואים שלהיות קני זה לשמור את כל פרטי הדינים כל המצוות, אז מי שרוצה להיות נקי צריך שיהיה נקי מכולם טהור מכולם דהיינו לא לעבור על שום איסור. 

וכבר אמרו זיכרונם לברכה בשיר השירים רבה ו: "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים" (שיר השירים ו, ו) 'מה רחל זו צנועה כך היו ישראל צנועין וכשרים במלחמת מדין'. רב הונא בשם רב אחא אמר: 'שלא הקדים אחד מהם תפלין של ראש לתפילין של יד שאילו הקדים אחד לא היה משה משבחן ולא היו יוצאים משם בשלום!' וכן אמרו בירושלמי: 'המספר בין ישתבח ליוצר עברה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה' הרי לך עד היכן צריך להגיע הדקדוק והנקיות האמתי במעשים.

זאת אומרת: הדברים האלה שנראים לנו קלי קלים מונעים מהאדם להיות לוחם במלחמה ומחזירים אותו הביתה. זאת אומרת: הוא עלול ליפול במלחמה אם הוא עשה אותם. מה הוא עשה אז אומר: אם היה מקדים תפלין של ראש לתפילין של יד לא היו יכולים לצאת בשלום מן המלחמה. 'המספר בין ישתבח ליוצר, דיבר בין ישתבח ליוצר 'ברוך אתה ה' יוצר' עברה בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה' אז רואים עד כמה צריך לדקדק במצוות והנקיות האמתי. 

וצריך שלא יהיה דיבור שלנו בשבת כמו דיבור של חול, אסור לדבר מקח וממקח וחשבונות ולא להשתדל בעניין הנכסים ולחשוב בהם וכן לילך לפתח המדינה וכו' 

יש מעשה בחסיד אחד: שיצא לחצרו וראה שנפרצה הגדר אז הוא חשב במחשבתו שלמחר הוא יגדור את הגדר, אח"כ הוא נזכר שזה לא טוב מה שהוא עשה אם הרהור מותר בשבת אבל הרהור כזה שאתה הולך לבנות וזה, דיבור זה בעיה "וְדַבֵּר דָּבָר" אבל הרהור רץ לאדם, אז הוא הצטער מאוד 

ואמר: 'אני לא בונה זהו לעולם אני לא בונה את זה בשביל שהמחשבה לא תתקיים אמר לעולם אני לא בונה בגלל הרהור'.

ש: ...

הרב: אז אני אמרתי לכן הוא החליט שהוא לא בונה,

ש: ...

הרב: גם אם רוצה הוא יכול לשלוט בכל, אם אפילו הגויים יכולים לשלוט במחשבה להתרומם באוויר אז אתה עוד יותר טוב מהם אבל צריך להתרגל 

אז אומרים 'מה אני יעשה? מה אני יעשה...' כולם רגילים: 'מה אני יעשה?...' כאילו אני מסכן אני כבול עושים לי מה שרוצים, אם אדם רוצה הוא יכול יעבוד ע"ז יגיע.

מה עשה לו הקב"ה על החסידות? עץ צלף גדל לו בדיוק בפרצה והיה מתפרנס מזה גם שזה שהביא פירות ואביונות והכל וזה וזה...

אתה רואה מחשבה אפילו אם חשב וביטל וקיבל על עצמו שלא לקיימה וכו' וכו' לא מפסידים בשמים הקב"ה רואה כל הרהור וכל ביטול הרהור כל דבר רואים בשמים. ומי שעושה את המצוות ונזהר בהם לא נפסד רק מרוויח אז צריך להילחם ביצר הרע מה לעשות .

התחלנו את 'מסילת ישרים' שאנחנו באנו למלחמה והמלחמה היא פנים ואחור והיצר הרע תוקף בכל הכיוונים והמטרה שלו שלא נקיים את ההלכות כמו שצריך זה רווח שלו! עם המצוות אנחנו משיגים את העולם הבא ומרוויחים את העולם הזה והוא מנסה לשבש לנו את הכל וגם אם אנחנו עושים מצווה הוא משתדל להכניס מחשבות זרות כדי שמצווה ככה לא תהיה שלמה שתהיה שלמה שתהיה פגומה שתהיה עם כבוד עם מחשבות עם כל מיני דברים כאלה שלא תהיה לשמה וגם אחרי שאתה כבר עושה את המצווה מנסה להטיל בה דופי גם כן שיהיה לך גאווה איך עשיתי ואיך זה וזה וזה... 

בקיצור 'וְהָסֵר שָׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ' (השכיבנו) הוא לא עוזב אותנו לא עוזב אותנו. אתה מכין עוגה אתה מכין תבשיל אתה רואה מיד מגיעים הזבובים, אני לא הכנתי לכם את זה הכנתי את זה לעצמי, הם באים חופשי הם רק מריחים בשר פתאום מופיעים איפה הם היו! מגיעים כולם זה החבר'ה שלו אלה הקטנים יש לו גדולים יש לו גם שכנים. איי בבל'ה. 

והנה כמו שצריך נקיות במעשים כך צריך נקיות במידות וכמעט שיותר קשה הוא הנקיות במידות ממה שהוא במעשים. זאת אומרת: כל מה שלמדנו עד עכשיו זה בקטנה כמו שאומרים זה מצוות שכתוב במפורש מה צריך לעשות ומה אסור לעשות זה יותר קל להישמע להוראות אבל לתקן את המידות זה הרבה יותר קשה. כי הטבע פועל במידות יותר ממה שהוא פועל במעשים, יען המזג והתכונה הם או מסיעים או מתנגדים גדולים להם וכל מלחמה שהיא נגד נטית הטבע מלחמה חזקה היא מלחמה חזקה היא.

אתם רואים יש אנשים שהשתנה טבעם וקל להן כבר לקום בבוקר, הם להם כבר שום בעיה לא לקום בבוקר או לא לישון ולבוא יש ויש. אבל יש אנשים שלא השתנה טבעם הם הצליחו לתקופת מה אבל הטבע הקודם השתלט עליהם, קשה מלחמה חזקה ובפרט שיש תירוצים יצר הרע מספק הרבה תירוצים אז לכן 

'מה אני יעשה?! ככה אני... אני טיפוס כזה אני טיפוס כזה ככה זה ככה זה...'

 כל הזמן אדם משלים עם המצב אסור להשלים עם המצב אסור להשלים עם מצב אדם צריך להחליט מה הוא מתקן ומה הוא לא מתקן צריך לשים משימה ולעבוד עליה. 

אדם צריך לקחת מידה ולהחליט שהוא עובד על המידה 'זאת המידה שאני עובד עליה כרגע' ולעבוד עליה עד שהוא כותש אותה וללמוד כל הזמן רק בעניין המידה ההיא כל הזמן! וכל היום המלחמה שלו זה לקיים את רצונו שהמידה הזאת תהיה בשליטה! 

כשלקחנו ארבעים (40) יום תענית אז השתלטנו על התאווה, עזבנו את התענית השתלטה עלינו התאווה, אז זאת אומרת עוד לא תיקנו את המידה כי צריך לתקן את המידה פרושו של דבר זהו נקודה. מהיום אני לא זקוק לזה אם אני לא זקוק לזה אז אני לא נצרך ואני לא אשתמש, אבל אומר לך היצר הרע זה מותר עכשיו אתה יכול לאכול מה הבעיה תרביץ מותר! הוא תמיד דוחף מההיתר ואח"כ אל האיסור ככה הוא עובד.

כל מלחמה שהיא נגד נטיית הטבע מלחמה חזקה היא זה מה שפרשו במאמרם זיכרונם לברכה 'אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ' (אבות ד, א) כובש 'אֶת יִצְרוֹ'... 'יִצְרוֹ' כל הזמן עובד עובד לכבוש את היצר.

והנה המידות הן רבות כי כפי כל הפעולות ששייכים לאדם בעולם כמו כן מידותיהן שאחריהן הוא נמשך בפעילותם. אז מהמידות הוא נמשך בפעולות, אמנם כמו שדיברנו במצוות שהיה צריך לנקות בם יותר דהיינו במה שהרגילו את בני האדם להיכשל איפה אדם נכשל במצוות? במה שהוא רגיל, 

הוא אומר: 'מה אף פעם לא עשינו ככה אף פעם לא זה אף פעם לא זה, מאיפה זה זה זה לא ידעתי מה זה...' 

רגילות אפילו רגילות במצוות הוא לא יודע ככה עושים לא תופס ספר לא לומד לא משתדל ולא כלום אז ככה אני דבדבדב... 

אז ככה צריך להינקות מהמידות ממה שהרגילו את בני אדם להיכשל, גם במידות הראשיות באריכות עיון יותר מפני רגילותינו בם, אז שמה צריך עיון עוד יותר והם: הגאווה הכעס הקנאה התאווה הן כל אלה מידות רעות אשר רעתם ניכרת ומפורסמת אין צריך לראיות כי הנה רעות הנה בעצמן ורעות בתולדותיהן. כי כולן חוץ משורת השכל והחכמה - כולם יוצאות חוץ משורת יושר השכל והחכמה וכל אחת כדאי לעצמה להביא את האדם אל עבירות חמורות. כל אחת: גאווה כעס קנאה תאווה וכו'. 

על הגאווה מקרא מלא מזהיר בתורה "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, יד) רואים שמגאווה אפשר לשכוח את האלוקים לגמרי. אתם שומעים איזה חוצפה בן אדם הוא רץ מחומר תלוי בקדוש ברוך הוא כל רגע עם טיפונת גאווה ממה? ממה שנתן לו הקדוש ברוך הוא, הוא מתגאה עליו! אתם מתארים לכם, זה כאילו בין אדם עובד אצל עשיר והעשיר נתן לו מאה (100) שקל יותר

 והוא מתגאה עכשיו על העשיר 'מי צריך אותך?! מי אתה בכלל מה זה'... 

בגלל שהוא קיבל מאה שקל ממנו, אתה תאר לך ציור כזה - אדם קיבל מאה שקל מהעשיר ובגלל מאה שקל הוא מתגאה עליו.

ש: ...

הרב: אתה שמעת מה כתוב "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" בכלל איפה הקדוש ברוך הוא, שכחת! שכחת מי נותן לך מי מחייה אותך?! שכחת. יש מצוות שצריך לקיים איפה זה... אין לו זמן אין לו כלום שכחת, שכחת בכלל אין כלום! שבועות אתה בכלל מרחף בעניינים שלך עסוק איפה אתה לא זוכר בכלל שיש אלוקים לא זוכר שום דבר כלום! אתה יודע מה זה אז אתה לא מרגיש שזה גאווה מה אתה קורה לזה? 

''מה? אני הייתי עסוק הייתי טרוד תאמין לי איפה הראש לי?! לא יודע איפה הראש שלי...'

 כאילו אתה מתנצל, זה גאווה גאווה סרוחה איך אתה יכול לשכוח!?

ש: ...

הרב: קוראים לזה תמימות נכון זה אחד מהתירוצים של היצר הרע ודאי זה תמימות

ש: ...

הרב: הוא לא אומר ודאי שהוא לא אומר מה פתאום שהוא יגיד הוא יודע את הגנות של גאווה, מישהו פה לא יודע שזה גנות גאווה?! מישהו יגיד אני בעל גאווה! כולם יודעים זה מאוס ופסול והכל 

ש: ...

הרב: טוב מאוד מצוין שיתחבר לבהמות.

על הכעס אמרו: 'כל הכועס יהיה בעיניך כאילו כופר בעיקר' זה לא כאילו למה כשהוא כועס הוא שוכח את האלוקים, יכול בן אדם בבית הכנסת כשהוא כועס להרים כיסאות לעשות לשבור, היכל שכינה ספר תורה הכל אלוקים - כלום! לא רואה בעיניים כלום! יום כיפור יום כיפור לא העלו אותו כן מרים את הקול פששש. יש לו טענות... מה זה?! מה זה?... זה עבודה זרה בעצמו הוא עבודה זרה ממש אפילו עבודה זרה לא מתעצבנת.

על הקנאה והתאווה שנינו בהדיא: 'הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם' (אבות ד, כא) אז רואים שכל המידות האלה הן הרסניות! אלה עוקרות את הבן אדם מהשורש אלה מטלטלות אותו לגמרי אלה מפקיעות אותו מן החיים! זאת אומרת אם אדם לא יעבוד על המידות האלה הוא אבוד אבוד אבוד, אמרנו שאם בן אדם עשה את כל המצוות - הגדולה שבעבירות זה הגאווה, הוא מפסיד את כל מה שהוא עשה הכל הולך לסיטרא אחרא. 

מה זכה משה רבינו שהוא היה שיא הענווה, למטה למטה כשהוא יכל להיות הגאה שבעולמות הגאה שבגאים שבעולם, למה? מי הוריד תורה לעולם - אחד רק, מי דיבר עם ה' "פָּנִים אֶל פָּנִים" (שמות לג, יא) - אחד רק, מי "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב, ז) - אחד רק, מי קבר אותו ה' ("וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ" דברים לד, ו) - אחד רק מי טיפל בו.

ש: ...

הרב: לא הסתיר ממנו הקב"ה שום דבר, כמו שאתה יכול להיכנס לבית שלי ואתה כל דבר איפה מונח ומה נעשה וזה פה ושם - ככה אותו דבר, ככה אתה יכול להסתובב בבית שלי אין בעיה אני לא אומר לך בחדר הזה אל תכנס כל מקום יכול להיכנס. 

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"' (מכות ג, טז).