מעשה אבות | רבי אלעזר בן עזריה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נרצח כתיבתה וגרשה.

אחרי גרושתו הוא נוסע ליהודי אחד שהיה שומר העיר.

אחר כך ירד השומר הזה מנכסיו וגם נכסה שונא עם שתי עיניו.

והייתה אשתו מנהגת אותו לחזר על בתי העיר לקבל צדקה.

זה לא דרך שאפשר לקבל צדקות.

פעם אחת חזרה על כל בתי העיר,

ולא נתנו לה כלום.

אמר לה בחלה, אין כאן עוד רחוב שאני הולך לקבץ שם.

אמרה לה, יש כאן חור שאישי הראשון שגירשה נידר בתוכו,

ואין היא יכולה להיכנס בתוכו מחמת הבושה.

התחיל בעלה להתקוטט עמה ולהכותה כדי שתיכנס באותו רחוב לקבץ נדבות.

תוך כדי כך עבר שם רבי יוסי הגליני.

נשמע קולם שמתבזים בשווקים וברחובות.

לקחם ונתנם באחד מהבתים שהיו לו.

והיה מעלה להם מזונות ומפרנסם כל ימי חייהם.

וקיימת הדרשה על הפסוק,

ומבשרך לא תתעלם.

זו גרושתו של אדם שאין התעלם ממנה.

ירושלמי בכתובות,

וזה צריך לדעת, כמובן אין קשר אתה, בקשר בין לולו וכו', רק מותמך ותמך.

רבי ישמעאל היה חביבה רבי אלעזר בן עזריה,

וקרא לו ישמעאל אחי.

ברכות יד א'.

חבריו היו,

שרבי אלעזר בן עזריה, רבי טרפון, רבי יהושע.

אחלה חבר'ה, מסכת ידיים, פרק ד׳ משנה ג׳.

רבי יהודה הנשיא דימה את רבי אלעזר בן עזריה לקופה של רוכלים,

כלומר דומה לרוכל שנטל קופתו ונכנס למדינה.

ובאו בני אדם ואמרו לו,

יש לך שמן טוב?

יש לך פסמים?

הוא מוציא מהם שיש עמו הכול.

כך היה רבי אלעזר בן עזריה.

בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו,

שאלו במקרא,

אומר לו,

שאלו במגרש,

אומר לו,

שאלו בהלכות,

אומר לו,

שאלו בהגדות,

וכיוון שיצא מלפניו, הרי הוא מלא בטובו וברכה.

בעבוד רבי נתן את חטא.

סיפרתי לכם לפני מספר ימים,

מתזכורת.

רבנו שחייזר, הצדיק לקרוא לברכה,

בא אליו פעם אחת ואמר לו,

תבחר איזה פסוק בתנ״ך.

הוא בחר איזה פסוק, אמר לו עליו 120 פירושים וארבע שעות.

אנחנו בדרך לזה, לא?

רבי יהושע בן חנניה שיבח את רבי אלעזר בן עזריה ואמר,

אשריך אברהם אבינו שרבי אלעזר בן עזריה יצא מחלציך.

אין הדור יהיה טוב שרבי אלעזר בן עזריה שבו בתוכו.

ירושלמי חגיבא ג' מודל רבי אלעזר בן עזריה דן בהלכה עם תנאים גדולים ועצומים שהיו בירוא ובהם רבי אליעזר בן ילכינוס,

רבי עקיבא רבי יהושע בן חנניה ברבי תרבון

שאומנם ישב בליל פסח בבני ברק ואומנם סיפר כל אותו הלילה על יציאת מצרים ככתוב באגבה.

היו לו קשרים אדוקים גם עם חכמי ישראל שבחוץ לארץ ובסוף יוניו הוא עבר לגור בציפורי,

שם לימד תורה לרבים עד לרגעיו האחרונים.

הציון שלו נמצא בכפר עלמא שבגליל העליון,

תשעה קילומטר צפונית לצפת.

בסוף הספר הזה יש את כל התמונות של כל הציונים.

הוא היה אומר,

ובין אלעזר בן עזריה אומר,

עבירות שבן אדם במקום ים הכיפורים מכפר,

עבירות שבן אדם וחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירוצה את חברו.

אני אפייס אותו.

יומא, פרק ח' משנתים.

רבי אלעזר בן עזריה אומר,

אומרים מקצת שבחו של אדם לפניו וקולו שלא לפניו.

ראשית רבה למתבדת ימין.

רבי אלעזר בן עזריה אומר,

אל יאמר אדם, אי אפשי לאכול בשר חזיר אלא אפשי ואפשי אבל מה יעשה ואבי שבשמים גזר עמי כך.

ספרה קדושים ט'.

רבי אלעזר בן עזריה אומר,

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף,

פסחים כפי יח.

שואלים מה קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף,

וכי קשה לקדוש ברוך הוא,

וכי אין לו קשה בקריעת ים סוף שקשה לו במזונות?

אלא קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

כתוב שכל אלה שיצאו ממצרים הם עברו את ים סוף לא מצד לצד אלא הם נכנסו פה וחזרו כאן.

מכיוון שהים נגזל לגזרים,

הוא נגזל לשנים-עשר גזרים.

יוצא שאלה שהיו

בעיגול הקטן, טיק טק, הגיעו.

מאלה שהיו בעיגול המקיף של ה-12 הלכו הרבה.

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

כל אחד,

ואחד זה קל לו בעבודה, אחד יותר קשה, אחד יותר קשה, אחד יותר קשה, אחד נכלל.

איזה שבט היו בקצר?

אה? איזה שבט היו בקצר? לא ידוע.

רבי עזר אל-עזריה אומר,

מניין שפיקוח נפש דוחה את השבת,

מה מצוות המילה שאם באחד מאיבריו של האדם דוחה את השבת,

קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת קל, ב.

וגם הוא אומר,

הוא היה אומר, כל שחוכמתו מרובה ממעשיו,

למה הוא דומה?

לאילן שחנפיו מרובים ושורשיו מועטים,

והרוח באה והוקרדתו והופחדתו על פניו.

שנאמר,

ויהיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב,

ושכן חררים במדבר ארץ מנך ולא תשב.

אבל כל שמעשיו מרובים מחכמתו,

למה הוא דומה?

לאילן שחנפיו מועטים ושורשיו מרובים,

שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונשבות בו,

אין מזיזין אותו ממקומו,

שנאמר,

ויהיה כעת שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו ולא יראה כי יבוא חום.

ויעלהו רענן ובשנת בצורת לא ידען ולא ימיש מעשות פרי.

ובלעזר היה אומר,

כל שחוכמתו מרובה ממעשיו,

שיודע הרבה תורה אך מקיים רק מעט מצוות מהתורה,

למה הוא דומה?

אילן שחנפיו מרובים ושורשיו מועטים.

שחנפים דומים לחוכמת התורה שאצלו היא מרובה,

אך השורשים שם העיקר דומים למצוות התורה שאצלו הם מועטים.

והרוח בה,

והוקרדתו,

והופחדתו על פניו,

לפי שאילן זה אינו מושרש בקרקע כראוי.

כך גם מי שחוכמתו מרובה ממעשיו,

אין חוכמתו מתקיימת כי המעשים הם עיקר.

למה חוכמה מתקיימת אם הם מעשים מרובים?

מכיוון שאם בן אדם חוזר אל המעשה פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם,

ונוטע את השורשים עמוק, עמוק, עמוק, אי-אפשר להזיז אותו.

תגיד לבן אדם, אל תניע תפילין עם אחר, תן לך אלף דולר, צוחק עליך.

אבל בן אדם שחוכמה שלו אמרו, ועוד פעם, עשה מצוות.

את זה אפשר לעקור אותו ברגע.

כשנאמר, ויהיה כערער בערבה,

כאילן יחיד במדבר,

לישון ערירי ולא בנים, ערער,

ואלו אילנות אחרים שהגנו על נתבע השמש,

ולא יראה כי אבא טוב,

גם בעולת הגשמים לא ירגיש שינוי לטובה,

ושכן חררים במדבר,

ושכן במקום שמם וחרל מחום השמש הנועד במדבר.

ארץ מלאכה באדמה שאינה מוציאה כל צמא,

כאילו זרעו בה מלח,

ולא תשם, ואין בה ישוב בני אדם.

בפסוק זה נאמר, עמיש בוטח באדם ונשיא לבו מה' יתברך,

בדומה לזה שלומד תורה ואינה מקיימה.

אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו,

כל המקבל עליו מקיים את כל מה שהוא ילמד,

כבר נחשב לאחד שמעשיו מרובין מחכמתו.

למה הוא דומה?

לעניין שענפיו מוחטים ושורשיו מרובין.

למרות שחכמתו אינה מרובה,

אבל רצונו אותו ומעשיו הטועים מרובים שהם העיקר,

שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונשבות בו,

אין מזיזין אותו במקומו.

כשנאמר, ויהיה כעץ שתול על מים ועל יובל זה נחל מים ושלח שורשיו ולא יראי כי יבוא החום ויהיה עליהו רענן ושנת בצורת לאדם,

מכיוון שהוא מסתפק במים שבנחם כל הזמן.

ולא ימיש ועשוד פרי.

הפסוק הזה נאמר על הגבר הבוטה אבא השם יתברך, ככתוב בירמיה יז'

ז'.

מדברי אלימין בלעזר ולעזריה במשנתנו למדנו כמה חשוב הוא המעשה,

אפילו יותר מן הידיעה שכל מי שמעשיו מרובים מחכמתו,

הרי זה דומה לאילן שענפם מועטים ושורשם מרובים,

שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונשגות בו,

אין מזיזין אותו ממקומו.

מסופר בקידוש עמם על ריבית ערפון מהזקנים שהיו מסוגלים בעליית בית מידזה בלוד.

נשאלה השאלה הזו בפניהם,

תלמוד גדול או מעשה גדול?

נענה רבי טרפון ואמר, מעשה גדול.

נענה רבי עקיבא ואמר, תלמוד גדול.

מעינו כולנו אמרו,

תלמוד גדול,

שהתלמוד מביא לידי מעשה.

פעם רבי אבוי ראשון את רבי חנינא בנו ללמוד תורה בטבריה.

באו ואמרו לו,

רבי חנינא בנך גומל חסד,

שהוא עוסק בכבורת מתים,

שזה חסד של אמת.

שלח רבי אבוי, שליח לבנו, ואמר לו,

אנו בני אין תברים בכסרין ששלחתיך לטבריה?

כן.

שאלה כבר לבנו חכמים, ואמרו,

שהתלמוד גדול שמביא לידי מעשה.

ריבותינו שבכסרין,

עם השבוע של רבי אבוי אמרו שהתלמוד גדול דווקא כשיש מי שיעשה את המעשה.

אבל אם אין שם מי שיעשה, המעשה קודם.

אם אין שם אף אחד, בסדר.

אבל אם יש שם מי שעושה את המעשה,

אז תלמד.

הוא אומר לך, מטרה זה המעשה.

אז לכן הוא אומר, במקום שיש מי שיעשה את המעשה, תלמד.

לא מבטלים תורה רק למצווה עוברת או למצווה שאין מי שיכול לקיימה.

לדוגמה, אם יש לוויה ואין קוברים,

אז תעזוב לתלמוד ותעסק במת.

אבל אם יש קוברים,

יש חברה קדישי שמטפלת,

אתה לא צריך לטפל.

אז תלמד, תלמד.

אם זה מצווה חולפת שזמנה עובר, צריך לעשות.

אם זה שאחרים לא, לא עושים, לא יכולים לעשות,

אז תעשה.

אבל גם פרוטמול של תלמוד גדול שמבין לידי מעשה.

מתי התלמוד גדול?

שהוא מבין לידי מעשה.

אומר לו, מי לידי מעשה? שמענו את רבי אל עזר ויעזרנו.

אומר, שמענו את רבי עני אל בן דוסם, הוא אומר.

ועכשיו נראה את זה כתוב במפורש בחומש. מה זה לא מבין למעשה? איזה תלמוד יש לו להבין למעשה?

אתה בעצמך לא מבין למעשה או תלמוד? אמר רמי שחחמתו אומר, הוא בא במעשה.

אבל זה לא קיים.

הוא אמר בחומש בויקרא כוו,

אם בחוקותי תלכו,

ועשיתם אותם.

שנה רבי חייה.

בפסוק זה נאמר על הלומד על מנת לעשות,

ולא על הלומד שלא על מנת לעשות.

שכל הלומד שלא על מנת לעשות,

נוח לו שלא נברא.

וכן אמר רמי יוחנן,

הלומד תורה שלא על מנת לעשות,

נוח לו שנהפכה שנייתו על פניו, ולא יצא לאמיר העולם.

ירושלמי ברכות.

ושם הכתוב, אם בחוקותי תלכו, צריך מעשיתם אותם.

ורבי חייה ידוע שכתבו עליו גדולים מעשי חייה.

והמקום שלו בעולם העליון בגלל המעשים שלו,

זה סיפור בפני עצמם.

יום אחד אני מספר לכם עליו קצת.

בססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססכו.

רבי ישב עמל עזאר אומר,

כל שמעשה מרובי מחוכמתו.

למה הוא דומה?

לאדם שרוכב על סוס והרסן מפיו. מי שהמעשים שלו מרובים מחכמתו,

הוא דומה לרוכב על סוס והרסן מפיו.

לכל מקום שהוא רוצה, מוליכו.

בכל שחוכמתו המרובן ומעשיו, למה הוא דומה?

לרוכב על סוס,

ואין הרסן בידו.

רכב עליו ונפל ממנו ושבר מפלגתו.

חבוד רבי נתן, נוסחה ב', ל״ד.

אולי קצת,

למעילת הודרה, אולי יש טענה,

חילונים שאומרים שאנשים לומדים ולא עושים.

רבי שעמר חלפתא דרש כך על הפסוק שבחומה יש דברים. מה הזמן?

שמה אתה צריך את החילונים? אם פה אומרים לך החכמים ותנאים שמי שלא עושה זה לא שווה.

אתה צריך את החילונים. אז צריך לעשות.

אבל החילונים יכולים לדבר, הם לא עושים שום דבר, הם בכלל לא היו צריכים להיוולד.

טוב שהייתה נהפכת שלי הייתה מעקביהם, ככה כתוב.

אז מי שלא עושה אומר.

תמיד זה לא יפה שלא עושים.

גנב אומר לא לגנוב, זה לא יפה שאתה גונב. למה? שהוא יוכל הוא לגנוב.

רבי שבעון בן חלפתא דרש על כך את הפסוק שבחומש דברים,

כחא לשמור לחסות את כל מצוותיו.

כל מי שלומד דברי תורה ואינו מקיים,

עונשו החמור ממי שלא למד כל עיקר.

למה הדבר דומה?

למלך שהיה לו פרדס,

הכניס לתוכו שני אריסים.

האחד היה נוטע אילנות ומקצצה,

השני לא היה נוטע כל העיקר ולא מקצצה.

על מי המלך כועס יותר?

כשלא נוטע, כשלא נוטע, כשקיצץ.

יש אחד נוטע ומקצץ,

יש אחד בכלל לא נטע ולא קצץ.

על מי הוא נכנס?

ודאי שעל אותו אחת שנטע אילנות וקצצה.

כך גם כל הלומד דברי תורה ואינו מקיים אותה,

עונשו החמור יותר ממי שלא למד, כל עיקר זה נקרא מקצץ בנדיעות.

דברים רמבה זן.

כל האומר אין לו אלא תורה, אפילו תורה אין לו.

מה הטעם לכך?

אמר הפאפא,

אמר הכתוב,

בלימדתם ועשיתם.

כל שישנו בעשייה,

ישנו בלמידה.

כל שאינו בעשייה,

אינו בלמידה.

למרות קט, זאת אומרת, חייבים לקיים. מי שלא מקיים, תראו איזה דברים איימים ונוראים.

אם כן,

אנחנו צריכים לצאת מפה היום על מנת לקיים,

לעשות את רצון הבורא, ומה שאנחנו לומדים צריכים לקיים.

וככה הבן-אדם מתקדם,

ואז שווה לו שהוא נברא,

והשורשים שלו מתחזקים,

הוא יכול אחר כך להשפיע על אחרים,

וגם בלי לפעול במישרין הוא משפיע.

זאת אומרת,

לפעמים ההשפעה שהיא לא במישרין גדולה ולא ניכרת לו לאדם עד שהוא יגיע למעלה.

ויש לנו דבר גדול מאוד

שראובן עשה תשובה בזכות יהודה.

יהודה עשה תשובה שאמר, צדקה ממני,

והוא עשה תשובה בפרהסיה.

ראובן,

בישוב אל הבור, מאיפה שהיה מסקור את תחניתו, שהוא עשה תשובה על מה שבלבל את יצועי אביו.

אז מה זהו?

ראובן עשה תשובה עוד פעם.