---

16-7-12
...נוסח כתובתה וגירשה, הלכה גרושתו ונישאה ליהודי אחד שהיה שומר העיר, אח"כ ירד השומר הזה מנכסיו, וגם נעשה סומא בשתי עיניו, והיתה אשתו מנהגת אותו לחזר על בתי העיר לקבץ צדקה, זה לא דרך שאשה תקבץ צדקות. פעם אחת חזרה על כל בתי העיר ולא נתנו לה כלום, אמר לה בעלה, אין כאן עוד רחוב שנלך לקבץ שם? אמרה לו יש כאן רחוב שאישי הראשון שגרשני דר בתוכו, ואיני יכולה להכנס בתוכו מחמת הבושה, התחיל בעלה להתקוטט עמה ולהכותה כדי שתכנס באותו רחוב לקבץ נדבות, תוך כדי כך עבר שם רבי יוסי הגלילי, ושמע קולם שמתבזים בשווקים וברחובות, לקחם ונתנם באחד מהבתים שהיו לו, והיה מעלה להם מזונות ומפרנסם כל ימי חייהם, וקיים את הדרשה על הפסוק "ומבשרך לא תתעלם" זו גרושתו של אדם שאין להתעלם ממנה, ירושלמי בכתובות וזה צריך לדעת, כמובן אין קשר איתה בקשר מילולי וכו', רק לתמוך הוא תמך.
רבי ישמעאל היה חביב על רבי אלעזר בן עזריה, וקרא לו ישמעאל אחי, ברכות י"א, חבריו היו של רבי אלעזר בן עזריה, רבי טרפון ורבי יהושע, אחלה חבר'ה. מסכת ידיים פרק ד' משנה ג'. רבי יהודה הנשיא דימה את רבי אלעזר בן עזריה לקופה של רוכלים, כלומר דומה לרוכל שניטל קופתו ונכנס למדינה, ובאו בני אדם ואמרו לו, יש לך שמן טוב? יש לך בשמים? ומוצאים מהם שיש עמו הכל, כך היה רבי אלעזר בן עזריה, בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו שאלו במקרא, אומר לו, שאלו במדרש - אומר לו, שאלו בהלכות - אומר לו, שאלו באגדות - אומר לו, מכיון שיצא מלפניו הרי הוא מלא בטובה וברכה. באבות דרבי נתן י"ח.
סיפרתי לכם לפני מספר ימים בתזכורת, הבן איש חי זצוק"ל, בא אליו פעם אחד ואומר לו, תבחר איזה פסוק בתנ"ך, ההוא בחר איזה פסוק, אמר לו עליו 120 פירושים בארבע שעות. אנחנו בדרך לזה, לא?
רבי יהושע בן חנניה שיבח את רבי אלעזר בן עזריה ואמר, אשריך אברהם אבינו, שרבי אלעזר בן עזריה יצא מחלציך. אין הדור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו. ירושלמי חגיגה ג' י"ד.
רבי אלעזר בן עזריה, דן בהלכה עם תנאים גדולים ועצומים שהיו בדורו, ובהם רבי אלעזר בן הורקנוס, רבי עקיבא, רבי יהושע בן חנניה ורבי טרפון, שעמהם ישב בפסח בבני ברק ועמם סיפר כל אותו הלילה ביציאת מצרים, ככתוב בהגדה.
היו לו קשרים הדוקים גם עם חכמי ישראל שבחו"ל, ובסוף ימיו הוא עבר לגור בציפורי, שם לימד תורה לרבים עד לרגעיו האחרונים. הציון שלו נמצא בכפר עלמא שבגליל העליון, תשעה קילומטרים צפונית לצפת, בסוף הספר הזה יש תמונות של כל הציונים.
הוא היה אומר, רבי אלעזר בן עזריה אומר, עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו, יפייס אותו, יומא פרק ח' משנה ט'.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, בראשית רבא ל"ב ג'.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, אל יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר, אלא אפשי ואפשי, אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך? ספרא קדושים ט'.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, פסחים קי"ח. שואלים מה קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף? וכי קשה לקב"ה? וכי היה לו קשה בקריעת ים סוף שקשה לו במזונות? אלא קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, כתוב שכל אלה שיצאו ממצרים הם עברו את ים סוף לא מצד לצד, אלא הם נכנסו פה וחזרו כאן, וכיון שהים נגזר לגזרים, הוא נגזר ל-12 גזרים, יוצא שאלה שהיו בעיגול הקטן תיק תק הגיעו, ואלה שהיו בעיגול המקיף של ה-12 הלכו הרבה, קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, כל אחד אחד זה קל לו בעבודה אחד יותר קשה אחד יותר קשה, אחד בכלל

ש. איזה שבט היו בקצר?

הרב: לא יודע.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, מנין שפיקוח נפש דוחה את השבת? מה מצות המילה שהיא באחד מאבריו של האדם דוחה את השבת, קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת. שבת קל"ב. וגם הוא אומר, הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה - לאילן שענפיו מרובים ושורשיו מועטים, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר "והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חרלים במדבר ארץ מלחה ולא תשב. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו ולא יראה כי יבוא חום, והיה עלהו רענן ומשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי.
רבי אלעזר היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, שיודע הרבה תורה אך מקיים רק מעט מצוות מהתורה, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובים ושורשיו מועטים, שהענפים דומים לחכמת התורה שאצלו היא מרובה, אך השורשים שהם העיקר דומים למצוות התורה שאצלו הם מועטים, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, לפי שאילן זה לא מושרש בקרקע כראוי, כך גם מי שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת כי המעשים הם עיקר.
למה החכמה מתקיימת? כי אם המעשים מרובים כיון שאם בן אדם חוזר על המעשה פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ונוטע את השרשים עמוק עמוק עמוק אי אפשר להזיז אותו. תגיד לבן אדם אל תניח תפילין יום אחד אתן לך אלף דולר, צוחק עליו, אבל בן אדם שהחכמה שלו מרובה ועוד לא עשה מצוות, אפשר לעקור אותו ברגע. שנאמר "והיה כערער בערבה כאילן יחיד במדבר, לשון ערירי בלא בנים, ערער. ואין לו אילנות אחרים שיגנו עליו מפני השמש, ולא יראה כי יבוא טוב, גם בעונת הגשמים לא ירגיש שינוי לטובה, ושכן חרלים במדבר ישכון במקום שמם וחרב מחום השמש הלוהט במדבר. ארץ מלחה באדמה שאינה מוציאה כל צמח כאילו זרעו במלח, ולא תשב, ואין בה ישוב בני אדם. פסוק זה נאמר על מי שבוטח באדם ומסיר ליבו מהשי"ת בדומה לזה שלומד תורה ואינו מקיימה.
אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, כל המקבל עליו לקיים את כל מה שילמד, כבר נחשב לאחד שמעשיו מרובים מחכמתו. למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטים ושורשיו מרובים, למרות שחכמתו אינה מרובה אבל רצונו הטוב ומעשיו הטובים מרובים שהם העיקר, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל, זה נחל מים, ישלח שורשיו ולא ירא כי יבוא חום והיה עלהו רענן, משנת בצורת לא ידאג, מכיון שהוא מסתפק במים שבנחל כל הזמן, ולא ימיש מעשות פרי. הפסוק הזה נאמר על הגבר הבוטח בהשי"ת ככתוב בירמיה י"ז ז'.
מדברי רבי אלעזר בן עזריה במשנתנו למדנו, כמה חשוב הוא המעשה, אפילו יותר מן הידיעה, שכל מי שמעשיו מרובים מחכמתו הרי זה דומה לאילן שענפיו מועטים ושורשיו מרובים, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו.
מסופר בקידושין מ', על רבי טרפון והזקנים שהיו מסובין בעלית בית מזדא בלוד, נשאלה שאלה בפניהם, תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר, מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר, תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו, תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה.
פעם רבי אבהו שלח את רבי חנינא בנו ללמוד תורה בטבריה. באו ואמרו לו, רבי חנינא בנך גומל חסד, שהוא עוסק בקבורת מתים, שזה חסד של אמת, שלח רבי אבהו שליח לבנו ואמר לו, המבלי אין קברים בקיסרין ששלחתיך לטבריה? שהלא כבר נמנו חכמים ואמרו, שהתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, רבותינו שבקיסרין הם מושבו של רבי אבהו אמרו, שהתלמוד גדול דוקא כשיש מי שיעשה את המעשה, אבל אם אין שם מי שיעשה המעשה קודם. אם אין שמה אף אחד - בסדר, אבל אם יש שמה מי שעושה את המעשה אז תלמד.

ש. המטרה זה המעשה, מה יותר גדול.

הרב: אז לכן אומר, במקום שיש מי שיעשה את המעשה - תלמד, לא מבטלים תורה רק למצוה עוברת או למצוה שאין מי שיכול לקיימה, לדוגמא אם יש לויה ואין קוברים, אז תעזוב את התלמוד לך תתעסק במת, אבל אם יש קוברין, יש חברא קדישא שמטפלת, אתה לא צריך לטפל, אז תלמוד תלמד. אם זה מצוה חולפת שזמנה עובר צריך לעשות, אם זה שאחרים לא עושים, לא יכולים לעשות, אז תעשה. אבל גם פה טמון שתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, מתי התלמוד גדול? שהוא מביא לידי מעשה, אם הוא לא מביא לידי מעשה שמענו את רבי חנניה בן עזריה מה הוא אומר ושמענו את רבי חנינא בן דוסא מה הוא אומר.
ועכשיו נראה את זה כתוב במפורש בתורה.

ש. מה זה לא מביא לידי מעשה, איזה תלמוד לא מביא לידי מעשה?

הרב: אמרנו מי שחכמתו מרובה ממעשיו.
נאמר בחומש בויקרא כ"ו, "אם בחוקותי תלכו ועשיתם אותם" שנה רבי חייא, פסוק זה נאמר על הלומד על מנת לעשות, ולא על הלומד שלא על מנת לעשות, שכל הלומד שלא על מנת לעשות נח לו שלא נברא, וכן אמר רבי יוחנן, הלומד תורה שלא על מנת לעשות נח לו שנהפך שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, ירושלמי ברכות, ושמה כתוב "אם בחוקותי תלכו" צריך ועשיתם אותם, ורבי חייא ידוע שכתוב עליו גדולים מעשי חייא, והמקום שלו בעולם העליון בגלל המעשים שלו, פששששששש. זה סיפור בפני עצמו, יום אחד נספר לכם עליו קצת פשששששש. פשששששש.
רבי שמעון בן אלעזר אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה, לאדם שרוכב על סוס והרסן בפיו, מי שהמעשים שלו מרובים מחכמתו הוא דומה לרוכב על סוס והרסן בפיו, וכל מקום שהוא רוצה הוא מוליכו. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הם דומים? לרוכב על סוס ואין הרסן בידו, רכב עליו ונפל ממנו ושבר מפרקתו. אבות דרבי נתן נוסחה ב' ל"ד.
רבי שמעון בן חלפתא דרש כך, על הפסוק שבחומש דברים, בשביל מה אתה צריך את החילונים אם פה אומרים לך התנאים שמי שלא עושה זה לא שווה. אתה צריך את החילונים?

ש. צריך לעשות

הרב: אבל החילונים יכולים לדבר? הם לא עושים שום דבר, הם בכלל לא היו צריכים להיוולד. טוב שהחיה נהפכת שליתם על פניהם, ככה כתוב. אז מי שלא עושה אומר, אתה מבין, זה לא יפה שלא עושים? גנב אומר לא לגנוב, זה לא יפה שאתה גונב? למה שיוכל הוא לגנוב?
רבי שמעון בן חלפתא דרש על כך את הפסוק שבחומש דברים, כ"ח א', לשמור לעשות את כל מצוותיו, כל מי שלומד דברי תורה ואינו מקיים ענשו חמור ממי שלא למד כל עיקר. למה הדבר דומה? למלך שהיה לו פרדס, הכניס לתוכו שני אריסים, האחד היה נוטע אילנות ומקצצם, והשני לא היה נוטע כל עיקר ולא מקצצם, על מי המלך כועס יותר? יש אחד נוטע ומקצץ ויש אחד בכלל לא נטע ולא קצץ, על מי הוא יכעס? ודאי שעל אותו אחד שנטע אילנות וקיצצם. כך גם כל הלומד דברי תורה ואינו מקיים אותם, ענשו חמור יותר ממי שלא למד כל עיקר, זה נקרא מקצץ בנטיעות, דברים רבא ז'. כל האומר אין לו אלא תורה, אפילו תורה אין לו, מה טעם לכך? אמר רב פפא, אמר הכתוב, "ולימדתם ועשיתם" כל שישנו בעשייה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשייה אינו בלמידה, יבמות ק"ט. ז"א חייבים לקיים, מי שלא מקיים תראו איזה דברים איומים ונוראים.
אם כן, אנחנו צריכים לצאת מפה היום על מנת לקיים, לעשות את רצון הבורא ומה שאנחנו לומדים צריכים לקיים, וככה בן אדם מתקדם, ואז שווה לו שהוא נברא, והשורשים שלו מתחזקים והוא יכול אח"כ להשפיע על אחרים וגם בלי לפעול במישרין הוא משפיע. ז"א, לפעמים ההשפעה שהיא לא במישרין גדולה ולא ניכרת לו לאדם עד שהוא יגיע למעלה.
ויש לנו דבר גדול מאד, שראובן עשה תשובה בזכות יהודה, ויהודה עשה תשובה שאמר צדקה ממני, והוא עשה תשובה בפרהסיא, ראובן "וישוב אל הבור" מאיפה שב? משקו ותעניתו, שהוא עשה תשובה על מה שבלבל את יצועי אביו, אז מה זה ראובן עשה תשובה עוד פעם...