מעלות וסגולות ראש חודש - הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 14.03.2026]

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, היום נעסוק

במעלות וסגולות לראש חודש.

ראשי חודשים לעמך נתת.

זכינו שזיכה אותנו בורא עולם בכל חודש וחודש לחוג את ימי ראש חודש.

מעלתם גדולה,

כפי שנלמד כעת בשיעורנו זה.

יום ראש חודש הוא יקר ונכבד עד למעוד,

מעלתו גדולה ועצומה,

שערי שמים נפתחים בו,

והוא אינו שקול כשבת וכמועד.

זהו רמוז בדברי הכתוב בפסוק במדבר יוד יוד.

וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות,

וכולי, והיו לכם לזיכרון לפני אלוהיכם,

אני השם אלוהיכם.

ביום הזה אנחנו נזכרים לפני קודשא בריך הוא,

והוא יום מנוחה בשמיים אף

לנשמות הנפטרים,

ואף גיהנום שובט בו כמו ביום שבת.

הילקוט שמעוני

בסוף

ספר ישעיה,

באות תקיד,

מובא

לעתיד לבוא עתידין כל ישראל לבוא לירושלים מדי יום ראש חודש, שנאמר והיה מדי חודש בחודשו,

ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפניי,

אמר השם.

הגאון הקדוש רבי צדוק הכהן מלובלין זכותו תגן עלינו אמן בספרו פרי צדיק בחלק ב'

בפרק ה' כותב

ראש חודש נקרא בשם ראש להורות כי כל הקדושות

של החודש הכלולות לא רק בחודש זה אלא בשאר החודשים כולם נכללים בו,

וכפי שכותב רבנו הרשש

זכותו תגן עלינו אמן כל ימי

החודש הקדושים מתעוררים בהם השפעות עליונות מנשמיה,

ויורדים ומשפיעים טובה וברכה לכל ימי החודש כולו על כלל ישראל.

ועוד ידוע

כי ביום ראש חודש שער הרחמים בשמיים בגן עדן שסגור בכל ימי החול נפתח

לקבלת הבקשות והתפילות והטחינות,

כפי שמופיע בספר יחזקאל בפרק מ״ו באות א',

וביום השבת יפתח, וביום החודש יפתח.

ואף על פי שאין לנו, לצערנו, הרב בית המקדש,

מכל מקום, כותב הזוהר הקדוש.

והמדרש, כי בשמיים פתוח לו בראש חודש שער הרחמים.

וביום הזה,

כל ראש חודש, נגזרים על מעשיהם של בני אדם גזרות.

התפילות שהאדם זוכה ומתפלל בימי ראש חודש, עושים רושם

גדול בשמיים, ומתקבלים ביותר ביום הזה.

ועוד מופיע בזוהר הקדוש, בפרשת בחוקותי, דף קייד עמוד ב',

על הפסוק

בשיר השירים,

משגיח מן החלונות מציץ מן החרקים, דהיינו,

קדושת שבת וראש חודש, והתפילות שנעשות בהם,

עושים רושם גדול בשמיים. ועל כן,

תקנו לנו חכמינו זיכרונם לברכה,

לומר יעלה ויבוא בתפילות ובברכת המזון,

כדי לזכות שימי ראש החודש ושאר ימות החודש כולו יהיו מוצלחים ומבורכים,

המהרשה.

בחידושי אגדות על מסכת בבא מציע,

בדף פה עמוד ב', כותב

שיום ראש חודש הוא יום המסוגל והמוכן להתפלל על הגאולה השלמה.

ישנם

בני אדם שנוהגים ללבוש בגדים מיוחדים לראש חודש כבגדי שבת,

מכיוון

שיש נשמה יתרה שמתווספת לאדם ביום ראש חודש,

בעת אמירת כתר של תפילת מוסף בראש חודש

נכנסת באדם הנשמה היתרה.

וכתב בספר הקדוש יסוד ושורש העבודה,

בשם

תיקוני הזוהר,

שבראש חודש מקבל האדם נשמה יתרה,

וזהו לשון הכתוב,

נשמתה יתרה בשבת ובימין תבין,

ובכל מוספין יהי עמה עילאה תוספת רוח הקודש.

דהיינו, הנשמה היתרה שיש לאדם בשבתות וימים טובים ובכל יום

שמתפללים בו תפילת מוסף,

היא האם העליונה והיא תוספת רוח הקודש לנשמתו.

ולכן,

בכל האזכור שהזכיר בלשונו הרב, ובכל מוספין,

דהיינו בכל יום שמתפללים בו תפילת מוסף,

ובו כלול גם ראשי חודשים.

כידוע,

נשות ישראל הצדקניות לא חטאו בחטא האם.

עגל בזה שהביאו מהתכשיטים שלהם, אלא הבעלים תלשו להם

את התכשיטים כדי לעבוד עבודה זרה ולחטא בחטא העגל, היו אלו חלק מן העם, חלקם ערב רב,

וחלקם כאלו שנדבקו בדרכם של ערב רב, בשונה מעם ישראל, קדושים וטהורים,

שלא חטאו בחטא העגל. ולכן,

זכו הנשים למעלה יתרה מן הגברים,

שבראש חודש אינם עושות מלאכה.

כמה טעמים יש בכך,

ונאמר אותם? הטעם הראשון הוא

כי ניתנו לאנשים בתחילה 12 ימים טובים,

כנגד 12 ראשי חודשים, כנגד 12 השבטים,

ובמעשה העגל הפסידו אנשים,

כיוון שלא נתנו את תכשיטיהם לעבודה זרה לעשיית העגל,

זכו ונותרו אצלהם הימים הללו.

ועל כן, הן נוהגות בכל ימי ראש חודש

יב חודשים שלא עושות מלאכה.

דבר נוסף,

הן היו זריזות בנתינת תרומה למשכן

שהוקם בראש חודש,

ועל כן נתנו להם ראשי חודשים,

שיהיו להם כעניון טוב, כנגד

זכות מצוותם ונתינתם עבור המשכן לכבוד השם יתברך.

סיבה נוספת, שלישית,

הן רומזות הנשים ללבנה,

כיוון שהאישה היא מתחדשת בעניין של נידותה וטהרתה,

כמו הלבנה שמתחדשת בכל חודש מחדש, הולכת וגודלת,

ולאחר מכן הולכת וממעיטה את עצמה.

ולכך זכו הנשים לקבל מתנה את ראש חודש שהוא שייך בהם.

טעם רביעי נוסף,

ראשי חודשים ניתנו לנו על ידי תפילתה של חנה הצדקת,

שהתפללה, ותתפלל חנה אל השם.

טעם חמישי הוא, על פי הקבלה, על פי הסוד,

בראש חודש יש עילוי לשכינה הקדושה,

ועל כן הנשים הצדקניות מקבלות הארה מהעילוי הזה של השכינה הקדושה יותר מן הגברים.

כידוע,

הנשים אינן עושות מלאכה,

רעיינו דווקא מלאכות קשות, כגון כביסה ביד,

תפירה, ניקיון הבית,

אבל מלאכות קלות או צורכי הבית או צורכי ראש חודש,

כגון בישול, אפייה, סדר בבית,

וכן על זה הדרך, הפעלה,

לדוגמה של שאר דברים שהם נקראים מלאכות.

זה בוודאי ובוודאי שהן יכולות לעשות.

יש מן הפוסקים

שכתבו שאינם עושות מלאכה,

כך מובא בדעת הרוקח,

כי מנהג הנשים שלא לעשות מלאכה בשני ימי ראש חודש, אם יש בית ימים כפולים,

המהריקש והגאון הרב פרי חדש, זכותם תגן עלינו אמן,

כתבו כי עיקר המנהג הזה הוא דווקא ביום השני של ראש חודש,

וכך גם מובא בדברי היעבץ זכותו תגן עלינו אמן,

והכל תלוי במנהגם של הנשים.

בתפילות אנחנו מוסיפים באמירת יעלה ויבוא.

בנוסח יעלה ויבוא יש שמונה לשונות של בקשה בתחילה,

והן כנגד שמונה מעלות שיש בתפילת עתה בחרתנו של יום טוב,

חמש פעמים אנחנו מבקשים על הזיכרון,

כנגד חמש פעמים שקרא אותנו קודשא בריחו ישראל בפסוק אחד,

במדבר ח'-ט',

ועוד יש שבע לשונות כנגד שבעה רקיעים,

וכנגד שבע ציפיות שלנו שאנחנו מצפים לקראת הגאולה השלמה ממהרה בימינו, והן

בעניין בניין ירושלים, בית המקדש,

תחיית המתים, עקדת יצחק,

הקורבנות,

זכות לימוד התורה מפי השם יתברך לעתיד לבוא,

וזיכרון יציאת מצרים שאסור לנו רגע אחד לשכוח אותו ואנחנו מזכירים אותו בכל יום,

הן בתפילות והן בקריאת שמע וכו'.

וראוי על כן לכל אדם לשים דעתו בעת אמירת יעלה ויבוא על הדברים הללו כדת וכדין.

ועוד בנוסח יעלה ויבוא אנחנו מזכירים ביום רב,

ראש חודש הזה.

יש אומרים ביום ראש החודש הזה,

עם ה' הידיעה,

הכל על פי נוסחאות והכוונות המיוחדות.

מרן הבן אישך היא זכותו תגן עלינו,

אמן,

בשנה שנייה בהלכות בפרשת ויקרא באות י״ד כותב,

כי הוא מנהג חסידים המתפללים על פי סידור רבנו הרשש,

לומר בנוסח יעלה ויבוא ביום ראש חודש הזה, ואין אומרים ביום ראש החודש הזה.

כי יש כוונה במילה ראש,

והכוונה היא במספר חודש, בלא ה'

ולא החודש.

ועוד מובא בסידור הרשש,

בסדר כוונת יעלה ויבוא,

שתי כוונות לתיבות ראש חודש.

הראשונה היא האות רשת.

בריבוע, שמכוון בה בריבוע שם אלוקים פשוט, זה ליודעי כן,

כגון א',

א', ל', א', ל', ה',

א', ל', ה', יוד וא', ל', ה', יוד, מ'.

זה גימטרי היוצא 200 דהיינו ר'.

והכוונה השנייה של המילה ראש, זה היה ר' של ר',

עכשיו א' של ר',

שזה רמז,

הכוונה לראש התיבה של שם אלוקים בפשטות,

דהיינו א'

של שם אלוקים.

ש' של המילה ראש,

שם אנחנו מכוונים על פי הרשש,

שזה בגימטרייה שם אלוקים במילוי יודים,

דהיינו א',

ל', ה',

יוד ומ'.

המילה חודש, כוונתה

לכוון בגימטרייה את הכוונה הבאה, א',

ה', יוד ה',

א',

ה', יוד ה'.

ויש עוד כוונות,

מי שירצה יסתכל בדברי רבנו הרשש.

הגם,

שאדם שכח לומר יעלה ויבוא בערבית,

לא צריך לחזור, כידוע, על תפילתו מכל מקום,

מאוד צריך לשים לב לדבר שלא לשכוח לומר יעלה ויבוא,

כי באמירתו ישנה בקשה מבורא עולם לזכור עבורנו את חמשת הזכירות,

ואיך אשכח מאמירתם.

והקדמונים כתבו כי השוכח מלהזכיר יעלה ויבוא בתפילת

ראש חודש ידאג כל החודש כולו.

רבנו דוד אבו דרם,

זכותו תגן עלינו עמהן,

כתב כי חמשת הזכירות הטמונות לנו בעת אמירת יעלה ויבוא הם

א', זיכרוננו,

ב', זיכרון אבותינו, ג', זיכרון ירושלים עירך,

ד', זיכרון משיח בן דוד אבדך,

ה', זיכרון כל עמך בית ישראל לפניך לפלתה לטובה.

כל הדברים הללו אנחנו מחויבים לזכור בעת אמירת המילים יעלה ויבוא,

ולכן אנחנו מזכירים אותם בכתוב בנוסח יעלה ויבוא.

וכתב הרב בספר הקדוש יסוד ושורש העבודה בשער ט' בפרק ב',

ישנה סגולה לבלתי ישכח אדם לומר אותה,

והיא שיתפלל בכוונה עצומה, ובוודאי

לא יבוא לשכוח מלהזכיר את היעלה ויבוא,

כי השכחה היא מסיבת חיסרון הכוונה בתפילה.

שזכותו תגן עלינו אמן כותב בספרו רוח חיים בסימן תכד באות א',

אשרי אדם המברך מתוך הסידור

דלא עטל לאנשויה דהיינו שלא יבוא לשכוח מלומר יעלה ויבוא.

עוד ישנה סגולה גדולה להצלחה בראש חודש,

שיאמר בליל ראש חודש, כפי שכותב מרן הבן אישך,

זכותו תגן עלינו בלשון חכמים את הפסוק שלוש פעמים.

לישועתך קיוויתי אדוני,

לישועתך קיוויתי אדוני, לישועתך קיוויתי אדוני,

סליחה, יאמר אותו שלושים פעמים,

וזה כמניין כל ימי החודש כולו, וזה נותן לו שפע לכל ימי החודש כולו, והוא סגולה בדוקה להצלחה בכל ימות החודש כולו.

רבי אהרון ניקרלין בספרו בית אהרון

וכן מופיע בספר עץ חיים

בשער ראש חודש בפרק ב'

לומר אחר התפילה, היה נוהג לומר אחר התפילה י״ג מידות קדושים

ובימים שאין אומרים בהם תחנון

היה אומר שההלל שאומרים בראש חודש הוא כנגד הי״ג מחלין דרחמא

דהיינו י״ג מידות שאנחנו מזכירים אותם, כן,

השם השמל רחום וחנון

ומעלתו של ההלל יותר מי״ג מידות.

וזה מה שכותב בעל היסוד ושורש העבודה שאנחנו אומרים בכוונות ההלל, הללויה הללו עבדי ה׳

באותם המינים שאדם אומר ראוי שהוא ישמח שמחה גדולה ועצומה מאוד על שזוכה גם כן להיכרות בשם עבד ה׳,

לשבח את ה׳, להודות לה׳ יתברך,

כי אמירת השבחים לבורא עולם

מעלה את הבן אדם ממציאותו הגשמית למציאות רוחנית גדולה ומרוממת.

וזהו גם שנאמר, מי כה׳ אלוהינו המגביה לשבת,

המשפיל לראות בשמיים ובארץ.

זולת פשטות הפסוק הזה לא היינו מבינים את גודל מעלתנו

בעניין של אמירת סודה עליהם.

ועוד

מופיע בהלל הפסוק הבא, מי כה׳ אלוהינו המגביה לשבת.

אומרים חז״ל כי הקדוש ברוך הוא מתעלם מכיסא כבודו ולא נגלה למטה,

כי בשעה שהצדיקים אינם נמצאים בעולם,

דהיינו שהם מוגבהים ומרוממים,

הוא מסתלק מהם ואינו נגלה להם.

והמשפיל לראות,

בשעה שצדיקים נמצאים בעולם, הקדוש ברוך הוא יורד במדרגתו הגבוהה אל התחתונים כדי להשגיח עלינו ולהיטיב עמנו.

כי כשצדיקים אינם נמצאים בעולם, הוא מסתלק ומסתיר את פניו

ואינו משגיח.

אבל אם הצדיקים נמצאים,

בוודאי ובוודאי שנאמר על זה, וצדיק יסוד עולם, שהצדיק

הוא זה שמייסד וקודשא בריך הוא

שומר ונותן לו את הכוחות לייסד את העולם ולשמור עליו.

ועוד

מופיע הפסוק בצאת ישראל ממצרים.

את המזמור הזה ראוי מאוד לומר אותו במתינות מילה במילה ולהזכיר את גבורות השם ונפלאותיו.

כי במזמור הזה ראוי שישמח אדם שמחה עצומה ויחשוב על גבורות השם יתברך.

מלפני אלוק היעקב

יכניס בליבו באמירת הפסוקים האלו לשמחה עצומה עד מאוד,

שאינו מכנה אלא אותו יתברך ויתעלה רק עלינו,

על עם ישראל,

הנקרא בורא עולם עלינו אלוקי יעקב ואנחנו נקראים על שמו.

ובראש חודש,

בכל המועד פסח ובשני הימים האחרונים של פסח אנחנו מדלגים כידוע על אמירת לא לנו ואהבתי כי ישמע השם וכו'.

ובעת אמירת לא לנו השם לא לנו כי לשמחה תן כבוד,

על הפסוק הזה ראוי לומר בשברון לב מאוד ובתפילה עצומה לבורא עולם

שיקרב לנו את עוז ישועתנו במהרה בעבור שמו הגדול שיתקדש בין הגויים,

כי כעת הוא מחולל היות ואנו שרויים בגלות בעקבות עוונותינו, וראוי שעיננו ירדו פלגי מים על כך.

עצביהם כסף וזהב שמזכיר בהלל יש לכוון בזה במחשבתו לבזות את כל כוחות הקליפות

כולם שהם קשורים וטמונים בגשמיות של כסף וזהב.

הוא מסיים, ואנחנו נברך יא,

שאדם

יקבל על עצמו בעת אמירת הדברים הללו להודות לבורא עולם ויצרו יתברך כל יום ויום מימיו,

הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות.

ועוד בעת אמירת אהבתי כי ישמע השם,

יש לחשוב את פירושו של רש״י הקדוש

על הפסוק בתהילים קטז א' יא,

עפפוני חבלי מוות,

יחשוב על כלל ישראל השורים בגלות הארוכה והמרה הזאת,

וכל הפסוקים כולם טמונים באמירת ההלל ויכולים

להשפיע על האדם שנותן את דעתו עליהם.

ולאחר מכן אומרים, מה אשיב להשם כל תגמול אוי עליי?

ראוי שאדם יחשוב באותו זמן,

ריבון כל העולמים,

כל תגמולות שאתה עושה עימי בוודאי הם אינם ל...

ואינם אלא תגמולות של חסדיך הגדולים ורחמיך הרבים, ועל כן

אני מקבל עליי את דברי הכתוב כוס ישועות אשא,

ובשם השם אקרא את הכל אני מקבל עליי בשבח והודיה.

ולאחר מכן אנחנו אומרים מזמור הללו את השם כל גויים שבחו כל האומים כי גבר עלינו חסדו.

ראשי הקדוש כותב

שראוי שיכוון האדם לשמוח שמחה עצומה כי גבר עלינו חסדו,

כלומר, אף על פי שאנחנו חס ושלום שרויים וספונים בכל תאוות העולם הזה,

בכל העניינים שמחשיכים אותנו מקדושת השם יתברך,

משפיע עלינו וגובר חסדו של הקדוש ברוך הוא עלינו,

כי הוא שומר את הבטחתו שהבטיח לאבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב.

ולאחר מכן אנחנו אומרים את נוסח הודו לה' כי טוב, כי לא עם חסדו,

יאמרנה ישראל וכו'.

לכל עם ישראל ראוי לומר את הדברים הללו ולהודות לה' הם

עם ישראל, בית אהרון, בית הלוי, יראי ה' וכו'.

בכל הפסוקים הללו אנחנו נוהגים שהשליח ציבור אומר אותם, ולאחר מכן

הקול חוזרים עליהם.

ולאחר מכן אנחנו עוברים למן המצר קראתייה,

מה שנקרא הקטע הארוך ביותר

שרומז בהלל על גודל מעלתו.

רמוזים שם ענייני עולמות עליונים קדושים ונעלמים מאוד.

ובוודאי אם יכוון האדם באמירת אלו המילים לא אמות כי יחיה,

פיתחו לי שערי צדק,

זה השער לה' בוודאי ובוודאי שתהיה על נשמתו השפעה גדולה. הוא מסיים, זה היום עשה ה'

נגילה ונשמחה בו,

כי כידוע שהקדוש ברוך הוא בסופו של דבר משפיע על האדם,

שפע גדול, על זה הוא צריך להודות

ובפרט ביום הזה, יום ראש חודש.

לאחר מכן מסיימים באמירת אנא ה' הושיע נא,

אנא ה' אצליח נא פעמיים.

ובזה אנחנו נזכרים לטובה בפני ה' כפי שכתב בעל היסוד ושורש העבודה בשער חמישי בפרק שמיני.

והוא כעין תפילת והוא רחום של ימי שני וחמישי.

ואנחנו מודים, אלי אתה ואודקה, אלוהי ארום ממכה, ריבונו של עולם, אנחנו מודים לך על זה, שמה?

שאתה מודיע לנו את שבחנו ואתה משפיע עלינו שפע בכל חודש וחודש, ועל זה אנחנו מרוממים את שמך יתברך, כי גדולה היא תאוותנו ותשוקתנו אליך.

ומסיימים באמירת הודו לה' כי טוב,

בשמחה עצומה ובברכת יהללוך בימים שגומרים בהם את ההלל.

רבותינו כתבו שישנה סגולה עצומה לאריכות ימים, והיא לומר את הפסוקים הבאים, ואברהם זקן בא בימים,

והשם ברך את אברהם בכל, ושם מוסיפים השם הקדוש, זין, בית, דלת, יוד, הית,

ישמרנו ויחיינו,

כן יהי רצון מלפני אלוהים חיים ומלך עולם,

אשר בידו נפש כל חי, אמן.

ואת זה אנחנו אומרים שלוש פעמים,

וזוהי סגולה לאריכות ימים ושנים,

ועל כן

יהא כל בר ישראל נזהר לומר את הפסוקים הללו.

המקובל רבי עמנואל חי ריקי, זכותו תגן עלינו, אמן,

כתב בספר משנת חסידים על ענייני ראש חודש,

מסכת ראש חודש, פרק ב' עוד ו',

וזה לשונו, ולמען יאריך ימים יאמר אחר ההלל בכל ראש חודש את הפסוק, ואברהם זקן בא בימים,

והשם מלך את אברהם בכל, ויכוון

בזן של זקן באות, כן,

זן של זקן בניקוד של שבא,

ובבית של

בא השם זקן בא, כן, בקמץ,

וד' יכוון בה שוב פעם נקודת שבא, כן, ובמ״ם האחרונה של בימים,

כי היא מתחלפת באלפא-בטא,

כן,

היא מתחלפת בדיוק, והיא כנגד האות,

המ״ם האחרונה של בימים.

ונמצא שהכוונה הזאת שהוא מכוון,

הוא מכוון בשם הקדוש גם זין, בית, דלת, יוד, היי,

שהוא בניקוד של שבא,

קמץ,

שוב פעם שבא, כפי שהזכרנו, שמספרם

עולה חסד.

ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא גומל איתו חסדים ומאריך את ימיו, ועל כן יש לומר זאת ג' פעמים.

רב חיים ויטל, זכותו תגן עלינו, אמן,

כתב במחברת הקודש בשעה ראש חודש,

סליחה,

זה מופיע בשם רב חיים ויטל,

כן, במחברת הקודש בשעה ראש חודש,

מצאתי כתוב בספר ישן, למען יאריך ימים, יאמר את הפסוק הזה, ואברהם זקן עם התוספת שהזכרנו,

ובכך יזכה

מג' פעמים שאומר לסגולה לאריכות ימים ושנים.

גם הביא את זה בעל החמדת ימים,

את הדבר הזה בספר אור חדש לרבי יעקב קצין,

שהיה תלמיד חכם גדול,

כתב שהסגולה הזאת מועילה וטובה לא רק לאריכות ימים ושנים, אלא גם לשמירה מן המקטרגים, וככה נהגו גם בקהילת קודש בית אל של המקובלים לנהוג לומר את הפסוקים הללו היום.

ברוך השם זה מופיע כמעט ברוב רובם של הסידורים.

כידוע, בערב ראש חודש,

הוא לקראת סיום תפילת

מוסף של ראש חודש, אנחנו מזכירים את פרק קד שבתהילים,

והוא מזמור ברכי נפשי את השם, השם אלוהי גדלת מאוד וכולי, מזמור של ראש חודש.

בסיבת אמירתו של ראש חודש,

של המזמור הזה, ישנם כמה וכמה טעמים ונאמר אותם.

הטעם הראשון, משום שנאמר בו, עשה ירח למועדים.

וכבר אמרו חז״ל, כל הקורא פסוק בעונתו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח חדש והקריב עליו קורבן.

ועוד טעם,

יש בו את כל ענייני הבריאה של בראשית שמתחדשים בכל ראש חודש וחודש.

הטעם השלישי הוא כי ישנה נפש יתרה מתווספת,

כפי שהזכרנו בתפילת מוסף,

לכל אדם ואדם ביום ראש חודש.

והסיבה הרביעית היא,

בהיות נפשותם של הנפטרים עולות עם השקיעה ביום הזה לגן עדן, להתעדן שם, ואינם סובלים,

וגיהנום שובת וכו',

אז בוודאי ובוודאי שיש בו מעלה גדולה,

ועל כן אנחנו מודים ומשבחים לקדוש ברוך הוא, ברכי נפשית השם, השם אלוהי גדלת מאוד, וכו' וכו',

כי ישנה בכך מנוחת הנפש לאותן נשמות,

שחס ושלום, חס וחלילה, זכו ולא נכנסו עדיין לגן עדן,

ביום הזה הם תואמים מטעם גן עדן ומתאווים לו.

בראש חודש ישנן ארבעה עליות,

עליית כהן, לוי, ישראל, ולאחר מכן גם תוספת של רביעי, וראוי לכל ירא שמיים,

הדבק בהשם יתברך,

כן?

ואם שורש נשמתו דבקה בתורה הקדושה, לעלות לספר תורה פעם אחת בחודש, ועדיפות

ביום ראש חודש עצמו. למה?

כדי שיזכה להדביק את שורש נשמתו בעניין קדושת עץ החיים, ואז יהיה נמצא דבק ממש בשם הוויה ברוך הוא, ובזה זוכה ומתקן את

פגם היסוד,

כפי שכתבו רבותינו הקדושים בזה.

וזהו מופיע גם בדברי בעל הקיצור שולחן ערוך, הרב גנצפריד.

וכן, מראנה בן אישך, היא זכותו תגן עלינו, אמן, וזה לשונו, מצווה להשתדל לעלות לספר תורה בראש חודש.

וכן היה דרכו של עטרת ראשי,

הרב מור אבי, זיכרונו לחיי העולם הבא, לעלות

בכל ראש חודש חוק ולא יעבור.

ואם ראש חודש הוא בית ימים, היה עולה בשני הימים.

אך היה אומר העלייה של יום שני דראש חודש היא יותר מעולה

מן העלייה של יום ראשון של ראש חודש. ובכך ישנם סודות גדולים, מי שירצה יוכל לעיין בספרי רבותינו הקדושים

והסודות הטמונים שם.

לאחר מכן מוציאים ספר תורה, כפי שאמרנו,

ארבעה עולים, לאחר מכן מתפללים את תפילת מוסף לראש חודש.

בשעת תפילת מוסף כותבים רבותינו כי האדם שזוכה ומתפלל

תפילת מוסף מאירה נשמתו ברוחניות מיוחדת,

היות ונכנסת תוספת נפש יתרה בתפילה,

כך כותב הרב על פרי עץ חיים בשער ראש חודש בפרק ג',

וזהו כי זוכה בעת אמירת כתר,

קדושת כתר,

לזכות לנשמה היתרה המיוחדת הזאת.

וכתב המקובל רבי יעקב צמח,

זכותו תגן עלינו אמן בספרו נגיד ומצווה בעמוד רשות ז',

ראש חודש עולה המלכות, מידת מלכות עד הנצח,

ועל כן אומרים יעלה ויבוא ברצה שהוא הנצח שהוא בחזרת השץ,

ומאירים בה חסד וגבורה,

ואחר כך

אנחנו אומרים הלל שהוא יותר במעלתו מי'ג תיקוני דקנה,

כן, י'ג מידות,

ועלייתו מגיעה לחגג, שזה חסד, גבורה, תפארת,

דזעיר אנפין, ומוסף מעלתו היא כנגד

רחל אימנו ומגיע עד חוכמה ובינת דזעיר אנפין,

ולאחר מכן החזרה בקדושת כתר,

זה עולה עד כתר דזעיר אנפין, וממילא כולם נהיים שווים,

ונמשך גם בהם שפע מעתיקה קדישה.

וזהו,

שספירת המלכות קרויה בשם נפש,

וזוהו תוכנה,

והיא עולה בכל עליות הקדושה כולם בראש חודש, ועל כן

זוכה האדם ביום הזה בתפילת מוסף עם

תפילתו לנפש יתרה.

רבי משה זקוט, הזכותו תגן עלינו, אמן,

כתב בפירושו על דברי הזוהר הקדוש בפרשת והתחנן דף רס ה'

עמוד ב',

כתב רבנו הארי, וזה לשונו,

כי אפילו בראש חודש ישנה הארת נפש יתרה,

ואם יקבל פני רבו יושפע לו מכוח רבו.

פירוש, דהיינו, שיושפע אור מיוחד לנשמתו,

שהיא נפש יתרה יותר משל רבו,

וידוע שסתם כל רב בבחינת חוכמה,

ולכן הוא נקרא בשם אב.

דהיינו, אב בחוכמה. כך מופיע גם בסידורו של המקובל רבי שבתאי.

ובתפילת מוסף אנחנו

ראשי חודשים לעמך נתת כנגד רחל אימנו העומדת ומתפללת עלינו בשמיים והיא תקנה את תפילת מוסף של ראש חודש ושמה נרמז בתחילה כפי שהזכרתי ראשי חודשים לעמך ראשי תיבות רחל

וכיוון שהיא מתפללת אנחנו מבקשים שתתגבר בכוחה ותבקש רחמים על בניה על עם ישראל כולו כדי שנזכה להיגאל בגאולה הקרובה

ובעת אמירתנו לעמך נתת במילים הללו

צריך האדם להתנהג בקדושה כל היום

וממילא גם זה ישפיע עליו לכל ימות החודש כולו ויתחנן שתחזור העטרה ליושנה ויתקדש שמו של בורא עולם בכל העולמות ועוד יכוון שיהיה לו כפרה על מה שעשה חס ושלום חס וחלילה מעשים לא טובים

שיכולים לגרום לביטול ומיעוט המידות המושפעות על ידי הלבנה כולה.

ועוד,

בעת שאומר וברית אבות לבנים תזכור ראוי שיתפלל על כל ימי החודש שיהיו מוצלחים ומבורכים לא רק עבורו אלא גם לבניו ולבני בניו והכל

בזכות אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב.

כידוע,

תפילת מוסף היא כנגד קורבן מוסף שהקריבו בזמן שבית המקדש קיים ועל כן ראוי שגם האדם יכוון בזה במחשבתו כאילו מקריב

קורבן מוסף בעת תפילתו שמתפלל תפילת מוסף.

וזהו מה שכתוב כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות ברוך אתה השם מקדש ישראל וראשי חודשים ועל זה ראוי שייתן

שבח והודיה להשם יתברך.

ישנה עוד סגולה להצלחה לימי ראש חודש

בעת חתימת הברכה האמצעית של תפילת מוסף.

יש לנו להזכיר

את המילים אלוקינו ואלוקי אבותינו חדש עלינו את החודש הזה.

כידוע, ישנם יב'

פרטים כנגד יב' חודשי השנה.

הרוקח בסידורו,

כן, בפירוש על סידורו, כותב,

כי הבקשה שיש לומר קודם חתימת הברכה האמצעית בתפילת מוסף של ראש חודש היא

בלשון הזה אלוקינו ואלוקי אבותינו

חדש עלינו את החודש הזה שמתחדשת הלבנה במולדה לטובה ולברכה

לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה, לפרנסה ולכלכלה ולחיים טובים ולשלום, למחילת חטא ולסליחת עוון

בשנה מרובה עושים לך פרת פשע.

והוא כנגד יב' דברים,

כנגד 12 חודשים וכנגד 12 חודשים.

12 שעות ביום וכנגד 12 שעות בלילה וכנגד 12 מזלות כנגד 12 שבטי איכה זכותם תגן עלינו אמן דהיינו לישועה שהאדם מזכיר שיעזור לנו השם לישועתנו לחדשה כי ימי נעורנו

ולנחמה שינחם אותנו השם כאשר ניחמת הלבנה בקוטנה ובכופר

לפרנסה שכל מה שהאדם נזקק כגון מלבושים וכו' ושאר דברים

הגשברו יזמן לו את זה בחודש הזה לכלכלה זה מזונות שהאדם נצרך לאכילה

למחילת חטא אם אדם עשה עבירה בשגגה שהגשברו ימחל לו

לסליחת אבון אם אדם עשה עבירה במזיד

כי בעמך ישראל מכל האומות בחרת כי בנו בחר השם אלוקינו להיות לו לעם סגולה כפי שכתוב בדברים זין וו ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי

וחוקר אשר חודשים להם קבעת שמסיימים כדכתיב

החודש הזה לכם

ראש חודשים.

ובשנה מעוברת שאנחנו מוסיפים את המילים מול כפרת פשע יוצא שיש לנו יג בקשות, 13 בקשות. למה?

כי בשנה הזאת יש 13 חודשים.

ונאמרו על זה מספר טעמים.

בספר מועד לכל חי לרבנו חיים פלאג'י כתב

סיבה ראשונה כי יש לכוון על קטרוג הלבנה שזה הגורם הראשון

להשפעה על עוונות האדם בעולם.

הסיבה השנייה היא משום שהשמש והירך התקרבו במסלול שלהם ובעיתם זה לזה,

והיו מנסים להשתוות זה לזה וחוששים פן יעידו חס ושלום על העוונות שלנו ויצדקו לפני השם יתברך. ועל כן אנחנו מזכירים את המילים מול כפרת

פשע לכפר על אותם העוונות כולם.

ועל כן עצה טובה לכל בר ישראל

כדי שיתקבלו תפילותיו בכל ימי ראש חודש כולם,

וכן שיצליח בכל ימי ראש חודש כולם שבחתימת הברכה האמצעית של בית תפילת מוסף בהזכרת שם השם יכוון יש,

זה מופיע בסידור הרשש,

מופיע בעוד סידורים וכולי, יכוון בצירוף שם הוויה בניקוד שלו הראוי לאותו חודש שיוצא מפסוק מסוים. לדוגמה,

בעזרת השם, או-טו-טו זה חודש ניסן.

אז מה אנחנו מכוונים שם? ברוך אתה השם,

כן, זה יו' כוו' כה,

אנחנו מכוונים אותו בניקוד הבא, יו' חיריק,

ה' קמאס, פתח,

ו' שווה ה' קמאס,

שהוא גם בצירוף עוד שם,

שזה א' חיריק, ה' פתח, יו' שווה ה' קמאס,

מפסוק שמופיע בתהילים בפרק צ״ו י״א,

ישמחו השמיים ותגל הארץ.

יפה מאוד, ישמחו זה יוד של שם הוויה שהזכרנו,

השמיים זה פתח של שם הוויה,

ושוב פעם ו זה נו שווה של שם הוויה,

וה קמץ,

ככה כל חודש וחודש

מופיע הכוונות הללו שראוי שהאדם יכוון אותן,

היוצאים מפסוקים כל חודש וחודש,

מתחילים בניסן ומסיימים בחודש אדר,

שעכשיו אנחנו בדיוק מסיימים אותו לטובה ולברכה.

ובכוח הכוונה הזו זוכה האדם ויצליח בכל מעשה ידיו בכל ימות החודש כולו.

גם יכול לזכות האדם להקנות לנפשו השגות גדולות על ידי שישב ויעסוק בתורה ביום ראש חודש עצמו,

כי מעלתו גדולה ויש בו הארת נפש

היכולה להשפיע לכל ימות החודש כולו.

הטור בסימן ת״י״ט כותב מצווה להרבות בסעודת ראש חודש.

הטור מביא את זה מדברי הירושלמי במסכת מגילה פרק א',

הלכה ד',

שם מובא סעודת ראש חודש וסעודת פורים שחל בשבת מאחרין ולא מקדימין.

הירושלמי משווה את סעודת ראש חודש לדין של סעודת פורים,

ומשמע שהם גם שווים בדרגת החיוב שלהם.

הרוקח כותב על זה,

ועל כן מצווה לאכול בראש חודש כמו במועד.

למה?

שראש חודש הוא קש למועד שנאמר וביום שמחתכם ובמועדכם ובראשי חודשכם.

ועוד מופיע בישעיה הנביא פרק ס״ו כ׳ ג׳

והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו וכו׳.

הכל בו,

כותב על כך בסימן מ״ג,

טעם לשבח,

והוא נהגו כל ישראל לעשות צעודה גדולה משאר הימים מפני כבוד היום שהוא כפרה לישראל.

וכמו שאמרו רבותינו זכרונו לברכה, אבי הוא כפרה עליי שמיעטתי את הירח, כלומר,

בעבור שמעט בורא עולם את הירח מהמאור שלו,

אני רוצה לעשות לה כבוד שיתחפרו בה כל ישראל בעת שתתחדש, ועל כן אנחנו מברכים,

והיא מתחדשת בכל חודש וחודשו וכו׳.

ויש עוד טעם לעשיית צעודת ראש חודש, והוא זכר למה שעושים עדי הלבנה בזמן שהיו מתקדשים על ראייתה בבית הדין, היו לאחר מכן עושים...

כחין יום טוב וסועדים סעודה ועל כן גם אנחנו נוהגים בכך ובכל ראש חודש

כפי שהזכרנו ישנה סגולה נוספת לפרנסה

שמופיע במדרש בויקרא רבה בפרשת אמור פרשה למד

תענה מראש השנה נקצצים מזונותיו של אדם חוץ ממה שמוציא הוצאות בשבת וימים טובים וראשי חודשים

ומה שהתינוקות מוליכים לבית רבן

תשלום לתלמוד תורה אם מוסיף

מוסיפין לו ואם פוחת

פוחתין לו והוא סגולה לפרנסה.

האור זרוע בהלכות ראש חודש

בסימן תנג' כותב

אין חיוב לאכול פת בראש חודש אך הוא מסיים בלשונו ואף על פי כן המוציא על שעודת ראש חודש

ואוכל

ושותה בטוב הרי זה משובח דאמרינן כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכיפורים

חוץ מהוצאות שבת וחג וימים טובים

ועל זה הוסיף הירושלמי כי ראש חודש הוא כנגד חולו של מועד.

ישנם מבני אשכנז

וחלק מבני ספרד שנוהגים להדליק בראש חודש נרות

בשולחן הסעודה.

כך מובא גם בפרי חדש בסימן ת׳י׳ט שאף על פי שאין חיוב לאכול פת בראש חודש

אם שכח יעלה ויבוא אין מחזירין אותו

ומכל מקום כותב הרב מצווה לאכול פת בראש חודש

שיש דין סעודת ראש חודש

ומוסיף בזה עוד חידוש מדבריו ויש מי שכתב שנוהגים

להדליק נרות יתרות

לכבוד ראש חודש.

הרב החידה בספרו חומת ענך

על ספר איוב פרק ל״ד נתן רמז לכך בדרך צחות.

זה לשונו.

זה מופיע גם

בבאר היטב באור החיים בסימן רמ״ב בסעיף קטן א׳.

מזונותיו של אדם קצובין לו מתשרה

חוץ מתשרה.

מה הפשט חוץ מתשרה אם אמרנו מתשרה?

אלא תשרה ראשי תיבות ת׳ תורה,

מה שהוא מוציא לתורה הגוש ברוך הוא מחזיר,

ש׳ שבת,

מה שיוציא לשבת הגוש ברוך הוא יחזיר ר׳ ראש חודש

וי׳ יום טוב.

כל מה שתוציא הוצאות תורה,

שבת, ראש חודש ויום טוב,

אז בוודאי שתקבל אותם

מהקדוש ברוך הוא בדרך לא דרך, והוא בדוק ומנוסה.

הרב החידה בספרו ברכי יוסף עוד כתב בסימן ת׳ י׳ט בסעיף קטן א׳, וזה לשונו מצווה להרבות בסעודת ראש חודש כי יש בראש חודש קדושה.

ואם היו דה קדושת יום טוב יותר מראש חודש,

מצינו מעלה לראש חודש יותר מיום טוב.

והוא,

שאין אור הגיהנם שולט בראש חודש כשבת,

כי שבת וראש חודש הונחלו מיום שנברא העולם.

אבל יום טוב בא מצד הניסים שנעשו לעם ישראל אחר כך, ולכן

שולט ביום טוב אור של גיהנם בשונה מראש חודש ושבת

שאינו שולט בהם אור של גיהנם.

מגדול ישועות מלכו כביום שמתפללים בו תפילת מוסף והוא ראש חודש

במקום אמירת מגדיל.

הרב, בעל האמת ליעקב, כותב

מהו הטעם שאומרים מגדול באלו הימים?

כתב בשם רבנו הארי

שמופיע בספר עץ חיים בשער ל״ד פרק ב׳, כלל י׳.

וזה לשונו כי שם אדנות

במילויו זה ד״ל ל״אותיות.

והוא מביא פה את כל החשבון, לא נעריך בדבר הזה. ועל כן כותב הרב כי אמירת

המילים מגדול יש בה את הד״ל ול״ד שהזכרנו שהם מעלתם גדולה לעומת המילה מגדיל

שהיא מה שנקרא כעין ירידה,

ועל כן מוסיפים לומר את המילה מגדול,

והוא סוד ליודעי כן.

ביום ראש חודש ראוי שכל אדם ואדם יהיה הרבה בצדקה יותר משאר

ימות החודש כולו ויהא שכרו כפול מן השמיים.

ועל כן נהגו כבר מקדמה דנא גביית צדקה בראשי חודשים

לעבור בשווקים ומתרימים את הציבור עבור

סלי מזון עבור כלל המשפחות העניות, ובזה זוכים ויהיה להם ראש חודש.

טוב ומבורך, ואם יזכה אדם

להסעיד על שולחנו תלמידי חכמים,

בזה תהיה לו הצלחה והרווחה כל החודש כולו.

וכבר כתב על זה רבנו חיים פלאג'י,

זכותו תגן עלינו אמן בספרו כפה חיים בסימן ל״ד עוד כ״ג.

אשרה אדם שיש לו בראש חודש תלמידי חכמים על שולחנו, ומי שחננו השם יתברך

דאושיב ישיבה בביתו, ראוי שביום ראש חודש יהיה עורך לפניהם

שולחן כפי השגת ידו,

והוא דבר גדול שתהיה לו הצלחה והרווחה בכל החודש כולו, ובחנוני

נא בזאת,

כי המארח תלמידי חכמים ועניים בתוך ביתו בראש חודש,

מעלתו גדולה, כפולה ומכופלת.

ועוד כתב בעוד כ״ד,

אני מדבר בצדקה דא נודע דא המרבה בצדקה בראש חודש.

חודש שכרו כפול משאר הימים ומי כעמך כישראל וכו' וכו'. ואין ספק, כותב הרב,

בסיום לשונו, דהי שעמדה להם להיות יחד עשירים,

דגם השם ייתן הטוב וכן ירבה ביראת השם כל היום לעשות

רצון אבינו שבשערים בכל פניותיו שפונה אמן נצח

סלע ועד.

ועוד

מעלה גדולה

על ראש חודש כותב בספר נוהג כצאן יוסף,

על דברי פירוש התוספתא,

כמו שכתב אב״ך,

כן?

מעות ראש חודש ששולחים עבור התלמידים, לרבה, כן?

התלמידים שולחים את זה מאבא שלהם עבור רבם,

כן? כותב על זה בעטרת זקנים, בבאר היטב,

בליקוטי המעריך,

שראש חודש הוא יום כפרה על התינוקות ממיטה משונה, רחמנא ליצלן, אסכרה,

ועל כן נהגו ליתן ביד הקטנים מעות לצדקה בראש חודש,

כדי שייתנו לרבה שמלמד אותם,

ובכך הם יזכו להינצל מכל מיני מראים בשין.

יש שכתבו מרבותינו שראוי שילך בכל ראש חודש לבקר את רבו.

אמנם,

קבלת

הקבלת פני רבו מופיעה בג' חגים,

ויהי זכר לעניין שהיו נוהגים לעלות ברגל לפני השם

בג' מועדים פסח, שבועות וסוכות,

ולכן כותב הנודעי ביהודה, אחרי שיתפלל,

ילך לרבו,

אחר תפילת מוסף, לקבל ממנו קדושה של תוספת אור,

ויהיה בכך בכוחו אף להשפיע לאחרים.

רבותינו חכמי הקבלה העריכו בזה מאוד,

שראוי שהאדם יסתכל במקומות קדושים,

בדיוקנות ותמונות של צדיקים,

בכך יהיה סיוע מאוד גדול לנשמתו, לרוחניותו,

להעלות את הנשמה שלו ממדרגה למדרגה,

ואף יכול להשיג

מעלות רמות גדולות ונצורות ברוחניות, והוא גם תיקון לפגם העיניים.

וכפי שכותב רבנו חיים פלאג'י,

שהאדם העושה כן זוכה שבניו יהיו עומדים תמיד

בבית המדרש, ויהיו מיושבי בית המדרש, ולא מיושבי קרנות.

יזכנו השם על דבר כבוד שמו, נזכה בעזרת השם שראש החודש הזה ישפיע עלינו שפע ברכה והצלחה, ונזכה בכך

להתחדש ולהיגאל גאולת עולם במהרה בימינו,

אמן כן יהי רצון.

ברוכים תהיו, חודש טוב ומבורך.