יונה במעי הדגה חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לעילוי נשמת יחיא בן יוסף,

שושנה בת שרה,

לבקרי כי בת שושנה

תהיה נשמתם צרורה וצרור לחיים,

וכל הילדים יחזרו בתשובה שלמה מתוך בריאות הגוף והנפש,

והרווקים יזכו למצוא זבוגם לטובה במהרה בימינו אמן ואמן.

אמן.

יונה במחי הדגה

חלק ב'

ויקום יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יאפו וימצא אונייה

בא התרשיש וייתן שכרה וירד בא לבוא עמהם תרשישה מלפני ה'.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה שברח לחוצה לארץ

שלא תשרה עליו השכינה

ויש להקשות.

מה היא טעמה לו את רגשת עליו הרעה עד שבא לים?

ועמה היא אחידת בימה ולא הרעה.

ובעלי הסוד אמרו

אלא ודאי מילתא באתריהו.

ים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד.

ובגין כך ימה אחיד לעליונה ונתן לה מקמי ים ומקמי ים

שרד הנה.

זאת אומרת מה שכתוב פה למה בעצם הוא לא נענש על האדמה עד שבא לים?

למה דווקא בים?

למה לא בארץ?

בעלי הסוד אמרו

אלא שזה ודאי מה שצריך להיות כי ים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד.

ולכן הים תפס אותו ליונה וכו' וכו'.

זאת אומרת

אתה בורח מהשם?

אז אני אביא אותך עד לים.

כשהים דומה לרקיע ורקיע על כיסא הכבוד, זאת אומרת רצית לברוח ממני.

אז הנה הבאתי אותך למה שדומה בדיוק לכיסא הכבוד. באת אל המקום בדיוק ששם צריך להראות לך שממני אתה לא יכול לברוח.

וכפי הפשט נראה שלא נגזר עליו הדין עד שבא אל הים שהים לקראת תרשיש.

וכן כותב רשי ים ששמה תרשיש והוא מחוצה לארץ.

ואני אומר שהקדוש ברוך הוא אינו מעניש כפי המחשבה עד שתצא למעשה.

אז זאת אומרת,

כל זמן שהוא תכנן לברוח,

זה אומר הגאון הקדוש רבי שמואל שאול סיררו.

הוא היה מחכמי פס במרוקו לפני 500 שנה, היה פוסק בדרשן.

והוא אומר,

אני אומר שהקדוש ברוך הוא אינו מעניש כפי המחשבה עד שתצא למעשה.

ונדייק,

זה שכתוב ויקום יונה,

מה העניין של הקימה הזאת?

ועוד היה לו לומר ויברח תרשישה, למה אמר לברוח?

כי זה עוד במחשבה, זה עוד לא, ויברח בפועל, במעשה, זה עדיין במחשבה.

ומן הראוי לומר דרך קצרה, ויברח יונה תרשישה מלפני השם.

אבל הנראה לי,

כי בתחילה עלה הדבר הזה במחשבתו לעשות.

ואחר כך גמר המעשה,

וירד יפו, וימצא אונייה בתרשיש,

ויתן שכרה, וירד בא, לבוא עימהם תרשישה מלפני השם.

יש לדייק מה האריכות פה בפסוק,

ויתן שכרה.

מה אכפת לנו אם נתן לה שכר או נכנס בחינם?

ועוד,

מה זה לבוא עימהם תרשישה?

מיותר,

כי כבר כתוב וימצא אונייה בתרשיש.

ועוד, כשהוא אומר, ויתן שכרה,

שכרה?

אל אמר, ויתן שכר או שכרו.

מה זה שכרה?

יש לה אם מקבלת שכר?

ועוד פעם שנית, הוא אומר, מלפני השם, כבר אמרת קודם, למה אתה אומר עוד פעם מלפני השם?

על כן,

נראה לי,

כי בתחילה עליהם דעתו מחשבה ללך חוצה לארץ, שלא תחול עליו הנבואה.

כמו שאמרו זיכרונם לברכה,

וקשיה לי דבר זה,

מה שאמרו,

זה לשונם.

יונה טבע כבוד הבן ולא טבע כבוד האב.

זה במסכת אבות דרבי נתן, פרק מוזן. יונה טבע כבוד הבן של עם ישראל ולא טבע כבוד האב, זה הקדוש ברוך הוא.

מה רצו לומר בזה?

הוא ידע שיחזרו בתשובה.

הוא אנשי ננבה.

מה שישראל לא עשו תשובה כמה פעמים שיתרו בהם הנביאים.

ולזה ברח

שלא ללכת אל ננבה.

ולא הייתה בריכה שלא תחול עליו הנבואה.

כי כבר חלה עליו הנבואה.

והפסוק מוכיח קום לך אל ננבה.

ביקום לברוח.

אבל הנראה לי

כי הבריכה מללכת אל ננבה כוונתו הייתה לטובה.

וכפי דעתו השם יתברך עמו.

הוא חושב שמה שהוא עושה הקדוש ברוך הוא מצדיק את מחסיו.

למה?

כי הקדוש ברוך הוא תמיד רוצה שהנביאים ידברו טוב על ישראל.

וכיוון שהכוונה שלו שלא יקטרו על ישראל, אז זה טוב בשביל ישראל.

וכמו זה מבואר מדברי ריבותינו,

זיכרונו לברכה, על ישעיהו ואליהו.

וגם על משה רבנו השלום,

שהם לימדו סנגוריה על ישראל.

ואם כן, מחשבה זו עלתה בליבו שלא ללך אל ננבה כלל,

וילך לחוצה לארץ,

שלא תבוא לו עוד נבואה.

והנה מחשבה לא עשה אותה מיד, הוא לא ביצע את זה, רק חשב בהתחלה ולא מיד.

וכשבאה אלו הנבואה,

אבל היה מחשב זה אם ילך

או לא ילך. כשבא אלו, לא יודע, ללכת, לא ללכת, שיקולים.

מה יצא מזה, איך יצא, מה זה, אחר כך נסבך את עם ישראל.

וזה הטעם, ויקום יונה לברוח.

לא אמר ויברח,

עוד לא ברח.

אלא ויקום לברוח, רוצה לומר, קם במחשבתו לברוח.

ולא אמר מפני השם.

למה?

אנא ויברח מפניו, אנא ויברח מפניו. אפשר לברוח מפני הקדוש ברוך הוא.

ועל זה דייק רבי דוד קמחי.

אלא מלפני השם,

שלא תבוא לו פעם שניית הנבואה בעניין זה.

אז הוא בורח מלפני השם, שלא יבוא לו עוד פעם נבואה.

ואחרי זה הוציא את המחשבה קצת

בעניין הזה של הבריחה,

והלך עד יפו.

ועדיין הוא חושב, האם ילך לחוצה לארץ או לא ילך לחוצה לארץ.

וזה הטעם בירד יפו.

רוצה לומר, ירד במחשבה הזו עד יפו.

בדרכו שם מצא אונייה, באה ללכת תרשיש.

שזה ים חוצה לארץ, כמו שכותב רשי.

ובאותו האונייה המוכנת

הרבה שכרה,

כמאמרם זיכרונם לברכה,

ונתן שכר כולה.

שכרה זה השכר של כל האונייה כמה שיש באנשים,

שאולי לא היו רוצים להכניסו.

אין, מפוצץ, עמוס, אין מקום, אין מקום, אין מקום.

אז הוא היה מוכן לשלם את הכל ושילם מקום.

כי לא מבני ישראל המה.

וירד בה,

ירד בה,

ועכשיו יצאה המחשבה לפועל,

לפועל המעשה,

וראוי להיענש.

והייתה לו בזה ירידה,

כי הוא יצא ממקום קדוש לחוץ לארץ,

ירושלים, מהנבואה,

ממקום שהנביאים נמצאים.

וללכת עם גויים של חוץ לארץ,

עובדי עבודה זרה.

וזה טעם שכתוב, וירד בא לבוא עימהם.

הייתה לו ירידה בזה שהוא בא עימהם.

ונרמזו לו ארבעה דברים לא ללכת.

ועם כל זה הוגשת ליבו,

הוא הוציא את המחשבה לפועל.

דבר ראשון, הרבה שכר ללכת, כמו שאמר רבי יתן שכרה.

זאת אומרת, כבר מנעו אותו שלא רצו לתת לו לעלות.

הוא היה צריך לשלם את כל השכר.

היית צריך להבין שאם לא רוצים לתת לו לעלות,

אז לא, זה לא רצוי מה שאתה רוצה לעשות.

דבר שני,

שהוא יצא מארץ הקדושה וירידה הייתה לו.

כתוב, וירד בא.

וירד בא, שם הייתה לו ירידה וזה לא רצוי שנביא ירד ממדרגתו.

דבר שלישי, לבוא עימהם.

וואי.

ללכת לחברת עובדי עבודה זרה?

אתה נמצא בירושלים עם כל הנביאים,

בית המקדש וכולי, אתה עוזב הכול והולך עם עובדי עבודה זרה?

שכן כתוב, ויראו המלאכים, ויראו המלאכים ויצעקו איש אל אלוהיו,

שלא היו כולם עובדי עבודה זרה אחת.

כי אם איש אל אלוהיו,

בואו נתחבר עובדי,

עם פועלי אמן,

לא עובד עבודה זרה אחת, משמעים אומות היו שם.

דבר רביעי,

מלפני שהיה לו לבקש רחמים על ישראל,

כן, כי בעל...

רחמים, שם הוויה מלפני אדוני, שם הוויה.

ולא לברוח מן הנבואה.

במקום לברוח,

תתפלל.

כמו שמשה רבנו התפלל ואמר לו השם סלחתי כדבריך.

היית מתפלל.

לא לבטל את הנבואה.

ומתפלל שלא יהיה כתרוגן ישראל.

זה ארבעה דברים שהיה צריך להבין

לא ללכת.

ועכשיו מתבהר לנו

מה שלא רק שעליו הארץ ההיא,

כיוון שעדיין לא יצאה המחשבה לפועל.

וכשהוציא מחשבה לפועל,

עם כוונה טובה,

כשהוא ראה את כל המונעים

שלא אלף,

כל הארבעה שמנינו.

ואם כל זה הלך וברח,

אז הוא נענש בים במקום המעשה, במקום שוגיע במעשה, ולא ביבשה.

ועוד נאמר,

מלפני השם השני אמרנו שהוא מיותר, למה פעמים כתוב?

הוא אומר, מלפני הנבואה אתה בורח לחוץ לארץ.

ושם בחוץ לארץ אין לי שלוחים

לאביאך ולענישך?

כמו המשל שאמרו,

זיכרונם רחב.

משל לעבד כהן,

שברח מריבו ונכנס לבית הקברות.

מה אמר לו ריבו?

יש לי עבדים כיוצא בך, לשלוח אחריך או לאביאך משם?

ככה הביא רשי.

ולדייק דברי ריבותינו, זיכרונו לברכן, נאמר בדרך כלל הצעה,

יש לי עבדים כיוצא בך.

זאת אומרת, רוצה לומר, יש לי עבדים כיוצא בך, שהם גם בורחים.

הים בורח מן היבשה,

והדגים גם כן בורחים מבני אדם.

והוא נפל ביד הים וביד הדגים שהם עבדים כמוך, שהם גם בורחים.

הבורח נפל ביד הבורחים.

בקיצור,

זה מה שאומר לנו הדרשן הקדוש,

רבי שמואל שאול סיררו,

ממרוקו, חכמי פס, לפני 500 שנה.

דיוקים בפסוקים.

והגאון רבי אברהם יצחק סורוצקין,

ראש ישיבת טלס,

אומר לברוח מלפני השם,

לא נאמר מפני השם,

כמו שנאמר בקין,

אלא מלפני השם.

היינו שרצה לברוח מהדבקות האלוקית ומהשראת השכינה.

לכן נכתב ספר יונה בכתבי הקודש

לא למען ננווה

אלא לראות גודל חסידותו של יונה שטבע שלום ישראל

והנס שנעשה עמו אפילו שהוא כביכול עושה נגד רצון השם השם עושה לו נסים

לא מעניש אותו ממש

משאיר אותו בחיים, עושה לו נסי נסים, דג, דגה, ביקר, וואי וואי וואי

וזה כדי שנדע שדבר אלוהינו יקום לעולם.

אתה לא יכול לברוח מגזירת השם ומרצונו,

לא אפשר, לא אפשר.

ומה היא העיר תרשיש?

יש אומרים שעירה נקראת היום לפי הישמעאלים תונע

או תוניס

עייני בן עזרא, אם זה תוניס איך הם מגיעים לבבל, לעיראק?

אם הם הולכים תרשישה, איך הם הגיעו בסוף לנדמה?

טוב, אבל זה מה שכתוב לפי הישמעאלים זה נקרא תרשיש תוניס

ואומר וירד יפו, וירד לשון ירידה.

למה?

לפי שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות,

ויפו הוא חוף הים היותר קרוב לארץ ישראל.

אז הוא לא ירד יפו.

איך ארץ ישראל יותר גבוהה מכל הארצות?

זאת אומרת, היא הכי חשובה מכולם, והיא ראשית לכל הבריאה כולה,

משמה הושתת העולם מאבן שתייה בירושלים.

ואבן שתייה היא בתהום למטה.

אז כשיש גלובוס,

כל נקודה היא הכי גבוהה, תלוי איפה אתה שם את הגלובוס.

אבל היות וישראל היא ההתחלה של כל הבריאה כולה,

אז היא הגבוהה מכל הארצות.

וגם ברוחניות כמובן, שהיא הגבוהה מכל הארצות.

עולים לארץ ישראל, יורדים מארץ ישראל,

ככה לשונות.

הגאון הצדיק רבי מרדכי פרהנד,

אב בדין מתשניאק,

ואב בדין ניאטרה.

כשנתבונן בכל העניין, מחשבתו לברוח תרשישה

הייתה זכה וטחורה לטובת ישראל,

מעומק אהבתות ישראל,

לא רצה ללכת לדמי העיר הגדולה לא הכי חם,

לא לעורר קצרוג, חס וחלילה.

וכשעובדי כוכבים יעשו תשובה,

נמצאתה מחייבת ישראל.

אבל מעשה הבריחה לא היה טוב,

כי מפני הקדוש ברוך הוא לא ניתן לברוח ולהסתתר.

יונן נביא היה צריך לדעת שאין להיות רחמן ואוהב ישראל יותר מהקדוש ברוך הוא.

כן, אישה שבוכה על ילדיה שנפטרו,

אז כאילו מה,

היא רחמניה והקדוש ברוך הוא אכזרי.

אז מתו לה שבעה ילדים אחד על השני.

אבל מכיוון שהקדוש ברוך הוא משלם לאדם מידה כנגד מידה,

ואינו מקפח שכר כל בריאה,

יצא קידוש השם גם מהמעשה של הבריחה,

כי מיד היה הים סוער,

ומתוך כך הטילו אותו לים,

ונתקדש שם השם בין הגויים.

כשהם ראו שיש דין, יש דיין.

אתה לא שומע לי?

אני מעורר סערה בים, והאונייה שאתה יושב בה עומדת להישבר.

וכשהם הטילו אותו, שקט הים.

אז ראינו שיש דין

ויש דיין.

ולית עטר פנוי מיני, אי אפשר לברוח מהקדוש ברוך הוא.

וזה גרם להם שהם חזרו בתשובה, חזרו למותר.

חזרו למותר.

וזה היה מתוך הכוונה הטובה שלו.

המעשה לא טוב.

הכוונה טובה.

הקדוש ברוך הוא משלם מידה כנגד מידה.

אה?

אבל מה יצא מזה? כמו שאמרנו אתמול.

הוא ברח בשביל לא להחזיר אותם בתשובה, והוא בעצמו החזיר אותם בעונייה בתשובה.

לא התכוון להחזיר אותם.

ואיך שמעו לו למדנו אתמול? אתה לא היית.

איך שמעו לו?

זאת אומרת, טוב שיש לו אחת באה,

נכנס ומתחיל להגיד.

הוא הלך מהלך יום אחד שם, היא מהלך שלושה ימים,

ננבה.

הלך מהלך יום, פתאום הוא עומד ואומר,

השם שלח אותי,

והוא אמר לי שאתם, אם אתם לא תחזרו בתשובה, אז תוך ארבעים יום.

נינווה נהפכת

יבוא עכשיו אחד פה בירושלים ויצחק אם אתם לא זה זה מי,

אה, מזמיני פסיכיאטר ישר.

אלא מה?

אותם אלה שהיו איתו באונייה,

הם אמרו,

תאמינו לו,

וסיפרו את הסיפור מה היה, ואיך סערה היה, ואיך זרקו אותו, ואיך שתק היה,

ואיך זה, ואיך בלע אותו דג, איך הוא הגיע לפה בכלל,

זה גרם ש... איך קוראים לו שזה?

מפליא, מפליא, מפליא, מפליא, מפליא.

טוב, עוד נקודה אחת של הרב אוירבך,

רבי שמואל אוירבך, זכר צדיק וברכה.

הוא אומר, יונה נביא הרא תרשישא לא להינבא שלא יקטרון על ישראל. פלא,

כדי להגיע לדרגת הנבואה

צריך הרבה הכנה והרבה דרגות,

עד שאתה מגיע לרוח הקודש.

אתה צריך

לקיים בעצמך את כל הסדר של ספר מסילת ישרים.

ואתה צריך את כל הספר שערי קדושה של המארחו.

ואחר כך אתה יכול לזכות לנבואה,

כמו שנבואר בא הרמב״ם.

ואם כן, למה לברוח?

רק לא יעמיד עצמו מוכן לנבואה.

בשביל להיות במדרגת נביא, צריך את כל ההכנות.

תחליט שעכשיו אתה כבר לא מכין את עצמך למדרגות,

כי הנביאים תמיד היו מכינים את עצמם לנבואה. אם אתה לא מכין את עצמך לנבואה, אתה לא יכול לקבל נבואה.

ואתה גם צריך להיות בשמחה.

אם לא צריך לקחת מנגן

בשביל להיכנס לשמחה בשביל שיש תשרי שכינה,

אז הוא אומר הרב איירבך.

אל תעמיד על עצמך מוכן לנבואה.

הוא אומר, אבל רואים מזה שזה בכלל לא אפשרות.

עד כמה שיכול להגיע ונמצא שם,

לא שייך כלל לעזוב את זה.

אתה לא יכול, אתה כבר בעל מדרגה.

אתה כבר הגעת לזה, אתה נמצא שם.

אתה לא יכול לרדת מזה.

אז העצה הייתה, כמובן הוא לא עושה עבירות,

העצה הייתה רק ללכת לחוץ לארץ.

זאת אומרת,

הוא קובע

ואין דבר כזה להזניח את מצבו הרוחני המעולה

כמו שהיה ליונה הנביא.

אם הוא הגיע למדרגה כזאת,

הוא שייך במדרגה הזאת.

אז אין לו עצה לא להכין את עצמו לנבואה.

הרי הוא לא ידע שהקדוש ברוך הוא ידבר איתו.

הוא לא ידע.

הוא לא הכין את עצמו לקבל נבואה.

הקדוש ברוך הוא פנה אליו.

אז הוא היה מוכן, כל העת הוא היה מוכן.

הוא בעל מדרגה.

אז אתה לא יכול לרדת מזה.

חוץ מזה שהקדוש ברוך הוא יכול גם כן

להחיל נבואה על אדם פשוט אפילו, אם הוא רוצה.

דוגמה, האתון.

האתון פתאום מדברת, כן? מי אמר לה לדבר?

אבל אחת כזה לא יכולה לרדת מזה. אז מה העצה?

היה צריך ללכת איפה שלא מקבלים כביכול נבואה, אבל דחינו ואמרנו, וזה בשיעור הקודם,

יש בזה להתפלפל, ימינה ושמאל,

וכולי וכולי וכולי.

אז בינתיים אנחנו נגיד שאנחנו שמחים שהשבת מתקרבת.

גמרנו כיפור כבר שבת, עוד פעם.

ישמחו במלאכות איזמה שומרי שמרי שם,

בן מקורי עונג שבת ישמחו,

במלאכות איזמה שומרי שומרי שם, בן מקורי עונג שבת,

עם מקדשיה, מקדשיה, מקדשיה, שבת עם, מקדשיה, מקדשיה,

והשבת יש לנו עוד שמחה, שמחת החג. ושמחת בחגיך,

והיית, אך שמח, ושמחת בחגיך,

והיית, אך שמח, ושמחת בחגיך, והיית שמח, בגדומה.

ושמחת בחגיך, והיית שמח, בגדומה, הרי נמחמם.

מצוות חכמים דאוריתא, בשמחה דאוריתא, גומל נפשו, איש חסד דאוריתא, כבדא דביאו את ימיך דאוריתא.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.