ספר בני ציון פרשת תולדות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש

אחד ממנהגי ישראל לומר מכל מוצאי שבת קודש את הברכות

שברך יצחק את יעקב

ויתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ

ורוב דגן ותירוש

יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים

הווי גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך

עורריך ארור וברכיך ברוך

מקור הדבר בזוהר הקדוש

בהקדמה י״ד ב׳

שעתה דנפיק שבתה

וכה אמרי ציבורה

בשעה שיוצאת השבת אומרים הציבור

ויתן לך האלוהים מטל השמיים

וכן כתב רבנו חיים ויטל בשם ריבו הארי זכרונו לברכה בשער שבת פרק כ״ד

היה מורי זכרונו לברכה נוהג לומר אחר הבדלה ויתן לך

כדי להמשיך תחילת ימי החול בפסוקי רצון וברכה

אם כך צריכים לדעת מה הטעם למנהג הזה

באור נפלא על מנהג זה מצינו בליקוטי

מורנו הרב יוסף חיים

על פי מאמר חכמים זכרונם לברכה בשבת קי״ט

רבי יוסף בשם רבי יהודה אומר

שני מלאכי שרת מלווים את האדם בערב שבת

מבית הכנסת לביתו

אחד טוב ואחד רע

מלאך אחד טוב ומלאך אחד רע

כשבא האדם לביתו ומוצא נר דולק

לשולחן ערוך

ומיטה מוצעת

מלאך טוב אומר

יהיה רצון שתהא לשבת אחרת כך

ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו

ואם לאו

אם הוא לא מוצא נר דולק משולחן ערוך ומיטה מוצעת

מלאך רע אומר

יהיה רצון שתהא לשבת אחרת כך

ומלאך טוב עונה אמן בעל כורחו

צריכים לדעת שהמלאך המלווה את האדם זה הסמ״מ

שערו של רעשיו

וזה על פי המטה משה

ועוד לומדים אנו מדברי המגן אברהם

אורח חיים סימן רס״ב

שאותם שני מלאכי השרת אינם יוצאים מהבית עד מוצאי שבת

והנה כאשר נאבק יעקב אבינו עם המלאך

שרו של עשיו

הוא היצר הרע

ביקש המלאך מיעקב שלחני כי עלה שחת

יעקב השיב לו לא אשלחך כי אם ברחתני

יפרש רש״י שיעקב ביקש משרו של עשיו

שיודה ויסכים על הברכות שקיבל מיצחק אביו

וייתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ וראוב דגן ותירוש

והוכרח שרו של עשיו לעשות כן בעל כורחו

כמו שכתוב ויברך אותו שם

לכן אומר הליקוטי מעריך

כמו שיעקב לא הסכים לשלוח את המלאך שרו של עשיו

אלא רק לאחר שזה הודה לו על הברכות

כך אנו כאשר המלאך הטוב והמלאך הרע מגיעים לביתנו בערב שבת

אין אנו מסכימים לשחרר את המלאך הרע מוצאי שבת

אלא עד שיודה גם לנו על הברכות שבירך יצחק את יעקב

על כן אנו אומרים

וייתן לך האלוהים מטל השמיים

והמלאך הרע עשרו של עשיו שומע ומסכים

כמו שאמרו חכמים זכרונו לך מלאך רע עונה אמן בעל כורחו

ועל ידי כך אנחנו מתחילים את השבוע ברצון ובברכה

וזה הטעם אומר אליקוטי מעריך

למנהג ישראל לומר במוצאי שבת קודש את הברכות וייתן לך האלוהים מטל השמיים

אולם צריכים אנו ביאור על כך

הלא סרו של עשיו הוא היצר הרע

ודרכו היא להילחם תמיד עם איש ישראל

ומה ראה סמ״ם בליל שבת קודש?

להפוך את עורו ולהצטרף ליצר הטוב, למלאך הטוב

כדי ללוות אותנו לבתנו

נקדים מה שהביאה רבית זהר, דבר נפלא בשם הרב הקדוש מרובשיץ

זכותו יגן עלינו אמן על הפסוק

ויאמר יעקב

מכרח היום את בכורתך לי

יעקב אמר לעשיו

שימכור לו את הבכורה היום

כתוב במדרש רבה סג יג יעקב אמר לו

הזבין לי אחד יום מן דידך

תמכור לי יום אחד משלך

באיזה יום ביקש יעקב מעשיו שימכור לו?

באר הרב הקדוש מרובשיץ בדברי קדושו על פי חכמים זכרונו לברכה

שיעקב ועשיו עוד בבטן עימם

היו מריבים בנחלת שני עולמות

כמו שהביא המדרש שהיו יעקב ועשיו במחי עימם

אמר יעקב לעשיו

אחי שני עולמות לפנינו

העולם הזה והעולם הבא

העולם הזה יש בו אכילה ושתייה

אישה וילדים ומשא ומתן

אבל העולם הבא אין בו המצוות הללו

רצונך,

טול אתה את העולם הזה ואני אטול את העולם הבא

אותה שעה

נטל עיסיו חלקו בעולם הזה

ויעקב נטל חלקו בעולם הבא

והנה יעקב

אמנם הסכים לא ליהנות מהעולם הזה אלא כדי חיותו

העולם כידוע בשבת קודש יש מצוות עונג שבת

כמו שאמרו חכמים זכרון וברכה בשבת קייח

על הכתוב וקראת לשבת עונג

שצריך לענג את השבת במאכל ובמשקה

ולכן נמצא שאם יעקב יפרוש לגמרי מכל ענייני העולם הזה

לא יוכל לקיים את מצוות עונג שבת במאכל ומשקה כראוי

אכן ביקש יעקב מעשיו מכרח היום את בכרתך לי

כפי שפרש המדרש אמר לו יעקב

עזביני אחד יום מנדידך

תמכור לי יום אחד משלך

כלומר מכר לי מחלקך בעולם הזה יום אחד בשבוע

שהוא בבחינת בכור

כדי שאוכל לענגו בענייני העולם הזה במאכל ומשקה

יש לומר שיום השבת הוא בבחינת בכור

לששת ימי השבוע

שכן גדול הוא בקדושתו מכל הימים

ככתוב ויברך אלוהים את יום השביעי ואקדש אותו

וכן מבואר בזוהר הקדוש

שכל הימים מתברכים מיום השבת

דהו יומה מתברכן מיני כל שיטה יומין

ולכן יום השבת הוא בבחינת בכור לששת ימי המעשה

ועל כך רמז יעקב באומרו מכרח היום

מכרח היום, היום זה ראשי תיבות

כולם יסבעו ויתענגו מטווח

אז תמכור לי איזה יום שכולם יסבעו ויתענגו מטווח זה כיום

דהיינו שתכנית המכירה שביום שבת

כשבחינת בכור יוכלו כל ישראל לסבור ולהתענג מטוב ענייני העולם הזה

והנה כאמור עיקר ההשפעה לששת ימי המעשה

ובמצוות עונג שבת כמו שאמרו החכמים זכרונו לך בגמרא

שבת קייח

כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים

דהיינו, ללא גבולות.

וכן אמרו כל המענג את השבת, נותנים לו ומשאלות ליבו.

וכן, עשירים שבשאר ארצות, במה הם זוכים?

בשביל שמכבדים את השבת.

נמצא שכל השומר את השבת במאכל ובמשקה זוכה להמשיך שפע ברכות לכל ששת ימי השבוע.

ואילו מי שאינו שומר שבת ואינו מענגה במאכל ומשקה, אינו ראוי לשום ברכה.

והביא רביד הזהב בשם הרב הקדוש מלנצות.

זכותו יגן עלינו, אמן,

רמז

שכבות שבת זה ראשי תיבות של הזוהר הקדוש.

כל ברכן דלעילה ותתה

ביומה שביעה תליין.

לרמוז שעל ידי כבות שבת מאכל ומשקה זוכין להמשיך שפע ברכות לכל ימות השבוע.

אז כבוד שבת

זה הראשי תיבות.

כל ברכן דלעילה ולתתה

ביומה שביעה תליין.

כל הברכות

מלמעלה ומלמטה

כל הברכות

שלמעלה ושלמטה

הכל תלוי ביום שבת.

זה הרמז שנאמר בכבוד שבת. מה זה כבוד שבת?

כל ברכן

דלעילה ולתתה

ביומה שביעה תליין.

מעתה יתבהר לנו מדוע שרו של עשיו הוא היצר הרע

שדרכו להילחם בנו תמיד,

מצטרף למלאך הטוב כדי ללוותנו לבתנו בכל יל שבת,

שכן רצונו לבדוק

האם האדם מקיים את מצוות עונג שבת כלקטה,

שאז הוא ראוי לכל הברכות שזכה בהן יעקב בזכות עונג שבת?

ואם אין האדם מקיים מצווה זו,

אז היה חלילה הוא אינו ראוי לברכות.

לכן,

כשבא לביתו ומוצא נר דולק ושולחן ערוך ומיטה מוצעת,

שרואה מלאך שאיש ישראל מקיים את מצוות עונג שבת מאכל ומשקה,

אז מלאך טוב אומר יהי רצון שתהיה לשבת אחרת כך,

ומלאך רא עונה אמן בעל כורחו,

שכן כשרואה המלאך הרע עשרו של עשו, שאכן מקיים האדם את מצוות עונג שבת כלקטה,

בעל כורחו הוא עונה אמן,

כדי להודות שוב על הברכות שבירך יצחק את יעקב.

ועל כך התלונן עשו ואמר,

אחי קרא שמו יעקב ויעקבן איזה פעמיים,

שכן פעמיים צריכו להודות בעל כורחו לברכות של יצחק.

פעם אחת כשמגיעו לבתינו בערב שבת,

הוא מוצא שולחן ערוך לכבוד עונג שבת,

פעם שנייה מוצאים שבת לאחר הבדלה,

כשאנו אומרים את הברכות וייתן לך אלוהים וייתן לשמיים ושמיני הארץ ורוב דגן ותירוש.

על מעשה רבקה

שביקשה מיעקב בנה

לבוא אל אביו יצחק בדמות עשו

כדי לקבל את הברכות,

שואלים חכמים, זכרם לברכה,

מה ראתה רבקה להתערב ולמנוע מחשם לקבל את הברכות

ולצוות את יעקב שהיה אשתם יושב אוהלים,

להתלבש

בבגדי עשו ולקבל את הברכות מיצחק אביב בעורמה.

מדברי החכמים, זיכרונם לברכה,

אנו למדים כי רבקה ראתה ברוח הקודש,

שזה רצון השם,

כי כתוב ההיא כי זקן יצחק

בתיכן העיני מרעות,

וראש רשי שכהו עיניו של יצחק מרעות

כדי שעיתון יעקב את הברכות.

כל זה שכהו עיניו

זה בשביל שיעקב יטול את הברכות, כי אם הוא היה רואה

היה מבחין מי עומד לפניו.

וכן בואר בתרגום יונתן

על הכתוב ורבקה שומעת

מדבר יצחק אל עשו בנו,

ורבקה שומעת ברוח קודשה,

כדמלא ליצחק עם עשו ברא.

משמיים גילו את האוזן של רבקה,

שיצחק מבקש מעשו שיבים מטעמים כדי לברכו.

אם כך,

ורצון השם היה שיעקב אבינו יקבל את הברכות ולא עשו הרשע,

מדוע סיבב הקדוש ברוך הוא כך

שיעקב אבינו יקבל את הברכות דווקא באמצעות רבקה אמו, ולא על ידי יצחק אביו?

הרי יכול היה יצחק לבקש מיעקב להביא לו ציד כדי שיברכהו.

נראה לי ישב את העניין על פי מאמר של חכמים, זיכרונם ברכה, הבבא מציע הנותן.

אמר רבי חלבו,

לעולם יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו,

שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם,

אלא בשביל אשתו,

שנאמר,

ולאברהם היטיב בעבורה,

ולאברהם היטיב הקדוש ברוך הוא בזכות צרה.

באינו דאמר לאו רבה לבני מחוזה,

רבה אמר לבני המחוז שלו,

כוכירו לנשייכו כי היכד תתעטרו,

כאבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו.

נבואר מכאן כי עיקר הברכה בביתו של האדם היא בזכות אשתו.

כפי שאמר החכם מכל אדם במשלי יח',

מצא אישה מצאתו ויאפק רצון מה'

אם כך צריכים לתת טעם לדבר

ולהבין

מדוע כשאדם מכבד את אשתו,

הברכה מצויה בתוך ביתו והוא זוכה לעשירות.

נראה לבאר כי זאת על פי מה שנפסק להלכה בשולחן ארוך באבן העזר,

סימן א', סעיף יג'.

האיש מצווה על מצוות פרי ורבו,

אבל האישה אינה מצווה על כך.

וכפי שהיא מביאה משנה ביבמות ו'

בית שמאי אומרים,

האיש מצווה על פרי ורבייה, ולא האישה.

תמהו המפרשים.

הלא מצוות פרי ורבייה היא מצווה חשובה מאוד,

ובה תלוי כל בניין עם ישראל לכל הדורות.

ולא לחינם קבעה תורה מצווה זו כמצווה הראשונה ומתרגע מצוות.

אם כן, איך ייתכן שדווקא על מצווה זו מצווים האנשים ולא הנשים?

מה גם שלא ניתן לקיים מצווה זו בלי אישה.

יש לומר, בזה רעיון נכבד.

על פי מה ששנינו במשנה,

האישה מתקדשת בה ובשלוחה.

האישה יכולה להתקדש ולהתחתן בעצמה או על ידי שליח.

אמר רבי יוסף, מצווה באה

יותר מבשלוחה.

יותר מצווה שהאישה תתקדש בעצמה מאשר על ידי שליח.

הנה, רואים אנו מדברי רבי יוסף,

שלאישה יש מצווה קשורה בפרייה ורבייה,

כאשר היא מקבלת את הקידושין בעצמה ולא על ידי שליח,

שכן תכלית הנישואין זה פרייה ורבייה.

מקשה על כך הרן.

הוא אומר, כיוון שההלכה היא

שהאיש מצווה על פרייה ורבייה אבל לא האישה,

איך שייך לומר על האישה שיש לה מצווה

כאשר היא מתקדשת בעצמה?

הרי אם האישה לא נצטוותה,

אזי גם אין לה מצווה.

במצווה הרי זה מלשון ציווי.

ותרצו הראשונים את קושיית הרן,

מה אמרו?

הן אמת שהאישה איננה מצווה על מצוות פרו ורבו,

אבל למרות זאת יש לה שכר בקיום מצווה זו כאדם שאינו מצווה ועושה.

נמצאנו לומדים מכאן ניסוד גדול.

האיש מקיים את מצוות פרו ורבו בגדר מצווה ועושה,

ואילו האישה מקיים את מצוות פרו ורבו בגדר של האדם שאינו מצווה ועושה.

ובעניין זה אמרו חכמים זכרונו לברכה בגמרא בקידוש ילד אלף

אמר רבי חנינה

גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.

זאת אומרת,

השכר של המצווה ועושה הוא יותר ממי שאינו מצווה ועושה.

צריכים להבין מדוע מי שעושה מצווה בגלל שהוא מצווה גדול שכרו יותר מהאדם שעושה מצוות כאשר הוא אינו מצווה עליהן.

הרי לכאורה נראה לנו הדבר להיפך.

דווקא זה שעושה את רצון אדונו בלי שנצטווה על כך, שכרו גדול יותר.

כתבו התוספות שם,

שהטעם לכך שגדול מצווה ועושה,

כי כשאדם מצווה ועושה, יצרו תוקפו.

יצר הרע מפריע לו, הוא קיים את המצווה.

אבל כשאינו מצווה ועושה,

אין היצר הרע כל כך מפריע לו.

לכן גדול שכרו של המצווה.

ועושה ממי שאינו מצובב ועושה

שכן המצובב ועושה צריך להתגבר על יצור הרע

לפי זה

אין אמת גדול המצובב ועושה ממי שאינו מצובב ועושה

אבל אחרי שאדם זוכר לקיים את מצוות השם

בבחינה של מצובב ועושה

ודאי שיש עניין גדול לעמוד את השם גם בבחינה של אינו מצובב ועושה

שכן עבודה כזאת נכללת במצוות קדושים תהיו,

כפי שדרשו החכמים, זיכרונם לברכה, ביבמות,

כ' קדש עצמך במותר לך.

אז אם זה מותר לך, אתה לא מצווה.

יש מצווה שקוראים לה קדושים תהיו.

אז כל מה שאתה עושה,

בלי שאתה מצווה, זה נכלל בתוך המצווה של קדושים תהיו,

קדש עצמך במותר לך.

מעתה, יש לומר,

מה מאוד עמקו מחשבותיו של הקדוש ברוך הוא,

יתברך שמו,

שסיבב כך

שהאיש מקיים מצוות פרו ורבו בבחינת מצווה ועושה,

ואילו האיש המקיים מצוות זו בבחינת אינה מצווה ועושה,

וזה כדי שבצאצאים שייוולדו להם

על ידי מצוות פרו ורבו יהיו שתי תכונות אלה.

דהיינו, מהאב ירשו הילדים את התכונה לקיים את מצוות השם

בבחינת מצווה ועושה,

ואילו מהאם ירשו את התכונה לקיים את מצוות השם, מבחינת שאינו מצווה ועושה.

והנה שנינו בגמרא בקדוש אנאם מט.

זכר מצווה הבא היה עלמא ליקא.

דהיינו,

שכר של מצווה אינו ניתן לאדם בעולם הזה.

כתבו המפרשים כי רק על מצוות שתחיה בהן האדם

אין להם שכר בעולם הזה.

אבל על מצוות שהוא לא נצטווה עליהן,

וכן על חומרות והידורים שאינו חייב,

כן יש שכר בעולם הזה.

וכפי שכתב בני שכר,

כתב הרב הגדול חידה,

זיכרונו לחיי עולם בה,

שכר מצווה באי עלמא ליקא.

אבל התוספת ודקדוקי המצווה שאדם עושים בכל מצווה,

וגם אשר לא נצטווה על פי הדין,

נהנה משכרם גם בעולם הזה.

מעתה יומתק לנו להבין את הטעם למה אין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו,

שכן היות והאישה אינה מצווה על מצוות פרייה ורבייה,

ובכל זאת, אם קיימת מצווה זו,

ולא עוד, אלא שמקיימת מצווה זו למרות האיסורים שיש לה,

כתוב בעצב תלדי בנים,

לכן מגיע לה שכר גדול על מצווה זו בעולם הזה.

ועל כן כל הברכה שיש בביתו של האדם בשביל אשתו.

כיוון שהיא בגדר שאינה מצווה ועושה,

ומקבלים שכר על זה בעולם הזה,

אז לכן הוא נהנה מאשתו,

ולא מעצמו.

אז אין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו.

זה מה שאמר רבא לבני מחוזו,

הוקירו לנשייכו,

כי איך אדר יצעתרו.

כבדו את הנשים שלכם כדי שתתעשרו,

שכן לכאורה עלול אדם לזלזל בכבוד אשתו,

כיוון שהוא חושב שהנשים פטורות מעסק התורה ומכל המצוות שהזמן גרמן.

אם כך, אין לאישה כל כך חשיבות.

לכן הזהיר רבא את בני מחוזו.

הוקירו לנשייכו,

תכבדו אותן על שהן מקיימות מצווה גדולה של פרייה ורבייה,

למרות שלא נצטווו על כך,

וממילא תזכו לעשירות,

שכן

על מצוות כאלה זוכה אדם לשכר,

גם בעולם הזה.

מעתה הכל יבוא על מקומו בשלום.

רבקה,

ששמעה את יצחק מצווה את עשיו להביא לו מטעמים,

כדי שבזכות המצווה יחולו עליו ברכות העולם הזה,

הבינה שעשיו אינו יכול לקבל שכר בעולם הזה בזכות כיבוד אב,

שכן כלל גדול בידינו ששכר מצווה בא יהיה עלמא ליקא.

זכר מצווה אינו ניתן לאדם בעולם הזה.

לכן עמדה רבקה מכאן,

שרצון השם הוא שיבוא יעקב

ויביא מטעמים ליצחק בלי שנצטווה על כך,

כדי לקיים מצוות כיבוד אביהם בבחינת אינו מצווה ועושה.

ועל ידי כך יזכה לברכות העולם הזה.

כפי שלמדנו,

שאדם העובד את השם בבחינת אינו מצווה ועושה מקבל שכר גם בעולם הזה.

ומאחר ועיקר הכוח שמקבלים הבנים לעבוד את השם

בבחינת אינו מצווה ועושה ובזכות האישה,

כמו שראינו שהאישה אינה מצווה על מצוות פרו ורבו ובכל זאת מקיימת אותה,

סיבב הקדוש ברוך הוא שדווקא על ידי רבקה אימנו הוא יקבל לעקב את הברכות.

ועל ידי התקיימו דברי החכמים זיכרונם לברכה שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו.

עד כאן הביאור.

יש עוד טעם שאנחנו אמרנו.

הוקירו לנשייכו.

כן? כבדו את הנשים שלכם בשביל שתתעשרו.

מה הקשר בין זה שאתה מכבד את האישה

לבין זה שאתה תתעשר?

איפה זה מתחבר?

איפה זה מתחבר?

אלא ידוע שאדם וחווה נתקללו.

אדם יתקללו וזעת אפיך תאכל לים.

חווה התקללה.

ואין לי שך תשוקתך וימשול בך.

זאת אומרת

האישה צריכה להיות כנועה לפני הבעל וצריכה לכבד אותו מאוד.

כמו שאומר הרמב״ם, צריכה לכבד אותו במאוד מאוד.

וזה, באל אישך תשוקתך וימשול בך.

אז מצווה אישה לכבד את הבעל מאוד.

ופה אומרים חכמים שאנחנו נכבד את הנשים,

ואז נתעשר.

אבל בתורה כתוב,

באל אישך תשוקתך והוא ימשול בך.

צריך לכבד את המושל, לא?

מי שמושל צריך לכבד אותו.

אלא חכמים,

חכמים גדולים.

הם אמרו,

אתה תכבד את האישה.

פירושו של דבר שאתה מוותר על הקללה שלה.

במקום שהיא תכבד אותך, אתה תכבד אותה.

הקללה שלה, שהיא תכבד אותך.

אם אתה מוותר על הקללה שלה,

אז הקדוש ברוך הוא, מידה כנגד בלדיים, מוותר על הקללה שלך.

מה הקללה שלך? בזיעת אפיך תאכל לחם.

אז לא תצטרך

להזיע ולעבוד קשה, תהיה עשיר.

אז אמרו, חכמים, תכבדו את הנשים ותתעשרו.

הבנתי הוכם.

יפה.

מה יתרוצצו הבנים בקרבה? ותאמר, אם כן, למה זה אנוכי ותלך לדרוש את אדוניי?

על הכתוב הזה פירש רשי, כשהייתה רבקה עוברת על פתחי תורה של שם וחבר,

מעקב רץ ומפרכס לצאת,

עוברת על פתחי עבודת אלילים,

עשיו מפרכס לצאת.

אומרים על כך חכמי ישראל,

הנה כאשר הרגישה רבקה שיש בקרבה תאומים,

בין צדיק ובין רשע,

שאלה למה זה אנוכי?

כלומר, למה סיבב הקדוש ברוך הוא כך שאני ילד בין רשע כמו עשיו?

ולמה עשה השם שיעקב ועשיו יהיו תאומים?

שכן המרחק ביניהם מזרח ומערב?

ברוך אתה אלוהינו, מערכו העולם שהכל נהיו בדבורו.

שהרי מאוד יעקב מסמל את שורש הקדושה,

וממנו יצאו כלל ישראל.

הרי עשיו הוא שורש הטומעה, ממנו יצאו כל הגויים.

ולכן ותלך לדרוש את ה'

המסובב כל הסיבות,

שיעיר לה להבין את הדבר.

שנינו במשנה באבות ו' י' א', כל משברה הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו.

לפי זה יש מקום לשאול איך זה מתקיים אצל הגויים.

האם הגויים נבראו לכבודו של הקדוש ברוך הוא?

הרי אנחנו יודעים שהם לא עושים את רצונו.

אך הביאור על זה זה יסוד גדול ונפלא כמו שכותב הרמב״ם

בהקדמה לפירוש המשניות בסדר זרעים.

תכלית הבריאה היא שיבוא האדם ויעבוד את השם יתברך על ידי קיום התורה והמצוות.

אולם ידוע שרוב בני האדם בעולם אינם עושים כך.

דהיינו, הגויים אינם עושים כך ואינם עובדים את השם יתברך.

אם כן, לשם מה הם נבראו?

על כך משיב הרמב״ם הוא אומר, כל הגויים לא נבראו אלא כדי לשמש את לומדי התורה,

כדי שיוכלו אלו החכמים להתפנות ולעבוד את השם בלימוד התורה.

כי לולא הגויים העוסקים בענייני העולם הזה ומכינים את צרכיו של החכם,

לא היה אותו חכם פנוי כדי לעסוק בתורה הקדושה.

וכפי לשונו הקדושה, על כן נמצאו שאר בני האדם

לתקן אלו המעשים הצריכים עליהם,

כדי שימצא החכם צורכו מזומן,

מיוכל ללמוד תורה ולקיים מצוות.

ממשיך הרמב״ם לשאול,

הלא אנו רואים שישנם בני אדם ריקים מחוכמה,

ובכל זאת הם מצליחים בענייני העולם הזה,

ולא רק שהם אינם עובדים בשביל חכמי התורה,

אלא שלפעמים תלמידי החכמים עובדים עבורם.

אחר כך מתרץ הרמב״ם שגם אותו עשיר,

שנדמה לו שאחרים עובדים בשבילו, לאמיתו של דבר ובלי ידיעתו רצונו, הוא עובד בשביל התלמיד החכם.

בכלשונו,

ואף על פי שהוא העשיר נח ברוב ממונו או רכושו,

עובד העשיר, ומכין את טוב ההוא לאיש

אשר חפץ הבורא לתת

לו

ויצווה לעבדיו העשיר לבנות ארמון כלילי יופי ולטוע כרם.

ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד

שיבוא באחרית הימים

ביחסי יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם,

כמו שאמר רשע יכין וצדיק ילבש.

כל העולם עובדים בשביל צדיק יסוד עולם.

ואחד יכול לקבל עושר שיבנה ארמון

ועצים יהיו לו,

ונופיו של העץ יהיו נוטים כלפי חוץ,

כדי שיעבור יום אחד הצדיק

וייטה ויישב בצלו של אותו אילן.

וזה יכול להיות אחרי חמישים שנה שהוא בנה את הארמון.

בדברי הרמב״ם אנו לומדים יסוד גדול וחשוב,

שאכן גם מה שברא הקב' ברוך הוא את הגויים,

לא בראם אלא לכבודו,

שהם יהיו עבדים נאמנים בניגוד לרצונם.

זאת כדי לסייע לישראל לעבוד את השם,

כפי המשל שהביא על המלך.

המלך שמצווה לבנות ארמון עבורו עם אלפי פועלים,

אבל כל התכלית של הארמון שביום מן הימים יבוא איזה חכם וצדיק

ויחסה בצל קיר אחד מאותו ארמון.

נמצאנו למדים

שהקב' ברוך הוא משתמש בגויים באופן כזה, שהם בניגוד לרצונם יכינו את כל צורכי ישראל.

וזהו גם מה שמצינו אצל לבן הארמי,

שביקש לעקור את הכול,

אבל הקב' ברוך הוא ישתמש בו,

שיכניס את יעקב לביתו וייתן עוד שתי בנותיו, רחל ולאה,

אשר בנו את בית ישראל בתחת חסותו של אותו רשע לבן הארמי,

נולדו וגדלו השבטים שבטי יהא,

שמהם נטבע הבניין הקדוש של כלל ישראל.

אז רואים, לבן ביקש לעקור את הכול,

והשם השתמש בו לבנות

את בית ישראל.

מה הכוונה שלו?

זה לא משפיע על מה שהקב' ברוך הוא מתכוון.

ולכן יעקב הגיע דווקא לביתו של לבן,

לקח את בנותיו והקים את בית ישראל.

כך גם פרעה מלך מצרים גידל בביתו את משה רבנו, המנהיג של ישראל, שהוציא אותה ממצרים.

והוא חיפש דרך

איך

להמית את המושיע של ישראל, ולכן

יטביע את ילדי ישראל, כיוון שאמרו לו שהוא עתיד ללקוט במים.

ומה בסוף? גידל אותו בבית.

מלימד אותו תכסיסי מלוכה,

כיצד לשלוט ולהנהיג,

ויצא לגאול את ישראל.

וגם המן הרשע,

שבהשגחה העליונה

השתמשה בו כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה.

ועל ידו קיימו וקיבלו ישראל את התורה מאהבה בימי הפורים.

המן היה שונא מאוד לישראל.

והקדוש ברוך הוא דאג

שבזכותו כולם יחזרו בתשובה.

הוא גזר את הגזרה לעמיתם,

מה שגרם

שהם יחזרו בתשובה.

וביבי דאג שיהיו בחירות,

והוא לא יודע מה מחכה לו.

מי עתה יאיר לנו להבין את תשובת הקדוש ברוך הוא לרבקה,

שהיא שואלת למה זה אנוכי?

למה זה אנוכי?

למה היא צריכה ללדת בין רשע כעשיו,

שהוא השורש של כל הגויים?

ולמה סיבב הקדוש ברוך הוא

שרשע כזה ייוולד יחד עם יעקב,

לא רק כאחים, אלא אפילו כתאומים?

אחר כך משיב לה הקדוש ברוך הוא תשובה נפלאה.

ויאמר לה,

ויאמר אדוני לה,

שני גויים מבטנך

ושני לאומים ממעייך ייפרדו.

עוד ממעייך יהיה פירוד בין שני האחים, פירוד מוחלט כבר מהבטן.

מהשורש יעקב לצד הקדושה

ועשיו לצד הטומאה.

אולם, אומר לה הקדוש ברוך הוא

שלמרות הפירוד המוחלט

בין הקדושה לבין הטומאה,

ברב יעבוד צעיר.

עשיו הגדול,

בניגוד לרצונו, יעבוד את יעקב הצעיר ממנו.

כי הקדוש ברוך הוא יסובב כך

שכל הגויים שיצאו מעשיו יעבדו בסופו של דבר את כלל ישראל בניו של יעקב.

כל מה שהם הגויים טורחים ומייצרים ובונים בעולם הזה,

הכל הוא לצורך ישראל,

כדי שישראל יוכלו להתפנות מעסקי העולם הזה ולעסוק בתורה הקדושה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזרקות ישראל, וכך

הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למעץ

את כל הגדל תורה ומעבירים.