ספר חוכמת המצפון פרשת ויצא

- - - לא מוגה! - - - 

וישלח יעקב ואקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו.

ויאמר להן

רואה אני את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום

ואלוהי אבי היה עמדי

והתנה ידעתן

כי בכל כוחי עבדתי את אביכן

ואביכן

הטל בי

והחליף את משכורתי עשרת מונים

ולא נתנו אלוהים להרע עמדי.

אם כה יאמר

נקודים יהיה שכריך וילדו כל לצון נקודים

ואם כה יאמר

עקודים יהיה שכריך

וילדו כל לצון עקודים

ויצא לאלוהים את מקנה אביכם ויתן לי

ויהי בעת יחם הצון

ואשא עיני וארא בחלום

והנה העתודים העולים על הצון עקודים נקודים וברודים

ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום יעקב

ויאמר הנני

ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום יעקב ואומר הנני

ויאמר

שנה עיניך וראה כל העתודים העולים על הצון עקודים נקודים וברודים

כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך

עד כאן

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

כן,

אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

ויאמר אליי מלאך האלוהים

לו ולדורות,

כשכתוב ויאמר אליי,

זה לא ולדורות.

אין דור שאין בו כי יעקב.

אף על פי שמדרגת יעקב בביטחון הייתה כל כך גדולה,

עד שכל הטבע היה משועבד ליעקב,

ולא היה ביכולתו של לבן,

עם כל רמאויותיו,

להפסיד ליעקב כלום,

וכל ההשתדלות של לבן עלתה בתוהו,

ולא פעלה כלל,

ואף שהיה מצד הטבע סיוע ללבן,

אבל מכיוון שגם הטבע היה נכנע ליעקב להתהפך כפי טובו,

לכן לא עלתה בידו כלל הגיעתו,

והנה מבואר בתורה שהחליף את משכורתו עשרת מונים.

בעיה זה מרמאותו של לבן אחר שפסק עימו על עקודים לשנות את משכורתו

אחר שנתעברו לנקודים,

מאחר שחשב לבן

שהרי בוודאי

שהיה עיבור מעקודים לטובת יעקב,

היה מתנכל לשנות מכפי מה שפסק מתחילה לנקודים,

ובדעתו שפט

שכיוון שנתעברו עקודים,

שוב לא התחלפו לנקודים,

מאחר שישנה עכשיו לנקודים,

בטח הוא ירוויח ולא יעקוב.

אמנם באמת היה מתחלף גם הטבע של הצאן לפי התחלפות הפסק,

והיו מתחלפים גם אחר העיבור מעקודים לנקודים,

וכמו כן גם בשעת לידה,

מאחר שראה לבן שגם הלידה היא לטובת יעקב,

היה מחליף פסיקתו הקודמת גם בשעת לידה לטובתו,

וגם אז התהפך הטבע לפי פסיקתו העכשווית,

כמו שמבואר ברמב״ן

על הפסוק, אם כה יאמר

שגם בשעת הלידה

נתהפך הצבע של הצאן לטובת יעקב.

הרי נתברר לנו מזה,

עד כמה הגיע למדרגת ביטחונו,

עד שהיה חזק כל כך בדעתו וסמיכת ליבו על השם,

עד שאף שהחליף לבן משכורתו עשרת מונים,

גם בשעת לידה,

והוא ידע כוונת לבן שמחליף משכורתו מכפי שהיה מקודם,

שסובר שאחר העיבור

או בשעת הלידה,

אם יחליף לטובתו,

שוב אי אפשר עוד שישתנה הצבע,

לטובת יעקב,

בכל זאת

היה מסכים להפסק של לבן,

והיה חזק בביטחונו שלא יפסיד כלום.

זאת אומרת, המחריט,

מיסטר לבן,

היה משנה כל פעם הסכמים,

ואומר לו,

אתה תיקח ככה ותקבל ככה,

אבל הוא אומר לו הפעם ככה, רואה שנייה ככה, מחליף ככה,

אומר לו ככה, רואה ככה.

זאת אומרת,

היה משקר, ויעקב אבינו מסכים בכל מצב, מה שאתה רוצה, תגיד.

והקדוש ברוך הוא מסדר הכל,

אפילו כבר שנולדו,

משנה להם את הצבעים,

בשביל שיעקב לא יפסיד.

שאין הצבע נחשב לגמרי, שהגיע לו נזק או תועלת על ידו,

מאחר שהוא בוטח בשם יתברך.

והיה תקיף בדעתו שהביטחון בשם יכריע את הכל לטובתו,

ולא התפעל כלום אפילו אם החליף משכורתו עשרת מונים מגודל מדרגתו במידת הביטחון.

ויתכן שזהו מה שרמזו חכמים, זכרונו לברכה, באומרם, ויאמר אלי מלאך האלוהים,

יעקב,

לו ולדורות,

שאין לך דור שאין בו כיעקב.

רצו בזה ללמדנו שביכולת כל אדם להגיע למדרגת ביטחון בלי שום סיבה כלל,

כמו שעלה הרמב״ן,

זכרונו לברכה.

זאת אומרת, אדם יכול לפתוח בקדוש ברוך הוא בביטחון גמור,

כמו יעקב אבינו,

בלי שום סיבה.

זאת אומרת, הוא לא רואה סיבה טבעית שדרכה הוא יכול להרוויח.

ומה שרבים שואלים,

מאחר שיעקב היה שלם בתכלית השלמות

במדרגת הביטחון,

עד שנעשו לו ניסים,

כמו שמסופר בתורה,

העניין של החלום של המלאך,

אם כן, מדוע הוא צריך

למקלות,

שלכאורה זה סוטר לגמרי כל עניין הביטחון,

שאין לך סיבה גדולה מהמקלות

אשר יסבבו, שיולידו עד צאן ולדות,

שיהיו בהם הצבעים לטובת יעקב.

ומאחר שסוף כל סוף,

כאשר החליף את משכורתו,

היה מתחלף הצבע לטובתו,

אך גם שלא היה אז שום סיבה להתחלפות, כי כבר היה אחר העיבור.

ולפי דעת הרמב״ן, נראה כזאת גם בשעת הלידה.

אשר אז בוודאי אין מועל שום סיבה טבעית

לשנות הצבע לטובת יעקב.

זאת אומרת, כשהצאן מסתכלות

על המקלות שהוא פיצל בהן פצלות או עשה בהן כל מיני צורות,

אז

כשמסתכלים על משהו בשעת

המעשה זה משפיע

כדי שייצא הבלד באותה צורה שמסתכלים.

לכן אישה על דוגמה שיוצאת מהמקווה וירואה דבר טמא

חוזרת בחזרה לטבול כי יכול להיות חלילה

שייצא הבלד בצורת מה שהיא ראתה.

אז לכן,

למה הוא עשה את זה? אם היה לו ביטחון, למה הוא צריך לעשות באופן טבעי את המקלות ממול

בשביל לגרום שייצאו לפי המקלות?

בכל זאת יש לתמוהה לאיזה צורך העמיד המקלות

והיה ראוי לפי שלמותו במדרגת הביטחון.

שלא יצטרך למקלות, שהוא דבר מותרי לגמרי, לבוטח באמת, זה מיותר.

ומה הועיל לו המקלות מאחר שהוא עניין שנגד הביטחון לגמרי?

ולא לבד שלא יועיל בה ביטחון, אלא עוד יביא רפיון לכאורה בשמיכת ליבו וביטחונו.

אם אתה סמוך ובטוח, בשביל מה אתה צריך לעשות פעולה טבעית?

אמנם זה מובן אף במושכל ראשון,

שלא ייתכן לומר שפעולת המקלות הייתה מערמימות של יעקב לגרום לו טובה על ידם,

והוא השיג על ידי זה חפצו שיורידו הצאן כפי הרועי לטובתו.

זה מוזכר ראשון, שוודאי לא זאת הייתה הכוונה.

ולולא שהסיר המקלות,

היה לבן מרוויח ויעקב נפסד.

לא לחשוב ככה.

ואם כן, איך לא הכיר לבן את זאת ונעשה ותרן יעקב על ערמימות גדולה כזאת?

הרי לבן היה אלוף המחריטי.

בוודאי היה אומר, חביבי, יאללה, מה אתה עושה?

מה אתה מסדר פה מקלות?

אני מבטל את כל העסקה, כל ההסכמים.

הלא מבואר שגם אחרי שכבר קצץ ליעקב השכר שלו,

היה חוזר ומחליף משכורתו גם לאחר הפסק שלו.

מאחר שהיה מבקש ומחזר אחרי כל ההתנכלות

לרמות את יעקב לגזול ממנו את משכורתו,

מכל שכן שלא היה מוותר על העמדת המקלות,

שזה מביא להפסד גמור של לבן.

אלא באמת מוכרחים לומר שלא היה מכוון בזה שום סיבה ליעקב שירוויח על ידם,

והם לא פעלו כלל לטובתו.

והוא מובן בתחילת העיון אפילו,

שהרי במקלות היו הרבה צבעים,

ולא לבד הצבעים משכר של יעקב,

אלא גם הצבעים אשר היו משכר של לבן.

ולכן לא נחשבו המקלות

בסוג בקשת סיבה בביטחונו.

זאת אומרת, היה לו ביטחון אבל הוא מצא איזה סיבה כדי, לא, זה לא סיבה.

ואף אם היו במקלות סיבה

להוליד הצאן שם משכר של יעקב עצמו,

הרי לא העלו כלום.

גם אם הוא עשה את הדבר הזה כדי שתהיה סיבה לביטחון,

זה לא העל כלום.

מאחר שגם אחרי הפסק

היה מחליף לבן את משכורתו ואומר, לא,

לא ורודים, עקודים,

נכודים, חרט אותו כל פעם,

וכל פעם מזמן אחר.

אז קשה לנו בכל אופן, אז למה העמיד יעקב הבינו את המקלות?

ומה הצורך בזה בכל העיקר?

ביאור הדברים,

והוא הנכון, שצורך המקלות היה מצד שעל יעקב דין שומר,

והיה מחויב מצד דין השמירה לפקח בכל כוחו ותחבולותיו לטובת בריאות ואפשרות הלידה לצאן.

זה כמו שכתוב ברמב״ם בסוף הלקות שכירות.

נמצא שהיה מחויב להציג את המקלות

ליחמנה הצאן,

כי בלתי החימום לא יצויר העיבור,

ובעדר הצבעים יחסר בחימום כפי הצורך.

כמו שהעידה התורה,

ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים, יחמנה במקלות.

זאת אומרת, לצורך יחום ביניהם,

צריך לשים את המקלות האלה.

אמנם צריכים להבין, מדוע התחיל להשתמש במקלות?

רק אחר שפסק לו לבן את שכרו ולא קודם.

דהימו מצורך לחמימות הצאן הסבב הלידה, כפי הראוי היה מן הצורך שיעשה כמו כן קודם שקבע לו לבן שכרו,

כמו אחר כך.

אמנם זה מבואר בפשיטות,

כי מקודם לא הפריד לבן מהעדר כל תלו ונקוד.

והיו בעדר כל הצבעים האלה.

והיו מתחממים,

מהעדר כמבואר בתורה.

ולכן כשהפריד לבן מהעדר כל שאה שהוא נקוד ותלו,

נמצא שאז היה אי אפשר להמציא החמימות הראויה מבלעדי המקלות,

ולכן היה מוכרח להשתמש במקלות במקום הצבעים

שהיו בעדר קודם לכן.

נמצא בוודאי היה הביטחון של יעקב ביטחון שלם בתכלית השלמות מבלי עזר של גלגול לסיבות כלל.

ובכל זאת הורונו חכמים זיכרונו לך במאמרם ויאמר אליי יעקב,

אליי ולדורות, אין לך דור שאין בו כיעקב.

לבאר לנו שבאפשרות כל אחד ואחד,

אם אך יש לו רצון חזק

והוא בוטח על השם באמת,

לעמוד בתמידות במדרגת הביטחון

מבלי לבקש שום עזר מסיבות כלל וכלל.

ואף שהיה יעקב שלם במדרגת הביטחון

והיה משלים כל עניינו בלי חסרון כלשהו במדרגת הביטחון.

אף על פי כן העירו חכמים זיכרונו לך לפסוק וענת בי צדקתי ביום מחר.

אמרו חכמים אל תתעלל ביום מחר.

אתה אמרת וענת בי צדקתי ביום מחר.

למחר ביתך יוצאה ומתענה.

לפי מדרגת יעקב העליונה במידת הביטחון,

נחשב לו למכשול מה שחשב אודות מחר.

היינו בעלות על רעיונותו,

להעלות ברעיונו את מצוקתו של מחר.

וענת בי צדקתי ביום מחר, למה היית צריך לחשוב על מחר?

ובכל זאת דקדקו החכמים זיכרונו לך שנחשב לו בזה נפגם כלשהו במדרגתו,

כי אין לו לחשוב על אודות מחר כלל.

ולו הלך תכף מלבן,

לא היה אירע לו מעשה דינה.

כל שכן,

מי שהרס כל מעמדו במדרגת הביטחון בשביל דאגת המחר,

שכל דאגתו היא בעיקר שאלות החיים של מחר,

ודאי אין לך מכשול גדול מזה.

זאת אומרת,

מה שלמדנו זה שיעקב אבינו עליו שלום, עם כל הנוכלויות של לבן,

היה בוטח בשם יתברך

ולא מפריע לו משהו משנה לו כל פעם את הפסק שהם החליטו.

בית ההסכמים.

הוא אומר לו, אין בעיה, מה אתה רוצה ככה? ככה.

אומר לו, נחליף, נחליף.

מה שהוא אומר לו, אין בעיה.

ומה הקדוש ברוך הוא מסדר?

שמה שאומר לבן,

ההפך יוצא כמו שיעקב צריך להרוויח.

מתעשר מאוד מאוד מאוד יעקב,

למרות כל הנוכלויות.

זה פלא, לבן הרמאי רואה שהקדוש ברוך הוא מסייע לו בסיוע אדיר,

ולא חוזר בו.

לא משתנה.

לבן יש אומרים שזה בלעם.

אחר כך ראינו גם כן שבלעם עצמו,

בין אם זה בגלגול,

בין אם זה הוא עצמו,

רואים שלא משתנה. הקדוש ברוך הוא מראה לו, הוא בא מלאך לפניו, הוא ממשיך.

וגם לעתיד, וגם בעולם העליון.

אותו דבר.

נשאר אותו דבר.

המידות

תקועות באדם באופן כזה אצל הרשעים שהם לא ברי שינוי בכלל.

הם מסורים ביד ליבם.

בכל מקום יעקב אבינו השתמש במקלות רק לצורך ייחום הצאן,

וזה רק אחרי שהפריד לבן

את הנקודים וכולי.

ועם כל הביטחון השלם של יעקב אבינו,

ושבכל דור ודור יכול להיות אחד כמו יעקב אבינו,

או מישהו שיכול להיות בביטחון גמור בלתי תלוי בשום סיבה,

עצם זה שהוא אמר וענתה בצדקתי ביום מחר,

ואומר שהוא צריך את הצדקות שלו כאילו ליום מחר, וזה יציל אותו,

אז הוא נפל בעניין דינה,

ומעשה שכם,

וכולי, כידוע, ומצאו החכמים, זכרנו לך,

שמץ

של משהו קטן, קטן,

בעניין הדאגה למחר. מה אתה צריך להזכיר את המחר?

בנסירה אומר, אל תעצור צרת מחר.

אדם לא צריך לצור כבר מעכשיו

את הצרה של מחר.

מה לך לחשוב על מחר? אתה חי היום,

תחיה את היום,

תחיה איתו ביטחון,

תעשה את המקסימום של היום,

ואל תחפש לך את הצרות של מחר כבר מהיום.

כי נמצא שאם אתה חושב על מחר,

אתה כבר במחר, אתה לא ביום.

אתה מפסיד את היום.

כי אתה חי את הצרות של מחר.

זה הבעיה של אנשים, דואגים ממחר, אז אין להם את היום.

ומחר הם דואגים את המחרתיים, אז אין להם גם את היום.

נמצא שאין להם שום יום.

כי הם כל הזמן,

רק חושבים על העתיד.

לעומת זאת אברהם אבינו עליו השלום

בא בימים שלמים ומלאים לפני הקדוש ברוך הוא, מה הפירוש?

הוא חי כל רגע ורגע את הרגע.

כמו שכתוב בעקדה,

בישכם אברהם בבוקר

מקלל שישן.

איך אפשר לישון?

אתה הולך לעקוד מחר את הבן.

בישכם אברהם בבוקר.

אתה הולך לעקוד את הבן, אז כל הלילה תשאר איתו.

דבר איתו.

מחר אתה עוקד אותו.

איך אתה ישן?

אלא אברהם אומר, זמן שינה, שינה,

זמן השכמה, השכמה.

כל דבר בזמנו.

אל תעצור צרד מחר, עכשיו צריך לישון.

לילה טוב, יצחק.

בבוקר נתראה, ביי.

אנחנו נישון.

זה נקרא ימים שלמים.

למה? כי הוא חי את ההווה.

אברהם חי את ההווה כל הזמן.

לא תמכר את ההווה.

אז לכן יש לנו לימוד גדול מאוד בעניין הזה.

בתען רחל בלאה, ותאמרנה לו,

העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו.

למה מתה רחל תחילה?

רבי יהודה אומר, מפני שדיברה לפני אחותה.

מי הגדולה?

לאה. מי הקטנה?

רחל.

מה כתוב?

בתען רחל ולאה.

זאת אומרת שהקדימה רחל לדבר לפני אחותה. רבי יהודה אומר,

מפני שדיברה לפני אחותה,

הקדימה לדבר לפניה, היא מתה לפניה.

המתבונן במאמר הזה יחרד מאוד לגודל אחריות על האדם וחובת שלמות הנפש.

הבה נתבונן.

רחל הפקירה את כל ענייניה הרוחניים הנצחיים

ומסכימה שלאה אחותה תינשא ליעקב.

אף כי יעקב אבינו עליו שלום רצה דווקא בה,

וכך התנה מפורש עם לבן.

ועוד מסרה ללאה את הסימנים כדי שלא תתבייש.

והרי היה לה לפחד ולחשוש מן טיפול היא בגורלו של עשיו.

ועכשיו שלאה נישאה ליעקב, הרי עשיו ולרחל.

בכל זאת לא הביטה רחל על הדבר ולא שמה לב,

והסכימה להפקיר את כל העתיד שלה

בשביל הכבוד של אחותה.

יש לנו מושג במדרגה גדולה כזו.

איזה כלה תוותר,

ערב הכלולות,

שחברתה תיכנס במקומה.

ומה היא מפסידה?

את החתן הכי טוב בעולם,

שממנו יקום עם ישראל,

והיא מוותרת על השותפות להקים את עם ישראל.

והיא יכולה ליפול בחלקו של עשיו,

והיא תחיה עם רשע מרושע,

וכל זה בשביל שלא תתבזה אחותה.

ולאחר מכן,

כאשר גם היא נישאה ליעקב,

הרי היא הייתה עקרת הבית.

כמו שכתוב, ויקרא לרחל ולאה.

פירש רשי לרחל תחילה,

ואחר כך ללאה.

כיוון שרחל הייתה עקרת הבית,

שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן.

ואף בניה של לאה

מודים בדבר.

שהרי בועז הוא בית דינו משבט יהודה.

מה הם אומרים?

כרחל וכליאה אשר בנו שתיהן בית ישראל.

גם הם צאצאיה של לאה יודעים שרחל היא העיקר.

ואחרי דורות רבים,

מה הם אומרים? כרחל וללאה וכליאה.

מקדימים את רחל.

ואם כן, וכי לא היה לה לרחל הזכות לומר את דבריה מראש.

ומה חטאה בזה שדיברה בפני אחותה?

בעל כורחה.

שאחרי כל אלה לא הייתה רחל צריכה להרגיש שום יתרון

ושום מעלה בעצמה.

על שעשתה את כל המעשים הטובים הגדולים הללו,

ולתת ללאה, אחותה גדולה ממנה, בבית אביה, את זכותה.

ולא לדבר בפניה.

ולהחריש מלענות ליעקב על שאלתו,

עד אשר לאה תגיד מקודם את דבריה ודעתה.

ואם לא עשתה כן,

הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט הסערה.

ונצטרף דבר זה לקרב את יום מותה.

ברא זאת אחת הדוגמאות בחומר הדין.

עד היכן מגיע בעניינים שבין אדם לחברו.

אומה רבה חובה לתת לגדול

את זכויות גדולתו.

שמעתם דבר כזה בימי חייכם?

מה?

שמעתם דבר כזה בימי חייכם?

שבשביל קדימה פעם אחת,

שהקדימה רחל לדבר לפני אחותה הגדולה,

למרות כל מעלותיה הטרומיות והוויתור שלה

על כל חייה לטובת לאה.

זה לא אומר שאם יש לך מעשים טובים,

אז את יכולה לעבור על דרך ארץ

שהגדול מדבר תחילה ואחר כך הקטן.

שמעתם דבר כזה?

עד כדי הקדמת יום המיתה, רחמנא נצלן.

זה

עומק הדין.

אז אם בן אדם חושב שיש לו איזה מעלות משהו,

שיזכור זה לא מחליף שום דבר

ממה שצריך להיות על פי דין.

דרך ארץ זה היסוד והבסיס.

דרך ארץ קדמה לתורה.

לפני...

יש דרך ארץ שלפני התורה ויש דרך ארץ של התורה.

דרך ארץ שלפני התורה זה דרך ארץ שמחייבת כל האנושות כולה.

דרך ארץ של התורה עצמה היא הרבה לעילא ולעילא למעלה מכל דרך ארץ אחר.

אז זאת אומרת, בכל אופן כתוב שתלמיד חכם

שאין בו דעת,

נבלה טובה הימנו.

תלמיד חכם שאין בו דעת, הכוונה דרך ארץ,

שהוא לא יודע איך לנהוג,

אז נבלה טובה הימנו.

כתוב שמשה רבנו עליו השלום, אם היה נכנס לאוהל מועד

בלי שהשם יקרא לו,

אז עליו היה נאמר האמרה הזאת של חכמים.

אבל הקדוש ברוך הוא מדבר איתו כל יום,

והוא עלה לשמיים וכולי,

ואין קרבה יותר גדולה של משה רבנו לקדוש ברוך הוא.

אין יותר מזה.

פנים בפנים, כדבר ישרעהו,

אבל בנית את האוהל,

אתה לא יכול להיכנס

עד שהוא יקרא לך.

אז זאת אומרת,

דרך ארץ זה לא דבר פשוט.

כן?

רבי יחנן יאמר לך שאומר עושה גוד שבו וחוזק בו ישראל,

ויכוח אחר בעולם תרום מסועד שנה אמר אדוני חפץ למען סגור ירדיל תרום לאדיר.