---

19-11-12
"ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים וייחר בהם מאד כי נבלה עשה בישראל". בזמן שקרה מעשה שכם שמעון ולוי בני 13 שנה היו, צעירים ממש כדברי חכמים ז"ל. רבי אלעזר אומר, בני 13 שנים היו, והתורה מעידה "ויתעצבו האנשים וייחר להם מאד".
כידוע הצעירים כשהם בכעס גדול עושים מעשים שלא יעשו נגד השכל והדעת. כאן התורה מעידה "ויתעצבו האנשים וייחר להם" לא הילדים ולא הנערים, כי ידעו למשול ברוחם בעת כעסם והיו אנשים, למרות שהיו בני 13 התנהגו כבני 30-40, אנשים, כעסם לא היה רתיחת דם של צעירים. התורה מעידה, ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה. אורייתא רתחה בהם על הנבלה שנעשתה. וביחד עם "ויתעצבו וייחר להם" החזיקו מעמד בדעה צלולה, ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה, תרגום אונקלוס אומר בחכמתא, ויאמרו אליהם, ויאמרו אליהם - ויאמרו זה לשון רכות, ואמרו לא נוכל לעשות, פירוש אנו רוצים אבל אי אפשר לנו להתחתן עם ערלים, ודבריהם בחכמה נתקבלו על הלב "ויטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור עד אשר באו אל שער עירם ויאמרו האנשים האלה שלמים הם איתנו" שלמים הם ברצון ואין בליבם חילוקי רצון כי אם בלב שלם, כי חכמת אופן דיבורם השפיע ששכם וחמור חשבו שאלה דברים היוצאים מן הלב.
"ויענו בני יעקב" ולכאורה קשה, הלא עשו נגד הנימוס בפני אביהם יעקב, וחכמים ז"ל אמרו על "ויאמר שכם" החציף פניו ודיבר הוא, דהיינו דיבר בפני אביו, ומדוע בני יעקב דיברו בעצמם ועל זה לא אמרו שהחציפו את פניהם? וכן אמרו חכמים ז"ל על הפסוק, "ותען רחל ולאה" למה מתה רחל תחילה? רבי יהודה רמז שדיברה בפני אחותה, לאה הגדולה ורחל דיברה לפני אחותה הגדולה, אז כמו שהקדימה אותו בדיבור הקדימה אותה במיתה. אז רואים מפה שמי שאין לו דרך ארץ והוא מקדים לדבר בפני אביו בפרט, עוד יותר גרוע. אז למה פה לא טענו עליהם את הטענה הזו? אמר לו רבי יוסי, ראית מימיך אדם קורא ראובן ושמעון עונה אותו? והלא לרחל קרא ורחל ענתה אותו, אז כיון שהוא קרא את רחל היא ענתה, אז מה הטענה שהיא הקדימה לאחותה בשביל זה הקדימו את מיתתה? אז גם רבי יוסי אינו חולק שטוב מה שענתה רחל קודם אלא מפני שיעקב קרא קודם לרחל, ז"א גם רבי יוסי אומר, מה היה לה לעשות אם הוא קרא לה, ז"א בלי זה הוא מסכים שהיא לא היתה צריכה להקדים לדבר בפני לאה, וכאן הלא נאמר "ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה" ולמה ענו בני יעקב בפני אביהם?
גם בפרשת חיי שרה, "ויען לבן ובתואל", כתב רש"י, רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו. "ויען לבן ובתואל", ולמה כאן לא נזכר על השבטים עוולה שענו בפני אביהם? אלא גם את זה עשו בחכמה, כמו שאמר הרמב"ן ז"ל וזה לשונו, "ויענו בני יעקב" הנה חמור ושכם אל אביה ואל אחיה דיברו, אבל הזקן לא ענה אותם דבר כי בניו ידברו במקומו בענין הזה לכבודו, בעבור היות הדבר להם לקלון לא ירצה שיפתח פיו לדבר בו כלל, אז הם דאגו לכבודו של אביהם שלא ידבר בכלל בענין כזה, וכל הדברים האלה דיברו בחשבון ונחת בזמן שהיו בכעס של "ויחר להם מאד" ז"א הם היו אנשים, היתה להם שליטה, ולא לחינם נאמר "ויתעצבו האנשים" עדיין האנשים למרות שהם בני 13, כי סידרו את הענין כאנשים מבוגרים בחכמה ודעת תורה.
מכל זה נכרת גדלותם כמו שאמרו חכמים ז"ל בעירובין ס"ה, אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו, ועליהם נאמר בתהילים קמ"ד "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם" כי נוטעו ונשתרשו בגדלות דמוחין בנעוריהם. ועוד יותר יש להתפלא על גדלותם, הלא אמרו חכמים ז"ל בנזיר כ"ג, גדולה עבירה לשמה מפני שקשה לעשות מעשה עבירה והכוונה והמחשבה יהיו לשם ה', זה דבר והיפוכו, לכן גדולה עבירה לשמה יותר ממצוה שלא לשמה, כי קשה לעשות מעשה עבירה ושהכוונה והמחשבה יהיו לשם השם כי זה דבר והיפוכו.
והנה השבטים עשו לכאורה מעשה נורא, רצחו והרגו עיר שלמה כל זכר, 24 אלף, והתורה מעידה שעשו זאת במחשבה טהורה לשם שמים, כמו שהודגש בתורה "אשר טמאו אחותם" לא שבערה בהם אש הנערות, ולא שרתח בהם דם הילדות, גם ראיה ברורה על זה ממה שנאמר "ויסעו ויהי חיתת אלהים על ההרים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" ונס גדול נעשה להם כי על פי הטבע היו צריכים להתאסף כל העמים ולנקום נקמת שכם, הנה אתם רואים אחמדג'בארי, אחד פצלוח ותראה כמה הם יורים טילים כנגד נקמה, ופה את שכם ואת חמור ואת כל העיר ולא רודפים אחריהם, "ויהי חיתת אלהים עליהם" פירושו שהקב"ה הפיל עליהם פחד, אם זה היה מעשה לא הגון אז מה פתאום שיקבלו סיעתא דשמיא כזאת? והיו צריכים על פי הטבע להתאסף כל העמים ולנקום נקמת שכם, כאשר באמת פחד יעקב מזה ואמר, "ונאספו עלי והיכוני ונשמדתי אני וביתי" ומה גדלו מעשי שבטי יה.
וראה זה פלא, שהנה הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, שאחרי ככלות הכל נאמר עליהם בתורה "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורותיהם בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחת כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור". ובמדרש רבה איש זה חמור אבי שכם, וברצונם עקרו שור, עקרתון שורן של גויים, רבי חוניא ורבי ירמיה בשם רבי אחיה בר רבא אמרו, כתוב "וברצונם עקרו שור" בשביל לעשות רצון יצרכם עקרתם שורם של גויים, של גרם, "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" שני השבטים האלה אסור להם להיות ביחד, צריך לפזר אותם. עונש חמור הם קיבלו לדורות ונזיפה בתורה שבכתב בשם כלי חמס, וזה נורא מאד, משפטיך תהום רבה, נוקב ויורד עד התהום, ובשפת התורה נקרא זה "באפם הרגו איש", הבוחן לב וחוקר כליות תובע כי אפם השפיע עליהם ונכשלו, וברצונם, בשביל לעשות את רצון יצרם עשו זה. התביעה היא כי לו היו נקיים לגמרי והיו עושים רק בשכל ודעת תורה, היו שואלים בעצת אביהם, ומה שעשו בלי לשאול את אביהם זה מהשפעת אפם על שכלם, כמו שכתוב במדרש רבה, "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי" ממשמע שנאמר שמעון ולוי, ידענו שבני יעקב הם, אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב. לכן הכתוב אומר "ויקחו שני בני יעקב" למרות שהם בני יעקב הם לא שאלו אותו ושמעון ולוי עשו את זה לבד.
מזה לימוד לנו ממעשה השבטים הצעירים, שכל כך עשו מעשיהם בקדושה ובטהרה, ושכלם שלט על טבעם בזמן הכעס, וגדלות דמוחין ובשליטה על הטבע, בכל זאת גילה להם יעקב אבינו ע"ה לפי מדרגתם שהיה להם עוד נטיה לכעס, ומה לדידן? ואם כן עד כמה אדם צריך להזהר במעשיו ובעניניו לטהרתם לטהר אותם ולנקותם מכל שמץ פסול ועוולה, ולפחד ממשפטי ה' שמגיעים עד תהום רבה.
לכן יש הרבה אנשים שעושים דברים בלי לשאול כי הם פוחדים שיקבלו תשובה שלא תתאים עם הרצון שלהם, ואח"כ הם מתרצים מה, מה עשיתי, מה זה לא טוב מה שעשיתי, הם מתממים כזה, אבל אם היית שואל מקודם היית מקבל את התשובה של דעת תורה, לא רצית לקבל את זה לכן עשית. אפילו אם תעשה דבר טוב, אפילו אם תעשה דבר טוב, אבל כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל ואינו מפסיד. ה' יורנו בדרכיו אמן כן יהי רצון.