שינוי טבע האדם | הרב אמנון יצחק שליט"א

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו", וישלח יעקב מלאכים, רש"י אומר מלאכים ממש. לכאורה מה ענין המלאכים? האם יעקב אבינו היה משתמש במלאכים ש יוצאים לפני מחנהו לשם כבוד ותענוג? הלא ודאי אסור ואי אפשר לומר כן. מבואר אצלנו תמיד שכל מה שיש לנו הוא מההכרח הכי גדול, אין לנו שום מותרות. בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, כל התורה הקדושה היא הכרח גדולה כולה רק תבלין ליצר הרע. 

מצבו של כלל ישראל הוא שאי אפשר שיתקיים אפילו רגע אחד בלי תורה הקדושה. כל הענין של מתן תורה הוא חמלה גדלה ויתרה חמלת עלינו, וכן מה שחנן הקב"ה לאדם הוא מצד ההכרח, וכן צריך להבין את הענין של המלאכים שהיו אצל יעקב, שהם ההכרח הכי גדול בכדי לשמרו, "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" להצילו מכל האמור בשיר של פגעים. 

אמרו חכמים ז"ל, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי, סוד הנומי הוא שאם אתה מעבירה מיד יש נומי, דהיינו מורסה, דלקת, ובזה נבין למה פחד יעקב כל כך ורצה להשאר תמיד באהל, שבעל מעלה חרד תמיד על המעלה שלא תאבד ממנו. ולכן יעקב אבינו ירא להפסיק אפילו רגע מהאהל, ואפילו אחרי כל ההבטחות שהבטיח לו הקב"ה מכל מקום כיון שידע מעלת יושב אהל ועד כמה גדולה הסכנה לאבדה, מכיון שהיה בבית לבן ועסק בממון וידע גודל הסכנה של מיד מעלה נומי, שעל נטיה קלה של כחוט השערה הסכנה גדולה עד מאד, ועל כן נתיירא עד כדי והכני אם על בנים. אז עם כל ההבטחות שהבטיח לו הקב"ה, "ושמרתיך בכל אשר תלך" מכל מקום כיון שהוא ידע את המעלה של יושב אהל וכמה גדולה הסכנה לאבד את המעלה הזו, מכיון שהיה בבית לבן ועסק בממון וידע גודל הסכנה של מיד מעלה נומי, על כן נתיירא עד כדי "והכני אם על בנים" לכן הוא חשש שעשיו יכול להכות אותו אם על בנים. 

וכמו שמן הנמנע הוא לנקות ארובה מבלי להתלכלך בפיח למרות כל הזהירות, כמו כן מן הנמנע הוא שהחיבור יישאר שלם אפילו בזיז קל מן האהל עד שהאבות הקדושים מרכבה עליונה, כשזזו לרגע מהאהל היו מתייראים כבר שמא נתלכלכו בחטא. ז"א, אי אפשר לנקות ארובה בלי להתלכלך, עם כל הזהירות, ולכן מן הנמנע שהחיבור יישאר שלם אפילו אם הוא יזוז בזיז קל מן האהל, ולמרות שהאבות הקדושים נקראו המרכבה העליונה, כשזזו לרגע מהאהל היו מתייראים כבר שמא נתלכלכו בחטא, שהיו יראים תמיד שמא אין אנכי עמך, וכשאין אנכי עמך והזזה קלה מהאהל מיד מעלה נומי. ואע"פ שהבטיחו הקב"ה "והנה אנכי עמך", "והנה אנכי עמך" בכל זאת חשש שמא אין ה' ניצב עליו, שמא זז מהאהל, ואז הוא מן הנמנע שלא לעלות נומי. 

זהו שכתב הרמב"ם במורה נבוכים, חלק ג' פרק נ"א, יראה לי כי מי שימצאוהו רעות ותלאות מן הנביאים או החסידים השלמים, לא מצאתו הרעה ההיא אלא בשעת התרשלותו וכפי אורך ההתרשלות ההיא, ותמיד עוברים על דבריו בהבלעה, על דברי הרמב"ם, כעל דברי פילוסופיה, והוא משום שאין אנו מבינים כלל ענין החיבור. באמת לא יוכל לומר ביאור כזה מי שלא ידע מסוד החיבור, ז"א להרמב"ם היה סוד החיבור עם הקב"ה ורק מי שיש לו את הסוד הזה שמחובר לקב"ה יודע מתי יכול להיות שתמצא רעה באנשים שהם שלמים, חסידים גדולים ונביאים. זה רק בשעת התרשלותו וכפי אורך ההתרשלות ההיא. ורק הרמב"ם קדוש ה' היה יכול לומר ביאור כזה, והרי רואים אנו איך שיעקב מרכבה העליונה היה בכל רגע ורגע בפחד ומורא שמא אין ה' עמו וכבר נתלכלך בחטא, וכשאין החיבור שלם זהו מקום הסכנה היותר גדול, וכמה גדולה הסכנה בהזזה כלשהו מהאהל, את זה רואים מיעקב, איך שנזהר בעת שהיה מוכרח לצאת מהאהל לברוח מפני עשיו, שהוא נטמן עוד 14 שנה בבית מדרשו של שם ועבר. ואחרי כל זה עדיין היה מתיירא שמא ייפרד חס ושלום מה' יתברך ולא יהיה בבחינת "אנכי עמך". 

רואים אנו מה היה הפחד של יעקב כל העת, ומה היתה סיבת זהירותו ויראתו, כל כך גדל פחדו שמא נטע חס ושלום ממדרגתו ואינו עמו כבר, ואם אין ה' ניצב עליו כבר הפסיק החיבור והדיבוק, וגדולה הסכנה עד "והכני אם על בנים". 

ואולי יש להעמיס מה שנבאר בזה במה שכתבו חכמים ז"ל, מהו זה שכתוב "לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב", הכתוב אומר לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב, לא כאברהם שכתוב בו הר, ולא כיצחק שכתוב בו שדה, אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל". הר, שדה, בית, הרי הם בחינות והחילוק בבחינות האלו הוא בזה, הר ושדה אין להם מחיצות, מוגדר כולו מסביב זהו בית, בית הוא מגודר מכל צדדיו, כולו יושב באהל, כולו במחיצות סביבו, מבלי שום פרצה כלשהי, והשם שבו בחר הבורא יתברך הוא בית כי זהו כל יסוד העבודה להיות יושב אהלים. 

הכתוב אומר, "לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב", לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב, מה זה? זה המקדש, מקדש נקרא בית אלהי יעקב, לא בית אלהי אברהם ולא אלהי יצחק, כי אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה אבל יעקב קראו בית, מה ההבדל בין הבחינות האלה? שהר ושדה אינם מגודרים, ובית הוא מגודר על כל סביביו, וזה היתה הבחינה של יעקב הכל מגודר וסגור בתוך האהל. 

ומזה תצא הערה לאדם איך שצריך להזהר שלא להפסיק את החיבור והדיבוק, ולזה צריך לשים מטרת כל עבודתו שלא יסיח דעתו אפילו רגע מהאהל, ולכל הפחות בעיתים הקבועים. הבחינה של הראשונים היה לעשות מרחוב בית המדרש, וזה היה כל ענין בתי כנסיות יושב אהלים, ומה נקל לאדם אם אך יפסיק החיבור לעשות חס ושלום מבית המדרש רחוב, ובה במידה שאדם יחזק החיבור וידבק אל בוראו, במידה זו יקנה המעלה של יושב אהלים. אז זה מדרגה גדולה מאד להיות מחובר בכל מקום, לכן הפסוק אומר בשמע ישראל, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, בכל זמן ובכל מצב איפה שאתה לא נמצא, צריך שכמו בשבתך בביתך יהיה גם בלכתך בדרך. וגם בשכבך ובקומך, שהתורה לא תנתק מן האדם והאדם לא ינתק ממנה, שכל מחשבותיו יהיו תורה וכל מעשיו יהיו תורה. 

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו", הרמב"ן כתב לבאר את הענין מה שהאריכה התורה בכל פרט ופרט בדורנו של יעקב ששלח לעשיו. וכתב שהוא בכדי להראות שיעקב לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכלתו, ללמדך שאין סומכים על הנס. למה יעקב לא בא בידיים ריקות ובטח בצדקתו שהוא צדיק ועשיו רשע וזה מספיק בשביל שהוא ינצח את עשיו ועשיו לא יוכל לו, התורה מקפידה להגיד את הדורון ששלח לו כל פרט ופרט, לא כתבה שלח לו דורון, פרטה כל דבר מה הוא נתן, למה? כי יעקב לא סמך על הנס אלא השתדל בהצלה בכל יכלתו. 

דברי הרמב"ן צריכים התבוננות, נראה מדבריו שאם לא היה יעקב שולח מתנות לעשיו אלא היה מרצהו בדברים, היה זה נס, לשכנע את הרשע רק בדיבורים זה נס, נס, מפה תבינו כמה זה נס להחזיר יהודי בתשובה ובפרט אם הוא רשע, ואין סומכין על הנס, וכי מה ענין נס לכאן? 

נצייר לנו גזלן שבא לרצוח נפשות, והנרדף מבקש ממנו רחמים, האם צריך לנס כדי שיתעוררו רחמיו של הגזלן? שני אחים, היתה ביניהם מריבה, האם זה נס שהם יתרצו ויעשו שלום ביניהם בערב יום הכיפורים? הלא מקובל שכל אחד משתנה בדעות, וכן במידות ע"י פיוס דברים, ואם כן עשיו אפילו שהיה שונא ליעקב, אבל סוף סוף היה אחיו, אז איזה נס צריך כדי שיתפשרו ביניהם? הרי גם גזלן שבא על דעת שהוא עלול להרוג מישהו, והנרדף יבקש לא לא לא לא לא לא לא לא יכול להיות שהוא יוותר לו, והאחים ודאי, אז למה פה לא? אפילו אם עשיו רוצח אבל הוא גם אחיו. 

רואים מדברי הרמב"ן שבכדי לשנות טבעו של אדם, בכדי להפך מידותיו צריך נס. ולא עוד, אלא שצריך לזה נס יותר גדול מלשינוי של דברים חומריים, שהרי ניסים של שינוי טבע כמו קריעת ים סוף וכדומה, היו מצויים אצל יעקב, שהרי יעקב עבר במקלו את הירדן, ואעפ"כ לא רצה לסמוך על נס של שינוי טבע עשיו בדברים, ע"י דיבורים, משום שאין סומכים על הנס. לשכנע את הרשע לשנות את מידותיו זה נס אומר הרמב"ן. 

כמה קשה טבע האדם להשתנות נראה ממה שמובא במדרש תנחומא, כשאמר יוסף לאחיו, גשו נא אלי, היה בדעתם להרגו, אלא שמלאך ה' מנעם, והנה אחי יוסף כשירדו למצרים היה דעתם להרוג או לההרג בשביל יוסף, גם כשהתוודע אליהם יוסף הכירו בטעותם, כמו שאמרו חכמים ז"ל במדרש ראשית רבא פ' צ"ג, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, ואעפ"כ כשביקש אותם יוסף לגשת אליו עדיין רצו להרגו. 

רואים אנו מכאן עד כמה מן הנמנע הוא שינוי טבע האדם, שאחי יוסף למרות כל הכרתם וחרטתם על מעשה מכירת יוסף, לא נעקר הדבר מקרבם לגמרי. והיסוד הזה אנחנו רואים גם כן בויכוח של יעקב עם לבן, שאחרי כל הטענות של יעקב "מה פשעי, מה חטאתי כי דלקת אחרי, עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שיכלו, הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני, זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך", מה היתה תשובתו של לבן? "ויען לבן ויאמר ליעקב, הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא" כאילו לא שמע מיעקב שום טענה, וזה הענין הנזכר לעיל, שיעקב לא היה יכול לבוא בדברים עם לבן בשום אופן, כי שינוי טבע לבן בדברים בעלמא בלתי אפשרי. זה מה שכתוב הגאון רבי ישראל סלנטר, האור ישראל, אכן נודע אם כן נסיון יורנו אפשר להיות עובד ה' יתברך גם במדרגה נישאה בלי לימוד המוסרי, אפשר לעבוד את ה' גם בלי ללמוד מוסר, אבל ההתהפכות מרע לטוב בלי מוסר, להפך מרע לטוב בלי מוסר, זה כמו בקשהת הראיה בלי עין ושמיעה בלי אוזן, כמו שבלי עין אי אפשר לראות אם לא בדרך נס, כך אי אפשר להפוך את טבעו של האדם. 

וזו היתה טענתו של איוב, ביקש איוב לפטור את כל העולם מן הדין, אמר לפניו רבונו של עולם, בראת שור פרסותיו סדוקות, בראת חמור פרסותיו קלוטות, בראת גן עדן בראת גיהינום, בראת צדיקים בראת רשעים, מי מעכב על ידך? היינו כמו שאי אפשר לשור בפרסות קלוטות ולחמור בסדוקות כי ככה ה' ברא אותם, שזה שינוי טבע, כי אי אפשר לרשע להיעשות צדיק בשום אופן, ככה טען איוב. איך שבראת את האדם ככה הוא. זה היתה הטענה של איוב. 

מה ענו לו החברים של איוב? אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני ה', ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין. הורונו כאן חז"ל שאע"פ שאמת הוא שלשינוי טבע צריך נס, אבל הקב"ה נתן לנו את התורה שהיא תבלין, וע"י התורה נוכל להוות את הנס הזה. 

ועל דרך זה מבואר בחכמים ז"ל, חביבים ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שזה אינו סיפור בעלמא ממעלות ושבחי התורה שבה נברא העולם. קיבלנו את התורה שהיא כלי חמדה שבה נברא העולם, כמו שהעולם שנברא זה שינוי בטבע, כי לא היה כלום בריאה של יש מאין, ככה התורה יכולה להפוך בן אדם מאין ליש, ז"א יש לה כח להפך את הטבע. לכן בראתי יצר הרע אבל כנגדו חייבים את התורה תבלין. 

אומר החפץ חיים במשנה ברורה, מה זה שכתוב בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, איזה תורה? אומר זו תורת המוסר. זו תורת המוסר, כשאדם לומד מוסר יכול להפך את טבעו, בלי זה - זה נס, צריך נס, ומה פתאום שיתרחש נס? 

אמנם חכמים ז"ל הורונו בזה חביבות ישראל שניתן להם כלי חמדה שעל ידה ברא הקב"ה את העולם, מכיון שע"י התורה יכולים לברוא עולמות יש בתורה אותה סגולה של שינוי טבע, כי בריאת העולם הוא גם כן שינוי טבע, ואם כן ע"י תורה יכולים לשנות טבע. 

זה מה שהשיבו לו חבריו לאיוב, הן אמת שטבע האדם אינו יכול להשתנות בשום אופן זולת בגדר נס, אבל הקב"ה נתן לנו את הדרך והאמצעי שעל ידו יכול נס זה להתהוות, ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין.

לכן התורה מפרטת בדיוק את כל הדורונות כמה חמורים, כמה גמלים, כמה אתונות, כמה נתן מתנות יעקב לעשיו, ולמה צריך היה לתת לו, למה הו אלא סמך על זה שהוא צדיק והוא ינצח אתו? אומר הרמב"ן אין סומכים על הנס. לשנות רשע בדיבורים זה נס שאין כדוגמתו. שהרי לשנות טבעו של אדם זה בלתי אפשרי בלי התורה, לכן ה' אומר בעצמו, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, בלי זה אתה לא יכול עליו. ואם המידות של האדם הן קשות ורעות אי אפשר, ואם מצליחים לשכנע בן אדם בדברים זה ניסי ניסים, ניסי ניסים. 

לכן שאלו את הרבי מקוצק, למה לא רואים ניסים כמו בזמן שהיה בהר סיני, ביציאת מצרים, קריעת ים סוף, ירידת המן, למה לא רואים ניסים כאלה כמו אז ואז אפשר להשתכנע בקלי קלות. אז אמר הקוצקער רבי, אין לך מופת יותר גדול מאשר בעל תשובה. בעל תשובה זה המופת הכי גדול שיכול להיות, לשנות את הטבע זה לא בעיה, כל צדיק יכול לשנות את הטבע, אבל לשנות בעל בחירה מרשע להיות צדיק זה מעשה אלוקי, לכן כתוב "מוציא יקר מזולל כפי תהיה", מי שמוציא יקר מאדם שהוא היה זול ועושה אותו יקר, יש לו פה כמו הקב"ה, כמו שהקב"ה בעשרה מאמרות ברא את העולם ככה הוא יכול לשנות את הטבע. כי זה נס, ועל נס כזה לא סמך יעקב אבינו. יעקב אבינו לא סמך, והכין דורונות, הוא יודע מה שיכול להכניע את הרשע זה ג'ובות, להראות לו שהוא מקבל מתנות. עם זה אפשר להשפיל את הרשעים, אפשר לקנות אותם. 

יסוד חשוב קראנו פה ולמדנו, תזכרו אותו זה לא פשוט, לא פשוט. לשנות את הטבע של בן אדם לא פשוט. אתם רואים כמה קשה לכל אחד לשנות משהו אצלו, ולא לשנות חד פעמי, באופן קבוע, באופן קבוע שהוא יקום כל בוקר מוקדם באופן קבוע, שהוא יהיה סבלן באופן קבוע, שהוא לא יהיה כעסן באופן קבוע, שהוא יהיה נדיב באופן קבוע, זה קשה, אז לעשות בעל תשובה שהוא יהיה באופן קבוע שיפסיק לעשות עבירות ויתחיל לעשות מצוות, ניסי ניסים. 

אז אנחנו חיים בדור של ניסים, ניסים גלויים יותר מקריעת ים סוף, יותר מירידת המן, יותר מכל זה. אתם שומעים? 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.