לקיים מצוות בשלמות שווה נחת רוח להקב"ה | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

והקטרת את כל העיל למזבחה, עולה הוא לאדוני ריח ניחוח, אישן אדוני הוא.

מה זה ריח ניחוח? אומר רש״י,

נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני.

אז שפתי החכמים מסביר

שהיה קשה לו לרש״י,

והלא, אין לך ריח רע מזאת ששורפים את הבשר והעצמות.

אז איך זה ריח ניחוח?

לכך פירש נחת רוח.

נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני.

אם כן, עכשיו בעוונות הרבים,

שאין בית המקדש קיים.

איזה דבר שהוא במקום קורבן?

כשאדם עושה את הדבר לשם שמיים בשלמות,

זה הקורבן.

הקרבה מלאה של כל מעשיו ורצונותיו לשם יתברך, לשם שמיים.

זה הקורבן.

לא בערך,

כדרכם של בני אדם שלא מדקדקים לעשות מצוות בכל הפרטים,

בדקדוקים.

ולא לרצון לפני השם שיהיה לפניו,

ריח ניחוח.

כשעושים בערך זה לא לרצון לפני השם,

אלא הוא רוצה שיעשו בשלמות ובתמימות, תמים תהיה עם השם אלוקיך.

ועל זה נאמר במשלי, אם תבקשנה לך כסף.

כי מי שצריך לשלם את הרחוב על סכום ידוע, אם יחסר מזה חלק מן הסכום,

זה לא התשלום.

ואם לא ישלם את כל החוב רק בערך,

זה לא בסדר.

כך בענייני נפש.

תורה ומצוות צריכים להיות בשלמות ממש,

ורק אז זה ריח ניחוח.

נחת רוע לפניי, שאמרתי,

ונעשה רצוני.

וזה דבר לא קל לכוון לרצון השם בשלמות, שיהיה נחת רוע לפניו.

כמו שאמרו זיכרונם לברכה.

יהודה בן תימה אומר,

הביא עז כנמר,

בקרקע נשר,

רץ כציבי וגיבור כארי,

לעשות רצון אביך שבשמיים.

כולם יודעים,

מדברי רבי יהודה בן תימה.

אבל מה הוא אומר?

הוא אומר שכדי לכוון לרצונו יתברך

בשלמות צריכים את כל המעלות האלה.

זאת אומרת, כשאתה עושה מצווה,

אתה צריך להיות עז כנמר,

לעמוד נגד כל המפריעים והמסכלים והמשבשים והמרפים,

להיות עז כנמר,

בכלכן נשר,

ברץ כצבי,

בגיבור כארי.

כל זה צריך להיות בכל תנועה או תנועה של האדם,

לקיים את רצון אבו ראי יתברך.

כדי לכוון לרצונו צריכים כל המעלות הללו.

וזה העניין, מה שבפרשת פקודה נאמר בתורה על כל דבר.

בייעשו כאשר ציווה השם

ארבע עשרה פעם

כתוב בפרשה בפקודה.

בייעשו כאשר ציווה השם.

ארבע עשרה פעם כתוב.

כי זה דבר נפלא.

שעשו לפי ציווי השם

לא פחות ולא יותר.

כאשר ציווה השם.

לא פחות ולא יותר.

והנה רבים וכן שלמים נכשלו בזה.

רבים

וכן שלמים נכשלו בזה.

לדוגמה,

שאול המלך,

אדם גדול כזה שהיה כבן שנה לחטא.

כמו שבן שנה לא חוטא, גם הוא לא.

אדם גדול כזה

שהיה כבן שנה לחטא.

מנה בשמואל א',

נאמר

כה אמר אדוני צבאות

אתה לך והקית את עמלק

וחרמתם

את כל אשר לו

ולא תחמול עליו.

והמדת

מאיש עד אישה,

מעולל ועד יונק,

משור ועד צה,

מגמל ועד חמור.

ויח שאול את עמלק,

מחבילה בו החשור,

אשר על פני מצרים,

ויתפוס את אגג מלך עמלק חי

ואת כל העם אחרים לפי חרב,

ויחמול שאול והעם על האגג ועל מיטב הצאן והבקר

ועל הכרים ועל כל הטוב,

ולא אהבו אחרימם.

ושאול חשב

שקיים דבר השם.

כמו שכתוב,

ויבוא שמואל אל שאול,

ויאמר לו שאול,

ברוך אתה לשם,

הקימותי את דבר השם.

הפגישה הראשונה עם הנביא שמואל היה שמח להודיעו, כי הקים את דברי השם.

מה עציבה אותו שמואל,

ומה ביצע שאול?

נחזור על הפסוקים.

כה אמר השם,

ככה אומר שמואל.

כה אמר השם צבאות.

אתה,

לך

והכית את העמלק

ואחרמתם

והחרמתם את כל אשר לו,

ולא תחמול עליו.

אין חמלה כלפי אף אחד.

והעמדת

מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד גמל,

משור ועד צא, מגמל ועד חמור.

לא משאירים אף אחד חי.

לא אנשים ולא בהמות.

זה הציווי.

ויח שאול את העמלק

מחבילה ברכה שאול ושנות אל המצרים, ויתפוס את הגג מלך עמלק חי,

ואת כל העם אחרים לפי חרב,

ויחמול שאול והעם על הגג,

ועל מתיו הצאן והבקר,

ועל הכרים,

ועל כל הטוב, ולא אהבו אחר עמם.

ושאול חשב שקיים בזה את דבר השם.

כמו שכתוב, ויבוא שמואל אל שאול, ויאמר לו שאול,

ברוך אתה לשם הקימותי את דבר השם.

מבסוט.

שמח שהקים את דבר השם.

החשבון שלו היה כמו שכתוב, ויאמר שאול אל שמואל,

אשר שמעתי בקול השם,

ואילך בדרך אשר שלחני השם,

ואביא את הגג מלך עמלק.

זאת אומרת, הלא, לא עזבתי את הגג מידי,

ואת עמלק החרמתי.

אז עד פה זה בסדר לשיטתו.

בעניין הצאן והבקר, והמשנים והכרים, וכל הטוב,

לא החרמתי את זה, כי זה היה לשם שמיים.

כי דכתיב, וייקח העם מהשלל,

צאן ובקר, לזבוח.

לה' אלוהיך בגלגל.

חבל.

אפשר לעצור, וזה קידוש השם.

מעקרים קורבנות.

וקיבל על זה תשובה מרה משמואל בשם השם.

ולמה לא שמעת

בקול ה',

בטעת על השלל,

בטע עשרה בעיני ה',

החפץ לאדוני בעולות וזבחים,

כי שמוע בקול ה'.

מה יותר חשוב?

מה שאתה עושה מלבך לכבוד השם,

או לשמוע מקול השם?

הנה שמוע מזבח טוב.

להקשיב

מחלב אלים.

אם תביא את הזבח הכי טוב שתביא,

לשמוע בקול השם זה הרבה יותר טוב מהזבח הכי טוב שתביא.

ולהקשיב למה שאומר השם

זה הרבה יותר טוב מחלב של אלים.

כי חטאת קסם,

מרי,

בעוון ותרפים,

הפצר

יען מאסת את דבר ה',

וימאסך ממלך.

יא הבא.

וואי, איזה התקפה.

הוא בטוח, שאול, שהוא עשה הכול, שהוא הקשיב.

בשפת התורה קרא זאת שמואל כך,

לא שמעת?

בטעת על השלל,

בטע עשרה,

חטאת קסם ומרי,

בעוון וטרפים מפצר, למאסת את דבר השם.

דבר נורא.

נורא ואיום.

אף על פי ששאול עשה הכול לשם שמיים.

שהבין

שבמקום סתם לאחרים

אפשר להקריא ולסבוח את הטובים לשם,

ואת אגג

יביא לפני שמואל חי,

וזה יהיה ניצחון גדול על עמלק,

אולם בכל זאת זה לא היה לרצון השם.

כי לא צריכים להוסיף חשבונות וסברות שונות.

בבחינת אורח חיים פן תפלס,

נעום עגלותיה לא תדע,

אלא שיעשב דייקנות

כאשר ציווה השם.

וזה לא היה כך.

ורק אחרי נזיפות משמואל,

משמואל, אז שאול הבין ואמר, חטאתי.

אבל הוא הפסיד כבר את המלוכה.

אולי זה הפירוש שנאמר בתורה,

תמים תהיה עם אדוני אלוהיך.

שלים תעבד, אומר התרגום.

צריך לעשות הכול בשלמות.

וכן משמע מהספר, אם זה לשונות,

תמים תהיה עם אדוני אלוהיך,

כן דוד אומר,

ואני בתומי אלך.

ואני בתומי אלך.

והיינו בשלמות עם הקדוש ברוך הוא.

ועל זה יש משמעות מדברי הבעלתורים שאמר, תמים

זה תו גדולה.

שאם תלך בתמימות,

כאילו קיימת מאלף עד תו.

פירוש, בלי התחכמות יתרה,

אלא לעשות על פי אמונת חכמים אפילו דבר שלא מובן כל כך.

ויש בזה להתחכם בסברות שונות.

בעל דרך שנאמר, ואל תתחכם

יותר למה תשמם.

זאת אומרת, לא להתחכם יותר מדי.

אפילו שיש מקום להתחכם מצוורות שונות, אל תתחכם.

והנה,

אסתר

ממשפחת שאול.

אסתר המלכה

ממשפחת שאול.

בשושן הבירה

היא תקנה את החטא של שאול.

כמו שכתוב במגילת אסתר,

לא הגידה אסתר

את עמה ואת מולדתה.

היא לא אומרת לאחשורוש, המלך,

אשתו,

לא אומרת לו.

מעמה,

מאחד מולדתה.

זה דבר נגד השכל.

הייתכן להיות מלכה אשת המלך אשורוש ולא לדבר איתה רק על ידי שליח?

מכל זמן שהוא לא ידע עמה ומולדתה,

אסור לו על פי החוק לדבר איתה.

אז איך הוא דיבר איתה?

על ידי שליח.

נו, איזה מלך יכול לסבול דבר כזה?

הוא לוקח לו מלכה, והיא לא מדברת איתו.

שולחת לו שליח ולא אומרת לו את עמה ואת מולדתה.

כאילו, מה היא אומרת? לא רוצה לדבר איתה.

כי ברגע שהיא תגיד, הוא יכול לדבר איתה. אבל אם היא לא אומרת, הוא לא יכול לדבר איתה.

זה כמובן לא נעים לה, זה גם כמו מרד במלכות,

לסקונס נפושס.

ובכל זאת אין אסתר מגדת כאשר ציווה עליה מרדכי.

אבל בגלל זה אחרי זה הוא הסכים לאן השרביט.

בלי שום סברות

לבקש היתר.

בלי שום סברות לבקש היתר.

היה לה הרבה סברות,

לבקש היתר,

לעצמה להגיד את עמה ואת מולדתה כי זה סכנת נפשות.

אין אסתר מגדת

כאשר ציווה עליה מרדכי,

וזכתה שעל ידה באה הצלה ליהודים,

וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון בעיקר.

אז זה היה תיקון של אסתר כנגד מה שקלקל שאול.

ששאול לא שמע בדיוק

למה שאמר לו שמואל הנביא. לכן אמר לו, החפץ לשם בעולות וזבחים כשמוע בקול השם.

אתה משווה לי עכשיו את מה שהבאת?

הקדוש ברוך הוא צריך את הפרים?

הוא רוצה שתשמע לו.

מה הוא אמר? תעשה את זה הכול.

הנה שמוע מזה מחטוב.

להקשיב מחלב ערים.

זה היא תיקנה והיא עשתה. אין אסתר מגדת כאשר ציווה עליה מרדכי.

וכמו שעשו בני ישראל בפרשת פקודי את כל אשר ציווה השם,

ארבע עשרה פעמים.

זה פלא שאנשים יכולים לקיים בדיוק מה שהם מבקשים.

וזה נקרא ריח ניחוך.

נחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא,

שאמרתי ונעשה רצוני.

יפה?

צריך להתחיל לעשות.