http://live.shofar-tv.com/videos/2781
8-3-13
"ויביאו את המשכן אל משה ואת האהל ואת כל כליו", איתא במדרש, הדא הוא דכתיב, "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון", אומר המדרש, מהו יום אחרון, שכל מתן שכרם של הצדיקים מתוקן להם לעולם הבא, "ותשחק ליום אחרון". דבר אחר, אימתי התורה משחקת למי שהוא עמל בה? ליום אחרון.
מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בר יוחאי שיצא לחו"ל ובא עשיר, והיינו חזר עשיר מחו"ל, והיו התלמידים רואים אותו ומקנאים בו, קנאת סופרים, והיו מבקשים גם הם לצאת לחו"ל, וידע רבי שמעון והוציאם לבקעה אחת על פני מירון והתפלל ואמר, בקעה בקעה, המלאי דינרי זהב, התחילה מושכת דינרי זהב, אמר להם אם זהב אתם מבקשים הרי טלו לכם, אלא הוו יודעין, מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עולם הבא הוא נוטל. מי שנוטל עכשיו חלקו של עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא, הוה "ותשחק ליום אחרון".
הנה התלמיד הזה שהלך לחו"ל וחזר עשיר, מוכרחים לומר שחזר להיות תלמיד אצל רבי שמעון בר יוחאי, ולא נפגע במאומה בצאתו לחו"ל, אם הוא עשה כל כך הרבה כסף וחזר להיות עשיר היה צריך להיות איש עסקים לכאורה, ולאן הוא חזר? חזרה לבית המדרש, אז הוא לא נפגע במאומה בצאתו לחו"ל, אז ממילא מובן מה הוא עושה בממונו? שבממונו לא השתמש לדברים בטלים חס ושלום, אלא למעשים טובים, לתמוך בלומדי תורה, לעשות צדקה וחסד כראוי לתלמיד של רבי שמעון בר יוחאי, ואם היה שם בעלי תשובה ודאי שהיה תומך בהם, ולכן קנאו בו חבריו וביקשו גם הם לצאת לחו"ל, למה? כי כדאי הדבר, יכולים להשאר בשלמות בתורה ועבודת ה', גם להיות עשיר וגם לחזור לבית המדרש, גם לזכות במעשים טובים ובמצוות רבים ואלו כמו שזכה התלמיד הזה.
וידע רבי שמעון ברוח הקודש. מה עשה? הוציא אותם לבקעה על פני מירון וגילה להם את סוד עומק לבבם, ואמר להם, אם זהב אתם מבקשים טלו לכם, אלא הוו יודעים, שאת העולם הבא אתם אוכלים, הורה להם שאין לאדם לבקש עילות וסיבות להתעשר, כי אין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא, רק בעולם הבא שייך שכר התורה, כי שם נשמר השכר בשלמות, אבל כאן בעולם הזה הוו יודעים שכל מי שנוטל עכשיו שכרו של עולם הבא הוא נוטל. מאיפה הוא אוכל? משולחנו שלו, כל הנאה בעולם הזה יש לה חשבון ונגרע מערכו לעולם הבא.
חכמים ז"ל אומרים, כל האומר מאי יהני לן רבנן, הרי זה אפיקורס. אם אחד אומר, מה מועילים לנו חכמים, לדידו קרי לדידו תני, הם קוראים לעצמם שונים לעצמם, מה יהני לן רבנן, שוויון בנטל, אתם יודעים מה זה שוויון בנטל - בנטל זה בנט לפיד, הם בשויון עכשיו. אז מה הם מועילים החכמים, זה אפיקורס. אז כתוב שאפיקורס אין לו חלק לעולם הבא, ונשאלת השאלה, איך חכמים גזרו על מי שאומר כמה מילים כמה משפטים, מאי יהני לן רבנן אפיקורס אין לו חלק לעולם הבא, דרך אגב עכשיו מובן עוד יותר מה זה ביזוי תלמיד חכם שאין לו חלק לעולם הבא, כי המבזה תלמיד חכם גם נחשב אפיקורס... אז מה יהני לן רבנן, כשאומרים מה מועילים הרבנים, אז אין לו חלק לעולם הבא.
על רוצח לא אמרו אין לו חלק לעולם הבא, רוצח שרצח את הנפש לא אומרים שהוא אפיקורס ואין לו חלק לעולם הבא, ואחד שאמר כמה מילים, מה זה, הכריתו אותו מהעולם הבא?
אלא מאי, כתוב בפסוק "כל עמל אדם לפיהו", אומר הגאון מוילנא זצוק"ל, כל עמל אדם לפיהו, הלואי שכל עמל האדם בתורה ובמצוות יספיק למה שהוא אוכל בפיהו, אכלתם מהעוגיות עכשיו, הלואי שכל התורה והתפילה בנץ והכל מה שעשיתם יספיק בשביל עוגיה אחת, כל עמל אדם בתורה ובמצוות הלואי ויספיק למה שהוא אוכל בפיהו.
אז אם ככה מה יוצא, יוצא שאדם כל ארוחה גומר את כל המצוות שלו, והלואי שזה יספיק. אם הוא אוכל סטיק אנטריקוט - חבל על הזמן. אז ז"א, אז אם בן אדם אוכל את כל שכרו אז לא יהיה לו עולם הבא, על מה יקבל שכר, כבר לא נשאר כלום, הוא אכל את הכל פה. אלא החפץ חיים זצוק"ל אומר, הגמרא אומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, ז"א העולם ניזון בזכות צדיק יסוד עולם, אז כל העולם ניזון בשביל צדיק יסוד עולם, שמוריד שפע לעולם. וכל העולם מושפע בשפע רב בכל העולם כולו בזכות צדיק יסוד עולם, בכל יום בת קול יוצאת ואומרת, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, בשביל, בשביל כל העולם ניזון, של חנינא בני. אז אם כל העולם ניזון בזכות הצדיק יסוד עולם, אז הם אוכלים לא על חשבונם, הם אוכלים על חשבון הצדיק יסוד עולם. אבל האפיקורסים מה אומרים, מאי יהני לן רבנן, מאי יהני לן, מה הם מועילים לנו החכמים? ז"א הם כופרים בזה שהם מועילים לעולם, אז הם לא נהנים בזכות הצדיק יסוד עולם, הם אוכלים על חשבונם, וממילא כשהם אוכלים על חשבונם אז נשאר להם חלק לעולם הבא. לכן האפיקורס אומר, מה הועילו חכמים, אין לו חלק לעלם הבא, לא נשאר לו. הוא אכל את הכל. את שלו.
מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאין להתפרנס, יצא מן העיר והתפלל לפני האלהים, וניתן לו אבן טובה מן השמים, ופרנס אותה שבת. אמרה אשתו, מהיכן אלו? אתה מביא אוכל חביבי בלי עין הרע, אשתו יודעת שהם תפרנים והיא שואלת אותו מהיכן אלו? אמר לה ממה שפרנס הקב"ה. אמרה לו, אם אין אתה אומר לי מהיכן הם איני טועמת כלום, פשש אשה חזקה, אמר לה התפללתי לאלהים וניתן לי מן השמים, אמרה לו איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה במוצאי שבת, את האבן שקיבלת משמים אתה מחזיר במוצאי שבת, אז היא גם קובעת שצריך להחזיר, ובשמים בד"כ כשנותנים לא מקבלים בחזרה, אבל היא אמרה לו אתה מתחייב להחזיר, אמר לה למה? אמרה לו אתה רוצה שיהיה שולחנך חסר ושולחן חברך מלא? הרי כל אחד מפגע מחופתו של חברו למעלה. הלך רבי שמעון והודיע לרבי, עשה שאלת רב, רבי שמעון בן חלפתא הולך לרבי, רבינו הקדוש, אמר לו לך ואמור לה, אם שולחנך חסר אני אמלאנו משלי, והלך ואמר לה, אמרה לו לך עמי למי שלמדך תורה, אמרה לו רבי, וכי רואה אדם לחברו בעולם הבא? כי לא כל צדיק וצדיק עולם בפני עצמו הוא? שנאמר בקהלת י"ב, "כי הולך האדם אל בית עולמו", עולמי אין כתוב, אלא עולמו, כיון ששמע כן הלך והחזיר.
רבותינו אמרו, הנס האחרון היה קשה מן הראשון, דהיינו להחזיר את האבן בשמים זה יותר קשה מהנס הראשון לקב"ה, כי בשמים לא מקבלים בחזרה. כיון שפשט ידו להחזירו מיד ירד לה מלאך ונטלה הימנו, שמעתם על איזה צדיקים אנחנו מדברים? אז תראו מי זה האשה. למה? שאין מתן שכרה של התורה אלא לעולם הבא, הוי "ותשחק ליום אחרון" מתי אדם יכול לשחוק וליהנות ולהיות מאושר? ביום אחרון, דהיינו לעולם הבא. ונפלא הדבר, שהצדקת הזאת נצחה שני גדולי עולם, את רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא, ואת תלמידו בעלה רבי שמעון בר יוחאי, שלא היה להם מענה בנדריה, כי אין אדם רואה את חברו בעולם הבא, וכי כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, והביאה ראיה לדבריה מזה שכתוב, "כי הולך האדם לבית עולמו", ובזה נצחה את שניהם, כמו שאמרו חכמים ז"ל להדיא, בפירוש, כיון ששמע כן הלך והחזיר.
ויש להתבונן מה חידשה כאן שלא עמדו על זה רבי ורבי שמעון בן חלפתא, וביאר הגאון רבי ישראל מסלנט זצוק"ל, היא סתרה בזה את דברי רבי שאמר, כי אם יהיה שולחנך חסר אמלאנו משלי, ועל זה עמדה ואמרה, הלא כתוב כי הולך האדם אל בית עולמו עולמים אין כתיב אלא עולמו, היינו שכל צדיק וצדיק עולמו שיהיה לו בעולם הבא הוא בונה אותו כאן בעולם הזה, כי כל עולם הבא של אדם נעשה ממצוות ומעשים טובים שהוא עושה בעולם הזה, לפי זה אמרה לו רבינו הקדוש, אמת שאתה קדוש וחסיד גדול מאד, ובנית לך עולם גדול ונפלא לעולם הבא, ע"י התורה ומצוות ומעשיך הטובים והעצומים שבעולם הזה, אבל אתה נשיא ועשיר גדול, ושכר עסק בתורה מתוך הדחק אין לך, כי אין לך דוחק, אבל בעלי רבי שמעון בן חלפתא שהוא לומד מתוך הדחק איך אתה אומר שאם יחסר שולחנו בעולם הבא אתה תתן לו משלך, הלא שכר תורה מתוך הדחק אין לך, רק לנו, כי אי אפשר לך עם כל גדולתך למלאות לנו אם יחסר, ובזה ניצחה את רבינו הקדוש ורבי שמעון בן חלפתא, לכן הלך והחזיר את האבן טובה חזרה ובא המלך ולקח. עד כאן תוכן דבריו של הגרי"ס, רבי ישראל מסלנט זצ"ל.
ז"א, יש גם איכויות שונות של התורה שאדם לומד, אדם שלומד מתוך רווח, זה לא כמו מי שלומד מתוך הדחק, כי זה בכלל לא אותו דבר, ואפילו רבינו הקדוש לא יכל למלא את החסרון הזה, זה איכות אחרת, זה שטרות אחרים, זה סוג הנאה אחרת לגמרי לגמרי לגמרי, ללמוד מתוך הדוחק.
והגאון אומר שבשבעים שנה האחרונות לפני ביאת גואל צדק, תלמידי חכמים יהיו עניים, בזכות התורה שלהם שהם לומדים מתוך עוני איתא ליה לגאולה, ז"א זה הנסיון שאנשים מוכנים למסור את נפשם. ועל זה אמר "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל", אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה בר עילאי, שהיו לומדים תורה מתוך עוני ומתכסים ששה בטלית אחת ולומדים עם יראת שמים, וזה דור שיותר משובח מדורו של משה ויהושע בינון וחזקיהו המלך. אז לכן אדם אין לו לחפש סיבות ועילות איך להתעשר, מה שמזומן יגיע, אז לכן רבי שמעון בר יוחאי יצא לבקעה במירון ואמר, המלאי דינרי זהב, והיא מושכת דינרי זהב ואמר טלו, אתם רוצים - בבקשה, אבל מהעולם הבא אתם מוכרים. אתם שומעים?
בקיצור, לא צריך להיות קנאת סופרים, אלא קנאת סופרים מהספרים, מי לומד יותר, מי מקיים מצוות יותר, אלא אדרבא, מי שעושה זאת מתוך הדוחק מעלתו גדולה יותר. ולכן כתוב כל המקיים את התורה מעוני סופו מקיימה מעושר, המשנה מבטיחה שמי שמקיים את התורה מעוני שהעוני לא יעביר אותו על דעתו ולא ישגע אותו, וימשיך ללמוד כאילו לא חסר לו כלום, ומקיים את התורה מעוני, אז מבטיחה המשנה שאדם יקיים מעושר, כי כבר בשמים לא יפחדו שהוא יעזוב את התורה בגלל שיש לו עושר, כי מי שמקיים את התורה מעוני ולא עזב את התורה, גם אם יקבל את העושר הוא לא יעזוב את התורה, כמו התלמיד הזה שאע"פ שהתעשר חזר לבית מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי. הבנתם?
אז לכן צריכים להבין, שהתורה מבטיחה שכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, והיה בן אדם אחד שחזר בתשובה וכשהוא חזר בתשובה זה היה בדיוק לפני שנת שמיטה והוא היה חקלאי, ופתאום התברר לו שזהו, בשנת השמיטה לא חורשים ולא זורעים ולא כלום, אז לא יהיה לו פרנסה, אז כחודשיים לפני ראש השנה הוא עוד הבין שאפשר להספיק משהולעשות, אבל אין כבר יבול, אין מה לזרוע, זה לא התקופה, בכל אופן הוא ניסה, הוא צלצל למשרד החקלאות לשאול אם יש איזה זרעים או משהו וכו', אמרו לו שיש איזה משהו, אני יודע אני לא זוכר בדיוק מה זה היה אבל סוג כזה שבכלל לא מגדלים כמעט בארץ, אמרו לו זה יש בכמויות, קיצורו של דבר הבן הזה נכנע, אמר מה יש להפסיד, זרע ושלום שכח מזה. בסוף השנה היה לו יבול כמויות אדירות אדירות, רק להוריד את זה עכשיו ואח"כ להתחיל לשתול זה הפסדים, וגם אין למי לתת בארץ את הדבר הזה, פתאום הוא מקבל טלפון ממשרד החקלאות, הם שואלים מה בסוף יצא עם הירק הזה, אמר אווווווו יש לי בשביל מדינה שלמה, אמרו לו זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, באירופה היתה קרה השנה ולא נשאר יבול, ומחפשים בכל הארצות החמות אם יש משהו, ואת כל מה שיש לך הם לוקחים. בקיצור הבן אדם התעשר בין רגע, התעשר, קנה לימוזינה, מכונית ארוכה ארוכה, וכתב לה על הדלתות - בשכר השמיטה. היה נוסע בכל מקום, בשכר השמיטה. והבן אדם פתח אח"כ בין הראשונים אם לא הראשון בארץ מפעל לניילונים, אתם יודעים פעם היו הולכים עם סלים בשוק, 24 שעות עם ארבעים עובדים משמרות נילונים, התעשר התעשר התעשר, הכל משכר השמיטה.
מי שמקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, בשביל לפרסם שמה שהתורה מבטיחה ועשה לשלש שנים, ז"א שהתבואה תצא פי שלש, הוא רצה להנציח את זה לעין כל שכל אחד ישאל אותומה זה שכר שמיטה, שיספר לו את הסיפור כדי שימשיך. אז אם אנשים חושבים שמי שנוסע על בי אם וי, הם צריכים לבדוק איך הוא התחיל, כי מי שמקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. וזה פרסומי ניסא, כי מי שיודע שהולכים לעשות הרצאות עם אופניים, נו, אז צריכים לראות גם את הסוף. זה ככה בשביל עקיצה. שבת שלום.