http://live.shofar-tv.com/videos/3172
17-9-13
"ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו", כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות. בתחילה הלך לבני עשיו, ואמר להם מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתיב בה? אמר להם לא תרצח. אמרו כל עצמן של אותן האנשים אביהם רוצח הוא, שנאמר "והידיים ידי עשיו", ועל כך הבטיחו אביו "ועל חרבך תחיה".
הענין הזדה מעורפל ביותר, דלא יעלה על הדעת שחשבו בני עשיו שהותר להם שפיכות דמים, שהרי משבע מצוות של בני נח נאסר להם שפיכות דמים, ואם כן מה אכפת להם לקבל את התורה, הלא בין כך אסורה להם הרציחה. וגם איך תלו בוקי סריקי ביצחק אבינו, לומר שכוונת ושהוא בירך את עשיו ב"על חרבך תחיה", שיהיה מותר לו שפיכות דמים, וכי נחשד יצחק לעבור על שבע מצוות בני נח?
ובאמת כבר פירשו המפרשים שם כוונה אחרת בברכת יצחק, תעיינו בהרמב"ם וז"ל. ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה, אלא הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב, עד כאן לשון הרמב"ם. אז הרמב"ן אומר שלא תהיה פרנסתו של עשיו מחרבו, שעל זה בירך אותו "על חרבך תחיה", אלא שהוא ינצל מן האויבים בחרבו ויחיה בזכות החרב שלא יוכלו להפילו האויבים.
וברבינו בחיי שם פירש, שברכו יצחק לעשיו, לפי אומנותו שהיה איש שדה לצוד במדברות ובמקומות החורבן והשממון, אז היה ראוי לברכת החרב. זה אומנותו, זה עיסוקו, נמצא במדברות, הוא נמצא במקומות של חורבן ושממון ושמה צריך ברכת החרב כדי לשרוד.
מדבריהם שניהם למדנו שלא הותר לעשות שום איסור, ונתברך רק שלא יפול במלחמה או שיצליח בצידו במקומות השממה. ואם כן כמענה של בני עשיו לכאורה, המענה שלהם הוא לגמרי לא לענין, והוא הדין כל התשובות של שאר האומות. אף שאת זה נוכל להסביר שבני עשיו טענו שאמנם אין שום היתר לשפוך דם נקי, מכל מקום הם ירשו את התכונה של שופכי דמים במה שנוגע לצידם ולהצלחה במלחמותיהם. ואם כן הם עלולים להכשל גם במה שהוא אסור לשפוך דם נקיים, מכיון שיש להם הטבע הנוטה לזה, וכן יובן טענתם של שאר האומות שלכולם יש נטיות מסוימות שעלולות להביא אותם חיש מהר לידי עבירה. ובאמת כבר הודו חכמים ז"ל באמיתת הדבר, באמרם - לא מצא הקב"ה אומה שראויה לקבל התורה אלא דור המדבר. הרי לא רק שסרבו האומות, אלא שהם לא היו ראויים לזה כלל. מצד טבעם ונטיותם לא ראויים היו לקבל את התורה.
אולם עדיין עלינו לחקות אל שורש ענין זה של קבלת התורה, להבין את פחדם הגדול של האומות, על אף שכל התנגדותם נבעה מאיסורים שבין כך נאסרו להם מקודם, ואם כן מה לי אם זה אסור מצד שבע מצוות בני נח או מצד מתן תורה, אז אנחנו צריכים לברר את זה, וגם למה מצאנו שנענשו הגויים על זה שלא קיבל ואת התורה? כמו שאמרו חכמים ז"ל למה נקרא שמו סיני - שירדה שנאה לגויים מאחר שסוף סוף הודו חכמים ז"ל שהם לא היו ראויים כלל לקבל את התורה, אז למה הם נענשו?
ביאור הענין הוא על פי דברי הרמב"ן בפרשת בחוקותי וז"ל, וכבר ביארנו כי כל אלה הברכות כולם ניסים, אין בטבע שיבואו הגשמים, ויהיה שלום לנו מן האויבים, ויבוא מורך בליבם לנוס מאה מפני חמש, בעשותינו החוקים והמצוות. אומר הרמב"ם, כל הברכות שיש בפרשת בחוקותי זה ניסים, כל אלה הברכות כולם ניסים, כי זה לא בטבע שאם אתה שומר תורה ומצוות יבוא גשם, מה קשור הגשם לתפילין שלך? מה קשור שיהיה שלום מן האויבים אם אתה עושה מצוות, אם אתה מפריש חלה, מה זה קשור? מה זה שפוחדים ממך האויבים ובורחים מאה מחמישה אנשים, למה בגלל שאתה מעשר, מה קשור המצוות שהתורה מתנה שכל הברכות תלויות במצוות. איזה ברכות? שיהיה שלום ושלא תבוא חיה בארץ, ושיהיה להם פחד והם יברחו מפניך וכו' וכו', ושירדו גשמים בעיתם והארץ תתן יבולה וכל הדברים האלה, מה זה קשור?
אומר הרמב"ן, כי כל אלה הברכות כולם ניסים, מפה אתה רואה את אמיתת תורתנו הקדושה שזה לא אנושי, זה לא טבעי, זה הכל ניסים. מי יכול להתחייב שאם תשמור מצוות כאלה יברחו ממך מאה, יהיה לך גשם, יהיה לך ככה יהיה לך ככה, איך? מה קשור?
אומר הרמב"ן, כי כל אלה הברכות כולם ניסים, אין בטבע שיבואו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבוא מורך בליבם לנוס מאה מפני חמש בעשותינו החוקים והמצוות, ולא שיהיה הכל היפך מפני שזרענו בשנה השביעית, ז"א אם אנחנו לא מקיימים מצוות אז אנחנו נגלה מן הארץ ויהיה לנו מכות וצרות חולאים ויסורים וכו', וההיפך זה יהיה בקללות בענשי הארץ, שנאמר ונתתי את שמיכם כברזל והארץ נחושה, וענשי החולי שיקולל המאכל ויחליא, ותשלוט בו התולעת וכו' וכו'. כל זה ניסים.
מבואר מזה שכל ההצלחות באות מקיום התורה והכשלונות מביטולה. וזו הנהגה שלא כדרך הטבע, ונס נסתר שזכו לו ישראל על ידי קבלת התורה. מה שאין כן באומות העולם שאין בכח פעולותיהם לטוב או לרע להשפיע כלל על דרכי ההשגחה אלא כלפיהם העולם נוהג כמנהגו, טבע, על אף שסוף סוף הם יקומו על שכרם או ענשם. אבל הם לא משנים בטבע כלום, רק עם ישראל משנים את כל הבריאה, בכל רגע נתון.
עוד רבותא מצאנו במתן תורה, במה שאמר כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים. פירש הרמב"ן שם שהוא לשון הרגל, וזה לשונו: אבל יתכן שיאמר כי לבעבור הרגילכם באמונתו בא האלהים, שכיון שהראה לכם גילוי השכינה נכנסה אמונתו בלבבכם לדבקה בו, ולא תיפרד נפשכם ממנו לעולם.
גם בסוף דבריו פירש שהוא לשון נסיון, וזה לשונו ואמר, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם. כי העמים אינם חייבים ליקחם, אשר ידעתי אתכם פנים אל פנים, אז לכן הקב"ה פוקד עלינו דוקא עוונות ולא על הגויים.
כוונתו גם כן כנזכר לעיל, דמכיון שזכו לגדלות הנפש ישראל ע"י ההתגלות בסיני, ונקלטה האמונה בלבבם בחוש, לכן מן הראוי לדקדק עמהם יותר מעם האומות. אומות העולם לא רק שלא הכינו את עצמם להיות ראויים למתן תורה, אלא השחיתו אתת דרכם וזלזלו גם בשבע המצוות שהם חייבים לקיים. אבל עדיין היו ראויים לתקן את עצמם, ועל כן נתגלה עליהם הקב"ה ודרש מהם לקבל את התורה אפילו שלא היו ראויים, אולם האומות קלקלו יותר ועשו את עצמם מוחלטים לדבר עבירה בזה שסירבו לקבל את התורה. חשבו מכיון שאין כוונתם לשנות את דרכם, למה להם לגרום לעצמם ענשים חמורים ודקדוק הדין ע"י קבלת התורה יותר מקודם? בהפקר נח להם לעשות כרצונם, ולא יצטרכו לתת את הדין בבחינת יסרך רעתך. שהרעה עצמה שאדם עושה מייסרת אותו, למה הם צריכים להכנס לזה?
אבל אם הם יקבלו את התורה הרי יעשו מצוות התורה לטבע חדש, להשפיע מיד על כל הנהגה הן לטוב והן למוטב, כמו שפירש הגאון רבי חיים וולאז'ין ז"ל על המשנה, דע מה למעלה ממך, שאף ההנהגה של מעלה הוא ממך, תדע לך, כל מה שלמעלה קורה זה ממך, זאת ועוד אחרת הם פחדו שעוצם ההתגלות של מתן תורה שבה יקלט בהם האמונה בחוש, יקשה עליהם להמשיך בדרכם הנלוזים בלי מאבקים פנימיים ומוסר כליות, משום שיתרגלו בעל כרחם לטוב בראותם אלהים פנים אל פנים, ואם בכל זאת יקלקלו הרי מידת הדין תמתח כנגדם בחמת קצף, ואם כן משני הצדדים יצאו נפסדים.
זאת הסיבה שחילונים לא באים להרצאות, כי הם פוחדים להיחשף לאמת וזה יחייב אותם, לכן הם לא רוצים לשמוע. אבל צריכים לדעת את המשנה, שגגת תלמוד עולה זדון, הוא חושב אני לא אלמד אני אהיה שוגג, אם אני אלמד אני אהיה מזיד, עזוב, לא יודע, לא מבין, לא, שגגת תלמוד עולה זדון. אם אתה חושב שזה שגגה - זדון, אתה חייב ללמוד, אין פטור לאף אחד, נולדת אצל הורים דתיים חילוניים, את מי זה מעניין, יש לך שכל? אם יש לך שכל ואתה לא בגדר שוטה שאתה פטור מכל המצוות, אתה חייב להכיר את האלקים.
גם כלל ישראל היה מודע לגודל האחריות שקיבלו על עצמם, אבל הם הכינו את עצמם מקודם לזה וגם התנהגו בתמימות בידעם שרצון הבורא וקיום הבריאה - קבלת התורה. והם לא ביקשו להתחמק, אלא קיבלו את התורה בכל כוחם ולמעלה מהשגתם כשאמרו נעשה ונשמע. ואמנם חרצו את ענשם על העבירות, אבל גם זכו להיות עם סגולה, זכו שכל ההנהגה תנהל על פיהם. כמו שכתוב "תנו עז לאלהים" כביכול אנחנו נותנים עוז לאלקים, או כמו שכתוב "צור ילדך תשי" אנחנו גם מתישים כח של מעלה אם לא עושים מצוות, כאילו לא נותנים לקב"ה את האפשרות להשפיע שפע טוב לעולם. כשאנחנו עושים טוב אנחנו נותנים לו את האפשרות והכח לפי הכללים שהוא חקק להשפיע טובה לעולם. אז מעשי התחתונים משפיעים למעלה, וגם זכו ישראל להתגלות בהר סיני ונחקק בליבם ובלב זרעם האמונה בחוש, והנטיה החזקה לטוב, וזכו להיות מקיימי הבריאה. כמו שכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
היוצא מכך רבותי, אנחנו לא צריכים שום כח פיזי, אם אנחנו מתקרבים לבורא כל העולם תחת רגלינו. "כל שתה תחת רגליו" הכל הקב"ה ישים תחת רגלינו. כי ישראל מנהלים את העולם, את הבריאה, את המלאכים, את העולמות, במעשים שלהם. לכן כתוב, "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי מדרשות - אין ידי עשיו שולטות, מתי ידי עשיו שולטות? מתי שהקול לא נשמע בבתי מדרשות.
עשיו ולפיד היינו הך, אם הקול בבתי מדרשות היה צריך להשמע באיכות שהוא צריך להשמע לא היה לפיד, לא עולה ולא יכול לבצע כלום. אבל זה הבבואה וההשתקפות של המעשים שלנו. זה המראה. אם היינו אמיתיים עם הקב"ה כמו שה' רוצה, שום אומה ולשון לא היתה שולטת בישראל, כל שכן רשעי ישראל. אז אנחנו יכולים להתגבר על כל האויבים ברגע אחד, אם כולם נכנסים לבתי מדרשות ומתחילים לתפוס את הספר וללמוד ברצינות, כמו שהיה בזמן מרדכי ואסתר, כמו שהיה בזמן חשמונאים, כמו שהיה בכל התקופות, כשהיו גזרות הכי נוראיות עם ישראל התחבר לתורה ולמצוות, נכנס לבתי מדרש, התפלל, עשה תשובה, צ'יק צ'ק הכל התהפך ברגע, ברגע, ברגע לא תהליך של שנים, ברגע על המקום. על המקום מסור לנו מפתחות העולם. אבל אם לא מאוחדים ונפרדים ומחלוקות וצרות ובעיות ופה ושם, זה מעשה שטן בשביל לקלקל שנמסר ביד הרשעים.
אומות העולם לא רצו לקבל את התורה כי הם פחדו שיצטרכו לשנות את הטבע שלהם ולא התאים להם, רצו להשאר עבד נח לו בהפקרא, ככה זה גם החילונים, אלה שלא רוצים להתקרב זה מאותו טעם. אבל אם הם חושבים שהם נפטרים מעונש, הפוך הוא רק מצטבר, אנחנו לפחות על כל מה שעושים מקבלים מכות, אז המכה מנערת אותך, ואז אתה נזהר, ואז אתה לא צובר לך הרבה עוונות, כי אתה מתחיל להזהר, אבל אם לא זה מתחיל להתאסף ולהתאסף ולהתאסף ואתה לא יודע אפילו כמה אתה חייב, ויום אחד תצטרך לעמוד לדין זה לא יגמר. אז זה חסד של הבורא. אז מה שקיבלנו את התורה זה זכות שאין כדוגמתה, מה שראינו גילוי פנים אל פנים זה נתן שהאמונה תהיה אצלנו בחוש, ולכן ישראל נקראים מאמינים בני מאמינים, ולכן אפילו אם יהיה בן אדם בירידה של הירידה, הנקודה הקדושה של לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, נקודת הקדושה היהודית נמצאת בתוך תוכיותו שגם משאול תחתית הוא יכול לקום בין רגע. אבל עדיף לעשות את זה בלי לקבל את המכות, וצריך לשמוח בקיום המצוות כמוצא שלל רב. כל מצוה ומצוה - שלל רב, כאילו מצאת ארגז מלא מטבעות זהב. כל מצוה. גם לנקות חוץ מכבודכם שירותים בבית הכנסת. כתוב "מנשים באהל תבורך", יעל אשת חבר הקיני, מנשים באהל תבורך, מה אומר התרגום, מנשים שמנקות בתי מדרש ובתי כנסיות, זה מנשים באהל, איזה אהל? אהל של התורה.
יש ברכה מיוחדת לנשים שמנקות בתי כנסת ובתי מדרש, אתם שומעים? אדם חושב שזה מלאכה ככה לא כל כך, לנקות, אני צריך לנקות? לסדר סידורים נגיד בסדר, לנקות, למה צריך לנקות? מנשים באהל תבורך, מאותן נשים שהן מבורכות מזה שהן מתעסקות בלאפשר ללומדי תורה ולמתפללים להתפלל מתוך נקיון, "היכון לקראת ה' אלקיך". מצוות. אצל יהודים מזבל אפשר לעשות מצוות, כשאדם זורק זבל צריך לכוון, הריני הולך לקיים מצות גמילות חסדים, זה שאתה מפנה את הזבל אתה עושה גמילות חסדים עם אלה שנמצאים, שאתה מסיר מהם את הלכלוך והריח וכו', זה חסד, מצות עשה דאורייתא - גמילות חסדים. אצל החילונים זה נקרא פראייר, אצלנו זה גמילות חסדים, זה אוצר בלום של מצוות. אתה מבין, ממה שאצלהם נקרא פראייר אצלנו עושים יהלומים.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.