כח המוריש | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב.

אל תקרא מורשה אלא מאורסה שהתורה מאורסה לישראל

וכאשת איש לעובדי אלילים.

משל לבן מלכים

שנשבע כשהוא קטן למדינת הים.

אם מבקש לחזור אחר מאה שנים

אינו בוש לחזור מפני שאומר לירושתי אני חוזר.

אמר רבי יוחנן כותי

העוסק בתורה חייב מיתה

שנאמר

ציווה לנו

לנו

ולא להם

לכן

התורה מאורסה לישראל

והיא כאשת איש לעובדי אלילים

וגוי שעוסק בתורה חייב מיתה כי תורה ציווה לנו ולא להם.

והדבר מבהיל

בשביל שסירבו אומות העולם פעם אחת לקבל

את המתנה הגדולה בסיני את התורה

הקדושה

כשהקדוש ברוך הוא חיזר על כל אומה ולשון

ואמר להם אם הם מעוניינים לקבל את התורה והם סירבו

הפסידו ירושה זו לעולם ולנצח

תורה ציווה לנו משה מורשה

זה ירושה לישראל בלבד הם הפסידו את הירושה לעולם ולנצח

ועל מה הם סירבו?

הם סירבו רק על לאו אחד

כל אומה התנגדה רק לציווי אחד

שאלו מה כתוב בה אמר לא תנעף

שאלו מה כתוב בה אמר לו תרצח

אז על לאו אחד הם סירבו

לאו אחד הם סירבו ולא התנגדו לכל התורה רק ללאו הזה

הרי בגלל זאת בגלל לאו אחד

הפסידו את האושר הנצחי

ורגע הסירוב

נעל בפניהם את השער לנצח

והם ניתקו לתמיד את הקשר

נעשו מרוחקים עד שגוי הלומד תורה חייב מיתה

התורה לגבי אומות העולם כולן היא כאשת איש

שאינה זיווגם

אין התורה מתאימה להם

אלא אם כן מתגיירים ונעשים כמו בני ישראל

שעה אחת

שסירבו

הפסידו את הירושה

כי אחרי ששמעו את הקולות וברקים

התחרטו ואמרו זה לזה בואו נלך ונקבל את התורה יחד עם בני ישראל

אף אחד לכולנו

אל אחד ביראנו

אה שמעתם את הקולות והברקים

אחרי שנהיה פרסום גדול ורעש עצום וכולי וכולי אז גם אנחנו גם אני גם אני

מה הטעם מה אף אחד לכולנו אל אחד ביראנו

מה פירוש גם אנחנו

אבל חלפה שעה

חלפה שעה רצויה והם נחרטו לתמיד מהאור העליון

וכל מי ששומע על הפסד כזה שנגרם

בזמן כה קצר

חרדה תוחזנו פעם אחת מסרבים לקדוש ברוך הוא

ואפשר להפסיד לנצח ולכל הדורות

כל מה שהיית יכול לזכות

זה מה שנגרם לגויים כולם

ומה גם

כאשר גם בן ישראל

יש והוא מאבד עולמו ברגע אחד

כשהוא מתרשל להיענות

לאורות העליונים הקורצים לו ממעל

והוא אדיש לשעה מוצלחת המזדמנת עבורו

שיוכל להתרומם

ולהשיג דרגות חדשות במעלות רוחניות

אך מפני התרשלותו ואדישותו הוא מפסיד את האושר

לנצח

ומנתק עצמו לעולמים מאותה דרגה שזומנה לו

רבן יוחנן ואילפא

לא היה להם לאכול בכולל, לא היה אוכל, לא היה, אז הם החליטו שהם הולכים, זהו

לא יחדל אביון מקרב הארץ

הלכו לעבודה למצוא עבודה שאין להם מה לאכול, אין מה לאכול

בדרך הם ישבו

מתחת לכותל

וכשהם יושבים שם פתאום הם שומעים

שומע רבי יוחנן

שני מלאכים מדברים ביניהם אחד אומר לשני בואו נפיל עליהם את הכותל

למה?

עוזבים חיי עולם

והולכים לחיי שעה

אז השני אומר לו

לא

שאחד מהם

צריך להיות גדול בישראל

לא

אז רבי יוחנן שמע את זה

שאל את אילפא תגיד שמעת משהו?

אמר לו לא

אמר אם ככה זה מכוון אליי

אמר לו אני חוזר לכולל

מה עם אוכל? מה עם זה? לא יודע, אני חוזר לכולל, חוזר

חוזר לכולל

הוא חזר

וקיבלנו את רבי יוחנן

כל התלמוד הירושלמי

מזה שהוא חזר לכולל

אילפא הלך

מה המרחק עכשיו בין שניהם?

שעה אחת, רגע אחת

רגע אחת יכול אדם לאבד את עולמו לנצח, לא חוזר, נגמר, אילפא נשאר אילפא

ורבי יוחנן זה רבי יוחנן

שניהם למדו ביחד, יכול להיות שהיו חברותא

והנה תראו

רגע אחת, זה החליט ככה וזה החליט ככה

וכבר הרחבתי את זה בכמה הרצאות להסביר

שהכל זה דמיון שאי אפשר לחיות ורעב וקשה ואין אפשרות ואין מה לאכול

אז לאן הוא חזר? הרי אין אוכל בכולל

אז לאן הוא חזר?

מאיפה הוא מצא אוכל אחר כך?

מאיפה יש לו פתאום?

לא, אם הוא שמע שהוא הולך להיות גדול מאוד בישראל

עם הבטחה כזאת גם לא אוכלים

אה, אז הבטן לא מקרקרת כבר

הכל זה דמיון, הכל זה דמיון

אם השם קצב לאדם לחיות 80-90 שנה הוא יחיה,

אי אפשר בלי אוכל

ואוכל השם מספק לכולם, לכל הברואים, אז זנת עולם כולו

אז מה החשש שלך? שלא תאכל?

רק מזה אל תחשוש כי זה ודאי אתה צריך, כי בלי זה לא תחיה

ואם הוא קצב לך חיים אתה חייב לחיות, ואוכל הוא צריך לספק

מאנדי יאב חייה, יאב מזונה, אין ברירה, נישת ברירה

אלא אם כן השם רוצה שאתה תחיה 40 יום כמו אליהו, בלי אוכל

אם הוא רוצה למה לא, אם אפשר למה לא, מה חייבים

מה חייבים לאכול כל פעם להיכנס לשירותים, לא חייבים,

אם אפשר להיות כמו אוכלי המן

שלא היה להם יצירות בכלל,

למה לא?

אז זאת אומרת אדם חי בדמיונות

שאי אפשר וזה.

יש אנשים ששוקדים בבית המדרש,

היום זה נראה קשה,

בעוד עשר שנים שמסתכלים אחורה צוחקים ממה שהם קראו קשיים.

צוחקים.

מי שהתמיד,

עליו נתעליו, נהיה חכם בין החכמים,

בין החשובים שבדור.

לכולם קשה, אין אברך שקל לו.

אף אברך הוא לא עשיר מהבית, למעט בודדים אולי,

אבל אף אחד הוא לא עשיר מהבית,

והמשכורת היא משכורת רעב.

משכורת רעב.

ליחיד זה משכורת רעב, כל שכן למשפחה.

והנה,

ואנשים גודלים וצומחים וגודלים וצומחים, וברוך השם,

והזכות שלהם גדולה מאוד בשמיים,

גדולה מאוד מאוד מאוד בשמיים. אפילו אם הוא לא אחד מהגדולים שבדור,

עצם זה שהוא הפקיר את כל העולם הזה בשביל התורה,

אין מעלה יותר גדולה מזאת.

אין, אין, אין, אין, אין בעולם.

אין.

אז אדם יכול לפעמים ברגע אחד, בהחלטה אחת, לזכות

לנצח אינסופי במדרגה ובמעלה מסוימת,

ויכול ברגע להפסיד את הכול.

הכול, הכול, לא יישאר לו כלום. כלום.

כל מה שהיה מזומן לו, יקבל מישהו אחר. הוא לא יקבל יותר.

מי שדחה את היד המושטת לו לעלייה נוספת,

שוב אינו יכול לחזור ולהשיג את העלייה הזאת,

כי היא ניתנה בירושה לחברו,

ולא לו.

ראובן הפסיד.

בכורה, כהונה, מלכות.

הפסיד!

ברגע.

זהו.

זה לא חזר.

אפילו הוא עושה תשובה, לא חזר.

אדם הראשון חטא,

עשה תשובה 130 שנה,

אבל לא חזר יותר למעלה שלו, לא חזר,

לא חוזרים יותר, נגמר. מה שהפסדת, הפסדת.

לא תפסת את הרגע, הפסדת.

הפסדת.

ואז היא ניתנת בירושה לחברו, ולא לו.

הדרגה הזאת

נעשית לו, שהייתה שלו,

נעשית לו מעתה כאשת איש עבורו.

אין לו יכולת להשיגה יותר.

אפילו אנשי דור המדבר הפסידו אוצר נצחי.

דור המדבר הפסידו אוצר נצחי.

הם איבדו את הכוח העליון והנצחי של ההורשה.

היה להם כוח להיכנס לארץ ולהוריש

את הנחלות בארץ ישראל לזרעם אחריהם.

הם הפסידו כי הם מתו במדבר,

והם הפסידו את הכוח הנצחי של הורשה.

הייתה להם ירושה ביד,

ונשמטה מהם.

וחטאם של המרגלים וההתאוננות הפסידו את כוח המוריש,

שכוח המוריש הוא כוח עליון מעין עולם הבא.

הכתוב אומר ועבדי כלב

עקב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחריי

והביא אותי ואל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה.

זרעו של כלב

ירשו ממנו והוא יוריש להם, יש לו את כוח המוריש.

בעוד שכל השאר לא היה להם כוח המוריש.

רק לכלב יישאר הכוח הנצחי.

כוח המוריש הניתן לאדם שיוכל להנחיל לזרעו

את כל רכושו וכל מה שיש תחת ידו.

כוח הירושה והדינים הכרוכים בזה הם מכוח נסתר ועליון.

ואלמלא כוח נצחי זה מה הקשר שיש בין אדם אחד למשנהו?

רק חוט נסתר ונעלם מקשר בין אדם לבין זרעו אחריו לדורי דורות.

הספורנו זיכרונו לברכה אומר על הפסוק הזה

הוא יורישנה לזרעו

לא כעניין שאר דור המדבר

שאף על פי שבניהם

ירשו אותם

לא הם היו המורישים

אבל הורישם האל התברך ממצוותו למנחילי הארץ.

דור דעה

הפסיד כוח נפלא, אושר ואוצר כביר.

כוח עליון ונעלם הנקרא כוח המוריש.

את אותה סגולה שאיש יכול למסור ולהעביר מכוחו

לדורותיו אחריו את הכוח הזה הפסידו

מפני שהיו קצרי רוח,

מפני שהתפתו להרהר אחרי דבר השם שאמר שהארץ טובה,

מפני פחד של נשיאות

והנטייה אחרי מעט כבוד של המרגלים גרמו לעצמם הפסד נצחי ולכל הדור שלהם

וכולם הפסידו את כוח המוריש.

כמה עמוקים הדברים הללו

שצריכים לשמש לנו לקח איך לחשוש מפני הפסדים

שלנו

כי אדם יכול להזדמן לו, לפעמים הוא ישמע שיחה

והשיחה הזאת באמת דיברה אל ליבו

ומה שצריך רק אחרי השיחה זה להגיד עכשיו אני מקבל על עצמי את מה ששמעתי

כחו עמכם דברים ושובו אל השם

זהו מהיום אני כך וכך נגמר אם תפס את הרגע תפס לא תפס הלך

הלך לא חוזר לא חוזר

לכן הסברתי כמה פעמים

שעולה לי רעיון טוב אפילו בגדר רעיון רעיון טוב

שאני חושב עליו בסייעתא דשממה מייד אני מכריז בציבור שהחלטתי לעשות כך וכך זהו עכשיו אני לא יכול לסוג

תפס לי את הרגע

הרגע לא ברח

אבל אם אני אשאיר אותו במגירה

ואני אגיד בעזרת השם ברגע שיזדמן לי אני אעשה את זה אני לא אעשה לא אחזור לזה וגם אם ארצה לקחו לי את זה

אין דבר כזה אם הבזיקו לך מן השמיים משהו

אז רוצים מן השמיים שתתעורר לדבר שנדון לך בפרט

אם אתה שומע שהעניין הוא גדול וטוב ועצום ונכון וראוי

למה להפסיד אותו?

למה להפסיד אותו?

מה הבעיה?

מה אין לך את האפשרות אתה חושב?

בטח שאין אפשרות לאף אחד אין אפשרות כלום אין אפשרות לנשום אין אפשרות לראות אין אפשרות ללכת אין אפשרות לחשוב אין אפשרות בלי השם אי אפשר כלום

אבל אם השם נותן איזה רעיון

אז מה?

אתה צריך שיהיה לך אפשרות? לך אין שום אפשרות האפשרות זה רק השם

ואם אתה אומר לשם אני מוכן הנני

שלח אותי אני מוכן אני מוכן

כמו שבאו בדור המדבר

ואמרו למשה

כל אשר תאמר נעשה. אנחנו לא למדנו לא מלאכת תביעה ולא מלאכת בנייה ולא תפירה ולא צביעה.

שום דבר אנחנו לא בקיים במלאכות אנחנו עבדנו עבודת פרך במצרים אבל אנחנו נבנה את המשכן

כל אשר נדבו לבו באו לעשות במלאכה.

אתה למדת את זה?

איזה קורס גמרת?

אתה למדת מה? מה למדת? לא יודע, לא למדתי כלום. אז איך אתה יודע שאתה...

אני מרגיש בתוכי שאני מסוגל לעשות כל מה שתגיד. תגיד, מה שאתה רוצה אני אעשה.

וה' מילא את ליבם.

ה' מילא את ליבם.

הם, היה להם טיפה רצון ואת השאר ה' מילא.

זאת אומרת אם בן אדם רוצה לעשות את רצון ה' זה הכול.

הנני שלחני.

אני מוכן ומזומן. הנני.

אני מוכן ומזומן.

איך עושים?

השם ייתן את הרעיון. כמו שנתן לי את הרעיון הראשוני, ייתן לי גם את הרעיון של הביצוע.

לא רק ייתן לי, הוא גם ישלח לי שליחים וגם ייתן סיעתא דשמיא והכל.

ברוחניות הקדוש ברוך הוא עוזר לכולם. מי שרוצה רוחניות, קח כמה שאתה רוצה.

תגזים אפילו.

תגזים.

אין שום בעיה.

למה, מישהו התחיל איזה משהו, איזה פרויקט

או משהו שהיה לו הכול מראש?

מה פתאום?

כל מי שהתחיל, התחיל מאפס.

היה לו איזה רעיון וזהו.

קוראים לזה היום משוגע לדבר.

משוגע לדבר, כאילו.

אחד מקבל רעיון, הוא רוצה להיות עזר מציון.

אחד רוצה להיות זה, אחד רוצה להיות זה, אחד רוצה להיות זה. כל אחד בעל לו איזה רעיון

להיות ככה.

והוא תפס אותו, תפס והמשיך

וזהו

והתפתח, נהיה אימפריה, אימפריה. ואיך הוא התחיל?

מאפס, רק עם רעיון.

היה הרב פרדו, זכר צדיק וברכה.

כואב לי, כל פעם אני מזכיר את זה, כואב לי, אין אפילו הילולה בשבילו, אין שום דבר שעושים בשבילו.

אדם שהעמיד תורה בשיעור כזה, בן אדם לבד,

לבד.

סגר חנות של משקאות שהייתה לו,

לקח את הכסף,

קנה פה איזה חלקת אדמה, אורח חיים, מה שנקרא היום, הסמינרים הגדולים האלה, וזהו.

ואמר, ראה שבנות ישראל מסתובבות וזה וזה וזה, אין מי שיתמוך ואין פה ושם, אמר, זהו. אני,

גם הוא היה מסכן ערירי, לא היה לו ילדים ולא שום דבר.

ואמר, זהו.

בהתחילה, כי נהיה מעצמה,

מעצמה חיתן עשרות אלפי בנות, עשרות עשרות אלפי, איזה עשרות?

מאות אלפי.

אלף וחמש מאות בנות

לומדות בממוצע.

בניינים הוא בנה, ישיבות נתן. מה לא עשה?

מה לא עשה היהודי הזה? יהודי אחד.

אם היה לו סיעתא דשמיא, זה לא יאומן כי יסופר. היו אוהבים אותו, כל העשירים בחוץ לארץ, אוהבים אותו. מה זה אוהבים אותו?

בדרך כלל מתחמקים.

הוא לא, לא, לא, לא פנוי, לא עכשיו, טוב, זה, זה, פעם הבאה, לא פעם, זה, זה, זה, פה, פה, פה. הוא, כועסים עליו אם הוא לא בא.

איפה היית?

ומה נותנים לו?

מינימום חדר, מינימום קומה.

יש כאלה בניין שלם.

לא כסף קטן.

מאות או אלפי דולרים.

רק בעשרות, במאות, בחצאי מיליונים, מיליונים,

רק ככה הוא היה מקבל כסף.

רודפים אחריו. מה אתה עושה עכשיו?

הרב פרדו, מה יש לך עכשיו לבנות? מה אתה בונה? אם אתה בונה בניין, תגיד לי. אם אתה זה, תגיד לי.

אם אתה צריך קומה, תגיד לי. לא מנורה, לא נברשת, לא זה.

הוא בנה כמויות אדירות, כמויות אדירות.

בן אדם עם רעיון.

זהו.

רחש ליבי דבר טוב.

פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

הקדוש ברוך הוא מסייע, מסייע, אז לכן צריך לדעת

אם נתנו לך איזה רעיון טוב

יהיו לך איזה הברקה.

תנצל את זה, תפוס את זה. אם לא ייקח את זה מישהו אחר, מישהו אחר ייקח, ואם תרצה לחזור לזה,

ותגיד אחר כך למישהו, תשמע, אתה יודע מה? היה לי פעם רעיון, היה לי רעיון. אתה רוצה, נעשה?

שום דבר לא יעזור לך, לא יצא כבר. זה מישהו אחר לקח, נגמר.

לכן, לא להפסיד.

ורואים שהגויים, כל אומות העולם יכלו להרוויח לפנינו.

לפנינו יכלו להרוויח, לפנינו.

והשם חיזר אחריהם.

ומה הם אמרו? מה כתוב בה?

לא תנאב.

לא,

בשביל לאו אחד הם הפסידו הכול.

לאו אחד, זהו.

סרבו לקדוש ברוך הוא.

עכשיו ירצו,

לא יעזור להם שום דבר. די, לעולם נגמר.

רק אם הם יהפכו להיות גרים, דהיינו, יהיו יהודים.

ישראלים.

אם לא,

גורנישט מת גורנישט.

בשבילהם התורה זה אשת איש.

והם חייבים מיתה.

אם הם לומדים, כי תורה ציווה לנו משה מורשה.

כוח המוריש לנו יש.

לא להפסיד את זה,

לנצל את זה.

ואם נתנו לנו את הכוח הזה של התורה, אז מה?

אז אנחנו עוזבים את העיקר, העיקר שקיבלנו, את המתנה הכי גדולה של הבריאה.

עם זה אנחנו מחזיקים את העולם. עם זה מחזיקים את העולם.

אז יש לך אפשרות להחזיק את העולם.

יש אנשים באים לחופה,

אתה רואה, קופצים להחזיק את החופה.

כל אחד ננסה להחזיק את החופה.

הוא מחזיק את החופה. איש חתן וכאלה הוא מחזיק את החופה. איש אומרים שזה סגולה וזה.

מחזיק את החופה.

בוא! יש לי תפקיד יותר חשוב בשבילך. בוא!

תחזיק את העולם!

אתה מוכן?

יאללה.

אתה לומד תורה, מחזיק את העולם.

אל תקרה בנייך, אלא בונייך.

מי בונה את העולם?

מי מחזיק בניינות של עולם? תלמידי חכמים.

אז יש לכם את ההזדמנות, הנה שמעתם מה שאני אומר, ועכשיו מי שיתפוס

יכול לעלות מפה, לאין שיעור.

מי שלא יתפוס,

כי במגליע עובר דיאד ירדן.

בלי, בלי, בלי, לא עולה כלום, הפוך.

יש פה את כל האפשרויות ורק מפה אפשר לעלות. בלי סוף, בלי סוף.

אני הבטחתי, מי שילמד

תורה כמו שצריך, יתעשר.

זה לא הבטחה שלי.

כעולם קיים את התורה מעוני,

סופו לקיימה מעושר זה הבטחה של המשנה, זה השם אמר, לא אני.

זה ברור בבירור גמור, ואני אחת מהדוגמאות.

כבר סיפרתי מספר פעמים, שבע שנים הייתי עני מרוד.

מרוד. לחם עם מרגרינה, לחם עם ריבה.

והקדוש ברוך הוא עזר, הוא הבטיח והוא מקיים.

איך חזקיה המלך?

אמר לה הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אתה אמרת אם בחוקותיי תלכו שכבתם ואין מחריד.

נכון?

אז אני דאגתי שכל עם ישראל ידעו את התורה.

כולם יודעים.

כולם יודעים את התורה. מקטן מעט גדול, כולם יודעים את התורה. אז אני את החלק שלי

עשיתי.

אמרת אם בחוקותיי תלכו, אני קיימתי את החלק שלי.

עכשיו התת-קיימת שלך.

ושכבתם ואין מחריד.

אני אין לי כוח על סנחריב.

הוא בא עם 370 מיליון.

מי יכול עליו? אני לא... אני הולך לישון. לילה טוב, אני הולך לישון.

הרי כבודו,

הקדוש ברוך הוא, ידאג לטפל בהם. אני, אין לי שום דבר שלום.

אני הולך לישון.

בבוקר הוא קם, כולם מתים, שטיח פרסי.

370 מיליון.

כי השם הבטיח. אם השם מבטיח, הוא מקיים. ומה זה 370 מיליון שלו?

חריד בריד. מלאך אחד הוא שולח עם המגל ככה

על הדרך.

צ'ליק צ'אק.

אם השם מבטיח, כל המקיים את התורה מעוני,

סופו לקיימא מעושר,

חייב להתקיים.

אבל שיקיים את התורה מעוני.

שיקיים את התורה מהעוני.

שהעיקר זה המקיים.

המקיים.

המקיים.

יש ברכה.

מה ברך משה רבנו על התורה? אתם יודעים? כשהוא קיבל את התורה, מה הוא ברך?

כתוב במדרש.

מה הייתה הברכה? הוא לא ברך, ברוכותי ה',

שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

הייתה לו ברכה אחרת.

מה הייתה הברכה?

הברכה שלו שהוא ברך.

הייתה על מקיימיה, לא על לומדיה,

לא הוגיה, לא מביניה, לא כל הדברים האלה.

תכף נראה את הנוסח המדויק.

הנה.

אמר רבי אלעזר, איזוהי הברכה שברך משה בתורה תחילה?

ברוך אתה השם אלוקנו מלך העולם,

אשר בחר בתורה הזאת

בקידשה ורצה בעושיה.

ולא אמר בעמליה ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה אלו שהן עושין דברי תורה בעושיה.

זהו.

זה מה שהשם רוצה.

שיהיו יהודים

שלמדו תורה ועושים את התורה.

מקיימים את התורה.

רק הוגים ולומדים, למדנים וזה.

הקדוש ברוך הוא לא צריך ציפורים מצייצות.

הוא צריך עושיה.

אז אם אדם מאמין לקדוש ברוך הוא ועושה מה שהקדוש ברוך הוא אומר, גם הקדוש ברוך הוא

עושה מה שהוא אומר.

ברוך

אומר ועושה.

ברוך גוזר ומקיים.

שכל דבריו,

האמת וצדק.

רבי חנניהו ברנגל שיומר, עושה ארגל שבכל זאת.