"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים", נחלקו חכמים, אם יתרו בא קודם מתן תורה או לאחר מתן תורה, וכתב הרמב"ן, אני שואל על הדעת הזו, שאמר הכתוב, "וישמע יתרו את כל אשר עשה" למה לא אמר ששמע מתן תורה שהוא מהנפלאות הגדולות שנעשו להם, וכשאמר "ויספר משה לחותנו" למה לא סיפר לו מעמד הר סיני, וממנה ידע כי ה' אמת ותורתו אמת ואין עוד מלבדו. 

מבאר הרמב"ן דפשטות הכתובים מורים כמאן דאמר דלפני מתן תורה בא, אבל צריכים ליישב למאן דאמר דלאחר מתן תורה בא, למה לא סיפר לו ממתן תורה? לפי הפשטות של הכתובים מה שהוא לא סיפר לו ממתן תורה זה בגלל שהוא בא לפני מתן תורה, אבל לפי מאן דאמר שהוא בא אחרי מתן תורה למה לא סיפר לו ממתן תורה? 

איתא במדרש, בלשון שחטא פרעה בו עשה תשובה, והצילו הקב"ה מבין המתים לספר כח גבורתו, שנאמר "ואולם בעבור זאת העמדתיך", והלך ומלך בננווה, וכששלח הקב"ה יונה לננוה להנבא עליה להחריבה, שמע פרעה ועמד מעל כסאו וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר, כך אומר המדרש. לספר את הנפלאות של יציאת מצרים אפילו פרעה יכול לספר, לכן הציל אותו הקב"ה כדי שיפרסם את הניסים והנפלאות של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, אבל לספר מתן תורה במעמד הנבחר רק בני ישראל יכולים לספר ולא גויים. מעמד גדול כזה אם לא הכניסו לתוך עומק ליבו ופנימיות נפשו, עד שישוב אצלו חוש לא יועיל כלום. 

מעמד הר סיני צריך להכנס לפנימיות האדם. הגמרא בשבת אומרת שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתם והחזירם הקב"ה, זהו גדר קבלת מעמד הר סיני, עד שפרחה נשמתם, דבלי זה עדיין אין כאן קבלת התורה, דקבלת התורה צריך להיות עם הפנימיות. זה הביאור למאן דאמר דיתרו בא אחר מתן תורה ולא הגידו לו ממעמד הר סיני, דמעמד הר סיני אי אפשר לספר לגויים. 

בזה חלוק מעמד הר סיני מיציאת מצרים, ביציאת מצרים כל העולם ראו הניסים, ואפשר לספר נפלאות הקב"ה, ולכן ניצל פרעה לספר נפלאותיו של הקב"ה, אבל מעמד הר סיני אי אפשר לספר רק למי שהרגיש בנפשו והכניס לתוך עומק ליבו כמו כלל ישראל, אז יכול להרגיש מעמד הר סיני, ומי שלא הרגיש כן אי אפשר לספר לו ממעמד הר סיני. 

כך דרכה של תורה, פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא. להרגיש ולהבין את ה"אשריך בעולם הזה" במצב כזה אי אפשר בשום אופן רק לאלו שעושים כן, ומי שלא קיים את זה בעצמו אי אפשר לו להבין איך יתכן להיות "אשריך בעולם הזה" כשאוכלים פת במלח, מים במשורה וישנים על הארץ, איך יכול להיות דבר כזה? רק מי שעושה כן מרגיש. לכן אמר התנא, ואם אתה עושה כן, פירוש שהוא קיים את זה בעצמו, אז אפשר להרגיש ולהבין את ה"אשריך בעולם הזה". ואני אומר לכם שאשריך הזה הוא ברור והרגשתי אותו טוב מאד שבע שנים, אין אשריך יותר מזה. ויתרו שלא היה במעמד הר סיני לא סיפרו לו כלום מאותו מעמד, ואף על גב דודאי שמע ממעמד הנבחר, מכל מקום לא יכול להרגיש כלום, דבלי פנימיות, בלי פנימיות, בלי פנימיות שמע, מה שהוא שמע זה שמיעת האוזן בלי פנימיות, ובלי פנימיות אין תורה. 

איך היא הדרך לבוא לידי הרגשה של פנימיות התורה? זה על ידי היראה, וכן מפורש בפסוק, והחכמה מאין תמצא, "ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה" כך כתוב באיוב כ"ח. הביאור הוא, דנהי דתורה היא חכמה, ולכאורה תלוי בכשרון האדם, ולפי גודל הכשרון כן יהיה מידת גדלותו בתורה, אבל לכן בא הכתוב להורות שזה טעות, אלא חכמה נמצא במי שיש לו יראה, יראה היא המפתח לחכמה, "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב", פירש הרמב"ן וז"ל: שהכתוב בא להזהיר לשמור מאד את מעמד הר סיני, כל הדברים אשרו ראו עיניך, הקולות והלפידים לא נסירם מליבנו לעולם, וציוה במצות עשה שנודיע לכל זרענו מדור דור כל מה שהיה שם, בראיה ובשמיעה. הביאור בזה, כדי לזכות לתורה צריכים תמיד לזכור מעמד הר סיני, ולזכור את אותה התקרבות שהיה לכלל ישראל אז. זה הביאור במה שאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך", מה כתוב אחרי זה - "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב", מה להלן באימה וביראה ברטט ובזיע, אף כאן באימה ביראה וברטט ובזיע. מכאן אמרו בגמרא בברכות כ"ב ע"א, שבעלי קריין אסורין בתלמוד תורה. כדי לזכות לתורה צריך להיות מקורב, ויראה הוא סוד הקרבה, אבל בעלי קרי שהם בקלות ראש אין להם יראה, והם עומדים בריחוק, וממילא אי אפשר להם לזכות לידע את התורה, ולכן אסור להם ללמוד, דהיסוד לזכות לתורה הוא ע"י התקרבות ויראה, הרוצה לזכות לעלות במעלות התורה ולהתקרב אל הקב"ה צריך לעמול וליגע עצמו לקנות מידת היראה, ואז יזכה לתורה. אם כן ראינו שיש חילוק בין גוי לבין ישראלי בענין של הבנת מעמד הר סיני, אי אפשר לספר את זה כמו יציאת מצרים, כי פה צריך פנימיות, מצב של יצאה נפשי בדברו, שנשמתם פרחה בכל דיבור ודיבור וחזרה, וה' החזיר להם אותו. זה כל כך היה פנימי, ולא התלהבות לראות זיקוקי דינור וכו' וכו', זה היה כל כך פנימי שהם לא יכלו להיכל את זה והנשמה יצאה והיתה צריכה לחזור על כל דיבור ודיבור. איך אפשר להסביר את זה? אם תספר למישהו את זה אז תפרח נשמתו והיא תחזור? ז"א זה קשה מאד, אבל אנחנו מצווים להעביר את המסר הזה ולכן יש אחד מעשר זכירות להעביר מעמד הר סיני, לזכור זה לא לזכור שהיה, זה לזכור איך היה, לצייר את הציורים, ללמוד טוב טוב מה היה במעמד הר סיני, לצייר את זה בעיני רוחך ולהעביר את זה הלאה לאחר. 

מכאן רואים שיש חילוק גדול, בשביל לזכות לתורה צריך יראה כמו שקיבלו את התורה ביראה ברטט בזיע, ככה גם כרגע צריך ללמוד את התורה באותן רגשות בשביל לזכות לה, אם לא אז אתה קורא, אתה לומד כאילו אתה יודע ידיעות, יש לך ידיעות בתורה, אבל זה לא אחד מהקנינים שנקנית בהם התורה, צריך יראה, צריך שמיעת האוזן וכן הלאה. 

אז אם כן תנאי ללימוד התורה זה יראה והיראה היא המביאה לחכמה והן יראת ה' היא חכמה, הן זה בלשון יווני אחת, אחת היא היראה היא החכמה, ומי שאין לו יראה אין לו חכמה, לא יעזור שום דבר, הוא חכמולוג אבל חכמה אמיתית, חכמת התורה אין לו.

ש. לא שומעים

הרב: הפוך, היה להם יראה לקבל את התורה שבעל פה, שהם לא יחזיקו מעמד, הם הסכימו לתורה שבכתב, אבל פתאום התברר שלתורה שבכתב יש תורה שבעל פה, עכשיו מי יוכל להחזיק ולהכיל את כל זה, הם פחדו, אז הם לא קיבלו את זה מרצון, אז כפה עליהם הר כגיגית, זה החבילה, זה הולך בחבילה הכל ביחד, אי אפשר זה בלי זה, וגם שלא יקבל אדם רק מה שהוא רוצה כי אח"כ הוא יכול להגיד טוב, אני רציתי היום אני לא רוצה, אין, יש כפיה דתית, אתה חייב לקבל בכפיה, יש יראה ויש אהבה, אם קיבלת מאהבה כל הכבוד, צריך גם יראה. "הוו משמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס", נכון? נכון? אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, נכון? נכון? אבל "ויהי מורא שמים עליכם", צריך שיהיה יראת שמים, חייבים שיהיה יראת שמים, בדחילו ורחימו, בדחילו זה יראה ורחימו זה אהבה, צריך בשניהם לעבוד את ה'. ז"א צריך יראה. עם ישראל קבלו בזמן מרדכי ואסתר את התורה מאהבה דהיינו את התורה שבעל פה, ואז התחילה תקופה חדשה. מכל מקום, שמה כשהם ראו איך הקב"ה בכל פרטי הפרטים משגיח עליהם וכו' והציל אותם ממיתה גמורה, אז הם קיבלו על עצמם הכל, למה שמה הם חשבו שיש יותר מידי כאילו התורה שבעל פה מחייבת יותר מידי דברים, יותר מידי דברים, בגלל שנהנו מסעודתו של אחשוורוש, מה יש אסור לאכול, המלך הזמין אותך אז מה יש, אסור לאכול? אסור ליהנות קצת משהו? בשביל זה היתה הגזרה, מה זה לא מוגזם בשביל שכמה הלכו שמה, 18 אלף הלכו ליהנות שמה צריכים כזאת גזרה כל היהודים? אבל כשהם ראו את גודל ההצלה שהיה להם והכל, אז הם הבינו שהכל כדאי לסבול, הכל, מה שהקב"ה אומר. אייייי. 

אנחנו אומרים בהגדה של פסח, "והיא שעמדה והיא שעמדה לאבותינו ולנו", וכתוב שמגביהים את הכוס של היין, עד מתי מחזיקים אותה? עד שאומרים צא ולמד מה ביקש לבן הארמי, מה ביקש? לעקור את הכל, מורידים את הכוס כתוב, כשמגיעים לשם מורידים את הכוס. למה והיא שעמדה מרימים למה שמה מורידים, אלא הבן הרשע אומר, מה העבודה הזאת לכם, מה אתם מעמיסים על עצמכם כתוב, איפה זה כתוב, מה קרה לך, אתה יותר מידי מגזים די נמאס כבר, תן לנו, תן לעבוד בכיף, תן לנו מאהבה, מה אתה כל הזמן ביראה ביראה ביראה, כל הגזרות וכל הדברים האלה זה גורם לנו רק צרות וכל הגויים רודפים אותנו בגלל דקדוקים שאנחנו מתרחקים מהם וזה וזה ואומרים זה גוי וזה ככה וזה זה ולא לשתות את היין שלהם ולא ככה ולא ככה, ולא תשתה את יינם שלא תקח את בתם וכל מיני, מה מה מה מה מה מה, אז אנחנו אומרים לו כשלוקחים את היין דוקא, מה דיברת על יין נסך, הא? והיא שעמדה והיא שעמדה לנו ולאבותינו, דוקא כל מה שגזרו חכמים זה מה שהעמיד אותנו, מאיפה אתה יודע? הנה אני מוריד את הכוס, אין גזרות של חכמים, הורדתי את הכוס, נכון? אין יין נסך הורדתי, צא ולמד מה ביקש לבן הארמי? אז עוד לא היה תורה שבעל פה, לא היה גזרות של חכמים, לא היה תקנות, מה ביקש - לעקור את הכל, אז הגוי רוצה לעקור אותנו בלי גזרות חכמים ואל תתלה בזה, שטויות והבלים, אבל אם לא היינו מקיימים את הגזרות של חכמים והיינו מתקרבים אליהם היינו מתבוללים, אוי ואבוי מי היה מעמיד את העם הזה, לכן והיא שעמדה והיא שעמדה... ז"א אנחנו צריכים יראה, וצריכים לדעת שהקב"ה רוצה מאיתנו יראה, אם יש לנו יראה ונשמע בקולו ובקול החכמים חכמי הגמרא שנתנו לנו את הדרך ואת התורה שבעל פה, או, אם נלך לפי זה הקב"ה ישמר אותנו, ישמור אותנו, יציל אותנו ויגאל אותנו במהרה בימינו אמן.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך...