"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים". אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים - לא מסורת היא בידכם, לא בדברים אני משגר לכם, לא בעדים אני מעיד עליכם, אלא אתם רואים אשר עשיתי במצרים, על כמה עבירות היו חייבים לי קודם שנזדווגו לכם ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם. 

רש"י הקדוש אומר, שכתוב בפסוק "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים", אז זה לא סיפורים שעברו במסורת, זה לא שאנחנו צריכים עדים, זה לא שאנחנו צריכים סיפורים, זה אתם ראיתם בעיניכם, ורק בגללכם עשיתי את מה שעשיתי במצרים, כי הם היו חייבים לי על עוונות הרבה הרבה זמן כבר לפני כן, ולא פרעתי להם, עד שאתם נזדמנתם לשם ואז כבר שילמתי להם על הכל. עוד פעם, אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, לא מסורת היא בידכם ולא בדברים אני מ שגר לכם ולא בעדים אני מעיד עליכם אלא אתם רואים אשר עשיתי במצרים, על כמה עבירות היו חייבים לי קודם שנזדווגו לכם ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם. 

כשאומה אחת מתרוממת בערכה ובצביונה, כשאומה אחת מתרוממת בערכה ובצביונה הרוחני על שאר חברותיה, או אפילו כשיחיד מתעלה ומתרומם בערכו המוסרי מכל בני שכונתו, אז לאור ההתרוממות הרוחנית של האומה או היחיד נתבעים המפגרים על שלא התאמצו להגיע לאותה מדרגה של האומה או של היחיד, כי לאור ההתרוממות הרוחנית נעשים מובלטים ביותר החטאים של האומה או של היחיד, ובעקב הגילוי בא הגינוי או העונש על המפגרים. נחזור, יש אומה או יחיד שהתרוממו והתעלו בערך שלהם הרוחני על שאר האומות או על שאר היחידים, לאור ההתרוממות הרוחנית של האומה או של היחיד, תובעים את המפגרים, מי זה מפגרים - אלה שמפגרים אחריהם מלעלות, מאחרים כמו שאומרים, המפגרים נתבעים על שלא התאמצו להגיע לאותה מדרגה של האומה או של היחיד. יכלתם להגיע כמו שפיגרתם, תתבעו, תגונו, כי לאור ההתרוממות הרוחנית נעשים מ ובלטים ביותר החטאים של האומה או של היחיד, ובעקב הגילוי בא הגינוי או העונש על המפגרים, בשעה שאחד מתבלט מחבריו הוא מאפיל על האחרים, וזה גורם לגינויים או לענשם, כי אומרים לו הנה, למה הוא כן יכול ואתה לא? כי אתה מפגר, אתה החלטת להיות מפגר. 

העבירה כשהיא לעצמה אינה כל כך חמורה, לא מצד הדין, אלא מצד כרגע שהעבירה נמצאת בחללו של עולם אינה כל כך חמורה, אבל כשמשווים את הטומאה ואת הטהרה בתערוכה אחת, כשעורכים אחד לפני השני, כשעורכים את האור מול החושך, אז השליליות שבעבירה מתגדלת ביותר. כשהטומאה נמצאת בפני עצמה או כשאדם נמצא בין טמאים אז זה לא בולט, אבל כשנכנס לשם פתאום צדיק, או כשנכנס אור במקום של חושך, פשששש זה נותן להכיר בהבלטה גדולה את הערך בין זה לזה, ואז זה נהיה פי כמה יותר חמור. 

כמו שאמרה הצרפתית לאליהו, כי באת אלי להזכיר את עווני" עכשיו שאני מיוחסת כלפיך, כשאתה נמצא פה, אתה הנביא הקדוש ואני פה - זה מזכיר את עווני, כי אדם נתבע לעלות ולעלות ולעלות, ואם הוא לא עלה ובא לידו מישהו שכן עלה, ועבד על עצמו ועלה, אז זה מבליט יותר את העוונות שלו שהיה יכול. או כמו שאמר הבעל שם טוב ז"ל, כשהשמש זורחת אז מתגלה ונראה הצל, מתי יש צל - דוקא כשיש שמש, כשבאה השמש היא מראה את הצל, זה מבליט את הצל. אותו דבר כשבא אחד שהוא כמו חושך - הוא מאיר את החשוכים.

מבהיל הוא על כמה מיני עבירות שהיו המצריים חייבים להענש כבר עידן ועידנים, ולא שקלו לענשם עד שנזדווגו לישראל, עד שבאו ופגעו בגבול קדושתם של ישראל ובתחום חירותם לשעבוד אותם, ממילא הועמדה אומה שטופת הזימה הזו פנים מול פנים מול גוי קדוש, ואז לאורה של קדושת ישראל אף בכל מקום שהיו, ובאשר הם שם הובלטה הקטגוריה הקשה על המצריים והקב"ה נפרע מהם, לכן ישראל לא לקו והם לקו, כי ישראל הבליטו את עוונותם יותר, ונוסף על עוון השעבוד ששעבדו את ישראל, נתגלו מחדש כל נגעי רשעתם וטומאתם של המצריים שהיו חייבים עליהם עוד מקודם שנזדווגו לישראל. בקיצור כשמזדווגים לצדיק כאלה שהם לא צדיקים רק נראים צדיקים זה מבליט את רשעתם וטומאתם והיא נחשפת לעיני כל, כל זמן שהם לא התעסקו איתו הם נחשבו הם בעצמם צדיקים, ברגע שהתחילו להתעסק איתו מתפרסמת טומאתם לעיני כל, הקב"ה פורע להם באותה שעה את כל מה שהיה מעידן ועידנים שהיו חייבים בהם נסתר מעיני כל. המצריים נראו כאומה מתקדמת, בעלת כישופים, מהנדסים, חכמים, חרטומים, הכל, ולא ניכר טומאתם לעיני כל, כשבאו ישראל עם קדושתם אז זה ניכר וזה חייב את הענשתם כי אז העוונות בצבצו והופיעו במלוא טומאתם. 

אכן מה נוראה היא הדאגה על עוונותיו של האדם, שלעיתים מאד קרובות נשארים עומדים על מקומותיהם ברחמי השי"ת שמעלים את עינם מן המורדים, כאילו לזמן מה הקב"ה רואה אבל מעלים. אז הדאגה צריכה להיות נוראה על עוונות של אדם, כי הוא חושב שהקב"ה מסתדר עם מה שהוא, לא, לא, הוא לא מסתדר עם שום עבירה שלך ועם שום כלום, כרגע הוא מעלים את עיניו, אבל כשהוא נפגש עם אחד מחבריו שהצליח להעפיל ולעלות במעלות הקדושה, מהפגישה הזו, מהאור הבוקע ועולה מההתרוממות של חברו מתעורר קטרוג גדול על המתרפה המתרשל והמפגר. צללי החטאים, כמו שאמרנו כשהשמש מאירה יש צל, צללי החטאים יתגלו לאורה של הצלחת חברו. נמצא שחבר מחייב חבר, ואוי לאותה בושה. בשביל זה גם יש אש בחופה, וכל שכן בשעה שאינו נזהר ומתדיין עם חברו לפגוע בכבודו, למעטו, להקטין הצלחתו - סכנתו גדולה ביותר. בשביל זה נענשים ש"ס. 

"וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב" תניא רבי יוסי אומר, לא מקומו של האדם מכבדו אלא האדם מכבד את מקומו. וכן מצינו באהל מועד שבמדבר, כל זמן שהוא היה נטוי אמרה תורה "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב", הוגללו הפרוכת - הותרו הזבים והמצורעים להכנס לשם, אז כל זמן שהאהל מועד היה עומד על מעמדו כל הטמאים מסולקים משם, ברגע שגללו את האהל יכולים היו לחזור למחנה. כשהקדושה קיימת אז ניכרת הטומאה והירידה, ואז הקטרוג והדין מתעורר ותובע בתוקף על העוון, ולטובתו הגירוש והשילוח מתוך המחנה, למה כי אם לא יובלט עוד יותר טומאתו בקרבת הקדושה, אז תצא, צא מהמחנה, כדי שלא יהיה בולט כל כך החושך נגד האור, וכשהקדושה מסתלקת ה טומאה יכולה להתקיים במקומה. 

מה מאד יחרד לב האדם מעוונותיו אף שהם בגדר עומדים, לאלה רגעי ההתעוררות והתגלות הרחמים והקדושה והאור הנאצל מהם, כשהעוונות האלו יתגלו במלוא כיעורים וניוונם, כמה צריך להחרד הלב של האדם מהעוונות אפילו שכרגע הם עומדים, אבל כשהם עומדים לאלה הרגעים של התעוררות והתגלות של אור וקדושה ואור נאצל מהם, ווי ווי ווי, העוונות האלה שיתגלו במלוא הכיעור והניוון, על זה הזהירו אותנו חכמים ז"ל, יפה שעה אחת קודם, ויפה להרהר בתשובה ומעשים טובים לפני בוא יום הגדול והנורא והמאיר, כי שמה יובלט בדיוק החסר של כל בן אדם, ואז חלק ישרפו באש הלוהטת של השמש, וחלק יהנו מחומה ומאורה. אז לכן צריך לדאוג שגם מה שאנחנו חושבים שעוונותינו מכוסים מעיני אנשים אבל בקרבתנו אצל אדם צדיק, אז צריך לדעת שהעוונות שלנו בולטים יותר בשמים, ונוצר קטרוג, תראה תראה מי זה ומי זה, מה זה פועל ומה זה, מה זה עושה ומה זה עושה, זה מה השיג וזה מה השיג, זה מה שואף וזה מה שואף, ככה מודדים את הבן אדם. אז לכן אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, כל מה שעשיתי למצרים זה כיון שנזדווגו לכם, אם לא היו מזדווגים לכם כבר עידן ועידנים יש לי עליהם חוב לפרוע, אבל ברגע שאתם באתם והם רצו לשעבד אתכם, הם הטמאים רוצים לשעבד את האומה הקדושה, זה הבליט את עוונותיהם עוד יותר וזה מעורר קטרוג ואז הם קיבלו את המכות. בקיצור לא כדאי להזדווג לאומה קדושה כישראל, ולא כדאי להזדווג לצדיקים כי אז מקבלים עונש לכן אין תרופה למכתו, כי אז מי אתה שבכלל תדבר או תאמר משהו על מי שאתה שחור משחור לידו. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....