כח הציור | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בהר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו אדוני באש.

אנו חייבים לזכור את הניסים והנפלאות שעשה לנו הקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים ובמתן תורה.

חייבים.

עשר זכירות שאדם חייב לזכור בכל יום.

יציאת מצרים ומתן תורה.

חייבים.

נזכור את הניסים והנפלאות שעשה לנו הקדוש ברוך הוא

ביציאת מצרים

ובמתן תורה.

ואין הזכירה הזאת גרידא,

אלא חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

כך אומרת הגמרא בפסחים.

כאילו הוא יצא ממצרים.

חייב אדם לראות את עצמו

לא לדעת שאבותינו יצאו,

שהוא יצא,

ולא לדעת שהוא יצא.

לראות.

היה אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

בעל מתן תורה כתוב

רק ישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן

תשכח

את הדברים אשר ראו עיניך

ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך

בהודעתם לבניך ולבני בניך.

מה זה יישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך?

מה זה? זו מצווה שנכתבה בתורה רק לאנשים האלה שהיו נוכחים.

לא.

אבל לא, זו מצווה לנו.

אז אתה צריך לראות.

לראות, עכב תלמד.

ופה גם

כתוב שחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא. איך אני יכול לראות אם לא הייתי שם?

יום אשר עמדת לפני אדוני אלוהיך וחורב אתה צריך שלא תשכח.

כתב הרמב״ן

שזוהי מצוות לא תעשה,

שלא לשכוח מעמד הר סיני.

מצוות לא תעשה, אני מלכם.

לא לאלה שיצאו,

לא לאלה שראו.

מצוות לא תעשה, שאסור לשכוח מעמד הר סיני.

ויהיה עינינו וליבנו שם כל הימים.

יהיה

עינינו בליבנו, עינינו.

איזה עינינו? אני לא הייתי שם, אני לא ראיתי.

אמנם היינו שם מנשמות,

אבל לכאורה לא ראיתי בגוף, כן?

בוודאי המגיע לשתי מצוות אלה באופן מעשי זוכה לחיות רבה באמונה.

פשש, כאילו יצאת עכשיו ממצרים, מי יכול עליך?

תוהל לכם ביטחון בשם,

חביבי,

מעמד הר סיני.

נו, אבל איך מגיעים לזה?

וידבר משה והכהנים הלוויים אל כל ישראל לאמור,

הסכת ושמע ישראל.

היום הזה נהיית לעם לאדוני אלוהיך,

ושמעת בקול אדוני אלוהיך,

ועשית את מצוותיו ואת חוקיו,

אשר אנוכי מצווך היום.

ככה אומר משה והכהנים הלוויים אל כל ישראל.

הסכת,

מה זה הסכת?

צייר במחשבתך.

ציור.

ושמע והתבונן.

שמיעה זה התבוננות, לא שמיעת האוזן בלבד, כי שמיעת האוזן בלבד זה כלום.

שמיעה שמביאה להתבוננות.

אז צייר, הסכת ושמע.

צייר במחשבתך,

ושמע זה והתבונן.

ושמעת

בקול אדוני אלוהיך,

זה יגרום שאתה תשמע בקול אשר אדוני אלוהיך.

כשתצייר את זה ותבין,

תשמע בקולו בלי ספק.

עם ציורים והתבוננות,

ודאי שאתה תשמע לקבל ברוך הוא בכל דבר.

כך מביא אספורנו.

מלמדנו אספורנו כי כוח הציור הוא

הכוח המסוגל לקרב העניין כל כך אל ליבנו.

מה ההבדל בין אדם לאדם?

כוח הציור שבו.

למה האדם הזה ירא שמיים וזה פחות?

כי לזה יש כוח ציור יותר גדול.

מי שיש לו יראת שמיים, יש לו כוח ציור יותר גדול.

הוא יכול לצייר את הגיהנום, איך הוא הולך להיכנס עכשיו, איך עומדים לדחוף אותו,

בגלל מה שהוא הולך לעשות.

אז זה

לא נותן לו לעשות.

יש לו ציור.

כשאדם אין לו יראת שמיים, יש לו את הציור של מתיקות העבירה.

לכן אין לו את הציור הנוגד

שבא מיראת שמיים,

שהוא החסימה.

אם אדם היה רואה

שהוא נתן כסף למישהו,

הוא יכול להיות מובא לחקירות,

היה משתלם לו לעשות את הפעולה,

הוא לא רואה.

יראת שמיים היא פירושו של דבר שהאדם מצייר לעצמו את הציורים המונעים

או המסייעים.

תלוי לפי העניין.

כוח הציור.

הנביא חייב שיהיה לו כוח מדמה גדול.

כמה שהנביא יש לו כוח מדמה יותר,

כוח מדמה, לדמות דבר.

הוא רואה דברים התמין לכאורה שהם לא ברורים, והוא צריך התמין

להפוך אותם למציאות, להבין את הנבואה.

אז צריך להיות כוח מדמה, במשל ונמשל.

מה אתה רואה? מקל שקד אני רואה, שהשם שוקד על דבריו. מה אתה רואה?

סיר נבוח אני רואה. מה אתה רואה?

כוח מדמה צריך.

אז כאן מלמד אותנו אספורנו כי כוח הציור הוא הכוח המסוגל לקרב את העניין כל כך אל ליבנו,

עד שנשמע

בקול השם בלי ספק.

וראוי לצרב לדברי אספורנו את מה שכתב הכוזרי,

שהוא מתאר את החסיד שלנו.

הרי שם הוא דיבר

עם כומר ועם ישמעאלי ועם חסיד שלנו.

אז הכוזרי מתאר את החסיד שלנו, איך הוא שולט

על כל כוחותיו בצדק.

כל הכוחות שלו, הוא שולט עליהן בצדק,

כמלך הגון במדינתו.

דהיינו, הוא מולך על כל איבריו וכוחותיו.

ובתוך תיאור הדברים הוא כותב,

ומצווה המדמה

להמציא ההדור שבצורות הנמצאות אצלו בעזר הזיכרון.

לדמות

אלא העניין האלוקי המבוקש,

כמו מעמד הר סיני

ומעמד אברהם ויצחק בהר המוריה,

וכמו משכן משה

וסדר העבודה בבית המקדש,

מזולת זה הרבה.

אז הוא אומר, הכוזרי,

שאנחנו המדמים

בעלי כוח הדמיון לדמות דברים

אנחנו מצווים להמציא

את ההדור שבצורות הנמצאות אצלנו בעזר הזיכרון.

איך תתאר את מחמד הר סיני?

אתה צריך לקחת

מהזיכרון שלך את כל הדברים שאתה רואה כל ימי חייך,

ולקחת את ההדור שבצורות שאתה יכול לצייר

בשביל לעשות את זה הכי הכי הכי

שישפיע עליך הדבר,

ולדמות אל העניין האלוקי המבוקש.

אז תאר לך את עם ישראל,

מיליונים יוצאים עם הילדים,

עם חמורים, עם תשעים חמורים,

עם כסף וזר, איך הם הולכים,

איך משה ואהרון בראשם,

מה הגובה של משה ואהרון, ואיך הם הולכים על המטה,

ואתה רואה אותם, איך הם הולכים,

שמש יוקדת וקופחת, פתאום ענני כבוד מופיעים, וחסים אותם, ופה ושם

מתגלגל איתם סלע, שיש בו מים,

תתחיל לצייר את זה, אתה מבין? כמו...

צייר את זה, תיכנס לתוך התמונה ושתהיה לך חקוקה לפניך.

זה דברים שאתה לא יכול לתת, זה לא טבעי,

זה דבר לא טבעי. לכן הוא אומר.

הוא אומר להמציא

את ההדור שבצורות הנמצאות אצלו בעזר הזיכרון. מה אתה ראית הכי הכי הכי בעולם

שאתה יכול להגיד ולחבר את זה וליצור?

תיקח פנטזיה אפילו שאתה מכיר כלשהי,

ואם היא תתאים

בשביל לדמות העניין האלוקי המוקש, למה לא?

אבל בכל זאת זה נשאר כפנטזיה.

מה זה פנט... לא, אז אתה הופך את זה לציור, כי זה נאמן למקור.

הרי אתה מבין שאם היה דבר כזה...

תאר לך מה זה ענני כבוד מלווים אותך, רק תתבונן בנקודה הזאת, ענני כבוד.

כשאתה רואה אל-טבעי, כשאתה רואה... כן.

אז אתה יכול להתגשר לתורה או רעית. פה אתה לא רואה את האל-טבעי ואתה רוצה לדמיין את זה. אתה רואה, רואה הכול. אם אתה רוצה אתה רואה הכול.

הרי בן אדם, לפני שהוא הולך לייצר משהו חדש,

אז בא לו איזה ציור.

אם לא היה ציור, אם אדם לא היה רואה את הציור של הגרזן

לפני שהוא יצר אותו, הוא לא יכול ליצור אותו.

זה שהמציא את הגרזן,

לפני שהוא עשה אותו, הייתה לו צורה שהוא אמר, אם אני עושה ככה, אז אני אוכל לבקע עצים.

מה אני צריך בשביל לבקע עצים?

כשאתה נתקע באיזה משהו, אתה צריך לאלתר.

זאת אומרת, אני מחפש עכשיו משהו, אם אני אמצא זה, אז אני אוכל לעשות זה וזה וזה. זה טבע. זה לא טבע, זה אתה כל כוח.

כוח המדמה, יש לו כוח

להגיע תמיד לגבהים שאין כמותם.

אם לא היה כוח מדמה שאנשים יעלו לירח ולמאדים, הם היו מגיעים?

הרי זה חלומות באספמיה.

כשבן אדם נושב פה בקרקע, פתאום הוא יופיע בירח, איך עושים כזה דבר?

אז צריך להמציא איזה רקטה,

וככה, שתטיס את החללית ותכניס בן אדם.

אתה צריך לצייר. אם לא ציירת מראש את האפשרויות איך להגיע, לא תגיע לכלום.

רק כוח המדמה גורם לך שאתה תגיע.

אם לא היה לנו כוח המדמה,

אדם היה תקוע רק במה שהוא רואה,

והוא לא יכול להתפתח.

השם נתן לנו עזר אלוקי,

שיהיה לנו כוח מדמה.

יש אנשים שלוקחים אותו לטוב, יש אנשים שלוקחים אותו לרע.

אדם מדמה את העבירות שיהנה, כמו שאמרנו, ויש אחד מדמה את המצוות,

את השכר שיקבל עליהן,

או את השמחה והנחת שהוא עושה לבורא,

בלי שכר,

תלוי כל אחד לפי מדרגתו.

אבל יש לנו את הכוח המדמה. אם לבן אדם אין לו את הכוח המדמה, אומלל.

אתה רואה שאנשים, יש ציירים, כן? ציירים.

והוא מצייר צורה ועושה ככה וככה וככה.

אני לא רוצה להזכיר שמות של חילונים, כן? הברון מנחאוזן,

וכאלה ואחרים שיש להם כל מיני דמיונות וזה וזה וזה.

אבל רוב הדמיונות שאנשים חשבו ואמרו עליהם,

התמיש זכרית ולא אפשר לדבר ברורם,

היום הכול רואים שניתן לעשות,

בכוח המדמה.

אז צריך ומצווה האדם להמציא ההדור שבצורות הנמצאות אצלו בעשר הזיכרון

לדמות אל העניין האלוקי המבוקש,

כמו מעמד הר סיני,

צייר את זה.

מעמד אברהם יצחק בר המוריה, צייר את זה.

אבא ובן שעומדים אחד בין 137 ואחד בין 37,

עם מאכלת התלמין, עוקד אותו אחורה עם הידיים והרגליים, קושר אותו,

מותח לו את הצוואר, עומד להכניס, צייר,

תראה את התמונה ממול, תתעכב,

שב שעה, שעתיים, חמש, שבוע,

שב עד שיהיה לך תמונה.

תראה את התמונה הזאת לנגד עיניך,

אז למה יצר הרע?

צייר, איך הוא מנסה לשחוט אותך יצר הרע?

תשחט אותו בחזרה.

הוא כמו המשכן משה

בסדר העבודה בבית המקדש,

וזולת זה הרבה.

זוהי סגולתו של כוח הדמיון,

שיכול להמציא לנו ציורים בהירים וחיים ממעמד הר סיני,

מיציאת מצרים ועוד. ידוע,

תקשיב,

כי גדולי העבודה המוסרית

קבעו זמן לצייר לפניהם כיצד יצאו ממצרים.

עמוד אש

הולך לפניהם.

משה רבנו עליו שלום ואהרון מנהיגים את צבאות ה'

סדר מופתי, דגלים, מחנות,

כמו שאתה רואה, מצעדים היום,

שהולכים מצעדים,

שורות-שורות,

ורואים אותם מתאמים, פסקי-פסקי,

כל פעם,

כולם מתבוננים,

ככה היה, הולכים,

מחנות-מחנות,

עם דגליהם.

איי, איי, איי.

משה רבנו עליו שלום נושא על שכמו את ארונו של יוסף,

יא חביבי.

שומע?

לא על עגלה.

נושא על שכמו את ארונו של יוסף.

יש עגלות,

יש חמורים.

הוא ייתן לזה, צדיק.

שומע?

כל שישים ריבו הולכים אחריו.

כל אחד מוקף עדר של תשעים חמורים עמוסים מביזת מצרים.

כולם הולכים בגבורה,

עבדים שהיו אתמול,

בנשיאות ראש,

בקומה זקופה.

אחרי השם צועדים קדימה

אל העתיד המבטיח.

על דרך זה ציירו לעצמם

אותם גדולי תורה וגדולי עבודה מוסרית את עשרת המכות, את קריעת ים סוף.

כל פרט ופרט בציורים,

ציורים חיים.

אמרנו מספר פעמים שחזקל לוינשטיין,

זכר צדיק ולכה משגיח של פונווי, שהיה זקן כבר,

היה לו קשה לעלות במדרגות לישיבה,

אז הוא היה נעצר, חושב קצת,

ופתאום הוא עולה כמו בחור צעיר.

אז שואלים אותו איך זה.

זאת אומרת, תמיד כשאני נתקל בקשיים,

אפילו פיזיים, גשמיים כאלה, פשוטים, ברורים.

אני מצייר את יציאת מצרים,

ואני שואב עוז ותעצומות.

הרי בין היוצאים היו כושלים,

חלשים, זקנים.

איך הם הלכו?

כל המדבר?

ללכת, ללכת, ויסעו

ויחנו, לא ויסעו מיד ויחנו, לפעמים,

ימים רבים.

שואב משם תעצומות, מצייר לו את יציאת מצרים,

ומקבל כוח.

מכוח הציור.

הרי, מה נותן לאדם כוח? כשאומרים לו שהוא ירוויח 5,000 דולר,

נהיה לו ציור,

מיד על המקום.

בדיוק, מה הוא הולך לעשות?

בואנ'ה, אני הולך לקנות חליפה, קונה זה, זה בדיוק כל מה שרציתי, טה-טה-טה-טה-טה,

פשש, רוקד, חביבי,

רוקד בחשק.

למדת? יש לו ציור על המקום.

מה עושים עם זה?

אומרים לאחד, לך תעשה זה וזה, הוא רואה את עצמו כבר לא מותש.

בואנ'ה, אני אקרוס, פה אעזוב, אני לא מתאים לי. הוא ראה ציור.

הוא צייר כבר את ההמשך, לכן הוא נמנע.

הכול זה ציורים.

אבל אתה לא מרגיש בכלל שאתה מצייר ובגלל זה אתה מושפע.

אתה חושב שההחלטה היא שכלית גרידא, לא?

יש לך ציורים.

אז מי שמומחה בציורים,

כוח המדמה שלו הוא חיובי,

הוא יודע מה לצייר בשביל להצליח

ומה לצייר בשביל לא להפסיד,

צייר כזה זוכה.

פרס האומנות.

הוא אומן,

פשוט אומן.

להתראות מותי.

אז זאת אומרת, כוח הציור מבדיל בין האנשים.

הזמן המסוגל לעבודת ציור

הוא בשבועות שקוראים את פרשת שמות והאירע בו ובשלח.

וכן בליל הסדר,

בכל חג המצות

וחג הסוכות,

בחגים האלה,

המצוות מסייעות

להמחיש לנו את יציאת מצרים והאריכה במדבר.

בתפילה, אה,

לפני התפילה.

אלה שעבדו במצות עם ריקודים,

וכבר פרשו,

עכשיו יכולים לצייר, אם זאת הייתה רק העבודה,

של שעבוד ישראל במצרים,

אז הם צריכים להבין מה זה שעבוד.

אבל זה לא היה דבר כזה, זה קל לרקוד ככה, זה קל.

לעבוד בחומר ובלבנים, אבל קודם ללכת לחפש את התבן ואת הקש,

ואחר כך לקחת ולעשות מזה לבנים, ואחר כך ככה, ואחר כך הכל.

ועומדים עליך המצרים, לא אומר אני אפטר אותך,

חלע בגב.

עוד אחת, חלע בגב,

ואין התחשבות, אני עייף, לא עשנתי אתמול, אני קמתי מוקדם, קמתי מאוחר, אין דבר כזה.

דבר יום ביומו,

טח, לא גמרת?

תביא את הילד, מותק, תביא את הילד, לוקחים, שמים אותו בתוך הלבנים,

להשלים את המכסה,

ומול הפרצוף שלו, בגלל שהוא לא יכול, או שהוא התרשת,

תוקעים לו את הילד וזהו.

לא יום ולא יומיים, 210 שנה. 86 בעבדות קשה.

איי, איי, איי. אז אנחנו רוקדים קצת, וכבר לא יכול, לא יכול, לא יכול.

כשאדם מגיע לפסח,

הוא אומר, עבדים היינו לפרעה במצרים, איי, איי, איי, לפחות זה שרקד יודע משהו.

אבל הריקודים זה כאילו שהישראלי היה בחופשה.

נתנו לו חופשה, לך תרקוד. במקום לעבוד, לך תרקוד. אז הוא הלך לרקוד, זו חופשה נקרא.

אז אלה הזמנים

שהם מיוחדים ומסוגלים לעבודת הציור, כשקוראים את הפרשות האלה, את התיאורים

של פרשת שמות, וירה בו בשלח וליל הסדר, חג המצות, חג הסוכות,

המצוות המעשיות שיש בהן ממחישות לנו את יציאת מצרים והליכה במדבר.

בתפילה אנחנו מאריכים בברכות קריאת שמע,

בזיכרון יציאת מצרים.

אז בתפילה,

בברכות של קריאת שמע, אנחנו מזכירים את יציאת מצרים.

נו, אבל זה לא מספיק מה שאנחנו מזכירים.

עם כל זה ראו העובדים הגדולים צורך לעצמם לקבוע זמן מיוחד להמחיש להם את יציאת מצרים

בציורים חיים,

כי השפעת הציורים החיים היא עצומה על האדם.

כמה אנשים רואים בכלל?

מי מסתכל בכלל? מי מסתכל בכלל בתוך הציורים שיש

בתפילה?

מי מסתכל בכלל?

אני מקצר, ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע.

אמת,

ממצרים גאלתנו אדוני אלוהינו.

צריך לצייר.

מבית עבדים פדיתנו.

צריך לצייר.

כל בכוריהם הרגת.

צייר. איזה שמחה הייתה באותה שעה.

ובכורך ישראל גאלת.

צריך לצייר.

מים סוף להם בקעת.

איזה ציור.

בזדים טיבעת.

איזה כיף.

ידידים עברו ים.

פששש. איזה צהלה.

צייר אבל.

תראה.

סרט.

שעשו עשרת הדיברות. סרט. ארבע שעות.

סרט.

כל העולם כמעט ראה.

צייר.

ויחסו מים צריהם.

אחד מהם לא נותר. צייר.

על זאת שיבחו האהובים ורוממו להם.

פשש.

יראת הים.

צייר.

ונתנו ידידים זמירות, שירות ושבחות, ברכות והודעות למלך אין חיים כים וכו' וכו'.

צייר.

כל זה ציורים.

בתפילת ערבית.

אני לא אקריא את הכול.

אבל אם אדם היה חי בציורים,

פשש.

אמת ואמונה.

כל זאת וקיים עלינו.

כי הוא אדוני אלוהינו בן זולתו ואנחנו יסוד עמו.

הפודנו מיד מלכים.

הגואלנו מלכנו

מקף כל עריצים.

האל הנפרע לנו מצרינו.

המשלם גמול לכל אויבי נפשנו.

השם נפשנו בחיים.

ולא נתן למוט רגלינו.

צייר את זה. איך הקב' הוא לוקח אותך, מטפל בך?

בן יחיד.

בני בכורי ישראל. ומה הוא עושה לגויים,

לאויבים, לצרים?

המדריכנו

על במות אויבינו.

וירם קרננו על כל שונאינו.

האל העושה לנו נקמה בפרעה,

באותות, במופתים, באדמת בני חם אצלהם בבית.

המכה בעברתו כל בכורי מצרים.

ויוציא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם. הכל ציורים.

המעביר בניו בין גזרי ים סוף

שנים עשר גזרים. ואת רודפיהם ואת צונאיהם ותהומות טיבה.

ראו בנים את גבורתו שבחו ובשמו ומלכותו ברצון קיבלו עליהם.

משה ובני ישראל לכענו שירה משמחה רבה ואמרו כולם.

מי כמוך וכו'.

מלכותך השם ראו בניך על הים.

יחד המליכו ואמרו,

אדוני ימלוך לעולם ועד וכו'.

זאת אומרת, יש פה ציורים כל הזמן.

כשאתה מצייר את הציורים ומגיע לשמונה עשרה, אתה יודע לפני מי אתה עומד.

כשאתה יודע לפני מי אתה עומד.

כשאתה מבקש, אתה יודע, זה רק ביד שלו.

ואם הבקשה תהיה רצינית עם הציורים האלה,

שיש לו את הכוח והיכולת הבלעדית,

התפילה תתפוס.

אבל אם אתה רק ממהר להספיק להגיע לשם ספניי תפתח ולחוסה שלום במרומם,

אפילו ציור אחד לא היה לך.

שום ציור.

השפעת הציורים החיים על האדם עצומי.

ותשמעו עכשיו איך התורה

מרמזת לנו במעמד הר סיני שעלינו לעשות ציורים.

התורה בעצמה אומרת שצריך לעשות ציורים.

וללמוד מזה לכל הדורות.

מה כתוב בתורה?

והר סיני עשן כולו אשר

ירד עליו אדוני באש.

ויעל עשנו כאש עין הכבשן.

ויחרת כל ההר מאוד.

רש״י אומר,

כבשן של סיד.

מה זה כבשן האש?

זה כבשן של סיד.

והוא שואל שאלה, יכול ככבשן זה ולא יותר?

האם מה שהיה במעמד הר סיני זה היה כמו כבשן של סיד

ולא יותר?

כשאומר כעש אין הכבשן,

מה הכוונה?

שהיה עשן כמו שיוצא מכבשן של סיד?

זהו, זה הכל הטרררם.

תלמוד לומר מהפסוק,

בוער באש עד לב השמיים.

זה לא כזה קטן.

אז מה תלמוד לומר כבשן?

אז למה הוא אומר כבשן?

לסבר את האוזן,

מה שהיא יכולה לשמוע.

נותן לבריות סימן

הניכר להם.

תעשה.

אתה מכיר את הכבשן של אש?

כמה יוצא ממנו עשן וכו'?

עכשיו תכפיל את זה בכפולות עד לב השמיים.

אין שיעור.

אבל כמו שמטמאר משם, ככה היה מטמאר

מנהר עד לב השמיים.

אז רואים שנותנים לנו ציור, ואנחנו צריכים,

עם הציור הידוע לנו, שאנחנו מכירים,

איתו לפעול ולהתחיל לפתח את זה, אתה מבין?

התורה עצמה נתנה לנו ציור עד.

איך היה נראה מעמד הר סיני?

יש לדעת

שאם אין לאדם שום ציור ממעמד הר סיני,

אמונתו בתורה מן השמיים רופפת.

תורה מן השמיים

איננו כלל מופשט בסמכות התורה,

אלא התקרבות נוראה של בורא העולם אל עולמו כאן.

וכל עוד שאין לאדם ציור חי מזה, אינו יכול להבין ולהשיג משמעות העניין של תורה מן השמיים.

אז תורה מן השמיים זה לא כלל מופשט שאתה שומע,

כן, קיבלנו תורה מן השמיים,

וזה נותן את סמכות התורה. לא, אלא התקרבות נוראה.

תורה מן השמיים זה שהשם מתקרב אל עולמו כאן.

וכל עוד שאין לאדם ציור חי מזה,

אינו יכול להבין ולהשיג משמעות העניין של תורה מן השמיים.

אנחנו אומרים, אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה,

דיינו,

ככה אומרים בהגדה.

אילו קירב אותנו לפני הר סיני.

זהו,

אין תורה, ולא נתן לנו את התורה.

גם כן דיינו,

היה מספיק לנו.

איך אפשר לומר כך?

לכאורה, מה מעמד הר סיני בלי לקבל תורה?

אולם לימוד תורה צריך להיות באמה,

ביראה, ברטט ובזיעע,

כמו שהיה בסיני.

כשאדם לומד תורה באמת,

או כמו שהתנאים הקדושים והאמוראים היו לומדים תורה, הייתה אש מלחכת,

סביבה ממש אש,

כנתינת התורה בהר סיני שניתנה באש.

כי הם היו לומדים ביראה,

ברטט ובזיעע.

לימוד התורה צריך להיות באימה, ביראה, ברטט ובזיעע, כמו שהיה בסיני.

אילו היה אדם ממציא תרמוס

שמחזיק את החום במשך שנה,

המצאה נפלאה,

ואם היה מחזיק לכל החיים,

אין לשער את גודל ההמצאה הזאת.

יוצא מים חמים בתוך תרמוס,

כל החיים זה חם.

פששש, אין המצאה כזאת עד עכשיו, נכון? אם מישהו היה ממציא כזה דבר.

והנה הקדוש ברוך הוא ברא תרמוס,

שמחזיק את כל החום,

את כל האימה,

את הרטט, את הזיעע של מעמד הר סיני.

מה זה התרמוס הזה שמחזיק את החום הזה?

זו התורה.

כשלומדים תורה

כמו שצריך ללמוד תורה,

היא מביאה את האדם ליראה, לרטט ולזיעע.

התרמוס הזה עדיין יכול לחמם כמו במעמד הר סיני. ככה כשלמדו התנאים והאמוראים,

ככה היו מגיעים בדיוק לאותה רטיחה.

מיד כשאדם פותח גמרא הוא מרגיש את כל החום של מעמד ההוא.

והנה הכי נמי,

התכלית הוא מעמד הר סיני עצמו.

וזה כל התכלית בלימוד התורה.

הרי שאנו חייבים לראות עצמנו כאילו יצאנו ממצרים.

אסור לנו לשכוח את מעמד הר סיני.

צריכים להיות עינינו וליבנו שם כל הימים.

גם עינינו.

כאילו אנחנו רואים את זה בפועל.

וזה לא דברי חסידות.

עלינו להתלמד לקבל ציור חי מיציאת מצרים וממתן תורה.

והתועלת הצומחת מזה היא עצומה.

יש ללמוד היטב פרשת יתרו

ואת סוף משפטים.

בפרשת ויתחנן משני עד סוף חמישי.

ואחר כך יתבונן במעמד הר סיני כל יום.

בעשר זכירות שהוא חייב לזכור, וישתדל

לצייר לעצמו את המעמד

עד שתהיה לו תמונה חיה ממנו.

וימשיך בזה כמה שבועות

עד שירגיש שיש לו קניין בזה.

כל העולם מתאפס.

נהיה אפס.

כשאתה רואה את המעמד חי לפניך.

מה זה בני אדם?

מול מעמד כזה?

מול יציאת מצרים?

מול קריעת ים סוף?

אתה האדם הכי חזק בעולם.

ישראל היו עבדים.

לא היה סיכוי לצאת ממצרים.

ולא רק שהם יצאו,

הם יצאו עם היד החזקה.

מהיד הגדולה.

ואותות ומופתים,

וניסים ונפלאות.

וה' רומם אותם עד שיא פסגת העולם.

ובחר בהם, נתן להם

את התורה הקדושה.

אז גם אם בן אדם בשפל המדרגה,

עבד עבדים נרצע,

בתחתית צולב האנושות,

אם הוא יהודי,

שישאב משם,

שאין דרגה של שפלות שהיו ישראל יותר מאשר עבדות במצרים, ולאן הגיעו?

תוך שנה.

תוך שנה.

חסרת המכות, יציאת מצרים,

אז לעולם אין ייאוש.

ואם יש לו ציורים חיים כאלה,

אי אפשר עליו, אי אפשר לייאש אותו,

אי אפשר למוטט בכל רגע, הקדוש ברוך הוא יכול להפוך

כערה על פינו.

כי רק לו יש את היכולת ואת הכוח

לעשות כן.

אבל צריך ציורים.

וזה ייתן לבן אדם את כל הכוחות,

נגד כל המשברים,

וכל הניסיונות

יעברו בשלום.

רבי חנניה בר אשר אמרו.