חובות הלבבות - שער הבטחון | טז | פרק ד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נו.

שיעור 16,

שער הביטחון, חובת הלבבות.

אבל פירוש החלק השישי, והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא,

אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם,

הוא שהגמול על שני פנים.

מגיע לנו גמול בעולם הזה.

מגיע לנו גם גמול בעולם הבא.

אבל למי מגיע גמול? למי שעושה מעשה טוב.

מי שעושה מעשה טוב בעולם, ראוי לו גמול.

הגמול הוא על שני פנים.

יש גמול בעולם הזה בלבד,

שמקבלים שכר רק פה.

ויש גמול בעולם הבא בלבד,

מקבלים רק בעולם הבא בלבד.

ויש יהיו ראויים שניהם על מעשה אחד, שאדם עושה מעשה אחד מצבא אחת ומקבל גמול גם בעולם הזה, גם בעולם הבא.

אבל לא פורש לנו באור זה בהר היטב בתורה, אין לנו על כל מצווה ומצווה מסחרה.

אבל ערב לנו הבורא

גמול כולל על מעשה כולל,

ולא חילק את הגמול על העבודות בעולם,

כמו שעשה בעונש על העבירות בעולם.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא לא פירט לנו על כל מצווה ומצווה,

אבל כן פירט לנו על כל עבירה ועבירה.

ותכף נבין למה יש חילוק כזה.

בעבירות הקדוש ברוך הוא פירש לנו את המעשים שהעושים חייבים עליהם ומהם נענשים,

כגון

סקלה, שרפה, הרג, חנק, מלכות ארבעים,

מיתה,

כרת,

תשלומי כפל,

תשלומי ארבעה וחמישה,

בנזק שור, בור,

שן,

אש,

ונותן מום באדם,

משולחת יד במבושיו,

והמוציא שם רע והדומה לזה.

אז כל זה מפורט.

אבל גמול העולם הבא ועונשו לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים.

משה רבנו לא הסביר לנו מה השכר ומה העונש.

לא פירש לנו את הגמול של העולם הבא ומה עונשו.

לא פירש לנו הנביא משה רבנו בתורה.

עכשיו, מכמה סיבות?

מהם, סיבה אחת שנבין.

כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו.

אנחנו לא מכירים את הנפש שלנו ולא יודעים מהי מהותה.

ואנחנו לא מכירים אותה בלי הגוף, אנחנו מכירים אותה עם הגוף,

מה שאנחנו מרגישים.

מה ההבדל בין אדם מת לאדם חי?

לא.

מה ההבדל?

מה ההבדל?

מה ההבדל?

מרגיש ולא מרגיש. או, מה?

מרגיש ולא מרגיש.

או, ככה.

חי,

מרגיש,

יודע.

זה הדברים שנמצאים באדם החי בתוך הגוף.

שהוא חי,

מרגיש,

יודע. לעומת המת,

הוא לא חי,

לא מרגיש,

לא יודע.

כשהנשמה בגוף הוא חי,

מרגיש, יודע. אז הנשמה מה היא?

חיה,

מרגישה,

ויודעת.

זה החי.

גם אמיראי.

מה?

גם אמיראי מרגיש.

מי?

מת, גם אמיראי מרגיש.

המת לא מרגיש.

המת לא מרגיש.

מה שכתוב שקשה רימה למת

כמחת

בבשר החי זה בא לומר רק נפשו עליו תאבל כשהנפש רואה בביזיון הגוף

אז זה קשה לה כמו שמחט בבשר החי אבל זה מצד הנפש ולא מצד הגוף עצמו

הבנת?

עכשיו

ומהם אמרנו צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו

כל שכן מה שהיא תתענג בו או תצטער בעניין ההוא

אם אני לא מכיר את הנפש שלי ואני לא יודע מה המהות שלה

אז איך אני יכול לדעת או להבין או להרגיש

מה בעצם

תחושת העונש

או השכר

אז אמרנו רק שהרמב״ם אומר

כשם שהעיוור אינו יודע מה גוון הצבעים ואי אפשר להסביר לו

בחרש אינו יודע את שם הצלילים ואי אפשר להסביר לו

ככה אי אפשר להסביר לאדם שהוא בעל נפש מה השכר שלו מהעולם הבא ומה עונשה

אי אפשר להסביר לו כי אין לנו את הכלים אפשר לדמות

אפשר לצייר אפשר לתת דוגמאות כמו רתיחת האדם בעלבונו

הגוף לא חש, אם אומרים לו טיפש,

אבל הנשמה כן,

כי הישן לא מרגיש,

בער כן מרגיש.

אז כשאמרו לו טיפש, הוא מתאדם. מה אתה מתאדם?

מה קרה?

הוא אמר לך את זה במרחק של מאה מטר.

מה אתה מתאדם?

מה אתה מתפוצץ?

רואים שהנשמה,

זה משפיע עליה.

אתה רואה שהיא יכולה לרתוח עד כדי שבץ לב, היא יכולה למות.

אז זאת אומרת, בושה זה אחד מהעונשים.

אז תאר לך, אם פה כשאתה מתבייש ואתה עוד יכול לכסות את הבושה,

ואתה יכול לשחק אותה כשאתה לא מתבייש,

ואתה יכול, ראיתם פעם אחת שנופל מהאופניים, איך הוא קם במהירות וכאילו לא קרה לו כלום?

מה פדיחה שראו אותו, איך הוא נפל?

אז ככה, אבל כשאדם יגיע לעולם האמת, שם הוא לא יכול לכסות את הבושה.

שם הוא יהיה מכוסה בבושה.

תחסך בושה.

הוא לא יכול להתכסות בה, הוא יהיה מכוסה ממנה.

זאת אומרת,

זו בעיה גדולה.

בושה זה אחד מהעונשים הקשים ביותר. זה לא בושה לבד. זה לא אתה בחדר,

ואתה לבד ואומרים לך, אתה יודע שעשית ככה, הנה אתה נתן את הסרט.

זה מסך ענק, וכל המשפחה, ההורים, המחים, החיות,

דודים, קרובים,

כל השכנים, כל הכולל, כולם יושבים,

ורואים מי היית,

ומה עשית, ומה אמרת, ומה חשבת.

הכול.

הכול גלוי לפניך.

הכול עתיד להתפרסם, אומר שלמה בנו השלום.

סוף דבר הכול נשמע.

לכן את האלוקים יירה ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

אז לכן, כיוון שאנחנו לא יודעים צורת הנפש,

אז אנחנו גם לא יודעים מה יענג אותה ומה יצער אותה.

אך פירש אותו למי שהיה מבין העניין הזה.

אבל יש מי שנתפרש להם הדבר.

כמו יהושע,

שנאמר לו בזכריה ג' ז' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

דהיינו שהוא יכול לדעת ולראות ולהשיג מה קורה בעולמות העליונים.

ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו.

אבל זה ביציאת הנשמה, כשהיא יוצאת מחוץ לגוף, יכול להשיג.

אבל רמז למה שיהיה אחר המוות,

שתשוב הנפש בצורת המלאכים

בעניין פשיטותה ודכאותה,

ועוזבה להשתמש בגופה כשתזדכך ותזהיר בה יהיו מעשיה הטובים בעולם הזה.

כשאדם היה בסדר בעולם הזה, מעשים טובים, צדיק והכול, תתפשט הנפש שלו, תהיה כצורת המלאכים,

פשוטה ודכה,

והיא לא תצטרך לגוף, והיא תהיה מזוככת ומזהירה,

כפי מעשיה הטובים שהיו לה.

אז לכן,

לא יוכל לפרסם לנו הקב' ברוך הוא מה יהיה השכר ומה יהיה העונש,

כיוון שאין לנו השגות

במה שהנפש מרגישה וכו'.

רק מישהו ברמה, כמו הנביאים,

שיכול להתפשט מגופו, יכול להשיג בחייו ולראות מה קורה בעולמות העליונים.

כי זה צריך להרתיע אותנו. הקב' ברוך הוא מכוון בעונשים שהגוף יירתע.

ומהם,

שגמול העונש, יש עוד סיבות. תשמע עכשיו, גם הקב' ברוך הוא לא רוצה שאנחנו נעשה את העבודה.

אם נדעת השכר, אז נרוץ רק למצוות שהן, יש בהן שכר גדול. ומצוות שהן שכר קטן, אף אחד לא יתעסק בה. השם רוצה שכולם יעשו את כל המצוות.

כי יש סודות גדולים בכל מצווה ומצווה.

ומהם, שגמול העולם הבא ועונשו היה מקובל אצל עמי הארץ מהנביאים,

ומושכל אצל החכמים, והניחו לזכרו בספר.

כמו שהניחו לזכור, הרבהם פירוש המצוות והחובות.

מפני שסמכו על הקב'

אז הוא אומר שעוד טעם פשוט,

פשוט כולם יודעים מה השכר והעונש.

זה דבר שהיה מקובל תמיד אצל עמי הארץ,

עוד מזמן הנביאים,

שהנביאים גילו מה השכר ומה העונש,

וגם אם אין נביאים ואני לא שמעתי מהם, אז זה מושכל אצל החכמים, על פי שכל אדם יכול להבין מה זה עונש ומה זה שכר.

אם נאמר לך הנה לדוגמה,

שהעונש זה רק

כאב

של שן אחת

בלי הפסקה.

אין רופא שיניים,

אין הרגעה.

זה עונש מספיק?

מה עוד אתה צריך?

עוד שן.

בבקשה, עוד שן.

נגיד שהעונש זה רק שמים לך בן אדם לבת שישב לידך,

ורק יעשה לך ככה בפנים כל הזמן,

ככה.

על האף עם הלשון והכל ככה למעלה ולמטה כל הזמן. אתה רוצה להוריד לו את היד? אי אפשר. כל הזמן עושה לך ככה, אתה רוצה להוריד לו את היד? אי אפשר ככה.

הוא רק מורח לך את הקול הטילל שלך על הפנים, כל הזמן הלוך חזור.

זהו, זה העונש. מספיק?

שנה זה מספיק?

אה?

שמים לך רק

גפרור.

גפרור שאי אפשר לכבות אותו,

אבל לא רוצים לרחץ רחק ממנו.

והוא כל הזמן שורף אותך במקום אחד.

מספיק?

עכשיו תרצה עונש יותר?

תתחיל להגדיל.

לבד, תעשה את זה לבד. יש לך שכל? תתחיל להגדיל.

ותחשוב כלפי מי עשית.

תראו מה עושים הסורים.

אם בן אדם אחד הוא מהצד השני,

איזה סוגי עונשים,

איזה עינויים, איזה דברים. וזה פה בארץ, ובכלים המעטים שאפשר לעשות פה.

ופה, אחרי שהוא הרג אותו, הוא כבר לא יכול לעשות לו שום דבר. נגמר, הפסיק. זהו, שלום. עכשיו תשבור לו את הראש, תרכב עליו, זה הוא לא מרגיש.

אבל שמה אתה לא מת.

אתה חי.

אתה חי לנצח.

וזה יכול להיות עינוי אחד,

עשרה עינויים, אלף עינויים, מאה מיליון עינויים,

כל מיני סוגים, כל מיני רמות.

מה?

תאר לך מה שאתה רוצה.

העיקר שתרתיע את עצמך מלעשות עבירות. זה הפטנט.

תרתיע את עצמך מלעשות עבירות.

ותגדיל ותשבח כמה שאתה יכול, וזה אפס אפסים לעומת השכר שתקבל,

ואז תכיר בעזר השם מה זה גודל השכר שכדאי ומשתלם.

יש ספר בוסתן על עיגול

שהוא מסביר

לדוגמה,

כן?

הוא מסביר, לדוגמה, מה ההנעות של העולם הזה,

כן?

הנעת העולם הזה, לדוגמה, כן? מה זה מאכל טעים?

מאכל טעים זה דבש.

ומה עשוי הדבש?

מברי השפלה בעולמו של הקדוש ברוך הוא קוראים לה דבורה.

איך היא מייצרת את הדבש? היא פשוט מקיאה אותו.

אז דבש זה קי של דבורים.

יש בגד שהוא נעים מאוד, חשוב מאוד, מכובד מאוד, קוראים לו משי.

ממה הוא עשוי? מתולעת,

בראי השפלה בעולמו של הקדוש ברוך הוא נקרא תולעת משי.

איך היא מייצרת את החוט?

כי היא מקיאה אותו.

הכי של תולעת המשי זה חוט המשי.

וחוט המשי זה הבגד המשי שאתה לובש.

בושם.

יש בושם,

נעים,

מריח,

קוראים לו מוסק.

ממה הוא עשוי? מזיעה של חיות.

מריצים חיות, הן מזיעות,

מורידים את זה לדליים, ערבים קצת צמחים, ומוכרים לך מוסק.

אז אישה אומרת לבעלה, בוא, אתה בא, נצא הערב,

נלך לאכול כי,

נתלבש בי כי,

נתלבש בי כי,

ונרסס את עצמנו בזיעה של חיות.

ונלך לבלות במסעדה.

הבנת?

וזה הנאות העולם הזה.

זה הנאות.

ומאיפה השם נותן לנו אותם? הבריות הכי שפלות, בצורה הכי שפלה שיכולה להיות.

וזה נקרא הנאות.

משי, דבש,

פסמים.

נו, אז אם השם יודע לייצר כל כך הרבה טוב מאפס כזה,

אז מה הוא יכול לעשות

בלי זה?

עכשיו, לך תצייר לך איזה סוגי הנאות.

מכל מקום, המושכל זה מושכל אצל החכמים, והניחו, לא צריך לכתוב את זה בספר,

כי כמו שיש כמה דברים שהתורה לא הזכירה, וזה פשוט שזה ככה,

כן? לא צריך לכתוב בתורה, אסור לטפס על הקירות. צריך לטפס על הקירות?

דבר פשוט, אם תראה, תטפס על הקירות.

אתה תגיד לו, בוא'נה, אתה לא נורמלי. הוא אומר, לא כתוב בתורה שעשו.

אז תבין שהוא סתום, כן? התורה לא צריכה לכתוב.

יש דברים שלא צריך להסתמכו על הקבלה, והיא יודעת מזה.

ומהם,

עוד סיבה למה לא כתוב,

שהעם היו מן הסכלות ומיעוט ההבנה שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה, ונהג הבורא עמה אם מנהג האב החומל על בנו הקטן,

שהוא רוצה לייסרו בנחת ולעד, כמו שכתוב, כי נער ישראל ואוהביהו

באב

שרוצה ללמד את בנו בנערותו החוכמות אשר יעלה בהן אל המעלות העליונות,

אשר לא הביננה נער בעת ההיא,

אילו היה מפייס אותו עליהן ואומר לו,

סבול יגיעות המוסר והלימוד בעבור שתעלה בהן אל המעלות החמודות,

לא היה סובל את זה ולא שומע אליו.

זה לא מפתה אותו, זה לא גורם לו,

מפני שהוא לא מבין אותם.

וכאשר ייעד אותו על זה במה שהוא ערב לו מיד,

תעשה ככה, תן לך סוכריה.

זה הוא מבין.

אומר לו, מה אכן? תן לך לשתות.

קולה, תרצה קולה?

הוא לומד, מוכן ללמוד, שותים קולה.

תרצה חמין? בוא תלמד משמר.

אז הוא בא ללמוד משמר, יש חמין,

מלבוש.

הוא אומר לו, אני אקנה לך בגד,

אני אקנה לך מרכבת נאה, אופניים, סקטים,

אופנוע,

מכונית.

זה הוא מבין.

ואיך יועיד אותו במה שיצחר אותו מיד?

מרעב ועירום ומרקוד בה דומה להם.

מיישב דעתו על מה שיפתח עליו מן הראיות המורגשות והעדויות הגלויות האמיתיות,

כדי שיקל עליו לסבול לגיעת המוסר ולשאת את אורחו.

אז צריך להתנהג עם כל אחד לפי מה שהוא.

אי אפשר להסביר לו דברים גבוהים כשהוא לא משיג אותם.

אבל אם אתה אומר לו שיש שיחים ויש אוכל ויש זה, מה הוא מבין?

אתה אומר לו, תשמע, אתה תשיג השגות עליונות, דברים מוחניים, דברים שכילים, דברים זה,

הוא אומר, עזוב, עדיף לישון.

הוא לא מבין בזה.

אתה אומר לו, מחלקים שוקולד, מחלקים חמין, יהיה זה, יהיה צ'ונט, יהיה זה, תגיד לו כל מיני שמות.

אז הוא בא, מה זה? בא ערני.

אז זה העניין.

כאשר יגיע לימי הבחרות ואז יחזק שכלו,

יבין העניין המכוון אליו במוסרו,

ואז כבר יכוון אליו,

ואז תמעט בעיניו הערבות שהיה רץ בתחילת ענייניו,

והיה זה לחמלה עליו.

אז הקדוש ברוך הוא לא פרסם לנו את כל השכר ואת כל הזה, כי אנחנו לא משיגים

את סוג השכר שיש בעולם העליון.

לכן הקדוש ברוך הוא רק נותן לנו שכר בעולם הזה, נגיד.

יהיה לך גשם,

יהיה לך פירות,

ויהיה לך וישיג לך דיש את בציר,

ובציר ישיג את זרע,

וכל מיני דברים, ולא יהיה לך מלחמות,

ויהיה לך גשמים,

ואומר לך כל מיני דברים שאתה כן מבין בהם.

והוא אומר, ואם זה פה, אז לך תבין מה יהיה שם, וכו' וכו', כן?

וכן הבורא יתברך,

ייחל עמו בפחידם בגמול ועונש ממהרים.

למה?

מפני שידע כי העם, כאשר יתוקנו לעבודה,

תגלב עליהם סכלותם בגמול העולם הבא ועונשו,

ויכוונו בעבודה אליו,

ויתנהגו בעדיו.

זאת אומרת,

הבורא, כשהוא רוצה לשכנע את העם לעבוד אותו,

הוא מבטיח להם שכר,

ומפחיד אותם בעונש,

כדי שירגישו אותו מיד עוד בעולם הזה.

מפני שהשם יודע,

כשהעם כבר יהיה מוכשר ומסוגל לעבוד אותו,

אז הם כבר ישיגו את השכר והעונש של העולם הבא,

מבלי שום דבר אחר נוסף, רק מעצם מה שהם עברו כאן.

ואז התכוונו לעבוד השם למען שמו יתברך,

יעסקו בעבודתו להידבק בו.

עכשיו,

ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשיו הטוב בלבד,

אך יהיה ראוי מן האלוהים בשני דברים אחר המעשה הטוב.

הוא אומר עכשיו עוד סיבה למה הקדוש ברוך הוא לא פרסם את גמול העולם הבא.

הוא אומר, כיוון שאין אדם ראוי לו לעולם הבא במעשהו הטוב בלבד.

אם יעשה, תקשיבו, בן אדם,

מעשים טובים,

יקיים את כל תרייג מצוות,

ולא יעשה שום עבר.

עדיין לא מגיע לעולם הבא.

ומהם, אחת הסיבות, שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד.

אך יהיה ראוי לו מן האלוהים בשני דברים.

אחר המעשה הטוב, בוודאי שהוא עשה את כל המעשים הטובים.

אז רק מעשים טובים לא מגיע לעולם הבא.

אבל יהיה ראוי מן האלוהים, רק יש שני אופציות.

שתי אופציות

שהוא יזכה לעולם הבא אחרי שיעשה את המעשה הטוב.

אחת מהן היא, תקשיבו טוב,

שיורה בני האדם עבודת הבורא וינהיגם לעשות הטוב,

ככתוב בדניאל ומצדיקי הרבים, ככוכבים לעולם בעד.

ואמר, ולמוכיחים מן העם, ועליהם תבוא ברכת טוב.

שמעתם?

זאת אומרת, מי זוכה לעולם הבעל בטוח?

מי שעשה את כל המצוות, כמו שאומרים, עשה את המעשים הטובים,

והוא ממצדיקי הרבים שהם ככוכבים לעולם ועד,

ואלה שמוכיחים את העם,

ולמוכיחים מן העם, ועליהם תבוא ברכת טוב.

וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו שלו

אל גמול צדקתו לאחרים,

וגמול אמונת ליבו וסבלו,

יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.

זה האיש שזוכה לחיי העולם הבא, על בטוח.

אז מי שמחזיר בתשובה,

על אחת כמה וכמה זה עם פלומבה.

אז כל צדיק וצדיק בעולם, אין לו הבטחה

שהוא בן העולם הבא.

אפילו הוא יעשה את כל המעשים הטובים.

מספיק שהחזיר אחד או לא צריך כמה?

מה?

מספיק שהחזיר אחד? אם החזיר אחד, אמר מרחו,

שכדאי לו לאדם לרדוף שבעים שנה מחייו אחרי רשע, לחזירו בתשובה.

אז אחד זה מספיק.

ומי זה השני שזוכה לחיי העולם הבא? חסד מהשם.

בדיוק.

השני זה חסד מאלוהים,

אונדבה וטובה,

כמו שכתוב אליך, אדוני, חסד,

כי אתה תשלם לאיש כמעשהו,

כי לא מגיע לבן אדם על המעשים הטובים כלום.

גורנישט מתגורנישט,

כי אין בכל מעשיו הטובים אפילו להחזיר על טובה אחת של הקדוש ברוך הוא שעשה לו.

אז או שאתה מחזיר בתשובה,

או אתה ממצדיקי הרבים ומוכיחים את העם,

או שהשם ייתן לך חסד ונדבה.

שמעתם?

שמעתם?

אז הנה יש לכם פה סיבות למה לא נתפרסם

עניין העולם הבא בתורה.

זה לא הנביאים כבר?

אבל מה?

זה לא בדרכת נביא?

לא.

כתוב ש... לא, הנביא, הוא היה מוכיח את העם, אבל כתוב שמעלת המחזיר בתשובה יותר גדולה מהנביאים.

אם הוא לא עושה בתשובה, רק מוכיח את העם.

זה נקרא, אבל מוכיחים מן העם ועליהם תבוא ברכתו.

זאת אומרת, הוא לא דואג לעצמו,

הוא דואג להחזיר את כולם אליו.

כן, אבל לא מוכיחים. מוכיח אדם אחריי,

חן ימצא. מי שמוכיח את האנשים שלי, יחזרו אליי,

חן ימצא.

אז לכן מצדיקי הרבים דווקא והמוכיחים.

למה הם לא פועלים על עצמם רק? מה שאדם עושה הוא בעצמו לעצמו,

זה לא מספיק.

צריך לעשות גם לזולתו.

ואם הוא לא עושה לזולתו,

הוא לא ראוי לעולם הבא.

אלא אם כן הוא יזכה בחסד מאלוהים מונדבה וטובה.

ואין קשר להצלחה.

מה?

אין קשר להצלחה.

אין קשר להצלחה. כן, אבל אם בן אדם זכה,

אז יש לו דורי דורות

של זכויות.

הבנתי, יוכם?

אז בזה נסיים פה ונפתח את זה בשיעור הבא.

רבי חנין יוברן ראשי אומר,

עושה הכל זה ראש הכל ישראל.