בס"ד חובת הלבבות- שער הביטחון- יט' פרק ה-ו' {שיעור תשעה עשר} 13-05-2014

שיעור 19 ביטחון- אנחנו ממשיכים מאתמול אני חוזר טיפה אחורה

אמרנו שיש שבעה הבדלים בין מי שבוטח בה' ועובד בין מי שעובד עבודה בלי בטחון. בין שעובד ויש לו בטחון בין מי שעובד ואין לו בטחון.

"והשישי: כי הבוטח באלוקים הוא אהוב לכל כתות בני אדם"

 על מי המשלנו את זה ? לא חשוב.

"ודעתם נוחה עליו, מפני שהם בטוחים מהזקתו, ולבם שלם מחמתו, ולא יפחדו ממנו על נשיהם ועל ממונם". כי האדם שבוטח בהשם הוא לא זקוק לשום דבר מאחרים לא לגעת בשל אחרים, הוא ירא את השם וממלא הוא לא יזיק אנשים, וכולם לבם שלם אתו, לא פוחדים ממנו, לא על נשיהם ועל ממונם, וגם הוא בטוח מהם מפני שיודע שתועלתו ונזקו, התועלת והנזק שלו הוא יודע מאיפה הם? מאיפה הם? מהבורא.

הוא יודע שזה לא ביכולתו של אדם ולא ביכולתו שלו, ועל כן איננו מפחד מהזקתם כאשר איננו מקוה הנאתם - לא הזק מהם ולא הנאה מהם, בלתי השם לבדו. וכשהוא בטוח מהם והם בטוחים ממנו, יאהבם ויאהבוהו כמו שכתוב "והבוטח בהשם חסד יסובבנו".

ומי שאיננו בוטח באלוקים אין לו אוהב - אתמול נתנו דוגמה על מי?

מפני שהוא בכל עת חומד אותם, ומקנא בם וחושב כל טובה שתגיע אליהם סרה ממנו ושטרפיהם לקוחים מטרפו, מה? יפה מאוד, וכל מה שנמנע ממנו מתאוותיו הוא בעבורם - בגללם. ובידם להגיעו אל תאוותיו - הם גם מונעים ממנו להגיע לתאוות וזה בידם. ואם תבואהו רעה או פגע בממונו ובניו - יחשב כי הוא מאתם, ושבידם להעביר הנזק ולדחות הרעה מעליו

- מחפש אשמים: "זה הם, זה הוא, היא, הה..."

וכיון שקדמו אלה ההקדמות בנפשו יבוא בעבור זה למאוס אותם ולדבר בהם ולקללם ולשנוא אותם והאדם הזה הוא הנמאס בשני העולמים והמגנה בשני המעונים כמו שאמר הכתוב: "עיקש לב לא ימצא טוב".

איי איי איי עיקש מי ששכלו עקום הוא לא ימצא טוב. ככה אומר ה"מאירי" - עיקש זה אדם ששכלו עקום. יצא מקו היושר.

טוב, ההבדל השביעי:

והשביעי כי הבוטח באלוקים לא יאבל בהימנע בקשה ולא בהיפקד אהוב" -

שמעתם?

מי שבוטח באלוקים - אין לו אבל אם היתה לו בקשה אם היה לו רצון - ולא התקיים ולא התממש -   הוא לא אבל על זה,

"בסדר, הקב"ה חושב שלא, לא. לא קרה כלום!" הוא בודאי יודע יותר ממני מה טוב בשבילי מה לא".

ואם נפקד ממנו אהוב - נפטר לו! רקוב מאוד! הוא לא יאבל בהיפקד אהוב.

והוא לא יאצור הנמצא - זאת אומרת הוא לא עושה וכונס כי הוא בוטח בהשם. הוא לא אוגר לעתיד שאולי הוא לא יוכל להשיג אז.

ואינו משתדל ואיננו חושש ליותר מטרף יומו - הוא לא טרוד,

"איך נגמור את החודש, איך נהיה זה? עד סוף השנה. מה יצא, יש לי תשלומים?"

הבוטח באלוקים אין לו שום דאגה, לא חושש ליותר מטרף יומו. טרף יומו הוא צריך זהו.

"מה להכין עוד שיהיה לי ליותר ליומיים?"

-          לא. "מי שיש לו פת בסלו ואומר: "מה אוכל מחר?" - הרי זה מקטני אמנה".

כי לא יעלה על לבו מה יהיה למחרתו, מפני שאינו יודע עת בוא קצו, ובוטח באלוקים להאריך לו בו, ולהזמין טרפו ומזונו בו - זאת אומרת: הבטחון הזה שיש לו הוא בוטח שהקב"ה יאריך לו בו, ויזמין טרפו ומזונו בו, ואינו שמח בעתיד, ולא יאבל לו, עתיד מבטיח, עתיד לא מבטיח, תכנית כזאת תכנית אחרת, זה לא משנה אצלו את המצב הוא תמיד בוטח בהשם, בשלוות הנפש, במנוחה, תמיד עובד את השם היום מחר זה אותו דבר הכל.

ולמדנו כמה דוגמאות מהחזון אי"ש וכל מיני איך שהם ראו את החיים, איך הם עבדו את השם בכל המצבים. כמו שאמר הכתוב במשלי: "אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מהילד יום" גם אם כבר אמרו: "במה להתהלל?" וכבר אמרו לך שיהיה ככה וככה וככה-אל תתהלל כי לא תדע מהילד יום. אמר בן סירה: "אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום" - אל תצור צרת מחר- מה לך לצור צרת מחר?

הוא יודע שמחר צריך להיות לו ניתוח, מחר צריך להיות לו תשלום חובות, מחר צריך להיות לו, מחר צריך להיות לו.... מה אתה צר צרת מחר? כבר מהיום אתה מצר לעצמך, כבר מהיום אתה כבר בצרה? נגיד שזה צרה, ונגיד שהיא צריכה לבוא בעוד כמה ימים, מה אתה מתחיל את הצרה מהיום?

שאלה: מתוך דאגה

הרב: איזה דאגה? מה הדאגה עוזרת? אמרת מתוך דאגה, מה הדאגה עוזרת?

שאלה: אולי צריך להשיג.....

הרב: מה צריך להשיג? מה שצריך עושים, זה לא נקרא דאגה, מה שאדם צריך עושה,

שאלה: (לא שומעים)

הרב: כן, כן, תשאל את האברכים שאין להם לשלם ותראה איך הם... אז זהו, אז זהו, אז הם לא דואגים כי הם יודעים שהדאגה לא תועיל שום דבר, וגם לחזר אחרי ממון ימינה ושמאלה, ללכת לזה ולזה ולזה - הרי בסוף זה בגזרת הבורא, ואם יגיע אליך, ועל ידי מי, ואם זה נגזר שזה יגיע על ידי מי - אז יגיע, ואם נגזר שלא יגיע - לא יגיע. והחיזור אחר הסיבות לא פותר את הבעיה, רק מה? נותנים להשתדל ולהתייגע למי שאין לו בטחון, כי הוא סומך על האנשים

אז אומרים לו: "לך תרוץ, גם מה שמגיע לך ומה שהיה צריך להגיע עד אליך - לך תביא אותו אתה לבד, לך תחפש, לך תדפוק על כל הדלתות ובסוף תמצא ותחשוב שהשתדלות שלך היא גרמה. זהו! זה העונש שלך על דבר שאתה מתייגע על דבר שכבר מזומן לך".

שאלה: (לא שומעים)

הרב: מזונות שקצובים מראש השנה יגיעו, למעט אם אתה תריע את מעשך עוד יותר, אז המזונות יגיעו באופן כזה שאתה לא תוכל ליהנות מהם.

כמו גשמים: הקב"ה קוצב גשמים לשנה, ואם אחרי ראש השנה ישראל הריעו - אז הוא מוריד את הגשמים, מוריד אבל בהרים בימים באגמים, ולא בשדות. מה שהוא הבטיח, הוא משלח מים על פני חוצות, לקב"ה אין בעיה.

"אז אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, שמא מחר איננו ונמצא שמצטער על עולם שאינו שלו" - מי אמר שאתה תחיה עד אותו יום ואותו תאריך? בינתיים אתה יכול לחיות היום ולעשות כל מה שבכוחך לעשות בעבודת הבורא, בזה שאתה מראה לו שאתה בעל בטחון ואתה יודע שיש לך כך וכך ואתה ממשיך כאילו זה כבר אצלך בכיס;

- לא מגיע לך מחיאות כפיים מהקב"ה.

שהוא אומר: "הבן שלי הזה, תראה איך הוא בוטח בי! תסתכל מה זה? תראו! תראו מלאכים, תראו איך הוא יושב, מחר יש לו ככה, תראו איך הוא יושב ולומד!".

גדולי ישראל עד הניתוח למדו ובניתוח ביקשו רגע להיכנס לסוגיה והמשיכו ללמוד בלי הרדמה. אז איפה היה להם לצור צרת מחר? זאת אומרת: אדם שהוא בוטח באלוקים אז הוא בוטח זה לו סיפורים,

אבל דאגתו ואבלו - יש לו, יש לו דאגה ואבל, מה זה דאגה ואבל? על מה שהוא מקצר בו מחובות הבורא, ומשתדל לפרוע מה שיוכל לפרע מהם בנראה ובנסתר - כל הזמן הוא מנסה לפרוע כל מה שהוא חייב בנראהו ובנסתרו. דהיינו: חובת הגוף וחובת הלב, מפני שהוא חושב במיתתו ובוא יום האסיפה- יום אחד יאספו אותו, כמו שלמדנו היום: שב"מיעוט תענוג", יש מי שהיה אוכל ומצייר את המות בשעה שהוא אוכל, והיה משנן לעצמו: "מרבה אכילה מרבה רימה" אז הוא כבר רואה את התולעים בתוך הסנדוויץ' שעומדים לאכול אותו עם הסנדוויץ'.

ומשתדל לפרוע אמרנו שמה שיוכל לפרוע מהם בנראהו ובנסתרו, מפני שהוא חושב במיתתו ביום האסיפה. ופחדו שיבואהו המוות פתאום - הפחד הזה שיבוא המות פתאום יוסיף לו השתדלות וזריזות להכין צידה לאחריתו -

למדנו שהגאון מוילנה רואה את אחותו אחרי 50 שנה שלא ראה אותה

אמר לה: "שלום עליכם, מה נשמע? הכל בסדר? אני חוזר ללימוד".

אמר לה: "ניפגש בעולם הבא!".

למה?

הוא אומר: "יש לי שער לבן אז אני מבין שהקץ מתקרב אז אני לא יודע מתי, אז אני אין זמן".

יש לכם כבר שיער לבן אחד שתיים זה כבר איתות.

אז אמרנו: הפחד שלו שלא יבוא המות פתאום אז יוסיף לו השתדלות וזריזות צידה לאחריתו, ולא ירגיש על מה שיזמין לעולם הזה והוא מה שאמרו: "שוב יום אחד לפני מתתך". אז הוא לא מייחס מה שהוא מכין לעולם הנה, מפני שהעולם הזה אין לו ערך בעיניו. ועל זה אמרו חכמים "שוב יום אחד לפני מתתך" והם פירשו את זה במסכת שבת קנ' נג': "ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה".  אז כל יום ויום הוא חושב: לך תדע מה יהיה מחר אז היום הוא חוזר בתשובה. כדכתיב: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". אתה לא יודע מתי יקחו אותך, אז אתה צריך להיות עם בגדים לבנים. דהיינו: שהגוף שלך והנשמה שלך מלובנת, אין בה חטאים.

כמו המשל שאמרו חכמים: שמלך הזמין לסעודה את עבדיו, חכמים שבהם לבשו בגדי לבן, טיפשים שבהם נשארו עם בגדי עבודה,

אמרו: "מתי שהוא יגיד נתלבש מהר! למה נסתובב כל הזמן עם לבן?"

לפתע הודיע המלך: "עכשיו יכנסו!"

לא הספיקו, אלה שבאו עם בגדי לבן - הוזמנו לסעודה, אלה שבאו עם בגדים כאלה - סילקו אותם מן הסעודה.

אדם צריך להיות "בכל עת - בגדיך לבנים", שלא יהיה בך שום חטא, מוכן, אם יבואו לקחת אותך לסעודה - זה העולם העליון, שמה מה שהכנת זה מה שתאכל - אז אתה עם בגדי לבן מוכן אין לך בעיה.

אבל אם אמרת: "אני ברגעים האחרונים אני אעשה תשובה, תמיד אני יכול לעשות תשובה" וכו' וכו'

- פתאום שולפים את הבן אדם בתאונת דרכים, לא הספיק אפילו לדעת שהרגו אותו, והוא בא עם בגדים מטונפים. האדם הזה זורקים אותו מן הסעודה לגיהינום. ללכת להתנקות שמה לעשות לו כביסה.

אנחנו צוחקים - אבל אם היינו מציירים ציור אחד מה הולך שמה.....

"ואשר איננו בוטח באלוקים" - זה הצד השני, ירבה אבלו, להתמדת פגעי העולם עליו,ירבה אבלו, כי תמיד יש לו פגעים בעולם עליו.

ויפקוד אוהביו, ויפקוד אוהביו, אוי אוי אוי אוי אוי, וימנעו ממנו בקשותיו, ויזמין מהון העולם הרבה כאלו בטח מן החליפה, וסרה מעליו אימת המות -  כאילו הוא בוטח מן החליפה שהוא יחלוף מן העולם,

זה נקרא "חליפה" אצל רבינו בחיי,

"הכנת חליפה? הולכים להחליף אותך! ילה.

וסרה מעליו אימת המות - הוא בטוח בעצמו שיחיה דורי דורים, כאלו ימיו לא יתמו וחייו לא יכלו, אינו זוכר אחריתו, ותמיד מתעסק בעולמו, אינו מעין בעניין תורתו, וצידה שהוא צריך ללכת אל בית מועדו. והיה בטחונו באריכות ימיו בעולם - סיבה לאורך תאוותו בענייניו, הוא בטוח שהוא יאריך ימים, לכן הוא מאריך בכל התאוות בכל העניינים, איי איי איי, וסיבה לקוצר תאוותו בענייני אחריתו. ולכן אין לו תאווה, כלל כלל כלל, הוא מקצר לענייני אחרית לחיי העולם הבא. הוא רק מאריך בתאווה לענייני העולם הזה, ואין לו שום תאווה לחיי העולם הבא.

וכאשר יוכיחנו מוכיח, ויורנו מורה, ויאמר לו: "עד מתי אתה מתעלם מחשב בצידתך ועניני בית מועדך?"

יאמר: "עד שיהיה לי די פרנסתי וסיפוקי ולכל אשר אתי מאשה ובנים עד סוף ימינו - אתה תראה! תנוח נפשי מדאגות העולם! ואפנה לפרוע חובותיי לבורא, ואז אחשוב בסבות הצידה ליום המועד. אל תדאג, רק תן לי להסתדר! במילים שלנו היום, תן לי רק להסתדר! ואני מיד בכולל".

אז יש כאלה שזה רק להסתדר כמה ימים, יש כאלה "אני החודש חייב לגמור כמה..."

ויש כאלה שהחליטו "ללמוד אחרי פסח" וזה לא נגמר,

ויש כאלה לכל החיים הוא אומר: "אני יסתדר"

היה אחד פעם שאמר,

אמרו לו: "תגיד, לך יש כבר מספיק כסף? כבר הסתדרת, אמרת שאתה רוצה להסתדר והכל יהיה בסדר, הסתדרת, לא? אז למה אתה לא לומד?"

אמר: "לא, אני מכין לבן שלי, מכין לבן שלי"

טוב, הוא נפטר כמובן ולא הספיק להכין לעצמו, הוא נפטר והבן שלו היה במצב הרבה יותר טוב מאבא שלו, כי היה לו את שלו ושל אבא שלו.

שאלו אותו: "למה אתה לא לומד?"

אמר: "מכין לבן שלי",

יש להם "מסורת" במשפחה מכינים לבן,

והשלישי אומרים לו: "מה אתך?"

אומר: "מכין לבן שלי",

אמר החכם: "מי זה הבן שכולם מכינים לו? כל אחד מכין לבן ולאף אחד לא יוצא מזה שום דבר. כולם שרשרת אתה מבין בעולם האהבלה. "מכין לבן שלי".

אז בקיצורו של דבר אלה הם שבעה הבדלים בין הבוטח באלוקים ועובד, לסיבות שפרשנו אתמול, לבין זה שעובד ולא בוטח.

עכשיו פרק שישי:

ראיתי להראות פני סכלותם וטעותם בדעת הזאת בשבעה עניינים. עכשיו אני רוצה להראות את הטיפשות שלהם אומר רבינו בחיי: "פני סכלותם וטעותם בדעת הזאת", ואגלה בהם גדל טעותם, וגם יארכו דברינו, בעבור שיש בזה מן הביוש והתוכחת לבעלי הדעה הזאת, והם כת בעלי המשכונות, ענינם בזה כענין הסוחר, שהוא מוכר באשראי למי שאינו מאמינו, וימשכנהו בעת המכר, מפני יראתו ממעוט אמונתו ושלא תמצא ידו לפרעו.

מתי לוקחים משכון?

כשלא מאמינים, כשאתה לא מאמין בשני, ואתה לא מאמין שהוא ישלם ואתה גם לא מאמין שלא יהיה לו להחזיר וכן הלאה, אז לוקחים משכון, והמשכון הוא כנגד החוב, ושלום על ישראל. לא משלם לוקח את המשכון.

טוב, עכשיו רבנו בחיי מטפל "בבעלי המשכונות" אלה שהם סכלים ובעלי הטעות והא יבייש אותם עכשיו ויוכיח אותם על פניהם. אבל פה מדובר על בעלי משכונות שנם ממשכנים את הקב"ה,

בואו נשמע מה הוא אומר:

והראשון מאופני התשובה עליו שנאמר לו: אתה האיש המסתפק בגזרת הבורא, ושאיננו מאמין בגודל עוצמתו, אשר חשך אור שכלו, וכבה נר תבונתו, בגבר אפלת תאוותו עליו, הטוב לך לבקש משכון ולקחתו, אלא מרעך וחברך, אשר אין לו רשות עליך, ולא מצותו עוברת עליך.

אבל השכיר כשהוא משתכר אצל בני אדם, אין טוב למשכן שוכרו בשכרו קדם עבודתו, וכל שכן העבד שלא ימשכן אדוניו קדם עבודתו לו בפרנסתו, קל וחומר הנוצר - שלא ימשכן יוצרו קדם עבודתו לו.

הפרכה הראשונה שישנה על האדם ששייך לכת הזו היא:

נאמר לו: אתה האיש שאינך מסתפק אם הנהגת האדם היא על פי גזרת הבורא או לא, ושאינך מאמין בכוחו הבלתי מוגבל של הקב"ה, שאור השכל שלך הוא חשך, והנר של התבונה שלך כבה,

למה?

מפני שהאפלה של התאווה, מרוב תאווה-היא האפילה עליך והתגברה, סתמה לך את השכל ואת התבונה, הלוא רק מרעך וחברך ראוי לך לבקש ולקחת משכון, מפני שאתה לא ברשותו והפקודה שלך אינה מחייבת אותך.

אבל שכיר - כשהוא שמשתכר דהיינו: פועל שעובד, הרי לא נכון מצדו שיקח משכון עבור משכורתו ממי ששכר אותו עוד לפני שהתחיל בעבודתו.

אתה הולך ומחפש עבודה,

והוא אומר לך: "אתה תקבל 5000 לחודש",

אתה אומר לו: "אין בעיה! מתי מקבלים כסף?"

-          "בעוד חודש, סוף כל חודש עד העשירי לחודש אתה תקבל".

אומר לו: "תן לי משכון, תן לי משכון מראש קודם, איך אני יודע שאתה תשלם לי? תן לי משכון".

שמעם דבר כזה? מי שהולך לעבודה אומר לו "תן לי משכון"?

וכל שכן שלא נכון מצד העבד לקחת משכון מאדוניו, עוד לפני שהתחיל לעבוד אותו.

עבד הוא בכלל קניין של האדון שלו, והוא עוד לא התחיל לעבוד והוא כבר רוצה משכון. וקל וחומר שאין לייצור שנברא על ידי הבורא למשכן את היוצר עוד לפני שהתחיל לעבוד.

מי הבין את הדוגמה? מה? מי הבין את הדוגמה? על מי זה מדובר? על בן אדם שמה אומר לקב"ה? מה אומר לו?

תגובה? (לא שומעים)

הרב: "תן לי להסתדר קודם, סדר לי הכול, סדר לי את האישה את הילדים את הכול, תן לי מראש הכל את כל המשכון ורק אחר כך אני אעבוד אותך, אין בעיה אין בעיה אני מוכן, אני אמרתי שאני לא מוכן? אני מוכן".

אתם מבינים איזה אהבל? זה האהבל, על זה מדבר, "זה חשך שכלו, והאפילה בינתו, מאפלת תאוותו על מוחו! איזה טיפש מטופש, הוא בא עם תנאים לקב"ה, הקב"ה יכול לסתום לך את כל צינורות השפע שאתה "תלקע" קוראים לזה בתימנית, אתה תקפוץ, אתה מבין ולא תשיג את מה שאתה רוצה, תמיד תגיע קרוב ולא יתן לך. תגיע קרוב ולא יתן לך ככה הוא יענה אותך.

מה אתה עושה צחוק?

אתה בא לקב"ה ואומר לו: "קודם תסדר לי?" כמה כאלה אתם צריכים שהם הבטיחו שאם יסדרו אותם ויעדו את השם אחרי זה והם עבדו אותם? אני לא מכיר אחד, שמעתי הרבה, אבל אחד לא ראיתי שהוא חזר לבית המדרש. איי איי איי

ומן התימה כי עבודת העבד לאדוניו, על מנת שיפרע לו שכרו אחר עבודתו, גנאי הוא, זאת אומרת: פלא על השקפה כזאת, הרי מה עם העבודה של העבד לאדוניו, על מנת שיפרע לו את השכר אחר העבודה - זה גנאי לעבד,  כמו שאמרו חכמנו זכרונם לברכה: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס" אם כן כל שכן עבד לא יעיז שפני לבקש משכון על הפרנסה עוד לפני שהתחיל בעבודה. ובדומה לזה מה שאמר הכתוב: "הלהשם תגמלו זאת עם נבל ולא חכם? הלוא הוא אביך קניך הוא עשך ויכוננך", מי מעשה אותך בכלל? מי עשה אותך? יא אפס מאופס! ואתה מעמיד תנאים לקב"ה ואומר לו... עם של כפויי טובה, "עם נבל ולא חכם! "הלוא הוא אביך קנך - הוא עשך ויכוננך". אז זאת אומרת: רואים כמה טיפש מטופש האיש הזה שמעיז לבקש משכון מראש.

השני:  שכל המקבל משכון מחברו, יש לו קצבה ולבקשתו תכלה, אך בעל הדעת הזאת אין קץ לבקשתו. זאת אומרת: כל מי שמבקש משכון מחברו - יש זמן ושיעור וגבול בהתאם לגודל החוב. אבל הוא לא יכול להשאיר אצלו את המשכון כל ימי חייו!

אבל זה בעל ההשקפה הזאת בעל המשכונות - אין סוף למה שהוא מבקש, שהרי אינו יודע כמה מזון כמה מותרות יספיקו לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו עד יום מותם! הכי אינו יודע מה יספיק לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ממזון ומותרים עד יום מותם.

ואפילו אם יהיה לו ממון כפלי כפלים ממה שיספיק לו - הוא לא יסתפק מפני שהקץ שלו נעלם ממנו, ומידת ימיו אינה ידועה לו! ומכוון שכן - הוא עושה שטות שהוא מבקש דבר כזה, שהרי אין למה שהוא מבקש סוף ושיעור, ובין כל הוא לא ישיג את זה לעולם. וגם אם יהיה לו הרבה בינתיים הוא יאכל את זה, הוא לא יקח כדי סיפוקו וצרכיו בלבד.

בעל הדעת הזאת: אין קץ לבקשתו כי אינו יודע מה יספיק לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ממזון ומותרים עד יום מותם. ואם היה לו ממון כפלי כפליים ממה שיספיק לו,לא תנוח נפשו מפני שקצם נעלם ומידת ימיהם אינה ידועה, והוא סכל במה שבקש, מפני שאין לו תכלית אצלו ולא שעור. שוייטה שכזה!

והשלישי: שהממשכן את חברו איננו ממשכן אותו, אלא אם לא קדם לו חוב שהוא חייב בו, ואינו משה בו משאת מאומה - והדין עמו.

ומה עם חברו, אין לאדם לבקש משכון בזמן שהוא בעצמו חייב לו חובות קודמים.

אם כל שכן שאין לו לבקש משכון מהבורא! בו בשמן שהוא חייב לו חובות ודאיים! שהוא מודה בהם, שהם רבים כל כך, עד שאם יצרפו את כל המעשים הטובים של בני שנעשו מתחילת בריאת העולם, ויזקפו את כולם לזכותו!! לא יספיקו לו כולם לשלם אחד מהטובות שהבורא עשה עמו.

חצוף שכזה! - אתה רוצה מהקב"ה משכון?

"אתה יש לך חובות אצלי!" אומר הקב"ה, "שאם תאסוף את כל הזכיות של כל בני האדם מכל העולם עם כל הצדיקים, ויתנו לך את הכל, וזה יהיה הזכות שלך - אתה לא יכול לשלם לי על טובה אחת שעשיתי לך, ואתה עוד אומר לי: "תביא לי משכון" - ??? חצוף!" זה סיבה כבר לקיצור ימים, חצוף.

שאלה: (לא שומעים)

הרב: חכה רק רגע, אין הרבה זכויות זה חסד מהבורא, בקיצור, כבר למדנו את זה אתה הייתה בבית.

ובכן: השלישי, שהממשכן את חברו, הממשכן את חברו, איננו ממשכן אותו אלא אם לא קיים לו חוב שהוא קדם לו, ואינו משה בו משאת מאומה והדין עמו. אבל קדמו לחברו חובות שהוא חייב בהם, וידע שיש לו עליו חובות ראויים - אין לו לבקש ממנו משכון בשום פנים! ולא יהיה ראוי לקחתו ממנו אפילו יתנדב בו בממושכן!

אפילו אם הקב"ה אומר לך: "הנה אני נותן לך מראש ולך תלמד"

-          צריך אתה להגיד: "אני מסרב!, מה פתאום שבורא עולם יתן, מה, אני לא סומך על הבורא? מה, אני צריך את הכל מראש? מה פתאום?"

פעם הסברתי בהרצאה, שאלו אותי, את אתה חי וזה וזה ... המצב לא היה מצב מזהיר, היה זוהר אבל לא מזהיר, מה הבדל בין זוהר למזהיר? זוהר זה זוהר, רק לא רואים לא מזהיר לא רואים שהוא מזהיר.

אז אמרתי: שיש לי אבא עשיר, ושאני לא פוחד משום דבר!",

אז אמרו לי: "מי זה האבא שלך?"

אז אמרתי: "אה! אה אבא שלי? מפורסם!!"...

-          "ואיך לא שמענו? מה?"

אמרתי: "שאבא שלי רצה לתת לי ארבעה חדרים, והוא היה יכול היה לתת כל מה שאני צריך עד סוף הימים ויותר מראש, אבל בשביל היה צריך להקצות חדר למלא אותו בזהב וכסף והכל חדר סתום כולו כל הכסף וזה.... אבל ככה תצטמצם הדירה שלי לשלושה חדרים.

אז פשוט מאוד הקב"ה אמר לי, אבא שלי: "תשמע אני משאיר את החדר אצלי זאת אומרת הכסף של החדר נמצא אצלי, וככה יהיה לך מהדירה עוד חדר, וככה ירווח לכם, וכל מה שאתה צריך כל פעם אני משחרר ויוריד לך בלי שום בעיה.

בשביל מה צריך מראש? בשביל מה צריך מראש?

אדם שיהיה לו מראש הוא לא יעבוד את הבורא, הוא לא יכול לעבוד את הבורא, הוא כבר חושב מה הוא יעשה עם הכסף, הוא צריך להשקיע,

כבר מצלצלים לך מהבנק: "הלו? הכסף עומד ב"עובר ושב" מה אתה עושה אתו? חבל שהכסף ככה! וצריך ככה וצריך לרוץ ככה....

אה מי צריך את זה? כך אתה מקבל יום ביומו מה שצריך אין לך דאגה, לא יגנבו לך, לא ישדדו לך, לא יפתחו עליך עין, שום דבר, מה שיש בכיס זה מה שיש - שלום.

שאלה: (לא שומעים)

הרב: מאה אחוז, צריכים לחשוש שיחיו מחר, על הכסף לא צריך לחשוש, לחיות מחר - זה החשש הכי גדול.

ובכן רואים מפה: כל שכן הבורא שיש לו על האדם מן החובות הראויים מה שאלו היו מקבצים מעשי כל בני אדם בכל ימות העולם לאיש אחד מהם -  לא היה מספיק הכל לגמל טובה אחת מטובות הבורא עליו.

אז איך לא יתבייש זה העז פנים שכזה, לבקש מן הבורא שיקדים לו טובות גדולות, על מה שקדם לו אצלו, ויכבד החוב עליו, ושמא לא ישלם לו מה שנדר לו מן העבודה בעבור כלות ימיו ובוא קצו.

לפי השיטה שלו: יכול להיות שהוא יקבל הרבה יותר ממה שבעצם קצבו לו חיים ולא יהיה לו במה לשלם את החוב מה שהוא לקח. אז כיוון שכך: אנחנו אומרים בשם רבינו בחיי - איך עז פנים זה לא מתבייש לבקש מן הבורא שיקדים לו טובות גדולות, נוסף על אלה שכבר נתן לו, כך שיהיה כבד עליו עוד יותר למלא את חובותיו כלפי הבורא, ואולי לא יהיה ביכולתו לקיים בכלל את מה שהבטיח לבורא שיעבוד אותו, מפני שימיו יכלו וסופו יגיע לפני שיספיק לעשות זאת.

והיה אחד מן החסידים אומר לבני אדם: "בני אדם! היתכן שיתבע אתכם הבורא בחובות מחרת ביום הזה?"

-          לא!

האם הקב"ה יכול לתבוע ממני עכשיו?

לא!

האם הקב"ה יכול לתבוע ממני היום תפילין של מחר? האם הוא יכול לתבוע ממני היום שאני ישמור את השבת הקרובה? האם הוא יכול הקב"ה, היתכן שיתבע אתכם הבורא בחובות מחרת ביום הזה? או שיבקש כבר היום את שאתם חייבים לו בשנה ובשנים הבאות?

אמרו לו: "איך יתכן שנהיה נתבעים היום בחובות הימים הבאים שאין אנו יודעין אם נחיה עד שנגיע אליהם ויחייב אותנו בהם? אנו חייבים עבודה ידועה בזמן ידוע, וכאשר נגיע לזמן נתחייב בעבודה!"

אמר להם החסיד: "וכי ערב לכם הבורא יתברך לכל זמן ידוע טרף ידוע? הקב"ה סגר להם מראש, אתם יודעים סגר לכל על כל יום כך וכך וכך וכך טרף ידוע?  ויש לכם עליו בו עבודה קבועה! אז וכאשר איננו תובע אתכם בעבודה קודם עתה, כן ראוי שיהיה לכם בפנים בושת! תמנע אתכם מלבקש טרף שלא הגיע עתו?!

אתם מבקשים ממנו משכון מראש על כל החיים! ומדוע אני רואה אתכם מבקשים ממנו טרפי שנים הבאות? אינכם יודעים אם ימיכם יגיעו אליהם, ותבקשו להקדים לכם טרף מי שלא נברא עדיין מאשה ובנים? אתה עוד לא נשוי ואתה כבר דורש טרף לאישה ובנים! ואתה רוצה כסף מראש! לא יספיק לכם המזון לבדו אלא שאתם מקדימים המזון ומותריו לזמנים שאינם ידועים ולא ערובים לכם.

ולא די לכם שאינכם מקדימים לו עבודה לזמן עתיד, אלא שאינכם מחשבים בנפשותיכם במה שהתעלמתם מן העבודה במה עברו מן הימים, אשר לא התעלם מהשלים לכם טרפם בם.

והוא: עד עכשיו לא עבדתם אותו כראוי - שילם לכם אה? למרות שלא מגיע לכם לא לחיות ובודאי שלא אוכל - והוא שילם. אז אתם חוששים שמה הוא לא ישלם ולא יהיה לכם בעתיד ואתם רוצים מראש?  אתם לא מתביישים??? איזה עזות פנים!!!".

זה אנשים של כאפות, רק כאפות יעירו אותם.

אז אמר להם אחד מן החסידים:

איי איי איי,

"בני אדם! האם זה אפשרי שהבורא ידרוש מכם היום למלא תפקידים שתהיו מחויבים למלא מחר? ושתהיו מחויבים למלא בעוד שנה בעוד כמה שנים?"

ענו לו בני אדם: "איך יכול להיות? הרי אנחנו לא יודעים אם נחיה כשיגיעו הימים האלה, ואם בכלל נהיה מוחייבים פעם בתפקידים האלה, אז איך אם כן אפשרי שנהיה נדרשים למלא אותם עכשיו? בלתי אפשרי! כי לכל זמן נקבע תפקיד מסוים, ורק שיגיע הזמן נתחייב בתפקיד".

אז אמר להם החסיד: "ולכל שנקבע לכל זמן וזמן תפקיד מסוים, כל הבטיח לכם הבורא יתברך לכל זמן וזמן פרנסה מסוימת, וכשם שאין הבורא מבקש מכם למלא תפקיד שטרם הגיע זמנו-כל יהיה מן הנכון שתהיה לכם בושה שתמנע מכם לבקש פרנסה שעדיין לא הגיע זמנה, מדוע אם כן אני רואה שאתם מבקשים מהבורא מראש פרנסה לשנים הבאות? בעוד שאינכם יודעים אם בכלל תחיו כשהשנים האלה יגיעו, ועוד אתם מבקשים מהבורא שיתן לכם עכשיו פרנסה עבור אישה ובנים שעדיין לא נבראו אפילו.

ובמזון אתם לא מסתפקים בלבד, אתם מבקשים גם מזון ומותרות ולזמנים שאתם לא יודעים ולא בטוחים שבכלל תגיעו אליהם, ולא די לכם שאתם לא ממלאים מראש את התפקידים שתהיו חייבים למלא בעתיד על מה שאתם מבקשים-אלא אפילו אתם לא מעלים על דעתכם שאתם מתעלמים מהתפקידים שהיו מוטלים עליכם, בימים שכבר עברו ולא קיימתם אותם, ובאותם הימים הבורא לא התעלם מלתת לכם את הפרנסה בשלמות!".

איי איי איי

פרכה רביעית נגד אלה כת המשונות: כי הממשכן את חברו הוא ממשכן אותו לאחת משלש עילות:

האחת מהן: שמא יעני ולא תשיג ידו.

השניה: שמא יקפץ ידו על מה שיש אצלו ולא יוכל להיפרע ממנו.

והשלישית: מפני שהוא ירא שמא ימות או שלא ימצאהו.

והמשכון הוא רפואת המדוים האלה בין בני אדם. ואילו היו בטוחים בני אדם קצתם בקצתם מאלה השלש מדות - היה גנאי לבקש משכון בלי ספק.

והבורא יתברך אשר לא יאותו לו אלו המדות, יותר הוא גנאי גדול ומפלא שימשכנו אותו כמו שכתוב בחגי הנביא: "לי הכסף ולי הזהב אמר השם", ובדברי הימים כתוב: "והעשר והכבוד מלפניך".

אז אמרנו שהממשכן הטיפש והמטופש שזה:  אדם הממשכן את חברו למה הוא עושה את זה יש שלוש סיבות:

חושש שהחבר יתרושש - לא יהיה לו יכולת לשלם.

חושש שחברו יסרב לפרוע את חובו, יכחש.

וחושש שמא הוא ימות ולא יפרע את חובו, לכן הוא לוקח משכון, והמשכון בוא התרופה לכל המקרים האלה. בין אם יתרושש בין אם יסרב, בן אם ימות.

אבל אם הוא היה בטוח שלא יקרה אחת משלושת המקרים - אז לא היה חושש. ואם היה מבקש זה היה בלי ספק מגונה מצדו לבקש דבר כזה.

אז איך אתה עושה את זה לקב"ה שאין בו משלושת אלה? שהקב"ה חלילה לא יתרושש ולא מכחש ולא ימות חלילה ולא שום דבר, איך אתה מעז לבקש ממנו מראש?! ועוד עליו נאמר: "לי הכסף ולי הזהב והעושר והכבוד מלפניך". איי איזה טיפשים אלה בעלי המשכונות וחביבי. כל כך הרבה טיפשות באדם אחד.

והפרכה החמישי: כי הממשכן את חברו תנוח נפשו במשכון, מפני שהוא מקוה להיפרע ממנו וליהנות בו או בתמורתו. למה הוא נרגע שיש לו משכון? כי הוא סומך כי מתי שהוא ירצה הוא יוכל להיפרע ממנו או בתמורה שלו. אבל מי שיחשב כי כאשר יקדים לו הבורא די ספקו- תנוח נפשו מצד העולם, טענתו שקר. מי שחושב שהקב"ה יקדים ויתן לו משכון מראש כמה שהוא צריך - בזה תנוח נפשו מצד העולם ולא יהיה לו יותר בקשות - טענתו שקר.

מפני שאינו בטוח שישאר הממון אצלו, אפילו אם הוא יתן לו, מי אמר שיישאר? מי אמר שיישאר? אפשר שיקרה פגע מן הפגעים, המבדילים בינו לבינו, כמו שאמר הכתוב: "בחצי ימיו יעזבנו". או שהוא יעזוב את המשכון או שהמשכון יעזוב אותו.

או שיעזוב את הממון, הממון יסתלק ממנו, או יגנבו ילאימו לו, או ייכנס לבית סוהר כמו אולמרט כמו ניסים חיוב, כמו ז..... אז לא יהיה להם ממון. כל הממון שלקחו לכיס - הלך ונאבד לא נשאר שום דבר. חשבו שאם יקדימו את המשכון מראש.....

אז זאת אומרת: אדם כזה חושב שהעולם בידו הוא מקדים, הוא לא סומך על השם שיתן לו, הוא לוקח בלי רשות,

השם אמר: "אסור לעשות ככה!"

והוא לוקח בלי רשות. הוא לא סומך על השם שהקב"ה יתן לו, מה פתאום שיסמוך עליו? יש לו הזדמנות לקחת – "אין אלוקים לנגד עיניו". אין בכלל אלוקים, מי שצריך לקחת באופן כזה - פירושו: אין אלוקים. הוא לא דתי בכלל!

למה?

הוא רוצה את המשכון מראש.

אז אומרים לו: "כנס עכשיו שלוש וחצי שנים, שש שנים, תחשבו על זה, תהנו מהכסף, סיגריות וורודות, ותאכלו שמה זה, מקווה בכשרות וזהו, אם היה לכם בטחון בהשם הייתם רואים כסף לידכם לא הייתם נוגעים בו בשום אופן.

בוטח בהשם? לא נוגע במה שלא שלו.

אבל מה לעשות? מפני שאינו בטוח שיישאר הממון אצלו, כי אפשר שיקרהו פגע מהפגעים המבדילים בינו לבינו כמו שאמר הכתוב: "בחצי ימיו יעזבנו".

ומה שטענו בעלי הכת המשוגעים האל, ממנוחת נפשם בהגיעם אל חפצם מהון העולם - שהם חושבים שאם הם יעשו כסף איי איי איי אז הם יגיעו מזה למנוחת הנפש, כזב וסכלות מהם בבקשותם, כי אפשר שיהיה סבה חזקה לטרדת לבם ולצער נפשם.

למה?

כמו שאמרו רבותינו "מרבה נכסים מרבה דאגה. "

ועוד, מי שגנב את הכסף ולקח אותו בדרך זה-כל החיים הוא צריך להחביא אותו, הוא לא יכול ליהנות ממנו בגלוי, הוא לא יכול לשחרר אותו, זה כמו "עכברי רשיעי דשכבי אדינריה" – רק שוכבים על הכסף מלאים ממלאים, ככה בסליקים שמים להם את הכסף ולא יכולים ליהנות ממנו, מה יעשו אתו?

אז מה אתה עושה? עכבר, עכבר רשע שוכב על הדינרים, כל הזמן.

אז זאת אומרת, איי איי איי

אני לא אשכח לשמחיוב את זה, שהזהרתי אותו!

ואמרתי לו, איי איי איי! אמרתי לו, איי איי: "אל תעשה את לרב עובדיה יוסף, אל תזמין את הרשע הזה הזמר המגונה, אל תזמין אותו, אל תזמין אותו!.

-          "לא, ואם אני יגיד לרב שהוא חזר בתשובה?"

אמרתי לו: "אל תעשה את זה לרב! הוא לא חזר בתשובה, הוא "מחטיא הרבים!", לפי הקריטריון של הרב",

הוא לא רצה לשמוע כי הוא הרויח 300 אלף שקל, איי איי איי איי, אז אם מרוויחים מה"עיריה" ואפשר להוציא 300 אלף שקל לאירוע איי איי איי איי איי אז מזמינים גם זמר רשע ועוברים ומשקרים על הרב עובדיה.

היום הגיע יום השילום, איי איי איי איי אמרתי לו, אמרתי לו, כמה עזרתי לאיש הזה! כמה ברכות, רצה את התפקיד שמה, רצו לסלק אותו, הוא בא אלי – התחנן! אמא שלו היתה חולה, עזרתי לו! ברכתי אותה! יצאה ממה שהיה לה וכו' וכו',

ולמרות זאת הכסף עיוור את עיניו.

עכשיו יהיה לו מספיק זמן ללמוד כמה טעויות הוא עשה בחיים, איי איי איי איי.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה  הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".