28-פבר'-2015 למניינם, שיעור ערב ט' אדר תשע"ה - פרשת תצווה  - מתי לא מפרסמים עושה מצווה

"וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לקח פר אחד בין בקר ואלים שניים תמימים ולחם עם מצות",

איתא בעלי התוספות:

פר: כנגד אברהם, דכתיב: "ואל הבקר רץ אברהם", אלים: כנגד יצחק ויעקב, ולחם מצות: כנגד הגר ושרה, שאמר להם אברהם: מהרי! שלוש סאים קמח.

בתורה לא מפורש שהגר השתתפה מהכנסת אורחים של המלאכים,

 ורש"י מפרש: "ויתן לנער לעשותו", זה ישמעאל לחנכו במצוות. שומעים מפה: שהגר וישמעאל לא כתובים במפורש בפסוקים,

התורה מנציחה ומפרסמת כל פעולה ומעשה טוב שאדם עושה, ואם לא מפורש, הדבר מוזכר ברמז, כי דבר טוב איננו הולך לאיבוד, גם לא הרהור קל, ואם ישמעאל והגר עשו דבר טוב, בהשתתפם בהכנסת אורחים של המלאכים, להאכילם ולשמשם בכול הדברים הנוגעים למידת הצדקה והרחמים, אין מקפחים אותם,

והנה בכל זאת יש לשאול: למה לא פירשה התורה במפורש שהגר וישמעאל עזרו לאברהם ושרה בקבלת האורחים. 

הנראה לומר כי בכוונה כיסתה התורה את פעולת החסד שלהם למלאכים, לפי שהתורה מכירה את תכונתם של הנוכרים ואנשי אומות העולם, שכיוון שנותנים להם גדולה וכבוד, דעתם נטרפת עליהם, הם נתקפים: גאות, ותובעים תגמול גדול על חשבון היהודים,

הם באים להתווכח ומנסים להגיד שהם עולים במעלתם יותר מהיהודים והולכים ומציקים לישראל. 

וכמו שמובא בגמרא בחולין פט': "לא מרובכם מכל העמים חשק השם בכם כי אתם המעט מכל הגויים".

 אמר הקב"ה לישראל: "חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמיכם לפני".

כלומר: הקב"ה אומר: לא מרובכם מכל העמים חשק השם בכם, לא מזה שאתם מרבים את עצמכם מעל כולם שאתם סגולה שלי, כי אם אתם המעט מכל הגויים: אתם עוד ממעטים את עצמכם לפני למרות שאני משפיע לכם גדולה, לכן חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמיכם לפני.

 נתתי גדולה לאברהם: "נשיא אלוקים אתה בתוכנו", כל העולם הכיר בו, ואמר לפני: "ואנוכי עפר ואפר".

למשה ואהרון: מורידים את התורה לישראל, מה אמרו לפני? "ונחנו מה!?"

לדוד מלך ישראל: כל המלכות ומלך המשיח יצאו ממנו, מה הוא אומר על עצמו: "ואנוכי תולעת ולא איש".

אבל, עובדי כוכבים ומזלות, אומות העולים, והנוכרים אינם כן:

נתתי גדולה לנמרוד: אמר הבא נבנה לנו עיר.

לפרעה -  אמר "מי השם?!"

לסנחריב: מי בכל אלוהי הארצות?!

לנבוכדנצר: אמר אעלה על בתי עם.

לחירם מלך צור: אמר מושב אלוקים ישבתי בלב ימים.

כל אחד החזיק מעצמו לעילא ולעילא אפילו יותר מהקב"ה.

ולכן נמנעה התורה לפרסם את מעלת הגר וישמעאל, כי הם מגדילים את מעשיהם, מתגאים ומנפחים את פעולותיהם, עד שלא ניתן לסבול את גאוותם! 

והנה שתי דוגמאות!:

הגר שהעריצה וכיבדה את עצמה, שרק בשביל התקרבות מעט שהיא זכתה מאברהם, והצליחה להוליד, כבר נאמר עליה "ותקל גבירתה בעיניה" וכבר אמרה: שרה היא זו אין סתרה כגילויה" {כביכול ששרה מראה עצמה כצדקת אבל אינה צדקת} שלא זכתה להריון תשעים שנה! ואני נתעברתי מביאה ראשונה! היא כל תשעים שנה שלא ילדה, היתה ככלה בתוך חופתה! והיו מטרוניות באות לשאול לשלומה של שרה, והיתה אומרת שרה: "צאו ושאלו בשלומה של עלובה". 

כלומר: שרה לא דאגה לעצמה, כשהיו באות שרות ומטרוניות לשאול לשלומה של שרה היא היתה מפנה אותם לשאול: בשלומה של עלובה בשלומה של הגר.

עד כדי כך הגיעה צדקתה של שרה! ובמה שילמה לה הגר?

בגאווה מכוערת ומרושעת, בזדון ליבה וגאוותה כפרה בטובתה ובגדלותה של שרה. 

וכן מבואר בזוהר הקדוש פרשת וירא:

רבי יוסי ורבי חייא הלכו בדרך, נאנח רבי חייא ובכה, פתח ואמר: "ותהי שרה עקרה אין לה וולד", אוי על אותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל! וכך שמעתי מפיו של רבי שמעון בר יוחאי: "ווי על אותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול". 

בא וראה: ארבע מאות שנים עמד הממונה של בני ישמעאל וביקש לפני הקב"ה, אמר לו: מי שנימול יש לו חלק בשמך?

אמר לו הקב"ה כן!

אמר לו והרי ישמעאל שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק?

אמר לו זה נימול כראוי וכתיקוניו, וזה אינו כך: יצחק נימול ביום השמיני ככתוב בתורה, וגם עשה פריעה: מילה ופריעה. אבל ישמעאל עושה באיחור בגיל שלוש עשרה, ובלא פריעה אז זו מילה לא שלמה, לכן הרחיק הקב"ה את בני ישמעאל מדבקות העליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שבהם.

כלומר: כל מה שהישמעאלים צועקים עכשיו, "ארץ ישראל שלנו", זה רק מכוח הברית, אבל יש לזה תוקף זמן מסוים ואחרי זה הקב"ה ינער אותם מן הארץ.

עזות ותקיפות של ישמעאל אינה יודעת גבול, כי בעבור פעולה אחת, בעבור איזה דבר טוב אחד ויחידי, הוא מרהיב עוז להתמודד עם ישראל הנבחר מאת הבורא יתברך שמו, ומעזותו וחוצפתו סובל עם ישראל לתקופה מסוימת, עד שיפול וגאוותו תהיה נעלמת.

וזה הוא המסלול שנכנסו אליו עכשיו: באביב הערבי עם דע"ש והכל זה תחילת הסוף! 

וכל זה בגלל שעשה ברית, ללא פריעה, ובאיחור, על דבר אחד.

וישראל שמוסרים נפשם בשביל הקב"ה במשך אלפי שנים, והוא בא עם דבר אחד, מצווה אחת לא שלמה ועם זה הוא מטריד את עם ישראל ומתמודד נגדם בחוצפה ובעזות! 

לכן, הלימוד מזה הוא: כי מי שהיכולת בידו להחזיק תחת הנהגתו עדה שלמה או קהילה, או שמחנך בנים ותלמידים:

צריך להיזהר להכיר היטב את כל כוחות הנפש של כל תלמיד וכל בן, כי צריך להימנע מלקלס תלמידים כאלו שאינם שולטים על נפשם ומתגאים יתר על המידה, שלא תזוח דעתם מעליהם, לכן חכמים אמרו: "אין אומרים כל שבחו של אדם בפניו, אלא מעט בפניו, ורובו שלא בפניו".

כי הם עלולים לעבור את גבול הצניעות, שלא יהיה בידם לקלקל את עצמם וגם את האחרים, לא בכל אחד אפשר לתת אימון ולבטוח בו שלא יתפרץ, כדי להזיק ולהרעיל את האווירה בכל העדה ובכל הישיבה. 

כלומר: אדם שמידותיו לא טובות, הוא אינו הגון, ויש לו ממידת הגאווה, צריך להיזהר מאוד שלא לשבח אותו, כיוון שהוא עלול להשתמש בזה מעבר לפרופורציות, לעבור את גבול הצניעות, ועלול עם זה לקלקל את האחרים שסביבו.

אם כן, רואים למה הסתירה התורה, את שמותם כמו ישמעאל והגר, בהשתתפות במצוות הכנת האורחים, כי ידעה את אופיים הרע! 

ואכן ראינו שני מקרים: פעם אחת שהצליחה להתקרב מעט בזכות שרה לאברהם, שילדה לו בן את ישמעאל, מה יצאה משניהם:

זאת כבא הקלה בשרה, והוא מציק לישראל מאז ומעולם, "והוא יהיה פרא אדם" אם כן יותר מכאן אנו רואים: לא עוד שהם אומרים שבעצם מי שנעקד זה לא יצחק אלא ישמעאל נעקד ברוב חוצפתם.

הם גם אומרים שלא היה לנו שום שייכות לבית המקדש, שיהודים אף פעם לא היו פה לא בית המקדש ולא יהודים בארץ ישראל. 

ואפילו שמראים להם את כל הממצאים שנמצאים מתחת להר הבית, הכל הם מכחישים, כמו שהם יודעים לשקר שיש פה פלשתין ויש פה פלשתינים וכו', דבר שלא היה ולא נברא, וכבר הולכים לקבל חצי מדינה, אז זה הכוח שלהם, השקר הוא המומחיות שלהם.

אבל מכיוון שישראל לא מספיק אמיתיים אז הם לא יכולים אפילו לענות להם, כי הם מזכירים אפילו את האמת!

היה עימות בימים האחרונים, וישבו חברי כנסת ומנהיגי מפלגות, וישב שם ערבי, ואמר שהוא אזרח הארץ ושלו הארץ, ואף אחד לא אמר לו משהו אחר והוא נשאר כאזרח הארץ ואנחנו גרים כאן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.