מדרשי חז"ל על פרשת 'ראה' | הרב יהודה דוד שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

במדרש,

אני רוצה

ללמוד לקרוא פה איזה סיפור שקצת ייתן לנו פתיח

על המצוות,

על העושר שבמצוות.

מובא פה באחד הספרים לפני 35 שנים

נערך ראיון

עיתונאי עם שופט בית המשפט העליון,

קראו לו דוקטור בנימין זילברברג.

היהודי הזה כבר נפטר,

הוא היה אדם מאמין,

ספוג במסורת, מורשת אבות.

הוא חניך ישיבת נוברדוק היה.

לפני שהוא התגלגל לגרמניה,

בסערות התקופה שהיו שם, פנה ללמוד,

למד לימודי משפט.

הוא ניסה להחדיר,

על אף היותו שופט בית המשפט העליון,

הוא ניסה להחדיר

ממעיינות הנצח של היהדות

ומשפטי התורה

לכללי הערכאות.

טוב, היה לו איזושהי הצלחה.

באותו ראיון שהיה לו עם העיתונאי, הוא סיפר

על בואו לישיבת נוברדוק,

ועל הפגישה הראשונה,

המבחן כניסה שהייתה לו,

הבלתי נשכחת,

עם דמות הפלאים,

האדם הגדול בענקים, הסבא מנוברדוק.

עמוד אש יוקד של תנועת המוסר.

הוא מספר פה,

עם הגיאו,

הוא הציג את עצמו לפני הסבא.

הסבא עלף, היותו איש שיבה,

הוא היה לולט

של נער.

הזמינו את הסבא לצאת,

הסבא הזמין אותו לצאת לטיול איתו יחד

ברחובות העיר,

וכך הוא רצה להכיר את הבחור החדש שהגיע בפניו.

תוך כדי שיחה

הוא מרגיש שהסבא שואב ממנו את כל נבחי ליבו.

הוא עומד על האופי שלו,

הוא מגלה את כל התכונות שלו, את כל התכונות נפש שלו.

הסבא היה גאון אדיר בהבנת נפש האדם.

כל משפט שהשמיע

היה כשיגור חץ

למרכז המטרה ובקלות.

רבים ממשפטים קצרים אלו שהוא אמר,

הסבא,

הובנו רק כעבור עשרות שנים.

וכשהוא ראה

כמה שהסבא הרחיק מריאות,

הוא היה בהלם.

טוב,

הוא מספר שמה שכשהוא הלך

ביחד עם הסבא בטיול שהוא עשה,

אז הוא ראה לפתע צמד

חילוני עם נער ונערה הולכים יחד.

אולי גויים, אולי יהודים, היו שקיעים בעולם שלהם,

מלהגים ומפטפטים וצוחקים לעצמם.

הביט בהם הסבא, הביט בהם הסבא,

סליחה,

הביט בהם אותו בחור,

והסבא ראה שהוא ראה,

הוא ראה שהוא ראה לפניו זוג שהולכים,

צוחקים ונראים כנהנים.

אמר הסבא לאותו בחור,

שלעיתים נהיה שופט בית המשפט העליון, דוקטור בנימין זילברברג,

אמר לו, אתה רואה את הזוג הזה?

הוא אמר לו, אכן.

אז סבור אתה שהם מאושרים?

מאושרים.

ואמר לו, תדע לך שהם אומללים.

על אף שהזוג הזה, הנער והנערה הלכו,

וזה היה נראה כאילו שהם מאושרים,

אבל האמת היא

שהם אומללים.

הוא אומר בתור בחור צעיר,

אני רואה שני אנשים שהולכים יחד

ושמחים ומאושרים,

והסבא אומר לי שהם בעצם לא מאושרים אלא הם אומללים.

מאוד התפלאתי.

אבל שמרתי בליבי,

ראיתי שסבא מנוברדוק אומר לי ככה על הזוג הזה,

שמרתי את זה בליבי.

אבל הסבא ידע והבין שאני טמא,

והוא הסביר לי את זה במשל.

תאר לך,

עשיר מופלג

שהתהפך עליו הגלגל.

השטרות שלו, הצ'קים שלו חוזרים, העסקים קורסים,

נושים מקיפים אותו,

ביתו מעוקל,

אשתו נטשה אותו.

פצע, מכה וחבורה, האדם העשיר הזה,

הוא היה עשיר,

אנשים היו מסתובבים סביבו, וכעת הוא חסר קול.

טוב, אבל אדם כבול לטבע.

הוא היה רגיל שכשהוא רעב

הוא הולך למסעדה,

ומגישים לו את המעדן הזה שהוא אוהב.

הוא מגיע למסעדה שהוא רגיל לסעוד בה,

והוא הולך ומבקש את המעדן,

הם כבר יודעים מלבד מה הוא מבקש.

הטעם הנפלא, הניחוח הערב,

ממשיך לחייך הלאה על המלצר.

אומר לו הסבב מנברדוק,

האדם הזה הוא מאושר או לא מאושר?

הרי אנחנו יודעים שעד לפני חצי שנה הוא היה מעשירי הארץ,

וכעת

הוא חסר קול.

כמו שאמרנו, הצ'קים חוזרים, העסקים קורסים, אנשים מקיפים אותו,

הבית שלו מעוקל, אשתו עזבה אותו, אין לו כלום.

אבל

כשהוא רעב, הוא רגיל ללכת למסעדה,

לשלם את המאה חמישים שקל ולהמשיך הלאה.

אבל אנחנו יודעים שעל אף שזה נראה כאילו הוא נהנה, בפועל

כולו חלול, אין לו טיפת הנאה.

אז אמר לו גם הזוג הזה.

הם מסתובבים כאילו הם מאושרים, אבל בפועל הם כלום.

יכול אדם

להרוג קרום של עושר,

של הסחת הדעת.

אבל מבעד לגלד הזה יש את כל הקלחת האמיתית.

זה מה שאמר לו הסבא מנוורדוק.

הבחור לפנינו,

הזוג הזה,

יש להם בעיות במשפחה,

יש להם בעיות בחברה, בעבודה.

כל הבעיות האלו לא נעלמו.

גם כשהוא עכשיו מסתובב פה עם אותו נערה,

הוא עדיין

מלא חששות.

היא כן תסכים איתי, היא לא תסכים,

תבגוד, לא תבגוד, יש לה עוד מישהו ביחד.

אכולי סוסים.

זה לא נקרא עושר אמיתי.

טוב.

אבל אחר כך הוא אמר לסבא מנוורדוק, אדם אחד מאושר מצאתי,

וזה רבי ישראל מסלנט.

הוא היה שלם עם עצמו,

שלם עם בוראו.

העושר שלו היה בנוי מן היסוד.

כל מצווה שקיים,

רבי סולי סלנטר,

זה נסך בו עושר.

כל מעשה שהוא עשה,

הכל היה מדוקדק לפי כללי ההלכה וכללי המוסר,

וזה מה שעשה לו את העושר.

אמר לו הסבא מנוורדוק, אולי עוד פעם תבין את זה.

ובאמת, אחר כך הוא הבין את זה.

הוא ראה שאפילו כשרואים

את הנער והנערה שמסתובבים גם יחד, הם צוחקים,

אבל האמת היא שהכול רק רכבים בתוכו.

אומר העורכי עם הקדוש, פרשת שבוע, ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה.

מה זה ראה אנוכי?

תראה,

אומר הקדוש ברוך הוא, אנוכי, תסתכל עליי, תראה אותי,

תתבונן בי,

תתבונן בקדוש ברוך הוא.

טוב,

מי אינו שואף לאושר?

ואנחנו הרי יודעים כמה דקות העושר

וכמה שברירות הן.

כמה מעטות

הדקות של העושר האמיתי וכמה ברגע זה נלקח מאיתנו.

כמה דק הוא המעטה המלאכותי של העושר המזויף.

כשאנחנו רואים אדם מאושר,

אנחנו ישר טיפה דיבור איתו, אנחנו רואים שבאמת הוא לא מאושר באמת.

מה זה העושר האמיתי, ראה אנוכי? כשרואים את הקדוש ברוך הוא,

זה העושר האמיתי.

רואים את גדולי התורה, את עמלי התורה, את צדיקי הדור.

רק חיי קדושה וטהרה,

חיי תורה ומצוות מבטיחים עושר בנוי ומוצק,

עושר אמיתי.

רק חינוך תורני מבטיח לילדינו את האוצר היקר ביותר,

את השלווה הפנימית,

את העושר האמיתי.

זה מה שכתוב בפרשת שבוע.

ראי האנוכי נותן לכם חיים,

מוות, ברכה וקללה, ובחרת בחיים.

אם אתם רוצים להיות באמת מאושרים,

אז החיים.

ומה זה החיים?

החיים זה התורה.

זו הייתה הקדמה קצת להבין שהאושר שיש ברחוב היום,

זה כולו מזויף.

נתחיל את המדרש, פרשת השבוע,

הלכה.

אדם מישראל,

מה הוא,

שיהיה מותר לו לקרות

התוכחות בקריאות הרבה.

פרשת התוכחות,

יש שמה

תוכחות רבות.

האם מותר לקרוא את הכול ביחד?

כך שאנו חכמים,

אין מפסיקים בקללות,

אלא אחד קורא את כולן.

זאת אומרת שאנחנו לא מעלים כמה אנשים לקריאה בתורה של הקללות,

אלא אחד קורא לכולם.

למה הם מפסיקים בקללות?

לפי שכתוב,

מוסר השם בני אל תמאס

ואל תקוץ בתוכחתו.

מה פירוש אל תקוץ בתוכחתו?

אל תעשו את התוכחות קוצים-קוצים.

אל תקוץ בתוכחתו.

לא לעשות אותו לקוצים-קוצים,

אלא אחד קורא את כולם.

זאת אומרת, בפסוק כתוב פה,

לא לקצוץ

את התוכחה,

לא לעשות אותו קצוץ-קצוץ,

חלק-חלק, אלא אחד צריך לקרוא את הכול.

כך לימדונו רבותינו.

עוד פירור, דבר אחר למה הם מפסיקים בקללות.

אמר רבי יהושע דסיכנין בשם רב לוי,

אמר הקדוש ברוך הוא,

אני כתבתי על כבודי, עמו אנוכי בצרה.

הקדוש ברוך הוא

אמר לעם ישראל,

שבכל צרה וצרה שיש ליהודי, עמו אנוכי בצרה.

הקדוש ברוך הוא נמצא באותו צרה גם יחד עם האדם.

אין שורת הדין

שיהיו בניי מתקללים ואני מתברך.

כיצד?

אם יקראו את התוכחות קריאות הרבה,

אין קרוי וקרוי שאין לברך בית פעמים לפניה ולאחריה,

אלא אחד קורא את כולם.

אומר הקדוש ברוך הוא,

הרי אם יעלו כמה לקריאת התורה,

יחלקו את התוכחות לכמה אנשים,

אז כל אדם שגולל התורה מברך ברכה לפניה וברכה לאחריה.

אז מה יהיה?

שבתוכחות יהיה שיש יותר ברכות שמברכים את הקדוש ברוך הוא מאשר

את האדם. והקדוש ברוך הוא לא מסוגל, הוא אומר, אתם תברכו אותי,

ברוך אותה אשר הם יקים לך עולם אשר בחרבנו מכל עמי. ברוך אותה אשר הוא נתן לנו תורת אמת,

ובאמצע קוראים את הקללות, עוד אחד ככה.

מתחיל בברכה, מסתיים בברכה ואומר קללות.

אז הקדוש ברוך הוא לא מסכים לזה.

הוא רוצה שהכל יהיה אחד,

כל הכללות תהיה אחד,

והברכות יהיו שתיים,

וככה הוא מסכים.

אמו אנוכי בצרה.

הוא רוצה להיות איתנו בצרה.

רבנן עמרי,

אמר הקדוש ברוך הוא,

לא לרעתם נתתי להם ברכות או קללות,

אלא להודיעם איזו דרך טובה שיבחרו אותה,

כדי שיטלו שכר מניים,

מה שקרינן בעניין,

ראיה אנוכי נותן לפניכם וגומר.

זאת אומרת, הסיבה שהקדוש ברוך הוא כתב את הקללות זה לא לרעתם,

אלא להגיד להם,

תבחרו בדרך הטובה,

כי הדרך הזו היא דרך של קללות.

ואם כך, אני רוצה שתלכו בדרך הטובה.

זו הייתה המטרה העיקרית.

בשביל להמתיק את הדבר המתוק,

צריך להגיד, ידע לך, זה מלוח, זה לא טוב, ואז זה נהיה מתוק.

ממשיך המדרש,

זה שאמר הכתוב, שמעו והאזינה, אל תקבעו.

הפסוק בירמיה אומר, שמעו והאזינו, אל תקבעו. מהו שמעו והאזינו?

אמר תנחומה, אמר הקדוש ברוך הוא,

שמעו לדברי תורה ואל תדברו גבוהות.

כי השם דיבר,

והיכן דיבר?

תועבת השם, קול גבה לב.

תשמעו לדברי תורה,

ועל ידי שתשמעו דברי תורה לא תדברו גבוהות,

כי תדעו שכתוב שיש תועבת השם,

קול גבה לב.

בגמרא כתוב שהאדם הגאוותן,

איימן דייאיר, האדם שהוא גאוותן,

אפילו אינשי דה בית אלה כביל, אפילו על בני ביתו, על אשתו והילדים, הוא גם כן לא מקובל. גם אישה וילדים

לא אוהבים

כשאבי הבית הוא גאוותן.

כל שכן הקדוש ברוך הוא שתאהבת השם

כל גבה לב.

דבר אחר, שמעו לי דברי תורה, ואל תגביע את אוזנך משמוע דברי תורה.

תשמעו דברי תורה,

ואל תגביעו, זאת אומרת, תרחיקו את האוזניים שלכם מלשמוע דברי תורה.

כי השם דיבר והיכן דיבר,

מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה.

אחד שמסיר אוזנו משמוע תורה,

גם התפילה שלו היא תועבה.

שמעתי פעם, יש וורט על הדרשה הזו.

מדוע מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה?

מגיע אדם, באים להגיד לו את דבר תורה.

זה אומר, אה, את הדבר תורה הזה? שמעתי כבר, אני מכיר את זה. לא צריך להמשיך.

הוא עוצר תאום מלהגיד דבר תורה, כי הוא מכיר אותו.

מגיע אחר כך בתפילה,

באורך את השם, אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם ואלוקי יצחק.

הוא אומר, התפילה הזאת, אני מכיר אותה כבר.

התפללת אותה אתמול, גם תפילתו תועבה.

לא לעצור את הבן אדם באמצע דבר תורה, אפילו שמכירים אותו.

חכם, שומע פעמיים.

דבר אחר, ממשיך המדרש.

שמעו לי דברי תורה והאזינו לדברי תורה, מהו ואל תקבעו.

תשמרו דברי תורה, ואל תקבעו.

אל תקבעו את הטובה מלבוא בעולם.

זאת אומרת, אל תעכבו

את הטובה מלבוא לעולם, כי השם דיבר

והיכן דיבר.

יש איזשהו דיברה של הקדוש ברוך הוא,

שבגללו מומלץ לכם

לא למאן מלשמוע דברי תורה.

והיכן דיבר?

אם תאבו ושמדתם,

אם תרצו ותשמעו את דברי התורה,

טוב הארץ תאכלו.

ואם תמענו ומריתם,

חרב תעוקלו כי פי השם דיבר.

מהו אם תאבו ושמדתם?

אמר רב אלעזר, הסייף

והספר ירדו כרוכים מן השמיים.

סייף.

מה זה סייף?

דאעש.

והספר והתורה ירדו בכרוכים מן השמיים.

אמר להם,

אם תעשו מה שכתוב בספר הזה,

אתם ניצולים מן הסייף הזה.

ואם לא תעשו,

רחמנא ליצלן, אתם נהרגים בסייף הזה.

זה הפתרון הכי טוב.

דבר אחר,

אם תבוא ושמעתם מה אמר רב לוי, מה הדבר דומה?

לעבד

שאמר לו רבו,

הרי מוניק של זהב.

אני מביא לך פה שרשרת

מזהב

לתכשיט בצוואר.

ואם לא,

הרי כבלים של ברזל.

יהיה לך כבלים של ברזל נתונים עליך.

או זה או זה. או זהב

או כבלים של ברזל. מה שתחליט.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל.

אם עשיתם את רצוני,

הרי הטוב והברכה.

אם עשיתם את רצוני, הרי הטוב והברכה.

ואם לאו, הרי הקללה,

הרי שתי דרכים לפניכם,

ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.

דבר אחר,

ראה אנוכי,

אמר רבי אלעזר,

מי שאמר הקדוש ברוך הוא הדבר הזה בסיני,

הקדוש ברוך הוא אמר בסיני, ראה אנוכי נותן לכם

את הברכה ואת הקללה,

את החיים ואת המוות.

מי שאמר הקדוש ברוך הוא הדבר הזה בסיני באותה שעה,

מפי עליון קראנו באיכה,

לא תצא הרעות והטוב.

פלא פלאים.

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב,

אלא מאליה הרע בא על עושה הרע,

והטובה בא על עושה הטובה.

הטוב והרע זה לא מגיע מהקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא התביע בבריאה כבר,

שאחד שעושה טוב,

מגיעה אליו טובה,

ואחד שעושה רע,

מגיע אליו רע.

דבר אחר אמר רב חגי,

ולא עוד שנתתי לכם בשתי דרכים,

אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם, ובחרת בחיים.

תכף נראה

על הפירוש השני פה, אבל אני רוצה לספר פה איזשהו מעשה על מה שראינו,

שהאדם בוחר לעצמו את הטוב

ואת הרע.

האדם מחליט לעצמו אם טוב או רע.

רבה של ארם צובא, קראו לו רב חיים מרדכי,

הוא היה רק רב של ארם צובא,

אבל מצודותו הייתה פרושה על פני כל המדינה.

הוא היה מדריך

את כל האומה היהודית בדרך ישרה.

טוב,

פעם בעיצומו של חורף

התארח בביתו אחד מנכבדי קהילת קילס,

מקום רחוק מארם צובא.

הרב

חיים מרדכי

שוחח איתו על אודות חיי הקהילה בעיר שלך, קילס,

התעניין בכל פרט.

הוא שאל אותו,

כלום,

אין הקור הנורא פוגם בתחושתו העדינה של השוחט בעיריכם?

קור,

בקור הידיים מתייבשות, קעים מרגשות.

האם זה לא פוגע בו?

הוא אמר לו,

הוא שאל אותו, כידוע חייב השוחט להיות רגיש לכל פגם דק

בסכין השחיטה.

צחק האורח, אה, לא, רב, תהיה רגוע, הכל בסדר.

לשוחט שלנו לא קר.

למה?

למה לא קר?

הוא שותה יין צרף,

הוא מחמם את עצמו לפני העבודה שלו,

הוא שותה איזה מחיה טוב,

הוא מתחמם, ואז הוא מגיע לשחוט,

הכל בסדר איתו.

שמר רב חיים מרדכי ויזדעזע, מה?

שיכור, אסור שישחוט.

שולחן ארור, יורו דע, סימן א'.

בני העיר לא יודעים את ההלכה הזאת?

אולי סבורים שזו רק חומרה?

אני חייב להציל אותם מהאיסור הזה, הם אוכלים נבלות וטרפות.

קם והחליט לצאת לדרך.

הוא רצה לראות במו עיניו שאכן מה שהוא אמר זה נכון,

לא סמך על שמועות.

בני ביתו נחרדו

של רב חיים מרדכי, רבה של ארם צובא.

הדרכים בחזקת סכנה,

הקור מקפיא, הדרך ארוכה, הדרך משובשת.

הרב לא שט ליבו לכך.

יש יהודים שנכשלים יום-יום במחלות עשורות.

אני חייב ללכת להציל אותם.

קם והלך כל היום וכל הלילה.

אם שחר הגיע לקילז אחרי 24 שעות הוא הגיע לקילז.

שם פניו לבית המטבחיים, המתין לבואו של השוחט.

הקצבים הגיעו.

כל אחד הגיע מהבהמה שלו.

ומה הם רואים? את הרב הנערץ,

בחיים מרדכי, רבה של הרם צובע, מגיע עד לפה.

לא עבר זמן, רב השוחט הגיע.

כמובן, איך הוא הגיע? זך רוח, נמרץ.

קידם פני הרב בשלום.

ריח הערק

עלה מהפה של השוחט, והרב לא היה לו מסובך להריח את זה.

אמר לו הרב, אסרו לך לשחוט היום.

אני אסר לך לשחוט.

לפני שהקצבים התאכזבו,

ישר הוציא הרב סכין מהכיס שלו.

כשהוא הכין איתו בעוד מועד, הוא אמר לכל מקרה, יהיה לי סכין ישר,

ושחט את הבהמות שלהם לעיני השוחט העמום.

כשסיים,

אמר לו שוחט, בואי איתי.

הלך עימו לראשי הקהילה,

ואמר, השוחט הזה נתפס בכלכלתו.

עליכם להעביר אותו מתפקידו עד שיבטיח להתנזר מהטיפה המרה.

השוחט, מן הסתם כנראה היה עדיין מבושם,

אמר לרב, אני

לא שומע, לא מציית לדברים שלך, אני ממשיך בעבודה שלי על אף

שאני מכור לטיפה המרה.

אמר לו הרב דבר אחד,

אמר לו הרב בחומרה, דבר אחד ברור,

בעבודה הזו לא תמשיך.

או מרצונך,

או בא לכורכך.

שוחט אמר לרב,

נראה, נראה, נראה מי אני או אתה.

טוב,

הרב גמר את העבודה שלו, שב לעיר שלו,

שב למקום שלו.

עוד באותו יום

נערכה הלוויה של השוחט.

בכל אופן,

אנחנו רואים פה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

מילא הרע בא על עושה הרעה,

והטובה באה על עושה הטובה.

אדם שבוחר בדרך הרעה,

לא עלינו.

ואדם שבוחר בדרך הטובה,

הקדוש ברוך הוא עושה לו גם כן רק טוב.

כמובן שלא תמיד אנחנו רואים את הטוב כעת.

יש חלק מהדברים שאנחנו רואים רק בהמשך.

דבר אחר, ולא אמר רב חגי, ולא עוד שנתתי לכם שתי דרכים, אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם, ובחרת בחיים.

יש פה

עוד דבר גדול מאוד,

שהקדוש ברוך הוא גם מגלה לנו ונותן לנו את האפשרות,

בוא תבחר בחיים, תבחר בטוב.

דבר אחר,

אני אסיים פה אולי במשל,

במקום להמשיך.

היה פעם יהודי אחד

שחיפש עבודה,

התפלל,

בכה,

מצא עבודה,

התחיל לעזור שם בעבודה, תוך כמה יום ראו

שיש לו שתי ידיים שמאליות, הוא לא מתאים לעבודה הזו.

אחרי כמה ימים פיטרו אותו עוד עבודה,

מפטרים אותו.

במשך כמה חודשים הוא הצליח לעבוד

כמעט עשר עבודות,

ובכל מקום רואים שהבן אדם הזה חבל על הזמן.

הוא היה מיואש.

הוא הגיע לבית כנסת, לפינה שמה,

התפלל.

יום אחד מגיעה הישועה.

מגיע אדם, רואה אותו, מה אתה עומד פה בוכה?

הוא אמר לו, אני מחפש עבודה,

ואני לא מוצא, ואין לי מה לפרנס את הבית.

אז הוא אמר לו,

אני יכול לתת לך עבודה, אני באמת מחפש עובד.

אז הוא אמר לו, אתה מחפש עובד?

אבל לא סתם פיטרו אותי מעשר מקומות.

לא מתאים לעבודה.

הוא אמר לו, אצלי העבודה היא קלה ופשוטה.

מה העבודה הזו?

בוא, בוא איתי, מה אכפת לך?

משהו קל מאוד.

בוא, מגיע איתו לחדר,

הוא אומר לו, אתה צריך לספור כל יום,

כל הזמן,

לספור את השטרות של האדומים, 200 שקל,

והרגע שאתה מגיע ל-10,000 שקל,

קר וקר שטרות, גומי שם בצד.

גומי שם בצד. זו העבודה שלך.

עבודה קצת משעממת, אבל היא קלה.

אם נפל על הרצפה כסף נשבר, אין מה להישבר.

מרים בחזרה.

פה המקום שמייצרים את זה, צריך את זה בשביל הבנק, יש לי בנק, אני צריך את הדבר הזה.

אין בעיה.

הוא מתחיל לעבוד.

טוב.

אחרי איזה שעה, שעתיים, הוא אומר, רגע, רגע, שנייה, שניה, מה, איפה אני אוכל את זה? אני סיכמתי איתו על עבודה, לא סיכמנו על כסף, בסוף הביא לי חמש שקל לשעה.

שואל אותו, תגיד לי,

כמה כסף, מה הדבר הזה? זה לי לקחה עובדים?

אני רוצה שתגיד לי, חוזה, כמה, מה שלי, כמה אני אקבל על העבודה שלי?

הוא אומר לו, אל תדאג, יהיה בסדר.

הוא אומר, אל תדאג, אני חייב,

אני מבטיח לך, אתה תהיה, אתה תצא מרוצה.

אתה תצא מרוצה.

הוא אמר לו,

אני לא ממשיך לעבוד עד שאתה לא אומר לי.

אז הוא אמר לו, תשמע, בוא אגיד לך את האמת.

לא רציתי להגיד לך בהתחלה,

אבל כל מה שאתה סופר, הכל שלך.

ספרת שלך, ספרת שלך.

הוא אומר לו,

לא, זה אני מסכים.

כמובן, היהודי התחיל לעבוד יותר במרץ,

ספרת שלי, ספרת שלי.

טוב, נגמר החמש שעות שהם סיכמו לעבוד,

יש שם איזה תיק, הוא אומר לו, קח, תמלא את התיק,

תבוא לעבוד מחר שוב, כל מה שספרת היום שלך עושים.

טוב,

הוא מגיע למעלית, הוא רוצה להשתדל להזדרז, שבעל הבית לא יתחרט.

מיליון שקל יש לו פה בכיס,

בתיק.

אז הוא מגיע, ואז פתאום,

המעלית באה לי, סגר, אה, רגע, שנייה, שכחתי, שכחתי.

אז הוא אומר לו, הבעל בית צועק, עוצר אותו, לא, לא, לא, אני אמהר, אני אמהר. לא, לא, רגע, רגע, שנייה, שנייה.

כל מה שעשית פה, עבדת, זה שלך, ואני רוצה להביא לך גם משכורת.

זה לא קשור למשכורת.

זה שלך, אני לא מתווכח איתך.

בוא, קח עוד איזה 5,000 שקל על מה שעשית היום.

טוב, טוב, בסדר, בסדר, שם בכיס, ברח כמה שיותר מהר, שבעל הבית לא יתחרט.

הוא מגיע הביתה,

אשתה אומרת לנו, מה חיי היום? מה זה התיק הזה? תגיד לי, מה קרה לך?

הוא אמר, מה?

די, עם השטויות שלך, נראה לי שזה כסף אמיתי, הכל מזויף.

אדוני הזה, בן אדם, הייתי עבדתי בבנק, חבר ש... הסיפור הזה הוא סיפור שכל אחד היה רוצה להיות בו,

ובעצם אנחנו נמצאים בו.

איפה אנחנו נמצאים בו?

מגיע בן אדם, עושה מצווה,

מתפלל,

פרק תהילים, לומד.

הוא סופר פה דברים לעצמו, מוסיף דברים. אומר הקדוש ברוך הוא,

לא מקבלים משכורות על זה, המשכורת זה אחר כך, אבל כל המצווה,

כל התורה, כל מה שעשינו,

זה אצלנו, בתיק שלנו, ולוקחים את זה איתנו,

וחוץ מזה, אנחנו מקבלים גם עוד שכר על העמל,

על היגיעה,

על שאר הדברים, חוץ מהשכר של התורה.

ראה אנוכי נותן לכם

את הברכה ואת הכלה ואוכרת בחיים.

הבחירה בחיים גורמת לנו

לאושר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

שבת שלום.

שבת שלום.