דרגות בשמחה | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

בכבוד, כבוד הרב.

צאה מדירת קבע ושב בדירת עריי,

לכאורה לפי השקפה ראשונה קשה להבין.

הלוא חג הסוכות הוא זמן שמחתנו,

והובא בה הרמב״ם

בלקוט לו לאו וזה לשונו.

אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהן,

בחג הסוכות

הייתה במקדש יום שמחה יתרה,

שנאמר ושמחת לפני אדוני אלוהיך שבעת ימים.

מצווה להרבות בשמחה זו.

עד כאן נשונו.

נו, ואם מצווה להרבות בשמחה זו,

מדוע צוותה התורה לצאת מדירת קבע ולשבת בדירת עריי?

הלוא זה מפריע לשמחה.

אומנם אם נתבונן בזה נראה.

כי שמחה אמיתית לא יכולים להשיג, אלא כשבאים לידי הכרה שהעולם הזה הוא רק ישיבת עריי.

כי מי שחושב

שתכלית האדם הוא בעולם הזה ועושה לו פה ישיבת קבע,

אי אפשר להגיע לידי שמחה פנימית.

כי בדרך כלל

מי שמשוקע בהבלי העולם הזה חסר לו שמחה.

כי שמחה היא דבר רוחני.

ומגיעים לשמחה

רק אלו שמתקרבים אל השם יתברך,

כי עוז וחדווה במקומו.

זו שמחה בלתי תלויה.

ועוד,

כי מי שמשוקע באבלי העולם,

אי אפשר להיות אצלו שמחה.

כי הקנאה והתאווה מפריחים לו להיות שמח.

גם אם הוא שמח בשלו, אבל כשהוא רואה שלחברו יש יותר,

הוא כבר פחות שמח,

או אולי אפילו עצוב.

אם יש לו תאווה והוא לא משיג אותה, הרי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.

אז איך אפשר להיות שמח בשמחה פנימית אמיתית?

תמיד נדמה לו שחסר לו.

כי יש לו מנה, רוצה 200. והעיקר כשרואה שלאחרים יש יותר זה מפיל עליו עצבות.

אבל אם האדם מבין כי העולם הזה הוא רק ישיבת ערעי,

הוא לא מקנא בשום אדם.

זה הכל זמני.

וממילא הוא שמח במה שיש לו.

אז זאת אומרת, שמחה פנימית אמיתית היא דווקא מי שקרוב לשם יתברך ויודע שהעולם הזה ערעי.

ממילא אם העולם ערעי, גם מה שיש לשני, גם מה שיש לך, הכל ערעי.

אז מה זה משנה מה שיש בינתיים? העיקר מה יהיה לך תכף אחרי שאתה יוצא מכאן.

אז מה השמחה יותר גדולה אם אתה יודע להכין צידה לדרך ולהיות קרוב לשם כבר מעכשיו?

זו השמחה האמיתית.

אז דווקא היציאה לסוכה היא היא שנותנת לאדם את השמחה האמיתית.

אבל יש עוד דרגה

שלא רק להסתפק במה שיש לו ולסמוח במה שיש לו,

אלא גם לסמוח בהצלחת חברו.

אה, זה קשה.

לסמוח גם בהצלחת חברו

זה יותר קשה מלהשתתף בצערו של חברו.

שמעתי בשם הסבא, זכר צדיק וברכה, מכלם,

מרן הרשע זיכרונו לחיי העולם הבא שאמר.

כי יכול להיות

שמה שאחד משתתף בצהרת חברו זה כמו חיה טורפת.

לאחר שטרפה היא נעשית טובה,

נעשית רגועה.

כך יכול להיות שתכף ששמע שקרה אסון לחברו,

שמח בליבו מאוד.

והשתמש בכל רעש שיש בו.

ואחר כך ממילא הוא טוב ועוזר גם לחברו, בא לעזור בניחום אבלים והכול.

אבל הוא קודם כל שמח.

למה?

חברו נפחט ממנו.

חסר לו משהו.

הוא נשאר על מעמדו,

וחברו,

יש לו צרה, אז הוא מרגיש

טוב מאוד עם זה.

אחר כך מתעוררים בו הרחמים של החיה הטורפת, שהיא נהיית אחרי זה טובה, כי היא שבעה כבר רכלת הטרף.

אז הוא מוכן לעזור גם ולהשתתף בעזרה.

אבל אדם ששמח בהצלחת חברו,

זה הרבה יותר קשה.

כי זה שמחה מלב טוב.

זה לא אחרי שההוא קיבל מכה אתה עוזר. לא. זה לא משתתף בצער,

אלא להשתתף בשמחה

זה באמת מלב טוב.

אבל זו דרגה שנייה בשמחה.

אחד, שיהיה שמח קודם כל אדם בשלו,

ויודע שהכול ערעי.

בקרבת אלוקים,

מעשיית פיקודיו,

משמחי לב, זה דבר

אין למעלה ממנו, ובפרט כמה שאתה מנותק יותר מהחומר.

דרגה שנייה, להשתתף בשמחתו של חברו.

ויש עוד דרגה שאני לא יודע אם מישהו מסוגל להגיע לדרגה כזאת,

דוד המלך הגיע אליה,

זה לשמוח בהצלחת שונאיו.

כמו שאמר דוד המלך עליו השלום, נתת שמחה בליבי מעת דגנם ותירושם רבו.

אני רואה שהשונאים שלי,

התירוש והדגן שלהם, מתרבים ומתעשרים ומרוויחים

שמחה בליבי.

איזה טעם? נשמוח.

הם לא יבואו, יציקו לך, יכתוב להם שם. לא, לא, אם זה מהטעם הזה, זה לא שמחה, זה שמחת עצמו, כי הוא מבין שהוא התפטר מהם.

שאדם יכול לשמוח בשמחה של האויבים שלו.

לא מדברים בעוברי עבירות,

מדברים בשונאים שלו, כמו שאול. שאול המלך,

הוא קרא לו משיח השם.

הוא קרא לו משיח השם.

הוא הבין שיש לו רוח קנאה, תזזית,

רוח עבעים.

אבל זה שונא שומר תורה ומצוות והכל. זה לא...

זה התקפה, כמו שאומרים.

אויבים כאלה, שהם לא עוברי עבירות שעליהם מצווה לשנאותם, כמו שאמר דוד בעצמו, הלא משנאיך השם ישנא,

ובתקוממיך את כותת תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי,

זה משנאיך,

משנאיך.

אלה אני שונא אותם. אבל אם זה אויבים שלי בעניינים שבינינו, כמו שאומרים,

אין לי שום בעיה לשמוח בטובתם.

כבוד מורי ורבי הגאון הצדיק, רבי משה רוזנשטיין, זכר צדיק ברוך הוא, משגיח דישיבת לומשה,

היה אומר,

רגילים לומר טעם, למה קוראים בסוכות קהלת?

מפני שהוזמן שמחתנו.

ומפחדים שלא ישמחו יותר מדי.

אז לכן קוראים קהלת להביל את העולם הזה,

וממילא ימעט בשמחה.

ואתם יודעים שיש הרבה מקרים שכב'ד חטובא, רבנן, כב'ד חטובא, שמחו יותר מדי.

מה זה יותר מדי? עברו את המידה בקצר,

אז שברו כוסות

שהיו יקרים מאוד.

כוס של ארבעה מאות זוז.

העיקר שלא יהיה שמחה יתרה יותר מדי, שלא יגלוש לקלות ראש.

אז הטעם שאומרים למה קוראים בסוכות קהלת, הוא אומר,

זה בגלל שאומרים שלא ישמח יותר מדי, קוראים קהלת, ששם זה מהביל את העולם הזה.

ממילא זה ימעט בשמחה.

אבל הוא אומר ההפך.

מה הוא אומר?

הוא אומר, מצווה להיות שמח מאוד.

בסוכות.

וכל זמן שהאדם קשור לאבלי העולם הזה,

אז כמו שאמרנו קודם, הוא לא יכול להיות שמח כראוי.

כי הוא תמיד מקנא בחברו,

והתאווה והכבוד אוכלות את לב האדם,

ומפילות עליו עצבות.

לכן קוראים את קהלת

ומתבוננים,

איך שכל הבלי העולם הזה הם הבל הבלים,

ולא כדאי לרדוף אחריהם.

אז הוא יכול לקיים בשלמות המצווה של וסמת.

כמו שדיברנו בשבת

על אנשים שמנצלים את החג במקום לשבת בסוכה,

שזה מצווה שאתה נכנס אליה לתוכה,

ושיש בה סוכה, גימטרייה, אדנות, אבייה,

שני שמות קדושים, וזה בצלע אמונה, ושכינה שורה, ואושפיזין בפנים.

אנשים רצים לתאוות ולחומר של שיחים, לחפש להם איזה פארק או איזה מקום, להתקע בפקקים,

ושיעוף עליהם שם, אתה יודע, עם הרוח,

כל האכול על השיחים והכול,

ויאכלו את זה, ויהיו נפסותים, ויריבו קצת,

וכן הלאה.

מה, מה, מה זה?

שמשבח אני את העצלנים בחג הסוכות, עד שיש...

כזה שיכולים לשבת וללמוד תורה ולהיות מאושרים עם הקדוש ברוך הוא אחרי שזיכה אותנו,

סלח לנו על העוונות, כיפר לנו על העוונות,

נטהרנו מפני הכול.

עכשיו לשבת איתו בסוכה וללמוד בתורה שלו, להתקרב אליו, לשמוח איתו,

אז זה רק אם נביל את העולם הזה.

אבל אם לא הוא חושב כל הזמן רק על מאכלים וחושב כל הזמן מה כן ולאן לנסוע ומה לעשות ואת מי לפגוש ועל מה לדבר ולמי לפרטט וכולי,

איזה חג זה ועל מה מדברים ואיפה השמחה ואיפה... מסכן, אדם מסכן, הוא תלוי באחרים.

הוא לא יכול לחיות לבד.

הוא לא יכול לקחת ספר ולהיות מאושר.

אין לו, הוא לא מתחבר לזה.

הוא מתחבר לחומר.

אז איזה שמחה.

אז מצווה לקרוא קהלת.

להביל את העולם הזה ולדעת שהשמחה האמיתית

זה עבודת השם.

היום בארבע, בעזרת השם, ארבע וחצי, יהיה פה שיעור,

שיעור

מקיף

בנושא יראת שמיים וכמה דברים חשובים שצריכים לדעת,

ובפרט היסוד שהחמיר התורה על ספק יותר מוודאי,

שאדם שעושה עבירה,

בוודאי בזדון,

פחות חמור

ממי שעושה ספקות, נכנס לספקות.

מי שנכנס לספקות,

העונש שלו יותר חמור

ממי שעושה זדון.

וחכמים החמירו איתו הרבה יותר.

אז נלמד את זה באופן מקיף ורציני,

בשביל לדעת,

זה גם יעזור להבין את המצב

של אלה שנכנסים לספק, שהוא לא ספק בכלל,

ואוכלים מאכלות אסורות בחג,

בכל ימות השנה, אבל בפרט בחג,

אז

הקהל מוזמן.

ברוכים תהיו, חג שמח.

רבי יחנן יאמר רקע שיהיה אומר, עשו הגדול של ברוך הוא, זה הכל ישרואי,

לפי כוח רבו יום תרום ותרום תשעות שנה, אמור אדון הופס למען ספקו יגדיל תאורו ויהאדיר.