כיצד להעריך את המעשים | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בכבוד.

בראשית

ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

לפי השקפה שטחית על הבריאה,

נראים בה שני כוחות נפרדים,

שמיים וארץ.

כוח רוחני בשמיים,

וכל אשר בו ממעל זה רוחני,

וכוח גשמי

על כל אשר בארץ מתחת.

אז זה בראייה ובהשקפה שטחית,

ככה חושבים אנשים.

שרוחניות זה השמיים,

ובארץ זה הכול גשמי.

אבל איך שנעיין,

נבחין שהנחה זו אינה נכונה.

גם החומר הארצי המגושם ביותר

יש לראות בו את הכוח הרוחני כיסוד כל מהותו והווייתו.

שהרי השיעור הפחות ביותר ממנו,

אם תרצה

להפשיטו מכוח הרכבתו

וחיבור חלקיו,

הנה יתפורר ויתפזר

עד היותו לעפר ואפר

ואף אותם החלקים

מורכבים עוד מחלקים זעירים רבים מאוד,

שאין בכוח חושיו ועיניו של האדם לראותם

ולהרגיש מציאותם

מרוב דקותם

עד כי אין ממש.

זאת אומרת,

העולם תוכל לחלק חומר חצי-חצי-חצי-חצי-חצי-חצי-חצי-חצי-חצי-חצי-חצי-חצי-חצי-חצי. עד שלא תוכל לחלק, אבל אתה יכול עדיין לחלק, אבל אתה לא יכול לחלק.

ברור איפה,

זאת אומרת, עד כדי אין ממש.

ברור איפה שגם כל המשתקף לפנינו בארץ

הוא באותו כוח רוחני שמימי

שהוא בלתי מושג.

כוח תמיר ונעלם,

המהווה ומחבר את כל החלקים החומריים עד היותם לגוש אחד ולצורה אחת.

ותמיד הכוח על הזה מעמידם ומקיימם.

מהו אותו כוח?

איך נקראינו?

הביא אומר, כתוב,

אדוני בחוכמה יסד ארץ.

כלומר,

יסוד הארץ המחזיק אותה

והמקיים אותה תמיד הוא חוכמה.

כוח רוחני בלתי מושג בחושים.

אבל המחבר את כל התרכובות

זה השם בחוכמה יסד

ארץ.

כל היסוד של כל הבריאה הארצית,

הכול נוצר בכוח רוחני הנקרא חוכמה.

הוא מה שכתוב בתורה הקדושה בראשית,

ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

והארץ הייתה

תוהו ובוהו.

כל הבריאה נבראה ונוצרה מתוהו ובוהו.

ועיקר יסודה הוא איפה?

בעין.

העולם נוצר יש מאין.

כל היש נוצר מאין.

ואין. והא חוכמו מאין תמוסה.

ואיזה הוא מגור בינו.

אז כל הבריאה נוצרה מתוהו ובוהו.

ועיקר יסודה הוא איפה? בעין.

היינו הכוח הרוחני הנעלם והבלתי מושג.

ואותו כוח הוא המחיה ומקשר תמיד את העולם ומעמידו על תילו.

כנאמר,

אדוני בחוכמה יסד ארץ.

חלקיקים שבאטום נעים. מה הכוח המניע אותם?

כל האטומים.

מה מניע אותם?

מה הכוח הזה?

מה מחיה אותם?

וכל מה שירבה אדם להסתכל

ויישא למרום עיני שכלו,

עליו להכיר עולמות מתקיימים על אותו יסוד הנעלם שנקרא עין.

הכוח האלוקי,

המהווה את כל הבריאה בבחינת יש מאין.

ומכאן יש להתפלא על אותם חכמי ארץ,

מדענים, שמכירים ויודעים מערכות סבבה בשמיים ומסילותיהם,

שמה ראוי

שהם יראו את הכוח הרוחני בבריאה

יותר מהמון העם?

ויבואו להכרה אמיתית ביסוד וקיום כל העולמות.

אז הם היו צריכים להכיר יותר.

רופא שמכיר את גוף האדם היה צריך להיות חסיד.

אחרי שאתה רואה את כל המבנה האלוקי שיש בגוף האדם,

איזה פתרונות יצירתיים,

איך הגוף

מבריא את עצמו, מתמודד עם חיידקים, עם הכול.

לא צריך גריז. הנה, תראה, עובד. בלי גריז.

בלי גריז. מנפים. תראה, מנפים.

מיקסר.

70, 80, 90, 100 שנה עובד.

בלי להרעיש.

מה זה?

מפרק הכול.

עם מיצים.

המיצים האלה.

כל בשר שמגיע בחוץ, מפרקים אותו. ואת הבשר שהם יושבים עליו, לא מפרקים.

פלאי פלאות.

דיברנו בזה הרבה בארצות.

מה הסיבה שהם לא מבינים את כל זאת?

הטעם פשוט.

בגלל הגשמת חוש ראייתם.

אין מכירים את האמת על לזו.

הגשמת

חוש ראייתם. הם רואים רק דברים גשמיים.

לכן לא מכירים ומדמים.

כי גשם מחומר לפניהם.

דבר גשמי,

חומרי עומד לפניהם.

מתוך כך

הורגלו לראות את החומר אפילו בעצמים רוחניים

כשמיים ושמי השמיים.

וממשמשים בהם

על פי מושגיהם המוחשיים.

ולכן, אף אותם חכמי ארץ לא יצאו מכלל זה וטחו עיניהם

מלראות נכוחה.

מה זה טחו עיניהם?

טיח יש להם על העיניים, הם לא רואים.

מזה גם נשתרבבה טעות בלימוד התורה וקיום מצוותיה.

לכאורה, מי לא יבין כי היא כולה רוחנית מופשטת?

ומידתה רק בכוח הנעלם אשר אין לו דמיון כלל

אלא מושגים המוגבלים.

ובכל זאת,

אם הזדמנו לפנינו שני בני אדם,

אחד מרים קולו ומתנענע הרבה בתפילתו ובלימוד התורה,

מהשני מתפלל וגורס גרסתו בלי תנועות חיצוניות.

העולם יעריכו את הראשון שמתנועע יותר מהשני.

למה? כי הריינו מגשימים את הכול, מגשימים את הכול.

ועינינו נראה ונעדיף את הפעולות החומריות

מעל הנקודה הפנימית הרוחנית

הטמונה בתוך מעמקי הלב.

גבאי, שנכנסים שניים לבית הכנסת,

אחד נכנס, תמיר עם חליפה ומקבעת,

אז הוא יחשיב אותו לרב ויושיב אותו במזרע,

ואחד שייכנס, בגדים פשוטים,

הוא לא יחשיב אותו לכלום, יושיב אותו באיזשהו מקום, כבודו יושב כאן.

מי אמר מה הנקודה הפנימית של כל אחד? מי יותר חכם? מי יותר ירא שמיים?

יותר פרוש. מי אמר לך?

למה כיבדת אותו? כי הסתכלת על החומריות, על הגשמיות.

ראית חליפה וכובע וגבוה?

זה המקום שלו.

כי אנשים מתייחסים רק לגשמיות.

אדם הולך ברחוב, אף אחד לא מסתובב להסתכל עליו.

אדם רואה מכונית

אאודי 8,

כולם עוצרים. אפילו אלה שלא מבינים במכוניות מסתכלים.

מה קרה?

הם ראו הרבה חומר, חומר גדול, חומר מבריק,

חומר שמראה חשיבות.

מסכנים אנשים.

הם מסתכלים על החומר.

אחד שיש לו טבעת זהב, עוד איזה שעון זהב עם יהלומים, יש לו זה,

כבר נעריצך ונקדישך.

אתה מבין?

אם אחד עם חולצת הרנטה כזה ונעלה עם, אתה יודע, סנדלים וזה, מי יגיד לו שלום עליך? הם לא יגידו לו חג שמח.

למה? כי אנשים מתפעלים מגשמיות.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה בנדרים פי א'.

מהי דכתיב מי האיש החכם ויבן זאת?

על מה אבדה הארץ?

דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים

ולא פרשוהו

עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו.

דכתיב ויאמר ה'

על עוזבם את תורתי.

מה זה על עוזבם את תורתי? לא למדו תורה?

מה פתאום? למדו תורה, הרבה תורה,

שלא ברכו בתורה תחילה.

כתב הר'ן,

רבנו ניסים זיכרונו לברכה

ומצאתי במגילת סתרים של רבנו יונה זיכרונו לחיי העולם הבא.

דקרא אחי דייק.

הפסוק ככה מדייק.

דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ.

דאים איתא שעזבו את התורה ולא היו עוסקים בה.

אז כשנשאל לחכמים ולנביאים, למה לא פרשו?

זה דבר גלוי לעין. אם אף אחד לא עוסק בתורה,

אז היו צריכים לענות על עוזבם את תורתי. לא עוסקים בתורה.

אז ודאי שהיה חורבן.

והלא דבר קל הוא וגלוי וקל לפרש.

מה, חכמים ונביאים לא יודעים לראות שלא עוסקים בתורה?

אלא, ודאי עוסקים היו בתורה תמיד.

ולפיכך,

היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ.

עד שפרשו הקדוש ברוך בעצמו

שהוא יודע מעמקי הלב

שלא היו מברכים בתורה תחילה.

כלומר,

שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כל כך,

שיהיה ראוי לברך עליהם,

שלא היו עוסקים בה לשמה.

ומתוך כך

היו מזלזלים בברכתה.

מה היינו?

לא הלכו בה.

כלומר,

לא הלכו בה בכוונתה ולשמה.

אלו דברי הרב החסיד.

זיכרונו לחיי העולם הבא והם נעים וראויים למי שאמרה.

אמרתי אתמול בדרשה שמצוות,

אפילו שחכמים אמרו לנו,

אדם צריך ללכת, לא ילך אדם בגילוי הראש ארבע עמות.

הלכה בשולחן ערוך.

אז אם אדם מכוון, הריני מקיים מצוות חכמים ללכת עם כיסוי ראש,

הוא מקיים מצווה.

אבל כמה אנשים מבינים שהם מקיימים מצווה?

הם חושבים רק שאסור ללכת בלי כיפה, אז הם שמים את זה, כי ככה צריך ללכת.

אבל כשהוא מקיים מצווה?

מצוות חכמים?

לא ללכת בגילוי ראש ארבע עמות?

לא ללכת בקומה זקופה.

חכמים,

אסרו ללכת בקומה זקופה שלא יהיה נראה כדוחק רגלי השכינה.

אז זה מצווה, אתה מקיים מצווה כשאתה הולך

בשפיפות מעט.

כמו שאמרנו,

שהעיניים צריכות להיות בגובה כזה שהן רואות את הרגליים שלך שפוסעות.

אם אתה לא רואה, זה נקרא שאתה הולך בקומה זקופה ואתה עובר על איסור.

אסור ללך בקומה זקופה. זה לשון השולחן ערוך.

אז אנשים עושים אפילו לימוד תורה צריכים ללכת לכולל. צריכים ללכת לכולל. הולכים לכולל, לומדים.

אבל מחשיבים את התורה עד כדי ברכה.

זה בדור ההוא, בדור הבית,

לא החשיבו.

אלא מצוות אנשים מלומדה ולא הלכו בה,

לא הלכו בכוונתה ולשמה.

והנה מופלא הדבר,

שבאותה שעה שעסקו תמיד בלימוד התורה הקדושה, בקיימו מצוותיה,

על פי עדות של חכמים בנבי אמת,

בכל זאת נטבעו כעוזבים את התורה.

מכאן שהעיקר בלימוד ועסק התורה לא בצורה החיצונית, שאתה יושב שעות

ולומד ולומד אפילו

בגבורת הסוס.

לא בגבורת הסוס אכפת.

אומר השלה הקדוש על זה, מה הקדוש ברוך הוא,

מישהו חשב שהוא חפץ בגבורה של סוסים?

אלא אומר, גם אם אתה תיישן

פחות משינת הסוס,

שיטין נשמה.

וכל היום,

כל היממה אתה תלמד,

הקדוש ברוך הוא לא מתפעל מזה בכלל.

רוצה השם את יראב,

תשמעו את הדרשה מאתמול ותשלימו לפה.

רוצה השם את יראב,

יש לך יראת שמיים, אני לא מתפעל שאתה יושב כל היום, מתנדנד ולומד והכול.

זה אתה עושה בשביל כבוד, בשביל שיגידו עליך,

בשביל שיהיה לך שכר, בשביל שיהיה לך ככה.

יראת שמיים אני רוצה, יראה.

יש לך יראה או אין לך יראה?

יראת השם היא עוצרו. אם לא,

הכל זה גורנישט מת גורנישט.

הנה,

מעידים הנביאים, נביאי אמת והחכמים שעסקו בתורה תמיד,

אבל בצורה חיצונית.

השם לא רוצה את הצורה החיצונית, הוא רוצה את הכוח הרוחני הפנימי בנעלם,

שהוא מכוסה ומופלא אפילו מעיני חכמים ונביאים.

שם הוא מסתכל, הקדוש ברוך הוא רחמנא,

ליבא בעי. הוא מסתכל, הוא רוצה לראות מה בלב.

מה הולך בלב?

אז יכול להיות בן אדם של חברת הכנסת נראה מרופט,

אבל הוא יראה שמיים בתכלית.

מהשוויצר הזה שבא עם החליפה והכל כולו מלא גאווה ושחץ שהשם מתעב אותו, אפילו שידע את כל התורה כולה בעל פה.

זה בכלל לא מדד אצל הקדוש ברוך הוא.

והנה אתם רואים פסוקים מפורשים, חורבן הבית על מה היה.

ותהי ראתם אותי, מצוות אנשים מלומדה.

אז מה רוצה הקדוש ברוך הוא מאיתנו? את הפנימיות?

רק כולם הגשימו את העולם.

לא רק בחומר, כמו שאמרנו קודם,

אלא אפילו בתורה מגשימים אותה. כאילו,

הצד החיצוני, הפעולות החיצוניות, התנועות, המצוות שמקיימים,

וכולי וכולי. איפה הלב? איפה היראת שמיים? אתם לא רוצים לראות את הפנימיות.

כמו כן האדם,

בחיר היצורים,

שנברא בצלם אלוקים,

עיקר עצמיותו הוא כוחו הנפשי הפנימי הבא מכוח הנעלם.

לכן, כשהקדוש ברוך הוא מביא את האדם למשפט,

הוא בוחן כל מעשה,

לרבות מעשה הטוב.

מה הכוח הנעלם שבו?

מה היה מניע למעשה שעשית?

לא מה עשית,

מה היה המניע?

לפי שיפוט זה משתנים כל המושגים של השיקול

של האדם והמעשים.

משום כך

נמצא שאפילו אדם שנרק עוסק בתורה,

נידון לפעמים

כמי שעזב את התורה ובגללו עבדה.

הארץ, שמעתם?

יכולים אנשים למלא כל אלים?

אני לא מדבר שהם עושים עבירות ומדברים לשון הרע ומזלזלים וחושבים את עצמם

מאן דהוא.

אלא מאי?

אפילו רק לומדים ורק מקיימים מצוות.

עדיין יכול לחשב

כמי שעזב את התורה.

והבאנו עוד פסוק, ותופסי התורה לא ידעוני.

יכולים להיות תופסי תורה,

אבל לא ידעוני.

נמצא איפה שאין להעריך שום מעשה לפי הממדים השגרתיים בין המון בני אדם.

כי יש אשר במעלות העליונות ביותר

רואים בהם בשמיים עזיבת התורה.

ולעומת זה,

יש מעשה קטן,

בלא עמל ויגיעה,

והוא מהווה יסוד כל הבריאה.

מעשה קטן.

יכול להיות

שהוא מהווה יסוד כל הבריאה.

כי הכול הולך

אחר מצפוני הלב והנעלם.

ומכאן, עד כמה צריך האדם להיזהר בכל מעשה קל.

כי אין אתה יודע ערכם של מעשים.

ואיזה מהם מניע יותר את הנקודה הפנימית של הנעלם.

כן אדם בתחילת יצירתו.

האדם הראשון.

היה אף גופו הגוף שלו עצמו שנעשה וגובל מן האדמה היה אף גופו בבחינת עצם רוחני יוליס.

כדברי הכתוב

בצלם אלוהים ברא אותו.

אמנם לאחר שחטא האדם

ירד מחרכו

ונתגשם

ואיתו נתגשם כל הבריאה.

כי כשאדם יורד הוא מוריד את הבריאה איתו. כשהוא מתעלה הוא מעלה את הבריאה איתו.

ובפרט,

האדם הראשון שכל הבריאה הייתה תלויה בו.

אז מרגע שהוא ירד מחרכו ונתגשם,

נתגשם גם כל הבריאה.

ומאז

נראה הכול לעיני האדם כגשם וחומר.

אבל כל זה אינו אלא כסות עיניים.

אבל בעצם מהותה נשארה בריאה רוחנית

ואין מציאות אחרת כלל.

ואכן,

יש אשר אף לעינינו.

הגשם ניכר כרוחני.

הנה השמש,

שהיא נקראת גשם חמישי,

ובאמת כל אורה אינו בא אלא מהרוחניות שבה.

מה מלבה שמה את כל האש הנוראה והעצומה שיש?

מה המניע לכל זה? מה חומר הבעירה?

מי שם אותו שם?

מי גורם לו לא להתפזר?

מה מונח שם?

באמת,

כל אורה אינו בא אלא מהרוחניות שבה.

וכן כל הבריאה,

אף שהיא נראית גשמית,

אינה במציאותה אלא רוחנית.

וכן מצינו באדם הראשון,

אף לאחר התגשמותו,

אחר החטא,

לכל הירידות שירד,

נתקטנה קומתו למאה אמה,

בין חמישים לשישים מטר.

אחרי כל הירידות שירד,

נשאר אותו גדול מן השמש.

כמו שמובא בגמרא,

בבא בתרא נח,

רבי בנאה,

אבא כה מציין מערתה.

היה מציין את המערות, מסמן אותם.

כמטה למערתה דה אדם הראשון.

הגיע למערה של אדם הראשון.

לקבר שלו, כן?

איפה הוא קבור את המדעים?

במערת המכפלה.

כמטה למערתה דה אדם הראשון. יצתה בת קול ואמרה

בדיוקני אל תסתכל.

בת קול אומרת לרבי בנאה, תיזהר, אל תסתכל בדמות דיוקני.

שהאדם הראשון דמות דיוקנו של הקדוש ברוך הוא.

ואמר רבי בנאה,

נסתכלתי בשתי עקביו

ודומים לשני גלגלי חמה.

הרי שהאדם הראשון,

גם לאחר שחטא

וגורש מגן עדן,

ונטמעתה קומתו,

ואף לאחר שיצאה נשמתו,

ושב לאדמתו,

בכל זאת האירו עקביו

כגלגלי חמה.

ואם עקביו,

שהם האיברים הנמוכים באדם,

כך,

כמה היו מאירים אבריו החשובים ביותר.

ומכל שכן,

כמה האירה הדיוקני עצמה שלא הורשה רבי בנאה להסתכל בה.

בעל אחת כמה וכמה,

איך היה גופו מאיר ומזהיר

בעודו בחייו,

ועוד יותר לפני החטא.

ומעתה מי יוכל לשער

ולהעריך עוצם גודלו ותוקפו של אדם הראשון לפני החטא.

בעוד שהיה עומד על הארץ וראשו מגיע השמיימה,

מלאכים צולעים לו בשר

ומסננים לו יין.

ואומנם מכאן טעו בו מלאכי השרת,

וביקשו לומר לפניו קדוש.

מה, לא מבואר בתורה בפירוש שגופו נברא מעפר מן האדמה?

העפר הזה שאנחנו מכירים פה בחצר,

שעוד מעט נעשה חבית חבית,

מלא בריך.

ואיך נהפך לרוחני מזוכח כזה שמלאכי השרת שהם שכלים נבדלים טעו בו?

מה זה שכלים נבדלים? הם רק שכל נבדל מגוף.

רוחניים גמורים, הם טעו בו.

הוא מחומר לכאורה מעפר ויותר מזוכח מהם.

עד שטעו בו חשבו שהוא האלוקים.

וממה הוא עשוי מעפר? אז מה זה עפר?

רק יש לנו כיסוי,

יומתחו עינינו מרעות, אנחנו רואים הכל מגושם.

עד שביקשו לומר לפניו,

קדוש.

אלא בער כורחנו, שאין בעולם גשם,

כפי שאנו מתארים לנו.

ואף העפר מן האדמה אינו אלא עצם רוחני.

אני לא משווה ולא מדמה,

אבל אני רק רוצה להגיד לכם, מי שרואה עפר ודורך עליו כל היום,

הרי לא היה מעלה בדעתו

שאת המשקפיים האלה עשו מחול.

ומה עושים זכוכית? מחול.

אז תראו, קריסטלים וכל מה שיש וכל מה שאתה רואה וכל זה וזה וזה,

כל מה שבוהק ומאיר והכול, הכל מהחול, מהעפר הזה הזה.

אז אפילו החומר,

תראו אם מעבדים אותו ויודעים למצוא בו את המעלות שלו,

תראה מה זה, איזה בהיקות.

איזה אור.

מה זה?

זה בחלק החומרי שאנחנו רואים עדיין, וזה באמת באמת מאחורי כל זה הכל רוחני.

וכשם שהבריאה כולה שהיא רוחנית,

נבראה בצורה הנראית לעינינו כגשם וחומר,

ככה מצוות,

אף על פי שהן בעיקרן רוחניות,

התלבשו בצורה גשמית.

כי הרי עשרת הדיברות

נכתבו על שני לוחות אבנים,

וכן כל המצוות,

אין לקיים אותן רק באמצעות מעשים גופניים.

אבל הנה לקחנו ארבעה מינים

ונענענו בהם,

ואנחנו מניעים את העולמות

ומורידים שפע.

אז הפעולה שלכאורה גשמית פועלת פעולה רוחנית.

והנה התורה נבראה קודם שנברא העולם.

לפני שהייתה מציאות של גשם.

אז איך אפשר לחבר אותה עם גשמיות?

הרי התורה היא בלתי תלויה בגשם.

זה לא נברא עולם וניתנה תורה לאחר מכן. התורה קדמה לבריאת העולם ולא היה גשם.

ולמדו אותה מלאכים למעלה.

ואם הם לומדים אותה, אז מה זה אצלהם אתרוג?

מה זה פרי עצה דהר? כפות תימרים?

מה זה אצלהם אברהם?

שרה?

יצחק? רבקה? מה זה אצלהם?

איך הם מקיימים?

מה שייך אצלהם?

מה זה תיקון רחל?

תיקון לאה.

הכל זה בחינות רוחניות לגמרי.

רק כשהתורה ניתנה פה למטה,

אז הכל נראה מגושם, התגשם

למצוות מעשיות, גשמיות וכו'.

אבל התוך, הפנים, רוחני גמור.

אלא מכאן שאפילו לאחר הבריאה אין בהוויה כל מה שהתהווה ואתם רואים ומרגישים,

אלא רוחניות בלבד.

ורק אנו,

אין לנו תפיסה בה,

כי אם על ידי מושגים גשמיים.

אנחנו לא יכולים לתפוס את הרוחניות הנחבאת

מאחורי כל מה שאנחנו רואים גשמי.

סתם לדוגמה, יש טלפון, אתה מדבר.

איך הוא שומע אותך בחוץ לארץ הרגע?

אני פה, מסריטים.

טראח, אני באוסטרליה, רואים אותי עכשיו על המקום.

מה הולך פה?

מה הולך פה?

אז יסבירו לך, יש גלי קול, וזה מעביר, וזה עושה, וכו', וזה.

מאחורי כל זה, זה רק רוחניות.

אז עכשיו קל להבין מה זה סוד קפיצת הדרך. אתה יכול להיות פה, וברגע אתה יכול להיות שם.

אם אתה יודע להעביר תמונה ככה,

גם גוף אפשר להעביר.

אבל צריך לדעת את הסוד הזה.

חכמים שיודעו את הסוד,

היו כותבים על הציפורן שם,

וברגע אחד

היו במקום אחר.

רבי שלום שבזי, זכר צדיק ברכה,

כל יום שישי הבא לארץ ישראל.

בסוד קפיצת הדרך.

למה?

כי אין גשם.

הכול רוחני, רק נראה בעיניים גשם.

איך יכול להיות שאדם ינוע במהירות בן רגע?

הרי יש מהירות, גוף זז, יש מהירות, יש מסה, יש כל מיני דברים,

שיש לזה נוסחאות, שאלפי זה אתה יכול לדעת כמה יכול להתקדם, איזה מהירות.

איך הוא יכול להיות בן רגע להיות פה,

ובן רגע יכול להיות באוסטרליה? בן רגע, בן רגע, כהרף עין.

אפילו אם תדפדף דף,

בספר יקרא לך יותר זמן.

איך זה?

כי הכול רוחני,

ומי שיודע, סוד הרוחניות ושמות הקודש,

כמו שכתוב בספר יצירה,

אז הוא יכול לדעת הכול.

איך לפעול ברוחניות, איך לברוא בריאות אפילו,

לברוא גולם,

גולם, שינוע וילך ויזוז ויעשה פעולות, מה שאתה רוצה.

ובאמת זאת חובתו של האדם

להעלות את עצמו ואת כל הבריאה איתו אל המציאות האמיתית,

ולקיים את התורה הרוחנית,

ולהחזיר את הכול למקור הרוחני של לפני החטא.

לפי זה מתרחבים המושגים שלנו לגבי קיום התורה.

יש למדוד אותן בקנה מידה אחד.

למשל,

אנחנו חושבים את הגזל

רק גזל ממון ממש.

ככה אנחנו מבינים.

מה זה גזלן? אחד שלקח מחברו משהו.

זה גם בן אדם שנארך.

כן.

אבל אצל האבות אנחנו מוצאים שהם מצאו גם מעשי גזל במושגים רוחניים.

כתוב בתורה,

ותאמר שרה אל אברהם

חמסי עליך.

ופרש רשי

דבריך אתה חומס ממני

שאתה שומע בזיוני ושותק.

והנה אברהם

עשה כל ימיו בחסד.

בעל אחת כמה וכמה שגמל לשרה אשתו רק חסד.

גם בזאת שהוא נשא את הגר לאישה,

היה זה משום עשיית חסד

עם שרה אשתו.

אולי ייבנה ממנה.

היא ביקשה ממנו עושה טובה, כך אותה.

בשביל שאולי אני אבנה ממנה.

בתאמר שרה אל אברהם בואנה אל שפחתי, אולי ייבנה ממנה.

וישמע אברהם לקול שריי.

עשה לה חסד והסכים.

וכל תביעתה לא הייתה.

אלא מה שלא מיכה על כבודה.

כשהגר התחילה לזלזל בה,

היא אמרה לו, חמסי עליך. רשי אומר,

דבריך אתה חומס ממני,

שאתה שומע בזיוני ושותק.

כל התביעה שלה הייתה שהוא לא מיכה על כבודה.

ובכל זאת יש בזה משום חמס.

אתם שומעים דבר כזה?

מפה תבינו, כשאדם שומע שמבזים

והוא לא מוחה,

זה חמס.

הוא גוזל.

הדברים שהוא היה צריך להגיד ולמחות,

הוא גזל מאותו אחד שהיה צריך למחות בעבורו.

הרי שחמס אינו רק בגזל ממש בלבד,

אלא גם במניעת חסד בדיבור.

כי כיוון שלפי דעתה של שרה היה צריך להיטיב לה בזה,

ושתק אברהם,

חמס ממנה את הדיבור.

ועל אחת כמה וכמה

שאם אדם מדבר עם חברו

ואינו מתבטא בסגנון נאה יותר שהיה יכול לבטא,

יש בזה משום חמס.

למה לא תגיד לו את זה יותר טוב, יותר יפה, אם אתה יכול?

אלא אם כן זה מטעמי חינוך, או מטעמי תוכחה,

או מטעמים כאלה ואחרים. אבל אם לא, למה לא?

להרבות ולהוסיף, לא להחניף.

אבל להגיד את אותם דברים שאתה יכול בסגנון

נאה יותר, שיכול לבטא יותר.

ואם לא, זה נקרא חמס.

כי מונע מחברו חסד של שיחה נאה.

מדוגמה זו אנחנו לומדים על כל המצוות והמעשים.

שהם נמדדים בקנה מידה אחר לגמרי.

וכל המושגים מתעלים לדרגות רוחניות עילאיות.

לכן המתפלל,

אם הוא לא מדקדק

הוא מזלזל בתפילה,

ומי שמתפללים לפניו.

ואם הוא יגיד, אני לא יודע דקדוק, לא למדתי,

תלמד, יא עגל.

תלמד.

כתוב עגל לא לומד.

אם אתה לא למדת ולא רוצה ללמוד, אתה עגל.

עגל לא לומד.

מה הבעיה ללמוד?

אתה לא יודע ללמוד לבד, לך למישהו שילמד.

אין מי שילמד.

שלם כסף שילמדו אותך. הרי כל חייך אתה צריך להתפלל.

ואם כל פעם אתה מדבר שטויות, אתה אומר מילים,

שמשנות את המשמעות, ולפעמים גם מחרף ומגדף,

אז איך אתה לא לומד דקדוק?

עד מתי?

עולה על ספר תורה וכל פעם טועה. לא יודע לקרוא.

תלמד לקרוא.

אם אתה קונה עלייה, תתכונן.

כתוב שרבי עקיבא פעם קראו לו לספר תורה,

והוא לא הסכים לעלות.

וכתוב שאדם שמזמינים אותו לספר תורה, חס ושלום, הוא לא עולה.

אז זה כן, אז זה שם מרחם, זה...

אין מיתה.

אז למה הוא לא עלה? אמר להם, לא,

שניתי את הסדרה שתיים ושלוש פעמים.

לא חזרתי,

לא שיננתי, איך אני אעלה?

אז היו קוראים, כמו שהתימנים קוראים בעצמם.

אז היו קוראים, הוא לא שינן,

אז הוא לא עלה.

אז חזן בכלל,

שזה התפקיד שלו,

ודאי שהוא צריך להיות בקיא.

ולדקדק ולהוציא הכל כראוי,

חטא ועין,

ומן לעיל, ומן לרע,

וטעמים.

אתה קורא בספר תורת האלוהים?

זה נקרא זלזול.

על שלא בירכו בתורה תחילה,

לא החשיבו אותה.

בשביל לברך עליה. למדו!

למדו תמיד.

אבל זה החריב את הארץ.

זלזול.

וזאת הבעיה, שרוב האנשים מזלזלים במצוות.

הם לא מבינים שהם מזלזלים. מה פתאום? הם מקיימים את המצוות.

מי לא מתפלל?

אפילו בנץ.

אבל כמה פעמים אתה מצניע אפילו להגיד ברכה ראשונה,

בכוונה מתחילה ועד סוף.

שבלי זה אתה לא יוצא חובת התפילה.

וצריך לחזור עוד פעם.

אבל אם הוא יודע שהוא עוד פעם יהיה חובלי כזה,

אז אומרים לו, אל תחזור.

נו, אבל זה תפילה, לא? אתה מתפלל לשם. אתה מדבר איתו, לא? אתה שם לב בכלל למה אתה מדבר איתו?

אתה מתכוון בכלל למה אתה אומר? אתה יודע איפה אתה מונח בכלל?

באיזה ברכה אתה?

או שאתה משוטט בדמיונך לכל הכיוונים וסוגר את כל החשבונות ורואה את כל האירועים

ונזכר בתוכניות העתידיות וכולי וכולי וכולי.

אז זאת אומרת,

צריך להתבונן שמצוות זה לא מצוות אנשים מלומדה, עיקר עושים.

צריך לב, לב.

צריך תוך, צריך רוחניות.

צריך להבין מה עושים,

למי עושים.

עומדים לפני השם,

מקיימים את הציווי שלו.

הקדוש ברוך הוא אומר לאחד,

תשאיר לפניי.

נו?

אז איך הוא צריך להשתדל לשיר?

הכי טוב שיכול, הכי טוב שיכול להיות.

השם אומר לאחד, תשבח אותי.

מה אתה יודע לשבח אותי?

מה השבח הגדול?

יתגדל ויתקדש, מרבה.

לא יודעים אפילו להגיד, יתקדל, יתקדל. עושים מנו עורף, יתקדל.

יתקדל ויתקדש.

יתגדל

ויתקדש

שמי הרבה,

שמו הגדול.

יתגדל ויתקדש ברבה.

פערנו ויתרועים,

ככה אתה משבח את הקדוש ברוך הוא?

כן, הוא היה עובד מצוין, הוא עובד טוב, הוא עובד, כן, תודה רבה שלו.

ככה נותנים תעודה לפועל מצטיין.

היה פועל מצטיין, אחרי עשרים וחמש שנה נותנים לו תעודה.

אז אומרים לו, כבודו יעלה, ואומרים,

כן,

אז עכשיו אנחנו נגיד לכם, לא, אנחנו נקבל את התעודה, כי הוא היה באור טוב ואז הוא חזור לרדל שלום.

כן, תרד למטה, שלום, קח את התעודה כדאי.

אפילו זה פלוני, אלמוני,

עבד במסירות נפש עשרות שנים, מעולם לא החסיר, מעולם לא החר.

מעולם לא זה ומה זה, מותחים את המילים ומסבירים והכול עם מוזיקת רקע ותרררה ולעולם.

והקדוש ברוך הוא... הקדוש ברוך הוא... הקדוש ברוך הוא...

שי שלום וברואם את השם...

זהו...

מה זה?

מה אמרתי קדיש?

זה קדיש?

זה ביזוי שאין כדוגמתו.

מצוות אנשים מלומדה

יאללה,

יכולה מועט לגמור? יאללה צ'יק צ'ק צ'יק צ'ק

זאת אומרת, יהודים יקרים,

יש רוחניות בכל המצוות,

יש עומק,

וצריך לב, לב.

לב.

השם רוצה את הלב שלך.

מה באת לעשות? להתפלל בשביל לגמור וללכת עכשיו לטיולים שהכנת ליום,

או שאתה באת בשביל להתפלל לפני הבורא? זה השיא.

לקום בבוקר,

ייראוך עם שמש,

להגיע לבית הכנסת,

לחכות שאתה עם הסידור, כל מילה ומילה, מבין מה אתה מוציא, מה אתה מדבר.

נהנה, נהנה. מי נהנה מהתפילה?

מי נהנה מהתפילה?

נהנה.

אם אדם יושב עם תלמיד חכם גדול, צדיק גדול,

כל רגע שהוא מדבר אותו הוא נהנה,

הוא לא רוצה שזה ייגמר,

הוא נהנה.

אתה מדבר עם בורא עולם,

אתה לא נהנה כשאתה מדבר עם בורא עולם, הוא מקשיב לך,

הוא מקשיב.

מה אתה אומר לו? מה שאתה לא מבין אפילו.

אם הוא ישאל אותך מה אמרת,

אתה לא יודע לחזור מה אמרת.

העיקר בשומע התפילה יש לך שמה בקשות, שמה אתה מכין את החבילה

ומבקש את הבקשות.

לב.

כל הגשמי שאתם רואים,

הכל חריט, הכל זה דמיון.

מאחורי כל זה יש רוחניות טהורה,

עליונה, נשגבה. שמי השמיים נמצאים בארץ.

זה הכל אורות שירדו מלמטה והתגשמו.

אבל ראינו אפילו האדם הראשון שנברא מאותו עפר שאנחנו מכירים,

עקביו היו יותר מהשמש.

וזה אחרי החטא ואחרי שהוא נפטר והוא טמון באדמה.

אז מה הוא היה לפני כן?

זה נקרא החומר, החומר הגס שאנחנו מכירים, שדורכים עליו.

הכל רוחני.

הבורא עולם ברא עולם יש מאין.

אפשר להבין דבר כזה?

יש מאין.

האין זה החוכמה, השם בחוכמה יסד ארץ.

והחוכמה מאין תימצא.

רבי יחנן יום הרגשי אומר, עושה הקדוש ברוך הוא זו כל ישראל לפי כוח ארבעולם טהורה משמעות שנאמור אדנו אופס למען, סטגו ירדיל טהורה ויעדיל.