ואמונתך בלילות | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם נקמת את נקמתם מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים ורשעים ביד צדיקים".

השנה מחולקת לתקופות, תקופת המועדים שהם מן התורה, ותקופת המועדים שהם מדרבנן. מועדי התורה הם פסח, שבועות וסוכות, והם מלמדים את הלימודים שהקב"ה השפיע בזמנם, וחכמים הוסיפו וקבעו עוד שני מועדים בימות החורף, תקופה המרמזת על הגלות של חנוכה ופורים.

הלימודים שבאים בשני המועדים האלה שנקבעו על מאורעות שארעו בגלות, נועדו לסייע בידינו לעבור את ימי הגלות באמונה ובטחון, שאנחנו נזכה בעזר השם לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן

כשנתבונן בלימודים שימי החנוכה מלמדים אותנו נמצא אותם בהלכות שבימים אלו, אין בהם סעודה של שמחה, כמו שמצינו בפורים, אלא מתעסקים בעניני רוחניות בחנוכה.

גזרת המן היתה על הגשמיות, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, לפיכך לא יצאו ישראל במלחמה כנגד העמים, אלא עסקו בתשובה עד שעזר להם הקב"ה. אז כנגד מלחמה פיזית שבאו אחשוורוש והמן, מה עשו ישראל? התעסקו ברוחניות, עשו תשובה והשם עזר להם והושיעם. לכן נקבע מועד פורים לשמחת הגשמיות, כי באו לבטל אותם מן הגשמיות, למחות אותם מן העולם.

אבל גזרת היוונים היתה לפגום את הנשמה, לעקור את האמונה ואת הבטחון מישראל, אז לפיכך הם יצאו להלחם בהם, ולכן נקבע מועד חנוכה להתעלות במדרגות רוחניות. ואמנם התכלית של מצות נר חנוכה היא כדי להודות ולהלל לשמך גדול.

נמצא שעבודת היום של ימי החנוכה להתחזק באמונה על ידי התבוננות בניסים שעשה איתנו הקב"ה. מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך. וכן הנר שדלק שמונה ימים בזה העלה הקב"ה את ישראל למעלה מדרך הטבע, ומזה באו לידי אמונה במדרגה העליונה של האמונה.

מה זה אמונה? האם אמונה הכוונה כמו שרגילים לפרש שגם אם אתה לא מבין אתה מאמין שכך הדבר, ככה אנשים מבינים, מה זה אמונה? לא מבינים שזה משהו מאמינים שזה כך.

הפירוש הנכון, וכפי שפירש מרן הגאון הצדיק, הרב אליהו דסלר זכר צדיק לברכה, אמונה נגזרת מלשון אימון, אימון, כלומר לסמוך על הנאמנות של הקב"ה. אמון, אמון, כשאדם מאמין. האמונה בפירושה הרגיל הוא תירוץ על כל הקושיות, אני לא מבין אני מאמין, אז יש קושיה אני לא מבין אותה, אני מאמין, אז אמונה לפי הפירוש הרגיל זה התירוץ לכל הקושיות, יש קושיה אבל אני מאמין אז אין לי קושיה. אבל אמונה לפי הפירוש הזה, שזה ענין של אמון, זה עוקר את הקושיה מעיקרא, אין בכלל קושיות, כפי שהתבטא החפץ חיים זכר צדיק לברכה, עם אמונה אין קושיה בכלל, אני מאמין באמונה שלמה פירושו של דבר יש לי אמון מלא בקב"ה שיקיים כל הבטחותיו, אין לי שום קושיה, מתי? זה ידוע לפניו, מתי שראוי לפניו זה יהיה.

עכשיו, אדם שבא לבקש מחברו הלוואה, אם הסכום לא גדול אז הוא מאמין לו, מלווה, אם הסכום גדול כבר מתחיל לחכך בדעתו אם להלוות או לא, אם הסכום גדול מאד אז הוא שואל כבר שאלות, למה אתה זקוק לזה, כיצד תפרע לי, שכן האמונה שיש לו באדם מוגבלת היא עד סכום מסוים, ואילו משם ואילך אינו סומך עליו.

כך יש מדרגות גם באמונה, גם זיק של אמונה זה מדרגה באמונה, אבל כל כמה שאתה יותר סמוך ובטוח בהשם זה אות על שלמות נוספת באמונה, לא על ידי הוכחות אדם קונה בעצמו אמונה, אדרבא, מי שבא לסייע את אמונתו בכח הוכחות הרי הוא פגום חס ושלום באמונתו. כי אמרנו שאנחנו מאמינים באמונה שלמה, יש לנו אמון שלם בקב"ה, אז מה אתה צריך הוכחות? איזה הוכחות אתה צריך, אם אתה מאמין בהשם, יש לך אמונה בהשם ואמון בהשם, אז מה אתה צריך הוכחות בכלל?

דבר זה מבואר בגמרא בסנהדרין ק. כי הד יתיב רבן יוחנן וקא דריש, היה יושב רבי יוחנן ודורש, עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים על שלשים אמות, 15 מטר על 15 מטר לערך, וחוקק בהם עשר ברום עשרים, זאת אומרת העובי שלהם יחקוק עשר בתוך עשרים אמה, ומעמידן בשערי ירושלים. כל אבן טובה תהיה 15 על 15 מטר ברום של שלשים אמה. יבבי. לגלג עליו אותו תלמיד, אמר השתא כביעתא דצלצלא לא משכחינן, כולי היא משכחינן? אומר עכשיו אנחנו לא מוצאים אפילו כמו ביצה של ציפור קטנה, כמו זרזיר, ביצה קטנה שלו לא תמצא אבן טובה בגודל ביצה של זרזיר, אז אתה רוצה להגיד שיהיו אבנים כאלה בגודל של 15 על 15 על 15? אז הוא לגלג.

לימים הפליגה ספינתו בים, חזינא הוא למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות, אז הוא ראה את מלאכי השרת, מן השמים הראוהו,

לא מלאכים כמו הזבוב שהיה במעלית של ערן בן עזרא שמה, היה לו איזה זבוב במשרד עובר ממצלמה למצלמה קרא לו מלאך, ועוד מצביע עליו, על הזבוב הנה מלאך, מלאך שבא לבקר אותי, וגם חלמתי בלילה מלאכים, אז בבוקר הם באו ישר, הודיעו לי מראש שאני לא אופתע, ואז הם באו המלאכים.

אז הראו לו מלאכי השרת שהיו מנסרים אבנים טובות ומרגליות, אמר להם אלה למי? אמרו לו עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים, כי הדר אשכחי לרבי יוחנן דיתיב וקא דריש, חזר בחזרה, הגיע לשיעור של רבי יוחנן שהיה יושב ודורש, אמר לו רבי, דרוש ולך נאה לדרוש. אה, יישר כח, יישר כח, כל הכבוד אתה אומר דברים של אמת. אני ראיתי בעיני, כשם שאמרת כך ראיתי,

אמר לו, ריקא, ריקא, ריש ריק לגמרי, ריקא, מה שנקרא בלשון לעז מהבול, ריקא, אם לא ראית לא האמנת? אם לא ראית לא האמנת? מלגלג על דבריו חכמים אתה, יהיב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות. נתן בו עיניו והוא מת. יבבי, אתם רואים לא היה לו אמון ברב שלו, והוא חשב שהוא מגזים,  מפליג, או חלילה חלילה מדבר שטויות. מלגלג. אמר לו ריקא, אם לא ראית לא האמנת? המית אותו. אייייי.

וכך למדנו במסכת גיטין נ"ו. כי מתא רבי יוחנן בן זכאי אל מחוץ לירושלים בזמן החורבן, אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא, הוא יצא מירושלים, הבריונים לא נתנו לו לצאת, והוא אומר שלום עליך מלך שלום עליך מלך,

אז אומר לו, אתה חייב עכשיו שתי הריגות, אחד שאני לא מלך, אתה קראת לי מלך, ועוד דבר, אם אני מלך למה עד עכשיו לא באת אלי?

אמר לו זה שאתה אומר שאתה לא מלך, אז אני אומר לך שהאמת שאתה מלך, ואתה תהיה מלך, למה? כי אם אתה לא מלך לא תמסר ירושלים לידך, מאיפה אני יודע? כתוב בפסוק "והלבנון באדיר יפול" ואין אדיר אלא מלך. ואין לבנון אלא בית המקדש. אז כתוב "והלבנון" שזה בית המקדש, באדיר - זה מלך יפול, אז מוכרח שאתה מלך. ובסוף הוא נעשה מלך, הגיעה השמועה שהקיסר מת, והוא נהיה מלך.

הרי שרבן יוחנן בן זכאי לא הביט כלל למה שנראה לעיניים, שאספסיינוס הוא לא מלך. באותו זמן הוא היה מצביא שהיה צריך להלחם על ירושלים, אבל לא היה מלך. אבל רבי יוחנן לא הביט כלל, הוא מאמין לפסוקים, יש לו אימון מלא בפסוקים, לא  יכול להיות שאתה לא מלך אחרת איך יפול, איך יהיה חורבן, איך יפול, איך בית המקדש יפול בידיך, איך? הרי כתוב בפסוק, מה כתוב בפסוק? "והלבנון באדיר יפול" לבנון זה בית המקדש שבו מתלבנים עוונותיהם של ישראל, ואדיר זה מלך, אז זה חייב ליפול ביד מלך, אז אתה מלך. עוד לא? תיכף.

רבן יוחנן בן זכאי היה בטוח מכח הפסוקים שאספסיינוס הוא מלך, על סמך זה קרא לו מלך, אז רואים מפה שהיה לו אמון מלא בפסוקים, בהבטחות של הקב"ה. זה נקרא אמונה, זה מאמין. אמרתי לכם כבר פעם, אנשים לא מאמינים בפסוקים, אנשים לא מאמינים בהלכות, אנשים עושים מה שהם רוצים.

כתוב בסימן רמ"ג, אנשים מתפלאים כל מיני התפלאויות איך יוצאים נגד אנשים רבנים שקוראים להם, הלכה, ברמ"ג ביורה דעה הלכה ג', תלמיד חכם שמזלזל במצוות ואין לו יראת שמים הרי זה כקל שבציבור, כקל שבציבור. אז אין לכנותו רב ואין לכבד אותו ואין כלום, כמו שקל שבציבור.

לא שהוא עובר עבירות במזיד כמו שהם עברו, רק מזלזל במצוות, אחד שאומר שלא צריך בכלל לבדוק תולעים, זה ביטול תורה. זה מזלזל במצוות.

אחד שמזלזל בחכמים, שאומר שהבן איש חי גורם לשבאבניקים בגלל ההלכה של הדלקת נרות, זה מזלזל בחכמים.

וכן על זה הדרך, אדם שאומר שאבא שלו הוקיע מביתו את שווקי, והוא מספר את הסיפור, בגלל שהוא מרקיד ושר מעורב, ויושב עכשיו ושומע אותו על שולחנו, כי יש לו גלימה, אבל אתה אמרת שצריך למחות בו, זה מעשים רעים שהוא עושה, צריך למחות בו, הנה, יש לך הזדמנות, יושב לידך, תמחה בו, לא, נהנה, עריבה לו השירה של מחטיא הרבים שאביו קבע שאסור לשמעו.

ולא תגידו שהוא שומע אותו מדיסק, כמו שהוא אומר שמדיסקים מותר ואסור לשבור אותם כי חבל זה בל תשחית. את הנפש אפשר להשחית עם עבריינים כאלה, אבל את הדיסק עצמו ששוויו שקל - זה בל תשחית, והנשמה מה איתה? כלום, אבל איך אתה לא מקיים את דבריך,

אם אתה אדם שמחשיב את עצמך פוסק, הרי אתה חושב שאתה פוסק, אתה מכניע ומכריע אפילו את הרבנים המרוקאים לשנות את דתם ואת מנהגיהם והכל בערמה ובתרמית, הם אומרים שהם לא חתמו בכלל על מכתב כזה, בזיוף, ואומר דבר כזה מכניע את כולם, אני הפוסק, אני המרן וכולם צריכים להיות כפופים לי, אין מנהגים אחרים רק אני.

לא רק זה, הוא אומר עכשיו שאסור לשמוע הלכות מראשי ישיבות, ראש ישיבה לא יכול להגיד הלכות, רק הוא יכול להגיד הלכות. התורה נמסרה רק לאחד בדור הזה. ראשי הישיבות לא יכולים ללמד הלכות, הם יכולים ללמוד גמרא, אבל מהגמרא לא יוצא כלום, לא יוצא הלכות, כי הם לא יכולים לפסוק הלכות. איזה זלזול, זלזול בכל עולם התורה! אין עולם התורה רק הוא, רחמנא לצלן. מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה? שומו שמים על זאת. פסוקים, לא מאמינים בפסוקים לא מאמינים בהלכה לא מאמינים בכלום, כקל שבציבור.

עכשיו מותר לנו לעיין ולהבין את דרכי השם, אבל מתי מותר לנו? אחרי שאנחנו מאמינים באמונה שלמה שמה שכתוב זה מה שכתוב ולא ישתנה זהו זה, אה, אתה רוצה לנסות להבין ולעיין בדרכי השם? אין בעיה, אבל אחרי האמונה שאתה מאמין, לא שמזה אתה תאמין או לא תאמין, צריך שיהיה לך אמון מלא, מאמין במאה אחוז, אחר כך אם אתה רוצה להבין או לא להבין זה עוד ענין, וגם אם לא הבנת לא קרה כלום, אבל האמון נשאר אמון.

בנוסף לזאת שעיון זה לא ישנה אצלו כלום באמונה, גם אסור שהעיון ישנה אצלך משהו באמונה. אסור. וגם אם תעיין ותראה שאספסיינוס הוא לא מלך, כי עכשיו הוא לא מלך, יש קיסר ברומא, אתה תמשיך לקרוא לו מלך. אבל אתה מעיין, מה זה מעיין, אתה עומד מולו, מי אתה אתה שואל אותו, הוא יגיד לך, אני המצביא שאחראי על המלחמה פה, ואתה מכחיש אותו ואומר לו לא, אתה לא, אתה מלך, איך אתה יכול להגיד אתה מלך, אבל אחרי עיון, אתה רואה את העובדות, אתה רואה את ההוכחות, אתה רואה את הכל, הוא לא מלך, אתה אומר לו כן, אתה מלך, כי על פי הפסוק התואר שלך מלך. ואין העיון אלא לשם עיון גרידא, זה שאתה מעיין ובודק והכל, בסדר, תעיין כמה שאתה רוצה, אבל זה לא ישנה במאומה את האמונה, את הפסוק, את ההלכה.

אמנם אין ענין האמונה ניכר ובולט באדם, אלא אם לפי ראות העיניים אין רואים אמונה, אתה רואה את כל התהלוכות שיש בעולם עכשיו והכל, יש שמי שרואה פה את כל הפסוקים כבר מתקיימים, ויש מי שלא רואה כלום רואה בלבלה, לא רואה כלום.

כתוב "ואמונתך בלילות", כשהחושך שולט וכח הראיה פוסק מלשמש, בכל זאת ממשיכה האמונה לפעול גם אז. "אמונתך בלילות", בלילות זה בזמן הגלות, צריך שיהיה אמונה בזמן הגלות כי בגלות יש חשיכה לא רואים את השגחת הבורא בגלוי, אז צריך להאמין באמונה שלמה שכל מה שכתוב זה מה שיקרה, אז כשהחושך שולט, החושך שולט, לא האור, לא האמת, השקר שולט, וכח הראיה פוסק מלשמש, כי אתה רואה הכל הפוך, בכל זאת ממשיכה האמונה לפעול גם אז.

עכשיו אומרים, ככה כתוב, אני לא יודע אם זה נכון, ככה כתוב, שנאסא אומרים שבדצמבר ב-16 לחודש, ככה הם אומרים, אני לא אחראי למה שהם אומרים, יהיה ששה שמונה ימים חושך, לא יהיה שמש בכלל, לא תהיה ניכרת השמש, בגלל אובך עצום שיהיה בחלל וכו' וכו'. בזוהר הקדוש כן כתוב, שיהיו 15 ימים של חושך בעולם לפני ביאת המשיח. אם זה קשור לזה, אם זה הקדמה לזה, אם זה יתקיים בכלל עכשיו, אני לא יודע, אבל זה כתוב ודאי, ומה שכתוב צריך להיות.

נס חנוכה בא בזמן של הגלות, להורות הענין הזה של "אמונתך בלילות", כדי ללמד כי בכל עת ובכל שעה עושה הקב,ה ניסים עמנו ומנהיג אותנו למעלה מדרך הטבע. ורק על ידי זה עדיין עם ישראל קיים. על ידי האמונה השלמה מבטל האדם את כולו כלפי שמיא, כי הוא יודע שאין בו שום כח כלל. שגם זה הוא אחד מהלימודים שבנס חנוכה. איך יוצא מתתיהו החשמונאי ובניו למלחמה נגד מעצמה, איך יוצא, אם זה לא אמונה איך יוצא? איפה זה מתחיל? זה לא טבע בכלל. על מה אתה סומך? האם אתה סומך על הכח שלך? מה אתה רב מגע? אתה למדת הגנה עצמית? מה עשית? לא, אין ברירה צריך למסור נפש, התרפו, היה רפיון בבית המקדש, לכן השם שלל מהם את בית המקדש. אז צריך מסירות נפש על הקדושה והטהרה של עם ישראל, ואם עושים את זה אז השם מסייע הוא עושה את הכל, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, הוא עושה הכל, הוא רב, הוא דן, הוא מוסר, הוא עושה הכל. אבל אתה תתחיל, אתה תלך עם האמונה שיש לך אמון בקב"ה.

וזה אחד מהלימודים של נס חנוכה. כתוב "באתי לגני אחותי כלה", למה הדבר דומה? מלך שאמר לבני המדינה שיבנו פלטר, ובנו אותו, אז המלך ביקש שיעשו לו ארמון ועשו לו, והיו בני המדינה עומדים בפתח פלטר וצועקים ואומרים יכנס המלך לפלטר, סיימו לבנות, מחכים, צועקים, מלך מלך, תכנס לפלטר, מה עשה המלך? נכנס בפשפש ושלח להם הכרוז, אל תצעקו שכבר באתי לפלטר. אל תחשבו שאתם בניתם ואני מחכה, אני בפנים כבר, אני בפנים, הוא בא מהפשפש מדלת צדדית מראה להם הנה אני פה, אתם חושבים שאתם צריכים לקרוא לי, אני כבר נמצא פה.

המשל הזה בא להסביר שכך כשעמד המשכן היו ישראל אומרים "יבוא דודי לגנו ויאכל מפרי מגדיו", מהקרבנות. יבוא דודי לגנו, למשכן, כי מלאכת המשכן נגמרה בכ"ד בכסלו, כ"ה בכסלו, ועמד המשכן מקופל עד ר"ח ניסן אז לא נכנסו מיד שהיה מוכן אלא נשאר מקופל עד ראש חודש ניסן, והיו ישראל אומרים, הרי עשינו את המשכן, מתי תבוא השכינה ותשרה בתוך מעשי ידינו? כשהגיע ראש חודש ניסן וציוה הקב"ה להקים את המשכן, שלח להם על ידי משה כבר "באתי לגני אחותי כלה", אני כבר פה, אני כבר פה, באתי לגני אחותי כלה.

לומדים כאן כי יום כ"ה בכסלו היה יום מוכן למלאכת המשכן, מאז שהיו ישראל במדבר, והמפרשים ביארו שלכן לא הוקם המשכן בכ"ה בכסלו, כי הקמת המשכן היה זקוק לזכותו של יצחק, יצחק מסר את נפשו בעקידה, צריך היה את זכותו של יצחק, לכן עוכבה עד ראש חודש ניסן.

והנה אם כי חנוכת המשכן היה בראש חודש ניסן, חנוכת הבית בימי החשמונאים חזר לזמנו בכ"ה בכסלו. חנוכה - חנו בכ"ה מהמלחמה עם האויבים וחנכו את בית המקדש. אז זה היה חזרו למקור, כמו שבמדבר הושלם המשכן בכ"ה, ולא נכנסו ונדחו עד ראש חודש ניסן, בימי החשמונאים חזרו לתאריך המקורי, וחנכו את הבית בכ"ה בכסלו. שזכותו של יצחק מה היתה? הא קריבי את נפשי קמך, הקרבתי את עצמי לפניך, כמו שכתוב בשבת פ"ט. שזה ההתבטלות הגמורה בפני הקב"ה, מה שהקריב ועקד עצמו יצחק לפני השם זה ההתבטלות הגמורה בפני השם, וגם החשמונאים מסרו את נפשם לפני הקב"ה כשיצאו למלחמה של מעטים נגד רבים, מלחמה שאלמלא הנס הרי זו מסירת נפש להריגה, זה ברור שהם הולכים על מנת למות. מצב כזה כשלעצמו, המצב הזה זה זכותו של יצחק, זאת הזכות של יצחק אבינו, הא קריבי נפשי קמך, לכן לא היו זקוקים בחנוכה זו להמתין לזכות של יצחק, אלא הם בעצמם זכו למעלת יצחק בהקרבת נפשם למיתה במסירות נפש על הקדושה והטהרה של עם ישראל.

מכל האמור למדנו שעבודת היום של ימי החנוכה זה להתחזק באמונה ובטחון שהקב"ה מנהיג כל העולם, הקב"ה מנהיג את כל העולם.

יש כאלה שחושבים שאם הם יאיימו בתביעה של מאה אלף מתוך רחמים ואם לא ישמעו להם אז הם יתבעו מיליון שקלים, אז הקב"ה ימים ספורים לאחר מכן מביא להם תביעה של חברת יס, שאומרת אנחנו נסגור את ערוץ התדרדרות אם לא ישלמו מאה אלף שקלים על מה שהם חייבים על קנסות שהם לא משלמים. חח, מידה כנגד מידה, אתם מאיימים אז גם עליכם מאיימים, מי מאיים? יס. יפה.

ואני עוד מחכה לתביעה, עוד לא קיבלתי את התביעה, כנראה הם שפנים מפחדים לתבוע, אני לא מבין למה, הרי כל כך הרבה דיבורים קשים אמרתי כנגד הזמיר, אז למה הם לא תובעים? הרי הם אוהבים כסף מאד, יש להם הזדמנות שיהיה להם פיצוחים לשבת, למה הם לא תובעים?

אולי הם יודעים מה מחכה להם בתביעה שכנגד? אז לא משתלם להם אז הם חוזרים בהם, העורכת דין שלו אפילו לא עונה לאשר שקיבלה את הפקס ששלח העו"ד שלנו אורי גמליאל, היא לא עונה אפילו אם היא קיבלה את התגובה שלו, והיא גם לא עונה לו כבר יומיים, לא יאומן, זה לא אתי, זה לא יפה, אבל כנראה מהפדיחה של מה שדיברנו ואיך שסגננו את המכתב שלהם שיבינו את השטותניקים האלה, אז כנראה היא ירדה למחתרת. שפנים כבר אמרנו.

ומכל האמור למדנו שעבודת היום של ימי חנוכה היא ההתחזקות באמונה ובטחון שהקב"ה מנהיג את כל העולם, בור כרה ויחפרהו וההמשך ידוע. וכל מה שנעשה אינו אלא לטובתנו, גם כשבאים עלינו יסורים וצער, אין זה אלא שהקב"ה מתאווה לתפילתם של הצדיקים, ואילולא הצער אי אפשר להגיע להתעלות זו שהתפילה מעניקה. אבל אחרי זה מיד באה ישועת השם כהרף עין, כל מה שנראה בעולם כאילו פלוני יש בכוחו לסייע או להזיק, אין זה אלא דרך בהנהגת הקב"ה את העולם. כמו שאמר רש"י על הפסוק "כי יפול הנופל ממנו" ראוי הוא ליפול כי יפול הנופל, כבר קוראים לו הנופל, הוא מקדמת דנא נופל, אלא שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. ואין עבודתו הרוחנית של אדם לעשות מקום להשראת השכינה, אלא לגרום שהבריות יכירו בהשראת השכינה. מה שעושה המחזיר בתשובה האמיתי ולא המזויפים שעושים רק בשביל כסף, כסף כסף כסף. בימים הקרובים נחשוף קצת ממקורות הכסף של המזויפים.

ומתוך התחזקויות אלו  ניתן להגיע להודות ולהלל לשמך הגדול, אז ואמונתך בלילות, צריך להיות חזקים בחשכה, בלילות, בהסתרה, ואפילו בהסתרה, זאת אומרת חושך, שקר, מלא בכל העולם, אבל יש פך אחד של שמן, פך אחד, איך אומרים, אחד, פך אחד של שמן זך וטהור. אה, שיאיר את כל העולם כולו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.