הלכות חול המועד | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 17.10.2016, שעה: 20:53
- - - לא מוגה! - - -
הרב מביאים צורה מאחוריה של האור. מה? מביאים צורה לאב מאחוריה של האור. נה טוב אבל.
עוזרנו בשם אדוני עושה שמיים וארץ.
אנחנו הולכים לדבר היום
על הלכות חול המועד.
נגיד לכם מקודם בהלכות חול המועד יש שאלה גדולה
איך להגדיר האיסור של מלאכות בחול המועד.
אני אגיד איך זה התחיל.
יש במשנה ברורה
אם אפשר לעבוד לפניו יוצא נוער כדי לקרוא את ההפקעה.
במשנה ברורה יש
הוא מדבר שם על הסחורה.
תדעו שאיסור סחורה אפילו בשבת הוא רק מדרבונות.
זה איסור קל גם בחול המועד. איסור סחורה הוא לא כמו לעשות מלאכה.
אבל הוא אומר העונה מקילו בסחורה והוא אומר טענות. למה מקילים?
בסוף הוא אומר אפילו אם תקל בסחורה אבל למשל אדם מוכר בדים
אדם מוכר בדים
ובא מישהו רוצה לקנות מטר בד, שני מטר
אז הוא מודד את הבד
וחותך לו.
זה מלאכת מחתך בשבת,
מלבד קוריאה שיש בזה קוריאה,
אבל זה מלאכת מחתך.
הוא אומר, אז מי, מה, מה, מה, מותר סחורה, בסדר. אבל זה לא סחורה, זה מלאכה ממש.
אתה מחתך.
אז אה, אז אוניש בא ואומר,
מי אומר שבחול המועד יש איסור של מלאכות?
בחול המועד האיסור, רק מלאכה שיש בה תורח.
זה בגלל התורח אסור, אבל לא דבר שאין בו תורח לחתוך ככה כמו שחותך
הוא גוזר עם המספריים הגדולות שלו.
זה משחק.
זה לא התורח.
אפילו זה מלאכתך.
מלאכה
לא כל מלאכה אסורה רק אם יש טורח אומר החזוניש
והמשנברולה באמת אומר סובר עוד נביא מקומות שהאיסור הוא מלאכה
אנחנו רואים ברמב״ן
כשהוא כותב
מוטי
אולי תביא רמב״ן
על מועד קטן תראה מי הרמב״ן כשהוא כותב
ועכשיו זה טוב מאוד נו
כשהרמב״ן כותב
על הלכות חול המועד פסקי חול המועד
הוא אומר נראה לי לבאר
שזה כדרך שהתורה התירה ביום טוב
כל דבר שהוא לאוכל נפש ככה בחול המועד התירה התורה
עוד יותר
עוד כמה דברים זאת אומרת ברמב״ם ברמב״ן מבואר
שהמלאכות של חול המועד זה כמו ל״ט מלאכות של סבת
רק
שבת יום כיפור כל הל״ט מלאכות עצורים
אפילו לצורך אוכל נפש
אני מדבר לא בפיקוח נפש
לבשל לצורך אוכל נפש
לבשל לצורך
לצורך
ביום כיפור אסור לבשל לצורך אוכל נפש
זה שבת, שיש כמו שבת
ביום טוב מותר לבשל בשביל לאכול
אז אומר הרמב״ן
זה ל״ט מלאכות שלמדנו בשבת מן המשכן
אותם ל״ט מלאכות אסורים ביום כיפור גם בשבת
וביום טוב
לקהילת תורה
אסורים ל״ט מלאכות אבל במקום בשביל אוכל נפש מותר
בחול המועד
שוב נשאר ל״ט מלאכות
אבל אתה רואה תראה קצת יותר
היא תראה יש הרי חמישה תנאים בשביל דבר האבד
בשביל מי שאין לו מה יאכל
בשביל צורכי רבים
ולצורך המלאכות
מועד מלאכת אדיוט.
אז יש כללים.
זאת אומרת, ברמב״ן כתוב, כל מלאכה שאתה רוצה לעשות,
תראה איזה מלאכה זאת מלמדת מלאכה.
ואז אתה הולך ושואל,
זה אוכל נפש? לא.
זה דבר אבד? לא.
אז זה צורכי רבים? לא.
אין לך מה לאכול? לא.
אז מה היתר שיהיה לך? אין לך יותר. אם אין את התנאים האלה,
אין היתר.
זה הגדר. הגדר, הוא רואה מן הרמב״ן,
שהגדר של איסור חול המועד הוא למתת מלאכות.
הרמב״ן, יש לו פסקי דיני.
אומר הרמב״ן, נראה לי שהלכו בהן,
הלכות המועד,
הלכו בהן על דרך יום טוב עצמו,
שהתירה בו תורה אוכל נפש,
ועצר השאר דברים,
ומכשירים נמה התירה כשאי אפשר לעצות אותה מערב יום טוב.
וזה הכלל שבמועד.
כל שהוא טורח ואוכל נפש,
מותר לגמרי.
אפילו טורח גדול,
ואפילו מלאכת אומן,
את זה שאמרו בדף ד' במסכת מועד קטן,
מדלין מים לירקות כדי לאוכלן.
אפשר לשאוב, לדלות,
מים מבורות.
ככה המשנה אומרת בהתחלה,
משכין בית הסלחין בשביעית ובמועד,
אבל לא מדלין.
רק אם יש מעיין.
אתה ממשיך אותו, אתה עושה לו דרך
שהמים יבואו לכאן.
אבל ללכת לשאוב זה טרחה גדולה, זה לא התירו.
זה כשאתה עושה לצורך
דבר אבד. הרי, למה משכין בית הסלחין?
בית הסלחין זה אדמה צמאה למים,
ואם לא תיתן למים יתקלקלו כל הירקות.
אז זה, אבל אתה לא עושה את זה בשביל צורך יום טוב.
שיהיה, בשביל אחרי החג, שיצמחו הפירות, הירקות.
אז כאן ההתרו בכלל דבר אבד, כי זה עלול להתקלקל.
אם לא נשקה,
אז האתר שתעבד בלי אותו רך גדול.
אומרת המשנה בסוף,
אין משכין מימי הגשמים.
המשנה במועד קטן הראשונה משכין רק ממעיין.
בין מעיין שהיה,
בין מעיין שעכשיו נפתח,
מושכים ממנו מים כדי שלא יהיה תורח.
אבל בדף ד' כתוב
שאם הוא צריך
ירקות לחג,
יש לו גינה של מלפפונים, עגבניות,
והוא צריך את הירקות האלה לחג,
מותר אפילו לדלות מים מן הבאר,
זו עבודה קשה, לדלות מים.
ובכל זאת מותר, בשביל אוכל נפש,
אפילו אם הוא טורח מותר.
זה מה שמביא הרמב״ן, זה גמרא בדף ד'.
שמותר מדלין בשביל ירקות, בשביל לאוכלן בחג.
אבל,
אז
יש היתר של אוכל נפש, יש היתר של דבר האבד.
דבר האבד אפילו לא טורח גדול.
טוב, עם טורח גדול. דבר האבד, לא עם טורח גדול.
וככה,
על כל פנים,
היסוד של הרמב״ן הוא
מה זה הלכות חול המועד?
כמו הלכות שבת, יש לו מטרת מלאכות.
רק יש היתרים.
כמו שביום טוב התירה התורה בשביל אוכל נפש,
בחול המועד נתנה עוד היתרים.
חמישה היתרים.
למי שאין לו מה יאכל, מותר.
דבר האבד, מותר. אוכל נפש, מותר.
צורך רבים.
צורכי רבים.
והכל מובא במשנברורה הראשון של הלכות חול המועד.
אותו כוכב ט',
הוא שמה מביא.
ברמב״ם גם מובא, וזה ברמב״ן גם.
זהו היסוד.
עכשיו טוען יפו המשנברוריה אפילו מי שמזלזל באיסור סחורה.
מכירים איסור סחורה,
כי יש דברים שמותרים.
למשל,
למכור תבלינים.
מותר אפילו בפרסיה, כי כולם מבינים
שתבלינים קונים לצורך היום.
תבלינים, כשהם נשארים...
הם נפגמים.
אז בא גם מי שמזלזל באיסור סחורה, אומר המשנה ברורה,
אם הוא מוכר בדים.
הוא יבוא לידי מלאכת מחתך.
זה מפריע לעצמי. אם אפשר להוריד את זה שזה נמוך,
איך מורידים את זה?
לא, לא.
-רסטר, זה פה.
-לא, לא לקחת את זה, תשאיר את זה.
זהו.
בא אחת זאת מי שאומר,
לא, מי אומר שהגדר הוא מלאכה,
זה רק אם יש בה תורח.
גדר של מלאכות חול המועד זה רק תורח. תראו, הרי בשבת,
שלא תורח הוא האיסור.
אתם יודעים מה?
הרי ברור, כולם כבר דיברו מזה.
בשבת,
אדם יכול לסדר כל הספסלים על הגב שלו.
כל היום לא עובר עליו.
רק שבות.
שבתון. אין איסור לטרוח בשבת. זה לא.
כל מה שהתורה אסור למלאכות לא בשביל לנוע.
האיסור של מלאכות, הרי אתה תדליק גפרור, עברת על מלאכה, על מוואר.
או תדליק חשמל,
עברת על מוואר.
ואין כאן שום טורח.
הגדר במלאכות שבת הוא יצירה.
אתה יוצר.
-ללכת מחשבת עושה את זה. -למשל,
אתה חורש.
עשית שהאדמה עכשיו היא מתאימה לזריעה.
על איזה שפכת את העפר,
עכשיו היא מתאימה לזריעה. זה נקרא יצירה.
עשית שהאדמה ראויה לזריעה.
זרעתה,
עשית שהאדמה תצמיח.
זה גם כן יצירה, זה גם, אפילו שעוד לא צמח עכשיו.
זו יצירה שעשית שהאדמה תצמיח.
כל המלאכות
הן יצירות.
אתה טוחן,
אז יצרת קמח,
אתה בורר, עשית חיטים נקיות.
לא מלאכות זה יצירות,
לא תורח הוא האיסור,
אבל בחול המועד אומר החזוניש המלאכה היא רק מלאכה שיש בה תור,
רק תורח.
מחתך הוא אומר זה אין בו תורח.
כותב עליו.
כותב אז יש על זה במשנברור על אגרות שלום
שאם מותר לכתוב אגרות שלום
אומר כי זה, הוא מביא שם ספר שיבולי הלקט
כי זה רק
כמו מטייד,
לא יודע, העט, מטיינים העט.
מה זאת אומרת? אבל זה מלאכה.
אז שיבול הלקט הזה רואים כמו חזוניש,
שלא סתם איסור מלאכה.
איסור הוא
אם יש תורח במלאכה.
אבל אם אין טורח
אין איסור.
אבל למשנברורי
הם עוד מקומות.
יש בטור שמותר להוריד גבשושית עפר
בבתים של פעם שהרצפה הייתה מעפר,
אבל יש גבשושית.
אז מותר להוריד אותה בחלומית.
למה מותר להוריד אותה?
כתוב בבית יוסף, בגללו שאין טורח.
זה לא פרחה.
באה אבל המשנברורי, הרי באמת, הרי להוריד
גבשושית בשבת
זה מלאכת בונה.
אתה משווה את הרצפה שתהיה חלקה,
אתה נותן תבדית לרצפה, זה מלאכת בונה.
רק כאן בכל המועד לא המלאכה היא אסורה.
ככה לכאורה פשוט עובד יוסף וטרחה היא אסורה, ואין בזה טרחה.
אבל כשרואים במשנה ברורה,
המשנברורא איך הוא מביא הדין של גבשושית. וטוב, הוא מביא
כי באמת...
לא, לא. הבאת המשנברורא. לא הבאת.
המשנברורא אומר לא לא.
המשנברורא אומר
שוודאי זה בונה,
אלא זה לצורך יום טוב, שלא ייתקל,
שלא ייכשל בגבשושית.
הרי מלאכת
לצורך מותר, לצורך יום טוב, לצורך עולמות.
אין צורך, בני, אין צורך.
לצורך חול המועד מותר.
היות וזה לצורך החג מותר.
רק למה בית יוסף אומר בגלל שאין בתורה?
רק היה קשה לו לבית יוסף,
אבל לעשות בשינוי.
הרי תמיד אין
הדיוט יכול לתפור,
אבל צריך לעשות שינוי.
מחליף.
חייט מומחה אסור לתפור,
כי זה מלאכת אומן,
אבל יכול לעשות בצורה עם שינוי.
יעשה תפירות
כמו שיני הכלבים.
מחליף.
הכלבים, אין להם שיני מסודרים כמו שלנו.
יש להם פה אחד, פה אחד.
מחליף.
אז עושים שינוי,
ואז מותר שלא יהיה מלאכת אומן.
אבל כאן איפה השינוי?
אז זה אומר המשנברול היה כיוון שאין בתורח אפילו שאין שינוי התירו.
אבל היסוד שזה היה לצורך המועד.
שוב רואים שהמשנברול נזהר אם זה מלאכה,
וזה לא לצורך המועד אפילו אם אין בתורח אסור.
זה דבר גדול. אני פעם דיברתי בלדרמן,
הייתי אומר שם שיעורים פעם,
בהלכות עולמי דיברנו גם כן,
ושם אמרתי לפי זה,
תראו,
יש לי, אני רוצה לצאת החוצה.
אני הולך לטייל. טוב, פה לא סומכים על הרבה, אז אולי פה.
אבל אני רוצה לצאת נגיד לגבעת שמואל.
ושם יש רשות הרבים, כביש גר זה רשות הרבים.
ויש לי מפתח בכיס.
אוי, יש לי מטפחת.
זה לא טרחה.
אני הולך עם מפתח.
זה טרחה?
שום טרחה.
אז לפי החזון איש מותר,
ולפי
המשנברול אסור, כי זה מלאכה תוצאה,
ולא לצורך המועד. סתם יש לך מפתח.
לא לצורך, אז אסור.
אמרתי, למשל, עוד דברים.
אני רוצה לנסוע לבית הכנסת.
איזה כמה, זה, זה, זה, זה, 200 מטר.
אז אני עושה מלאכה, הרי מבעיר, מבעיר בנזין.
אני מבעיר.
וגם מדליק אורות זה מבעיל גם.
רק כמו אתה אומר לצורך המועד, מה זה צורך המועד?
מה אתה צריך, אתה צריך את זה אתה לא יכול ללכת ברגל?
אלא מה תגיד? הם לחסים בתורח אז זה תלוי בזה.
או למשל נייר טואלט.
ויש לנו נייר טואלט של שבת, חתוך.
אבל ביום חול אנחנו משתמשים בנייר טואלט,
חותכים מתי שצריך.
איך בחול המועד?
אני אז אמרתי שיש מקום להחמיר של למה לחתוך,
הרי כשאתה חותך נייר טואלט,
אולי זה מחתך, זה קורע,
רק זה מלאכה שאין בה טורח.
לפעמים יותר טורח לקחת את הזה של שבת, שהוא מונח מאחוריך.
יותר טורח, זה לא טורח לחתוך את הנייר מהגלגל.
אז זה תלוי.
לפי החזון איש מותר,
לפי המשנה גבוה אסור, כי זה מלאכה.
ככה, אתה יודע, זה התפרסם מהדבר הזה.
יש בתים,
הבית של פויזון.
ילדים אמרו לי
שמאז הם נזהרים
לא לחתוך נייר טואלט,
כמו ביום חול.
אם יש לך אחר, אז למה תעשה מלאכה?
רק אם נגיד, אבל אין בזה טרחה.
זה לפי החזון איש.
אבל לפי ה... אני מביא כאן סיפור זה נתפס
בחברת הזאת.
אתה לא מביא את הספר.
מביא את הספר. אה, כן. מביא סיפור.
שמעתי מהגון רב חיים קניאבסקי,
שליטה, שהחזוניש
היה מחמיר בהוצאה שלו לצורך.
יש לו משהו בכיס,
היה מחמיר.
ושאלו רב חיים,
הרי זה מלאכה שאין בה תורה.
ושריה לשיטתה,
שהוא השיג עליו ביעור הלכה
לעניין מחתך.
וענה לו החזון איש,
שגם לו לא בריר עליהם.
הוא אמנם טען הטענה הזאת,
שאולי העיקר תלוי בתורה.
אבל לא ברור לו, לכן הוא גם מחמיר.
אני באמת, יש קושייה על זה, על ראייה גדולה לחזונים מהגמרא במועד קטן, דף בית עמוד בית.
הגמרא שם אומרת,
הרי במשנה כתוב במסכת מועד קטן, החג הקטן,
זה חול המועד, המסכת ביצה זה מסכת יום טוב,
ומסכת מועד קטן זה המסכת על הלכות חול המועד, המועד הקטן.
כתוב כאן במשנה, מסכין בתשלחין
במועד ובשביעית.
בין ממעיין שיצא בתחילה,
בין ממעיין שלא יצא בתחילה.
אם כבר היה מעיין, אז כבר יש מסלול בשביל למשוך.
אבל אם הוא רק עכשיו יצא,
אז צריך לעשות מסלול. בכל זאת, מותר גם לעשות מסלול.
הגמרא שואלת, אבל אין מסכין, לא ממאה גשמים
ולא ממאה קילון,
כי זה צריך לדלות את זה.
אבל ממאה גשמים לעשות
למשוך, אז גם יהיה מותר.
רק יש דעה בגמרא שאולי
במאה גשמים,
הרי
השלולית הזאת או הבאר החפירה הזאת מלאה מלאה גשמים,
יתמעטו המים,
ואז זה יצטרך לדלות.
אז הוא עלול לבוא לידי טרחה.
מה היסוד של משכין בתשלחין? דבר העבד.
דבר העבד מותר,
אבל בלי טרחה גדולה.
רק למשוך מן המעיין מים,
אבל לא לדלות עם הבאר.
שואלת הגמרא,
הרי כאן בעמוד ב' ברשת מועד קופן,
יש שם מחלוקת, רבה ורב יוסף.
משום מה משקה חייו.
אחד אמר, משום תולדד לזורע,
כי זה יצמיח את הזרעים,
אז זה תולדד עם לכת זורע,
ואז אמר,
תולדד דחורש,
כי זה מרפא את האדמה,
אז זה תולדד דחורש.
שואלת הגמרא, בן למאן דאמר משכין משום זורע,
בן למאן דאמר משכין משום חורש.
מה המשנה אומרת? משכין בתשלחין
במועד ובשביעית.
בישלמה במועד משום טרחה.
עאו דא אסורו רבנה,
ובמקום פסידא אקיו.
אני אקרא לסון הגמרא.
הגמרא אומרת ככה
בישלמה תנן משכין בתשלחין במועד ובשביעית.
בישלמה מועד משום טרחה הוא ומשום פסידא אסורו רבנות.
הרשתית מפורש עם גמרא ומה כתוב בלשון הגמרא
שבמועד משום טרחה הוא.
לא מלאכה.
אבל במקום פסידא כאילו
גם רואים לכאורה שהאיסור
מלאכה בחלום עדו דרבנות.
ככה רואים על זה כאילו.
משום טרחה הוא ואין כאילו.
אבל בשביעית,
חרישה וזריעה בשביעית נשארה?
בין אם משכין משום זורע, בין אם משכין משום חורש.
למה מותר להשקות הפסד במקום הפסד? איפה כתוב?
וזה דאור הייתה?
במקום פסדא מותר?
בשלמה ומועד משום טרחה הוא יעזור רבנן.
אז גם לשון הגמרא משום טרחה הוא יעזור רבנן.
רבנן לא רצו שהחול המועד יהיה כמו יום חול.
אפילו שיש היתרים, אבל לא בטרחה גדולה.
הרי מה היסוד של המשנה?
דבר האבד מותר.
אני משקה, עובד, אני עושה מלאכה.
אבל בשום דבר האבד, שלא יתקלקלו הירקות.
אבל לא בטרחה, אומר הוא בא, רק ממעיין.
אבל אז הגמרא עומד במועד מצוין.
משום טרחה הוא דאסור רבנן ומשום פסדא היא כאילו רבנן.
אבל בשביעית, שביעית.
אבל שביעית בין לב, לא מדבר משום זורע, בין לב, לא משום חורש.
זריעה וחרישה בשביעית משרה?
אמר אבאייה, בשביעית בזמן הזה דה רבנן.
המשנה הזאת מדברת בשביעית
בזמן הזה.
שזה רק דה רבנן.
שתתראה כאילו שאפילו בית שני שביעית הייתה מדה רבנן. כי לא היו ביד כל חסדים.
עקוב פונים.
כאן מסום הגמרא מראה כמו חזונים, שזה משום תרחה.
אבל נו, טוב, עכשיו אני רוצה לומר, חשבתי לומר,
שמעתם, זו שאלה יסודית
ברכות חלמי.
האם גדר האיסורים היא, הוא כמו שב״כ,
רק שתרים יותר מיום טוב.
ביום טוב.
טוב, יש היתר אוכל נפש.
בחול המועד יש חמישה היתרים נוספים.
חמישה היתרים.
אבל זה גדר, כל פעם, כל מלאכה שאתה עושה, אתה צריך לבדוק.
זה שייך ללמד את המלאכות?
כן.
אז מה ההיתר שלך? אם זה,
אין לו מה יאכל, או היתר אחר.
אם זה שייך בקטגוריה של ההיתרים, אז מותר לך.
אבל אם זה לא לצורך יום מועד בכלל,
ויש לו מה לאכול, ולא צורכי רבים,
צורכי רבים עושים אפילו כשזה לא לצורך המועד.
צורכי רבים.
אפילו, למשל,
אם הביוב יתקלקל בסוף השבוע.
העיקר התיקון הוא בשביל האגם.
אפשר, אם זה יהיה מוכן מייד, זה בשביל האגם, אבל
לצורכי רבים מותר גם להערש. הרבה חלוקי דיניות צריך ללמוד אותם.
ואם לא לומדים, לא יודעים.
ונכשלים הרבה.
צריך לשאת, ללמוד. אם ישנדרו,
ללמוד את הלכות חול המועד.
אנחנו משתדלים לעזור.
לעזור ל...
על כל פנים,
רציתי לומר שהמחלוקת הזאת
בין המסנברורה והחזוננש עם גדר איסור חול המועד. זה מלאכות כמו יום טוב, רק יש היתרים יותר.
אבל כשלא שייך לשום היתר אתה עובר על מלאכה.
טוב,
אבל יש מחלוקת אם זה דאורייתא או חול המועד כולה מדרבנם.
יש מחלוקת.
בגמרא,
בדף י״ח בחגיגה,
מסמר זה דאורייתא.
אבל יש ירושלמי ידוע, המשנברורה גם מביא אותו.
אמר רבי אבא בר ממל, אני חושב
שאם היה לי כוח,
הייתי מתיר מלאכה בחול המועד.
למה כלום אסרו? למה חזן אסרו המלאכה בחול המועד?
כדי שאנשים יצאו ללמוד.
ככה כתוב בירושלמיה.
נותי, איפה המשנברורה? תביא, אני אקרא את ירושלמי מהמשנברורה.
כלום אסרו חכמים מלאכה רק בשביל שישבו ללמוד ויעסיקום בתורה.
אבל היום שיהיו אוכלים ושותינו שמחים
לא יושבים ועוסקים בתורה.
אבל היום אוכלים ושותים ופוחזים
ולא לומדים.
אז הייתי מתיר מסמך שזה רק איסוד רבונו כל האיסוד.
זה הירושלמי, גם התוצאות ודף יחס וחגיגה מביאים משם,
שמן הירושלמי מסמך זה דרבונו.
אבל בא נעשה שבמסכת חגיגה
מסמך זה דאוריתא.
הרמב״ם אומר שזה רק איסוד רבונו.
אבל יש ראשונים שאומרים זה דאוריתא. הראשונים, המסנברור בהתחלה של אורכות חול המועד מביא את שיסות הראשונים.
זה בסילבן תו קל״א.
רגע אחד לא למד אלף, תו קל״א.
בביאור הלכה הוא מביא הראשונים וגם במסנברוריה.
הם הביאים מחלוקת ראשונים.
חשבתי שזה,
המחלוקת הזאת של החזון איש והמשנברוריה הייתה,
אם נגיד שמלאכת חלומה על ידי אור הייתה,
נוכל לומר המהלך הוא כמו הרמבן.
יש ל״ט מלאכות בשבת
וגם ביום טוב, חוץ
מאוכל נפש וגם בחול המועד, חוץ מחמישה תנאים שהטירו חזק.
דבר עבד, צורכי רבים, אין לו מה יאכל,
צורך המועד ומלאכת הדיוט.
אז אם ככה מסתבר, אם ככה
מסתבר מאוד,
אמרתי, אם זה דאוריתא,
אז מסתבר כמו הרמבן.
אם זה דאוריתא,
מסתבר כמו הרמבן, זה אותה מלאכת מלאכות,
וכאן יש היתרים יותר.
אבל אם זה רק דרבנון,
ייתכן שזה גדר אחר.
זה לא גדר מלאכות.
זה גדר מלאכה שיש בה טרחה, או יש טרחה.
אבל לא סתם מלאכות.
אתה מבין, אם זה דרבנן חידשו את האיסור,
נוכל לומר, זה לא גדר מלאכות של שבת ויאבטות.
יום כיפור.
זה לא לטרוח.
לא לטרוח.
אבל אם זה דאוריתא, אז מסתבר כמו הרמבן,
שזה על דרך שאמרה התורה ביום טוב הכילה לגבי אוכל נפש.
בקילה יותר בחול המועד.
אבל מה שלא שייך להיתרים,
יש לך את האיסור מלאכות,
ולכן גם מחתך, אומר המשנה ברורה,
אפילו זה,
הם חותכים, זה תענוג לחתוך עם המספרים הארוכים ככה,
אין בזה שום טרחה.
אבל המלאכה היא מלאכה, המלאכת מחתך,
זה לא תלוי בטרחה.
אז זה הייתי אומר שזה תלוי. אז אנחנו,
מחמירים, זה דאורייתא גם,
יש הרבה ראשונים זומזמתם, המשנה ברורה אומרת.
לכן אמרנו קצת להחמיר.
אפילו מלאכות שקר מאוד, זה למשל לחתוך נייר טואלט,
או למשל לנסוע מכאן לבית.
לא, אני עושה מלאכה.
רק זה לא טרחה, מה?
לנסוע באוטו זה...
זה לא טרחה.
אבל מה הצורך כל כך? אתה לא יכול ללכת ברגל?
הארכה.
אז אין היתר של צורך המועד.
רק בלי היתר.
תגיד, אבל אין טורח.
לפי החזונים שאפשר להקל גם בלי צורך.
זה החזונים שלא היה מתיר,
הוא היה מתיר לעצמו, אבל הוא בסוף הוא החמיר.
לעשות הוצאה שלא לצורך.
מה זה טרחה? יש לי מפתח בכיס. מה זה טרחה? אני הולך...
זה לא טרחה בכלל.
ובכל זאת,
לפי המשנה ברורה,
יש להחמיר.
ככה האזוניסט עשה את דעת המשנה ברורה.
אבל הוא לעצמו אומר,
הוא אומר שזה רק תורה.
מה שהבאתי,
שבגברה מסמך זה רק משום תורה.
אבל אני לא יכול להקריא על נכד
ויש נברור.
אפילו החזוניסט החמיר.
זה אמר לי רב חיים קניאבסקי שהחזוניסט אמר לו.
נכון, אני מקל כשאין טרחה,
אבל זה רק...
אני לא למעשה.
אני מחמיר גם, כי אני לא ברור לי גם כן אם זה רק כשאין טרחה. אבל אם בגמרא
כתוב משום טרחה כתוב משום טרחה בלי שלמה ומועי
משום טרחה ולא אסור ובמקום פסידה שרו רבונו.
טוב, אבל בכל זאת, ראוי להחמיר מה שאומר, ראוי להחמיר.
זהו.
זהו.
עכשיו ראיתי שהרמב״ם
מסדר את ה...
דברים יפים
רגע, כמה זמן כבר דיברתי, להמשיך עוד?
בוא הנה יש רמב״ם בפרק ז'
מלכות יום טוב
הרמב״ם מביא
רמב״ם בפרק ז' מלכות יום טוב
אמרנו שלצורך המועד מלאכת אידיוט לא מלאכת אומן מותרת
מלאכת אומן אסור
אפילו מה שאני צריך לתפור
משהו
אם אני אידיוט וחייטוט אני לא יודע, אז תתפור
אבל אם אתה אומן צריך להחליב
לעשות
תפירות
כמו שיניים של כלב לא מסודרים.
אז לכאורה אני אשאל שאלה.
להסתפר בחול המית,
אסור להסתפר בחול המית, כולם יודעים.
אבל אנחנו יודעים, יש גמרא,
יש מי שמותר לו להסתפר.
למשל, אדם שהיה אנוס
לפני החג לא היה יכול להסתפר.
היה אבל,
ובדיוק הערב חג נגמרה אבלות.
או בחג עצמו.
יכול להסתפר בחול המית.
למה משהו לא ככה.
איך מותר לו להסתפר בחול המית?
או מי שיצא מבית הסוהר ביום ראשון דה חול המית.
בבית הסוהר הוא לא יכול להסתפר.
תלוי איזה איתו.
אז מה הדין?
הוא אנוש.
מותר לו להסתפר.
אבל מה עם מלאכה?
אתה עושה מלאכת גוזז.
בשבת וביום טוב, אם אתה תגזוז שערות, אתה עובר המלאכת גוזז.
למה מותר לו להסתפר?
או למשל,
גם קביצה
אם הוא היה אנוס
שלא יכול לכבש בגדיו ואין לו גבים אחרים יכול לכבש בחולומות
למה קביצה זה מלאכה? מלאכת מלבן
מלבן הוא מלבין את הבגד
מלבן זה מלאכת מכבד, מלכבן זה איסור דאורייתא.
זה סותר את העיקרון של ה' מלאכות
כן איך מותר אז התשובה היא כל אחד יכול לכבש זה מלאכת הדיוט
והוא צריך את זה אם לא צריך לו
לכבש בשביל אחרי האג זה איסור גמור מצד מלאכה ועוד איסור
תכף נגיד
אבל אם הוא מכבש לצורך החג
אז זה מלבן נכון זה מלבן אבל לצורך המועד מותר וזה מלאכת הדיוט
להסתפר אולי זה מלאכת אומן
להסתפר צריך מלאכת אומן עולה לי הרבה כסף
הילד הולך לספה
לוקח לו את אבינו תקילין
בגלל שזה מלאכת אומן אני מסתפר בקלות
אני יודע להסתפר לבד
אבל ככה על כל פנים הוא מסתפר עולה לו כסף כי זה אומן אבל אומר הרמב״ן
כל ליפוי הגוף
זה כמו אוכל נפש
הפשט של אוכל נפש
מעשה שהוא לטובת הגוף
טובת הנאת הגוף
גם פה הוא מסתפר בשביל להיות נראה יפה
הרי אמרו במשנה אישה עושה כל תכשיטיה בכל המועד
אישה עושה כל תכשיטיה
גם להוריד שערות של הרגליים
אישה יכולה להוריד
הגמרא מספרת
היה איזה חכם
שהבנות שלו נחטפו
למה?
לא היו להם שערות כי הוא היה יודע איך להוריד להם את השערות
עם סיד הוא היום מוריד להם את השערות
שמע שכן הגוי
הלך אושר להסיד לבתו הרג אותה
סיד יכול לשרוף
הגמרא ככה מספרת
אבל למה עושים כל תכשיטיה ושבהה בעולמיים?
הרי זה מלאכת גוזז
לגזוז טיפון רעיון זה מלאכת גוזז
לגזוז שערות זה מלאכת גוזז
איך מותר?
כי כל מה שהוא לצורך יפוי הגוף זה כמו אוכל נפש
כך כתוב בריקווה וברמב״ן
אז גם להסתפר אין בזה איסור מלאכה
כי מלאכת
לצורך כל נפש מותר גם מלאכת אומן
אז על הכביסה אמרנו מותר מן הדין לחפש
רק למה
וזה מלאכת ידיעות לצורך המים
על התספורת זה אומנם מלאכת אומן
אבל צורך הגוף זה כמו אוכל נפש הוא מותר גם לכת אומן
רק למה רבנן אסרו להסתפר ולכבש
שלא ייכנס מנו וולחת זה גזירה חדשה
זה גזירה חדשה
לא מלאכות יום טוב מלאכות מלאכות לא לא אין כאן שום מלאכה זה לצורך האחד
אמרנו כבר אם זה כביסה זה מעשה אדיוט
ואם זה תספורת אפילו זה אומן אבל לצורך
ייפוי הגוף זה כמו אוכל נפש
כך אומרים הראשונים
אז אם כן אין כאן מלאכה רק למה אסור להסתפר ולכבש?
זה רחד עשר של חז״ל
שאם נתיר להסתפר ולכבש
אז הם ישאירו את התספורת עד עמפה עד חול המועד שהם פנויים
והוא נמצא נכנס ביום טוב ראשון בלי תספורת
נכנס מנוול אחת
זה הסעיף הראשון בהלכות על המועד
מצווה לגלח
בערב יום טוב
בשביל היום טוב הראשון וגם צריך להיות מסופר ביום טוב
אם נתיר לו להסתפר
בעול המועד הוא ישאיר התספורת עד עול המועד
ונמצא שהוא נכנס מנוול לחג
אבל לא מצד איסור מלאכה
ואותו דבר בחיפוש
אם נתיר לו לכבש בחול המועד
הוא ישאיר את הכביסה, את הבגדים וייכנס מנוול לחג
ייכנס עם חולצה מלוכלכת
לכן אסרו
האמת אמרתי אם אדם יכבש
בשביל אחרי החג
אז הוא יעבור גם על איסור מלאכה
זה לא צורך המועד
וגם על האיסור החדש הזה של חז״ל
שלא ייכנס מנוול לחג
אבל אם הוא מכבש לצורך החג מה שהוא צריך לחג לא יותר
אז אם הוא מכבש לצורך החג אז אין איסור מלאכה
רק האיסור שלא ייכנס מנוול
ולכן מי שאנוס
ידוע שהוא לא היה יכול להסתפר לפני החג
אז לא עשו לו חזל
יכול להסתפר ויכול לכבד
אני אגיד לכם חידוש קטן לא למעשה אבל היה פעם
הייתי יוצר על גדליה, זיכרונו לברכה, ומישהו אחד היה לו ילד, תינוק והתינוק הכי
והכה על הסדים של העלמות זה דבר האבד
דבר האבד שההכאה
יש חומצות
שיוצאים מן הכיבה הם יקלקלו את הסדים
ולכן נכבש את זה
אמר לי רבי גליה ההתר של דבר האבד הוא
היתר על איסור מלאכה
אבל על האיסור החדש
שיש בכביסה ותספורת
שלא ייכנס ונובל לחג
על זה אין להם את ההתר של דבר האבד
אז הוא אומר שיהיה אסור מצד האיסור שלא ייכנס ונובל לחג, אסור לכבש בכל המועד
יש בו שני איסורים גם אם לא צורך ההג
נגיד אם הוא דבר האבד אז אין איסור מלאכה
אבל יש איסור שלא ייכנס ונובל לחג כך הוא אמר אני לא אומר למעשה
הוא אמר
הוא אמר שיש בזה הבנה אני זוכר בצעירותי
הייתי בירושלים אצל חמותים
היו שם היו לומדים ודיברו הלכות חלום מעט היה שם הבן של רבי יעקב עדיס על הראשון אחיו של רבי יהודה עדיס
אבל הוא המבוגר הוא מבוגר הוא היה נדמה לי
או פקיד במשרד הדתות
או משהו כזה אבל ישב ודיברו על הלכות חלום מעט ואז הוא
הוא העיר לנו את העיניים שיש שני איסורים בקיבוץ ובתספורת
א' אם זה לא לצורך אז זה מלאכה
ואסור ב'
טוב התספורת היא לצורך
אבל אם הוא מכבס דברים יותר שלא צריך
לא יחייה בהם, בית שלא ייכנס ממנו וולחה
זה שני עניינים, לא?
והייתה הבנה, אני נהניתי לשמוע אותו.
השם ישמרו ומסתמאו עוד חי.
היה מעוגר, אבל חזקת חי.
חזקת חי, מי שהלך בו,
בעלה למדינת הים והיא אשת כהן ממשיכה לאכול בתרומה
כי בעזקת חי.
אבל זה נשנה
בפרק שני.
עכשיו אני אקרא קצת את הרומב״ם בפנים ככה שיהיה לנו מושג גם בכלל מי שרוצה ללמוד
כדאי לכם ללמוד.
החג הזה,
לא לחכות לחגים אחרים,
החג הזה לשבת ללמודים.
אם לא עכשיו ומתי.
ללמוד הלכות חול המועד.
אז לומדים ברמב״ם במיקר יותר,
כי הוא מס...
או נקרא קצת רמב״ם.
חולו של מועד,
אף על פי שלא נאמר בו שבתון,
הואיל ונקרא מקרא קודש,
וראו זמן חגיגה במקדש,
אסור בעזרת מועד. זו הגמרא בדף פתח.
בעגיגה.
כתוב שם, בעגיגה?
יש חיוב להביא מלבד למשל, אפילו בפסח.
יש קורבן פסח בי״ד אחרי הצהריים, מביאים קורבן פסח.
אוכלים אותו בלילה.
אכלו את הבשר בלילה הזה.
ביום טוב ראשון למחר צריך להביא קורבן חגיגה.
זה קורבן בפני עצמו.
וזה שלמים, זה לא עולה.
עולת ראייה זה עולה.
יש גם עולה,
לא יראו פני ירקם.
גם כן.
אבל קורבן חגיגה,
ביום טוב ראשון מביאים קורבן חגיגה.
ואם לא הביא ביום טוב ראשון,
יש לזה תשלומים כל שבעה ילדים מהפסח.
יכול להביא גם,
וגם בסוכות,
יש תשלומים כל שמונה ימים.
יותר מפסח. גם שמיני עצרת יכול להביא קורבן חגיגה.
ובשבועות,
שבועות הרי הוא רק חג יום אחד, לא יותר.
נגמר החג.
אבל יש לנו עקש שכתוב חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות.
למה כתובים אחד על יד השני?
להקיש עצרת שבועות לחג הפסח.
מה חג הפסח יש לו?
תשלומים כל שבעה.
אף שבועות
יכול להביא חגיגה. אם הוא לא הביא ביום חג השבועות את החגיגה,
יביא אותה שישה ימים אחרי זה, תקנון.
למה? לומדים כמו בפסח.
בפסח יום טוב ראשון ועוד שישה ימים.
אותו דבר בשבועות. לכן לא אומרים תחנון
אחרי חג השבועות עד יום יב.
למה לא אומרים תחנון? כי זה זמן של חגיגה.
זה זמן שאפשר להביא
קורבן החגיגה.
אז זה מה של אסון הרמב״ם.
אסון הרמב״ם
חולו של מועד.
אף על פי שלא נאמר בו שבתון,
הואיל ונקרא מקרא קודש.
כבר הוא זמן חגיגה במקדש.
זמן חגיגה זה זמן שאפשר להביא את הקורבן. חגיגה.
אסור בעשיית מלאכה.
אבל אומר הרמב״ם, כדי שלא יהיה
כשאר ימי החול שאין בהם קדושה כלל.
חול המועדות ונקרא מקרא קודש, לכאורה,
זאת רבנן במלאכה.
אה?
חגיגו זאת רבנן.
כן. אחרי כן אומר הרמב״ם בפירוש,
ועושה בו מלאכה האסורה,
מכין אותו מכת מרדות,
מפני שאיסורו איסור מדברי סופרים.
אבל בגמרא, בדף יח',
משמע שזה דאורייתא.
בסוף הוא אומר, ולא כל מלאכת עבודה אסורה,
אסורה בו
כי יום טוב שסוף,
לא כל מלאכת עבודה אסורה בו כיום טוב, שסוף העניין מדברים שנאסרו בו,
רק כדי שלא יהיה כמו יום חול.
אז זה רק, לפיכך יש מלאכות שאסורים ויש מלאכות מותרות.
הרי אחת הכושות שיש,
אם חול המועד אסור מן התורה ומלאכה,
איך יש?
בשביל דבר האבד מתירים,
בשביל מי שאין לו מה יאכל, מותר?
לא מצאנו היתר כזה באף מקום.
בשביל שאדם אין לו מה יאכל,
יוכל לעבוד.
לעשות מלאכות.
אם זה היה דאורייתא,
איך יש?
מקצתו אסור, מקצתו מותר, ועוד יותר אין לו מה לאכול.
צריך להיות דומיה דה שבת, מה? היה צריך להיות דומיה דה שבת, כן בטח שאסור, כן
איך מותר? אז התוספות זה קושייה של תוספות
בשם רבנותם בחגיגה יח'
והוא מוכיח מזה שזה רק כיסוס רבנן
וכל הגמרא זה רק אצמך תא בעם
צריך היה לקרוא, אני הסתפקתי
היה צריך לקרוא כל הגמרא בדף יח',
אולי פעם אחרת, בעזרת השם, אני
לשירותכם.
בעזרת השם, נקראם את הגמרא בפנים בדף יח', תראו כל כך נשמע מן הגמרא שזה דאורייתא.
אבל רבנותם אומר,
וגם הרמב״ם אומר, זה רק דבר בונן,
שלא יהיה כמו יום חול,
וכל הפסוקים זה רק אסמכתא.
אבל באמת, לפי הראשונים שאומרים, זה דאורייתא.
איך יש מלאכות מותרות?
אין לו מה יאכל מכיר אם לא.
איפה שמענו היתר כזה בשום דבר, בשום איסור.
אין לו מה יאכל.
אז באמת, כי כשלומדים את הגמרא,
מביאה הגמרא ברייתות סותרות.
ברייתא אחת משמע שאסור לעשות מלאכה בעל המים.
וברייתא שנייה משמש מותר.
אז מה הגמרא שואלת?
מה אפשר?
אלא הקדוש ברוך הוא
השאיר את זה,
לא אמר בפירוש אסור, לא אמר בפירוש מותר, השאיר את זה לחכמים,
שהם יגידו איזה מלאכה אסורה ואיזה מלאכה מותרת.
והם הלכו וקבעו החמישה תנאים האלה
בכל המועד.
אז זה לא תגיד איך מותר.
יש,
ראיות מן הפסוק,
שחול המועל מותר.
אז רק, ומצד שני כתוב שעשו.
אז מסרנה קדוש ברוך הוא לחכמים שהם יקבעו איזה מלאכה אסורה ואיזה מלאכה מותרת.
וזה מה שהם קבעו.
אבל זה דאורייתא.
אבל כאן היה רשות מיוחדת מהקדוש ברוך הוא
להתיר
להתיר חלק כפי מה שנראה להם לחכמים.
דבר האבד התירו.
מי אין לו ויוכל התירו.
צרכי רבים התירו.
היה פעם, כשבנו יד עזרא,
אז הייתה חפרום
לפני אחר כך חברו בשביל להקים מהם, והייתה,
והייתה, היה,
היה קצת סכנה,
לא היה.
ואז
שאלו את הרב ניסים שהם ישמרו, והוא התיר.
הוא התיר בגלל
דבר אבד. לא, אולי כל מה שהם עשו,
היה עלול להתמוטט.
והפסיד, יפסידו לו הרבה כסף,
ואז הוא התיר בכלל דבר אבד. אבל זה פרסיה.
אבל זה בטורח גדול.
פרסיה, פרסיה, גם דומו רודן. פרסיה דומו רודן מותר.
לא.
וטורח.
אבל טורח גדול, אני לא זוכר. אז על כל פנים,
אנחנו,
אז אני אמרתי לו שאפשר לצרף
שני היתרים יחד.
א' זה דבריו,
וב' זה צורכי רבים.
וצורכי רבים מתירים אפילו עם טורח גדול.
אני לא זוכר, היה איזה סיפור.
היה איזה זמן, לפני שלושים שנה, הסיפור הזה.
אז בנו יד עז רפוח הרבה שנים.
הכל פונים, בעזרת השם, אנחנו נשתדל
להתקדם לאט לאט.
מה עם הרמב״ם? לא סיימנו.
מה? זהו, הרמב״ם? מספיק.
יש עוד ברמב״ם.
הוא אומר לפיכך יש מלאכות אסורות ויש מלאכות מותרות.
ואלו הן.
הוא אומר בכלל זה דרבנון.
ואלו הן. כל מלאכה שאם לא יעשה אותה במועד.
יש שם הפסד הרבה,
עושים אותה.
ובלבד שלא יהיה בו טורח הרבה.
אסור עם טורח. מה הוא מבין?
כיצד?
משקים בית השלחין במועד.
אבל לא בית המשקה.
לא אדמה שלא צריכה
הרבה מים.
אני לא יודע למה הוא קורא לבית המשקה ואת הבעל.
שכבר,
שאם לא יעשה את השלחין
והיא הארץ הצמאה,
ייפסדו כל האילנות שבה.
או שום משקה אותה.
לא ידלה וישקה.
מן הבריכה ולא מן
הגשמים מפני שהוא טורח גדול אבל משקהו מן המעיין
בין שהיה בין שיצא ויתעילה
בין שהיה מקודם
ממשיכו הוא משקה
אחרי כן הוא מדבר על הזיתים
הופך אדם זה גם משניות זה גם במשנה אחרי זה
הופך אדם את זיתיו במועד וטוחן אותם
ודורך אותם
ומלא חוויות
וגב אותן כדרך שהוא עושה בחוץ.
מה זה לסחוט על זיתים זה איסור דהורייתא?
מלאכי תקדש
התירוץ הוא אומר כל שיש לו הפסד
שימור לא יהפוך את הזיתים
הם עלולים להתעפש.
אז
כל שיש בו הפסד אם לא נעשה
אם לא נעשה עושה הוא כדרכו ואינו צריך שינוי
וכן מכניס אדם פירותיו
מפני הגנבים
ובלבד שיכניסיהם בצנע
מפני הגנבים זה דבר האבד
שהגנבים לא יגנבו לו
ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תיאבד
הפשתן
שורים אותו אבל אם שורים אותו יותר מדי
כנראה מתקלקל הפשתן
וכן כרם שהגיע זמנו להיבצר במועד
בוצרים אותו
כי אם כרם שהגיע זמנו להיבצר
אם לא תבצור אותו הענבים מתקלקלים בפרט אם עלול לרדת גשם
אז הגשם מקלקל את הענבים
הגשם מפיל ענבים וגם מקלקל אותם יש
הרי אנשים בעלי כרמים
הם משתדלים להשאיר
כמה שיותר בשמש
כמה שיותר את הענבים בכרם
כי השמש
מטיבה ליין
אחרי כן יוצא אין פה
אבל אמך זה שלום
הם מחכים מחכים בשביל להרוויח קצת יותר
ופתאום בא גשם
מה זה זה זה זה זה מקלקל את הענבים מפיל
רבי חנניה בן הקשה אומר רצה הקדוש ברוך הוא
לזכות את ישראל ולפיכך חירבה להם תורה מסוף
שנאמר אדוני חפץ למען צדקו
יגדיל תורה ויד יאיר
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.