מסכת חגיגה י"ח על חול המועד | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 18.10.2016, שעה: 21:27
- - - לא מוגה! - - -
רק ללמוד ההלכה הזאת היה כדאי לבוא.
שלוש מצוות עשה נטוו ישראל בכל חג,
בכל רגל משלושה רגעים.
ואלו הן.
הראייה,
כתוב שלוש פעמים בשנה, יראה כל זכורך את פני ה'
ולא יראה פניי ריקם.
צריך להביא קורבן עם זה, קורבן ראייה. עולת ראייה
וחגיגה
שנאמר
תחוג לשם אלוקיך.
והשמחה,
שלמי שמחה,
הראייה אמורה בתורה הוא שיראה פניו בעזרה,
שיראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג
יביא עמו קורבן עולה
בין מן העוף בין מן הבהמה.
ומי שבא לעזרה ביום טוב הראשון
ולא הביא עולה,
לא דיו שלא עשה מצוות עשה אלא עבר הלא תעשה לא ראו פניי ריקם
ואינו לוקה עליו זה שהרי לא עשה מעשה.
למה לא הביא?
זה לא עצם הביאה שלו זה העלב.
לא יבוא ריקם.
זה נקרא לב שם במעשה.
החגיגה, זה מה שמעניין אותנו יותר,
החגיגה האמורה בתורה הוא
שיקריב שלמים ביום טוב הראשון של חג.
כשיעבוד על זה מלבד עולת ראייה, זה הכל עולה לשם,
יביא שלמים.
והדבר ידוע שאין השלמים באים אלא מן הבהמה.
בעוף אין שלמים.
או עולת העוף או חטאת העוף.
זה נערך לקרנים.
שלמים רק מן הבהמה.
ושתי מצוות אלו שאין הראייה וחגיגה,
אין הנשים חייבות בהן.
השמחה זה עוד דבר שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה.
עכשיו,
מי שלא הקריב ביום טוב ראשון
עולת ראייתו ושלמי חגיגתו,
הרי זה מקריבן בשאר ימות הרגל.
זה דין תשלומין, שאמרנו אתמול, אתמול דיברנו על חגיגה,
כאן הוא גם ראייה.
במשך שבעת ימי הפסח,
שכך כתוב
הפסוק שבעת ימים תחוג לשם מה פירוש חז״ל למדו
שזה יום חג זה חג כל השבעת ימים להביא את הכל בר חגיגה
מכאן למדו מלמד שכולם ראויים לחגיגה מזה שכתוב
שבעת ימים תחוג לשם הפסוק הזה כתוב בפסח
וכולם תשלימי ראשון הם
ומצווה להקדים בראשון וכולי וכולי.
עכשיו לגבי חג השבועות
אולי אין תשלומים הרי יום אחד זה חג אחרי כן זה יום חול.
אז יש על זה סוגיה אז אנחנו
זה הסוגיה שאני רציתי קצת להזכיר בשביל להיכנס לחול המועד.
אמר רבי אלעזר אמר בי הושעיה מנין לעצרת שיש לה תשלומים
מנין לעצרת שיש לה תשלומים כל שבעה
שנאמר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות.
למה כתב שלושתן יחד?
להכיש
להכיש חג השבועות לחג המצות.
הרי בחג המצות פסוק מפורש
תחוג לשם אלוקיך שבעת ימים.
זאת אומרת שזה זמן חגיגה.
אז זה כאן בפסוק הזה כתוב שבפסח מי שלא הביא עולת ראייה ביום ראשון
או לא הביא קרבן חגיגה
מביא כל השבעה ימים של פסח.
עכשיו בשבועות לא כתוב את זה אבל יש עקש
בחג המצות ובחג השבועות ובחג המוצות
להכיש לחג המצות.
מה חג המצות יש לו תשלומים
כל שבעה
אף שבועות
אפילו בשישה ימים שאחרי חג השבועות יכול להביא קרבן חגיגה.
ולכן אמרנו שלכן לא אומרים תחנום
אחרי שבועות עד יב
שאז נגמר זמן התשלומים.
כי זה עדיין, אם התורה אומרת שאפשר להביא קרבן חגיגה
זה עדיין חג.
לא אומרים תחנום.
בסוכות גם כן לומדים מהיקש מפסח.
אבל בסוכות גם ביום השמיני לא רק שישה ימים אחרי יום הראשון.
גם שמיני עצרת אפשר להביא הגמר.
השברה לומדת את זה גם כן.
על כל פנים ואם
זה הסברה שרבי אלעזר אמר בהושעיה,
מנין לעצרת שיש לה תשלומים כל שבעה,
שנאמר בחג המצות וחג השבועות וחג הסוכות,
מכיס חג השבועות לחג הסוכות,
לחג המצות,
מה חג המצות יש לה תשלומים כל שבעה,
אף חג השבועות יש לה תשלומים כל שבעה.
זה רב אל-עוזר בשם רבו שעיא.
אחרי כן יש בגמרא דבי רב אליעזר בן יעקב.
בבית המדרש רב אליעזר בן יעקב זה תנא.
הוא היה לומד מקום אחר,
שכתוב בחג השבועות וקראתם בעצם היום הזה.
זה תקרא לא מקרא קודש.
בעצם זה, מה זה יום השבוע הזה?
זה יום החמישים של ספירות העומר.
ועל זה כתוב,
מביאים שתלחם וזה, וקראתם בעצם היום הזה לקרוא לו. מה לקרוא לו? זה מקרא קודש.
ואחרי כן כתוב, וקוצרכם
כציר ארצכם
לא תכלה פאת צדיך.
אם זה מקרא קודש, איך אפשר לקצור?
אתה אומר זה מקרא קודש שגם קוצרים?
זה יום תף.
איך זה יכול להיות?
אלא על כל רוחך שהקצירה היא בשישה ימים
שאחרי
חג השבועות,
שיש תשלומים, וזה חגיגה, זה גם כן קצת מקרא קודש.
שעה זה יום קצירה, אבל בכל זאת,
אבל זה מקרא קודש. וכאן למדנו שיש תשלומים
כל שבעה גם בשבועות.
לא כמו הדרשה של רב אל-עזר אמר רבו שעיא,
שלומד מהעיקש של חג המצות,
הסוכות.
הוא לומד במקום אחר. והגמרא עושה צריכותה, למה צריכים את שתי הדרשות.
אחרי זה יש בגמרא, עכשיו אני מתחיל בדף יח.
ורישלקיש אמר,
רישלקיש לומד דין
דין תשלומין בחג השבועות,
לומד את זה ממקום אחר.
שכתוב בפסוק
חג הקציר.
זה חג
וגם קוצרים.
איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו.
אבל זה היה אי.
הווא אומר זו עצרת.
אמת.
אי למה ביום טוב, קצירה ביום טוב משרת.
אלא להב לתשלומין,
שבשישה ימים שאחרי חג השבועות
אתה חוגג כשמביא חגיגה, אתה תומא חגיגה,
ואתה חוגג,
אבל אתה יכול לקצור, זה לא הסובים לך.
כאן למד ריש לקיש,
ריש לקיש למד את הדין של תשלומין בחג השבועות.
אמר לו רבי אוחנן
אלא מעתה
חג האסיף,
איזהו חג שיש בו אסיפה?
אבל הוא אומר זה חג הסוכות,
שאוספים את הגבולים,
אפילו הקציר הוא מוגנם באייר, בסיוון,
אבל עד שדשים ועד שגומרים,
ואחרי כן מכניסים, אוספים את זה לבתים.
זה בדרך כלל זה בסוכות.
גם לתבואות, גם לענבים, לא נדבר. בציר, עיקרם בציר זה בחג הסוכות.
אז זה נקרא חג האסיף.
מה זה חג האסיף?
הוא חג וגם אפשר לאסוף?
לאסוף כנראה זה מלאכת מעמר.
מה אולי כן, נאסוף, מה זה מלאכה זאת?
מה אסור לאסוף?
הרי זה לא מוקצה, זה ראוי לאכילה ומוקצה זה רק ברבונו מדברים,
הכל פה על דאורייתא.
כנראה שלאסוף, הרי אם אתה אוסף, למשל יש עומרים מונחים בשדה,
ואתה אוסף את השדה, זה מלאכה
של מעמר.
יש אחת מלמדת מלאכות מעמר, לאסוף את היבול.
לעשות אותו עומרים, או לאסוף אותו אפילו
בלי עומרים, נגיד... זה גם מוקצה בגלל שזה לא מאוסר, לא? מה?
מוקצה אולי כי זה לא מאוסר, זה עדיין לא מתוקן.
כן, אבל מוקצה זה רק מדרבנון,
לא מדברים פה על דרבנון, פסוקים.
אז מה פירוש?
הגמרא שואלת איך יכול להיות שמותר לאסוף?
אז מה, הקושייה היא מצד הדרבנון? עוד לא היה ייסוד דרבנון.
הקושייה היא שזה מלאכת מעמר.
כי כשאתה אוסף, אתה אוסף
עומר הזה, ועומר הזה, ועומר הזה,
אפילו פירות,
נגיד,
אם אדם
נפלו פירות, או כתב פירות,
והם תחת האילן,
הוא בא ואוסף אותם בסל, עובר על מלאכת מעמר.
לא לאסוף את היבול,
זה מלאכת מעמר.
דורייתא, אז איך אתה קורא לו חג וגם אסיף?
אומרת הגמרא על קורח של זה לתשלומין.
לא, אני לא יודע, אני אקרא את רבי יוחנן. מה אומר רבי יוחנן? עכשיו אני מדבר על רבי יוחנן.
אלא מעטה חג האסיף. איזהו חג שיש בו אסיפה?
אבל הוא אומר חג הסוכות. אימת?
אילימה ביום טוב, מלאכה ביום טוב, משרה.
אם זה ביום הראשון של סוכות, זה יום תב.
אסור לאסוף, זה מלאכת מהמר.
אלא חג הבא בזמן אסיפה.
הכוונה של הפסוק, לא חג שחוגגים ואוספים.
אם חוגגים, אי אפשר לאסוף.
רק זה חג שבא בזמן האסיפה.
אבל אז מלאכה גם פה נגיד,
על שבועות, זה חג שבא בזמן הקצירה.
ואין ראייה...
גם על חול המועד פה. מה? הגמרא שאלה גם על חול המועד, נשאר היא.
מה, אני ממשיך עוד רגע, והגמרא עוד ממשיכה.
אולי תגיד לי, זה חג הסוכות,
אבל בחול המועד.
שאומרת הגמרא,
אלא בחולו של מועד.
בחולו של מועד נשאר?
גם בחולו של מועד אסור.
אלא מה הכוונה?
אגב, בזמן אסיפה.
זו הייתה הכושה שהקשה רבי יוחנן לרישלקי. גם פה חג הקציר,
חג שבא בזמן קצירה.
אומרת הגמרא, דתרוויו סבירה לאו, מכלל דתרוויו סבירה לאו,
רואים שבין רבי יוחנן,
וגם רישלקי שלא ענה על הכושה שהקשה רבי יוחנן,
כולם סוברים שבחול המועד אסור לאסוף את התרועה.
אסור לאסוף מלאכה בחול המועד.
מנענבילה.
אז כאן אתם,
כל מי שלומד רואה שזה דאורייתא המלאכה וחול המועד.
אתמול הבאנו שזה מחלוקת ראשונית.
הרמב״ם אומר את זה רק מדברי סופרים
ונותנים מכת מרדות ואומר הרמב״ם סברה
שלא יהיה חול המועד שנקרא קודש ויש קורבנות
כמו יום חול.
לכן אסרו את המלאכות מוסמכת דרבנן.
וכאן בגמרא כתוב
ובחול המועד משרה,
והרי מדברים פה על הפסוקים, לא על דרבנן, זה לפני הרבנן.
לפני שעזרו רבנן.
אז רואים שחול המועד דאורייתא.
כבוד הרב, כמה שאלות.
אפשר? נו.
מה הפסוק בא להגיד שהחג הוא בזמן העזיב או בזמן הקציר?
מה הרוויח הפסוק שאמר לנו את זה? מה אכפת לנו מה...
אתה נופל אחת, זה אחת, שתיים מותר גם לקצור ביום טוב, לצורך יום טוב
אם רוצים לאכול יום טוב, אם רוצים לאכול, אם רוצים ממש אם צריכים לאכול, אז למשל בתבואה גם כן כתוב שאפילו שאם הוא מספיק לרבים אפילו עם פרות אפשר לדוס,
נו, כך כתוב ברמב״ם, נו, אבל
זה באמת
מדובר שהוא צריך לאכול.
נו, אבל זה מלוכן.
אבל זה מלוכן.
אבל לצורך אוכל נפש ודאי מותר.
אבל הפסוק... אז אם מותר ביום טוב, אז ודאי שמותר בחול המועד. בטח, אבל כאן מדובר לצורך אוכל נפש
של
היום טוב,
לא לצורך אוכל נפש של... בסדר.
או של אחול המועד או של היום טוב.
הוא אוסף את כל התבואה, אכול. זה לכוח חצי. לא, לא, לא, לא אמרו, לא אמרנו עכשיו להסיף. דיברנו עכשיו על קצירה.
קצירה.
הגמרא לא ניחלה לפרש שהפסוק מדבר,
ראשית משמע קוצרים הרבה,
חג הקציר.
לא משמע שזה רק למלא... כן, אבל מה בא להגיד חג שהוא בזמן הקציר?
אין מה להגיד, זו שאלה אחרת.
זה שתי שאלות.
השאלה היא להבין הפשט שבגלל שלא מדובר פה בקציר של מה שהוא צריך לאכול.
כל הקציר.
עכשיו אתה שואל אז למה כתוב,
על התירוץ אתה שואל על רבי יוחנן,
מה זה חג שבא בזמן אסיפה?
כי באמת,
בגלל שאנחנו אוספים את התבואות,
לכן יש כל הדינים ולכן יש הדינים.
של ארבעת המינים בסוכות.
ולכן מביאים בשבועות
שתי הלחם, כי זה חג הקציר,
חג של זמן הקציר.
אז לכן מביאים.
זה, והפסוק אומר, טעמים למה יש דינים.
שזה חג שאוספים בו התבואה, אז אתה צריך להודות לשם.
אז צריך ללכוד לפני הקדוש ברוך הוא, והודו לשים כיתות.
זה טעם למצוות של החג.
הכל פונים. אבל הטוירה לא נותנת תעומים על מצווה.
לפעמים כן. לא, רק בשלוש דברים היא אמרה טעם. לא, אבל כאן,
טוב, אז תמצאו תירוץ אחר.
למה התורה קראה לו חג אסיף?
אבל בסדר, עכשיו הגמרא שואלת
מכלל דתרבות.
בין רבי יוחנן ובין רצלקיש לא ענה לו,
משמע כולם מודים שבחול המועד זה איסור דאורייתא.
מנעני מילא דתנור רבנן,
את חג המצות תשמור שבעת ימים.
מה פירוש המילה תשמור?
מה זה לשמור? לשמור לאכול מצה זה נקרא לשמור? -להימנע ממלאכה.
כל המילה לשמור זה להימנע, כמו...
הגמרא אומרת, כל מקום שנאמר יישמר
פן ועל, אינו אלא לא תעשה.
גם תשמור הכוונה להימנע.
אומר רשי, להימנע ממלאכה.
אז כתוב, את חג המצות תשמור שבעת ימים.
לימד על חולו של מועד שאסור בעשית מלאכה.
כי כל השבעה ימים צריך לשמור. מה זה לשמור? להימנע ממלאכה.
זה אומר רבי יושיע.
דברי רבי יושיע.
הגמרא מביאה כעת ברייתא, דתנו רבנן,
את חג המצות תשמור שבעת ימים,
לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה.
דברי רבי יושיע.
רבי יונתן אומר, אינו צריך.
קל וחומר,
ומה ראשון ושביעי,
שאין קדושה לפנינו לאחריהן,
אסור בעשיית מלאכה.
ראשון הוא... זה יום טוב, אסור במלאכה.
אין קדושה, אין יום טוב קודם או אחרי.
ובכל זאת אסור.
כל המועד שיש לפניו קדושת יום טוב ראשון,
ולפניו יום טוב שביעי של פסח,
אז חוש כן שיהיה אסור.
הגמרא אומרת, אם ככה,
ששת ימים, ימי בראשית יוכחו.
למה בכל השבוע עמותה שם לאחריה? יש שבת קודם, שבת אחרי.
אלא, אומרת הגמרא, הכל וחומרו, בגלל שיש בהם,
שנקראים מקרא קודש
ושיש בהם קורבנות.
אבל שבשת מחול, אין לא קורבנות ולא מקרא קודש.
על כל פנים, מחלוקת מאיפה לומדים,
שמלאכת חלמועת דאורייתא.
ככה בפשטות.
אבל אחרי זה בסוף הגמרא מביאה תניא אידך,
תניא אחרת.
כל מלאכת עבודה לא תעשו,
לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה,
דברי רבי יוסי הגלילי.
כל מלאכת עבודה לא תעשו.
וסחמילה וסמיך לאומר רשי שבעת ימים תקריבו אישה כל מלאכת על זה תעשו שבעת ימים זה קוראים את זה גם על מקודם וגם על אחרי זה שבעת ימים תעשו אישה אז רואים שאסור לעשות מלאכה כל השבעה ימים
אמר לו רבי עקיבא אין עוד צריך
הרי הוא אומר אלה מועדי השם
אשר תקראו אותם במה כתוב מדבר אם בראשון הרי כבר נאמר שבתון
אם בשביעי הרי כבר נאמר שבתון
היינה כתוב מדבר אליו בחולו של מועד ללמד לך שאסור בעשיית מלאכה כתוב אלה מועדי השם
אשר תקראו אותם מקראי קודש
מה זה בא להוסיף?
חולו של מועד
תניא אידך
טוב עד עכשיו
מלאכת חלומה היא דאורייתא
לפי כל התנאים
תניא אידך
ששת ימים תאכל מצות
וביום השביעי עצרת לשם
מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורים כי אנחנו לומדים את הפסוק בהמשך אחד
ששת ימים תאכל מצות
וביום השביעי עצרת
אז ששת ימים
וביום השביעי היא עצרת משהו יהיה עצור אף ששת ימים עצורים
משמע אשר מחולקים
מה? משמע אשר מחולקים
כתוב ביום השביעי עם ו' וביום השביעי עם הו'
ביום השביעי
דורשים אותו המשך לפסוק ששת ימים
תאכל מצות וביום השביעי עצרת.
מה שביעי עצור
אף ששתמים עצורים.
אבל מחולקים,
לא אותה דרגה.
אומרת הגמרא
אם השביעי עצור בכל מלאכה אף ששתמים עצורים בכל מלאכה,
תלמוד לומר וביום השביעי עצרת. השביעי עצור בכל מלאכה.
והן שישה ימים עצורים בכל מלאכה.
הכיצד?
לא מסרנה כתוב אלא לחכמים.
הם יאמרו איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת.
זהו. אז כאן הברייתא הזאת,
נכון, היא לומדת שחלום בעת אסור במלאכה, גם משמע דאורייתא.
אבל יש לנו דרשה לא אותו
דבר כמו יום טוב, אלא אלה כדמלכות מותרות, כמו שאמרנו, דבר האבד מותר,
צורכי רבים מותר, מי שאין לו מה יאכל, צורך המועד
בלי מלאכת אומן, מלאכת אדיוט,
ואוכל נפש אפילו מלאכת אומן.
ואתמול הזכרנו
שליפוי הגוף
אישה עושה תוך כל תכשיטיה,
אפילו שיש בזה מלאכות,
והמלאכת צובע, המלאכת גוזז,
אבל מותר בכלל שיפוי הגוף זה כמו אוכל נפש,
וכל וחומר למשל ללכת לרופא שיניים.
ודאי, זה כמו אוכל נפש, מותר אפילו מלאכת אומן.
כל צורכי הגוף מותר, זה מלאכת אומן,
רק יהיה צורך שלא לעשות רק הכנה שאחרי החג ישתילו.
אז עכשיו אין לך, אתה לא נהנה מזה בכלל במועד.
גם אם צורך אוכל נפש אדם יכול לעשות בכל המועד עוגות לצורך הכרעה,
אני פעם צעקתי כבר פעם על זה שהמרוקאים
עושים ליל מימונה בפסח.
והם מכינים כל מיני מטעמים,
מחול המועד מכינים
למוצאי יום טוב, ליל מימונה.
ליל מימונה, וזה בא... יש לו קדושה ליום האחרון. מה?
יש לו קצת קדושה ליום האחרון.
יש לו קדושה?
קצת, יש לו... למה, זה חול, הבצל ביום טוב לחול
מחלוקת בגמרא אם לוקה או לא לוקה
בפסחים דף זין עמוד בית.
המבשל מיום טוב לחול,
אחד אומר לוקה, אחד אומר אומרים, הואיל ואם יקלע אלה אורחין
ויהיה לצורך היום.
אבל לבשל לא לצורך היום,
כשאתם עושים אוכל מיוחד,
היו עושים
מה שקוראים זבן.
זה עם ביצים ועם סוכר.
כל מיני שהיו עושים, עושים
בחול המועד לצורך...
אמרתי להם שאסור לעשות.
מיום טוב לאכול, בטח אסור.
הגמרא מדברת על מיום טוב לאכול,
גמרא בפסחים.
אבל שמחול המועד גם כן לבשל זה אוכל נפש.
אבל אם אתה צריך לאכול,
אם אתה הולך להכין בשביל אחרי החג,
זה נקרא לא לצורך בכלל, לא לצורך המועד בכלל.
אסור אפילו מלאכת הידיוט אסור.
וכאן זה מלאכת... לא כולם לומדים הואיל,
ומי שלומדים הואיל גם לומדים ובתנאי שיהיה שהות שיבואו אורחים.
נכון.
האמת שהמחלוקת של הואיל זה על יום טוב.
כן, שביום טוב אפשר להוסיף. ביום טוב, אבל גם חול המועד שלא לצורך לגמרי אסור.
ההתר שיש לנו לצורך המועד
ממלאכת הידיוט מותר. ממלאכת הידיוט מותר.
אבל אם הוא מכין אפילו אוכל,
מה זה אוכל נפש?
שזה אוכל, שאתה אוכל אותו.
לצורך אוכל נפש, כמו ביום טוב.
אם אדם,
גם באמת יש,
יש, וביום טוב יש איסור
לא לבשל בשביל גויים
ולא בשביל כלבים,
שנאמר, אך אשר יאכל
לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם.
לכם ולא לנוכרים,
לכם ולא לגויים.
אסור להזמין גוי ויום טוב.
אתה תבשל בשבילו?
רק אם הוא בא ויש אוכל מוכן, שיכינו בשביל יהודי, אז הוא יכול לאכול.
גם בעיירה, בגלל שירא מצווה,
בשביל שיש קדוש במאכלים של יום טוב, יש שאומרים שגם כן לא להאכיל מזה לגויים.
צריך לראות על זה בשולחן ארוך.
הרי זה לא פה, אבל בחוץ לארץ
יש הרבה גויים ידידים.
הרב שך סיפר,
אשתו הרבנית
הייתה רוקחת,
יודעת לעשות תרופות.
היא מקבלת מרשם מהרופא,
איזה חומר לשים,
והיא בונה את התרופה.
והייתה עובדת עם רופא מסוים בעיר.
פקלצק, אני חושב, זה היה.
והנה בא יום טוב,
והיא רצתה לכבד את הרופא, את הגוי,
הכינה לו עוגה.
ובא הרב שך,
בשביל מי העוגה הזאת? בשביל הדוקטור.
הרב שך הוא גוי,
בשש לצורך גוי,
זה אסור לבשל, אז הרב שך הסתפק,
זה בסובבה ואבי עזרי.
הוא הסתפק, הוא גם סיפר לי את זה.
אם מותר, שהוא יאכל את זה עכשיו וזה יהיה למפרע,
שזה בשביל יהודי, לא בשביל גוי.
זה פשוט שלו, זה תלוי במחשבה.
יש אותה שאלה, אם אדם לקח למשל לצורך לאכול בסעודה הבאה, זה אסור, צריך לאכול לאלתר,
אבל ואחרי כן נמלח ואכל לאלתר.
האם זה מתקן את זה? המשנה ברורה מסתפקת. כן, אבל יהיה קשה, למה מי שמכין לצורך אורחים תוספת ביום טבע,
אז יהיה אסור לו לאכול ממה שהוא הכין לצורך אורחים?
לא, האורחים גויים או יהודים? לא, יהודים.
יהודים, ועוד אין מותר לו לאכול. לא, אבל הרב אומר שהוא הולכים אחרי קבוני.
אם קבוני זה בשביל אורחים, מה לי אם זה גוי,
מה לי אם זה ישראל?
היא מזלימה. כאן הפסק נעשה באיסור.
בכוונה לגוי, לא היתירה תורה לבשל את שר הגוי. היא לא התכוונה שהוא יאכל את כל העוגה.
היא התכוונה שיאכל פרוסה, שתיים.
יהיה אפשר לסלוח לרופא, היא רצתה לשלוח לו. אה, לסלוח לו?
לסלוח לו, להביא לו עוגה שלמה, מר יביא לו חצי חופה עוגה. לא, חשבתי שהוא יבוא להתארח אצלהם.
לא, לא, חד ושלום.
אפשר לא להסתכל בגוי, אסור להסתכל בגוי.
ואסור להסתכל ברשע, באדם רשע, וגם בגוי אסור להסתכל.
כי זה משפיע.
אדם רשע,
אתה מסתכל עליו, זה משפיע עליך.
חוסר קדושה.
הכל פה נחזור לענייננו, איפה אנחנו אוחזים
שהגמרא מסיקה, יש לנו פסוקים,
אבל הברית האחרונה אומרת
יכול כמו שביע עצור מכל מלאכה,
אף חול המועד יעצור מכל מלאכה, תלמוד לומר השביעי עצור,
ולא כולם עצורים.
אז, ומסרן הכתוב לחכמים, שהם יגידו מה זה.
האמת,
הרי התוסות,
פה התוסות שואל קושייה.
איך נשמע מכל הסוגיה שמלאכה בחלמה היא דאורייתא?
איך זה יכול להיות? אם ככה אומר הטוטות,
איך יש, בדבר האבד מותר?
איך מתירים?
חלק כן וחלק לא. אין לו מה יאכל.
לצורך המועד אתה מתיר. איך זה יכול להיות דבר כזה?
חלק אסור, חלק מותר.
אבל יש לנו כבר הקדמות בזה. אפילו ביום הכיפורים יש שוני בחמישה עינויים
בין חתן ומלך.
אני כבר שמע את זה דראבונן באמת.
למה?
45 שנים דרבונו בגלל זה וגם תושב גם כן
אז באמת הרמב״ן מתרץ שאפילו למלאכת חולה מועד דאורייתא
אבל אין כבר כתוב מסרן לחכמים
ועל כמו שאמרתי אתמול בשם הרמב״ן
על דרך שהתורה הקהילה ביום טוב
שלא יהיה כמו שבת אלא לאוכל נפש מותר הוסיפה להקל בחול המועד אותה מלמדת מלאכות
אותה מלמדת מלאכות של שבת יום כיפור
הקהילה בהם התורה לצורך אוכל נפש
ביום טוב
והוסיפה להקל
בחול המועד היתרים אחרים דבר אבד אין לו מה יאכל
צורך המועד בפעולה אדיוטית ומעשה אדיוט
או צורכי רבים כל הקולות האלה
הכתוב מסרן לחכמים זה כאילו כתוב בפירוש בתורה
כמו שכתוב בתורה ביום טוב מותר לעשות לאוכל נפש
כתוב כאן בלימוד הזה שיש מלאכות מותרים לא כמו השביעי
ומהם מסרן כתוב לחכמים
אפילו בדאורייתא וכך מביא המשנה ברורה בשם הבח להלכה
שאפילו אם זה דאורייתא
לא הוא מביא
רגע רגע רגע הוא מביא עוד דבר
שאפילו במלאכות
דאורייתא
יש דברים שזה דרבנון אני קצת התבלבלתי
שאפילו
יהיה במלאכות דאורייתא
יש חלקים של דרוונה. למשל,
אמרנו, לצורך המועד מותר מלאכת אדיוט.
אבל מלאכת אומן אסור.
מלאכת אומן אסור.
מחליף אמרנו, מחליף אמר.
אומר הרמב״ם, זה רק מדרוונה.
אם מותר לצורך המועד, לא חלק, לא יהיה דבר זה דרוונה.
זה רק מדרוונה.
זה דבר חדש, אמרתי.
שאפילו לפי הרמב״ם שאומר
שמלאכת חלומה היא דאורייתא,
אבל יש מלאכות שזה,
יש חלקים שהוא רק מדראבונות.
למשל, לצורך המועד הוא עושה את זה במלאכת אומן.
זה רק מדראבונות. מן ההתרה אין הבדל בלאכת אומן.
זה מלאכה מלאכה.
זה רק חילוקים מדראבונות.
פה אני אומר עכשיו, אני רוצה
כלומר, מה שיש לנו, התר של אוכל נפש,
בשביל אוכל נפש מותר אפילו מלאכת אומן ובטרחה.
ובפרהסיה.
מה? ובפרהסיה.
ובפרהסיה.
כן.
אז כתוב,
בגמור הכתוב,
שמותר לבנות תנורים.
פעם היו קיריים.
איך בנו קיריים?
עם העמתית.
עשו איזה קדירה קטנה מלמטה ומסביב העמידו חומרתית.
וזה מותר לעשות
בכל המועד?
זה מלאכת לעש,
זה מלאכת בונע, אולי אין בניין בכלים, אבל מלאכת לעש מכה בפטיש.
יש כמה מלאכות פה לבנות,
לבנות תנור.
אבל מותר לבנות תנור לצורך אוכל נפש.
אז כתוב בסענרוך, זה דווקא בימות
החמה ולא בימות הגשבים.
מה זה בימות החמה?
זה פסח,
אבל לא בימות הגשבים בסוכות,
כי יכול, הרי אתה בונה ביתית,
צריך לתת לו להתייבש,
ואם יהיה גשום הוא לא יתייבש.
לכן בפסח יש שמש
ואתה צריך
שתוכל להשתמש בו בחג.
לא שתכין תנור בשביל אחרי חג,
שלא לצורך המועד, ודאי אסור.
מן התורה לפי הרמב״ן, זה דאורייתא, זה דאורייתא.
אז
מותר לבנות תנור.
אם אני
יכול להתייבש
לפני סוף ההחג,
ואני אוכל להשתמש בו, ואשתמש בו.
לא משחק, לא רק אפשרות.
אני באמת רוצה להשתמש בו. אז זה לצורך המועד.
ומותר מלאכת אומן.
כך כתוב
שמותר לו תנור ורחיים וקיריים,
לצורך אוכל נפש מותר אפילו מלאכת אומן.
זה מלאכת אומן שמה לבנות.
אפילו מלאכת אומן מותר לצורך המועד.
ואילו מצאנו שאסור לעשות מצודות,
לצות דגים.
למה?
הוא רוצה לאכול את הדגים בחול המועד.
לעשות מצודות אסור, למה זה לא אוכל נפש?
לצורך החג.
אתמול הבאנו את הברייתא שהרמב״ן הביא שמותר להשקות.
מותר להשקות בטרחה
בחול המועד ירקות שאוכל לאכול מהם בתוך החג.
אז למה אסור
למה אסור לבנות מצודה של דגים?
אז כתוב בסימן תו קמ.
גם זה בגמרא.
למה? כי מצודה של דגים הם לא מתקנים לך אוכל.
הם רק מקרבים לך אוכל. אתה עושה מצודה לתפוס דגים.
הפעולה של המצודה היא לקרב לך את הדגים,
לתפוס אותם,
אבל לא תיקון באוכל.
תנור, אתה מבשל איתו,
אתה מתקן את האוכל.
אז עכשיו, מי שיתקלקל לו התנור בחול המועד,
תנור או גז, יתקלקל לו.
מותר ואפילו מלאכת אומן, כי זה לצורך המועד.
אבל מה הדין מי שיתקלקל לו מקרר?
מקרר הוא... זה לא מתקן.
הוא לא מתקן אוכל, הוא רק שומר אוכל.
אבל יאבד כל הבשר וכל העופות, ילך פייפה. אז זה יהיה דבר אבד. יהיה היתר של דבר אבד.
אז תלוי איזה זמן.
אם יהיה למשל יום קר
וזה יהיה בסוף חול המועד,
אז אין ההיתר הזה שיהיה דבר אבד.
עד הלילה לא יתקלקל.
היה לפני שעתיים-שלוש.
באו מהישיבה החדשה שיש פה,
באו לשאול אותי.
זה היה בראש שנה.
היה להם מקפיא מלא בצרים ודגים.
והתקע ניתק מן השקע.
מה, אם מותר לו מלא גוי?
אני לא התרתי להם לומר מלא גוי.
אבל אמרתי להם, עד הערב זה יישאר טוב.
אז הם באו ואומרים לי
שעד הערב לא רק
שלא הפשיר,
היה עדיין קר כקרח.
ישר בבשר וכל זה. אבל אם לא ימצא אומן בערב ולא יצליח לתקן עד למחרת ותהיה בעיה של הפסד?
בעול המועד.
אז אני אומר,
אם אתם אומרים שיש פה בעיה של חול המועד,
של הדבר העבד,
זה עם המקרר מלא.
כן, אבל אם יש לו גם מקפיא, במקפיא הוא בסדר.
כן. אז המקרר לתקן, בשביל לשמור אוכלים,
ובסוף יתרנו באמת מטעם אחר.
כי המקרר הוא גם מתקן אוכלים. למשל, הוא רוצה לעשות גלידה,
הוא רוצה לעשות קרחונים.
אז זה אויל, אויל.
כיוון שזה תיקון גם לאוכל, זה נקרא אוכל נפש. אם אין לו גלידה...
לא, גלי כמו, זה לא כמו רשת האל.
על גלידה יש לו קרחונים. כמו התנור, יש לו דין של תנור, כמו קיריים, לא כמו רשת האל. כמו התנור.
אבל התנור אמרנו רק אם הוא צריך אותו.
צריך. אבל כאן הוא צודק אם אין גלידה או לא, אין לו גלידה.
אז בשביל מה אתה מתקן את ה... זה לא... זה אומנם נקרא מכשיר של אוכל נפש,
כי הוא גם מתקן אוכל נפש.
עכשיו אם הוא לא צריך... השאלה אם רובו לגלידות גם במשך השנה או לא, אם הוא קונה רק פעם אחתים, אז זה לא... פעם אחת, אפילו פעם אחת.
החיים של האדם לוקח פעם אוכל זה, פעם אחת.
זה נקרא מכשיר של אוכל נפש.
ככה
הסקנו שמקרר, אפילו כשיש מקפיא.
מלבד מה שאתם אומרים,
שאם זה מלא בשרים
והוא עלול להתקלקל,
הבשר, אז זה אולי דבר עוות.
ודבר עוות גם כן מותר עם טרחה.
בהשקיית פרחים בחול המועד,
השקיית פרחים.
למה? למה ישתיר פרחים בחול המועד?
ימותו. אם שבוע הימים לא ישקו את הפרחים, ימותו. ההשקעה. השקיה, כן.
אה, חשבתי השתלה.
השקיה, האם באמת הם עלולים ל...
זה משכין בית הסלחין.
המשנה משכין בית הסלחין במועד.
משכין בית הסלחין. אבל שמה זה לפיירס וירקס.
פירות וירקות. השאלה עם פרחים גם. לא, לא. המשנה גם בלי פירות ירקות.
פירות ירקות זה בגמרא כתוב שאם הוא צריך לאוכלם,
מותר אפילו לדלות מים.
אבל במשנה כתוב רק ממעיין.
זה לא טרחה.
מותר לצורך שלא יהיה
דבר אבד, אבל בלי טרחה, דבר אבד.
בלי טרחה. אסור טרחה.
דבר אבד, אז אתם אומרים אולי דבר אבד.
אבל מצד עבר אביב, אסור בטרחה גדולה.
הוא צריך
לפתוח את המנ... לדעה
בבמה. לא, לא, לוקחים משפך והולכים להשקות את העציצים בבית.
כן, אז זה השקעה.
זה השקעה בבית השלחים.
והמשנה לא התירה עם טרחה,
ומה שאמרנו אתמול זה לצורך אוכל נפש,
כיוון שירקות,
זה מה ש... אבל כאן פרחים,
פרחים... הם ילכו לאיבוד.
אז זה דבר עבד. דבר עבד, לא מתירים בטרחה.
משקין בטרחה. מה השיעור של טרחה?
בגמרא כתוב לדלות מים זה טרחה. מה זה לדלות? ממלאים משפך, זה נקרא טרחה מלאים דמסים.
אם אתה מביא מים מן הברז
לכאן זה טרחה.
אתה צריך לסחור.
או משנם עושים במעיין, עושים,
ממשיכים את המים. אבל להמשיך זה גם כן לעשות חריץ, זה גם כן יותר חד.
אז זה, תראו, זה לא כל כך קל. מה זה לא? להביא משפך יותר קל.
לא, זה לא יותר קל. מה, לקחת מהברז משפך ונציא מעציץ?
זה היה משפך. אולי שמרו תירום בבאר. זה סבלות.
מה סבלות הרע?
סבלות זה קשה.
אז מי שלוקח הרמב״ם זה גם סבלות.
מי שלוקח הרמב״ם והולך... אבל זה לא מלאכה.
אלקן זה מלאכה, אתה משקה.
אתה עושה סבלות לעשות מלאכה.
על כל פנים אנחנו לא לסמוך על דברינו למעשה.
אנחנו רק מדברים כדי לתת
לנו מושג ולכות חלומה.
שנדעת זה הלכות קשות.
וצריך ללמוד. ויש הרבה פרטים
שצריך רק ללמוד.
עיקר העבודה זה לשבת ללמוד.
זה עיקר העבודה.
והיצר,
רק את זה הוא לא רוצה.
מה זה פה?
עד שאתה... זה נמר.
אבל...
למה כתוב על זה הרמב״ם לא ניצב?
אני אלמד אותך אחר כך.
רבי חנניה בן עקשיא אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ מארצית כה יגדיל תורה ויאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.