הלכות חנוכה - ב' | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 18.12.2016, שעה: 19:29
- - - לא מוגה! - - -
איש וביתו.
רגע.
נר... רחמים.
מצוות נר חנוכה
לא ככה כתוב.
מצוות חנוכה,
המצווה, החובה,
נר איש וביתו.
כל המשפחה בנר אחד.
והמהדרין
המהדרין
נר לכל אחד ואחד.
אם יש לך בבית עשרה בנים
ואתה צריך אחת עשרה כל יום.
אם יש תשעה בנים עשרה כל יום.
יום ראשון עשרה.
הלאה.
זה נקרא המהדרין מן המהדרין.
המהדרין כנגד כל נפש
נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין.
בית שמאי אומרים
יום ראשון מדליק שמונה.
כאן באילך פוחת והולך.
ובית הלל אומרים
יום ראשון מדליק אחת
מכאן ואילך מוסיף והולך.
הפסט המילים, אם תלמד יפה את המילים,
מה זה המהדרין מן המהדרין? פירוש המילים.
המהדרין מן המהדרין. זאת אומרת, יש יהודי מהדרין
כמו אשכנזים.
כל יום,
כל ילד יש לו חנוכה שלו.
פה לא כתוב שהילד, שכל אחד עושה חנוכה.
פה כתוב
מדליק כנגד כל אחד ואחד. משמע שהאבא,
אולי נר לכל אחד, לא אפשר לפרש כך, כל אחד ידליק לעצמו.
אבל נר לכל אחד ואחד,
המשמעות יותר שהאבא ידליק כמספר הנפשות.
הוא מדליק את כולם.
הוא מדליק נר אחד, הוא כבר יצא ידיו.
אבל הוא מדליק בשביל כולם,
אז כל אחד עם הנר שלו.
והמהדרין מן המהדרין
הוא אדם מהדר,
אבל יש יותר מהדרין.
זאת אומרת, מן המהדרין.
המהדרין מן המהדרין.
אותם שמ...
אבל המהדרין מהם,
מאותם אנשים שמהדרין,
אז מוסיף והולך, נגיד לפי בית הילל מוסיף והולך כל יום.
אז משמע, זאת אומרת, א',
אז באמת, מה שאמרתי עכשיו, זה הרמב״ם למד ככה.
הרמב״ם אומר,
מי שיש לו עשרה נפשות בבית,
הוא ותשעה בנים,
אז הוא צריך ביום ראשון לעשות נר לו ונר לכל אחד, אז זה עשר נרות,
ביום שני, עשרים נרות,
ביום שלישי, שלושים,
וביום שמיני, שמונים.
רמב״ם בהלכות חנוכה.
זאת אומרת
שהרמב״ם אומר שם מוסי והולך,
וגם אם יש
עושים מההידור הקודם,
שכל אחד ואחד
צריך נר,
אבל מוסיף והולך
על זה,
אז יש לו עשרה בנים,
והוא או הוא ותשעה בנים, עשר נרות ביום ראשון,
ביום שני עשרים, שלושים, ארבעים, שמונים ביום
השמיני.
בטוסות אומר לא ככה פשוט.
בטוסות אומר שהמהדרין, מן המדרין,
אני אמרתי המילים, המהדרין בן המדרין,
כאילו יש איזה עשרה יהודים מהדרין במיצות,
ויש ביניהם אחד עול יותר מהדרין,
המהדרין מן המדרין.
זאת אומרת, הם ראשית עושים נר לכל אחד ואחד,
ויש ביניהם
שמלבד זה, הם, הוא מהדר.
הוא מן המהדרין,
אבל הוא מהדר יותר, הוא מהדר יותר, הוא עושה,
הוא עושה לכל אחד, הוא עושה, מוסיף והולך.
זה הרמב״ם,
שעשרה, עשר נרות, עשרים, שלושים, שמונים.
ואילו הטוסוס בא ואומר, נראה לי רי,
שמה שכתוב,
המהדרין מן המהדרין, לא קאה על המהדרין,
זה קאה על בית שמאי ובית הילל, על מקודם מה שאמרנו.
בית שמאי ובית הילל קאה על מצד נר חנוכה.
מצד נר חנוכה
אומר אחד,
אם יש לך כמה אה...
לא, ובכל יום אתה מוסיף והולך.
אומר התוצאות, אבל אי אפשר לעשות שניהם.
כי אם אתה עושה ההידור של המהדרין,
אז אתה עושה נגד כל אחד ואחד, אז גם כשאתה תוסיף ו...
בכל יום יגידו, יש לו, נגיד, אדם שיש לו שלושה ילדים.
אז ביום ראשון הוא עושה ארבעה נרות.
ביום שני,
אם הוא יוסיף,
תגיד לו, יש שלוש שלמה מהילדים.
זה לא יהיה הכר שהוא מוסיף כנגד היוצאים,
כנגד הימים שיצאו.
אני אקרא את התוספות.
נראה לי רי
דבית שמאי ובית הלל שנחלקו,
מוסיף והולך או פוחץ, לא קיימה,
אלא הנר איש ובתו.
על הרשע, מצוות נר חנוכה,
נר אחד איש ובתו.
על זה באים בית הלל אומר, וביום שני מוסיף
עוד אחד, נגד אתמול, וביום שלישי.
למה?
שכן יש יותר הידור.
אם יעשה ככה,
דאיכא היכר רק כשמוסיף והולך, עומק חסר והולך לפי בית שמאי,
פוחץ והולך,
שהוא כנגד הימים הנכנסים והיוצאים.
אבל אם הוא עושה נר לכל אחד,
אפילו יוסיף מכאן ואילך,
ליכא היכר שיסברו האנשים שיש הרבה בני בית.
אם למשל יש לו שלושה,
שלושה ילדים
והוא ארבעה,
ביום הראשון עשה ארבעה נרות.
אם יעשה ביום השני שמונה נרות,
נר לק...
את מוסי והולך,
יחשבו, יש לו שבעה ילדים.
והוא שמונה.
לא יהיה הכר על הימים שעברו.
ובשביל שיהיה הכר,
לכן אומר תוספות שבית שמאי ותילל,
הם לא היו מן המהדרין.
רק ההידור הזה,
להוסיף כל יום נר אחד.
לפי זה, זה כמו שאנחנו עושים.
מדליקים אישו ביתו ביום הראשון, נר אחד.
יום שני, שני נרות. נר לחובה ונר להידור.
יום שלישי, נר לחובה ושתי נרות להידור.
זה מה שמביא הרמב״ם בסוף,
שזה מנהג כל ערי ספרד.
הרמב״ם היה גר בספרד, בקורדובה.
והוא אומר, מנהג כל ערי ספרד.
לא עושים את המהדרין, רק מהדרין, המהדרין מן המהדרין
והמהדרין מן המהדרין
זה כמו תוספות.
רגע, אני, רגע אחד, ברמב״ם עצמו,
בואו נקרא לכם את הרמב״ם, הרמב״ם עצמו לא אומר כמו תוספות,
הרמב״ם עצמו אומר שמהדרין
כפשוטה של הברייתא, מהדרין מן המהדרין.
זאת אומרת, במהדרין נגיד יש עשרה יהודים
בקהילת פז, מהדרין,
כולם
מדליקים נגד כל ילד וילד.
יום ראשון יש לו עשרה בנים,
תשעה בנים, אז עשר נרות.
יום שני, עשרים נרות.
זה המה...
לא, יום שני לא כתוב.
מדובר פה על מהדרין.
זאת אומרת,
לא נר אחד לבעל הבית,
אלא נר לכל אחד ואחד.
הרמב״ם מפרש שההמשך, והמהדרין מן המהדרין,
מאותם עשרה יהודים
שהם מהדרין ועושים נר לכל אחד ואחד,
מוסיף והולך. אז כל אחד מוסיף.
אז זה יוצא ביום שני, עשרים.
יש לו תשעה והוא,
עשר נפשות, עשרים.
יום שלישי, שלושים.
יום שמיני, שמונים.
כך הרמב״ם. אז זה פשטה ברייתה.
אבל למעשה הרמב״ם מביש מנהג
כל ערי ספרד
לעשות כמו התוספות.
שהמהדרין בית שמא ובית הלל הם לא מהדרין, הם רק עושים מוסיף והולך.
והתוספות מסביר סברה. כי אם
יעשה שני הדברים,
אז אם אתה תוסיף ותלך, לא יהיה ניכר שאתה מוסיף נכד אתמול.
יגיד, הוא מוסיף, כי יש לו יותר ילדים.
כי הרי הטוסות אומר,
גם אני חשבתי שגם כן, שבטוסות משמע לא כמו שעושים אשכנזים.
נר לכל אחד ואחד, וכל ילד מדליק בעצמו.
אלא, האבא מדליק כנגד כולם.
אז עכשיו, אם האבא מדליק,
יש לו שלושה ילדים.
אם ידליק,
אז ביום ראשון ידליק ארבעה.
ביום שני ידליק שמונה.
יחשבו שיש לו שבעה ילדים והוא שמונה.
בולט שהוא הדליק בשביל אתמול,
בשביל לזכור הנס של אתמול, או כמו שלמדנו,
כדי לומר שזו פעם רביעית שנעשה הנס.
אז לכן, וזה עדיף, לכן אומר תוספות שבית שמאי ותילל,
הם לא הלכו אחרי המהדרין,
הם מדברים על הרשע,
מצעד נרחקה איש ובטוב.
ומה אומרים בתילל? תוסיף כל יום.
אבל לא כולם צריך להוסיף.
אבל הרמב״ם לומד כפשוטיו הבריתא, המהדרין מן המהדרין.
זאת אומרת, הוא כבר מהדר שהוא עושה לכל אחד ואחד.
ובכל זאת, ביום שני מוסיף והולך לכל הילדים, אז יוצא שיהיו לו 80 נרות להדליק.
זה מחלוקת רמב״ם בטוסות,
ומעניין שאנחנו נוהגים כמטוסות.
כי באמת הרמב״ם,
אני אקרא לכם את הרמב״ם, הרמב״ם אחרי זה מביא מנהג ספרד.
מנהג כל ערי ספרד.
הוא מביא איש מנהג ספרד כמו שאנחנו עושים.
שרק
נר אחד איש וביתו,
לא מדליקים על כל ילד,
וביום שני מוסיפים אחד נגד היוצאים,
ועוד ביום שלישי, אחד להיום, שניים לאתמול,
זה אומר הרמב״ם.
אז זה סתם.
מעירים את זה הפוסקים,
שתמיד
הספרדים הולכים עם הרמב״ם,
והאשכנזים עושים כמו התוספות.
וכאן הספרדים הלכו כמו התוספות,
והאשכנזים
עושים כל אחד ואחד נר,
והם באמת ביחד זה 80 נרות.
אבל לא האבא לבד עושה כל ההדלקה. פה כל ילד מדליק. זה יכול להיות, אם כל ילד מדליק,
מתורץ את כופשת התוספות.
איך יהיה ניכר, אולי יש לו כמה אבנים.
אתה רואה את המנורות.
פה חנוכה אחת, פה חנוכה אחת.
אתה יודע, כל חנוכה זה לילד, ואז אם יש, ביום שני עושים,
כל ילד הדליק שניים,
וביום שלישי הדליק כל אחד שלוש,
זה הילדים, זה התוספת של נרד היוצאים.
אבל התוספות הבינו שהוא מדליק את העשרים,
את ה... נרק כל הילדים.
אז איך יהיה ניכר שהוא מוסיף...
הולך כנגד היוצאים.
לכן תוצאות אומר, בית שמאי ובית הלל, אין להם את המהדרין.
רק
נרווטו ומוסיבו הולך.
אבל הרמב״ם מביא את הפסק כמו הפסק הפשוט שאמרתי,
המהדרין מן המהדרין.
אותם עשרה יהודים שבקהלת פז שהם מהדרין, אם יש בתוכם
עוד יותר מהדרין,
אז הם עושים את המהדרין כמו שאמרנו, הם עשרה מהדרין.
אבל זאת אומרת כל אחד ואחד מדליק כנגד כל אחד ואחד,
והם מהדרין מן המהדרין.
אז הם עושים,
מוסיף והולך,
ועל זה,
אז מילא יוצא שמדליקים
ביום השמיני 80 נרות,
מי שיש לו עשר נפשות בבית.
אני אקרא לכם את הרמב״ם. כולם שואלים
שהמנהג של ספרד
הוא מביא כל ערינו.
הנה,
כמה נרות הוא מדליק בחנוכה.
מצוותה שיהיה כל בית ובית זה החובה.
מדליק כל
נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין,
בין שלא היה בו אלא אדם אחד.
מצד הדין לא צריך
כנגד כל אחד ואחד.
בין אם הם מרובין, בין אם הם מועטים,
נר לאיש אחד לכל המשפחה.
והמדר את המצווה,
מדליק נרות, הוא בעצמו מדליק נרות
כמעניין אנשי הבית.
נר לכל אחד ואחד
בין אנשים ובין נשים.
פה צריך משהו. אחריכם נדבר.
נמשיך.
והמדר יותר על זה,
המדר יותר על זה,
ועושה מצווה מן המובחר,
מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון,
הוא מוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
כיצד?
הרי שהיו אנשי הבית עשרה.
בלילה הראשון מדליק עשרה נרות,
ובלילה השני עשרים נרות,
ובלילה השלישי שלושים, עד שנמצא מדליק
בליל שמיני שמונים נרות.
אחרי כן, בהלכה ג',
זה בפרק רביעי, הלכות חנוכה, הלכה א' וב', מה שאמרתי.
עכשיו ההלכה ג',
מנהג פשוט,
בכל ערינו בספרד,
שיהיו כל אנשי הבית מדליקים נר אחד בלילה הראשון,
נר אחד,
ומוסיפים והולכים נר בכל לילה ולילה,
עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות,
בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדום אחד.
השאלה,
לא מובן, שואל על לחם משנה.
הוא לבד מפרש בגמרא שהמהדרין, עושים גם את ההידור של המהדר הראשון,
אבל למעשה עסוק עם התוספות.
וויתרו על המהדרין ועשו רק ההידור שמוסיפים והולך,
בכלל שאינו ניכר.
בכלל שאינו ניכר, כמו שאתה עוד שואל.
אם יעשה, למשל, יש לו שלושה ילדים,
יעשה ביום ראשון שלוש נרות,
שלושה נרות,
וביום שני יעשה שש,
יחשבו, יש לו חמישה ילדים.
לא יהיה ניכר שהוא הוסיף בשביל
שזו הפעם השנייה שה' עשה לנו הנס,
או כנגד האתמול, מה שדיברנו אתמול.
אז לכן,
המנהג, אז הרמב״ם אמר פשט בברייתא,
אבל המנהג עוד לא כמו שהוא הסביר.
זה שואל על החם משנה, זה פשוט זה.
אם אתה מפרש בברייתא כפשוטה,
המהדרין, מין המדרין,
הם כבר מהדרין
שעושים לכל אחד ואחד.
ויש ביניהם מהדרין עוד יותר.
מה הם עושים? גם מוסיפים.
אז אם ככה צריך לעשות,
כמו שאמר פרחביית,
ביום הראשון היו עשרה בני נפשות בבית.
ביום הראשון עשרה.
ביום השני עשרים,
עד שביום השמיני זה יהיה שמונים נרות.
אבל למעשה המנהג,
בכל ערינו שבספרד, לא רק בקורדובה, גם בברסלומה.
קורדובה היא נמצאת...
במערב ברלין, במערב מדריד,
בדרום וגם באותו קו אולי של מדריד,
אבל יותר מערבית.
וברסלונה היא במזרח, צפון-מזרח
של ספרד.
אז הוא אומר, בכל ערנו משרד,
מברסלונה עד קורדובה.
הוא היה בהתחלה, אני חושב, לא היה בקורדובה.
בהתחלה הוא לא היה בקורדובה.
הרי הוא למד אצל ארי מגש.
הרמב״ם למד אצל ארי בן מגש.
ארי בן מגש היה תלמיד של הריף.
זה היה להם, איזה עיר הייתה עוד? איזה עיר?
-בפז. מה? -בפז, אולי. -לא, לא בפז.
זה רימיגש היה בספרד. הרי הרב אל-פאסי אומנם היה בפז,
למד בפז,
אבל אחרי כן,
בגלל הגזרות שהיו, הוא עבר לספרד,
ושם היה לו הרימיגש.
היו כובדו לעולם, היהיה שם רבי יבדל לוי,
הרב בן עזרא,
רב משה בן עזרא, זה המשוררים. רבי שלמה בן גבירול היו גם פילוסופים.
רבי שלמה בן גבירול, פילוסוף אלקי,
וגם רבי יהודה לוי,
הם משוררים.
והם, רבי שלמה בן גבירול, עשה זרוץ,
שאומרים בשבועות.
זה מעניין המצוות.
והרמב״ם כותב
שאין לסמוך עליו,
בעל אחרים גם,
שהם היו משוררים, לא היו רבנים.
אבל אנחנו אומרים את האזהרות שלו בשלמה בן גבירול בשבועות.
אנחנו,
המרוקאים, אומרים עוד,
זה בא מירושה מספרד.
אנחנו היינו, אבותינו היו בספרד, אני תולדנו,
מתולדו,
לפני 500 שנה.
גם אנחנו התימנים אמרו מה זרות.
אתם מן הגירוש?
לא, אבל...
אתם אומרים את האזהרות של רבי שלמה בן גבירול.
כן, אז אנחנו אומרים עוד, המנהגים שהם ספרדים.
אז הוא מעיד הרמב״ם דבר שנוגד את הפשט שלו.
הוא מסביר פשט בברייתא,
המהדרין מן המהדרין, זאת אומרת, אותם עשרה,
מהדרין נר לכל אחד.
אבל ביום שני עושים עשרים.
מוסיף והולך, מוסיף והולך.
צריכים גם להדר ולהיות מהדר מן המהדר.
ובסוף הוא דילג על ההידור הראשון,
ועושים המהדרין מן המדרין,
ההידור השני.
אז זה כמו ש...
אומר הגאון על המנהג של ספרד,
זה כמו התוספות.
קשה להם.
לא הסבירו שבית שמאי ובית הלל
חוזרים על המהדרין.
הם חוזרים על הרשע, מצוות נר חנוכה, איש וביתו.
והמהדרין, מן המהדרין עושים את התוספת
לא מאותו מהדרין,
חוזר על מקודם.
זה הידור יותר גדול,
שאתה זוכר גם הנסים שהיו,
לא רק הנס ליום.
אז זה שואל באמת הלחם משנה,
שהמנהג פשוט בכל ערינו בספרד.
שיהיו כל אנשי הבית מדליקים נר אחד בלילה הראשון,
ומוסיפים והולכים נר בכל לילה ולילה,
עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות,
בין שהיו אנשי הבית מרובים, בין שהיה אדם אחד.
זה רציתי להגיד,
את המחלוקת של הרמב״ם בתוספות בפשט,
אבל למעשה הרמב״ם מעיד
שכל הספרדים בספרד, ערי ספרד,
נהגו כמו הטסות,
שלא התחשבו עליהם מהדרין, רק מן המהדרין.
הוסיפו כל יום אחד, וזהו.
ורק נר אחד לכל המשפחה.
יש פה נקודה, ראיתי, עוד לא ביררתי, האמת, לא ביררתי.
יש אומרים שנגד אשתו הוא לא צריך להדליק.
אני מדבר על האשכנזים.
האישה זה אשתו כגופו.
אם הבעל מדליק, זה בשביל האישה גם. זה אשתו כגופו.
אבל הבנות,
אז אם כן,
מה אומר הרמב״ם, בין אם יש לו
בין נשים? הרמב״ם אומר
נר לכל אחד ואחד, בין אנשים ובין נשים.
אז איזה נשים אלה?
אז לכאורה בנות.
אבל האשכנזים, אתם יודעים, הבנים עושים
נר לכל אחד ואחד.
כל אחד יש לו חנוכה.
הבנות לא.
והסברתי לי שהבנות טפלות יותר לאבא מאשר לבן.
למה הבנות, האבא הרי יכול לקדש את ביתו
כשהיא קטנה.
את בתי נתתי לאיש הזה.
אז הבת, הוא הבעל הבית עליה.
הוא גם יכול למכור את ביתו לאמה בזמן שאיובל נוהג.
ובזמן שאיובל נוהג יכול לקדש אותה.
היום יכולים לקדש ילדה קטנה.
גם היום האבא יכול לקדש ילדה קטנה בעל כורעה.
אז הבת יותר טפלה.
אז לכן לא נוהגים שהבנות
מדליקות.
אבל ברמב״ם כתוב בין אנשים בין נשים.
הרי זה המנהג של האשכנזים.
כל אחד ואחד
אומר בין אנשים בין נשים.
הנה,
ומדר את המגזם מדליק נרות כמניין אנשי הבית,
נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים.
על איזה נשים הוא מדבר?
אשתו יכול להיות חוץ מאשתו שכגופו ברמב״ם גם לא משמע.
אבל בוא נניח, אבל מה זה נשים? כן הבנות.
מה יש לו בבית?
אולי יש לו אחות?
ויש לו סבתא.
אז גנרת כל אחת ואחת
שהם לא טפלים.
אחות היא לא טפלה לאחיה.
וגם הסבתא היא לא טפלה.
אולי סבתא ואחות.
אבל בנות,
כך אני אומר לך, מנהג ישראל תורה הוא.
מנהג האשכנזים
שרק כנגד הבנים.
הבנים עושים להם חנוכה, כל אחד לבד.
ואלו הבנות לא.
אז הבנות הן טפלות לאבא אולי.
מאיפה? אבל זה מנהג ישראל, תורה הוא. אני אומר, אם אתה רואה ככה מנהג, יש כבר איזה טעם.
ואשתו, נדמה לי, מובא במשנה ברורה, שעל אשתו לא צריך
אשתו כגופו.
בגלל הטעם של אשתו כגופו.
אבל אם יש לו ספקה בבית,
או יש לו אחות שהיא אצלו בבית,
אז חייב להדליק כנגדה לאחות.
אז זהו מה שרציתי.
דבר אחר, רק להגיד את הגמרא הזאת.
עכשיו,
אנחנו
זאת אומרת, קצת גמורה ברוכס,
קצת אגדות, למה? באגדות אין לי הרבה מה להגיד.
אבל האגדה לבד היא נפלאה.
להגיד לבד, להגיד את הגמורה זה כבר...
בוא, מוטי, מוטי, בוא, לא צריך, אני לבד מסתתר, בוא, ככה.
הנה, זה גמר השבת.
גמרנו עם שבת.
עכשיו נלמד ברוכס,
דף,
איזה דף היינו, וברכות.
דף דף דלת.
על סמיכות גאילה לתפילה.
אז זה תענוג ללמוד,
ללמוד,
אתם יודעים, בחוץ לארץ
היה,
למשל, בוולוז'ין,
וגם בווילנה,
העיר וולוז'ין,
היה בתי כנסיות
של תלמידי חכמים,
לומדים, גמורת.
היו בתי כנסיות של חייטים, של סנדרי,
ושם לא היו תלמידי חכמים, אבל לימדו משניות
ויש, שלמדו רק עין יעקב.
אני ראיתי,
פעם הייתי בצפת,
בחופש,
והיה שם
רבי יעקב לנדו,
הרב של העיר,
לפני האבא שלו.
הוא חבדניק.
הוא היה חבדניק.
הוא היה אמור להיות החתן
של הרבי הקודם, לא של רבי מנחם, במקומו.
הוא היה אמור להיות החתן שלו, כי הוא היה בר-דעת.
היה גם רב וגם היה חסיד עם הטניה.
אבל הוא בא לנופש
בקנען, אני חושב, קוראים לזה,
בהר.
והיה שם, יש קהילה של חב״ן.
אז הוא בא,
כל הערב, היה אומר להם שיעור בעין יעקב.
שיעור, אמרתי, זה
יהודי אמיתי.
לא בטניה, טניה, לומדים, יש לנו ברוך השם מקורות.
לומדים את העין יעקב, את האגדות של חזן.
אז אני גם, יש לי טעם מיוחד לקרוא את האגדות,
אבל כיוון שאין לי הרבה מה להגיד, אז קוראים את האגדות כמו שאנחנו בדף,
בדף ד' עמוד ב'.
אנחנו היינו עומדים...
כן.
אמר מר,
קורא קריאת שמע ומתפלל.
בברייתא הזאת שאמרנו, אדם בא מן השונא,
בערב,
הולך לבית הכנסת,
אם הוא יודע לקרוא, יקרא.
גם לקרוא מקרא, סתם אני אומר לכם,
ידיעה חשובה.
תהיה בקיא במקרא, תהיה בקיא בתנ״ך.
אז אדם עייף,
לא יכול ללמוד בעיון כל הזמן.
אדם לומד בעיון, זה מתיש אותו.
העיון מתיש,
כי המוח דרוש לו הרבה חמצן,
הרבה דם, כשהוא לומד בעיון,
מתיש את כוחו.
אז מה?
בסדר, אז אתה לא יכול ללמוד גמור בעיון עכשיו.
אז תלמד מיקרוא, תלמד תנ״ך.
להיות בקיא בתנ״ך כמה זה טוב,
זה מכניס זירת שמיים.
ואם אתה קורא
עם ראשים, אפשר להבין מה שכתוב.
מתחילים, ספר שמואל זה ספר יותר קל,
לא כמו ישעיה ויחזקאל.
יש ספרים קשים, אבל
אדם צריך לשאוב,
ללמוד, לדעת את המקרא.
אדם שרגיל לקרוא, קורא.
אם הוא יודע משניות, יקרא משניות.
בקורא קריאת שמע הוא מתפלל,
ואחרי כן אוכל פיתו
ומברך ברכת המזון.
כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
אז כתוב כאן המילים,
וקורא קריאת שמע ומתפלל.
בהתחלה קריאת שמע, אחרי כן שמונה עשרה.
מתפלל.
מסייע לי, אומרת הגמרא, אמר מר,
קורא קריאת שמע ומתפלל, מסייע לי לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן,
העולם הבא, זה הסומה גאולה לתפילה של ערבית.
בשחרית ודאי צריך לסמוך גאולה לתפילה.
החידוש של רבי יוחנן, שאפילו בערבית,
הרי עיקר הגאולה הייתה ביום.
נכון, המכת בחורות הייתה באמצע הלילה,
וכבר הזדעזעו כולם, כמו
שהילדים אומרים בחדר בלילה פסח.
הילדים מספרים שפרעה יצא עם פיג'מה וצועק להם,
כמו יצאו מתוך עמי.
אמר לו משה רבנו, מה אנחנו גנבים?
נצא באמצע הלילה?
אנחנו לא יוצאים באמצע הלילה, בחושך, בבוקר נצא.
ובבוקר הם באו והאיצו בהם עד שיצאו ולא הספיקו לעשות לחם.
היה בצק שמצא,
עפו אותו מצות,
לפי שהיו לוחצים אותם,
כי הם פחדו שכולנו מתים.
לא היה בית שאין שם מת.
זו הייתה מכה נוראה,
וכל משפחה הייתה אבלה,
ואם למשל מת אבי המשפחה שהיה מפרנס,
היה לו מכולת, עכשיו הוא מת, מי יעבוד במכולת?
ויש לו ילדים.
זה נורא, להתבונן במכות, מכת בכורות הייתה נוראה.
טוב,
אבל בכל זאת עוד לא יצאו, עד הבוקר.
אבל
זה היה כבר המכה שהוציאה אותם ממצרים.
אז כבר תחילת יציאה כמעט הייתה.
אבל בכל זאת, אז רבי יוחנן אומר, רגע אחד,
מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן, צריך לסמוך לתפילה,
שבערבית
גם כן לסמוך לתפילה.
רבי יהושע בן לוי אומר, תפילות ואמצע תקנו.
רבי יהושע בן לוי אומר
שהתפילות,
שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה של מנחה
ושמונה עשרה של ערבית,
בין הקריאת שמע של שחרית, לפני תפילת שחרית,
הקריאת שמע של ערבית, אחרי ערבית.
התפילות הן באמצע בין...
אני הייתי אומר ככה, הייתי אומר, שאדם יקום עם קבלת עול מלכות שמיים
וילך לישון עם קבלת עול מלכות שמיים.
קריאת שמע זה קבלת עול מלכות שמיים.
אם אתה אומר שהשם
הוא האלוקים,
המנהל
ואין עוד מלבדו.
אז זה קבלת עול מלכות שמיים שיש מלך בעולם.
שיש מלך.
הקדוש ברוך הוא מלך.
אז ככה שיטת
רבי שועה בן לוי תפילות באמצע התקנון.
אז אם התפילה הייתה לפני קריאה שמה אין סמיכות גאולה לתפילה.
הרי הגאולה אומרים במהימת ואמונה.
ואתה הרי אמרת כבר שמונה עשרה לפני הערבית.
אז אין כאן סמיכות גאולה לתפילה בלילה,
לפי רבי שועה בן לוי. אבל רבי יוחנן חולק
שצריך לומר כאשר מה רכב מתפלל.
אז זה הגמרא אומרת. רבי שועה בן לוי אומר תפילות באמצע התקנון.
כאשר מה בבוקר?
אחרי כל התפילות.
במאיקה מפרגן
איבה עת אימא קרא איבה עת אימא סברה.
אתה יכול לומר שהם חולקים בסברה.
רבי יוחנן סבר גאולה מאורתה נמי אבי
אלא גאולה מעלייתה לא אביה אלא עד ספרה.
רבי יוחנן אומר מאורתה כבר הייתה גאולה.
כבר בשעה של מכות וחורות באמצע הלילה
כבר יצאו להגיד להם קומו צאו מתוך עמי.
רק לא רצו לצאת בלילה. משה רבנו אמר אנחנו גנבים נצא באמצע הלילה אנחנו בבוקר נצא.
אבל הייתה כבר תחילת גאולה.
אז שייך לו לסמוג גאולה לתפילה גם בערבית.
אבל לפי
רגע אז
רבי שועה בן לוי אמר
כיוון דה לא אביה אלא מצפרא לא אביה גאולה מעלייתה.
לכן הסמיכות גאולה לתפילה זה תכף רק נגרוש קצת מקודם.
ויבעי תאימה נחלקו בפסוק
ושניהם יקרא אחד דרשו.
דכתיב בשוך בך וקומך.
רבי יוחנן סבר מה כשכיבה לקימה.
מה קימה קריאת שמע
ואחר כך תפילה.
אב שכיבה נמה קריאת שמע ואחר כך תפילה.
רבי ישוע בן לוי אומר היקר שיהיה לה הפוך.
אבל רבי ישוע בן לוי סבר
מכיש
שכיבה לקימה. מה קימה קריאת שמע סמוך למיטתו.
שיבא נעמק קריאת שמע סמוך למיטתו.
עכשיו נראה.
יש פה אולי...
רק רגע נראה.
איזהו בן העולם הבא?
מסייע לי לרבי יוחנן דאמר ערבית נעמק קריאת שמע ואחר כך תפילה.
כדי שישמע גאולה לתפילה. עוד לא כי רבי שרון לוי דאמר תפילה ואחר כך קריאת שמע.
איזהו בן העולם הבא? זה הסומך
גאולה של ערבית וחושקן דה שחרית.
דעיקר גאולת מצרים בשחרית אבל.
כדכתיב, ממחרת הפסח יצאו בני ישראל.
מה זה ממחרת הפסח?
קרבן פסח היה בי״ד.
ממחרת הקרבן פסח זה ט״ו.
ביום ט״ו יצאו.
ושמיכת גאולה לתפילה?
רימזע דוד בספר תהילים.
אומר רש״י, דכתיב,
השם צורי וגואלי
זה מזמור,
מזמור תהילים י״ט בסוף המזמור,
וסמיך ליענך השם ביום צרה.
אז כתוב וגואלי,
השם צורי וגואלי.
ואז יש הסמיכות,
יענך השם ביום צרה.
זאת אומרת, כשדוד צמח,
אחרי שהוא אמר את השבח הזה שהקדוש ברוך הוא גואלנו,
אז הוא ביקש יענך השם ביום צרה.
שצריך, למה? מה העניין?
יש המשך ברש״י.
ואמרינן בברכות ירושלמי,
פרק א׳.
מי שאינו סומק אולה לתפילה,
למה הוא דומה?
לאהבו של מלך שבא ודבק על פתחו של מלך.
דבק שהוא רוצה להיכנס למלך.
יצא מלך ומצאו שהפליג.
המלך רצה לפתוח לו שייכנס.
כי הוא דבק עליו, זה אוהבו, הוא הכיר את זה אוהבו.
יצא אליו, לא מצא אותו.
הוא הלך.
עף הוא הפליג.
יצא ומצאו שהפליג. אף הקדוש ברוך הוא חזר לביתו.
אף המלך חזר לביתו.
ככה העניין.
אלא יהיה אדם מקרב לקדוש ברוך הוא אליו.
אדם מקרב לעצמו את הקדוש ברוך הוא.
איך מקרבים את הקדוש ברוך הוא?
בשירות ותשבחות.
אתה משבח אותו, אתה איך גאלתנו,
איזה ניצים עשית לנו, ניצים גאלתנו, השם ערכנו.
וכל עם ישראל הודו לך והמליכו אותך
ואמרו לפניך שירה.
אתה מקרב ומרצה את הקדוש ברוך הוא, מקרב אליך את הקדוש ברוך הוא.
ואז הוא מתקרב,
הקדוש ברוך הוא מתקרב,
אז ועדו אצלך, ועדו הוא אצלך, תגיד מה אתה רוצה,
תגיד מה אתה רוצה.
אתה מתפלל,
אומר את הצרכים שלך.
אבל אם אתה מפסיק,
הפסדת,
קירבת כשבחו, אחרי כן הלכת.
וכשהיה אצלך באהבה,
באותה שעה היית צריך לבקש.
זה ירושלמי,
המסע שגאולה לתפילה.
אבל תראו את לסון הרבה נורש.
אלא יהיה אדם
מקרב אליו את הקדוש ברוך הוא.
ומרצהו בתשבחות וקילוצים של יציאת מצרים.
והוא מתקרב אליו.
הקדוש ברוך הוא.
צריך להגיד, טוב, אמת ויציב.
ועזרת,
עזרת.
הם אומרים בישיבות, איפה? בישיבת מיר,
בחוץ לארץ.
עזרת,
היה תפילה,
עזרת אבותינו, אתה בראש את האמונה שאתה
אסריכה ישראל מכמוך, העם נושע בשם.
העזרת,
אתה מחזק אצלך את היסוד שאנחנו עם נושע בשם.
העם נושע בשם.
ואז כשאתה אומר את התפילה הזאת, שיהיה, תראה איך רשי אומר.
שיהיה אדם מקרב לקדוש ברוך הוא אליו.
ומרמרצהו בתשבחות וקילוצים
של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו.
ובעודו קרוב אליו יש לו לטבוע צרכה.
באמצע התיקנון, בין שני קריאת שמע תיקנו כל תפילות של יום.
גם מנחה, שחרית, מנחה וערבית.
לפני, בין השני קריאת שמע.
אמרתי מקודם,
אולי שאדם יקום עם קבלת על מלכות שמיים, יתחיל את היום שלו,
ויסיים את היום שלו עם קבלת על מלכות שמיים.
לכן תפילות באמצע התקנום,
והקריאת שמע,
מעיקר מכאן, זה לפי רבי שמעון, ואין הלכה ככה.
הלכה כרבי יוחנן,
שאומרים קריאת שמע ואחרי כן
אומרים תפילה. לשמוג גאולה לתפילה.
גם בערבית אומרים לשמוג גאולה לתפילה.
מטיב מר בראה די רבינה,
הבן של רבינה
הקשה קושייה.
על זה שאמרנו מקודם,
שלפי רבי יוחנן צריך לשמוג גאולה לתפילה גם בערבית.
שואל על זה מר בראה די רבינה?
הרי במשנה כתוב, בערב מברך שתיים לפניה
או שתיים לאחריה. מה זה שתיים לאחריה?
אמת ואמונה והשכיבנו.
הרי יציאת מצרים אומרים באמת ואמונה, המכה בעברתו ובקום חורם מצרים,
אבל השכיבנו זה תפילה.
אז אין כאן סמיכות גאולה לשמונה עשרה, אין כאן סמיכות גאולה לתפילה.
כך הוא מקשה.
אומרת הגמרא,
הלוקא שמה גאולה לתפילה?
דאבא אלה ממר אשכיבנו.
אמרי,
כיוון דתקינו רבנן אשכיבנו, אשכיבנו,
כי גאולה אריכתא דמיה.
זה כמו גאולה אריכה.
תכף נראה.
דאילו תמאחי שחרית,
גם גאולה,
סמיכו גאולה לתפילה של שחרית.
איך זה לא, אנחנו לא סומכים.
שארי, אמר בי יוחנן,
בתחילה,
אומר האדם פסוק, השם ספרתו יתפתח ופי יגיד תהילתך.
אז הפסוק הזה זה לא תפילה.
זה לא ה-18 שהוא יפסיק,
אלא מה אני אומר? כי תפילה אריכתא דמיה.
אז כמו ששמע תפילה אריכתא,
אלא מה?
כיוון דתקינו רבנן למימר השם ספרתו יתפתח,
כי תפילה אריכתא דמיה.
הכנמי כיוון דתקינו רבנן למימר השכיבנו, כי גאולה אריכתא דמיה.
הדמיון לא מובן בכלל.
השם ספרתא זה גם כן תפילה.
אני הולך לבקש צרכי, נכון.
אני צריך לבקש על דעת,
ואני צריך לבקש על תשובה,
שיחזירני בתשובה,
ושיסלחתי.
על העוונות ויגאול אותי וירפא אותי
וייתן לי פרנסה, ברך עלינו.
נכון, זה הצרכים.
אבל גם איך לדבר בפני המלך,
גם כן זה בקשה,
אני מבקש מהקדוש ברוך הוא,
השם שפתי תפתח.
זה תפילה.
מה, תפילה זה רק הצרכים האחרים,
הגופניים.
ולבקש מהקדוש ברוך הוא שייתן לי פתחון פה לפניו,
שאוכל לומר תפילה כמו שצריך.
זה תפילה. זה בסדר. תירוץ יפה. כי תפילה אריכתא דמיא.
אבל כאן, אשכיבנו זה בכלל לא גאולה. אשכיבנו זה תפילה שתשמור אותנו.
כל מאסר ממנו צרי עגול ואנחנו מלוך עלינו.
זה גם לא גאולה.
איך אפשר לומר שזה גם גאולה אריכתא?
אריכתא. היה יותר טוב לומר שזה עצמו תפילה.
מה, תפילה דווקא שמור המאה עשרה זה תפילה?
ואני מתפלל אשכיבנו
שאני אשן במנוחה
ושיצילנו מכל.
אשכיבנו אבינו לשלום ועמידנו אבינו לחיים טובים לשלום.
ופרוס עלינו. אז כאן שמה, למה זה לא תפילה? היה יותר טוב לתרץ
שזה נקראו תפילה אריכתא. מה, זה חייב להיות?
אמרתי
אבל בוודאי זה לא גאולה אריכתא.
מה העניין?
אשכיבנו לגאולה.
גאולה זה שבח שאתה משבח שהגשבו גאל אותנו.
אבל הדמיון, מה הגמרא מביאה? הרי היה בכלל לא דומה.
שמה אשם שפתי תפתח זה גאולה.
זה תפילה.
אז זה תפילה אריכתא.
אבל אשכיבנו היא בכלל לא גאולה.
לא הבנתי טובה. לא הבנתי את הגמרא.
הכל פה נהיה...
יש כאן בתוסות, הרי יש
מנהג בחוץ לארץ. היה לנו המנהג הזה.
היו אומרים יראו עינינו.
אז התוסות מדבר על זה. ויש
גם כשהיו אומרים כל הברכות, ברוך אתה השם.
יש שם תוסות אומר שזה גם כן כי תפילה אריכתא או כגאולה אריכתא.
אחרי שתיקנו לומר את זה,
נראה, הואיל ותקינו לאור רבנן, הנה, ומה שאומרים ואנו שאומרים
יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר אשכיבנו,
נראה
הואיל ותכינו לאור הבנן, אבלי כי גאולה אריכתא דמיה.
תכינו לומר זה שבתוך כך... למה תקנו את היראו עינינו?
שבתוך כך
יתפלל חברו,
נגיד, אחד שבא מאוחר.
אז על ידי שאנחנו מאריכים,
הוא גם יתפלל איתנו.
וגם יש באותם פסוקים יח אסכרות,
כנגד יח ברכות.
נו, אז תגיד, זה תפילה. אבל זה אסכרות, אבל לא בקשות, לא תפילות.
יראו עינינו וישמח ליבנו.
כנגד יח ברכות דשמונה עשרה. ואגב, תקנו לומר אותם פסוקים,
תקנו לומר חתימה
של יראו עינינו.
והלכה כי רבי יוחנן דברייתא. יראו עינינו, זה קיצור של הברכות האלה.
שמונה עשרה אגב.
והלכה כי רבי יוחנן דברייתא מסייעה לי.
וכן פסק הלכות גדולות.
כי דומני שבמסכת מגילה,
מסמך של רבי שועבן לוי,
ורבי יוחנן הלכה כי רבי שועבן לוי.
על כן בא תוצאותו ואומר, קר לו, קר לו לחקר רבי יוחנן.
למה? לפי שברייתא מסייעה לי.
ומיהו בסדר, רב אברהם פירש,
מה שאנחנו אומרים קדיש בערבית,
בין גאולה לתפילת ערבית,
אנחנו אומרים קדיש.
לשמונה עינן דלא בעינן מסמך גאולה לתפילה.
הוא פוסק כמו רבי שועבן לוי,
שאין צריכים לסמוך גאולה לתפילה, משום
דתפילת ערבית רשות.
ולא נעירה דאם כן רבי יוחנן סייע לה תעביב חובה,
דפלוגתאי דרבי רבי יוחנן,
הלכה כי רבי יוחנן, אם כן צריך לפסוק על הכה כי רבי יוחנן.
ונכון להחמיר ולהיזהר מלספר בינתיים.
אסור לדבר,
שאתה מפסיק בין
גאולה לתפילה.
ויטמא קשה אל חטא אל חטא,
דקיימה לן תפילת ערבית רשות,
וכה פסקינן כרבי יוחנן.
צריך לומר, אפילו אי סובר רבי יוחנן כרב, גם הרשות היא מכל מקום, מחויב לסמוך. אם כן, גם לנו יש לסמוך.
רבי יוחנן, אבו נעקשה, אומר,
מצא הקדוש ברוך הוא זכאות ישראל, תמיכה בלה עם תורה מזוז שלמה.
צדקו יחדית תורה.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.