פרשת ויחי | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 15.01.2017, שעה: 10:10
- - - לא מוגה! - - -
הרב מפוניבאש, זיכרונו לברכה,
היה בישיבת נובהרדוק, בעיר נובהרדוק,
עם הסבא מנובהרדוק.
הרב אברהמסקי אמר שכל מה שהרב מפוניבאש
הפקיר את עצמו, לא,
הרב מפוניבאש הפקיר את עצמו בשביל להקים תורה.
הרי הוא היה עילוי גדול, גאון גדול, לפני השואה הוא היה מגדולי הדור, כי היה עילוי גדול ובקי.
וכולם אומרים,
הרב רון קוטלר אמר שאם הרב מפוניבאש לא היה טרוד עם בניין התורה, עם הבניינים, להחזיק תורה,
הוא היה גדול הדור.
אז לפני זה היה בתוף ראש עין, מתוף ראש עין, תוף ראש פה.
הוא היה רם,
לא ממש אומר שיעור כל יום,
אבל נושא ונותן בישיבת נובהרדוק,
מדבר בלימוד עם הבכורים.
והוא ניצל את ההזדמנות,
היה מבקר את בעל ערוך השולחן,
רבי יחיאל מיכל פיינשטיין,
הוא היה אפשטיין,
אפשטיין, לא פיינשטיין, אפשטיין,
הוא היה הרב של נובהרדוק.
הוא היה גאון גדול, מספר עליו הרב
שבסוף ימיו הוא לא היה רועה.
אבל כל יום ישב ולמד
ש״ס בעל פה,
בבלי,
רש״י, טויסווי,
בבלי וירושלמי, רמב״ם וטור,
בשולחן ארוך.
זו הייתה האלימות שלו,
בעל פה.
הוא לא היה יחיד.
היו עוד גדולים כמו רב דוד מקרלין,
גם כן בא אליו משולש לשיבת נובהרדוק.
הוא בא נעמד על ידו, אבל הוא לא רואה טוב,
רק הוא רואה סילואט, הוא רואה
אם מישהו יעמוד נגדו,
הוא ישים לב שחשוך, זה מסתיר, הוא ישים לב שיש בן אדם פה.
אבל הוא לא רואה טוב.
אז הוא שאל אותו,
בוסוויל להגיד, מה רוצה יהודי?
אז הוא אומר לו, אני גובה
תרומה לישיבת נובהרדוק.
כל שנה אני בא והרב נותן לי,
אז גם עכשיו באתי.
הוציא הרב את הארנק
ונתן לו.
אבל הוא לא רצה להסתלק.
הוא רצה לעמוד שם לראות איך הרב לומד בעל פה.
רב דוד מקרלין, גמור רשי טויטסט בעל פה.
זה היו הליטאים.
אנחנו חייבים להכיר טובה לאחינו הליטאים.
הם החזיקו בתורה ככה,
ככה שישו מצעירותם.
כל הילדים שאפו להיות תלמידי חכמים.
אתם יודעים את הסיפור
עם בחור אחד
עילוי
ואמרו שהוא בגיל 13 והוא בקיא בשס.
אז עשו שיתוך עם משפחה חשובה,
אחרי כן נודע שהוא בן 15. הוא לא בן 13. אמרו בן 15 ידע שם זה לא רבותא.
רצו לבטל את הסידוך.
הוא בן 15? נו בטח שידע שם.
כך היה.
איך שהם
זה מעניין.
הרי בגלל שראו כבוד הטרע של הגאון.
כולם שאפו לטוירא, שאפו לדעת את הטוירא, לדעת את הטוירא, היי, פה בעולם הזה מחשיבים ידיעות
ודברים אחרים.
אבל לדעת ההלכות, לדעת אגנות, לדעת טוירא, לדעת הטוירא, לדעת חומש,
זה מה שיחזור לך בעולם האמת.
אז ככה מסרו נפשם, התורה נשארה בהם.
היהודי הזה נשאר עומד.
והוא רואה איך רב דוד לומד, לומד.
אחרי רבע שעה
הוא שם לב אליו.
והוא סביב להעיד, מה רצון אדוני?
אמר לו, אני גובש לישיבת נוברדוק.
ובאתי בשביל לקבל תרומה.
אז הוא הוציא עוד פעם את הארנק ורוצה לתת לו. הוא אומר לו, כבר נתת לי.
לפני רבע שעה נתת לי, אני רק יושב,
ישבתי לראות איך הרב לומד.
בסדר.
אמור לא התחיל לבכות, אומר לו, אתה יודע,
מה שעשיתי לפני רבע שעה אני לא זוכר.
גם הרבי הרב שח היה בוכה לפעמים, בוכה.
מה שחשבתי לפני חמש דקות אני לא זוכר.
בזקנה שלו, בזקנה.
אבל אומר רב דוד,
מה שעשיתי לפני רבע שעה אני לא זוכר.
אבל מה שלמדתי אני זוכר.
את השס אני זוכר.
והלך,
הגבאי הזה הלך
לראדין אחרי זה לאסוף כסף.
אבל סיפר את זה לחפף חיים.
אז כשנפטר רב דוד מקרלין, שלח לו מברק
לבוא להספט של רב דוד מקרלין לראדין.
והוא בא.
אומר לו, לא שאתה תספיד, אני מספיד.
אתה רק אבקש ממך באמצע ההסף שתספר בעצמך מה שראית.
איך שהוא,
הכל הוא, את השס הוא זכר,
אבל מה שעשה לפני רבע שעה הוא לא זוכר.
הוא כבר היה,
הזקנה זה מחלה, זקנה, זקנה זה
מה שהיה פעם.
הרבי היה בוכה.
הוא היה אומר,
איגדנגונית, אני לא זוכר כלום ממה שלמדתי.
הוא היה בוכה, הרב שח.
אמרתי לו, תראה, רבי,
סבא שלי קיבל אירוע טרומבוזה במוח במשך שבועיים
בלי הכרה.
הוא היה בבית חולים בתל השומר.
תגידו לו את המיקרופון. אחרי כן הוא נפטר.
אני שואל, ברגע שהיה בלי הכרה,
לא היה שייך לדבר איתו, לא זוכר כלום. בוודאי עם המוח,
אם נכנס דם במוח, והמוח לא עובד.
אי אפשר היה, וגם לא היה מכיר אף אחד, הוא היה כל הזמן רדום.
אבל ודאי שבשעת פטירתו הוא לא זוכר כלום ממה שלמד.
אז מה, נגיד שהוא לא למד, זה עם הארץ כזה? לא.
הקדוש ברוך הוא לא בא בטרונא עם בריותיו. הקדוש ברוך הוא יודע שהוא היה חולה.
אם לפני המחלה הוא ידע,
זה נקרא שהוא בא עם תורה.
אז גם הרבי, גם זקנה זה מחלה.
אני מבטיח שבעולם האמת לא ישתקרו על עכשיו.
הוא לא זוכר עכשיו.
מעין הקדוש ברוך הוא בא בטרונא עם בריותיו. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שזקן מופלג
כמו הרב שך יזכור את כל תלמודו.
לא, לא מבקשים את זה. לא יכולים לתבוע את זה.
אחרי המאה זה כאילו בטל מן העולם בכלל.
אחרי גיל מאה זה כאילו בטל מן העולם.
הוא לא היה אחרי, אחרי
הרגל ירמיעה כן, הרגל ירמיעה כן.
אלא מה, אני מבטיח לראש שירה כשיבוא
לבית דין של מעלה, יאמר שיעור
כמו בחור, כמו אברך, כמו כשהיה בגיל 40. עם כל הברנר, הרי הרב סח,
היו באים לשיעור
לא רק בשביל לשמוע את השיעור, לראות
איך שהוא...
להבה.
על להבה, ואיכשהו
אין לו כלום בעולם, רק להבין את העמקות שלה.
זה היה מחזק.
על זה גם רב דוד מקרלין,
ועכשיו הוא אחזור לרב, לבעל ערוך השולחן.
בעל ערוך השולחן, הרב מפוניבץ' מספר,
יש ספרים על הרב מפוניבץ', שם במובא כל הסיפור.
הוא היה הולך אליו כל יום
לדבר בלימוד, והוא היה נהנה,
הבעל ערוך השם מאוד אהב אותו,
וכשיום לא בא, הוא שולח את השמש
לשאול למה הוא לא בא.
הוא מאוד אהב אותו, בסוף נתן לו שמיכה בלי שהוא ביקש, הוא לא רוצה.
אמר לו, אבל אני שמח שאני נותן לך שמיכה, שאתה תקבל שמיכה.
נתן לו שמיכה לרבנות.
והרב מספר שהוא היה לומד,
בלי ספרים, לומד בעל פה, לפי סדר ש״ס,
רמב״ם, טור ושולחן ערוך.
ביום הפטירה שלו,
לא יודע,
הבינו, טוב, מבינים לפעמים,
מבינים,
המומחים מבינים שזה הסוף.
בקיצור, הוא בא,
הוא רואה אותו.
באיזה שלווה.
אומר, ראיתי אותו כאילו הוא עובר לרבנות יותר גדולה.
עובר מהרבנות של עין מובנוק לעיר יותר גדולה.
הוא הולך לעבור.
הולך...
השלווה שהייתה לו היה באמת אדם
שלמד כל הזמן וכתבה.
הרי כתבה ערוך השולחן, הוא על כל ארבעה חלקי שולחן ערוך.
הוא בקיא בכל הטרו כולו.
אדם כזה, מה יש לו להצטער שהוא מת?
אז הוא הולך מבית מדרס זה לבית מדרס אחר. ילכו מחייל אל חייל.
הוא הולך מכאן לשם.
הרי אנחנו יודעים שהגוף
נהרס במיטה.
המיטה זה חורבן הגוף.
אבל הנשמה נשארת.
והנשמה,
תבוא, הוא ימשיך ללמוד גם שם.
עשרה יושבי ביתך בעולם הזה עוד יעלו לחסל על העולם הבאו.
מה יש להצטער?
וזה הוא אמר, גם הרעיון הזה זה של הרב.
הוא אמר, הרב מפרש אמר, כאילו הולך לעבור
לעבור לעיר יותר גדולה.
הוא הולך למות.
הוא הולך למות.
גם משה רבנו עלה להר למות.
אין מה לפחד, אין מה מיטה. צריך להיות מוכן רק שלא לעמוד בבית דין. זה הבעיה.
אז אנחנו בפרשת השבוע, זה פרשת ויחי.
ואנחנו רואים שיעקב אבינו,
איזה צלילות הדעת הייתה לו. ביום המיטה שלו הוא ידע שהוא הולך למות.
הוא אמר להם בסוף, ועשו, ואמר לכם, הוא ידע,
וכשהוא ציווה אותם לקחת אותו לארץ ישראל, לקבור אותו, ואמר לנו, ולמה לכן
ויאסוף
יעקב את רגליו ויאסף אל עמם.
ויגבע. זהו.
הוא ידע שהוא הולך למות.
אבל תראו,
יהודי, ביום המיטה שלו.
איזה צלילות הדעת, איזה שלווה, אומר לכל אחד מה צריך להגיד לו.
נתן תוכחות לכל מי שצריך את התוכחה נתן.
ויותר מזה,
יעקב אבינו אמר דברי נבואות,
פה בפרשת רכי.
למשל, הוא התנבא על עדת קורח
והוא אמר
בקהלם אל תחת כבודי,
שלא יוזכר שמי עליהם.
אותו דבר על שמעון,
בסודם
בסודם
איך כתוב?
בסודם
הנה, תכף נראה איזה.
שמעון ולוי אחים.
בקהלם אל תחת כבודי, בסודם אל תבוא נפשי.
מה זה בסודם אל תבוא נפשי? זה על שמעון.
שהוא אסף,
השבט שלו הלכו,
לקח את זמרי,
לקח את
איך קראו לה הזאתי?
מהמדיינית.
לקח את המדיינית
למשה רבנו ואמר לו, זאת מותרת או אסורה?
אמר לו, אם היא אסורה, למה אתה עם ציפורה, מי ייתר לך את ציפורה?
גם ציפורה הייתה מדיינית.
אז הוא אמר, בסודם אל תבוא נפשי. לא להזכיר את שמי.
שם אני לא רוצה להיות.
ולכן אומר רשי,
זה מעשה זמרי. כשנתקבצו שבטו של שמעון לאבי את המדיינית לפני משה, אמרו לו, זו אסורה ומותרת.
אם תאמר אסורה,
בת תתרומי, תירא לך.
אל ייזכר שמי בדבר שנאמר,
זמרי בן סלו, נשיא בית אב השמעוני,
ולא כתוב בן יעקב.
ואותו דבר בעדת קורח.
כתוב,
ויקח קורח בין ניצהר, בין כת, בין לוי, ולא בן ישראל או בן יעקב.
לא מוזכר.
רק כשהם אמרו, בני קורח
עשו תשובה.
בני קורח לא היו,
ואז אם יצאו מהם לוויים והיו שרים בבית המקדש,
אז שמה, בדברי הימים, בסביב הדברים, ושמה מוזכר גם שמו של יעקב אבינו.
אחרי כן הוא אומר, גור אריה יהודה.
מה זה גור? זה אריה קטן.
ואחרי כן הוא אומר, רבץ כאריה וכלבים יקימנו.
אומר רשי,
בזמן שאול,
דוד המלך היה עושה את המלחמות עם גוליית, עם הפלישתים, אבל הוא עוד היה,
לא היה מלך, עדיין הוא היה גור.
אחרי שהוא נהיה מלך,
הוא נהיה אריה.
וכל העולם, ראיתי היום את הגמרא,
אה, את הרמב״ם, ברכות ישראל, ראיתי שאין מקבלים גרים, לא בימי דוד ולא בימי שלמה.
בימי דוד, בגלל שהגויים היו מפחדים מדוד,
מעם ישראל.
ובגלל פחד הם באים להתגייר.
זה לא גרות לשם שמיים.
בימי שלמה, בגלל הטובה הגדולה שהייתה בעם ישראל.
אין הכסף נחשב מאומה בירושלים.
בגלל הטובה, אז אולי הם באים בשביל הטובה.
זה לא גרות לשם שמיים.
אין מקבלים. אז כשדוד מלאך
כמו אריה, היה פחד הגויים ממנו.
אז יעקב אבינו מתנבא
על דוד.
אחרי כן הוא מתנבא,
לא יודע אם זה נבואה או זה ברכה.
לא יצור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. אפשר, זה ברכה,
אבל זה יתקיים.
ידוע, לא יצור שבט מיהודה ומחוקק זה סנהדרין.
תמיד זה מראש הסנהדרין,
זה מזרע דוד.
זה מזמן רבן גמליאל, רבנו הקדוש היה.
הוא מחוקק מבין רגליו,
זה הסנהדרין, ושבט מיהודה זה ראש גלותא.
הוא תמיד מזרע דוד.
אני לא יודע אם זה ברכה או זה גם נבואה,
שכך יהיה.
או זה ברכה, לא יצור שבט.
אבל אולי זה נבואה, שככה יהיה. ובאמת,
באמת משמע שזה היה,
זה לא נבואה. היה ככה.
אבל אולי
מכוח הברכה שלו, ואולי נבואה.
על כל פנים, תגידו לי, וברמב״ם כתוב
שאין הנבואה שורה רק מתוך שמחה.
לפיכך
לפיכך המתנבאים
לשון הרמב״ם בפרק ז' מלכות יסודי התורה הלכה ד'.
ואי זה נגן אבן נגן.
כן, הוא מביא את הפסוק הזה.
ואין הנבואה שורה לא מתוך עצבות
ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה.
לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל וטוף
וחליל וכינור, והם מבקשים נבואה.
מתוך שמחה,
אז המנגינה מביאה השמחה, הנגינה.
ומתוך שמחה אפשר לקבל נבואה.
אז יעקב אבינו, ביום הפטירה שלו היה נביא.
אז היה שמח.
לא היה עצוב.
זהו, זה יש לנו. הנה,
בפרסות השבוע, הדוגמה
איך
צריך להיות ביום המיתה.
ובאמת,
והטעם מובן.
כמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי
ביום פטירתו על עצמו,
רבי שמעון בן יוחאי, ואי דרא זה מובא.
בחרדה כתירא אית קתיר נא ואהדי דקדשה ברכו כל יום מירי.
כל החיים שלי, אמר רב שמעון בן יוחאי, ואי דרא ויום הפטירה שלו,
אמר כל הימים שלי הייתי קשור קשר אחד עם הקדוש ברוך הוא,
שלא ניתק לפעמים.
בחרדה כתירא אית קתיר נא ואהדי דקדשה ברכו כל יומוי.
הקשר עם הקדוש ברוך הוא לא היה קשר שניתק לפעמים, שהוא חזר וקשרו,
אלא קשר אחד אמין שלא נוטע בעולם.
תמיד הסברתי שהכוונה,
מה היה הקשר שהיה לו עם הקדוש ברוך הוא,
שהוא היה דבוק ותירא.
אחרי כן ראיתי שככה מפרשים באמת
את ההידר, ככה הם מפרשים.
הקשר של רב שמעון בן יוחאי, אנחנו יודעים.
הוא ובנו רב לעוזר היו במערה
שלושה עשר שנים
ולמדו שם,
והקדוש ברוך הוא עשה להם נס, שיהיה להם חרוב ומים.
והם למדו מתוך, לא היה נוח,
לא היה להם, הבגדים היו מתקלקלים אז היו מורידים את הבגדים
ומכניסים עצמם לתוך החול.
רק בשעת התפילה היו מתלבשים.
רב שמעון בן אחי זה סמל ההתמדה וסמל לימוד התורה.
הוא זכה מתוך זהה לסודות,
אבל ההתחלה זה לדעת את האחרונה טוב,
תנ״ך טוב, משניות,
גמורה הלכות ואגדות.
וככה הם גדלו.
אז אותו רב שמעון, זה הקשר שהיה לו עם הקדוש ברוך הוא.
היה נקשר עם הטיירו.
נקשר כל הזו,
זה רב שמעון בן נוחי. גם יעקב אבינו.
יעקב אבינו.
יש גמרא בסנהדרין,
דף קז.
הגמרא מספרת שמה שירמיהו,
היה טוען על הקדוש ברוך הוא.
מה היה טוען?
מדוע דרך רשעים צלחה?
למה נגוחנצר הצליח?
מת על מיטתו?
ולא רק זה, ובנו מלך אחריו.
אוויל מרודך
ועוד בנו בלאדן.
בין בנו.
בלאדן. בלאדן.
זה אותו דבר, זה אותו שם, זה עיראקים. הם עיראקים, גם ההוא היה.
הכול פונים.
עזוש היה טמא, איך יכול להיות דבר כזה? אדם שהחריב ביתו של הקדוש ברוך הוא את בית המקדש
והרג בני ישראל,
נבוזר אדן,
היה אז... רב תפחים.
מה?
רב תפחים. רב תפחים. רב תטונאים. רב תפחים. כמה הוא הרג.
והנה, הוא ממשיך לחיות, ממשיך למלוך,
ועוד גם בנו מולך תחתיו,
ועוד בן בנו,
וגם המנינה שלו מחלה, המנינה שלו זה הייתה וזתי.
אבל וזתי, נקטעה המלכות שלה באמצע.
אז אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה אתה טמא?
אתה טמא על זה? הרי אני שילמתי לו שכר ארבע פסיעות.
הידוע שיש
סתירה. בגמרא כתוב ארבע פסיעות.
במדרש כתוב שלוש פסיעות.
אומר החבץ חיים, זה היה שלוש וחצי.
הוא הרים את הרגל,
ואז בא גבריאל ועצר אותו.
הידוע
שיבוא נבוכדנצר היה מזכיר
של המלך.
וכשחזקיהו המלך נעשה לו נס,
שנתן לו כשבחו אות,
שהשמש
תחזור אחורה, או תעמוד.
ואז הם התפלאו, מה קרה?
אז נודע הדבר שזה חזקיהו המלך נתן לו כשבחו אות שיתרפא מכל יום.
אז הוא שלח מכתב לחזקיהו המלך וכתב אל חזקיהו מלך ירושלים,
שלום לחזקיהו מלך ישראל, שלום לירושלים,
שלום לאלוקי ישראל.
אמר לו,
או ללקה רבה,
אמר לו, אתם קוראים לו אלוקה רבה ואתם שומעים אותו בסוף?
צריך להתחיל עם שם השם, שלום לאלוקה
דישראל ושלום לחזקיהו המלך.
בגלל המילה הזאת. אז אמרו לו,
תרוץ,
תביא את המכתב, נתקן אותו.
אז הוא רץ.
שלוש או ארבע פציעות, אז זה שלוש וחצי, אומר העבציים.
לכן, וכמובן כאן, זו סתם גמרא מעניינת.
איך רואים דקדוק הדין?
הכסבוך הוא צריך לשלם לנבוכדנצר, הוא עשה דבר, כבוד השם.
כל הרשעוש שלו,
אבל מה שמגיע לו, מגיע לו.
אנחנו קוראים לו, כל עם ישראל קוראים לו נבוכדנצר הרשע.
אבל הכסבוך הוא לא מקפח שכר כל ברייה,
והוא רץ, לכבוד השם יתברך,
שלוש וחצי פסיעות,
אז שלוש דורות מלכים,
והחצי פסיעה הרביעית,
מגיעה לו חצי מלכות, זה ותיש, נקטעה מלכותה באמצע.
אז לשון הגמרא בסנהדרין,
אילולא שבא גבריאל ועצר לנבוכדנצר,
לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
כי אם היה ממשיך עוד פסיעה,
אז ושתי הייתה ממשיכה למלוך, אז לא הייתה קמה אסתר.
על ידי שעצר אותו נעצרה מלכות של ושתי ונכנסה אסתר.
זה הפשט בחז״ל, זה פשט
שרחפץ חיים פשט נפלא.
כתוב שם שבא גבריאל ועצר את נבוכדנצר במרוצה שלו.
אמר שאילולא לא בא ועצר אותו, רק שלוש וחצי פסיעות,
אז הוא היה ממשיך, ואז היה לו,
נינתו,
ושתי הייתה ממשיכה למלוך עד יום מותה,
ואז לה הייתה קמה אסתר במקומה.
אבל עכשיו שגבריאל עצר את ושתי,
אז ושתי הלכה, ובאה אסתר במקומה, ואז הייתה הצלה לעם ישראל.
אז כתוב שם שהקדוש ברוך הוא ענה לירמיה.
ענה לירמיה.
במשל,
אמר לו, אם תעשה תחרות
של ריצה
עם סוס,
סוס רץ,
והיה בוץ,
ואתה תרוץ,
אתה יכול להתחרות
עם סוס?
הלוא את רגלים רצת וילאוך,
ואיך תתחרה עם הסוסים?
אפילו עם רגלים,
נתנו לו רגלי, אדם רץ ברגל.
הוא התעייף, המתחרה הזה התעייף באמצע,
אמר,
אם רגלים רצת וילאוך, והתעייבת,
ואיך תתחרה עם הסוסים בביצות המים?
כך אמר הקדוש ברוך הוא ירמיה.
אתה לא יכול לעכל
איך את השכר הגדול שאני נותן לנבחר ניצר,
נותן לו מלכות ארבעה דורות.
אתה לא יכול לעכל את זה. אתה שואל למה,
מדוע דרך רשעים צלחה?
אז איך, כשאני אבוא לשלם שכר
לאברהם, יצחק ויעקב,
שרצו לפניי כסוסים,
בביצי המים.
בביצי המים, איך תעכל את זה?
כל ימיהם הם רצו לפניי כסוסים. הקדוש ברוך הוא מעיד
שאברהם, יצחק ויעקב רצו לפניו כסוסים לעשות רצונו.
אז אתה לא תוכל לעכל את השכר. אם שכר של ארבע פציעות אתה לא עקלת,
אז שכר של רצו לפניי כל הזמן,
כל החיים כסוסים,
זה היה אברהם, יצחק ויעקב אבינו. יעקב אבינו
היה יכול ללכת בשקט.
בעולם האמת
ברוך השם הוא גידל ילדים טובים
כולם איך אמר הייתה מיתתו שלמה
וגם כל הזמן היה קשור עם הקדוש ברוך הוא כמו רב שמעון בן יוחאי
בחדה כתיראי כתירנה בהרדי דקודשה בריכו
וגם האבות הקדושים
הקדוש ברוך הוא בעצמו מעיד עליהם שרצו לפניו
כתוסים לעשות נעת רוח לפניו ולאחר שיעקב אבינו מילא תפקידו עלי אדמות
באופן הרצוי ביותר
יש לו לשמוח
שהולך לעולם שכולו טוב ולעולם שכולו טוב. אין מה להצטער ללכת עם אדם עשה תפקידו.
מה יש לו להצטער שהוא הולך לעולם האמת?
אדרבא, מה זה, החיים של הגוף הזה זה,
החיים של הנשמות זה החיים
גם יש להוסיף
שרעש מיתתו שלמה
וכל שנים עשר בניו כולם צדיקים
ובאותם שבע עשרה שנות שחי יעקב אבינו במצרים
למד ולימד תורה לבניו לנכדיו ולניניו
והקים דורות ישרים
העתידים לקבל את התורה ולהוות תכלית כוונות הבורא בבריאת העולם.
הרי הקדוש ברוך הוא במצרים
הכין את האומה לקבלת התורה.
א', התרבו.
כמה הם היו? שבעים נפש.
התרבו
לשישים ריבו,
שש מאות אלף.
זה היוצאים רב.
זה רק היוצאים, היו חמש עשרה מיליון.
שמונים אחוז מתו.
אבל מינימום,
בשביל השרעת השכינה, שישים ריבו.
כמו שכתוב, הנה מיתתו שלי שלמה,
שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל.
מה זה מיתתו שלי שלמה?
שלמה של שיר השירים זה הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו.
מי זאת מיתתו שלי שלמה? זה המשכן.
שישים גיבורים סביב לה.
הקדוש ברוך הוא
הכין את האומה ראשית,
נתן להם ללמוד אצל משה רבנו.
הרי היה יכול להקים את,
נתן להם ללמוד. היה יכול להקים את המשכן בכפי כסלב,
אבל לא הקימו עד ראש עודש ניסן.
למה אש ילמדו?
מה, מי, מה?
איך השכינה הזאת תרד?
הרי ידוע, משה רבנו הוריד את השכינה לארץ.
איך הוא יוריד אותה?
הוא יוריד אותה בגלל הטרור.
ישראל למדו תורה,
וגם ארון העדות
במשכן
ושישים גיבורים סביב לה.
זה שש מאות אלף יהודים שלמדו אצל,
בכולל של משה רבנו.
זה היה הכולל הכי הכי מופלא שהיה בעולם.
למה לא היה חסר להם כלום?
הקדוש ברוך הוא נתן אוכל, נתן מים, נתן בגדים,
אוהלים.
מי שהיה צריך לחתן את הילד שלו,
אז אני רואה הוראה הזה,
הולך למי שיש לו בת,
בואו נחתן אותם.
שמים אוהל,
או פרנסה, אין לך מה לדאוג.
הבחור הזה,
העברך הזה והאישה שלא יקבלו את המן שלהם,
לא חסר כלום,
רק ללמוד.
והם באמת ישבו ולמדו,
אבל כבר אמרתי פעם,
אבל גם בחורים, יש בחורים שגם מתחתנים,
אבל הם נשארים בישיבה, למה?
אומרים, בכולל לא שומעים שיעורים, לא מתעלים.
רוצים להישאר עוד בישיבה.
גם כולל, בלי ראש כולל טוב,
שילמד טוב,
זה לא, אבל שם היה להם ראשי כוללים.
היה להם משה רבינו, הראש המשקיע, בלי תורה מפי הקדוש ברוך הוא.
תורש בכתב, תורש בעל פה.
ואהרן הכהן, ונדב ואביו, אלעזר ואיתמר,
וזקני ישראל, והם לימדו אותם.
בראש חודש ניסן השכינה ירדה לעם ישראל.
זה הכול בגלל התורה.
בגלל התורה שהיו,
אז ירדו. אז גם מה שאנחנו אומרים על יעקב אבינו,
יעקב אבינו לימד
במצרים ישב.
זה היה החיים שלו הכי נעימים, זה היה בארץ גושן.
והוא היה כבר יהודה, ואת יהודה שלח לפניו גושנה.
הוא הכין שם בית מדרש.
יהודה הלך והכין בית מדרש בשביל האבא.
והיו באו הבנים, והילדים, והנכדים
היו באים ללמוד אצלו.
ואחרי זה, אז הוא כבר תצחק ליום האחרון.
תצחק ליום האחרון.
איי, הוא מסיים פה, המחבר הזה מסיים פה, מי ייתן,
הלוואי שנזכה
שיום האחרון שלנו
יהיה ברגיעה
ובשלווה,
בסביבה טהורה, לא בבית חולים עם אחיות,
להיות בסביבה טהורה
וברגיעה ובשלווה
להחזיר את הנשמה מתוך תשובה ויישוב הדעת. אמין, כן יהיה רצון.
מי ייתן שכך יהיה.
צריך להתכונן לאותו יום רבי אחמנון.
היו צדיקים שעברו שכל ימיהם הכינו את היום האחרון.
מה הפחד מהיום האחרון?
אתה עובר מחדר לחדר.
ממש הרב מיפונוביץ' אמר את ההרגשה הזאת. הוא ראה על בעל ערוך השולחן
שהוא כאילו הולך לעבור ל...
לא היה שום צער, הוא הולך למות.
מה יש? זה טוב.
מי ישיבה של מעטה ליישיבה של מעלה.
מישיבה זאת לישיבה אחרת.
הוא אמר ממש כאילו הלך לעבור לרבנות יותר גדולה.
עיר אחרת, גדולה, הזמינה אותו להיות להיות הרב.
עם משכורת יותר גדולה,
קהילה יותר מעניינת,
יותר מלומדים.
הוא כאן, גם כן, הוא הולך,
לא הרגיש שום צער.
ככה היה יעקב בן נביא עם הפטירה שלו.
היה שמח וצועל,
והשכינה שרתה על הרוח, הקודש שרתה עליו
מתוך שמחה.
למה?
כי הוא מילא את תפקידו.
אז ממש להצטער למות. מה יש? מה יש לעשות בעולם הזה?
מה יש לעשות בעולם הזה?
אין מה לקבל מהעולם הזה.
מה שכן,
שכל מה שאנחנו בעולם הזה יכולים עוד לסגל תורה,
לאגור תורה, לאגור מצוות,
מעשים טובים,
ולהתעלות שיהיה עם פנימיות לשם שמיים.
לא, לא,
יש הרבה דברים שמפריעים לעבודה האמיתית,
לעבודה התמימה.
זה כמה שנחיה,
שהשם יעזור, שנהיה בריאים,
לעשות הנחת רוח לקדוש ברוך הוא,
להוסיף זכויות, להוסיף מצוות.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.