האם מותר לעשן ביום טוב? | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 03.04.2017, שעה: 20:58
- - - לא מוגה! - - -
אמר הכתוב כל מלאכת עבודה לא תעשו ביום טוב.
אך אשר יעשה לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם.
אסור לעשות מלאכה ביום טוב,
אבל לצורך כל הלמ״ט מלאכות
של שבת.
אבל מה ש... אך אשר יאכל לכל נפש
הוא לבדו יעשה לכם.
אם למשל לבשל,
אז אתה צריך לעשות אש,
זה מלאכת מבעיר.
אתה מבשל,
מה זה בישול שמרככים את האוכל על ידי האש?
זה מבשל.
אז זה מלאכת מבשל.
מלאכת האופה זה אותו דבר.
אז הפסוק אומר, מה אשר יאכל
לכל נפש
ולבדו יעשה לכם.
אז מותר לבשל, מותר להדליק אש בשביל לבשל.
זה נקרא מלאכת אוכל נפש, התורה התירה ביום טוב.
זה לא רק בישול והבערה.
למשל, אם אני צריך לברור קטניות,
אני רוצה לברור קטניות,
לבשל אותן בשביל לאכול ביום טוב,
לצורך יום טוב.
רק לצורך יום טוב.
לא שמותר לבשל לצורך מהר.
אשר יאכל לכל נפש מה שייאכל ביום טוב.
מותר לבשל או לעשות אש
או לברור.
אני צריך לברור קטניות מאבנים ומתולעים.
זה מלאכת בורר.
אבל מלאכת בורר, אשר יעשה לכל נפש,
לאחל לאכול נפש ולבטח עזב בשביל אכילה מותר.
אני רוצה לטחון.
גם כן מותר. לצורך אכול נפש המלאכות מותרות.
יש מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
אם אדם לא רוצה לאכול ולשתות עכשיו,
לא לצורך אכילה ושתייה, הוא רוצה לרחוץ רגליו במים חמים.
בית שמאי אומרים, לא יחם אדם מים ללחיצת רגליו,
ובית הלל מתירים.
הרי לרחוץ רגליים זה לא אוכל נפש,
הרגליים לא אוכלים,
אלא
בכל זאת בית הלל מתירים.
מהי המחלוקת שלהם?
הגמרא מסבירה
שבית הלל סוברים מתוך שאותרה מלאכת אוכל נפש,
אותרה מלאכה לצורך אוכל נפש,
אותרה נמל לצורך היום אפילו לא אוכל נפש.
אני רוצה לרחוץ את הרגליים שלי במים חמים.
זה צורך.
מותר לחמם מים, הרי אתה מבשל את המים, ואם אין לך אש ואתה מדליק את האש, גם כן
יש הבהרה ובישול. לצורך רגליים, ללחיצת רגליים מותר.
הרי זה לא אוכל נפש,
בגלל שיש כלל לבית הלל מתוך
שהותרה לצורך אוכל נפש,
הותרה נמל לצורך אחר, אבל צורך היום.
אני צריך את זה להיום.
אני רוצה לרחוץ רגליים.
להיום.
יש עוד במשנה או בברייתא לעשות מדורה ל...
להתחמם
אני רוצה רק להתחמם, לא אוכל ושותה
ואני עושה אש, מדורה
לפי בית שמאי אסור
כי תיר לפי בית שמאי רק ממש אוכל נפש, לצורך אוכל נפש
אבל לפי בית הילל מותר מתוך שהותרה
מלאכה לצורך
אוכל נפש מבשל, מבעיר, הותרה לצורך אוכל נפש
הותר נפש לצורך מדורה לעשות הבהרה בשביל להתחמם
ולבשל מים בשביל לרחץ על גיים
זה בדף כא עמוד ב'
ישנה משנה וגם בבריתא
הנה ושמאי אומרים
לא יחם אדם חמין לרגליו
אלא אם כן ראויים לשתייה
אם ראויים לשתייה
בכלל זה גם בית שמאי מתירים בכלל הועיל
הועיל ואני אולי נצטרך לשתות אותם
אז בבית שמאי גם מתירים
אבל לפי בית הילל אפילו כשאינם ראויים לשתייה
ובית הילל מתירים עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה, זה גם כן רק לפי בית הילל
אז יש כאן קושייה,
קושייה טובה,
שתוספות מקשה את זה בשבת דף צדיקי.
שם כתוב בגמרא,
מגבן משום מה היא חייבת,
לעשות גבינה.
אומרת הגמרא, מגבן משום בונה,
כמו גבינה, חלב שנשאר כמה ימים,
אתה שים אותו בשקית,
לאט-לאט נופל הנוזל,
ואז הגבינה,
גבינה לבנה,
אחד נהיה דווקא עם השני.
אולי גבינה לבנה עדיין זה לא בינן חזק, אבל רק גבינה צובה.
לא ביררתי את זה.
על כל פנים, הגמרא אומרת, מגבן חייב משום בונה, בשבת.
וביום טוב, מן התורה מותר לגבן,
לצורך היום, אם אני צריך לעשות גבינה להיום.
אבל מדרבנון אסור, שמא יעשה גבינה להרבה ימים.
הרי רק לצורך היום מותר.
אבל שמא יעשה גבינה להרבה ימים, וזה שהתורה,
רק לצורך יום טוב, לא לצורך מחר.
אם אחד יבשל לצורך מחר, יש מאן דאמר בגמרא, לוקה.
אז לכן אסרו רבנן לגבן אפילו לצורך היום, כי דרך לעשות גבינה להרבה ימים,
אז אסרו אפילו אם הוא עושה קצת,
בשביל היום.
שואל התוספות, אם מגבן איסורו משום בונה,
בשבת,
ובכל זאת ביום טוב, מונטר מן התורה.
למה? כי זה בניין לצורך אוכל נפש.
אני בונה, עושה גבינה, זה בניין,
אבל זה לצורך אוכל נפש.
אז נגיד, אם אחד, למשל,
אתה זאת אומרת, אם אחד, נפל לו הבית ביום טוב,
רוצה לבנות עוד פעם בית ולהיות בתוכו,
בו ביום,
כדי להינצל מן השאר.
אני אמרתי את השאלה יותר פשוטה,
אם נשברה זכוכית
בסוכות,
בצרפת,
בחוץ לארץ שיש,
קר כבר בסוכות,
ונשברה זכוכית של החלון.
לעשות זכוכית בשבת זה מלאכת בונה,
כמו להרכיב דלת בשבת
זה בונה,
לפרק דלת זה סותר.
אותו דבר חלון בנוי, כמו החלון שאני רואה,
לעשים זכוכית או...
אפילו להרכיב חלון,
יש כבר זכות להרכיב, זה בונה.
אז אומר התוספות, אם מותר,
אם מותר לעשות גבינה ביום טוב,
בגלל שזה בונה לצורך אוכל נפש, אם הוא צריך רק גבינה להיום.
מותר לגוון מן התורה, רק בדרבונו שמא יעשה הרבה, לצורך מארגה.
אז אם ככה יהיה מותר לבנות, נגיד, אמרתי, לעשות זוכית, זה בונה בשבת.
יהיה מותר עם זה ביום טוב,
כדי, לצורך היום, שלא יהיה לו רוח בקר.
אז נגיד, מתוך שהותרה המלאכת בונה לצורך אוכל נפש במגוון,
נתיר גם כן
לבנות ממש לצורך היום. קר לי ואני צריך זכוכית.
אומר הטוסות,
הנה חינמה.
רק בדרבונו נאסור זה עובדן דחול.
לבוא לבנות ביום טוב זה עובדין דחול.
זה לא מלאכה, כי זה לצורך היום.
לפי בית שמאי,
שמתוך שהותרה מלאכת בונה לצורך אוכל נפש,
יהיה מותר ל...בונה לצורך היום, לא אוכל נפש.
אז זה אומר הטוסות, הנה חינם, אם אין התורה מותר.
אז אני שאלתי לפי הטוסות הזה... לא, זה בית הלל או בית שמאי? מה?
מי התיר, בית הלל או בית שמאי? -רק תצעק, אני לא שומח. מי התיר, בית הלל או בית שמאי?
לבית הלל אני מדבר.
בית שמאי, לתלעו מתוך.
אז אסור לבנות, אבל לפי בית שמאי שאומרים,
מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש,
מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, כמו מבעיר ומבשל,
הותר גם שלא לצורך אוכל נפש, למשל לחמם מדורה,
או לחמם מים ולרחוץ רגליו,
בתהיל מתירים.
יש כאן מלאכת מבעיר שהיא הותרה בשביל לבשל, לאכול,
ובישול, בשביל לאכול,
אז נתיר גם לחמם מים על ידי אש,
לעשות אש ולבשל.
הרי לחמם מים זה בישול.
אם המים מגיעים ליד סודת, זה מבשל את המים.
אז נגיד מתוך שהותרה מלאכת מבעיר ומלאכת מבשל,
הותרה לצורך הנפש, אומרים בתהיל מותר גם מבעיר לצורך אחר, להתחמם,
או מבשל מים לרחוץ לדבר גם.
אז שואל הטוס, אז גם מלאכת בונה, אפשר למצוא בונה באוכל נפש,
למשל מגבד.
אז נגיד מתוך שהותרה מלאכת בונה לצורך אכול נפש,
הותרה מלאכת.
אני שאלתי קושייה אם ככה יהיה מותר להסתפר ביום טוב.
למה? אני אגיד לכם, מה האיסור להסתפר?
איזו מלאכה זאת?
זה מלאכת גוזז.
מלאכת גוזז.
כשאדם יש לו צאן,
גוזז את הצמר,
כך היה במשכן, עם הצמר הזה עשו
בגדים ועשו יריעות.
לגזוז צמר מן הצאן, מן הכבשים,
זה מלאכת גוזז.
ואמרו בגמר הבכורות, לא זוכר את הדף,
שלא רק מחיים יש איסור גוזז.
אם נשחטה בהמה
והורידו לה את העור
עם הצמר,
אסור לגזוז את הצמר.
גם לאחר מיטה יש איסור גוזס.
עכשיו, אם ככה, תראו איך מותר,
ביום טוב מותר לשחוט תרנגולת.
ולהוריד לה את הנוצות.
אי אפשר לאכול תרנגולת עם נוצות.
והרי להוריד נוצות מתרנגולת זה מלאכר גוזז.
אפילו לאחר שחיטה יש איסור מלאכר גוזז.
אז אם כן נגיד... וזה מותר בכדי אוכל נפש.
מותר לשחוט תרנגולת או תרנגול בשביל אוכל נפש וגם לגזוז.
להוריד את הנוצות, זה גוזז.
אז מתוך שאותרם לכת גוזז לצורך אוכל נפש,
אדם שלא יסתפר,
הוא לא יפה, הוא רוצה להסתפר, לעשות
זקן נאה לצורך יום טוב.
אז נגיד, מתוך שאותרם לכת גוזז לצורך אוכל נפש,
יהיה מותר גם שלא יהיה צורך אנוש. אז לפי תוספות נגיד, זה גם עובדה דחות.
אבל רק מדראבונו, יכול להיות.
תכף נראה.
באמת...
-לא, אבל זה דומה אחד לשני.
מה? -הרי מגבל,
זה תולדה דבוני, לא? -לתולדה דבוני. אז זה נקרא בונה...
זה לא הבן אחר. -רגע, אז רגע אחד.
יש ברמב״ם, ברבא מגיד,
בפרק א' מלכות יום טוב,
שאומר,
שמתי אומרים? מתוך.
רק שהמלאכה, עיקר המלאכה, אב מלאכה,
עיקר המלאכה הוא באוכל נפש, למשל, לבשל.
מה מבשלים בדרך כלל?
בשביל לאוכל נפש,
מבשלים לאכול.
או למשל
אש,
מבעירים אש בשביל לבשל.
עיקר המלאכה היא בשביל אוכל נפש. אז אומרים, מתוך.
אבל כשהמלאכה, מלאכת בונה, מה עיקר מלאכת בונה? בבניין.
זה לא אוכל נפש.
אפילו שמשכחת לה תעודה של מגוון,
מגוון משום בונה,
אבל מתוך לא אומרים, מתוך אומרים רק שעיקר המלאכה היא במלאכת אוכל נפש.
כמו מבעיר ומבשל,
הוצאה.
למשל, מותר לי ביום טוב לעשות הוצאה.
יש לי איזה סבתא זקנה שאני צריך להביא לה אוכל ביום טוב.
מותר להביא לה מרשות הרבים.
למה? הרי זו הוצאה.
לצורך אוכל נפש שהיא תאכל.
למה דווקא אוכל נפש שלי?
אם מאשים את המלאכה בשביל אוכל נפש של בן ישראל, מותר.
לא בשביל גויים.
אסור לבשל בשביל גוי,
שנאמר, וגם בשביל בהמות אסור לבשל,
שנאמר,
הוא לבדו יעשה לכם,
לכם ולא לנוכרים, לכם ולא לבהמות.
למשל,
היה איזה יהודי,
היה לו כלבה גדולה,
לא יודע מה איתו היום, איפה הוא, אני לא יודע.
אז הוא
הוא היה נוסע לתל אביב, הוא היה גר בבני ברק פעם,
היה נוסע לתל אביב לשוק של, על יד נחלת בנימין, השוק, איך קוראים לו לשוק הזה?
הוא היה שוק הכרמל.
הוא היה הולך שם למוכרי עופות,
קונה מהם את הרגליים,
ואת הרגליים הוא מבשל בשביל הכלב, הכלב גם לא יכול לאכול.
מבשל בשביל הכלב.
אז ביום טב אסור לבשל בשביל כלב, איסור דאורייתא,
לכם ולא לנוכרים.
ובשביל גוי
גם אסור לבשל ואסור להזמין גוי,
ביום טב שמע יבשל בשבילו.
גם לאכול מבישול מתבשל שבישלת בערב יום.
אסור להזמין גוי לשל יום טוב.
סיפר לי הרבי, הרב שך,
סיפר לי סיפור.
אשתו הרבנית
הייתה רוקחת,
למדה מקצוע לעשות רפואות.
יודעת את החומרים,
והרופא אומר לה כמה, הרופא נותן מרשם.
כך וכך אחוז מהחומר הזה, כך וכך אחוז מהחומר הזה, כך וכך אחוז מהחומר הזה,
והיא עושה מהרבבת.
הנה, מכינה תרופה.
היא הייתה עובדת אצל איזה רופא, תמיד הוא שלח לה מרשמים שהיא תכין רפואות.
אז פעם יום טוב, היה להם יום טוב ליהודים, בשבועות זה היה.
אז היא רצתה לכבד את הרופא הגוי,
עשתה עוגה
בשביל הגוי.
היא לא שאלה את הרבי,
אתה לבד, היא הבינה.
ביום טוב מותר לבשל, מותר לעשות עוגה ביום טוב.
אדוני, זה בשבילך, בשביל ישראל,
אבל לא לנוכרי.
אז בא הרבי, ראה שהיא עשתה עוגה לצורך הגוי.
אז זה אסור.
אז הרבי הסתפק,
אם הוא יאכל עכשיו את העוגה,
האם
זה יתקן את האיסור?
הולכים בתר המעשה, בתר המחשבה.
ברגע שהיא עוותה את העוגה, היא עוותה את זה בשביל הגוי.
לא יעזור מה שיאכל. אז הוא דימה את זה קצת.
יש גם בבורר,
אם לצורך אוכל,
לצורך לאלתר, מותר.
אז אחד בירר אוכל לצורך סעודה הבאה,
אז הוא עבר על איסור בורר, אוכל מפסולת.
אבל הוא רוצה לתקן, יאכל את זה מיד.
אז המשנה ברורה מדבר על זה שלכאורה הולכים אחרי המחשבה,
בשעת המעשה, אז הוא דימה את זה לזה. זה הסיפור שסיפר לי הרבי.
אסור לבשל לצורך עקום.
אבל אם בישל?
אם בישל, עבר איסור.
אבל למרות שהוא תיקן? לא, התיקון לא ספק. אני לא, לדעתנו, גם בבורר, זה לא עוזר, התיקון הזה.
כי בעיקר תלוי לשם מה עשית, בשעת המלאכה.
לא מסע בסוף אחת עשית, אכלת מייד את האוכל מתוך פסולת,
ואכלת את זה מייד. אם עשית בשביל לאכול לאלתר,
אז זה לא בורר.
אבל אם כשעשית,
עשית את זה לא בשביל לאכול לאלתר,
בשביל לאכול לסעודה בארץ, אחרי כן נמלכת, זה לא מתקן.
ככה.
אז גם פה, הכול פונים,
לדעת שאסור לתת, לבשל גם בשביל כלבים
או בשביל פרות לבשל להם סובין.
אסור.
-היה אחד שהתארח אצלנו,
עוד כשהיה עופות כשרים,
כאשר היה עופות,
אז לא הגענו שהוא לא אוכל עוף.
אה...
אז שמנו לו בצנחת,
הוא הוציא את העור, אני חשבתי שהוא בא לאכול.
שם את זה בצד.
-אז הוא עבר על איסור בורר. למה?
אמרתי לו, מה אתה עושה?
הוא אומר לו, לא, אני לא אוכל עוף.
הוא אומר לו, טוב, איזה בורר.
ובלי לשאול הרבה, לקח ואמר, בסדר, אני אוכל את זה.
אה...
אבל בורר לצורך אוכל נפש מותר.
בוא נגיד.
הוא היה יכול לאכול בלי לברור.
עם מה היה העוף?
עם קושקוש.
הוא יאכל את הקושקוש בלי להזיז את העוף.
אבל אם אי אפשר,
אז לקח פסולת מאוכל לצורך אכילת האוכל.
זה גם מותר.
לצורך אכילת האוכל גם מותר. אני לא הדגשתי, זה היה בשבת.
זה היה בשבת.
בשבת אפילו לצורך אוכל אסור והוא לקח פסולת מאוכל.
בשבילו העוף הזה... אבל מה בסוף?
הוא רצה לאכול את העוף. על זה אמרתי, זה לא יעזור.
כי הוא לא הרים את זה בשביל לאכול
את העוף.
הוא הרים את זה בשביל שלא לאכול אותה.
ולא הולכים בזה
אחרי ההנאה,
זאת אומרת, אם אדם
לא רוצה את הדוגמה אצלנו, את העוף,
הוא הוציא את זה.
זאת אומרת, עכשיו הוא נהנה, איפה הוא כעוף, כעוף ובלי העוף.
אבל כשהוא יחזיר את זה, בעצם לא נהנה מהמלאכה.
טוב, זה בנוגע שלא לאסור את ה...
כי הרי יש בכל המלאכות,
אם אדם בישל בשבת, אפילו בשוגג,
אסור לו לאכול על מוצאי שבת.
אבל אם אין הנאה,
אז יש לומר, אני לא נהנה ממעשה שבת.
אם בין כה,
זה לגבי איסור מעשה שבת, לגבי בדיעבד,
האיסור אכילה מקנסה,
קנס שכנסו חכמים, שמי שעבר על בישול, למשל,
או זה המשנה ברורה בשין יח' מביא,
וכל המלאכות,
בורר.
הרי יש במשניות,
שמי שנטע
בשביעית יעקור את האילנות שלא ליהנות מן המלאכה.
עכשיו, תראו,
אז מה אמרנו?
לפי התוספות,
לפי הרב המגיד,
רק מלאכה, עיקר המלאכה, היא באוכל נפל.
אז אנחנו אומרים,
מתוך שהותר מלאכות,
אחר שהוא הותרה לצורך הנפש, הותרה לנמל לצורך אחר.
אבל
מלאכה שהיא בעיקרה לא אוכל נפש כמו בונה או גוזז.
לגזוז תמיד גוזזים צמר מן הרחלים,
זה לא לאוכל נפש,
רק מה שקחת לה, גוזז גם באוכל נפש.
על זה לא אומרים מתוך.
אז אסור לי... -להסתפר יהיה אסור. זה נגד התוספות.
להסתפר אסור מן התורה.
וגם לבנות זכוכית, אם יש כבר... אבל תוספות מתיר.
ובהלכות סוכה משנברורי בשם,
מביא בשם ספר באר יצחק,
שרבי יצחק אלחנן
מביא משמו
שמי שלא בנה סוכה בערב יום טוב, היתר עוד לא בנה סוכה.
אומר, מותר לבנות סוכה ביום טוב,
כי זה בונה. לפי התוספות,
בבונה יש גם מתוך.
זה צורך היום כדי שיקיימו את הצד סוכה.
אז הוא סומך על זה, אבל לא על ידי ישראל,
כי הרב המגיד חולק על התוספות.
הרב המגיד אומר בשם הרמב״ם,
שרק מלאכה שעיקרה מלאכת אוכל נפש,
אבל מלאכה שעיקרה לא באוכל נפש, לא אומרים מתוך, אפילו אם משקעת לה.
אם כן, לפי זה אסור לבנות מן התורה ביום טוב. אפילו שמצאנו בניין לצורך אוכל נפש במגוון,
אבל אסור לבנות מן התורה. אז לא, אבל גם...
אבל לפי תוצאות מותר מן התורה כמדרבנון.
נו, אסור מדרבנון,
אבל אומר על ידי גוי.
על ידי גוי זה יהיה שבות דשבות במקום מצווה.
הרי אמירה לעקום שבות.
שבות דשבות
אומר לא לבנות סוכה. לבנות מיום טוב לצורך היום מותר.
וסוכה לא צריכה לשמה, הרי סוכה ישנה כשרה.
אז אומרים לגוי, תבנה,
אז עוברים רק על איסור אמירה לעקום.
אבל לפי שיטת התוספות, זה הרי רק איסור דרבנון הבניין ביום טוב,
אז זה שבות דשבות.
זו אמירה לגוי לעשות איסור דרבנון.
אז שבות דשבות במקום מצווה מותר.
ככה משנה ברורה מביא שמי שלא בנה
סוכה מערב יום טוב, יכול לבנות ביום טוב על ידי גוי,
לצורך מצווה.
הרי לפי הרב המאגיד, זה איסור דאורייתא לבנות
ביום טוב.
אז לא יעזור אמירה לעקום, לא מתירים אמירה לעקום במקום מצווה.
רק
אמירה לעקום, לעשות איסור דרבנון.
שבות דשבות,
אבל לפי תוספות זה שבות דשבות,
אז מקילינן כמודעת התוספות, כך הוא אומר, ואומר שמותר לבנות.
מי אומר שמותר?
רבי יצחק אלחונון
אמר את הפסק הזה,
שמותר לבנות סוכה על ידי עקום על פי התוספות בשבת צדיקי.
עכשיו תראו,
יש גמרא במסכת
כתובות דף זין.
הגמרא שם שואלת, לפי בית הלל,
שאומרים מתוך,
יחי,
מוגמר למה אסור.
מה זה מוגמר?
מוגמר או בכור בערבית.
אני זוכר וראיתי הרבה ערבים היו מטיפים מוסר,
מטיפים
לערבים,
כמו מגידים כאלה.
מה היו עושים?
-להבדיל, להבדיל. -להבדיל.
היו באים לשטח פתוח,
לרחבה,
שמים שם אש ולבחור,
מה זה לבחור?
זה היה...
-פועשן.
זה היה חוטים,
לא חוט,
וזה נשרף
ועושה פסומים.
ואנשים אוהבים לריח ריח טוב,
אז מתחילים להתאסף,
ואז הוא מתחיל לדרוש עליהם.
ואחרי כן הוא מעביר את הקערה,
שייתנו לו צדקה.
זה היה בתור ילד.
הייתי רואה, ושמעתי אותם פעם אומר,
המטיף הזה היה אומר,
שנא מוסב נעמרן.
זה משה רבנו.
הם היו אומרים, אדוננו משה בנעמרן.
אמרתי והיה אומר, סידנא מוסב נעמרן. אני לא יודע, יכול להיות שגם בקוראן מובא מדברי משה רבנו.
אסור לקרוא את הקוראן,
כי זה ספרי מינים.
מה זה ספרי מינים? אפילו שמוחמד היה מאמין באלוקים,
אבל הוא מזייף את התורה.
למשל, אמרו לי שכתוב שם,
שהעקדה לא הייתה עם יצחק, העקדה הייתה עם ישמעאל.
אז זה נקרא ספרי מינות. זיוף התורה זה נקרא ספרי מינים,
ואז על זה יש לה ולא תטורו אחרי לבבכם.
אני מאוד רציתי בצעירותי לראות, לקרוא את הקוראן,
כדי להכיר את האויב,
להכיר.
אחרים אומרים שהם אומרים מצווה להרוג יהודים
ואחרים אומרים הם לא אומרים את זה.
אז אני אקרא את הקוראן, אני אדע.
אבל אחרי כן נרתעתי כזה ספרי מינים.
ועשו ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
אחרי עיניכם זו זנות
ואחרי לבבכם זו מינות.
לא להתעסק בדברים שעלולים להביא אותך למינות.
אסור לקרוא בקוראן.
אז אבל אני שמעתי אותו.
כל ספר שהוא לא של תורה אסור לקרוא.
לא, לא, לא כל ספר הוא מזייף תורה? מה יש?
יש ספרים שמותר לקרוא ספרי מדע למשל,
פיזיקה.
מה יש בזה?
הם הכי מזייפים את התורה.
אתה יכול למצוא ספר כשר.
לדבר על פיזיקה. בלי זיוף, לדבר בחוקי הטבע.
מה זה פיזיקה?
הקרשבוקו טבע בעולמו חוקות, חוקים. איך?
למשל, כוח המשיכה.
אז הקרשבוקו טבע ש...
הם לא אומרים את זה, הרב. מה? הם לא אומרים שהקרש ברוך הוא טבע את כוח המשיכה.
הם אומרים איך כוח קוראים לגבי... אבל הכוח מעצמו.
והם לא אומרים.
יש בורא עולם שעשה את הכוחות האלה, והוא,
אדון הכול, הוא שעשה ועושה ויעשה לכל המעצמו.
אבל מי שקורא בספרים שלהם,
זה לא נקרא ספרי מינים.
טוב, זו שאלה אחרת.
על זה צריך להביא כל ספר לראות.
אם זה ספר, למשל, הם אומרים
בהרבה ספרים שלפני מיליונים שנה
נברא עולם.
זה גם ספר מינות, כי זה נגד פסוקים בתורה.
אתה עושה חשבון מפרסת בראשית.
עד היום אתה יכול לעשות חשבון ולהגיע למניין שלנו,
5777. כשהבריאה,
ממתי התחילה הבריאה אתה יכול לקרוא יפה בתורה לראות
מתי המבול היה,
מזמן הבריאה עד זמן המבול.
הכול אתה יכול.
אם יש דברים כאלה, זה גם ספרי מינות.
אבל אם יש מדע, מדע טהור,
לא בכל הספרים, למשל פיזיקה, כימיה,
לא כל דבר זה,
עכשיו נמשיך.
אז אני רק סיפרתי שהוא היה מתאים ואומר שאינם מושב נמרן.
בסדר, יפה מאוד.
בסדר.
יבוסו בגבוסו.
הכול מובט אצלהם.
מה? לא יחד סיפר לי שאצלהם כתוב בקוראן
שנכון,
יוסף הרד למצרים
ובאה אשת פוטיפר,
אצלם כתוב שהוא כן עשה את המעשה.
כן? כן, ככה.
זה ספרי מינות.
זה ספרי מינות שמשקרים את התורה, זה ספרי מינות.
אז יש קושייה במסכת כתובות דף זין.
אם נגיד שאומרים מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש,
הותרה נמה שלא נצור אוכל נפש. למה אסור לעשות מוגמר?
אז בחור, אסור, אין, עושים את המוגמר ביום טוב.
הרי זה צורך היום.
זה לא אוכל נפש.
אבל לבית הלל הרי מתירים גם צורך רחיצה,
צורך
להתחמם, אז נתיר,
נתיר
נתיר מוגמר, אומרת הגמרא שהפסוק אומר אך אשר יאכל לכל נפש
דבר השווה לכל נפש
הוא לבדו יעשה לכם
מה זה שווה לכל נפש?
מוגמר, מי צריך את המוגמר הזה?
רק המפונקים. איך העשירים היו? העשירים הגדולים
המפונקים
אז הם היו רגילים לעשות בושם בצלחות,
אתה בא לאכול, אתה
מארח את האוזיניים, זה אצל מלך סעודיה בטח יש את זה.
אבל בני ישראל בן האחים, אה? מה?
בני ישראל מנמר חי רבנן.
אבל הם לא עושים את הדברים האלה, רק מפונקים עושים.
כי עם ישראל יודעים שהעולם הזה, העולם עובר.
לא כדאי להתעסק הרבה בעולם הזה.
על כל פנים
הגמרא מתרצת,
כתוב אשר יאכל לכל נפש.
מה הגמרא מתכוונת? הפסוק מתכוון?
דבר שהוא נצרך לכל נפש.
אבל אם זה רק למפונקים?
כמו מוגמר, אסור לעשות יום טוב.
ולכן אמרנו שאסור לבשל צמחי מרפא.
יש אנשים שיש להם כל מיני צמחים,
אז אם הוא חולה למשל, וזה טוב בשביל המעלה שלו,
אסור מנטי רב יום טוב לעשות את זה, לבשל את זה. למה?
זה מיועד רק לחולים, זה לא לכל נפש.
ומצאנו במסכת סוכה דף מ',
גם לגבי שביעית,
כתוב
לאוכלה ולא
להפסד.
לאוכלה ולא למלוגמה.
פירות שביעית,
אסור לעשות מהן רפואה.
למשל,
מי שהיו פעם, מי שיש לו פצע,
פצע,
שמים לו
בצל טחון.
הבצל הטחון
הוא שורף את החיידקים,
וזה מגן שלא יזדהם.
ככה היו מרפאים לפני הרפואה הקלאסית,
הרפואה שלומדים בבית ספר,
ככה היו מרפאים, אני בעצמי ראיתי.
פעם נפצעתי פה,
עשו לי בצל
וגם שום.
אדם סובל מכאבי שיניים,
לוקח שום, פוצע אותו,
שם אותו תחת השן,
מייד.
זה משפיע להרגיע את הכאבים.
אבל בשביעית אסור
לעשות מפירות שביעית,
כי לאוכלה ולא למלוגמה.
מאיפה לומדים את זה? מלאוכלה של דבר השווה לכל נפש.
כל אחד צריך לאכול,
צריך אוכל.
אבל רפואה, רק החולים צריכים.
אז זה לא שווה לכל נפש.
אז דבר שלא שווה לכל נפש,
אסור לעשות רפואה בפירות שביעית, וגם פירות העומדים רק למלוגמה,
אין בהם קדושה שביעית.
לפי שהתורה מדברת, זה נדרש בגמרא מבואר שם, שמן הפסוק לאוכלה דורשים תרתי.
במה יהיה קדושה שביעית?
בפירות שעומדים לאוכלה ולא למנוגמה.
ומה תעשה מפירות שביעית?
אוכלה ולא למנוגמה.
שני דברים דורשים מן הפסוק, זה מבואר בסוגיה בדף מ',
במסכת סוכר.
אז משמה רואים
שמלוגמה זה נקרא דבר שאינו שווה לכל נפש.
לכן אסור,
אני הרי שאלתי פעם שאלה,
הפוסקים הביאו
שאסור לקחת תרופות בשבת אם לא נפל למשכב,
רק יש לו מחושים,
בשבת אסור לקחת תרופה.
למה? גזירה שמאית חום סממנים.
וגם ביום טוב אסור לקחת תרופה.
משום שמה, יטחון סממנים.
לכאורה ביום טוב, מה יש לטחון?
אני טוחן לצורך שאני חולה ואני צריך את זה.
התירוץ הוא שזה לא שווה לכל נפל, זה רק לחולים.
לכן אסור לעשות תרופה גם ביום טוב.
גזירה שמאית חן לצורך המחלה.
אבל ביום טוב מותר לקחת מולחן.
מה?
ההבדל בין שבת היום ובין יום טוב,
שאני שואל.
לא, מה זה מוחם?
מחם.
לא, לא.
אני שואל,
האם יש הבדל
בין שבת
ליום טוב בעניין התרופה,
שביום טוב,
אם יש לי כבר תרופה שהיא מוכנה...
גם בשבת, אם היא מוכנה, אסורה.
שבת, שבת... אז גם ביום טוב אסור.
כך פוסקו-פוסקים שיש דיני רפואה ביום טוב כמו דיני רפואה בסבבה.
אבל זה לא יהיה גזירה של גזירה. הרי גזירה שמאית חן.
מה יש אם היא חן?
ביום טוב הרי הוא טוחן לצורך, התירוצות זה לא שווה לכל נפש.
כמו שאסור מוגמר,
למה בגלל שלא שווה לכל נפש?
לכן אסור לטחון בשביל רפואות.
אבל זה גזירה לגזירה, למה?
ביום טוב זה יהיה גזירה לגזירה. למה גזירה לגזירה?
אם אומרים לי שאסור לי.
אסור לטחון מן התורה לצורך רפואה,
בגלל מוגמר.
למה? מוגמר. מוגמר. אסור לשרוף מוגמר מן התורה. אני מדבר על מלוגמה.
אותו דבר. למה מוגמר אסור? כי זה לא שווה לאכול נפש, זה רק למפורנקים.
גם רפואה זה רק לחולים.
אז לעשות רפואה, לטחון לצורך רפואה ביום טוב,
איסור דאורייתא, כי זה לא שווה לאכול נפש.
והתורה אוסרת לעשות דבר שאינו שווה לאכול נפש.
אז לכן יש איסורי רפואה גם ביום טוב.
לכן אמרתי תמיד
שאסור
לבשל צמחי מרפא ביום טוב.
למה?
זה לא שווה לאכול נפש.
עכשיו תראו.
מה עם סיגריות?
רגע, אני מגיע עכשיו להגיד על סיגריות.
הגמרא בכתובות שואלת קושיה.
יא אחי, מי שידמן לו צבי
ביום טוב,
יהיה אסור לשחוט אותו, לאכול אותו.
למה?
מי אוכל צבי?
צבי רק העשירים הגדולים, הם המלך סעודיה. למה?
הבשר של הצבי הוא מאוד בריא.
וגם אולי גם טעם, אני לא טעמתי את זה.
אבל, טעמת את זה?
ואמרתי מי עלי השלום,
גם מכורדיסטן.
מכורדיסטן. כן, שם הם היו אוכלים צבעים.
ופה הם באו לארץ,
אסרו עליהם לאכול צבעים
מטעם הגנת הטבע. אה, שמורת הטבע.
אמרו אבי הרב השלום, סיפר לי שזה הבשר הכי טעים.
ככה אין לו ליכור.
כי הוא גודל בצורה טבעית.
הוא לא, לא מאכילים אותו,
לא מפטמים אותו.
הוא ביער,
במדבר, צבעים גודלים.
אה? אין לו ניכור.
מה זה אין לו?
אה, ניכור, כי חלף חיה מותר.
בסדר?
חלף חיה מותר.
אתה אומר, בגלל זה הכל פנים. גם בגלל זה.
הערבים או העשירים אוכלים צבי,
כי זה, זה בשרתיים.
אז אם יזדמן ליהודי צבי ביום טוב,
תגיד לו, אסור לשחוט את זה. למה?
זה אוכל נפש.
אבל אתה אומר לו, זה לא שווה לכל נפש.
אתה, מי אוכל צבי? רק העשירים.
אתה
מתרץ את הגמרא כך.
תראו את הלומניש,
תראו את ההבנה של הגמרא.
אומרת הגמרא, צבי זה צורך
של כולם.
מה הצורך שלו? לאכול.
לאכול, כל אחד צריך לאכול.
אז זה צורך כולם לאכול.
אבל מוגמר זה רק צורך למפונקים.
לא אכפת לי שהצבי, המאכל של הצבי, לא כולם אוכלים אותו.
אבל הצורך הוא, זה אכילה.
ולאכול, כולם אוכלים.
אז יש אוכלים דברים פשוטים. יש אוכלים דברים,
כמו שאני אמרתי, למשל,
תגיד למשל,
לא יהיה אסור לעשות
זכוי של התימנים.
כי זה חריף.
מישהו לא רגיל לזה,
אולי לא ראוי לו, לא יאכל.
אבל נכון שהמאכל, לא כולם אוכלים אותו.
בכל עדה יש מאכל שאלה אוהבים ואלה לא אוהבים.
אחרים לא אוהבים את זה.
אבל זה לא נקרא שלא שווה לאכול נפש. כי למה אוכלים את זה?
בשביל הצורך לאכול.
צורך לאכול, כולם צריכים לאכול. השאלה, מה?
אבל זה הצורך לאכול, כולם צריכים.
זה נקרא שווה לאכול נפש. הצורך שווה לאכול נפש.
לא צריך שהמאכל יהיה צורך לאכול נפש. עכשיו ידענו. זה על האדם ולא על ה... על הצורך.
זה הגמרא.
אז עכשיו יש תוספות
בשבת דף ל״ט עמוד ב׳
שאומר התוספות
שמותר להיכנס לסאונה. לא רק להיכנס לסאונה. מן התורה מותר לעשות סאונה ביום טוב.
השואל תוספות, הרי לא כולם מזיעים. זה לא שווה לאכול נפש.
בשביל זיעה.
הרי לא כולם מזיעים.
אומר על זה התוספות.
נכון, לא כולם מזיעים. אבל זיעה זה צורך בריאות.
וכולם צריכים בריאות.
הצורך הוא בשביל בריאות,
רק לא כולם, לא כולם נכנסים לזה.
ביום תום מותר בריאות? מותר לי לרוץ ביום תום?
בשביל בריאות, כן, מה יש?
זה רק מישהו מזה, בונן אולי,
נראה כהולך לעסקאו.
למה אסור לרוץ ביום תום?
בגלל זה כאילו הולך לעסקאו.
לצורך בריאות,
הצורך של הבריאות הוא שווה לכל נפש.
כל אדם צריך בריאות.
יש אנשים שגורמים לעסקאו בריאות על ידי דיאטה כזאת,
על ידי דיאטה כזאת.
אז יש על ידי זיעה, זה בריאות, אומר הטוסות.
לעומת זה, אומר הטוסות, לרחוץ כל הגוף במים חמים,
זה לא צורך בריאות.
זה פינוק.
לרחוץ ידיו ורגליו בחמין,
אמרנו, בטילן מתירים.
אבל לרחוץ כל הגוף איסור מן התורה שיטת הטוסות. למה?
כי זה לא צורך בריאות, זה פינוק.
ואמרנו, רק צורך בריאות.
אומר הפניהושע,
הפניהושע אומר,
לפי התוצאות הזה בשבת ל״ט עמוד ב׳
אפשר ללמוד שמותר להיעשן ביום טוב.
למה?
אומר נכון שלא כולם מעשנים.
רוב העולם לא מעשנים כך שמה, בסדר.
אבל למה מעשנים?
זה טוב לעיכול.
אז זה צורך בריאות.
הצורך של בריאות, כל אדם רוצה שהעיכול ילך טוב,
שלא יהיה עצירות.
יש מי שלוקח מאכל כזה,
יש מי שאוכל תמרים או שזיפים מיובשים,
ויש מי שמעשן,
הצורך של הבריאות לכולם, אפילו שלא כולם מעשנים.
כך אומר פני יהושע, הוא הראשון שדיבר
על העישון שמותר ביום טוב בכלל התוצאות צורך בריאות.
הוא אומר שזה טוב לעיכול.
הרבה יהודים אמרו לי,
היו מעשנים בבית שימוש, זה היה עוזר להם.
אבל היום זה נהיה מה שהוא אומר.
היום כבר אי אפשר לומר שאני מעשן לא צריך בריאות, כי הנזק לבריאות
שהסיגריות עושות,
אי אפשר, ואתה משוגע אתה.
איזה בריאות אתה עושה פה?
הרי זה סרטן, נחממון ונצלן.
מזיק.
וזה מביא מוות,
וזה סרטן.
אז לפי זה...
היום
מוכח שהעישון גורם סרטן.
אז לכן היום אין לנו את ההיתר של הפני יהושע
לצורך בריאות.
אז יהיה אסור.
אה? אז יהיה אסור ביום טוב להעשן. למה?
בגלל שלא הרבה מעשנים.
לא כולם מעשנים, בפרט בבני ברק. ברוך השם,
התמעטו המעשנים.
זה אלה,
ברוך השם. מה לגביה מבחינת ההזק?
כיוון שזה מזיק, על בני אדם לא מעשנים.
אז מילא, רגע,
אבל סוף סוף זה לא שווה לכל נפש.
רגע, רגע אחד, לאט לאט.
הפני יהושע אומר, אפילו שלא כולם מעשניים,
אבל זה נקרא שווה לכל נפש, כי זה לצורך בריאות.
אבל אנחנו הרי אומרים שזה לא צורך בריאות היום.
אז לכאורה צריך לעשות.
זה לא צורך בריאות.
והאמת, הסברתי,
העישון
זה סם, זה ניקוטין.
אדם שמרגיל עצמו
לסם מסוים, הוא מתמכר לו.
הגוף שלו התרגל שהוא צריך מנת סם.
תראו, אותם מעשני סמים,
מעשני סמים, למה אסור לעשן סמים היום בחוק?
בגלל שהם
מתרגלים לסמים, וסמים זה הרי
מזיק
ועולה הרבה כסף.
אז מה הם עושים? גונבים.
מנסתמים את הביאות בשביל לעשן.
הם יוצאים גם מהמציאות של העולם הזה. הם יוצאים מהמציאות.
כן?
מה?
הם יוצאים מהמציאות של העולם הזה. הם מרחפים.
טוב, זו הנאה שיש להם.
זו הנאה שיש להם, שירחפו ושוחחים מן העולם.
לא, זה פה מוכרח שזה מזיק.
אבל כן, הם אומרים שמאבדים את הנוגדנים.
על ידי העישון,
הסמים,
מאבדים את הנוגדנים של הגוף, ועלולים להיות חולים.
כל דבר קטן יכול להעריך אותם.
כי זה אין נוגדנים, אז הם מתרבים על...
הכל פונים לכאורה אין את היתר
אלא מה נגיד
מה שביררתי שהאישון זה צורך
של המעשנים בלבד
למה אדם
צריך לעשן הוא הרגיל את עצמו
ואז הוא מכור לצם הזה, לניקוטין
ואז
ולכן
הוא מוכרח לעשן. זה צורך רק של מי שהרגיל עצמו.
אדם אחר,
העישון מגעיל אותו.
אדם שלא עישן.
אדם שמעשן
ומשועבד זה נקרא אינו שווה לכל נפש.
מה זה נקרא שווה לכל נפש?
אינו שווה לכל נפש.
אינו שווה לכל נפש.
לכן כבר פרסמנו פעם בספר עוטי אור על תרומות ומעשרות מלפני משנת תורשים מימי.
הוצאתי וכתבתי שאסור לעשן ביום טוב.
אחרי זה,
כמו שאסור לעשות מוגמר ביום טוב.
זה משנה, אין עושים מוגמר ביום טוב, אומרת הגמרא.
כי המוגמר הוא רק צורך של המפונקים.
אז זה לא שווה לכל נפש.
זה לא שווה לכל נפש.
אז כך צריך להיות שאסור לעשן.
אחרי זה פרסמו
מישהו, לא מכיר אותו,
פרסם את הדברים והביא שגם הרבי אלישיב אמר שאסור לעשן ביום טוב.
וגם זה כי היום זה מוכח.
הרי אין היתר שלו ישוע. זה לא צורך בריאות.
אז ממילא נשאר, זה לא שווה לכל נפש. מה?
הרצון לעשן זה רק אצל המעשנים.
אז זה לא צורך.
זה לא צורך של כל נפש.
אולי אמרנו, אולי אפשר לחלק
שמי שמעשן סיגריה פעם ובאמת בשביל העיכול,
אולי כן מותר או לא?
אתה לא שמע אותי?
אני שומע.
ואני אמרתי,
אני אגיד לך, אני כתבתי גם משהו.
אני זוכר,
כשהייתי צעיר,
לא עכשיו,
לפני 40 שנה,
כשהייתי,
או 50 שנה,
הייתי עייף וצריך לומר שיעור.
בבוקר, בישיבה, והייתי חוסר שינה,
אתה לא מרגיש טוב.
אני מעשן קצת,
והיום יעשב לי את הדעת.
אבל רוב המעשנים לא עשנים בשביל זה.
רוב המעשנים, המעשנים,
בעיקר מעשנים בשביל ההתמכרות שהתמכרו לעישון.
וזה, אין עושה ולכל נפש, כי הם
פשוט זקוקים למנת הניקוטין, כמו בעלי סמים.
כמה הסמים,
אתם יודעים, כל כך הם מכורים לזה,
לא יכולים לחיות בלי זה.
פעם הייתי בצפת,
היה שם יהודי
שהיה
בחור אחד צעיר,
היה מעשן סמים.
והיה מבזבז המון כסף, האבא שלו היה עשיר,
אבל לא היה מבזבז,
לפעמים הוא גונב את התכשיטים של האימא שלו ומוכר אותם בשביל לקנות סמים.
והוא היה מפחד עליו,
כי סמים יכולים למוטט את הבן אדם
מהעצבים.
הוא נתן לאברך הזה שיטפל בו.
האברך הזה
הכניס אותו לדירה בצפת, במארג אורח חיים,
וסגר את הדלת
עם ברזנים, דלת מברזל, הכניס לקיר,
ככה הוא לא יכול.
והוא היה נותן לו, כל יום הפחית לו מן המנה.
כי להרגיל את הגוף שלו,
לא להזדקק למנה גדולה, לאט-לאט.
הוא אמר שפעם אמר לו,
אם אתה
לא נותן לי,
אני מפרק את הדלת של הברזל ואני אהרוג אותך.
טוב, הוא לא נבהל ממנו,
והוא באמת התחיל ממש זעזע את הקיר.
הרצון החזק
לקבל את הסם נתן לו כוחות אדירים.
הרצון, אדם עם כוח הרצון,
כמו שמספרים על רבי שלמה זלמן,
האח של רבי חיימי וולוז'י,
זה שהיה בריאה מיוחדת,
בקיא בכל התרו כולו.
ופעם היה צריך ספר,
הספר היה נמצא בתוך ארגז,
היה צריך להרים את הארגז, אני יודע מה היה,
בארגז כבד.
אז הוא התחיל
לשנן את הפסוק.
לא בשמיים היא,
שאפילו, החז'ל אומרים, אפילו אם היה בשמיים,
הייתה צריך לעלות לשמיים לקבל את זה.
-לא מעגל הים.
-כל כך,
אז האהבה שלו לתורה,
ואחרי כן,
ויגאל את העבד,
קיבל כוחות והזיז את הארגז.
הרצון החזק,
זה נותן כוח, הרצון החזק.
זה על כל פנים מה שאמרנו כאן,
הרבה
פוסקים מזמננו,
שאמרו שביום טוב ודאי אסור לעשן.
וזו שאלה דאורייתא,
זו לא שאלה דרבנון.
זה כמו מוגמר,
והינו עושים את המוגמר ביום טבע.
אז היו באמת שלא לעשן ביום טבע.
אבל אפשר לדון אז אולי מעוד צעד? מה?
-אולי אפשר לדון לגבי העישון מצד, מצד שאולי
אין שווה לאכול נפש,
כי רוב דעלמא משתמשים לזה.
אפילו שרוב דעלמא משתמשים,
אבל הצורך...
לא, מספיק רוב. אני לא יודע, מספיק רוב.
הוא כתוב, אשר יאכל
לכל נפש
ולבדיה עשה לכם.
הפסוק אומר, אשר יאכל
לכל נפש.
אבל אפילו אם נגיד שרוב מספיק, אתה חושב שהיום יש רוב?
לא בארץ ישראל.
לא פה.
אולי אצל הגויים.
כי שם הגויים הם טיפשים,
אבל היהודים הם חכמים, הם יודעים שזה מזיק.
ואזו החכם הרואה את המל״ג.
רבי חנניה בן הקשה אומר, רצה הקב' ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך חרבה להם
תורה ומצוות, שנאמר,
אדוני חפץ למען צדקו,
יגדיל תורה ויאדיר.
יש מניין.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.