מצה בליל פסח - עיון בהלכה | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 06.04.2017, שעה: 21:15
- - - לא מוגה! - - -
בגדה
יש סתירה.
בהתחלה אומרים,
הלך מען יד אכלוה ותנא וערעד מצרים.
זה על לחם העוני מביא אבוד רהם בשמה אבן עזרא,
שבמצרים המצרים היו נותנים
לחם מצות.
למה שהמצות מעייפות?
כיוון שהחימוץ,
החימוץ, כשזה חמץ,
החימוץ הורס את גרגירי הקמח,
ואפשר,
ולכן זה קל לעיכול, לחם חמץ.
אבל לחם מצה,
הגרגירים של הקמח לא נהרסו,
ולכן זה מאוד קשה לעיכול, ולכן עייפים בפסח.
אני יודע שישנים יותר,
בגלל המצות ישנים יותר.
המצות מביאים שינה, כי זה מעייף את ה...
אז המצרים,
חלק כמו ממחשמם,
לענות את עם ישראל וענונו,
חלק לתת להם לחם מצה במקום לחם חמץ.
אז ככה אבן עזרא מפרש.
אפילו אם נגיד לא כמו אבן עזרא,
אבל הנה, אנחנו אומרים, זה לחם עוני.
אומר רשי, מה זה לחם עוני?
לחם שמזכיר את העינוי.
עינוי אחר, תגיד, לא עינוי שנתנו להם לחם מצות,
אבל כל העינויים.
לחם עוני.
המצה היא לחם עוני,
שמזכיר את העינוי רשי בחומה.
אבל אחרי כן כתוב בסוף ההגדה,
כתוב בסוף ההגדה,
מצה זו שאנו אוכלים על שום מה,
על שום שלא הספיק בצקיו של אבותינו להחמיץ.
עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא גלם יד.
זה גאולה וחיפזון.
זכר לגאולה וחיפזון.
כשהקדוש ברוך הוא
רצה לגאול אותנו,
לא נתן זמן לשרות במצרים.
בבוקר באו המצרים, קומו הוצאו מתוך עמי,
כי חשבו כולנו מתים.
ידוע הרי מה היה, באמת הייתה מכה רק לבכורות,
אבל היו... הנשים של המצרים, הזנות הייתה שמה מרובה, והרבה זנו עם בחורים.
לא רק בחור, כן? וזה בכור לאבא שלו.
ובכור בין לאבא, בין לאימא מת. אז לפעמים במשפחה של עשרה בנים וכולם מתו.
והם לא יודעים, אז הם אמרו,
אחר שברוך הוא אמר רק בכורות, משה רבנו אמר רק הבכורות, הנני מכיר כל בכור בארץ מצרים.
איך זה, כולם מתו?
כולנו מתים. זו מגפה שכולנו מתים.
אבל זה לא היה נכון, הם היו בכורים.
על כל פנים, מכוח זה הם פחדו שכולם ימותו,
וגירשו את היהודים, גירשו אותם.
בהתחלה לא רצו לשלוח אותם עכשיו, הם מגרשים אותם.
גירשו אותם,
ולא היה להם זמן לעשות לחם חמץ.
וזה מה שאנחנו אוכלים מצות,
כדי לזכור את הגאולה בחיפזון.
זה גם, בפשטות זה מראה שגם...
בגאולה עתידה תהיה גאולה בחיפזון.
זה תהיה, יגיע זמן הגאולה, זה יהיה בחיפזון.
אז על כל פנים, הסתירה באגלה.
פעם אומרים שהלחמה ענייה אכלה ואתנה, זה זכר ללחם עוני שהיו נותנים להם או לעוני.
ואחרי כן אומרים, במצב זה שאנחנו אוכלים על שומה,
אז שמש לא הספיק בצעיקם של אבותינו להחמיץ.
אז בגיל צעיר שאלו את השאלה, כשהייתי בגיל צעיר, בגיל 15,
שאלו את השאלה בליל הסדר אצל הסבא על השלום,
ואני עניתי ככה.
עניתי,
כרי כל השבוע אין מצווה לאכול מצות.
המצוות מצה זה רק בערב, תאכלו מצות זה רק בליל הסדר.
אבל כל השבוע אתה יכול לאכול תפוחי אדמה רק אל תאכל חמץ.
אבל אין מצווה לאכול מצות, רק ממילא אדם רגיל ללחם.
הלחם מזין וסועד את הלב,
אז הוא הולך למצות, אבל לא שיש חיוב לאכול מצות.
אז מה שכל השבוע אנחנו אוכלים חמץ,
זה זכר לעוני,
אבל מה שבליל הסדר יש חובה לאכול מצה,
זה זכר לחיפזון.
ככה אמרתי, והדוס שלי היה תמיד חכם,
הוא שיבח אותי, בסדר.
אבל אחרי שגדלתי ראיתי שקושייה מעיקרה לי איתה,
שזה לא קושייה בכלל.
מפורש בפרסת ראה,
פרק ט״ז,
כתוב שם,
וזבחת פסח לשם אלוקיך,
לא תאכל עליו חמץ,
שבעת ימים תאכל עליו מצות.
אסור לאכול חמץ, כבר,
יש תנאים שאומרים, כבר מחצות אסור לאכול חמץ,
לא תאכל עליו, על שחיטת הפסח.
ויש חולקים, מתנאים חולקים, שלא תאכל עליו, זה על אכילת הפסח אל תאכל עליו, בלילה רק.
הקורפונים, כתוב שם, שבעת ימים תאכל
עליו מצות,
לחם עוני,
כי בחיפזון יצאת ממצרים,
וזכרת,
כתוב בפסוק. הקורפונים כתוב בפירוש בפסוק,
שמצוות מצה יש בה שני חלקים.
זכר לעוני,
לחם עוני,
אומר רשי לזכור את העינוי,
וזכר לחיפזון, לגאולה בחיפזון.
זה שני חלקים במצווה.
איך התעוררתי בזה?
יש הרי ידוע שבערב פסח
אסור לאכול חמץ מן התורה מחצות היום,
ומדרבנון שעה קודם אסור לאכול ולענות.
ועוד הוסיפו רבנון שמשעה חמישית
אסור לאכול ומותר לענות. להאכיל אבנתו מותר,
אבל לאכול בעצמו אסור.
אז מתחילת שעה חמישית אסור לאכול חמץ.
אבל מצה...
אסור כל היום לאכול, זה מדראבונות.
כל האוכל מצה בערב פסח,
חז״ל אומרים כאילו בעל הרוסטו בבית חמיב,
אסור לאכול מצה בערב פסח כל היום.
מה?
יש שתייה שעומדת 30 יום קודם הפסח.
לא, זה לא איסור, זה רק מנהגים.
האיסור הוא רק בערב פסח עצמו אסור לאכול מצה, זה ירושלמי,
מביא אותו רב אלפס ופסק את זה מרן בסימן תוף ע״א.
זה שלא אוכלים כל ה...
זה 30 יום קודם, זה רק מנהגים, זה לא מנהדין.
מנהדין אין איסור לאכול עכשיו מצה, מי שרוצה.
רק בערב פסח.
אבל כתוב שרבנותם,
יש איזו שאלה יפה
ברשי
שרשי יסתפק,
האם קמח עם
ביצים,
לקח,
כשעושים רק עם ביצים וסוכר,
האם זה חמץ או לא חמץ?
כי אנחנו רואים שהעוגה תופחת.
אז יש לחשוב על זה חמץ.
ורבנותם נהג היתר בדבר, זה לא חמץ.
בלי מים לא מחמיץ.
החימוץ צריך להיות קמח, מים ושהות זמן.
זמן.
אז הוא מחמיץ.
אבל בלי מים,
קמח לא מחמיץ.
רק עם מים.
אבל רשי יסתפק
במי ביצים, לעשות לקח במי ביצים,
זה הרי תופח.
אז אולי אם זה תופח,
זה כמו חימוץ.
אבל רבנו תמנה, נהג היתר בדבר,
שחימוץ זה לא התפיחה.
חימוץ
זה חומצה שנוצרת על ידי
קמח ומים,
ולכן קוראים לזה חמץ. מה זה חמץ?
לשון
כמו מלפפון חמוץ.
רק אין הרבה חומץ, לא משאירים אותו.
אם תשאיר את הקמח במים
יומיים-שלושה,
יהיה כל כך חמוץ שאתה לא תוכל לאכול אותו.
אבל אנחנו מה עושים? עושים רק שיהיה קצת חמוץ.
זה חמץ.
אבל אחרי שלושה ימים זה נהיה סעור.
חמוץ מאוד.
וזה אפילו הריח שלו, כשאתה, הריח, אתה מרגיש ריח חמוץ.
אבל בלי מים זה לא מחמיץ,
ולא נוצרה שום חומצה. מה שאתה רואה שזה טפח
וכי חמץ. זה נכון שהחמץ טופח.
הרי אתה שם ככרות של חמץ,
היו בפרט בחורף, היו מכסים אותם שלא יתקררו מן הקור,
והיו טופחים.
וכשרצו לבדוק אם זה החמיץ,
היו דופקים על הבסק, רואים אם זה החמיץ.
נכון שהחמץ הוא טופח, אבל לא הטפיחה זה החימוץ.
החימוץ זה החומצה שנוצרת
על ידי מים וקמח, תשאיר אותם, נוצרת חומצה.
ולא משאירים את זה שיחמיץ יותר מדי, זה יהיה סעור, זה לא תוכל לאכול אותו.
הכתיב לך בטק.
אבל קצת החמיץ,
זה נהיה לחם חמץ, זה אסור מנתלך.
אז רבנותם אמר שעוגה של מי, מי, עוגה...
של קמח בביצים,
אפילו זה תופח, זה לא חמץ.
ורבנותם היה אוכל את זה בערב פסח.
הלקח הזה, עוגה לקח
לקמח עם מי ביצים וסוכר,
זה היה אוכל בערב פסח.
אה, הוא שואל, הרי בירושלמי כתוב
אסור לאכול מצה בערב פסח.
הוא אומר, איזה מצה אסורה בערב פסח?
מצה הראויה בערב לצאת בה.
בה אתה יוצא מצוות מצה,
אבל מצה שלא ראויה לערב,
למצווה,
מותר לאכול בערב פסח.
אז הוא אומר, הרי מצה עם סוכר וביצים זה מצה עשירה?
ידוע שמצה עשירה
כשולה למצוות מצה.
לפי שהפסוק אומר לחם עוני, ולא כתוב כבר לחם עני.
אם תעשה למשל במצה תכניס חלב
או תכניס יין
או שמן
יין, שמן ודבש וחלב
אלה המשכין שעושים את המצה מצה עשירה.
ומצה עשירה לא יוצאים בידי במצה בלילה.
שנאמר לחם עני.
עני, המסורת זה עני,
אנחנו לומדים מלחם עני לאפוקם מצה עשירה.
אז רבנותם היה אוכל מצה עשירה בערב פסח.
למה? כי עומד אלו, יאללה לילה, בעניין לחם עוני.
לכן,
והמהר״ל מפראג,
המהר״ל, תדעו לכם שהמהר״ל היה לא רק
גאון בנסתר,
גאון בהלכה.
ממש
כל דבריו קילורים לעיניים.
אומר המהר״ל,
כיוון שבשעת הדחק,
בשעת הדחק אפשר, צריך, אם אדם אין לו מצה ענייה,
רק מצה עשירה,
בשעת הדחק יכול לאכול מצה עשירה
בליל פסח.
פלא עצום. מה זה שעת הדחק? אבל בתורה כתוב בפירוש לחם עוני.
אם זה לחם עשיר זה פסול.
מה אתה רוצה? למה בשעת הדחק
לא יהיה אפשרי לאכול מצה עשירה?
הפשט במהר״ל זה מהר״ל קשה,
ואני מסביר את המהר״ל.
הפשט במהר״ל,
כפי מה שאמרנו,
שיש במצוות מצה בניל פסח שני חלקים.
חלק אחד זכר לעינוי,
וזה צריך להיות לחם עני,
אבל חלק שני זכר לגאולה וחיפזון.
אז מי שיש לו רק מצה עשירה, אבל זה מצה,
זה בלי מים,
זה לא החמיץ,
או עם מים ומיד עפו אותה
בלי שהספיקה להחמיץ,
זה זכר לחיפזון, למה אתה אוכל מצה זה לא טוב לעיקור?
למה אתה לא שם את המים שיחמיץ?
אה, זכר לחיפזון.
אז יש, גם במצה עשירה אתה יכול לקיים זכר לחיפזון.
אז המהר״ל אומר שמי שיש לו רק מצה עשירה בניל פסח,
יאכל מצה עשירה עם ברוכי.
זה לא מעכב,
זה שני חלקים.
כמו שהתכלת לא מעכבת את הלבן,
והלבן לא מעכב את התכלת, אנחנו מברכים על ציצית,
אפילו שלא לובשים תכלת.
כי זה שני חלקי מצווה.
נכון, במניין המצוות זה מצוות עשה אחת,
אבל זה שני חלקי מצווה שלא מעכבים אחד את השני.
אתה רואה, לובשים לבן, בלי תכלת, ומברכים.
גם על
מצה עשירה
אין כאן לחם עוני,
אבל יש כאן זכר לחיפזון,
שזה מצה.
למה אני יכול מצה בכלל זכר לחיפזון?
לא נתתי לה להחמיץ.
כמו שלאבותינו, לא הספיקו אצל כאן להחמיץ.
אז אומר המהר״ל שאסור לאכול מצה עשירה בליל פסח,
בערב פסח,
כי זה ראוי בערב למי שאין לו מצה ענייה,
המצה ענייה, רק מצה עשירה.
הוא ראוי למצווה לקיים זכר לחיפזון.
זאת אומרת ככה,
רבנו תם מפרש,
נכון, גם רבנו תם אומר, זה שני חלקי מצווה,
אבל אחד מעכב את השני.
לא תוכל לקיים מצוות זכר לחיפזון
רק אם זה מצה ענייה גם. למה? שאתה מתכוון?
מהעינוי הזה הוציא אותנו לגאולה.
לא כל דבר לחוד.
זכר לעוני, זכר לגאולה.
הגאולה היא שגאל אותנו מהעינוי הזה,
כמו הכורך של הלל.
הכורך של הלל.
רבנן אומרים,
אפשר לעשות,
לאכול מרור לחוד
ומצה לחוד.
אבל הלל היה כורחן.
למה הוא היה כורך?
מה המשמעות של הכורך?
לא לעשות מצה זה סגר לגאולה בחיפזון.
ומרור זה זכר למרירות.
לא תעשה את זה כל אחד בנפרד.
אתה צריך לכרוך אותם
כדי לומר מהמרירות הזאת הוצאנו הקב' ברוך הוא. זה המשמעות של הכורך.
למה כורכים?
לא לעשות זכר למרור לחוד,
מרור לזכר למרירות ומצה זכר לגאולה.
אלא מן ההנמרור הזה הוציא עוננו לכולם.
אותו דבר מצה, יש בה שני חלקים.
חלק זכר לחם עוני,
פסוק בפרשת ראה.
וגם כי בחיפזון.
אבל רבנותם סובר שהזכר לחיפזון צריך לעשות
מן העינוי הזה.
אפשר לעשות כל אחד לבד.
ומהרן מחדש,
שאפשר לעשות כל אחד לבד. אתה יכול לעשות.
אם אין לו לחם עוני,
אתה קיים מצה עשירה.
קיים מצוות החיפזון.
זה ביאור המחלוקת.
מביא אותו מגן אברהם
בסימן תוף עין א',
שהוא אוסר לאכול מצה בערב פסח,
מצה עשירה, ובכלל זה ראוי בערב.
והוא חולק עם הרבי ניטרל.
המגן אברהם.
זה לא כמו רבי ניטרי.
והמהרל מפראג הוא נגד רבנו תא.
כן, אבל הוא חולק עם הרבי ניטרל. הוא חולק על רבנו תא.
לרבנו תא, מה?
מאחל את זה בערב פסח.
כן, רבנו תא...
כי הוא סובר שגם בערב לא תצא במצע עשירה לבד.
צריך שיהיה,
אבל המרן מפראגו...
הוא אומר שזה לא מעכב,
ולכן הוא אומר שאסור לאכול מצה עשיר.
עד כאן דברי המראה.
וזה הפירוש הלחמה עניה.
בהתחלה הלחמה עניה זה החלה בתנא,
ואחרי כן מצה זו שאנו אוכלים על שום מעל שום שלא הספיק ויצא כמה שלבות אין להמליץ.
זה לא סתירה, זה שני דינים שיש במצה.
צווי דינים.
זכר לעינוי,
הלחמה עניה,
וזכר לגאולה וחיפזון מצא זו שאנו אוכלים על שום מעל. זה הביאור הנכון.
למה לא אומרים את זה בשעה סחילה?
מה?
הלחמה עניה,
היה מתאים להגיד את זה לפני שאוכלים.
זה בשביל להזמין את האורחים.
גם.
או, אבל הייתה לי קושייה
על המהר״ל,
מגמרא בדף
ל״ח בפסחים.
כתוב שם בגמרא
לחמי תודה
שרצה לאכול אותו.
הוא אדם שהיה צריך להקריב תודה.
קורבן תודה.
בקורבן תודה מביאים איתו 40 לחמים,
30 מצה,
והיה עשר חמץ.
עכשיו,
נגיד הוא הביא תודה בערב פסח.
את החמץ הוא אוכל מייד בבוקר,
אבל מצות יכול להשאיר עד הלילה.
הוא שחט את התודה בערב פסח, בבוקר מוקדם.
את המצות.
עכשיו הוא רוצה במצה של התודה לצאת ידי מצוות מצה.
זה כתוב במשנה,
השאן לעצמו פסולים.
השאן למכור,
זה אדם שהוא אופה, מאפייה.
הוא מוכר את המחלות למי שצריך להביא תודה, הוא מוכר להן.
אז זה ברייל.
אז זה מותר, כתוב במשנה, זה בסדר. למה? אומרת הגמרא,
אם הוא עשה בשביל למכור,
הוא לא בטוח שיהיה לו קונים.
אז הוא אומר, ואם לא אמכור,
ואם לא אצליח למצוא קונה,
אז מה אני אעשה? הוא חושב על עצמו,
אז אני אוכל אותם בליל פסח.
אבל אם עשה לעצמו,
אין צד שהוא רוצה לעשות תודה. -זה לא ראשון, מה תסמי אצלך?
אז לכן,
זה פסול,
הם פסולים למצה.
שואל את הגמרא, למה זה פסול למצה?
הרבה אמר,
משום שזה ושמרתם את המצות.
מה זה ושמרתם את המצות? השימור של המצה צריכה להיות לשמוע.
לשם מצוות מצה של ליל הסדר, לא לשם מצוות מצה של לחמי תודה.
לשם מצוות מצה של ליל הסדר.
אז זה חסר בלשמו,
לכן לא יוצאים.
רבי יוסף אמר,
אפילו אם חשב לשמו,
גם לשם תודה וגם לשם זה.
אבל הוא אומר, הרי,
מצה שאינה ראויה לשבעה,
פסולה.
כתוב, שבעת ימים מצות תאכלו,
מצה שאינה ראויה לשבעה,
פסולה.
וכאן, הרי אם זה תודה, הרי מחר,
תודה לחם, תודה לחם. דין הלחם כדין הבוסר.
כמו שהבוסר של תוידע יום ולילה עד עצות
גם לחמי תודה יום ולילה עד עצות.
אז בבוקר זה יהיה פסול משום נותר וכל השבעה לא יכול לאכול אותם, זה לא ראוי לשבעה.
אז רש״י מסביר שאפילו אם כיוון
לשם מצווה,
אבל הרי זה סתירה, אם אתה עושה מזה תודה זה פסול מצד,
פסול מצווה.
אז אפילו אם בסוף הוא לא שחט את הטובה
והם לא קדושים ולא נפסלים והם ראויים לשבעה,
אבל זה חסר בלשמח, כאילו רש״י רש״י ככה הוא מזמיר להמשך.
הכל פונים,
הגמרא מביאה ברייתא
תניא כבתא דרפא תניא כבתא דרב יוסף.
בסוף הגמרא שואלת
וטיפוק ל...
שקודשים אסורים
לאונן
שהרי כתוב במעצר שני לא אכלתי באונים ממנו
מתי שהייתי אונן.
לכן רבי יוסף הגלילי אומר שמצה של מעצר שני פסולה
כי היא לא ראויה לאונן
לא אכלתי באונים ממנו,
היא לא ראויה לאונן,
ולכן היא פסולה למצה,
שמצה
לא נאכלת באנינות.
רגע, איך הלימוד? בדף ל״ו יש לימוד, רבי יוסף הגלילי אומר,
מצה של מעצר שני פסולה,
למצת מצווה.
למה?
זה כפי שכתוב, לא אכלתי באונים ממנו
ומעצר שני אסור באונן,
והפסוק אומר,
לחם עוני,
לחם עוני.
מחליף בין עין לאלף,
כמו אשכנזים,
מחליפים בין עין לאלף, הם אומרים עוני.
אז לחם עוני,
אנינות. שנאכל באנינות,
לא שלא נאכל, שנאכל באנינות. אפשר לאכול.
אבל קודשים לא אוכלים אונן,
קל וחומר ממעצר שני.
אם מעצר שני... שיוצא קר? שנאכל בכל העיר.
לא, שהוא יותר קל.
הרי גם שלמים לא נאכלים בעוני.
אז קל וחומר קודשים.
אז, אז, אז,
מצה שהיא קודשים, כמו מצת לחמי טובה,
אסורה לאונן,
ומה שאסור לאונן, לא יוצאים בו.
בעניין עוני לחם עוני.
ורבי עקיבא אומר, לא כתוב עוני עם ו',
כתוב עני.
הולכים אחר המסורת, זה בא למעט מצה עשירה.
אז בהתחלה הגברה שואלת,
טיפוקלה שקודשים אסורים באנינות.
מתרצת הגמרא,
אמר ניר בי עקיבא היא שהוא לא דורש אנינות.
אפילו קודשים שאסורים באנינות, כשירים למצה.
שואלת הגמרא,
שואלת הגמרא, אבל טיפוקלה דווה מצה עשירה.
שערי שמים שמן,
אז זה מצה עשירה.
זה הגמרא המתרצת,
עושים חצילוג
בשביל כל הלחמי תודה.
אז כמה זה לא מורגש בכלל.
זה לא נקרא מצע עשירה,
אבל לפי המרן מפראג, מה קושר את הגמרא
וליפוק למישהו במצע עשירה?
הרי זה רק פוסל לגבי לחם עוני,
לכן אמרו בברייתות,
טעמים אחרים,
כדי לפסול גם לזכר לחיפזון.
מה זה ותיפוק לבריית?
הרי אם אתה תבוא רק מצד מצע עשירה זה ייקשר לזכר לחיפזון.
אם אין לו מצע ענייה, יאכל מצע עשירה.
כך אומר המרן.
לכן כתוב פה אבסול של שלא לשמוע
ואבסול של הראויה לשבעה,
כדי לפסול אפילו לזכר לחיפזון.
מצאתי הקושייה במוגן אברהם.
הוא שואל את הקושייה על המרן מפרקו.
מה הוא אומר?
הוא לא מתרץ.
הרמגן אברהם לא מתרץ.
מה שרציתי, אני אמרתי תירוץ.
תשמעו עכשיו
מה שאני אמרתי תירוץ.
אמרתי דבר מעניין.
הרי בפסח מצרים,
בליל פסח,
אכלו גם מצות,
שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו.
ושמה, אתה יכול לומר,
המצות זכר לחיפזון?
עוד לא הייתה גאולה.
בליל פסח,
מתי הייתה גאולה?
בבוקר או בחצות לילה אחרי שקיבלו את המכת בכורות.
אבל הם אכלו לפני כן.
אי אפשר לומר זה זכר לגאולה. איזה גאולה? עוד לא הייתה גאולה.
על כורח שכל המצות ומרורים, גם המצה היא רק זכר לעוני,
כמו המרור.
לא לזכר הגאולה.
לא לזכר הגאולה.
עכשיו, כל הדרשות.
נשמע מאיפה לומדים
ושמרתם את המצות.
מצה ראויה לשבעה.
באותה פרשה כתוב
שבעת ימים מצות תאכלו.
משם למדנו שצריך ראויה לשבעה.
אני תמיד הסברתי יפה את הדרשה.
לא אומרים מצות תאכל.
אומרים תאכל מצות. מקודם אני אוכל או אתה אוכל מצה.
האדם, מקודם, אוכל עושה פעולה במצה.
אבל לא אומרים מצה תאכל.
למה כתוב מצות תאכלו? היה צריך לומר תאכלו מצות.
כדי לסמוך
שבעת ימים מצות.
עכשיו, מצה צריכה להיות ראויה לשבעה.
אבל בפסוקים אחרים שכתוב שבעת ימים תאכלו מצות, אין שום דרשה.
רק פה.
וכאן, כל הפרשה הזאת נאמרה
בעשור לחודש.
לא בעשור לחודש, בראש חודש, ניסן.
משה רבנו אמר להם, החודש הזה לכם,
ראש חודשים, אישרו לכם כמה שנים, ובעשור לחודש הזה תיקחו,
כל אחד ייקח שא בשביל כל הזמן פסח.
זה הכל, כל הפרשה הזאת, ומשם הראיין מבואר את הדינים של...
הנה,
כל הדיון, כל הפרשה,
היא נאמרה לפני הגאולה.
אז כל הדרשות
הן כולן דרשות רק על זכר לעוני,
על לחם עוני. מה שהיה ואומר עכשיו,
אז יוצא חיזוק כזאת, כל הדרשות
זה רק חלק על לחם עוני. רק בקשר לעוני, רק רגע אני אקרא.
אם נגיד, לפי זה אפשר ללכת חזרה, אם למשל יש לו לחמתוידה,
הוא עשה לחמתוידה, אז הוא כן יאכל את זה. אם אין לו משהו אחר, כדי לקיים לפחות את ה... כן, זכר לחיפזון, הוא יצטרך.
אז כל הפסולים ההם,
הם גם כן פסולים רק על עמוני. לכן הגמרא שואלת, וטיפוק הם משום,
משום הצעה שבה. זה חשוב גם בכימה.
מצור חיזוקי. הנה, ושמרתם את המצות,
כל זה כתוב לפני, לפני הגאולה.
ואחרי כן, שבעת ימים מצות תאכלו.
זה המשך של מקודם,
אומר להם איך לאכול קורבן פתח.
איך לאכול קורבן פתח.
כל זה נאמר לפני
שנגאלו.
אז מה שייך לומר, זה זכר לגאולה.
אז כולם, כל הפסולים ההם, הם גם כן רק זכר,
רק פסולים לזכר לעמוני.
אבל אני פשוט לא יכול לספק.
תלמם שבורם שמחים כי מסינוס ומסינא.
רק רגע, תשמע.
אני אמרתי הדרשה הזאת,
תשמע, אמרתי הדרשה הזאת לפני שנתיים בפריז.
אצל הדוד שלי.
אז אחד מן הקהילה,
עורך דין אחד,
מצלצל אליי במוצאי שבת.
לא, הוא בא לדבר איתי בבוקר, הדרשה הייתה בליל שבת.
הוא בא ואומר, ישבנו בסעודה בליל שבת.
וחזרנו על הדרשה.
ושאלנו קושייה.
הרב אומר שלא יכול להיות חיפזון.
לא זוכר לחיפזון, עוד לא הייתה גאולה.
כתוב בפירוש בפסח, קורבן פסח.
קורבן פסח עצמו כתוב בפירוש.
וככה תאכלו אותו.
מותניכם חגורים.
מנעליכם ברגליכם ומקילכם בידיכם ואכלתם אותו
בחיפזון פסח עוד לא שם.
זה קורבן פסח נכתב לפני, זה היה בפסח הראשון.
כאשר, כאשר, כאשר למקום.
כתוב חיפזון גם על הפסח. כאשר,
אהה.
אמרתי, לא שאלה טובה שאלתם.
אני אענה לך.
אני אעיין מקודם.
אז במשך הסבת עיינתי,
ובמוצאי שבת צלצלתי אליו ואמרתי לו.
שמה זה, החיפזון של פצע
זה חיפזון אחר,
שכאילו אתם רצים,
בתוך הבית אתם
מכירכם ברגליכם,
נעליכם ברגליכם ומכירכם בידיכם ואכלתם אותו בחיפזון פצע או לשם,
מה זה בחיפזון?
פשיעה חפוזה.
כמו לרוץ.
ומה החיפזון הזה?
זכר ל...
למה שהקדוש ברוך הוא פסח היה בית של מצרי
ואחריו בית של ישראל.
ואחריו בית של מצרי הקדוש ברוך הוא היה פוסח
על הבית של היהודי.
זה הפירוש של המילה פסח.
שהוא פסח על בתי, דלג, דלג. דילג
על בתי ישראל.
זהו פסח. אז רש״י כאן מביא,
שזה הפסט בחיפזון באמת, גם בלועזית,
הוא מביא מלועזית הראשי,
איך קוראים בלועזית פסח?
פסקס,
בספניונית.
בצרפתית הישנה גם כן היה פסקס,
אבל היום הצרפתית השתנתה קצת.
הורידו את העז,
אבל זה פסקס.
פסקס זה פסיעה, אין פער.
זה פסיעה.
אז שמה, הפחיפזון הוא
לעשות פסיעה גדולה, כמו שבצים,
כדי לזכור את הפסיעה שעשה הקדוש ברוך הוא, שהוא דילג על בית
הישראל מבית של מצרי הזה לבית השני,
ודילג על הישראל.
החיפזון הזה זה לא לזכר לגאולה,
זה זכר לקורבן פסח. היה פסח באותו לילה,
והוא אמר לקדוש ברוך הוא, תאכלו את קורבן פסח בחיפזון זכר למה שאני פוסע על בתי
הישראל.
זה חיפזון אחר, לא חיפזון של הגאולה.
חיפזון של הגאולה עוד לא הייתה גאולה, איך יכול להיות?
זה לקבוץ לושינג דילג ולקבוע בקוויציה.
רשי?
כן, מה אומר רשי?
מה אמרתם?
אני אגיד, נראה עיני הרשי.
הרשי אומר,
ואכלתם אותו בחיפזון.
אומר רשי,
נותניכם חגורים, מזומנים לדרך.
בחיפזון,
לשון מהלך,
לשון
בהעלה ומהירות,
כמו
באי דביז נחפז ללכת,
אשר השליכו
אדם בחופזם.
זהו.
אז החיפזון הזה,
הוא הגיע עכשיו,
אני אומר לו, השר עכשיו אמר בומבה, הוא הגיע אחרי הבומבה.
אבל זה שני... לא, אני הייתי במרר,
מה ש...
מה ששיר אמר למרר, לתרץ את האור האמני, והייתי, וזה, רק עצרתי.
אז יופי. שמענו דברים נפלאים מהרב.
אבל שזה שני חיפזון. החיפזון של פצח
היה פצח, באותו ערב.
ולמה? בגלל שהשם פסח.
אז זה הפשט, אתם תלכו בחיפזון בבהילות.
הרי כתוב
רגליכם ואכלתם אותו בחיפזון,
מזומנים,
נעליכם ברגליכם, מזומנים ללכת.
באמת, האשכנזים, יש להם מנהג.
אני לא יודע אם זה מי זה.
כשהם עושים הלאחמא עניהא,
אז הם לוקחים,
או כשאומרים בצקם, אולי,
כשאומרים בצקם בשכמם,
בצקם בשכמם, הם עושים עם מקל.
סטיק,
הם מכניסים מקל ומחזיקים את זה ככה כמו איזה סבל,
הולך.
וזה באמת היה זכר לקורבן פסח,
זה היה החיפזון של קורבן פסח.
אבל איך אפשר לומר בליל הפסח מצרים היה חיפזון של גאולה?
עוד לא התחילה גאולה,
עד מחר בבוקר.
לכן כל הדרשות שלומדים מאותו מהפסוקים,
כולם רק מיעוט לגבי לחם עוני,
אבל לא לגבי זכר לחיפזון. זה התירוץ על כובשת המהרל.
שהמהרל, על הכובשה של המגן אברהם,
הוא שואל עליו,
למה
בגמרא שואלת, ותיפוק להם שלחמד תודה הם למצה עשירה,
מה צריכים מיעוטים, בגלל לשמה או נראוי לשבעה?
שואל נגיד נפקא מינה לזכר לחיפזון.
התשובה היא שכל המיעוטים האלה הם גם כן רק
ללחם עוני. לגבי זכר לחיפזון,
זה לא מיעוט.
גם אם לא לשמה וגם לגבי זכר, זה חידוש באמת,
שלפי דברי המרז,
גם שלא לשמה תהיה אסורה,
אם אדם יהיה לו רק מצה שלא לשמה,
אז יאכל בשביל זכר לחיפזון, זה חידוש להלכה הדברים,
לא רק תירוצים.
זה חידוש להלכה.
שלפי המהרל יהיה חייב לאכול גם,
יהיה חייב לאכול גם מצה שלא לשמוט,
יהיה חייב לאכול בשביל זכר לחיפזון.
והאמת הוא, הבאתי ראיה שכך הוא.
הרי כל מצה עשירה שעליה מדבר המהרל,
היא גם שלא לשמה.
איזה יהודי שוטה עושה מצה עשירה, והוא לא יצא בה בלילה, מצד לחמוני הוא לא יצא.
אז הוא עשה את זה לא בשביל מצווה,
בשביל עוגות.
זה גם שלא לשמה.
והוא אומר שיאכלו תבל ליל הפסח.
הרפוס יחזוג. לא, זה שלא. נה, יחזוג.
הפניה הוא המיינס. שניק המיינחידס.
שליקטינדן. זה לא בגלל המהרל. הרי זה מונח במערב. הרי אם מצה עשירה,
בוודאי לא עשה אותה לשמה, לשמה, לשם מים לחם עונים, מה הוא עשה, טיפש כזה.
אלא מה? הוא לא עשה לשמה.
ובכל זאת אומר המהרל, יאכל אותה בשביל זכר לחיפזון.
רואים שגם שלא לשמה כשרה לשם הפזון. זה לא חידוש להלכה,
זה מונח בדבריו מהרל.
זהו.
זהו הגברים.
גברים, ברוך השם.
ציפוי.
יש בספר עוטאור זה נתפס.
בספר עוטאור על פסוחים נתפס השיעור הזה.
צריך לראות, אולי יש עוד הוספות, אינני זוכר כבר.
אני לא ראיתי עכשיו.
אז קדיש היום לא נוכל להגיד, אין לה הרבה מניין.
יש לנו מזומה.
שיהיה לנו מזומן.
מזומן.
מזומן צריך עשרה.
כשאומרים אלוקינו צריך עשרה.
גם במזומן.
אבל צריך מזומן גם.
לסוף פסח צריך גם מזומן.
נכון.
זה הזימון.
ראיתי, הייתי פעם,
אירח אותי הרב פרידלנדר, רב חיים פרידלנדר, זכרונו לברכה.
הוא קצת קצור משפחתי איתנו.
אשתו היא אחוז של דודי שנשאה את דודתי
ועד שרבי ינא מרצבך.
אז הזמינו אותי, אני הייתי בחור ב...
שבעה, לא היה לי בית,
אז הוא הזמין אותי לליל הסדר.
וראיתי איך שהם,
אמייקים, אייקים,
מדקדקים במסורת, במצוות,
לא לשנות.
רב שמעון רפאל הירש,
אפילו את הנוסח, את ניגון התפילה,
איך לנגן,
היה מקפיד, איך יהיה הניגון של התפילה.
היה עומד על זה.
בכלל שלשמור מסורת,
שתהיה מסורת,
זה כמו שבוויז'ניץ,
אני רואה, אני התפללתי שנים, הייתי מתפלל בבית הלל.
היו,
הם היו
היו
מתחילים ברוך שאמר.
איך, איך החסידים מתחילים ברוך שאמר?
ברוך שאמר,
והיה העולם.
שאלתי את ברכר,
מאיפה נלקח הנוסח היפה הזה, ברוך שאמר ביה העולם.
אמר לי, זה בא מרב חיים מאיה,
שהוא עמד על כך שככה יהיה.
על הנוסח, על הניגון.
זה רב חיים מאיר, הסבא של היום.
אתמול היה היוצא.
אתמול היה היוצא.
של רב חיים מאיה.
ראיתי אותו, הייתי אצלו פעם.
אבל הנוסח הזה,
היה בר תפילר,
אצל רב חיים מאיה,
היה סבא רבא של איך או לא?
מי, מי?
אבא של איך, אבא של איך, אבא של איך זה עולה?
מה, מה, זה לא יו...
נו, אז זה לא יכול להיות מרב חיים מאיה בעצמו? לא, הוא, הוא, כי הוא העמיד את זה כאן.
כאן בבני ברק, כאן בארץ ישראל,
אז הוא הקפיד,
הוא הקפיד שישאירו את זה.
רב חיים מאיה, כשהוא הגיע לארץ ישראל,
אז לא היו הרבה חסידים.
אבל את זה הוא השריש.
כשמתפללים צריכים להתפלל ולפי נוסח ביז'ניץ.
צריכים להגיד את זה,
והבריכה הזו,
הוא בא איזשהו עומד,
כמו של אומה,
הוא עומד כל מילה ומילה של פסוק דה זמרי.
זאת אומרת, חייאת, שואל.
הרב
היה המון מלכלים,
הבייס ההג,
בבייס בייקלים,
שואגים, שואגים בתפילה.
שואגים, קרלין, קרלין, קרלין.
אז הבית היה איזה אדמו, קראו לו ביסר,
הוא העמיד את העבוד, להתפלל בטלייבז.
אז בקרלין יש ככה יום,
ואיתכם יום אילון, ובמקום יום יש להם כזה ניסה.
הבייס היה מתפלל, שעות הם יבואו.
אחרי זה פתאום היה בשקט והיו שומעים על כל יום בטיירון אומר
יוכי תחי, יוילון מ...
אז החתן שלו היה הרבה מסדיגות.
אז הוא אמר יוכי תחי, לא מגבלין זלבש.
אחרי שהוא נפטר.
יחות חי אלומים. זה נשאר אותו דבר.
איוכי תחי אלומים נשאר אותו דבר.
אבל אז איוכי תחי אלומים. זה שווה לא תחי אלומים. זה רק תוסף משנשאר ומשנשאר את כן.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.