פרשת שמיני - ג' | הרב עמנואל טולדנו

 

- - - לא מוגה! - - - 

‫יש איסור דאורייתא לאכול נבלה.

‫כתוב בתורה, לא תאכלו כל נבלה.

‫יהיה למשל נבלה,

‫נבלה של תרנגול,

‫או נבלה של בהמה.

‫לא, אבל לא נבלה של חתול

או של כלב,

‫כיוון שהיא כבר אסורה משום בהמה טמאה,

‫אז אין איסור חלה על איסור.

‫הרי אפילו שקיימלן שאיסור חלה על איסור, ‫באיסור מוסיף,

‫או איסור כולל.

‫כאן אין כאן לא כולל ולא מוסיף.

‫כי אותו חתול, חתיכת בשר שלה, ‫אסור משום בהמת מאו.

‫אז לא חל על זה איסור נבלה מדין, ‫אין איסור חל על איסור.

‫אבל אם היא בהמה טהורה,

‫אז אם היא מתה, מה זה נבלה?

‫היא מתה ולא שחיטה כדין.

אם לא נשחיטה כדין,

‫אם הייתה דגימה, ‫זה גם נקרא כמו מתה מאליה.

‫או אם גוי שחט, אפילו שחט כדין,

‫שחיטת עקום אינה שחיטה.

‫אז זה נבלה.

‫כל הנבלות מצטרפות, כי האיסור הוא אחד.

‫לא תאכל כל נבלה. ‫זה נבלה, זה נבלה, זה נבלה.

‫חצי קל זית מזה, חצי קל זית מזה, ‫עוברים על לא תאכל כל נבלה.

‫טוב שנקרא את הרמב״ם,

‫האוכל כזית מבשר בהימה שמתה,

‫או חיה שמתה, צבי, יחמור,

‫או עוף שמת.

‫לוקה, שנאמר, לא תאכלו כל נבלה,

‫וכל שלא נשחטה כראוי,

‫הרי זו מתה.

אם לא נשחטה, זה כמו מתה מעצמה.

‫זה נבלה, ובהלכות שחיטה יתוואר ‫על שחיטה שהיא כראוי ושאינה כראוי.

‫ואני הוספתי, אפילו אם השחיטה כראוי, ‫אם נשחטה על ידי גוי,

‫שחיטת עקום פסולה.

‫אין אסור משום נבלה, אלא מינים טהורים בלבד,

‫מפני שהראוי נשחטה,

‫ואם היו נשחטים, שחיטה כשרה,

‫שחיטה כשרה, היו מותרים באכילה.

‫אבל מינים טמאים שאין השחיטה מועלת בהן,

‫בין שנשחטה, בין שמתה כדרכה, ‫בין שחתך בשר מן החי

ואכלו, אינו לוקה משום נבלה וטרפה,

‫אלא משום אוכל בשר טמאה.

‫היסוד הוא בגלל שאין איסור חלל איסור.

אם כבר אסרה התורה את זה, ‫כבר התורה לא אוסרת עוד פעם.

זה כבר אסור.

‫רק אם יש תוספת באיסור החדש.

‫למשל, איסור כולל, כמו למשל...

אישור כולל.

‫כמו למשל...

‫למשל, אם יש איזה בצק בפסח, בצק ‫שהוא אסור באכילה, ‫לא עשו מעשר ממנו.

‫הוא תבן.

‫לא, בזמן הזה זה רק מדרבנו, ‫תרומת ומעשרות.

‫אבל בזמן שהיו תרומות ומעשרות דאור הייתה, ‫אז זה תבל.

‫או למשל, אם זה של כלאי הכרם,

‫והחיתים האלו עשו אותם חמץ,

‫אז בפסח כן חל עליהם איסור חמץ גם,

‫מלבד מה שהם אסורים משום כלאי הכרם,

‫מכיוון שהאיסור חמץ חל

על חמץ שאינו אסור, איסור אחר,

‫על חמץ שלא בפסח מותר לאכול,

‫אז בפסח, ועליו בטח חל איסור חמץ,

‫אדם יש לו חמץ, בפסח נאסר החמץ.

‫מגור שנאסר החמץ

על הדברים שמותרים לאכול,

‫חל גם על הדברים האסורים.

‫הם כבר אסורים ואין איסור חלל איסור,

‫זה נקרא כולל.

כולל.

זה נקרא כולל.

‫מגור שחל, כמו אם למשל ביום כיפור,

‫אם אדם יאכל נבלה ביום כיפור,

‫הנבלה הזאת התנבלה מערב יום כיפור, ‫הייתה נבלה.

‫אז נגיד אין איסור יום כיפור, ‫חל על איסור נבלה,

‫אבל היות איסור יום כיפור חל וכולל

על דברים המותרים,

‫אסור לאכול גם דברים כשרים באכילה.

‫אז איסור יום כיפור מגודה חל ‫על דברים אחרים,

‫חל גם על דברים שאסורים.

‫זה ממש הבריתה הזאת כתובה ‫בפסחים למד וואו,

‫האוכל נבלה ביום הכיפורים.

‫רב שמעון אומר פטור, ‫כי הוא סובר אין איסור חלל, ‫על איסור אפילו בקולל,

‫ואת הנקמה אומר שכן, חל בקולל.

‫אז גם, אבל כל נבלה של חיה טמאה ‫לא מוסיפה כלום, ‫האיסור של נבלה הוא רק על הבשר.

‫וגם בנקו אסור משום בשר בהמה טמאה.

‫העצמות והטלפיים לא חייבים עליהן, ‫גם מבהמה טמאה לא חייבים.

‫אם אדם יאכל קרניים או יאכל,

‫הם עושים אבקה מן הקרניים,

‫או הציפורניים,

‫או למשל

עוף טמאה יאכל את החרטום שלו.

‫זה לא ראוי לאכילה, או את הנוצות.

‫התורה אסרה, ראוי לאכילה, מאכל,

‫אבל אם לאכילה לא אסרה, ‫זה לא אסור, לא מצד...

‫אבל גם מצד נבלה זה לא אסור.

‫אז היישום נבלה לא הוסיף כלום.

‫אותו בשר של כל הבהמה, ‫שכבר אסורה משום בהמה טמאה,

‫בא איסור נבלה לחול. ‫אבל אין איסור חלל איסור.

‫אם לא כולל, לא מוסיף. ‫מה זה מוסיף? מוסיף, כשהאיסור השני ‫מוסיף איסור על האחר.

‫למשל,

אישה אלמנה היא אסורה לכהן גדול.

‫ואם היא התחתנה שוב עם יהודי ‫וגירש אותה,

‫עכשיו היא גם גרושה.

‫גם הכהן גדול לוקח גם משום גרושה ‫וגם משום אלמנה.

‫האבן כהן אסורה עליו משום אלמנה מקודם.

‫אבל מוסיף, מכיוון שנתוסף על האיסור ‫לגבי כהן אדיוט,

‫נתוסף גם לגבי כהן גדול.

‫זה איסור מוסיף.

‫תוסף בא איסור לגבי מי שלא הייתה אסורה,

‫זה איסור מוסיף. ‫איסור כולל זה על חפצים אחרים,

‫כמו ששמע נבלה ביום הכיפורים. ‫מיגו שחל על דברים אחרים שמותרים, ‫זה איסור כולל. ‫יש איסור כולל ואיסור מוסיף.

‫אבל אומר הרמב״ם,

‫אין אסור משום נבלה ‫אלא מינים טהורים בלבד.

‫למה? כי הם ראויים להישחט.

‫ועכשיו כשמתו,

‫הם נבלות.

‫אבל דברים שבין כה אסורים,

‫מינים טמאיים שאין שחיטה מועלת בהן,

‫בין כה הם אסורים.

‫אז אינו לוקה עליהם ‫משום נבלה או טרפה, ‫אלא משום אוכל בשר טמאה.

‫האוכל עוד טהור חי כלשהו,

‫לוקה משום אוכל נבלה.

‫היה עוף קטנציק, עוף קטנציק.

‫והוא בירייה, זה נקרא בירייה.

‫אפילו שאין בו כזית על בירייה, ‫חייבים מלכות.

‫אפילו שהתורה אומרת, ‫לא תאכלו

כל נבלה,

‫ואין אכילה פחותה מכזית.

‫כל מקום שכתוב אכילה זה כזית.

‫אבל כאן הוא אכל עוף קטנציק ‫שאין בו כזית.

‫אבל מכיוון שהוא בירייה שלמה,

‫ברייה אסור אפילו שאין בו כזית.

‫אף על פי שאין בו כזית, ‫הואיל ואכלו כולו.

‫אבל אם אכלו אחרי שמת, ‫הוא כבר מת, הוא לא ברייה כבר,

‫עד שיהיה בו כזית.

‫ואף על פי שאין בכולו בשר כזית,

‫הואיל ויש בכולו כזית, ‫חייב עליו משום נבלה.

‫הרי האיסור הוא על הבשר רק,

‫לא על העצמות,

לא על הגידין.

ושכן מלנען בגידים ונותן טעם.

אין להם דין בשר, הגידים.

הגיד, יש מחלוקת תנאים.

אם הגיד נחשב כמו בשר,

מה זה גיד? אתם יודעים מה זה גיד?

לא הוורידים. הוורידים זה לא גיד.

הוורידים זה כלי הדם האלה שרואים.

זה לא גיד.

גיד זה חוטים.

חוטים חזקים.

כמו החוטים שיש,

צומת הגידים בארכובה,

שהחוטים האלה הם שמושכים לך,

מושכים את הרגל.

ויש גידים בעוף,

בצוואר, הם מורידים את הגיד.

כי לא מותר, אבל כנראה בכלל המליחה שלא יפריע למליחה.

אבל אז גידים,

יש מחלוקת אם יש לזה דין בשר או לא.

נפקא מינה אם תאכל גיד של נבלה.

אז אנחנו פוסקים

שאין בגידים ונותן טעם.

גיד אין לו דין בשר.

אבל כאן הוא אכל עוף שלם,

ואין בו כזית לוקה.

אם אכלו אחר שמת, עד שיהיה בו כזית, כי כבר זה לא בירייה.

ואף על פי שאין בכולו בשר כזית,

הוא אכל אותו בשלמות,

אפילו שאין בו בכולו בשר כזית. רק

עם עצמות, הוא כזית.

אבל בבשר אין כזית.

אבל כיוון שאכלו כולו,

זה כמו כזית. הואיל ויש בכולו כזית, חייב עליו משום נבלה,

אפילו אם לא אכל כזית.

אם אכלו אחר שמת,

עד שיהיה בו כזית, ואף על פי שאין בכולו.

האוכל כזית מבשר נפל,

בהמה טהורה.

הנפל זה נבלה,

זה תינוק שמת במעימו.

אז זה הנפל, יש לו דין נבלה.

האוכל כזית מבשר נפל, בהמה טהורה,

לוקה משום אוכל נבלה.

ואסור לאכול מן הבהמה שנולדה

עד ליל שמיני,

שמשלושה-שמונה ימים,

בבהמה,

הרי זה כנפל,

ואין לו קנאה לאב.

אסור לאכול

עגל בתוך שמונה ימים שנולד,

כי אולי הוא נפל והוא ימות.

אם לא עבר עליו, אם עבר עליו שמונה ימים, יצא מכלל נפל.

אבל אם לא עבר עליו שמונה ימים, אולי יש חשש

של נפל, אבל זה רק חשש, אז אין לו קנאה.

ואם נודע לו שכלו לו חדשיו בבטן,

יודעים החודשים של בהמה גסה, נדמה לי חמש,

חמישה חודשים בהמה גסה יודדת.

לא בטוח, זה בבכורות כתוב כמה חודשים.

ואם נודע לו, במסכת בכורות,

נודע לו שכלו לו חדשה בבטן, ואחר כך נולד,

שהן תשעה חודשים ליבי מגסה וחמישה לדקו.

מביא את זה הרמב״ם.

הרי זה מותר כיום שנולד.

מיום שנולד.

כיוון שיודעים שהוא לא נפל, גם כלו לו חדשה. מה זה נפל?

העובר לא גדל מספיק בבטן, עוד לא כלו לו חדשה.

יש תשעה חודשים לבהמה גסה וחמישה לבהמה דקה,

לצאן, לכבשים ולעיזים, חמישה חודשים היא מולידה.

ובהמה גסה פרה צריכה תשעה חודשים.

‫אז אם יודעים שעברו תשעה חודשים ‫מאז שהיא נהיית בהיריון,

ידו הכניסו שור והיא בהיריון.

‫אז אפשר לדעת שעברו תשעה חודשים.

‫מן היום שהיה שור,

‫אחרי כן השור הלך,

‫אז היא בהיריון מאז שהשור הייתה,

‫ואחרי כן תשעה חודשים,

‫אז אין חשש נפל, מותר לאכול ביום שנולד.

‫השלייה שיצאה עם הוולד ‫אסורה באכילה,

‫ואוכלה פטור שאינה הבשר. ‫זה לא ראוי לאכילה, השלייה.

אז זה לא בשר.

‫עכשיו, זה היה מעניין אותנו.

‫האוכל כזית ומסר בהמה,

‫או חיה או עוף טהורים,

‫אה, שנטרפו,

אז לא, לא, לא כ...

‫זה לא מה שרציתי ללמוד ‫בגלל שאנחנו אתמול דיברנו,

‫אה, הנה, בהירכה י״ז.

‫כל איסורים שבתורה, ‫אין מתטרפים זה עם זה.

‫לפיכך, הלוקח מעט חלב

ומעט דם

ומעט בשר בהמה טמאה,

‫ובכל קצת אין כזית,

‫לא ילכה משום אחד. ‫אין כזית, לא בבשר במטמעה,

‫לא בטמאה ולא בחלב ולא בדם.

‫אז לא לוקה.

‫לפיכך, הלוקח מעט חלב

ומעט דם ומעט בשר במטמעה, ‫מעט בשר נבלה ומעט בשר דק טמא,

‫ומעט בשר עוף טמא,

‫וכיוצא באלו משאר האיסורים, ‫וצירב מן הכל כזית ואחזור, אינו לוקי,

‫ודינו כדין אוכל חצי שעור.

‫אבל אם הם מתו,

‫זה מצד נבלה. נבלה זה אותו איסור.

‫אין ההבדל בין נבלה של עוף ‫לנבלה של בהמת אורה, ‫לנבלה של בהמת טמאה.

‫מצטרפים הנבלות, מצד זה אותו שם איסור. ‫היסוד הוא ככה, אם זה אותו איסור,

‫מצטרפים לכזית.

‫אם זה איסורים שונים,

‫דם, חלב, במטמאה, בנבלה,

‫זה איסורים שונים, זה לא מצטרפים.

‫אלא דינו כמו אכל חצי שעור, ‫אחר כמה איסורים עבר על כל חצי שעור, ‫על כל קצת מכל מין עבר על איסור חצי שעור. ‫על איסור חצי שעור לא לוקין,

‫כי אין לאו.

‫כי בתורה, בכל האיסורים האלה כתוב, ‫לא תאכלו,

ואין אכילה פחותה מכזית,

אז חצי שיעור זה רק ריבוי מכל.

כל חלב וכל דם לא תאכלו, כל לרבות חצי שיעור.

אבל זה לא גילוי שיש בזה לאו,

כי הרי אין אכילה פחותה מכזית, אז זה רק איסור.

כל חלב לא תאכלו.

למה הכל הזה אומרים שאין מלכות?

למה זה זה? זה אני נזכרתי.

לגבי פסח כתוב,

כל מחמצת לא תאכלו,

תערובת חמץ

לוקים עליה.

ולמה כל חלב וכל דם לא תאכלו, לרבות חצי שיעור.

למה לא לוקים?

כי שם אי אפשר לומר שזה עליו קאה על זה. כתוב לא תאכלו, אין אכילה פחותה מכזית,

רק הכל הוא ריבוי, אז זה איסור תורה, אבל לא לו.

אבל בכל מחמצת לא תאכלו,

שמרבים, יש מנדה אמר שמרבה מזה חמץ, נו כשמנדה אמר שמרבה תערובת חמץ בפסחים דף מ׳ ג׳.

הריבוי הוא שזה נכלל בתורה.

כל מחמצת לא תאכלו.

ואתה אוכל כזית מזה, זה נכלל באיסור.

אבל כאן הכל, הריבוי של עצי שיעור זה לא נכלל בלא תאכלו,

כי אין אכילה פחותה מכזית.

אז זה איך שיהיה חמץ בתערוק?

צריך שאוכל כזית חמץ בתערובת.

צריך שאוכל כזית חמץ בתוך התערובה.

כן, איך הכזית חמץ?

לא, הכזית חמץ לתוך תערובת לא צריכים פסוקים.

זה כזית בכדי אכילת פרס.

אם כשהוא אוכל,

כמו אם אחד יאכל חצי כזית עכשיו ועוד חמש דקות עוד סתי כזית, עוד שתי דקות עוד חצי כזית,

מצטרפים,

‫כי זה אכילה ואיסור אחד.

‫החידוש בתערובת חמץ,

‫שאפילו ההיתר מצטרף לאיסוף.

‫יש כס זית בשלוש כזיתים, בארבעה כזיתים,

‫אבל תיקח רק כזית מן התערובת, ‫גם אתה חייב.

‫למה? יש ריבוי. כל מחמצת, תערובת חמץ,

‫לא תאכלו.

‫תערובת חמץ ולאו, זה מחלוקת תנאים.

‫אם מרבים כל מחמצת,

‫תערובת חמץ, זה נוקשה או לא?

‫אבל שמה הפירוש הוא ‫שזה נכלל בלא תאכלו.

‫כל תערובת חמץ לא תאכלו.

‫אז הלא תאכלו, אכילה מזה, מכזית, אתה לוקח.

‫אבל כאן, בחצי שיעור, מרבים מכול.

‫אבל הכול לא יכול לומר שעל זה ‫כאי הלא תאכלו.

‫כרגע אין אכילה פחותה מכזית.

‫אז אלכורת זה רק איסור, ‫אין לוקין על חצי שיעור.

‫חצי שיעור, לא לוקין.

‫ודרך אגב, חצי שיעור אסור ‫גם באיסורים דראבונון.

‫כך כתוב בריבה שמביא אותו משנה ברורה,

‫זאת אומרת, בהלכות תשעה ואבו ‫מביא את זה,

‫שגם באיסורים דראבונון יש

‫לא רק שיעור אסור, ‫חצי שיעור גם אסור.

‫- למה אין איסור מוסיף?

‫מה?

‫אז בשאלה מה אין איסור מוסיף.

‫זה בין ה...

‫הרי זה מוסיף לחצי שיעור.

‫גם מיץה טמאה אסור ‫אם אין חצי שיעור.

‫מה זה מוסיף?

‫לא, שיהיה שיעור של מלכות, ‫שיהיה להם, למה?

‫לא תאכלו.

‫בזכות הנמלה יצטרף ולא תאכלו.

‫רגע, הייתה מקודם בהמה טמאה.

‫חתול שמת.

‫על כל חתיכת בשר אסורה ‫משום בהמה טמאה, חצי שיעור.

‫כזית, לאו.

‫אותו דבר עכשיו שהתנבלה,

‫משום כל כזית אסור משום נבלה, ‫אבל הוא כבר אסור משום טמאה.

‫וחצי שיעור אסור גם משום חצי שיעור.

‫אם הוא ייקח חצי מפה וחצי מפה וחצי מפה,

‫במצב הזה זכות הנבלה היא ידעת.

‫מה אתה אומר? אבל מה הוא אכל בצום?

‫אם הוא אכל שלושה חצי שיעור.

‫כל הנבלות מצטרפות זו עם זו.

‫ונבלה מצטרפת עם הטרפה, ‫זה תכף נראה עכשיו. ‫וכן כל בהמה וחיה טמאים,

‫מצטרפים זה זה. ‫אחרי כן הרמב״ם מסביר.

‫כל בהמה וחיה טמאים,

‫מצטרפים זה עם זה, ‫גם גמל וחזיר.

‫אפילו שגמל וחזיר, ‫אפילו שגמל זה עם משאל ‫שהוא אינו מפריס פרסה,

‫אבל הוא מעלה גרו,

‫ואילו החזיר, משום שהוא מפריס פרסה ‫ולא מעלה גרו.

‫אבל זה לא שני איסורים נפרדים, ‫זה נאמר לאו אחד עליהם.

‫אז ברמב״ם כתוב שמצטרפים.

‫אני רציתי להביא מכאן ראייה אתמול,

‫לא יודע אם דיברתי,

‫רציתי להביא ראייה ‫שהסימנים הם לא סיבת האיסור,

‫רק סימן שזה אסור, ‫אבל האיסור הוא אחד.

‫אבל אם זו סיבה, אם כן, זה שתי סיבות שונות.

‫זה שני איסורים נפרדים. ‫זה בכלל שהוא לא מעלה גרו,

‫וזה בכלל שהוא לא מפריס פרסה, ‫איך מצטרף החזיר עם הגמל.

‫אז רציתי להביא ראייה שזה סימן.

‫-יכול להיות שזה סימן. ‫-אבל אמרתי, היות וזה הכול לאו אחד,

‫אז זה מצטרף אפילו אם זו סיבה,

‫כי הלאו הוא לאו אחד.

‫-אבל יכול להיות שזה שתי סיבות, גם הוא אומר.

‫יכול להיות שזה שתי סיבות,

‫אבל איסור אחת זה בעיינות מאה. ‫-מה, מה?

‫יכול להיות שזה שתי סיבות.

‫יכול להיות שזה שתי סיבות.

‫-כן? ‫-שזה סועה, שזה טמאה.

‫לא רק טמאה. לא, אם זה סיבה...

‫טוב, התירוץ הוא, זה נכון, ‫זה שתי סיבות,

‫אבל עליו הוא לא תאכל כל נבלה.

‫השם של האיסור הוא נבלה.

‫השם של האיסור הוא טמאה.

‫לא כתוב לא תאכל טמאה, ‫כתוב לא תאכל חזיר,

‫לא תאכל גמאל.

אבל בכל זאת זה לאו אחד, מצד זה לאו אחד.

אז זה אותו לאו, אז זה מצטרף.

אבל למה אין ניסיון מוסיף?

במה?

במה טמאה כשהתנדלה?

מה הנבלה הוסיפה על הטמאה?

היא הוסיפה שאם תאכל חצי שיעור טמאה,

חצי שיעור נדל... זה לא נקרא מוסיף, אם אני אוכל...

אם אני אוכל נבלה מתורה,

אז לא יהיה טמאה ויהיה איסור נבלה,

וזה מצטרף.

אז רואים מכאן שצריך איסור מוסיף, לא עונש מוסיף.

מוסיף זה צריך להיות על זה,

אבל כאן הרי זה בגלל שאתה אוכל את זה עם משהו אחר.

אתה אוכל את זה עם השני שהוא לא אסור.

צריך שיהיה בו נפרד.

צריך שיהיה איסור מוסיף בנפרד.

רבי חנן אברהם הקשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך חירבה להם תורה ומצוות שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויאדיר.

אז כל ערב ראש חודש נוסעים למירון? לא, לא, לא.

אה?

לא, לא.

רק למה הפעם, כן?