פיקוח נפש - פרשת אחרי מות | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫הושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי,

‫אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,

‫אני אדוני.

‫מה פירוש אשר יעשה אותם האדם ‫וחי בהם?

‫אומר רשי,

‫לעולם הבא,

‫אם תאמר בעולם הזה,

‫והלו סופו הוא מת, ‫כל אדם בסוף חייב,

‫לא יכול להימלט אינה מוות.

‫אז זה לא חיים, זה לא חיים.

‫הכוונה לעולם הבא.

‫לעולם הבא הוא יהיה חי, הוא יהיה חי.

‫אפשטו חיים נצחיים.

‫אפשטו חיים נצחיים.

‫מה זה חיים נצחיים?

‫חיים לנצח.

‫יש בברכת התורה,

‫בברכת התורה מברכים, ‫העולה אומר ברכה ראשונה,

‫וקוראים בתורה, ‫ואחרי כן אומר ברכה אחרונה.

‫ברכה ראשונה,

אומרים, ברוך אתה ה' אשר בחרבנו עם כל העמים ‫ונתן לנו את תורתו.

‫זה תורש בכתב.

‫בברכה אחרונה אומרים,

‫אומרת שם גם חיים, ‫שנתן לנו את תורתו, תורת אמת,

‫וחיי עולם נטע בתוכנו.

‫מה זה וחיי עולם נטע בתוכנו?

‫אומר מרן בשולחן ערוך,

‫בהלכות קריאת התורה. ‫הוא אומר,

הכוונה היא,

‫וחיי עולם זה תורש בעל פה.

‫עם תורש בעל פה לומדים משניות וגמורה,

‫עם זה זוכים לחיות לחיים נצחיים.

חיי עולם,

מה זה חיי עולם?

‫חיים לנצח.

‫יש בספר מצילת ישרים,

‫הוא מדבר על חיי הנצח. ‫אני זוכר, בנוברדוק,

‫היו תקופה

של נצחיות.

‫למדו על הנצח.

‫העולם הזה, אם יש נותנות לנו בהם 70 שנה, ‫ואם גמורות 80 שנה,

‫היום, ברוך השם, חיים יותר קצת.

‫היום, היום, ברוך השם, ‫חיים עד 80, 90. אבל

זה בסוף נפסקים החיים,

חיי הגוף.

‫אבל בעולם הבא יש חיי נצח.

‫מה זה נצח?

אין לזה סוף.

‫אני זוכר רבנו המשגיע, ‫זכר צדיק לברכה, רבי יחזקאל המשגיע,

‫של פוניבש, היה,

‫אמר, אני שמעתי בעצמי מפי, ‫ואני שמעתי בעוזמי,

‫שהוא אמר

ציור מה זה נצח.

‫נצח זה לא מאה אלף שנים.

‫הוא אמר ציור מה זה, איך לעשות,

‫לראות מה זה נצח. ‫הוא אמר,

אם נמלא את כל האולם הגדול

של פוניבש,

‫אתם מבינים שמה האולם,

התקרה שלו גבוהה ‫שלוש פעמים מן התקרה כאן,

‫או יותר אפילו.

‫מלא.

כל האולם הזה,

‫נמלא אותו בגרעיני סומסום.

‫כמה גרעיני סומסום יהיו? מיליונים.

‫וכל גרעין סומסום זה אלף שנה, נגיד.

רק אלף שנה.

‫אז תעשה חשבון,

‫כמה מיליארדים של שנים.

‫וזה עוד לא נצח.

‫כי נצח זה חיים בלי תכלית,

‫אין לזה סוף.

‫כמו שהקדוש ברוך הוא,

‫הוא חי לעד עולמי העולמי.

‫כך מי שזוכה לחיי העולמה בו,

‫חי לנצח ונהנה מזיו השכינה ‫לעד עולמי העולמי.

‫אז זה הוא אמר ציור של נצח, ‫לא יודע אם הוא אמר את זה ‫משם עצמו,

‫הוא אמר את זה משם רבי רוחם,

‫משגיח של מיר,

‫של ישיבת מיר הגדולה בחוץ לארץ.

‫על כל פנים, זה ציור, זה מה זה לצייר?

‫למה אנחנו אומרים ככה? ‫שאדם,

הרי איך, כמו שאומר רבי נפס ארץ, ‫שובה אומר,

‫ואיך החלפתי בעולם עובר,

‫עולם עומד לעד לעולם.

‫עולם הבא זה עולם עומד לעד לעולם, ‫חיי עולם הבא.

‫והוא שמה בדרכי התשובה,

‫אז הוא אומר, צריך להתמרמר,

‫איך החלפתי בעולם עומד,

‫בעולם עובר,

‫עולם עומד לעד לעולם. ‫החלפתי, עשיתי חליפין.

‫אני נתתי, הפקרתי עולם הבא,

‫וקיבלתי עולם הזה.

‫אבל עולם הזה זה עולם עובר,

‫ואני נתתי עולם עומד לעד לעולם.

‫זה, בשביל זה היו לומדים על נצחיות,

‫כדי לדעת שענייני העולם הזה ‫הם זמניים.

‫לא כל כך לקחת ללב כל דבר.

‫העולם בן כה יעבור,

‫ואני רואה,

אני רואה,

‫הנה,

אני רואה פה בבני ברק,

‫הרבה יהודים תלמידי חכומים,

‫מגיע שמונים, שבעים ותשע,

‫יש שמונים ושתיים, שמונים וחמש,

‫יש כאלה שחיימים עד תשעים,

‫יש עד מאה שמאריכים מהם,

‫אבל בסוף הולכים.

‫זה עולם עובר,

‫אבל עולם עומד זה עולם הנצח.

‫עולם של עולמם. עכשיו, כל מעשה מצווה ‫שאדם עושה זה מה שכתוב בפסוק,

‫ושמרתם את חוקותיי.

‫יש החוקים שהם בלי להבין,

‫זה חוק של הקדוש ברוך הוא, ‫כמו פרשת הפרה.

‫ואת משפטיי, דברים שמובנים עם שכל,

‫אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לעולם.

‫אתה תקיים את המצוות, ‫אתה תזכה לחיי נצח.

‫ואמרתי, אינני יודע אם הפירוש ‫כי הושמרתם,

‫אולי הושמרתם זה רק לשמור, לקיים.

‫ככה פשט הפשוט.

‫אבל בשולחן ערוץ שאמרנו, ‫כתוב, חיי עולם נטע ותוכנו, ‫זה תורש בעל פה.

‫זאת אומרת, כשאדם לומד תורש בעל פה,

‫אז הוא זוכה שהוא נוטע בנשמה שלו,

‫עץ החיים,

‫שיחיה לנצח.

‫וחיי העולם נטע בתוכנו.

‫אם תורש זוכים לתת כוח ‫לנשמה שלנו לחיות לנצח.

‫וחיי העולם נטע בתוכנו.

‫או, אז רשי ככה מסביר.

‫אבל בגלל זה, הפשט אשר יעשה אותם האדם ‫ויחיה על ידי זה לנצח.

‫יהיה לו עולם מבו.

‫והייתה נפש, אדוני, צרורה בצרור החיים ‫את השם אלוקיך.

‫אבל בגמרא,

‫במסכת יום מדף פה,

‫כתוב בגמרא,

מהפסוק,

‫הוא חי בהם לומדים הדין של פיקוח נפש, ‫דוחה כל התורה,

‫חוץ משלוש עבירות,

‫שהם לא דוחים, לא מתרפאים בעריות, חס ושלום,

‫ולא בעבודה זרה.

‫או,

שם יש גמרא מעניינת. ‫אני אקרא קצת, רואים שהגמרא למדה פסט אחר,

‫לא כמו שאומר רש.

‫שם מחפשים מאיפה לומדים ‫שפיקוח נפש דוחה את התורה.

‫שבת, דוחה שבת, ‫כל התורה נדחית חוץ משלוש עבירות.

‫עוד הזרר, שיחוס דמים ועריות.

‫ושם, תכף אני...

‫הנה, רבי שמואל אומר פשט,

‫אומר שהוא, אם הוא היה שם,

‫הוא היה אומר,

‫המקור של פיקוח נפש דוחה את התורה,

‫אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

‫אדם צריך לעשות את התורה,

‫אבל בתנאי שהוא יכול לחיות,

‫שהחיים לא מתנגשים עם התורה.

‫אבל אם עם קיום התורה לא יחיה,

‫הוא לא חייב לעשות את התורה.

‫התורה נדחית.

‫הפסוק אומר, אשר יעשה אותם האדם,

‫מתי?

‫אם וחי בהם, אם הוא יחיה. ‫אז רואים שהגמרה למדה את זה ‫על חיי העולם הזה, ‫לא על חיי העולם הבא.

‫אבל הפשט הוא ככה, בתור פשט,

‫משמעות כמו רשי.

‫אשר יעשה אותם האדם, ‫ועל ידי זה יחיה חיי נצח.

‫אבל שמואל דורש,

‫אשר יעשה אותם האדם וחי.

‫רק אם האדם יחיה, אז יעשה את המצוות.

‫אבל אם התורה גורמת שהוא לא יחיה,

‫הוא לא חייב לקיים את המצוות.

‫מכאן לומדים הדין ספק שכוח נפש דוחה.

‫ואני אקרא מקודם קצת את הגמרה. ‫הגמרה שמה, ביום דף פה״ה,

‫כתוב, כבר היו רבי ישמעאל ורבי עקיבא,

‫הנה, אקרא לכם את הגמרה. ‫וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ‫ורבי אלעוזר בן עזריה ‫מהלכין בדרך,

‫ולוויה סדר ורבי ישמעאל ‫בנוסרה בלעוזר בן עזריה, ‫הולך אחריהן,

‫מלכין אחריהן.

‫ונשאלה שאלה זו בפניהם.

‫מניין לפיקוח נפש דוחה את השפעת?

‫נענה רבי ישמעאל ואמר.

‫אז כל אחד דרש.

‫רבי ישמעאל אמר, ‫לומדים את זה מבא במחתרת,

‫שדוחים שפיכות דומים ‫בשביל להציל את הבעל הבית, ‫לפי שהגנב הוא בא על מנת להרוג.

‫טוב, אתם יודעים, בסוף,

‫זר בישמעאל.

‫ואחרי כן,

יש מי שלומד,

‫הנה,

יש מי שלומד, ‫אם מזבחי תיקחנו למות,

‫ולאו מעל מזבחי,

‫יש מי שאומר.

‫נענה רבי אלעזר ואמר,

‫רבי אלעזר,

‫רבי אלעזר מן עזריה, ‫היה רבי ישמעאל רבי אלעזר.

‫רבי אלעזר, הוא אמר,

‫ומה מילה שהיא אחד מ-240,

‫מ-48 איברים באדם.

‫מילה זה איבר אחד מ-240 ו-8 איברים לאדם.

‫יש שישה, שים סמכי גידין,

‫וריש מים חץ איברים.

‫אדם, יש בו ריש מים חץ איברים,

‫והמילה זה איבר אחד.

‫והתורה, בשביל לתקן את האיבר הזה,

‫אמרה, דוחה אפילו שבת.

‫כך הוא מסתכל על זה, זה תיקון האיבר.

‫כי כמו שכתוב ברמב״ן, ‫העורלה זה,

‫הוא אומר שמה,

‫על ידי זה מתישים את כוח היצר, ‫על ידי המילה.

‫-קודיש ברוך הוא רצה ‫שהאדם ישלים את עצמו.

‫הקודיש ברוך הוא רצה ‫שהאדם ישלים את עצמו. ‫שמה יישא עוד הוא ישלים את עצמו? ‫למדינת חצר.

‫נכון.

‫אז אומר, אם איבר אחד,

‫התורה דחתה סבת בשביל לתקן ‫את האיבר הזה,

‫חוש כן כשאדם הוא בפיקוח, במצב סכנה, ‫הוא עלול למות כולו.

‫אם ימות כל האיברים מתים.

‫אז חוש כן שיציל את כל האיברים ‫אפילו על ידי שבת. ‫זו דרסה אחת.

‫זה דבר יפה שמפורסם בשם רב חיים,

‫שאמר,

‫הרי לפעמים יש יהודים ‫שחייבים לאכול ביום כיפור, ‫שאסור להם לצום.

‫תמיד מספרים. ‫אני, דוד שלי היה...

‫היה לי דוד נפטר.

‫הוא היה קצת רופא

בעיר שלנו. ‫הוא היה אח, אבל מומחה. ‫הוא היה יודע לעשות זריקות ולעשות...

‫והיה...

אז הוא היה הולך לחולים,

‫הוא היה איזה חולה ירא שמים,

‫הוא היה בוכה לו ‫שהוא צריך לאכול ביום כיפור.

‫היהודי מצטער לאכול ביום כיפור,

‫יום הכפרת עוונות.

‫ככה הוא מצטער.

‫הרב חיים אמר, אמר, ‫יש מנדה אמר פה, ‫מאיפה לומדים שפיקוח נפש ‫דוחה את הסבת?

‫ממילה.

‫ומה המילה שהיא איבר אחד ‫ברמח איברו של אדם, ‫דוחה סבת.

‫פיקוח נפש זה כל האיברים עלולים למות.

‫חוש כן שדוחה סבת.

‫אז אמר רב חיים, מעולם לא ראיתי ‫מי שיש לו מילה בשבת,

‫שיהיה בצער.

‫אז מילה בשבת.

‫אה, דוחים את הסבת, ‫אז תראו, צולם המליטארים, ‫התורה יתירה, על זה גמרנו, ‫התורה יתירה ביום השמיני, אפילו בשבת.

‫אז אם כן, קל וחומר, ‫להציל את כל הגוף

וכוח נפש,

‫שזה קל וחומר ממילה ‫שצריך להיות גם כן בשמחה. ‫לא, אין מה להצטער כשאתה אוכל.

‫אתה עושה רצון ה', ‫ורצון ה' זה לאכול.

‫כשרצון ה' זה לאכול, אז אוכלים.

‫אמת, היה פה איזה תלמיד חכם אחד,

‫על יד לדרמן.

הוא למד, הוא מרוקאי, אבל הוא נפטר, ‫זה כמו מברכה, ‫לפני שנה בערך הוא נפטר.

‫והלכתי, נחם מלבלים,

‫הוא למד בשניידרס, בלונדון.

‫מזמן הוא בא, רב זיידל, ‫זיכרונו לברכה, ראש הישיבה,

‫היה בא למרוקו ואוסף תלמידים, ‫אז הוא גם לקח אותו ללונדון.

‫ואתם יודעים שבמלחמת העולם השנייה ‫הייתה נפוצה מאוד ‫מחלת הסחפת,

‫והרבה מתו מהסחפת,

‫כי לא היה להם אוכל,

‫הגוף היה חלש,

‫והסחפת זה מחלה בריאות.

‫אחמד ריצן, צ'יוורקולוז, ‫היו קוראים לזה.

‫צ'יוורקולוז.

אז אחרי המלחמה,

‫גם במרוקו, אני זוכר, בבית ספר,

‫הביאו רנטגן

‫והעבירו את כל הילדים,

‫עשו להם רנטגן על הריאות,

‫לראות אם הם לא פגועים בשחפת.

‫אני גם עברתי את הרנטגן, עברתי.

אבל,

טוב, אז הבחור הזה בא ממרוקו ללונדון.

‫בלונדון, גם משרד הבריאות

‫היה דורש,

‫דרש מהישיבה לעשות רנטגן, ‫והוא עשו רנטגן לראות.

‫ומצאו הבחור הזה,

‫כנות לברכה, הבחור הזה,

‫היה לו

איזו נקודה של סחפת.

‫ואיך היו מרפאים את הסחפת בלונדון?

‫ובמרוקו ריפאו את זה עם שמן של הכבד,

‫של דג,

‫לא יודע איך קוראים לו בעברית,

‫קוראים לו La meyre, בצרפתית.

‫לוויל דה פואר דה מורן,

‫שמן של הכבד של הדג הזה.

‫כך היו מרפאים. עם השמן הזה,

‫בלונדון ריפאו את זה עם חזיר,

‫לאכול חזיר.

‫אז אמרו לו, לרב הזה שנפטר,

‫אמרו לו שיאכל חזיר.

‫אז הוא לא הסכים.

‫אמרו לו, תענו למות.

‫אז הוא אמר, אני אמות

‫ולא אוכל חזיר.

‫ככה היה.

‫בכל העולם היה ככה, ‫יהודים מחזיר היו סוגדים.

‫טוב,

‫זה מראה על עיניו שמיים, טוב,

‫אבל האמת שהוא לא צודק. ‫אני הייתי מנהלם מאבינים,

‫סיפרו לי את הסיפור הזה.

‫ואמרתי להם שהוא לא צודק, ‫הוא היה צריך לאכול את החזיר

‫בשביל להתרפות.

‫אבל זה מראה שהוא היה ירא שמיים.

‫אבל זו טעות, שאדם ידע.

‫אנחנו לא, אנחנו מקיימים את התורה ‫איך שהקדוש ברוך הוא רוצה

‫ואיך שאתה רוצה.

‫אם בזמן שהקדוש ברוך הוא ‫התיר לך לאכול ביום כיפור,

‫אתה צריך לאכול ביום כיפור. ‫אם צריך חזיר בשביל לרפות,

‫זוכרים חזיר?

‫אנחנו לא נמנעים מן החזיר ‫רק בגלל שבורא עולם לא מרשה לנו.

‫אבל אם לפי רצונו של הקדוש ברוך הוא ‫שנאכל חזיר, נאכל חזיר.

‫זה צריך לדעת, וגם ביום כיפור, ‫אם צריך לאכול.

‫אוכלים ביום כיפור,

‫ברוך השם, פה זה תלוי.

‫פה, שיש הרבה בני תורה, ‫אין בעיה כזאת.

פה כל הזקנים והחולים שצריכים לאכול,

‫אנחנו עושים להם שיעורים.

‫לא עושים להם שיעורים.

‫אני לא אכנס עכשיו בחידוש של רב חיים הלוי.

‫רב חיים היה מתיר אפילו לאכול ‫בלי שיעור שלם, לא בלי חצי שיעורים.

‫הוא אומר, חצי שיעור זה רק למי שלא חולה.

‫רק הוא עלול לחלות.

‫אם הוא יתענה.

‫זה צריך לאכול חצי שיעור, חצי שיעור.

‫אבל מי שכבר חולה שיש בו סכנה,

‫יכול לאכול

אכילה שלמה.

‫למה? כי ברמב״ם בפרק ב'

‫הלכות שבת מבואר שכל צורכי חולה ‫שיש בו סכנה,

‫עושים לו לחולה כלל או של דבר.

‫שבת הרי היא כחול אצל חולה שיש בו סכנה.

‫לכל צרכיו.

מה פירוש?

‫חולה שצריך לשתות כוס תה.

‫אם לא ישתה כוס תה, לא ימות מזה.

‫אבל זה טוב לו, זה עושה לו טוב.

‫אז רבנו הרמב״ם מתיר,

‫אפילו שמניעתו אינה סכנה,

‫כיוון שהוא כבר חולה שיש בו סכנה,

‫עושים לו כל מה שהוא צריך.

‫ואני פעם באמת באתי לרבי ושאלתי אותו,

‫מה הפשט ברמב״ם הזה? ‫זה רבא מגיד ככה לומד ברמב״ם.

‫מה הפשט בזה?

‫הרי התורה היא תירה בשביל לחיות.

‫זאת אומרת, וחי בהם. ‫אבל כאן הוא באמת לא מתנגש ‫שלא יעשה כוס תה. מה יקרה?

‫לא יקרה לו כלום.

‫אבל זה טוב לו להשתתף. ‫אז מה הרמב״ם אומר? כל צרכיו.

‫כל מה שהוא צריך, ‫אם צריך חימום ואם צריך מזגן,

‫אם הוא עוד לא חולה, ‫רק עלול להיות חולה, יש על זה...

‫אבל אם הוא כבר חולה שיש בו סכנה, ‫עושים לו כל צרכיו.

‫שאלתי את הרבים, מה הפשט בזה?

‫על המקום הרבי ענה לי פשט.

‫אמר לי, אתה יודע,

‫מי שחולה שיש בו סכנה,

‫נגיד למשל אדם יש לו דלקת ריאות,

‫ברמינה.

הוא,

הוא,

בזמן שיש דלקת ריאות,

‫זה נקרא חולה שיש בו סכנה.

כי אם יש דלקת, ‫הדלקת יכולה

לעשות חור בריאות,

‫ואז לא תוכל לנשום. ‫טוב, לא תוכל לנשום,

‫על פי שהדלקת אוכלת את הבשר,

‫אוכלת, ויכול להיות בסוף חור,

‫ואז הוא ימות.

‫אז אם הוא כבר חולה שיש בו סכנה, תדע לך,

‫צריך למהר את ההבראה שלו,

‫שיבריא מהר,

כי במצב סכנה,

‫הרבה פעמים קורה במצב סכנה, ‫פתאום הוא מת.

פתאום.

אדם במצב סכנה,

‫כמו שהיה איזה יהודי, הרב שינקר,

‫היה

בבית חולים, הייתה לו סתימה במעיים,

‫וכל יום שאלתי עליו,

‫מה שלמה, מה שלמה, אמרו, יציב.

פתאום נפטר.

‫למה?

יום אחד,

אם אדם במצב סכנה,

‫צריך למהר להוציא אותו ‫מן המצב סכנה,

כי כל זמן שהוא במצב סכנה,

‫פתאום יכול לעוף מכאן.

זה מה שהרבה אמר, זה משהו רפואי, ‫זה לא טוירה דווקא, זה רפואי.

כשאדם במצב סכנה יכול פתאום

‫המערכות קורסים והוא הולך.

‫לכן, להוציא אדם כמה שיותר מהר ‫ממצב סכנה, זה עצמו פיקוח נפל,

‫כי אם אתה לא מוציא אותו, ‫הוא עלול למות.

באמצע, עוד לפני שיהיה חורב.

‫בריאות.

‫אז לכן, לכן אומר הרב המגיד,

‫עושים לו כל צרכיו ‫כדי שיבריא כמה שיותר מהר.

‫זה הפשט ברמב״ן, ברבא המגיד.

‫כדי שיבריא כמה שיותר מהר.

‫זה כולל מקלחת חמה?

‫מה?

‫-מקלחת חמה.

‫מה? ‫-הוא שואל האם זה כולל מקלחת חמה, ‫אם הוא יצטרך לקלח אותה ‫במים חמים, לדוגמה.

‫כן.

‫אז אפשר?

‫-כן, להתקלח.

‫אם זה טוב לו,

‫צריך לעשות לו אפילו בשבת.

‫למה?

‫כל מה שטוב לו

‫עוזר שיבריא מהר.

‫כל מה... אם הוא במצב, למשל,

‫בבילינסון פעם,

‫לא תקום פעמיים זרה, הייתי שם פעם.

‫הייתה לי בעיה בלב קצת.

‫שמו אותי במחלקה לא של הלב,

‫לא של טיפול נמרץ.

‫אז מה היה במחלקה ההיא? ‫היו עובדים שמה,

‫משפצים, וכל היום דפיקות.

‫אני הייתי יותר חולש שם.

‫אם אדם, אדם שיש לו בעיה, ‫הוא צריך מנוחה.

‫בלי מנוחה הוא יותר...

‫אז באמת...

‫-כבוד הרב, האם כל חולי זה חולי ‫שיש בו סכנה, או שחולי...

‫יש, יש, יש.

‫בשולחן ערוך, ‫מה נקרא חולה שיש בו סכונה?

‫כל מכה של חלל,

‫אפילו,

אפילו כאבי שיניים,

‫גם חולה שיש בו סכנה,

‫כי זה דלקת בחני חיים,

‫וזה, הכאבים הם...

‫על כל פנים, אנחנו,

מה שאנחנו, מה רציתי לומר?

‫-וחי בהם.

‫-וחי בהם?

‫אז הייתי אומר את הרב לייזר, ‫הרב לייזר אומר,

‫רב אל-עוזר אומר, ומה מילה ‫שאחד מה-244 ושמונה איברים ‫שבה אדם דוח את השבת?

‫קל וחומר כל גופו שדוח את השבת.

‫רבי שמעון בן מנסיה אומר,

‫ושמרו בני ישראל את השבת,

‫ושמרו בני ישראל את השבת ‫לעשות את השבת.

‫צריכים לשמור שבת, אם אתה יכול על ידי זה ‫לקיים שבתות הרבה.

‫אבל אם אתה לא יכול,

‫אם תשמור את השבת,

‫תצטרך לחלל שבתות הרבה, יותר טוב ‫לחלל שבת זו כדי לשמור שבתות הרבה.

‫חלל שבת אחת כדי לשמור שבתות הרבה.

‫אמר רב יהודה מר שמואל,

‫אי הוואי הטם, אם הייתי שם,

‫הייתי אומר, טעם יותר טוב מכולם.

‫בחי בהם ולא שיהיה מוטבעים. ‫אז אמרתי, הבאתי את הגמרא, ‫לא כמו הפשט של רשי,

‫בחי בהם לעולם הבא.

‫אבל אמרתי, ככה פשט. ‫בפשט של הפסוק,

‫הפשט הוא כמו שאומר רשי,

‫והושמרתם את חוקותיי ומצוותיי ‫לעשות אותו.

‫לאשר יעשה אותם האדם, בחי בהם.

‫הוא יחיה לנצח.

‫זה הפשט וחי בהם.

‫מי שומר תורו ומצוות,

‫הוא יחיה לנצח, יזכה לעולם הבא.

‫זה הפשט הפשוט.

‫אבל שמואל דורש,

‫אשר יעשה אותם האדם וחי.

‫אז הוא דורש מזה עוד דרשה, ‫וחי, זאת אומרת,

בעולם הזה.

‫אם אשר יעשה אותם האדם יקיים את המצוות ‫והוא יחיה,

אז יעשה.

‫ואם לאו, הוא לא חייב,

‫כי התורה נדחית מפני פיקוח נפש.

‫הגמרא אחרי כן אומרת, ‫כל הדרשות הן טובות לוודאי פיקוח נפש,

‫אבל ספק פיקוח נפש,

‫מאיפה ידעים לדוחה את השבת?

‫אבל לשמוע זה מצוין,

‫כי הפסוק מתכוון, אם אתה ודאי תחיה,

‫אז

תצמור את התורה.

‫אבל אם קיום התורה יכול להביא אותך ‫לידי ספק נפשות,

‫אל תשמור את התורה. ‫ספק פיקוח נפש דוחה את הסבת.

‫עכשיו, שאלה אחת

שנשאלה.

‫אני מקודם רוצה לומר, בשימן שכט,

‫נפסק, מרן פסק, ‫שאפילו חיי שעה מחללים עליו את הסבת.

‫לומדים את זה מהגמרא,

‫שהגמרא אומרת, מפקחים עליו את הגל.

‫אם נפל בית על אנשים,

‫מצאו אדם,

‫אפילו הוא מרוצץ,

‫הוא מרוסק,

אבל עדיין נושם.

‫יש לו עוד,

‫הריאות עוד עובדות, הלב עובד,

‫אז הוא עוד חי.

‫מחללים עליו את הסבת ‫כדי להאריך את חייו אפילו בשעה.

‫אפילו שהוא בוודאי ימות בסוף. ‫אם הוא מרוסק במצב כזה,

‫הוא לא יוכל לחיות.

‫אבל לחיי שעה, אנחנו לא נשאיר אותו ‫בתוך הגל, לא יהיה לו אוויר, ‫ימות בסוף.

‫אבל אנחנו מפקחים את הגל ‫בשביל להציל אותו לחיי שעה.

‫אומר המשנה ברורי,

‫שחיי שעה

‫לא בשביל שיעשה תשובה ‫או שישמור את התורה.

‫זה לא בשביל לשמור את התורה ‫יש דין פיקוח נפש. דין פיקוח נפש זה בשביל החיות.

החיים של יהודי חשובים בעיני הקדוש ברוך הוא.

‫שבגללם הקדוש ברוך הוא מוותר על התורה,

‫על המצוות,

‫בגלל שהחיים של יהודי ‫הם חשובים אצל הקדוש ברוך הוא.

‫אומר במשנה ברורה,

‫אפילו אם הוא סוטה,

‫שהוא פטור מכל המצוות,

‫ואתה מעריך לו קצת את החיים,

‫מחלל עם שבת בשבילה על זה.

‫-גם חילוני?

‫מה? ‫-גם חילוני?

מה הוא אומר? ‫-גם חילוני הוא שואל, חילוני. ‫הוא שואל האם גם אדם ‫שהוא לא שומע את תורה ומצוות, ‫הדוגמה חילוני.

‫אה, טוב, גם אם הוא...

‫גם חילוני מחללים עליו את השבת. ‫תהיה תלוי אם הוא מומר, אם הוא מין.

‫אז יש דין מורי, דין ולא מעלים. ‫היום לא מצוי.

‫מומר לתיאבון.

‫מה?

‫מומר לתיאבון. ‫-מחללים עליו את השבת.

‫יש, יש מינים.

‫יש דינים על זה, ‫זה לא הזמן לדבר על זה.

‫בדרך כלל הם כולם תינוקות שנשבו,

‫לא למדו בצעירותם.

‫הם ריקים, לא למדו.

‫יש כאלה שיודעים מה זה אברהם אבינו, ‫מה זה שמע ישראל.

‫אתה תבוא ותאמר, הם מחללים שבתה. ‫הם כבר לא יהודים.

‫-אבל כבוד הרב, הרב אמנון אמר ‫בשם החזון איש, החזון איש כבר אמר ‫שאין תינוקות שנשבו.

‫טוב, זו סוגיה קשה, ‫ואני לא רוצה להיכנס כעת לזה.

‫זו סוגיה קשה,

‫תדע לך,

‫בחוץ לארץ,

מי זה היה? רב חיים, ‫היה אפילו רב חיים.

היה

פעם מי שהיה לוקה בשחפת בעיר, ‫היו אוספים לו כסף ‫שילך להבראה

בערים במקום.

‫הייתה בית הבראה, אוויר טוב,

‫ככה כדי שיבריא.

היה פעם אחת

אחד מן הציונים,

‫אחד שהוא לא דתי,

‫והוא נהיה חולה בשחפת.

‫אז הציבור אמרו, בשביל אדם כזה ‫אנחנו ניתן כסף

שימות יותר טוב.

‫ורב חיים הכריח אותם.

‫איך היה הסיפור?

‫נדמה לי,

לא יודע אם ביום, בליל יום כיפור,

‫בכל נדרה. ‫הוא אמר, אנחנו לא מתחילים להתפלל ‫עד שייאסף הכסף בשבילו, היהודי הזה,

‫לשלוח אותו לבית הבראה.

‫והוא בירר להם שאין היום, ‫זה לא נקרא מין שמורידין ולא מעלין,

‫זו סוגיה קשה, אני לא בשבילי, ‫אני לא עכשיו, אני לא...

‫אולי בהזדמנות נלמד את זה עניין טוב.

‫אז זה לא פשוט, הדין הזה. ‫הכול פונים,

מה אני אומר, מה היינו אומרים?

‫-אם נפל עליו, אפילו לך יש מצוות שעה. ‫-אפילו לך יש שעה, ואפילו אם הוא שותה.

‫ידוע שהוא שותה, שהוא פטור מכל המצוות.

‫זה לא בשביל המצוות שיעשה סבת, ‫שיעשה מצוות,

‫או שיעשה שוב, לא בשביל זה.

‫אלא שהחיים של יהודי חשובים בעיני המקום ‫שהוא מוותר על המצוות ‫בשביל להציל חיי יהודים.

‫אומנם בגמרא כתוב,

‫חלל סבת אחת

‫כדי לשמור סבתות הרבה,

‫אבל הלכה כי שמואל, ‫לא משמה לומדים.

‫הלכה כי שמואל מבחי בהם, ‫העיקר זה חיות,

‫לא נוגע למצוות.

‫אבל הבאנו שבסימן שו,

‫בשולחן ערוך,

‫כתוב דין,

‫אם לפעמים אין זה בעיה ‫של פיקוח נפש,

‫ובכל זאת מחללים את הסבת.

‫למשל, כתוב שם דוגמה,

‫אדם שהכומרים חטפו בת שלו

או בן,

חטפו לו,

‫להכניס אותו לכנסייה ‫ולגדל אותו נוצרי, ‫לגדל אותו עובד עבודה זרה.

‫ויהיה מומר, הוא ימיר את דתו.

‫מותר לאבא,

‫וגם לאדם אחר, אומר המשמרו,

‫לחלל סבת ואיסור מלאכה דאורייתא ‫בשביל להציל אותו.

‫למה, כאן אין שאלה של פיקוח נפש, ‫הם לא הולכים להרוג אותו,

‫רק הרוחניות.

‫הולכים ל... אם הוא יהיה מומר, ‫הוא לא יקיים שום מצווה, ‫ולא סבתות ולא יום כיפור.

‫הוא יהיה מומר,

‫אם ימיר דתו.

‫אז הוא יהיה גוי גמור.

‫אז בכל זאת מחללים את הסבת.

‫מה המקור לזה?

‫הרי זה לא הבעיה של פיקוח נפש פה.

‫אז המקור לזה, אומר הגרוס, ‫שזה מרב שמעון במנסיה.

‫חלל סבת אחת כדי שישמור סבתות הרבה.

‫זאת אומרת, אנחנו אומנם פוסקים כשמואל, ‫מי בחי בהם, זה עיקר החיות,

‫אבל פוסקים גם את הדרסה ‫של רבי שמעון במנסיה,

‫חלל סבת אחת כדי לשמור סבת אחת. ‫אז לפעמים אין פה בעיה ‫של פיקוח נפש, ‫אבל הוא הולך למרדתו,

‫הוא לא ישמור סבת הרבה סבתות,

‫אז מותר לחלל סבת כדי,

‫אפילו באיסור ואורייתא.

‫מותר לך לשבת כדי להציל אותו שלא... ‫-לשמור שבתות הרבה. ‫-לשמור שבתות הרבה.

‫זה אומר הכול.

‫זה שני דיניים. ‫עכשיו אני אומר לכם שאלה ‫שהייתה, תמיד הייתה.

‫פעם דיברתי על זה, הייתי במרסיי,

‫ושמה

איזה רופא, שכחתי השם שלו,

‫רופא שלמד אצלנו קצת,

‫למד אצלנו עוד קצת זמן,

‫אז

הוא ארגן שיעור לרופאים. ‫שאני אגיד שיעור לרופאים,

‫ואז שאלתי אותם את השאלה הזאת.

‫יש יהודי שהרופאים אומרים לו ‫שהוא יכול לחיות חודש.

‫אחרי חודש הוא ילך.

אבל אם יעשו לו ניתוח,

‫היה לו נגיד גידול, רחמנא לצלאם.

‫והגידול הזה, הרי הוא מתפתח,

‫והוא אוכל את כל התאים שמסביב,

‫גונב מהם

את החיות,

‫את העלבונים ואת הזה,

‫וככה אומרים שסרטן זה צר עין,

על צרות עין.

‫כמו שהתאים של הסרטניים,

‫הם גונבים מכל התאים שעל יד זה,

‫גונבים מהם את החיות, ‫אולי החלבונים, אולי,

‫וככה הם נמקים, הם מתים.

‫אז זה סרטן נשפשט.

‫על כל פנים, אם יחתכו את הגידול,

‫ויצליח הניתוח,

‫הוא יחיה שנים רבות.

‫אבל הבעיה היא שהוא עלול למות ‫באמצע הניתוח.

‫למשל, אדם כזה שחלש,

‫או למשל במקום מאוד רגיש,

‫יכול לפגוע במוח,

אבל זה ספק.

‫יכול להיות שהניתוח יצליח ‫והכול יהיה בסדר,

‫ויחיה שנים,

‫ויכול להיות שדווקא הניתוח ‫יהרוג אותו מיידית.

‫אפילו החודש הזה הוא לא יחיה.

‫יכול להיות, יהרוג אותו מיידית. ‫עכשיו, מה אנחנו מסכנים פה?

‫מסכנים חיי שעה.

הרי הוא בן כה, המצב שלו כעת, ‫עוד חודש הוא ימות.

‫ואם הניתוח לא יצליח וימות מייד,

‫הורסים לו חיי חודש, חיי שעה.

‫אבל אם יצליח, הוא יקבל חיי עולם, ‫הוא יקבל, יוכל לחיות עוד עשר שנים.

‫אז מה עושים?

‫הרי גם חיי שעה זה גם פיקוח נפש.

‫אז אתה הולך לסכן חיי שעה ‫בשביל חיי עולם.

‫מותר או אסור? ‫זו שאלה ששאלתי אותה.

‫אז הבאתי להם גמרא בעבודה זרה, ‫דווקא ז' ששואלת את השאלה הזאת.

‫זו גמרא מעניינת מאוד.

‫הגמרא אומרת שמה ‫שאסור להתרפות מן הגוי,

‫כי גוי חשוד על שליחות דמים,

‫ואמצע הריפוי יכול להרוג אותו.

‫אבל אומרת הגמרא,

אם היהודי הזה חולה,

‫שוודאי ימות מן החולי שלו, ‫עוד חודש, עוד חודשיים.

‫ואם הוא ילך להתרפות מן הגוי,

‫יכול להיות שהגוי לא יהרוג אותו, ‫כי בטוח שהגוי יהרוג אותו?

‫הגוי חשוד על שליחות דמים,

‫אסור להתרפות אצלם.

‫אבל זה רק ספק.

‫ואם כן, אולי ניכנס לספק, ‫שאולי הוא ירפא אותו ויתרפא.

‫זו אותה שאלה.

‫אבל הוא עלול להרוג אותו וימות מיד.

‫אתה מסכן חיי שעה,

‫ובשביל להרוויח חיי עולם.

‫מספק.

‫האם דוחים חיי שעה מספק? ‫בשביל ספק חיי עולם.

‫אומרת הגמרא, זה מפורש בנביא, ‫השאלה הזאת,

‫בהפטרה שמענו בשבוע שעבר.

‫בארבעה מצורעים

היו שומרון,

עיר שומרון,

‫נדמה לי זה היה בזמן יהורם, ‫בנו של אהב.

‫צרו עליה ארמים,

מארם,

‫עשו מצור, והיה רעב שמה, ‫לא היו נותנים להכניס אוכל.

‫והציבור, אוכלים, כל יום צריכים לאכול,

‫אז לא נשאר להם אוכל. ‫ואנשים היו במצב של רעב,

‫רחמנא אצלם,

‫רעב כבד,

‫וארבעה מצורעים היו מצורעים, ‫הם לא היו בתוך העיר.

‫הם בחוץ, חוץ למחנה,

‫אז היו בחוץ לעיר.

‫אז המצורעים האלה, זה היה גחזי ובנם,

‫שהם קיבלו את הצהרת של נעמן,

‫בגלל מה שאלישע קילל אותם.

טוב, אז אמרו, איך אמרו,

‫מה אנחנו יושבים פה? ‫הרי אנחנו עוד שלושה, ארבעה ימים נמות מרעב.

‫מה אנחנו עושים כאן? יושבים למות.

‫בואו נלך לארם,

‫נלך למחנה של הארמים.

‫יכול להיות שהם יחרחמו עלינו, ‫ייתנו לנו אוכל ונחיה.

‫אז יכול להיות שמיד יהרגו אותנו,

‫וככה אנחנו, אם נשאר פה,

‫נמות ברעב, עוד שלושה, ארבעה, ‫חמישה, שישה, שבעה ימים.

‫ואם נלך אליהם, יהרגו אותנו מיד.

‫אז אנחנו מפסידים חיי שעה של שבעה ימים.

‫אבל מצד שני, אולי ירחמו עלינו,

‫ונוכל לאכול ולחיות.

‫אז זה הספק בדיוק.

‫ומה הם פסקו?

‫בוא נלך לארם וככה לך,

‫שמותר לסכן חיי שעה ‫בשביל להציל ספק חיי עולם.

‫אז מה היה? הסיפור ידוע, שהם הלכו ‫וראו שהארמים ברחו.

‫זה בשביל שהקדוש ברוך הוא השמיע קולות,

‫והם פחדו

שהיהודים משומרון

‫שכרו את שירותו של מלך מצרים.

‫והוא בא לעזור להם. ‫זה קולות, סתם מקולות. ‫הם פחדו והם ברחו כולם,

‫והשאירו את כל האוהלים שלהם מלאים,

‫אוכל והכול, ובגדים והכול.

‫הם נכנסו לאוהל ראשון ויאכלו, ‫דבר ראשון הצילו את עצמם, אכלו.

‫אחרי כן אמרו,

‫זה לא טוב מה שאנחנו עושים.

‫אנחנו צריכים לגלות את זה ‫למלך מייד, באמצע הלילה.

‫חזרו לעיר ואמרו לשומרים ‫להודיע למלך

שארם ברחו ויש אוכל,

‫ויש, כל המחנה

‫על המלך אומר, המלך אומר, ‫אני אגיד לכם מה שעושים ארם.

‫הם עושים ככה, כאילו ברחו, ‫כדי שאנחנו נצא מן העיר,

‫ואז הם אורבים לנו.

‫אמר לו אחד,

‫אולי לא, אולי באמת ברחו.

‫אז יש לנו עוד כמה סוסים,

‫נשלח כמה סוס,

‫נראה, נבדוק.

‫אז הלכו ובדקו וראו בכל הדרך ‫דברים, בגדים בדרך וזה, נפל, ראו שבאמת נכון שהם ברחו,

‫והודיעו למלך,

‫ואז באו כולם ובזזו את כל המחנה,

‫ונהיה,

איך כתוב סם?

‫שאה סולת בשקל?

‫מה שאמר אלישע,

‫שמחר

יהיה

לחם בשקל ובשאה סולת, וכך וכך.

‫וככה זה היה הסיפור עם אלישע הנביא, ‫אני לא סיפרתי הסיפור של שם,

‫זה בהפטרה הקודמת.

‫אז זהו, אז כאן הגמרא אומרת ‫את היסוד הזה,

‫שספק חיי שעה,

‫לאבד חיי שעה,

‫מותר בשביל ספק

לחיי עולם.

‫לאור ביחנני בנה קשה אומר,

‫בצע הקדוש ברוך הוא חזק עד ישראל,

‫ואחר בא להם תרומת זמן שלהם, ‫תרומת, נראה, אני לא רואה את שיגור.

‫יש, יש.