האם אתה מוכן לגן עדן? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

עבודה רבה.

הרב יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, אומר כך

בישיבתנו בחדרה למד בחור נפלא,

בן עלייה,

מוכשר ומתמיד,

ירא שמיים

בעל מידות טרומיות.

יום אחד הוא ניגש להיוועץ.

אחיו הצעיר לומד בישיבה תיכונית,

עומד לסיים את השנה.

הוא רוצה כל כך שיבוא לישיבה,

שיתעלה ויהיה לבן תורה.

אבל לאחיו יש תוכניות מגובשות

ללמוד רפואה

בנצרות הפרוטסטנטית, בעתודה האקדמית.

נעבור את שנות ההתמחות בצבא,

ולהיות רופא.

איך אפשר להשפיע עליו לבחור בחיי התורה?

אמר לו רבי ינקל'ה,

תביא אותו לשבת,

ואני אשוחח איתו.

הגיע,

קשוח כצור החלמיש,

דרכו סלולה ומוטווית.

אחריו,

דבר אחד אני מבטיח,

אשאר דתי.

הכיפה לא תרד מראשי.

אני מאוד מוקיר את אחי.

הוא בחר במסלולו בישיבה, ואני במסלולי ברפואה.

הוא יגדל ויהיה

ראש ישיבה,

ואני אהיה רופא.

ארפא מחלות,

אשכך כאבים, אציל חיים.

תגיע העט

ונעלה למרום.

ואני לא יודע למי יהיה גן עדן יותר גדול.

לא רציתי לנפץ לו את חלומו ולהזכיר לו היכן המקום של הטוב שברופאים.

הטוב שברופאים לגיהינום.

אמרתי לו, נאיחה,

תעלה למרום

ויקצבו לך גן העדן.

אתה בטוח שאתה רוצה להיות שם?

זה הדהים אותו, ודאי, למה לא?

תחשוב שוב, אולי כדאי

ועדיף שתהיה בגיהינום.

גיהינום למה?

כי כל החבר'ה שלך יהיו שם.

מה עושים בגן עדן, אתה יודע?

מציבים לפניך סטנדר,

פותחים לך את הגמרא,

ואומרים, תלמד.

כמה זמן? שעתיים בתעני דיבור?

מה פתאום? נצח.

לומדים בלי הפסקה, נצח.

אתה מסוגל?

קנית כלים לכך?

בוא נראה.

תנסה ללמוד ארבע שעות רצוף.

אני מציע שתבוא לישיבה,

שנה אחת

תרכוש טעם בלימוד,

כדי שגן עדן

לא יהיה בשבילך סיוט.

ועוד אספר,

כשהרב מפורוביש,

זכר צדיק וברכה, בנה את היכל הישיבה,

אז התקיימו הלימודים באולם חדר האוכל.

בנו את הקירות

והגיעו ליציקה של הגג.

ירדו גשמי זעף,

ומכיוון שתערובת הבטון היא מדודה,

אז לא יוצקים ביום גשום.

אז המתינו הפועלים שעה ושתיים,

ובאו לרב לקבל שכרם.

אנחנו הגענו ואנחנו מנועים בעל כורחנו מלהמשיך במלאכה.

אמר להם, רגע,

אתם חייבים לי עוד שש שעות.

אמרו, טוב, אנחנו מוכנים לעבוד,

מזומנים,

אבל מזג האוויר לא מאפשר.

אמר להם, בסדר,

תעלו לבית המדרש ותלמדו שש שעות.

אנחנו לא יודעים ללמוד.

אין בעיה, תשננו משניות,

תלמדו חומש,

תאמרו תהילים. כשתסיימו תבואו, אני אשלם לכם את שכרכם.

בשעה עשר לא נשאר אף אחד בבית המדרש, והם ויתרו על הכסף והלכו.

למה?

כי אין להם את הכלים בשביל ללמוד. אם אדם לא יתרגל לשבת ללמוד, הוא לא יכול ללמוד.

לא יכול ללמוד.

וכך הבנתי, אומר רבי אנקל'ה,

מה שאמרו בגמרא,

שהצדיקים, ירד להם המן בפתח הבית.

כשנאמר, וברדת הטל על המחנה לילה,

ירד המן עליו.

בין אונים,

בפתח המחנה.

שנאמר, ויצא העם ולקטו.

ברשעים

הלכו למרחקים,

שנאמר, שתו העם ולקטו.

מלשון משישות בארץ ומתהלך בה.

אז היו שלוש דרגות,

צדיקים, בינוניים ורשעים.

לצדיקים בפתח הבית,

כתוב, רדת על המחנה.

זאת אומרת, לכל אחד ירד לידו.

לבינוניים צריך לצאת החוצה, ויצא העם, יצא העם ולקטו.

צריך לצאת מהבית בשביל ללקוט.

מרשעים שעטו.

משות בארץ, והתהלך בה.

כמו שכתוב באיוב, שהשטן היה הולך

לאורכו ורוחבה של הארץ ומחפש לו ככה את כל החייבים.

אז זה היה הבמן.

וייתכן שלא מדובר ברשעים ממש.

זה מדובר ברשעים של דור המבול, של דור דעה,

של דור המדבר.

זה לא רשעים של דור המבול.

כי בדור דעה כתוב שהקטנה שבנשים שמה הייתה גדולה מיחזקאל בנבואה.

וכל הדור ההוא זכו ושמעו את קולו של הקדוש ברוך הוא מדבר איתם בהר סיני כמלאכי השרת.

זה דור שלא משלו בהם כינים בחייהם,

ובמותם לא שלטה בהם רימה ותולעה.

כתוב בארצות השם דרכי איש,

גם אויביו ישלים איתו זה יתושים וזבובים.

וכינים זה גם החבר'ה.

אז לא שלטו בהם כינים בחייהם,

ורימה לא שלטה בהם במותם.

זאת אומרת, אם תפתח את קברותיהם של

דור המדבר, כולם שוכבים שלמים.

אשריהם בעולם הזה,

ואשריהם בעולם הבא, ועליהם הכתוב אומר,

אשרי העם שככה לא,

אשרי העם שאדוני אלוהיו

אז איך יהיו בהם רשעים?

והרי כל אלה שיצאו ממצרים הם לא היו רשעים למעט דתן ואבירם,

כי כל הרשעים מתו במכת חושך,

80%,

20% שיצאו

לא היו רשעים.

אבל בכל אופן היו בחינת רשעים שצריכים לצאת מחוץ למחנה.

אז מה ההסבר של רבי ינקל'ה?

רבי ינקל'ה אומר ככה.

אלא לא כל אדם מסוגל לשבת וללמוד שעות על גבי שעות.

יש מסוגלים, אשריהם ואשריהם גם.

הרימו את כנף האוהל,

מצאו את המנה שלהם, המן, בפתח,

הכניסו הביתה,

בא לנו ללמוד ברציפות

עד הערב.

אבל היו כאלה

שמסוגלים ללמוד רק חצי יום בלבד.

קוראים לזה היום חצי יום לימודים,

חצי יום עבודה.

נו, אין בעיה.

כמה זה מהלך אדם בינוני?

עשרה פרסאות ליום, 40 קילומטר.

מחנה ישראל הוא שלוש פרסאות.

אז תלך,

תחזור,

תאכל צהריים ותעלה ללמוד חצי יום.

זה הבינוני.

אבל יש כאלה שלא מסוגלים לשבת אפילו שעה,

אין בעיה.

תלך חצי יום,

תמצא את המן שלך, את המנה שלך,

מחוץ למחנה.

תחזור חצי יום,

תאכל ארוחת ערב ותלך לישון.

זה הרשעים

של דורדען.

בספר בין המלך והנזיר מסופר סיפור מאלף.

המלך הכריז

ביום חגו כי כל המבקש

ימלא משאלתו.

ממרום כס מלכותו ראה את ההמונים מתגודדים להגיע ולבקש,

והבחין באדם דחוי

העומד ממרחק ולא מהין להתקרב.

הורה להביא אותו לפנה,

כיוון שבא הבין המלך מדוע נדחם, מצורע הוא.

או,

נראה זוועה.

האיר לו המלך פניו ואמר לו, מה מבוקשך

לעיני הזדמנות חייו של המצורע?

אמר לו, אדוני המלך,

כל גופי

מלא פצעים.

גלדים מעקצצים אותי ומגרים.

ואני לא מוצא קורת רוח.

רק בגירוד הכפייתי.

כל הזמן מגרד, מגרד, מגרד, מגרד.

הגירוד גורם לגירוי ודימום וזיהום.

אבל לפי שעה,

כשאני מגרד,

זה מרגיע אותי ומשמח.

אבל יש לי בעיה.

בחזה,

בזרועות,

בשוקיים, ברגליים,

אני מגרד לענתי.

אבל לגב אני לא מגיע,

רק לעורף ולחלציים.

אז המלך יצווה ויכינו לי קף ארוכה,

שאני אוכל לאחוז בידית ואחרצף את הגב שלי ואגשים בכך את החלום הישן.

אמר לו המלך,

אתה חולה בגופך,

אבל רפא בשכלך.

כלום לא מוטב היה שתבקש רופא שירפא אותך מהצהרת הממאירה?

נשא עיניים מבוהלות,

ולא יגרד לי,

ואני לא אתחכך?

אז מה אני אעשה כל היום?

זה החבר'ה שהולכים לעבודה.

אלה שלא מסוגלים לשבת ללמוד.

בלי לגרד את הזמן בשטויות, באבנים, בזה, הם לא יכולים, אז מה אני אעשה?

מה אני אעשה?

יש כאלה

ורבים הם כל כך,

שממש יש להם בעתה

מהיציאה לגמלאות.

עולמם יחרב עליהם.

לא יהיה להם עבור מה לקום בבוקר.

מה יעשו כל היום?

רבי ינקל'ה אומר, אני לא מבין מה השאלה, תשבו, תלמדו.

אבל

הם לא רכשו את הכלים, אין להם את הכלים לשבת,

אין להם את הכלים,

צריך לארגן את עצמך, צריך לקנות כלים בשביל לשבת.

וכבר הזכרנו את דברי הגמרא בסנהדרין צז.

שלושה דברים באים בהיסח הדעת,

ואלו הם

משיח,

מציאה ועקרב.

אתם יודעים מה זה משיח, מציאה ועקרב.

מה עם?

מה אמרו כאן?

שכאשר

יבוא המשיח

יהיו כאלה

שהוא יהיה להם בגדר מציאה.

סוף סוף

נוכל להקדיש את עצמנו להתעלות בתורה, בעבודת השם.

כי מלאכתנו תעשה על ידי האחרים,

ככתוב בברכות ל״ה,

ועמדו זרים ורעו צונכם,

ובני ניכר יכרכם וחורמיכם.

פסוק בישעה יסף א׳.

ויהיו כאלה

שיקפצו מעורם.

מה יעשו כל היום?

עד אשר לא יבואו ימי הרעה וגאושנים אשר תמר אני בהם חפץ, אלו ימוד משיח.

זה בשבילם יהיה כמו עקיצת עקרב.

הם רוצים תעסוקה,

כי הבטלה מביאה לידי שעמום.

לידי שיגעון, אומר רשי.

ואספר,

פעם הוא אומר,

נסעתי ברכבת,

חזרתי מחדרה.

מולי ישב אחד מחיפה,

מביט בשעון,

הגיע הזמן.

פתח את הצרור,

וסידר על השולחן הקטן

את כל הכדורים,

הגלולות,

והכמוסות,

והקפסולות,

לבן,

צהוב ותכלת,

שטוח ותפוח,

עגול וארוך,

כל הכדורים מכל הסוגים.

מזג כוס מים,

בלע בלאגם,

ממש טקס.

קשה, לא היה לנעוץ בו מבט.

תסתכל עליי,

איך אני מסתכל עליו.

הבין

וריחם עליי.

שכחת את שלך בבית, אה?

בבית?

בבית שכחתי?

אשריי שאני לא צריך, שאני לא זקוק, אני בריא.

אשרינו,

שממלאים את ימינו

בדרישת השם ועוזו,

בלימוד תורתו,

ולא זקוקים לבילויים העקרים,

להעביר את הזמן,

לשרוף את הזמן,

שיעבור היום, שיגמר היום,

בצבא שיישרף היום.

אנשים רוצים שהחיים יעברו מהר, שיגיעו כבר למוות.

אבל אחר כך זה המוות הנצחי.

זה עונש שאין כדוגמתו.

אפילו אם יצאו לך פרס,

לא משנה על מה.

פרס, הגרלה, זכית בהגרלה, הכניסו לגן עדן,

זה גיהנאי גיהנומיים שלך.

אם אדם לא יכין את הכלים פה ללמוד

ולשבת

ולהחזיק מעמד,

ולא יהיה לו טעם והנאה מזה,

אוי ואבוי,

מה יהיה איתך?

אתם בני?

אז הרשעים של דור דען,

זה כאלה שלא אשור ללמוד, לא יכולים ללמוד, היו צריכים ללכת הרבה.

אז סידרו להם עבודה, לך עד סוף המחנה, תיקח את המן, תחזור, בשביל שאתה לא תתפוצץ, לא תשתגע.

אם ישימו לו את המן ליד הדלת,

אז מה הוא יעשה כל היום?

מה הוא יעשה כל היום?

ככה לפחות יש לו סיבה, הולך לעבודה, להביא את הלחם משם, מאחורי זה,

40 קילומטר, אחר כך הוא יחזור עוד פעם,

זהו, עייף עכשיו, אני עייף, הולך לישון,

זהו.

הבנתם?

אז יש צדיקים,

יש בינונים,

יש רשעים.

תבחרו את הקטגוריה.

רבי יחנן, אני אומר לך כשהוא אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא נותן קדוש ישראל,

הפיקו חרבו להם תרו ובשורות שלעמור אדוני יפה סלוחה, סלגו ירדיל תרו ויעדיהם.