הצער שבגיהנם | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הצער בגיהנום

הגמרא בבבא בתרא ע״ד

אמר אותו טייע לרבא בר בר חנא

בוא והראכה בלועי קורח

רועה ערבי, טייע

אמר לרבא בר בר חנא בוא והראכה בלועי קורח

מן איפה יודע הטייע איפה בלועי קורח?

אלא הוא היה אליהו הנביא

כמו שכתוב בעץ יוסף שם

במגדים חדשים, ברכות באב.

הראה אני שני סדקים בקרקע

ועשן עולה מהם.

נטל גזזת צמר

שראה במים

ונעצה בראש הרומח

ונחריכה מהחום

אמר לי האזן,

מה אתה שומע?

שמעתים אומרים

משה אמס וטורוסו אמס

והם בדאים

הם אומרים על עצמם שהם בדאים, שקרנים

משה אמת ותורתו אמת והם בדאים

אמר לי

כל שלושים יום

מחזירם הגיהינום למקום זה

שהם מתהפכים בו כבשר בקלחת הרותחת.

ראיתם פעם הרי געש עמלה ברותחת?

בשביל להבין זה מספיק.

מה נופל שם?

קלחת רותחת.

ואומרים כן,

משה אמת ותורתו אמת והם בדאים.

זה נורא ואיום.

הרמב״ן כותב בהקדמת פירושו לספר איוב

שייסורי הגיהינום נפשיים

ושעה אחת בו נוראה יותר מחיים שלמים בייסורי יום.

כפי שלעומת זה אמרו באבות,

יפה שעה אחת

של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

ומה על יום בגיהינום?

ומה שבוע?

ומה חודש?

ומה שנה תמימה?

ומבליעת קורח.

ועד ימי רבא בר בר חנא עברו אלף ושש מאות שנה והם עדיין כבשר בקלחת.

ומי יודע עד מתי?

הארי הקדוש גילה לנו שצדיקה תמר יפרח זה קורח, בסוף הוא יעלה.

נורא מאוד.

שואל הרב יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, מדוע הם זועקים כל העת?

משה אמת, בתורתו אמת, והן בדיים.

מי שומע?

ומה זה מועיל?

אולי סברו שההודעה תחלץ אותם מהגיהינום,

אבל רואים שזה לא עוזר.

אז למה הם ממשיכים לצעוק כל הזמן?

מה תאמרו?

שכשכואב זועקים.

נכון.

אבל לא ראינו שבן אדם שרוע על כורסתו של רופא שיניים ונענק.

אוי לי שלא צחצחתי שיניים בוקר וערב.

בשעה שהוא גונח מכאב.

מטפלים לו בשורש?

והוא עכשיו מתחרט למה הוא לא עוזר באמצע הכאבים. הוא צועק למה הוא לא צחצח שיניים בוקר וערב.

התשובה היא, מצינו בתהילים פ״ד שהגיהינום קרוי בעמק בשם עמק הבכה.

ופרשו בעירוביניות ט' שמעמיקים לרשעים גיהינום,

וכל דיוטה עמוקה יותר מייסרת יותר.

כל מדרגה למטה, למטה,

עוד יותר מייסר.

והם בוכים ומורידים דמעות כמעיין.

עוברי בעמק הבכה,

בוכה, בוכים שם כולם.

מעיין ישיתוהו.

מרוב דמעות נהיה מעיינות.

ויש להבין,

הגיהינום הוא מקום עונש וייסורים.

מדוע הוא קרוי על שם הדמעות והבכי.

חייבים לומר

שהצער הוא מכלל העונש

ואולי אף תוקפו

של העונש.

מצינו בתחילת ספר דברי אמת לגאון רבי אלכסנדר משה לפידות, זכר צדיק ברכה, שאמר

הגאון מווילנה, זכר צדיק ברכה,

שהצער הגדול ביותר לאדם בעת פטירתו,

כשמראים לו את עונשי הגיהינום שמצפים לו בתענוגי גן העדן,

שהפסיד בעצלותו.

כמה תענוגים היו מזומנים לך והפסדת, ולא עוד,

אלא טרלנטה הולכת לגיהינום.

ורואה כמה שעות הלכו לבטלה,

ובכל אחת מהן יכול לקנות עינוגי גן עדן,

עידוני גן עדן,

אשר עין לא ראתה.

ומחמת גודל תשוקתו לזכות בו,

מוכן הוא להצלות בגיהינום

ולקבל עונשו כדי שסוף סוף יוכל להיכנס לגן עדן לקבל שכרו.

ואין בכוח אדם לצייר

גודל

שבירת הלב והחרטה של האדם.

ומורה צערותיו וקורע בשרו ואומר,

אוי לי,

איך החלפתי עולם תענוגים נצחיים בעולם חשוך וסורר.

והצער הזה קשה לו יותר מכל איסורי הגיהינום.

זאת אומרת,

טיפשות של רגע

זחיחות הדעת, התנשאות,

להגיד שמשה שקרן?

אז מה הם אומרים שם, מהצער?

משה אמת, תורתו אמת, אם היינו אומרים את זה רק פעם אחת.

איזה גן עדן היה מחכה לקורח.

פיקח היה רוח הקודש, מזרעו שמואל הנביא. מה מחכה לו, מה מגיע לו, יבא ביי?

בגלל שטות של ויכוח אחד, מחלוקת אחת של כבוד שרוח.

כבוד שרוח, כי זה לא לשם שמיים.

זה לא לשם שמיים.

אם זה אל שם שמיים, אז זה כבוד הראוי.

אבל זה רק למה הוא?

למה לא אני?

איי, איי,

צריך לצעוק אלפי שנים.

משה אמת, תורתו אמת,

והם בדיים.

זה הצער. איך עשינו את השטות הזאת?

והגאון הצדיק, רבי אברהם גלודז'ינסקי,

זכר צדיק וברכה בתורת אברהם סד,

באר וככה דברי הגמרא בבבא בתרא עיין ה' על הפסוק

בישעיה ד'.

וברא אדוני על כל מכון הר ציון

עשן

ונוגה אש להבה,

כי על כל כבוד חופה.

מלמד

שכל אחד ואחד עושה לו הקב' ברוך הוא חופה לפי כבודו.

עשן בחופה. עשן בחופה למה?

מה עושה עשן בחופה?

היום יש בכל חופה עשן, חרטן.

שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים,

מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא.

ואש בחופה למה?

מלמד שכל אחד ואחד נחווה מחופתו של חברו.

אוי לה לאותה בושה,

אוי לה לאותה כלימה.

הרי לנו שיש גיהינום גם בגן עדן.

מי שקיים כל המצוות ועשה צדקה וחסד,

אך לא תמך בתלמידי חכמים,

כל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים.

עיניו מתמלאות עשן לעולם הבא. הוא יצטער על זה לבלי די.

זהו העשן, אומר הרשב״ם.

ומי שלא מיצה יכולותיו,

יצטער עד מאוד בראותו לאן חברו הגיע,

וייקבע מחופתו.

והצער זה העונש.

למעשה,

אין עונש יותר נורא מהצער האיום של חיים בטעות.

כמו שמצינו,

כשנפקחו עיני יצחק אבינו לבכך שטעה בעשיו,

ושגיהינום פתוחה מתחתיו,

חרד, חרדה גדולה עד מאוד,

יותר מהחרדה שחרד כשחשב שעומד להישחט על המזבח.

הוא שאל, מי כאן איפה?

מי הולך פה להאפות, להיצלות בגיהינום?

מי פה אשם?

איך זה שנכנס אליי פתאום יעקב ולקחת ברכות?

מי כאן איפה? מי הולך פה לצלות?

ויחרד חרדה גדולה.

יותר מהעקדה.

ומצינו שכאשר אמר אליהו הנביא,

עזבו בריתך בני ישראל,

אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך

שבכל מקום שתהיה ברית מילה,

תזדמן שם.

והפה שהצהיר שישראל עזבו,

יעיד שישראל שומרים ברית זו.

ועל מה נענש?

על שאמר דלתו רע על בני ישראל.

אמר לשון הרע על בני ישראל.

עזבו בריתך.

הרי שהנוכח בטעותו עונש הוא...

זה מי שטועה,

מי שטועה תרומה עונשים.

אתם יודעים מה זה לטוס

כל יום

לאלפי בריתות?

כל יום.

מאז ועד היום.

אני אוהן הנביא.

חלקי נשמתו.

תוס, תוס, תוס, תוס, תוס, תוס.

למה?

טעות אחת.

ומי שלא טועה

ואומר שהוא טעה

ועוד פעם אומר שהוא לא טועה ועוד פעם טעה,

כמו סטייקי.

מה מחכה לו?

איזה טיסות יטיסו אותו?

יבא ביי.

איי, איי, איי, אתם יודעים,

יש משחק כזה עם כדור ומטקה

שנותנים על הקיר וזה חוזר,

אתה נותן עוד פעם משניים משחקים, אתם יודעים איך קוראים לזה?

אה?

לא טניס.

אתם לא יודעים?

סקווש.

סקווש. חלע, בום, חלע.

זה מה שיעשו לסטייקי.

חלע, בום, טאח, חוזר בו, לא חוזר בו, חוזר בו, לא חוזר בו, מודה, לא מודה, טאח,

דיכט.

איזה צחוקים. אני בטוח שיזמינו אותי לראות.

איי, איי, איי, איי.

וכן מצינו

שיוסף הצדיק

הביא דיבת אחיו לפני אביו,

ונענש.

אמר שמזלזלים בבני השפחות וקוראים להם עבדים,

ונמכר לעבד.

אמר שתולים עיניהם בבנות הארץ,

והוא עומד בניסיון של אשת פוטיפר.

אמר שחשודים על אכילת אבר מן החי,

וראה בשעת מכירתו ששחטו שעיר עזים לטבול קוטנטו בדמו.

ותמה רבי חיים שמואלביץ, זכר צדיק ברכה.

זה שהוא אמר שקוראים לאחיהם עבדים, ונמכר לעבד,

עונש.

מידה כנגד מידה.

זה שאמר שהם נותנים עיניהם לבנות הארץ,

והוא עומד בניסיון נורא עם אשת פוטיפר,

מידה כנגד מידה. עונש.

אבל אמר שהם חשודים על אבר מן החי,

ונוכח שטעה.

איפה פה העונש?

איפה פה העונש?

זה שהוא ראה שהם שחטו שעיר עזים וטבלו, זה העונש המתאים.

על מה שהוא אמר שהם חשודים על אכילת אבר מן החי?

אלא מוכח מכאן

שאין עונש נורא כמו שנוכחים בטעות.

עצם זה שהוא ראה

שמקפידים ושוחטים

כדין ולא אוכלים אבר מן החי,

אז הוא ראה שהוא טעה.

זה עונש גדול.

איך סטייקי קרייזי? כל פעם אומר,

הוא צודק!

הם בני במבורי במבורי.

נשמע אותו זה קללות ומקלל, יא ביי ביי.

כשהוא מגלה לרגעים את האמת,

אחר כך הוא עוזר להיות סטייקי, כי זה התפקיד.

פעם הוא מחליט שהוא סמוי, פעם הוא מחליט,

פעם הוא ככה,

פעם הוא כל האמת, פעם...

כולו שקר.

אז זה ככה הולך.

אבל אין עונש כמו הכרה באמת.

איי, איי, איי, איי,

אתם יודעים, אחד העונשים

שהוא קיבל,

זה

שהוא חשב שהוא באמת אחד מגדולי ישראל.

הוא מגונן על הדור,

והוא ממשיך דרכו של הרב עבדיה יוסף, הוא תלמידו המובהק.

הוא מקלל בלי סוף,

והכול בסדר, זה תלמיד מובהק.

אבל הוא חשב שכולם מעריכים אותו, חושבים שהוא מציל העם.

פתאום התברר לו ששלמה כהן,

זה אברך מאצל רובי, רשע מרושע,

גילה לו שדוד בן זמרי קורא לו עם הארץ,

ולמה הוא נתן לו את כל החומרים וכו' וכו'.

למה הוא נתן לו את הכול?

בשביל שהוא לא מכובד.

הוא רק מתעסק עם ככה וככה,

אבל לא מכובד בשבילו לעשות את התפקיד של סטייקי.

אז הוא נתן לו.

אז הוא שמע שהוא קורא לו עם הארץ?

אה?

אני, הוא קורא לי עם הארץ?

וואו, איך הוא התהפך עליו.

אני אמכור אותו עכשיו.

מויסר נהיה.

צריך למסור אותו.

וואי, וואי, וואי, יא באב ביי, איזה דברים.

מה, מה הוציא עליו? מה הוציא עליו?

כי הוא אמר לו שהוא עם הארץ.

הוא באמת חשב שהוא תלמיד חכם? הוא לא יודע לקרוא, אבל הוא ברכת המזון.

הוא ממש נפגע עד עומק נשמתו שקראו לו עם הארץ. מתי קראת ספר?

מתי אתה יודע לקרוא בכלל? מי לימד אותך בכלל?

אתה קורא עם שטויות, עם טעויות.

זה בושה הרי לאינטליגנציה שאתה פותח את הפה.

ובכל אופן,

עם כל הפזילה שלך, אתה רואה ככה, רואה בקושי, אבל בסדר, נו, זה טוב בשביל החבר'ה בשכונה,

אבל זה לא בשביל להיות רב ראשי לישראל.

עוד מעט תשים גלימה וקובע לבן,

כמו ההוא מבלגיה.

נלבנה לבנים

ונעשה לנו שם.

אז בקיצור,

הדברים האלה פוגעים בו.

אז רואים שיש צער גדול, צער גדול.

בושה גדולה. פתאום אומרים לאחד עם הארץ על אמת.

לא, הוא לא פגע בו. הוא אמר את המציאות. למה אני נותן לו?

נותן לו חומרים גנובים.

נותן לו שהוא יפרסם.

למה? כי אני לא מסוגל לעשות דברים כאלה.

אני רב גדול.

אבל הוא עם הארץ.

וואו, וואו, איך הוא התפוצץ.

יא בוא ביי, איזה פיצוצים.

לשמוע את זה?

אתה רואה אותו במיטבו.

זה האיש.

סטייקי.

אין.

עונש נורא כשנוכחים בטעות.

חשבת שמחזיקים ממך, אה?

מה מחזיקים ממך?

עשו טובה שאמרו שאתה עם הארץ.

לא אמרו שאתה בור ועם הארץ.

אז לפחות תודה.

נתנו לך דרגה, תוראי.

מה אתה רוצה להיות רבט? סתם.

בא לספר.

המשגיח רבי ירוחם ממיר,

זכר צדיק לברכה, העיד

שהסבא מקלם, זכר צדיק לברכה,

היה חולה לב

והתנזר מכל מותרות.

פניו היו חברות כסיד.

אבל כשהגיעה השבת,

פניו היו מאירות וזוהרות,

סמוקות מאושר ושמחה.

כדברי המדרש, ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו.

אומר המדרש בראשית רבי יא, ברכו באור פנים

וקידשו באור פנים.

אינו דומה אור פניו של אדם כל ימות השבוע כפי שהוא מאיר בשבת.

בשבת אחת הבחינו שהסבא מקלם חיוור

כמו ביום חול.

בהלה אחזתו.

שאלו אותו על כך,

והוא ענה בערב שבת

באו ובישרוני שפרץ סמולנסקי,

יש רחובות כאלה בארץ,

כופר ידוע,

עורך השחר,

שבו הוא שפך בוז ולעג על התורה ודבקיה,

בעל המחבר של הספרים, הטועה בדרכי החיים, ועוד ספר, קבורת חמור,

מסית ומדיח, מין ואפיקוירס, מת!

וברוך שפטרנו מעונשו של רודף זה.

וחשבתי,

אומר הסבא מקלם,

כעת עולה נשמתו למרום,

ורואה שאכן יש אלוהים במקום הזה,

ויש דין ויש דיין,

ומשה אמת ותורתו אמת,

מכל ימיו הטיף לה שקר,

ורדף את האמת,

טעה ואטעה,

חטא ואחטיא,

קרייזי וסטייקי,

היש לנו מושג בצערו?

כל השבת לא יכולתי להירגע.

אתם שומעים?

הוא עובר את החוויה,

מה הוא עובר שם למעלה? נהיה חיוור כל השבת.

כשמתבררת האמת פתאום על הטעות הגדולה והנורית.

זו גם התשובה לשאלה ששאלנו,

מה הועילה להם, לבלועי קורח, ומה מועילה להם עד עתה?

משה אמת ותורתו אמת,

והם בדיים.

זה לא חרטה בלבד.

הודאה בטעות!

וזה העונש הנורא מהגיהנום.

הצער שאין דומה לו,

של הכרה באמת.

תאמרו,

צער זה ברגע ההכרה הוא,

ברגע שאדם מכיר,

אז הוא מצטער,

די, הכיר, מצטער,

תמחל לי, תמחל לי, תמחל לי.

אומרים לו, מחול לך, נגיד.

תמחל לי, תמחל לי. כמה פעם תגיד תמחל לי? תמחלו לך, אדוני.

לא, לא מפסיקים.

אדרבא, בר, בר, חנה.

למעלה מאלף וחמש מאות שנה הם עוד צועקים בלי הפסקה,

בלי הפסקה, בלי הפסקה.

משה אמת ותורתו אמת.

אמת.

כבר נזכיר את דברי המשנה באבות.

הסתכל בשלושה דברים,

ואי אתה בא לידי עבירה.

ואחד מהם, לפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון?

לפני מלך מלכי המלכים,

הקדוש ברוך הוא.

נדייק בדברים.

לא מפני עצם הדין והחשבון,

לא מפני המשפט,

ולא מפני העונש,

אלא לפני מי יינתנו

הדין והחשבון?

לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

כתב רבנו יונה משל למלך בשר ודם.

אדם נכנס לפניו.

אם אמצאהו מרמה במעשיו או משקר בדבריו,

הלוא יבוש בושה גדולה.

לא מדברים עוד מהעונש.

תפסו אותו משקר בדבריו.

בושה גדולה.

על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

וכאשר תתבייש הנפש

אחרי פרדה מן הגוף,

הבושה היא גדולה גדולה מהבושה בעודנה בגוף.

כי טבע הגוף משכח ומיישן הבושה.

אך בהיות הנפש לבדה אין שכחה לפניה.

אין שכחה לפניה.

והבושה תעמוד לעולם ולעולמי עולמים.

לעולם

ולעולמי עולמים.

אם דוד המלך לא יכול לסלוח לעצמו עם גוף

עד יומו האחרון.

והיה ממלא בדמעות

את ערסו.

בדמעתי ערסיה אמסה.

כל הזמן בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה על מעשה בן-שבע. כל הזמן בוכה, בוכה, בוכה, בוכה.

מחליפים לו מיטות, מיטות, מיטות.

כל הזמן, כל הזמן.

וחטאתי נגדי תמיד.

זה על חטא אחד קטן שחכמים אמרו שמי שאומר שדוד

חטא אינו אלא טועה.

אז אחד לא חטא אחד, שניים.

ולא החטא שמישהו ממליץ עליו ואומר שזה טעות מה שאתה חושב,

אלא חטא

במי שעשה מזיד,

במי שעבר עבירות.

לעולם ולעולמי עולמים.

אם בחופה למעלה בתוך גן עדן יש גיהנום ויש עשן בעיניים,

חייבים להתנקות מפה. אם לא מתנקים וחוזרים בתשובה פה ולא מקבלים איסורים פה למרג,

וואי וואי וואי, מה מחכה?

ואז הנפש לא שוכחת, וזה כאותה שעה שהתייצבה לפני הבורא ונתביישה,

כך תעמוד מבוישת לעולם.

על זה אמרו חכמים בבבא בתרא עייני,

אוי לה לאותה בושה,

אוי לה לאותה כלימה.

וכשאגתם בעת הכרתם, בטעותם,

שואגים הם לנצח.

אחרי שאנחנו שומעים את זה,

כדאי לא לבוא לידי עבירה.

כדאי.

אתם יודעים מה זה בושה? אף אחד לא אוהב להתבייש, נכון?

אתם יודעים שאנשים מרוב בושה מתאבדים.

אתם זוכרים את הראשון בבידור?

ברגע שלא לקחו אותו קצת להופעות והוא התבייש כי לא צריכים אותו כבר, אז הוא התאבד.

כי הוא היה הראשון בבידור והוא נהיה האחרון.

ואז הוא בידר את נפשו.

בידר זה פיזר אותה.

להתאבד.

זה בושה?

כמה היה לו כבוד מדומה וכמה אנשים החריצו אותו,

חוץ מאלה שקיללו אותו, אבל כמה, כמה, כמה.

אבל ברגע שהוא התבייש,

הוא ניסה לפגוע באנשים.

ואחרי זה שהוא נתפס.

הוא עוד יותר התבייש.

ואז הוא התאבד.

אבל שם אי אפשר להתאבד.

ושם נשארים עם כל החרטה והבושה לאורך זמן.

אז מי שעבר עבירות

חייב להתנקות פה בעולם הזה.

חייב.

לפני שיצא.

לא.

חוץ מהאיסורים שיש בגיהנום,

וחוץ מכל מיני דינים שונים ושונים,

עצם הבושה היא גרועה מייסורי הגיהנום.

והצעקות זה איך עשיתי את זה, איך עשיתי את זה, איך עשיתי את זה. אתם ראיתם פעם איזה

אבא או אימא שצועקים שילד נהרג בתאונת דרכים, למה הלכנו לטיול? למה הלכנו לטיול? למה נתתי לו? למה השארתי לו? למה לא שוכחים לעצמם מה הם עשו ומה הם גרמו?

הם לא התכוונו.

אבל הייתה להם טעות.

נתנו לו אישור, והלך.

הם לא סולחים לעצמם.

אתם שמעתם את הלשון, אני לא סולח לעצמם.

אני לא סולח לעצמם.

אז כדאי להתנקות פה,

לא להסתבך.

כדאי, אני חושב, להיות זהיר,

לשקול מילים.

כי מי שהוא סטייקי בעולם הזה,

אז שמים אותו שם על המנגל בתנור שבע ומסובבים אותו כמו סטיק

מצד לצד.

פעם סמוי, פעם חסוי, פעם בעד, פעם נגד.

רבי חנניה ברגשי אומר,

רצו הקודש ורצו הקודש ישראל,

לפי כוח ארבעולם תרום מסוות שנאמור אדונו וסלומה על ספגו יגדיל תרום יאדיר.