עבד מלך כמלך | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

עבד מלך כמלך

ותדבר מרים באהרון במשה

על אודות האישה כושית אשר לקח

שהכל מודים ביופייה

כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי

כושית

בגימטריה יפת מראה

כי אישה כושית לקח

ועתה גרשה

ויאמרו

הרקך במשה דיבר אדוני

הלא גם בנו דיבר

ולא פרשנו מחיי משפחה

וישמע אדוני ויאמר

שמעו נא דבריי

אם יהיה נביאיכם

אם יהיו לכם נביאים

אדוני במראה אליו התוודע שכינת שמי אינה נגלית עליו באספקלריה המהירה

בחלום אדבר בו

אלא בחלום וחיזיון

לא כן עבדי משה

בכל ביתי נאמן הוא

כבן בית שנכנס בכל עת

פעיל פה אדבר בו

ומראה ולא וחידות

ותמונת אדוני יביט

ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה

ספר במדבר י״ב מפסוק א' עד ח׳

ברש״י

כתב הרמב״ן

כאן לימד הכתוב מה בין נבואת משה רבנו לנבואת שאר הנביאים בדורו

ולעיל

בשמות ו׳ ג׳

נאמר שהיה מרומם בנבואתו מהאבות הקדושים ומהנביאים שהיו לפניו

ובסוף התורה בדברים ל״ד י׳ נאמר שלא יקום

עוד נביא כמותו

למעשה

זה אחד משלוש עשרה עיקרים של היהדות

זהו העיקר השביעי

ואני אקריא לכם

מתוך הקדמה של הרמב״ם למשניות ששם הוא כתב את שלוש עשרה העיקרים

אני אקריא לכם מה הוא אומר בלשונו הטהור והקדוש

היסוד השביעי

נבואת משה רבנו עליו השלום

אלה שלוש עשרה עיקרים שחייב כל אדם להאמין בהם ולומר אותם בכל יום

ואם הוא לא מאמין באחד מהם

נגיד גם מה אומר עליו הרמב״ם

אז נבואת משה רבנו עליו השלום

והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו

באשר קמו מאחריו

כולם הם תחתיו במעלה

והוא היה נבחר מכל מין האדם

אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג

או ישיג

שום אדם שנמצא

או שיימצא

וכי הוא עליו השלום הגיעה התעללותו מן האנושות

עד המעלה המלאכותית

זאת אומרת הוא הגיע למדרגה של מלאך

והוא נכלל במעלת המלאכים

לא נשאר מסך

שלא קרעו ונכנס ממנו

ולא מנעו מונע גופני

ולא נתערב לו שום חסרון

בין רב למעט

ונתבטלו ממנו הכוחות,

הדמיונות והחושיות והשגותיו

ונבדל כוחו המתעורר והמשתוקק

ונשאר שכל בלבד

זאת אומרת כוחות הגוף לא פעלו עליו כלל

ולא השפיעו עליו

ועל העניין הזה נאמר עליו שהיה מדבר

עם השם יתברך

בלא אמצעיות מן המלאכים

ורצוני היה לבאר שזה העניין הנפלא

אומר הרמב״ם

ולפתוח המנעול ממקראות התורה ולפרש טעם פה אל פה

מכל הפסוק בזולתו מעניינו

נולא שראיתי שאלה העניינים יצטרכו לראיות רבות מאוד

והיינו צריכים להצעות רבות והקדמות ומשלים

ושנבאר בתחילה את מציאות המלאכים

ושינוי מעלותיהן מן הבורא השם יתברך

ושנבאר הנפש וכל כוחותיה

ויתרחב העיגול

עד שנדבר בצורות

שזכרו הנביאים

שראוי לבורא ולמלאכים

ושייכנס בזה שיעור קומה ועניינו

ולא יספיק בעניין זה לבדו

ואפילו יהיה מקוצר בתכלית הקיצור מאה דפים

ולפיכך

אניח אותו למקומו

אם בספר הדרשות שייעדתי לחברו

או בספר הנבואה שאני מתעסק בו

או בספר שאחבר אותו בפירושי

אלו היסודות

בפירושי אלו היסודות

ואחזור לכוונת זה היסוד השביעי

ואומר

שנבואת משה רבנו עליו השלום נבדלת מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים

הראשון

כי איזה נביא שהיה לא דיבר לו השם יתברך אלא על ידי אמצעי

ומשה בלא אמצעי

שנאמר פה אל פה אדבר בו אמצעי זה כמו מתווך דרך גורם אחר

אבל אצלו זה בלי שוב אמצעי אלא פה אל פה אדבר בו

זה דבר ראשון

שנבדל את נבואתו משאר הנבואות של הנביאים

העניין השני

כי כל נביא לא תבוא לו הנבואה אלא כשהוא ישן

כמו שאמר במקומות בחלום הלילה בחזיון לילה

ברבים מעניין זה

או ביום

לאחר שתיפול תרדמה על האדם

בעניין שנתבטלו ממנו כל הרגשותיו

ונשאר מחשבתו פנויה כעניין חלום

והעניין הזה נקרא מחזה ומראה

ועליו נאמר במראות אלוהים

ומשה יבוא עליו הדיבור ביום

והוא עומד בין שני הקרובים

כמו שיעידו השם יתברך

ונועדתי לך שם

ואמר השם יתברך

אם יהיה נביאכם

לא כן עבדי משה

פה אל פה אדבר בו

העניין השלישי

כי הנביא כשתבוא אליו הנבואה

ואף על פי שהוא במראה

ועל ידי מלאך

יחלשו כוחותיו

ויתקלקל בניינו

ויגיע לו מורא גדול מאוד

כמעט שתצא רוחו ממנו

כמו שאמר בן דניאל

כשדיבר עמו גבריאל במראה

אמר ולא נשאר בי כוח

בהודי נהפך עליי למשחית

ולא עצרתי כוח

ואומר אני הייתי נרדם על פניי

ופניי ארצה

ואומר במראה

נהפכו עליי ציריי

ומשה עליו השלום לא היה חן

אבל יבוא אליו הדיבור

ולא ישיגוהו רטט ורעדה בשום פנים

כמו שנאמר

ודיבר אדוני אל משה

פנים אל פנים

כאשר ידבר איש אל רעהו

כלומר

כמו שלא יארע לאדם חרדה מדיבור חברו

כן היה הוא משה עליו השלום

לא היה חרד מן הדיבור

ואף על פי שהוא היה פנים בפנים

וזה לחוזק דבקותו בשכל כמו שזכרנו

לא הייתה לו השפעה של הגוף שיחרד

או כמו מנוח מאשתו

שהיה לו פחד למנוח שהם ראו אותה מלאך הוא הבין שזה מלאך בסופו של דבר פחד שהוא ימות

והעניין הרביעי כי כל הנביאים לא תנוח עליהם רוח הנבואה ברצונם

אלא ברצון השם יתברך

שיודיע לו הדבר בנבואה

ויעמוד עד שינבא

או אחר ימים או אחר חודשים

או שלא יודיעו בשום פנים

וכבר היו מהם כיתות

שהיו מכינים עצמן ומזככים מחשבותם

כמו שעשה אלישע

ככתוב עתה כחולי מנגן

ובאו לו הנבואה

ואינו מן ההכרחי שינבא

בעת שיכוון לזה

משה רבנו עליו השלום

בכל עת שירצה

אומר עמדו ואשמעם מי יצווה אדוני לכם

ונאמר

דבר אל אהרון אחיך

ואל יבוא וכל עת אל הקודש

אמרו חכמים זיכרונם ברכה

אהרון בבל יבוא

ואין משה בבל יבוא

זה היסוד השביעי

אז רואים שהוא אבי כל הנביאים אין דומה לו לא היה ולא יהיה

וגם משיח

שיהיה בשכלו

חוכמתו יותר משלמה המלך

יגיע קרוב

למשה רבנו בנבואה

ובסיום כותב הרמב״ם

וכאשר יאמין האדם אלה יסודות כולם

שלוש עשרה העיקרים אנחנו קראנו רק עיקר אחד

ואני אגיד עוד עיקר אחד תכף

וכאשר יאמין האדם אלה יסודות כולם

ונתברר באמונתו בשם

הוא נכנס בכלל ישראל

בלי זה הוא לא נכנס בכלל ישראל

אפילו שהוא יהודי

הוא מצווה

למי שמאמין בכל היסודות האלה, מצווה לאהוב אותו

לרחם עליו

ולנהוג עימו בכל מה שציווה השם יתברך איש לחברו

מן האהבה והאחווה

כל המצוות שיש לנו בתורה בין אדם לחברו

שמחייבת אותנו תורה מדובר באדם כזה שמאמין בשלוש עשרה העיקרים

ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות

מחמת התאווה

והתגברות הטבע הגרוע

הוא נענש כפי חטאיו

אבל יש לו חלק לעולם הבא

והוא מפושעי ישראל

אבל היות והוא מאמין

בשלוש עשרה העיקרים

אז האדם הזה אפילו אם יתאווה תעבוד ויעבור עבירות

יש לו חלק לעולם הבא, הוא מפושעי ישראל

הוא ייכנס לגיהנון ויזדכך

אבל בכל אופן

האדם הזה הוא בכלל ישראל

וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות

זאת אומרת אחד משלוש עשרה העיקרים

הרי יצא מן הכלל

הוא לא בכלל ישראל, הוא יצא מן הכלל

וכפר בעיקר

זה נקרא כופר בעיקר

ונקרא אומר הרמב״ם צדוקי באפיקורוס

וקוצץ בנטיעות

ומצווה לשונאו

ועליו נאמר

הלא משנאיך אדוני אסנא

אתם שומעים?

אני עובר

רגע

לעוד

אחד מהיסודות

זה היסוד החמישי

והוא

שהוא יתברך הראוי לעובדו

ולגדלו

ולהודיעו

גדולתו

ולעשות מצוותיו

אז ראוי רק

לעבוד את השם, לגדל את השם ולשבח ולפאר אותו

להודיעו לרבים וכו'

ולהודיע גדולתו

ולעשות מצוותיו

ושלא יעשה כזה

למישהו תחתיו במציאות

מן המלאכים

והכוכבים

והגלגלים

והיסודות

ומה שהורכב מהם

לפי שכולם מטובעים

דהיינו השם הטביע בהם

מה שאנחנו קוראים טבע זה הטבעה שהטביע בהם הקדוש ברוך הוא בכוחות כולם

ועל פעולתם

אין משפט

ולא בחירה

אלא לא לבדו השם יתברך

זאת אומרת, לכן הם לא עומדים למשפט

וגם אין להם כוח הבחירה

ואפילו שהם נעים זה לא מרצונם

זה בגזירת הבורא, בטבע שהטביע בהם

אז לכן אין עובדים זולתו

שום כוח שבעולם, אתה יכול להתפעל מאיזה כוח שאתה רוצה בעולם

אין עובדים

ולכן אין ראוי לעובדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו

זאת אומרת

כאילו אתה תעבוד חס ושלום

לאיזה כוח מן הכוחות

או כמו אלה שעבדו עבודה זרה וכולי

אלא אליו בלבד

יכוונו המחשבות

ויניחו כל מה שזולתו

וזהו היסוד החמישי, הוא שהזהיר על עבודה זרה

ורוב התורה מזהרת עליו

אז אם אתה לא יכול לעבוד מה שתחתיו

ואפילו לכוחות הגדולים

שהוא מונה אותם כאן,

המלאכים, הכוכבים, הגלגלים, היסודות ומשהו רכב מהם

קל וחומר שאינך יכול לעבוד לאדם

לסגוד לו ולהחניף לו כאילו חייך, טובתך, תלויים בו.

כל המחניף עובר על היסוד הזה

לעובדו בלבד.

רק את השם יתברך לעבוד.

ואם כן,

אפשר שהאדם החניף הוא אפיקוירס שיצא מכלל ישראל.

רבנו בכי אומר במפורש

אומר שהחניף הוא גרוע מעובד עבודה זרה.

פה כתוב שאסור לעבוד עבודה זרה, רק את השם.

והחניף גרוע מן העובד עבודה זרה.

מדוע?

משום שעובד עבודה זרה עובד לפסל, עובד לעץ, עובד לפעור,

עובד למרקוליס.

כל אחד עובד לאיזה עבודה זרה, למולך עובד לאיזה עבודה זרה.

עובד אחת.

אבל החנף, אומר רבנו בחייה,

אין קץ לנאבדיו.

עובד את דודי ואת איציק ואת אברהם, אבריימי ואת זה, וכל אחד ואחד, ואת דורעי, עובד אותם,

מאמין בהם,

חושב שיש בכוחם לפרנס ולעזור ולסייע.

עובדה, הוא לא עזר.

זה רק, הקדוש ברוך הוא לא עזר, חייבים.

זה פוליטיקה, הם לא ייתנו לי למוסד שלי, לא זה.

מה זה?

זה נקרא לעבוד בשר ודם.

זה נקרא אפיקורסות.

וזה יוצא מכלל ישראל.

ולא נחזור עוד פעם על הדברים הקשים שאמר הרמב״ם,

מה המצווה?

מה המצווה באנשים כאלה?

זה היה חשוב,

כי הרמב״ם כותב התנצלות.

למה הוא באמצע העניינים שהוא כתב, הוא הכניס את כל שלושת העיקרים? כי הוא ראה בהם חשיבות גדולה מאוד.

אולי נגיד את לשונו הזהב בעניין הזה.

הוא אומר, והנה, הערכתי בדברים הרבה ויצאתי מעניין חיבורי,

אבל אני עשיתי זה לפי שראיתי בו תועלת באמונה,

לפי שאספתי בו דברים מועילים, מפוזרים, מספרים גדולים.

לכן, דע אותם והצלח בהם.

מחזור עליהם פעמים רבות.

והתבונן בהם התבוננות יפה.

ואם היא שיאכה ליבך ותחשוב שהגיעו לך עניינים מפעם אחת

או מעשרה, זאת אומרת, אם קראת את זה פעם אחת או עשר פעמים,

הרי השם יתברך יודע שהיא שיאכה על שקר.

אתה טועה ומוטעה.

לכן, לא תמהר בקריאתו.

כי אני לא חיברתי כפי מה שנזדמן לי.

אלא לאחר עיון גדול והתבוננות,

מאחר שראיתי דעות ברורות,

אמיתיות,

בזולתי אמיתיות.

זאת אומרת, הוא ברר בין כל הדברים.

וידעתי משהו, ראוי להאמין מהם.

והבאתי ראיה בטענות וראיות על כל עניין ועניין.

ומהשם יתברך להפיקני רצוני ולהדריכני בדרך הטובה.

ואחזור לעניין הפרק.

הוא כתב פה באריכות, אולי יום אחד נגיד את שלושה העיקרים ונפתח את זה קצת, שאנשים יבינו.

מכל מקום,

אחרי שהבנו שמשה רבנו היה שיא השיאים,

ומרים ואהרון דיברו במשה,

שאלו את הרב הגאון, הרב קנייבסקי שליטה,

שמרים ואהרון השווו נבואתם לנבואת משה רבנו עליו השלום,

האם כפרו חלילה באחד משלושה עשר העיקרים שהכופר באחד מהם מוציא עצמו מכלל ישראל?

ואפילו עשה כן בשוגג ובטעות.

אמר עליו הגאון רבי חיים מבריסק, זכר צדיק לברכה.

רבי חיים קנייבסקי מביא בשם

הגאון רבי חיים מבריסק,

שענה תשובה בזה.

אענה בך פיקוירס, איז אויכה נפיקוירס.

גם כפירה בטעות,

כפירה היא.

אתם שומעים דבר כזה?

כפירה בטעות,

כפירה היא.

אז בעניין הזה התשובה ברורה, אני מפחד אפילו לחזור.

אבל על הכלל החמישי של לעבוד רק את השם ולא בשר ודם ולא להחניף,

אפילו אם בטעות אתה לא יודע ואתה חושב שזה השתדלס,

כאילו גם כפירה בטעות, כפירה היא.

כשאדם מייחס יותר מדי, מתחנן, מחניף,

מפייס בשביל להשיג טובות הנאה.

יש מקומות שמותר, אומר רבנו יוינה, אבל צריך ללמוד את זה.

אבל לא במקרים שאני ציינתי.

והשיב שהיסוד הזה, מאיפה יודעים שמי שכופר בטעות ובשגגה הוא נקרא כופר?

ישיב שהיסוד הזה נודע לנו רק מתגובתו של הקדוש ברוך הוא במעשה מרים,

ומכאן ואילך נמנה על העיקרים.

ואם כך,

יש להבין מה הייתה התביעה על מרים

אם היא לא ידעה זאת.

היא לא ידעה

ולא הייתה אמורה לדעת,

והיא סברה שנבואת משה רבנו כנבואת שאר הנביאים.

לכן היא תמהה מדוע אינו נוהג כמותם, למה הוא פרש מאשתו,

למה הם לא פרשו.

התשובה של הדבר ניתנה מפי עליון

והוא הוכיח אותם,

את מרים ואהרון.

ומדוע לא יראתם לדבר מעבדי במשה?

מפרש רשי

שהוא עבדי.

בעבד מלך כמלך.

איך אתם לא יראים לדבר בעבדי במשה?

צריך לדעת שכבוד החכם האמיתי הוא כבוד שמיים.

וכמו שדרשו

קידושי נ'ז בבא קמא מ״א בכורות ו׳

את אדוני אלוהיך תירא עת לרבות תלמידי החכמים.

כמו שאמרו, מורה ריבך כמורה שמיים.

וזהו ששנינו בברכות נ״ח.

תנור רבנן,

הרואה חכמי ישראל אומר,

ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו.

חכמי עובדי כוכבים,

אומר ברוך שנתן מחוכמתו לבשר ודם.

כתב בטורי זהב, באורח חיים רכד,

מה שאמרו בישראל שחלק בברכה,

ובאומות שנתן.

אומר רבי ינקלה גלינסקי, ראיתי תירוצים רבים.

ונראה לי עיקר

שבישראל יש טעם לפי שהם דבקים בו יתברך.

בכל שאתה אומר חלק,

צריך אתה לדעת ממי נחלק.

נמצא שיש לה חלק

התייחסות אחר מי שהוא נתחלק ממנו.

אם אני חלקתי את הלחם לשתיים,

אז אני חלק מהלחם השלם.

אם השם חלק מחוכמתו,

אז יש בחכם הישראלי הזה חלק פירושו

מחוכמת השם.

מה שאין כן באומות

שאין להן התייחסות אחר הנותן,

כמו כל מתנה שאין בה אחריות על הנותן,

אלא מה שזכה, זכה ותו לא.

מתנה לא חייבת להיות חלק ממציאותו,

חלק ממהותו.

יכול לתת לו דבר מסוים,

אבל לא חלק.

ויובנו דברי המדרש בדברים רבה א', יב',

אמר רבי לוי בר חמא

ומה מי שעובד עבודת כוכבים הרי הוא כמותה,

שנאמר כמוהם יהיו עושיהם,

כל אשר בוטח בהם.

מי שעובד לקדוש ברוך הוא, לא כל שכן שיהיה כמותו.

זאת אומרת, כמוהם יהיו עושיהם.

כל אשר בוטה בהם.

אז אם מי שעובד עבודת כוכבים הרי הוא נחשב כמותה,

כמוהם יהיו עושיהם.

כמו עבודה זרה,

ככה יהיו עושים שעשו את העבודה זרה.

מי שעובד לקדוש ברוך הוא,

לא כל שכן שיהיה כמותו.

מנין?

שכתוב, ברוך הגבר אשר יבטח בה אדוניי,

והיה אדוניי מבטחו.

איי, איי, איי, איי, כמוהם יהיו עושיהם.

איי, איי, איי, כל מי שממליך את דור העי.

כמוהם יהיו עושיהם. מה הוא גנב, אף הם גנבים.

והביאור שבדבקותנו, בבוראנו,

הוא חלקנו ונחלתנו.

הרמב״ם, בסוף אל קודש מיטה ויובל.

כי חלק אדוני עמו,

כשאנחנו דבקים בבורא,

אז הוא חלקנו ונחלתנו.

כתוב בפירוש בפסוק, בדברים ל״ב-ט,

כי חלק אדוני עמו,

ולחלק יש התייחסות לעיקר, הוא חלק מהעיקר.

עובדי הכוכבים הם עושים עצמם טפלים להבל.

וילכו אחר ההבל,

ויהבלו.

כך עתידים צדיקים

שנקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, הצדיקים עתידים שיקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא.

אבל עובדי הכוכבים עושים עצמם טפלים להבל.

וילכו אחר ההבל,

ויהבלו.

אנשים בוטחים בממשלה,

בציונות,

בציונים,

מבקשים מהם, תן לי כסף,

תן לי כסף שאני אלמד תוירא,

תן לי כסף.

וילכו אחר ההבל ויהבלו.

נהיים טפלים להם.

אני חושב שאנחנו נשארנו הארגון היחידי,

חוץ מסאטמר,

שלא לוקחים כסף מהמדינה.

לא נדבקים בשקר,

לא נזקקים לו, מאמינים רק בבורא עולם.

הוא הזן והמפרנס היחידי. לא אומרים את זה רק בברכת המזון, להגיד כי כתוב.

כי אנחנו מאמינים באמונה שלמה שרק הוא הזן והמפרנס היחידי.

רק.

ולא מחניפים לאיזה שר או חבר כנסת או עוזר נהג.

תעשה טובה, דבר בשבילי, תעשה טובה,

טמבל.

יש לך בורא עולם, השיבר. אתה הולך לאיזה חתיכת צינור,

איזה ברז קטן.

מה, אתה נורמלי?

אתה לא מבייש שאתה בורא יתברך שאתה הולך לבקש ממנו? אתה לא מתבייש?

אין אמונה.

נקרא פרשה בנביא.

במלכים א', יג.

והנה איש אלוהים,

מדובר על עידו הנביא,

בא מיהודה בדבר אדוני אל בית אל.

וירבעם עומד על המזבח.

שם היו עגלי הזהב,

בבית אל.

הוא עומד שם על המזבח להקטיר,

כמובן לעבודה זרה.

מה אומר עידו הנביא?

ויקרא על המזבח בדבר אדוני ויאמר מזבח מזבח.

כה אמר אדוני

הנה בן נולד לבן דוד

יאשייהו שמו

וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך.

ועצמות אדם

ישרפו עליך.

והוא מכוון עידו הנביא על ירבעם בן נבט,

שאת עצמותיו ישרפו עליך, על המזבח.

וזה המופת אשר דיבר אדוניי.

ועכשיו אני מראה לכם מופת,

שתראו שאני שליח בשם ה' לומר את הדברים האלה בלשון הזאת.

הנה המזבח נקרע

ונשפך הדשן אשר עליו.

והמזבח נקרע,

וישפך הדשן מן המזבח כמופת אשר נתן איש האלוהים בדבר ה'.

נו, מי שרואה כזה מופת אחר דברי הנביא

צריך לרתע לגמרי ומיד לחזור בתשובה.

ירבעם צריך מיד ליפול על רגליו

ולבקש מחילה מהקדוש ברוך הוא.

מה כתוב?

וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמור.

תפסו!

ותיבש ידו אשר שלח עליו

ולא יכול להשיבה אליו.

התייבשה לו היד.

וכתב רשי,

נקם הקדוש ברוך הוא על כבודו של צדיק יותר מכבודו.

עומד ומקטיר לה עבודה זרה ולא יבשה ידו.

ובשביל כבוד הצדיק עידו הנביא יבשה ידו.

זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מקפיד על כבודם של תלמידי חכמים וצדיקים יותר מכבודו שלו.

כמה עלינו להישמר ולהיזהר

בכבוד הצדיקים האמיתיים.

ועל זה נאמר, ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה?

בעבדי,

אף על פי שאינו משה.

ובמשה,

אף על פי שאינו עבדי.

קיצור בדרבנן,

קדשבריך הוא טבע בעיקרי.

זאת אומרת, תלמיד חכם אמיתי,

הקדוש ברוך הוא תובע את כבודו. אם פוגעים בו,

משלמים על זה, ואפילו בחיים.

ויש להיזהר בגחלתו שלא להיקוות

כי עבד מלך כמלך.

רבי חנני אומר אנשי אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זוכות ישראל לפי כך.

הרבו לעם תורו משווד שנעמור אדונו יחבץ למען צדקו,

ירדיל תורו יעדיל.